חיים חדשים

1143

דימוי עצמי

שיחה 25.07.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1143 והנושא הוא דימוי עצמי. יש אנשים שיש להם דימוי עצמי גבוה, בשמיים, יש אנשים שיש להם דימוי עצמי נמוך, ממש ברצפה, ננסה להבין את התופעה הזאת, מה הגורמים לה, איך אפשר לעבוד איתה בדרך לחיים חדשים הטובים ביותר שרק יהיו.

יעל: לכל אדם יש איזה דימוי על עצמו, יש איזו צורה שבה הוא תופס את עצמו, תכונות שהוא משייך לעצמו, חוזקות שהוא משייך לעצמו, חולשות שהוא משייך לעצמו והוא נותן לעצמו מין ציון על מיהו בכלל, ובהתאם לאיך שהוא מרגיש שהוא, כך הוא מתפקד בחיים. מדברים על כך שהדימוי העצמי קשור גם לגנטיקה, גם לתכונות פנימיות, גם להשפעות חיצוניות. אנחנו מכירים אנשים שיש להם דימוי עצמי מאוד מאוד גבוה אבל למעשה הסביבה תופסת אותם כמאוד בינוניים, ויש אנשים שיכולים להיות מאוד מאוד מוכשרים ומוצלחים, ממש יוצאי דופן והם תופסים את עצמם דווקא כמשהו לא מי יודע מה. זאת אומרת הרבה פעמים הדימוי העצמי שלנו לא בהכרח תואם באופן אובייקטיבי את מי שאנחנו ולא איך שהסביבה תופסת אותנו.

בתוכנית היום ננסה להבין בכלל את התופעה של דימוי עצמי, מה זה דמוי עצמי בריא, איך אפשר לשנות דימוי עצמי, שזה דבר שמעסיק את כולנו. ואני רוצה לפתוח בהגדרה של דימוי עצמי, "דימוי עצמי מוגדר כמכלול של תכונות, הערכות ואפיונים שהאדם מייחס לעצמו ומתנהג לפיהם. הדימוי העצמי מתפתח מינקות לאורך תקופת הבגרות ותלוי בגורמים סביבתיים, פנימיים וחיצוניים כאחד".

כמקובל, איך אתה רואה את תופעת הדימוי העצמי, מה זה דימוי עצמי בעינייך?

קודם כל זה האבחון המקורי שבאדם, מאוד מאוד חשוב. הוא כפול בכל אדם ואדם, שכלפי הבחנות מסוימות אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו גבוה וכלפי הבחנות אחרות נמוך.

אם אני מדבר כמקובל, אצלנו בחכמת הקבלה, מי שעוסק בחכמת הקבלה הוא נמצא בכפילות. כלפי הבורא ודאי שמי אנחנו לעומת הכוח העליון שמחזיק את כל הטבע האינטגרלי, הגלובלי, השולט בכל, ממלא את הכול ואין עוד מלבדו, וכנגד זה האדם שהוא אפס אפסים, עוד פחות מיתוש או איזו חיה, מצד אחד. מצד שני כשאנחנו מדברים על זה שאנחנו קיבלנו הזדמנות לעלות לדרגת הבורא, אז יש לנו כבר דימוי מאוד גבוה, מי אני, מה אני, הוא זקוק שאני אתקרב אליו, הוא מוכן לעזור לי, איך אני עולה לדבר כזה. זאת אומרת יש כאן כפילות מסוימת, משתי הנקודות ההפוכות, אחת היא תחתית הבריאה והשנייה היא ממש פסגת הבריאה. ואנחנו צריכים לעלות מהנקודה התחתונה לנקודה העליונה.

כשאנחנו חיים בכלל בצורה כזאת, בחיים כפולים כאלה כלפי ההערכה עצמית, וגם כלפי הדימוי העצמי, אז אנחנו כל הזמן נמצאים בשילוב בין שניהם, מה אני כלפיי, מה אני כלפי הסביבה ומה אני כלפי הבורא, ולפי זה אני כל הזמן עובד עם עצמי. בסך הכול לא חשוב איך אני מרגיש את עצמי, נמוך או גבוה, אלא אני כבר מודד את עצמי כלפי הבחן אחר, מה מועיל לי בעלייה למצב המתוקן. אם צריך, אני מעורר בי שפלות, מי אני, מה אני וכן הלאה. אם צריך, אני מעורר בי דווקא גאווה, כמו שכתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'", ובהתאם העיקר לעלות. ואז הדימוי העצמי כאן נמצא בידיים שלי. זה מה שמיוחד באנשים שעוסקים ברוחניות. אני קובע את הדימוי העצמי, אף אחד אחר. הבורא נתן לי לקבוע מי אני, מה אני, מה אני רוצה להיות, איך אני מרגיש את עצמי בכל מצב ומצב, ואני בעל הבית על הדימוי העצמי, על עצמי, על הגורל שלי ובכלל על כל העולם כמו שאני מרגיש ורואה את עצמי בעולם.

יעל: לרוב האנשים יש איזה יחס כלפי עצמם, מה חשיבות היחס הזה של בן אדם לעצמו?

לאדם רגיל שחושב על עצמו, ובעצם כל הזמן הוא חושב על עצמו, ודאי שיש לו חיים קשים שתופסים לו את כל תשומת הלב ואת כל הזמן. ובסך הכול מה יש לו מהאופן שהוא מקבל את עצמו, הוא צריך כל הזמן לראות איך רואים אותו האחרים, איך הם מעריכים אותו, לפי זה איך הוא מעריך את עצמו. כי אין לו הערכה עצמית נכונה אלא רק כלפי הסביבה, הוא צריך כלפי משהו למדוד את עצמו. ולכן אני רואה אנשים במצבים כאלו עד כמה הם מסכנים, עד כמה הם פגועים, עד כמה הם נמצאים בחרדה מה יגידו, מה יחשבו, איפה אני אתמול והיום ומה יהיה מחר. וצר לי לראות אנשים כך, אבל מה לעשות?

יעל: הדימוי העצמי הזה של אדם שמרגיש לפעמים שהוא מאוד מאוד נמוך ולפעמים מרגיש דווקא מאוד מאוד טוב ובטוח עם עצמו ומרגיש שיש לו "עסקה טובה", יש לו את המשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם החיים ולפעמים ממש לא. איך הדימוי העצמי הזה, היחס שלי לעצמי, תורם להתפתחות של האדם?

ודאי שאדם שיש לו דימוי עצמי גבוה זה יכול לתת לו הרבה כוחות לעלות, אבל יכול גם לסנוור אותו. וההיפך, אדם שהדימוי העצמי שלו נמוך אין לו כוח להתקדם, אבל הוא גם לא יקפוץ מדי ולא יעשה שטויות. זו בעיה, אנחנו לא מלמדים בני אדם, לא מחנכים יותר נכון להגיד, איך לשנות בצורה מלאכותית, על ידי תרגילים, על ידי הסביבה, את הדימוי העצמי. לכן יש לנו כל כך הרבה מדוכאים, כל כך הרבה אנשים שמשתמשים בסמים, בנוגדי דיכאון למיניהם. דימוי עצמי נמוך הוא מאוד לא טוב, "מי אני, מה אני, בשביל מה אני, כל החיים לא שווים" וכן הלאה. כמה מתאבדים יש לנו. ומצד שני אנחנו צריכים גם לשמור על האדם שלא יהיה בדימוי עצמי גבוה מדי, כי הוא מוכן לעשות הרבה שטויות, בעיות, הוא לא יראה את המצב האמתי ויכול לעשות ממש טעויות גדולות מאוד.

אני כבר לא מדבר על העם והמדינה שגם להם יש דימוי עצמי ולא רק לאדם פרטי, לאיזו חברה או למפלגה. גם לעם ולמדינה יש דימוי עצמי נמוך או גבוה וצריכים גם להם לתת כלים בידיים שידעו איך לאזן את עצמם שתהיה להם התקדמות נכונה בחיים.

אורן: איך היית מגדיר דימוי עצמי מאוזן של אדם?

דימוי עצמי מאוזן זה שקודם כל אני יודע את המטרה לאן אני צריך להתקדם ולהגיע, למה אני צריך להתפתח. ואז בהתאם לכך, זה יכול להיות שדה קרב, אלה יכולים להיות מבחנים, זה יכול להיות נישואין או חיי משפחה, עבודה, מי יודע, תמיד יש ויש, אני צריך להיות בין שני המצבים האלה, ותמיד לראות עד כמה אני כן ועד כמה אני לא, ואיך אני יכול ממש להפיק תועלת משני המצבים האלה של כן ולא, זאת אומרת דימוי עצמי גבוה ונמוך, וכלפי מה זה גבוה וכלפי מה זה נמוך. כי שניהם צריכים לתת לי כוח התקדמות, זה העיקר, התוצאה משניהם היא כוח התנועה הפנימית.

יעל: זה אומר שבן אדם בעצם צריך להיות מאוד מאוד ער למי שהוא, למה יש בו, לממשק בינו לבין הסביבה, ובהתאם לזה אתה אומר שזה בא לפתח אצל האדם איזושהי רגישות.

זה בא קודם כל לקדם את האדם. כי לחיות אין דבר כזה, הן דבוקות בזמן, באותו הרגע שהיא נמצאת, או שהיא מפחדת או שההיפך וכן הלאה. אצלן אין הערכה עצמית כלפי הבחנות מלאכותיות או מופשטות, אלא כלפי איזה אויב או שונא. מה שאין כן אדם הוא תמיד נמצא [בדימוי], ולא מן הסתם זה נקרא דימוי עצמי, לדמיין, שאין דבר כזה לחיות, רק לבני אדם. זאת אומרת אנחנו כאן מדמיינים את עצמנו, לא רק מדמים אלא מדמיינים לעצמנו איזו צורה ועד כמה אני כלפי הצורה הזאת נמצא במצב חסר או נכון.

יעל: בדרך כלל הדימוי העצמי שלנו לא תואם את המציאות האובייקטיבית. למה לא קיים מדד אובייקטיבי שלפיו כולנו מודדים את עצמנו, אלא זה מין רכיב שבן אדם כל הזמן מסתבך איתו, הוא כל הזמן בורח לך בין הידיים, אתה לא יודע מול מה למדוד, אתה מדמיין כל פעם משהו אחר אבל אין ודאות שזה באמת המצב שלך, למה זה כל כך חמקמק?

אנשים לא מלומדים, לא קיבלו חינוך נכון, לא קיבלו יסודות, לא עשו איתם תרגילים, איך הם יכולים לעצב את עצמם. דימוי עצמי זה בסך הכול נקודת ההתחלה שממנה והלאה אני מעצב את עצמי, את הדמות שלי.

יעל: מול מי? מול העולם, מול עצמי?

מה שאני בוחר, מה שאני צריך. לכן לעצב את עצמי זה העיקר. ודימוי עצמי גבוה או נמוך אני יכול לשחק עם זה, זה תלוי אילו נתונים אני לוקח בחשבון, איך אני מדמיין את עצמי כלפי משהו גבוה או נמוך, צריך את זה או לא צריך את זה, בכמה אני צריך. אני לא יכול להיות איינשטיין, אז אולי אני אוכל את עצמי קצת בפנים אבל זה לא ממרר לי את החיים לגמרי. או שאני לא יכול להיות רוטשילד, גם אז איכשהו נסתדר. זאת אומרת אני צריך ללמוד, ואת זה צריכים ללמד את האדם, לחנך אותו, לאיזו צורה, לאיזו דמות הוא צריך להתקרב, להשתוות, ואז לפי זה הוא ימדוד ויגיד כן או לא אני נמצא.

ותמיד אנחנו צריכים לראות בזה אמצעי, כלי, כדי שאדם יוכל לשנות את עצמו, להתקדם. לא מה שנקרא "לאכול את עצמו" בכל מיני רגשות אשמה, אלא זה אני, לדעת איך להסכים עם זה. זה האיי קיו שלי, אומנם זה לא שייך כל כך, אבל נניח, ואלה התכונות שלי, איתן נולדתי, איתן אני נמצא, מה עליי לעשות. ודאי שעם מה שנולדתי זה די ומספיק כדי שאני אגיע למימוש הנכון של עצמי. מהו המימוש הנכון, איזו דמות היא, איך אני מתקדם אליה? או על ידי זה שאני מעריך את עצמי ובמה שאני לא מרוצה מעצמי. זאת אומרת זה צריך להיות כל הזמן ממש בין שני אלו שאני אמצא את עצמי, העיקר בצורה אופטימלית להתקדמות למטרה.

יעל: זה מדהים, כי אנשים היום ממש לא מרגישים את מה שאתה אומר.

זו בעיה שלא מחנכים. לכן אנחנו כאילו שולחים אדם לחיים והתוצאות הן נראות לעין.

יעל: שולחים את הבן אדם לחיים של תסכול מתמיד, כי כל מה שיש לו בדרך כלל הוא לא מספיק מרוצה, הוא לא מתייחס לזה כמו שאמרת כרגע.

כי הוא רואה עצמו לפי כוכבי קולנוע ואיזה מאצ'ואים לא יודע איפה וכן הלאה, הוא לא מבין ולא מרגיש את עצמו. אני למשל יודע מי אני ואני לא אלך להיות מתאגרף, גם אורן אני חושב לא ילך לזה. אלא אנחנו יודעים לְמה אנחנו, מצד הטבע שלנו, מוכנים ומיועדים. ולכן את זה צריך לתת.

בוא נגיד כך, בנים זה עוד יותר, אבל בנות עד כמה הן סובלות מתוך התסכולים האלה, שאני לא מלכת יופי ואני לא כזאת וכזאת, ואישה היא הרבה יותר פגועה מהסביבה. לכן באמת חבל שאנחנו לא מכינים אותם לפגישה עם כול התגובות האלה מהחיים.

אורן: יש שאלה מאוד מסקרנת שעולה לי מכל הדברים שאנחנו מדברים. היית מרוכז בדקות האחרונות בלהסביר שאדם לא יודע להבין מי בדיוק הוא ולאן הוא אמור להגיע בחיים. עכשיו אני רוצה אל תוך הבן אדם הזה להכניס עוד גורם. יש אני, אני חי, ויש את האנשים הסובבים אותי, אתם נניח. יכול להיות שיש לי דימוי עצמי גבוה, יכול להיות שיש לי דימוי עצמי נמוך, זה אני כלפי עצמי, כך אני תופס את עצמי. אבל חוץ מאיך שאני תופס את עצמי יש אתכם, הסובבים אותי, איך שאתם תופסים אותי. יכול להיות שאתם מעריכים אותי בצורה גבוהה יותר ממה שאני מעריך את עצמי ויכול להיות שאתם מעריכים אותי בצורה נמוכה יותר ממה שאני מעריך את עצמי. הפער הזה בין הדימוי העצמי שלי לבין איך אחרים תופסים אותי גורם לנו בחיים לכל מיני בלבולים.

קודם כל למה יש בכלל כזה פער? למה יש פער בין איך אני תופס את עצמי לבין איך הסובבים אותי תופסים אותי?

זה מצוין.

אורן: אבל למה זה קיים בכלל?

זה קיים כדי שאנחנו נתקדם. אבל זה קיים גם בדרגות דומם, צומח וחי, לא רק בבני אדם. אצל חיות אין דבר כזה, אין תחרות, אין את כל הדברים? תראה מה שמראים לנו במיוחד בין החיות החזקות.

אורן: כן. מאבקים תמידיים.

מאבקים, איזה מאבקים ואיזה דברים. גם אצל דגים, וגם מה שאנחנו לא יודעים.

אורן: זה קשור לפער בין הדימוי העצמי של הפרט לבין הדימוי שהסובבים תופסים אותו?

אצל חיות אני לא רוצה להגיד, כי בחי זה ברמה אינסטינקטיבית.

אורן: ואצלנו? למה זה קיים אצלנו?

אצלנו זה כדי שאדם יראה איפה המקום שלו ואיך הוא צריך להתייחס לחברה כדי להתקדם למקום שלו האופטימלי, הטוב ביותר. הטוב ביותר, כמה שאני נותן לחברה, כמה שאני מקבל מהחברה, ואני נמצא עם החברה באיזון.

אורן: נאמר שאני מעריך את עצמי בין אחד לעשר, שמונה. ואם הייתי עושה סקר סביב האנשים סביבי שמכירים אותי הם אומרים לי "אורן, נתת לעצמך שמונה? בעינינו אתה ארבע". יש פעם בין איך הם תופסים אותי לבין הדימוי העצמי שלי. יכול להיות שהם עכשיו מסתכלים עלי במבט כזה שכאילו הוא תופס מעצמו ולא מבינים למה הוא תופס מעצמו כל כך. ולהיפך, אדם אחר, תשאל אותו איזה ציון אתה נותן לעצמך הוא יגיד לך שלוש מתוך עשר. תשאל את האנשים סביבו, יגידו לך שהוא שמונה מתוך עשר בכיף. למה זה קיים? איך אני תופס את עצמי גבוה או נמוך ואתם תופסים אותי אחרת, למה יש סרגלים אחרים לכם ולי כלפי עצמי?

כדי שאתה תהיה תלוי בחברה, שתהיה מאוד רגיש לחברה, שתרגיש שאתה נמצא כעבד בדעת החברה, שהם יוכלו לשחק איתך ולחמם אותך ולכוון אותך למה שהם צריכים. ואז אתה תחפש חברה שיש לה מטרות נכונות ותוכל להיכנס בה ותרצה להיות שפוט ממש כלפיהם כדי להתקדם ולהיות טוב בעיניהם. אתה תראה להם שאתה מוכן להשקיע את עצמך, את הכול, רק כדי להיות טוב בעיניהם, שהם יאהבו אותך ויקבלו אותך. ואז אתה נותן במאה אחוז לחברה, והחברה מעריכה אותך במאה אחוז במה שאתה. ולא דורשים ממך כמו ממישהו אחר, אלא יודעים שאתה משקיע, שאתה נותן להם, והם בחזרה כך נותנים לך יחס.

יעל: אז מה צריך להיות היחס הנכון של החברה לדימוי האישי של הבן אדם? מה התפקיד של החברה בתוך כל הדבר הזה?

לקדם את האדם. אבל זה תלוי בחברה, תלוי באיזו חברה אני בוחר. הכול תלוי בחברה.

יעל: וחלק מהתסכולים שדיברת עליהם לפני כן נובעים מזה שאנחנו בעצם בחרנו בחברה לא נכונה?

אם אני בוחר בחברה לא נכונה או כן נכונה אני לא יודע, אלא זה תלוי בחינוך שלי, כאן זה כבר מהנקודה ההתחלתית שלי.

יעל: יכול להיות שלבן אדם יהיה דימוי אישי אובייקטיבי על עצמו, יש דבר כזה? שהוא באמת יראה את עצמו כפי שהוא באמת, לא כמו היום שפעם נראה לו ככה, פעם נראה לו ככה.

אף פעם. רק דרך החברה. אף פעם אדם לא יכול לראות את עצמו. הוא לא רואה את עצמו לגמרי. זה כמו שאם הוא אף פעם לא הסתכל במראה אז הוא לא מכיר את עצמו. ואם תראי לו את הפנים שלו במראה, הוא לא ידע שזה הוא.

יעל: זה יפה, זה נותן תמונה ברורה.

ההעתקה שלנו זאת החברה, אין לי במה להסתכל על עצמי. אני יכול להסתכל על האף שלי, על הפרצוף שלי, אבל בעצם על ה"אני" זו רק החברה.

יעל: אני רואה שגם המחקרים וגם בפסיכולוגיה מדברים על כך שדימוי עצמי מאוד מושפע מהקשרים שיש לבן אדם עם דמויות מפתח בחיים שלו, החל מהאימא שלו, אחר כך מורים, חברים, בוסים בעבודה אפילו.

המשפחה, ואני כבר לא מדבר על אחר כך גן הילדים, בית הספר, אלא הייתי אומר שהמשפחה היא כאן ממש המפתח העיקרי. וכאן אנחנו צריכים להזהיר את ההורים שלא יעלו ולא יורידו את הרמה הזאת של הדימוי העצמי של הילד. כי יש בזה הרבה מאוד טעויות שאי אפשר אחר כך לשנות. אני רואה זאת על התלמידים שלי, יושבים לפניי 400, 500, 600 תלמידים, ואני יכול לזהות איזה יחס הם קיבלו בילדות מההורים ומהסביבה, עד כמה העלו אותם גבוה ממה שהם לא בכלל, או ההיפך, עד כמה דיכאו אותם, וזה נשאר בהם.

אורן: אז איך אני כהורה צריך לדעת את נקודת האיזון? מהי נקודת האיזון הזו? תן לי איזה סרגל בסיסי שכלפיו אני מודד.

אני לא יכול עכשיו כך לתת לך.

יעל: איך ללמד את הילד להתייחס לעצמו? אני בתור אימא מה אני צריכה ללמד את הילד שלי כדי שהוא יתייחס לעצמו בצורה נכונה?

רק לתת דוגמה איך אני מתייחס לאחרים. חוץ מזה כלום. ולא לתת לילד הערכה גבוהה מדי, ולא נמוכה, לא לדכא אותו, לא להוריד לו את הביטחון ולא להוסיף לו ביטחון כאילו שאחריו עומד צבא שלם.

יעל: היום זה מאוד מקובל לשבח ולהלל ועל כל דבר להגיד כמה אתה מדהים וכמה אתה עושה את הדברים האלה נפלא, באמת במטרה לחזק את הביטחון של הילד. האם זאת גישה נכונה?

לגמרי לא. זה צריך להיות מאוזן. קודם כל הוא תמיד יחכה להצליח בחיים שלו, ואם הוא לא יצליח, זה יוריד אותו לגמרי, הוא כבר לא ידע איך לאסוף את עצמו, לסדר את עצמו ושוב לחזור לחיים. הוא גם יתייחס לאחרים כאילו שמגיע לו. אנחנו צריכים לראות את הצורה המאוזנת. אז דימוי עצמי מגבוה לנמוך ומנמוך לגבוה, חייב להיות בכל הספקטרום בידי האדם ואז נראה אותם מאושרים.

(סוף השיחה)