חיים חדשים

שיחה 973

חינוך לתחרותיות בריאה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 04.03.18 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על תחרותיות, תחרותיות בריאה, ולהתמקד במיוחד בשאלה מאוד חשובה איך אפשר לחנך לתחרותיות בריאה גם את עצמנו, גם את הילדים שלנו, גם במקומות עבודה שלנו. שנחיה בכל מקום בחברה בריאה, בתחרותיות בריאה ונגיע להישגים הכי גדולים שרק אפשר.

טל: בחברה שאנחנו חיים שורר אקלים תחרותי קיצוני, המסר הבולט בכל תחום הוא שהעולם שייך למנצחים, או שאתה מנצח או שאתה מודח. זה קורה בתוכניות ראליטי "המרוץ למיליון" או "האח הגדול" או בפוליטיקה. בכל תחום בעצם או שניצחת או שהודחת. זה המסר שאנחנו מקבלים. וכהורים אין לנו ברירה בעצם אלא ללמד את הילדים איך לפלס את דרכם לפסגה. בדרך כלל זה אומר לחנך אותם לתחרותיות. זו המציאות שלנו כאן בישראל ואני חושבת שבכל העולם.

האם באמת זה מה שאנחנו מאחלים לילדים?

טל: אני חושבת שלא.

את כאמא מה את רוצה?

טל: אני מאוד מודאגת ממה שאני רואה, אני חושבת שהאקלים היום בבתי ספר ואפילו לפני זה משפיע מאוד על נפש הילד, מלחיץ אותו, מכניס לתחרויות, לאגרסיביות, דברים שאני מאוד לא רוצה בשביל הילד. אבל אני רואה שזאת המציאות ולצערי הרבה מאוד הורים חושבים שזו הדרך שחייבים ללכת בה בגלל שהעולם היום עובד כך.

אני רוצה שנדבר על איך צריך לחנך היום ילדים בצורה נכונה? בתכניות קודמות דיברנו שתחרותיות, בסך הכול, תורמת להתפתחות, היא דבר חשוב שלא צריך למחוק אותו. מה צריכה להיות הגישה שלנו כהורים לתחרותיות אצל ילדים?

אני חושב שאם אנחנו רוצים לעשות לילדים חיים טובים, התחרותיות חייבת להיות חיובית. אם אני מלמד את הילד, אני דווקא מלמד אותו בצורה אינסטינקטיבית, אל תרביץ לאחרים, תהיה ילד טוב, תברח מסכסוכים. למה? כי אני מבין שבתחרותיות בריונית אין גבול, כל אחד יכול לקחת מקל או אפילו אקדח, וכאן כבר אין גבול. ובצורה אחרת אם הוא יהיה טוב לאחרים, זה בטוח ישמור עליו יותר.

טל: היום מגיעים מהר למצבים של אלימות.

כן. ולכן הייתי מחנך את הילד רק לצורה טובה. לא פציפיסטית, אבל בצורה שהוא תמיד יידע איך למצוא קשר טוב עם כל אחד, מאדם שהוא הכי טוב לאדם שהוא הכי גרוע. מראש מאפיה או ראש ממשלה ועד לאדם יפה וטוב.

טל: מה זה אומר למצוא קשר טוב עם כל אחד?

קשר טוב זה קשר שהוא יידע איך לגשת לאדם ולקשור איתו יחסים ידידותיים.

טל: האם אז הוא לא יצטרך להיות בתחרות?

לא, בזה הוא ישמור על עצמו שלא יזיקו לו. כי שוב, בעולם של היום כל אחד יכול לקחת אקדח ולעשות חשבון, זה כבר מאוד פשוט. אז אני אם הייתי דואג לילדים, כך הייתי דואג.

טל: אני אתן דוגמה אישית. לפני כשבועיים היה אירוע משפחתי אצלי בבית, ישבנו בחוץ סביב שולחן. היו שם הילד שלי בן ה-3, ובן דודו בן ה-4. בן הדוד רכב על אופניים של ילד גדול והבן שלי על "בימבה" קטנה. הם התחילו לנסוע מסביב לשולחן, כשהבן דוד על האופניים אמר, כל הזמן, לבן שלי "אני ראשון, אני משיג אותך", הוא הקניט אותו בצורה בריונית, וראיתי שהוא ממש מנסה להשפיל אותו. הילד שלי נכנס למתח והתחיל לנסוע יותר ויותר מהר, והיה לי ברור שהסיטואציה הזאת הולכת לכיוונים לא טובים. הילד שלי גם התחיל להגיד כל מיני דברים כמו "אני אדקור אותך", דברים שהוא אף פעם לא אומר ואני גם לא יודעת אם הוא מבין מה שהוא אמר. אבל זה הוציא ממנו משהו אגרסיבי, ואותי כהורה זה מאוד הפחיד כי חשבתי "הוא בן 3 והאחיין הוא בן 4, לאן זה עוד יתקדם אם נאפשר סיטואציות כאלה?". אגב, הייתי די לבד בפחד הזה. מה אני כהורה שרואה כזאת סיטואציה יכולה לעשות?

האם האחרים לא שמו לב?

טל: כן שמו לב, אבל הם אמרו "הם ילדים, והם דווקא משחקים יפה". בסוף היה אפילו עימות ויצא שהם כמעט התקוטטו. אולי בגלל שאני יותר רגישה לזה, זה מאוד הטריד אותי כבר מההתחלה וניסיתי לעצור את זה, אמרתי לבן שלי "זו לא תחרות, תיסע בקצב שלך". אבל הרגשתי חוסר אונים כי התחרותיות הזאת שהאחיין שלי מקבל מהסביבה שלו, נראית לכולם טבעית ובסדר, וכנראה גם ההורים שלו בעצמם תחרותיים בחיים שלהם. מה אני כהורה שמוטרד יכולה לעשות בסיטואציה כזאת, או איך לדבר עם הבן שלי כדי שידע להתגונן מפני מצבים כאלה?

זה כבר מאוחר. בסיטואציה הזאת זה כבר מאוחר לעשות משהו. הוא צריך להיות מוגן לפני הסיטואציה הזאת.

טל: מה זו ההגנה הזאת?

זה לא פשוט, בגילאים האלה ודאי, כי הם בסך הכול חיות קטנות, והכול מתנהג לפי האופי. הבן שלך כנראה יותר עדין, יותר רגוע באופי שלו, והבן דוד יותר אגרסיבי, יותר תקיף. אבל זה עוד מוקדם. בגילאים כאלה הם יכולים להרגיש מה צריך להיות היחס רק מהחברה. אם בחברה תהיה אוירה שבה כל אחד מסוגל, רוצה ומחפש אפילו איך לוותר לשני, אז ודאי שהילדים ירגישו את זה, ובלקסיקון שלהם לא יהיו בכלל משפטים כמו "אני אסדר אותך, אני אראה לך" וכן הלאה..

טל: זאת אומרת, שלעבוד עם הילד שלי באופן אישי, להסביר לו, להכין אותו לסיטואציות כאלה, לא יעזור לו להתמודד עם זה?

לא, איזה הסבר יכול להיות כאן? כאן צריכה להיות דוגמה, יכול להיות שדוגמה אישית אבל דוגמאות מהחיים.

טל: כלומר הילד צריך לקבל דוגמאות חיוביות שיהיו חזקות יותר מהמצבים שאליהם הוא נקלע, כי זה מה שראיתי, שזה סוחף. ברגע שמתחילה אוירה כזאת כמעט ואי אפשר לעצור את זה חוץ מאשר להפסיק את זה בכוח.

אמרת שאפשר לייצר סיטואציה שבה הילד יקבל דוגמאות חיוביות. מה בעצם חשוב שאנחנו כהורים נבין, מה אנחנו צריכים לעשות, איזה מין סביבה לבנות לו? או מה לעשות בבית, איזו דוגמה לתת לו בבית? כי אם אנחנו נמצאים בחברה התחרותית של ימינו אנחנו בטח גם ננחיל את זה להם.

לא, הילדים לא מרגישים את העולם שלנו כתחרותי או לא. הם יקבלו את מה שאנחנו רוצים להציג לפניהם. אם הם שומעים ומרגישים את היחסים בינינו כיחסים תחרותיים, בין ההורים שלו, או בין השכנים, הכול בעולם הקטן שלו, הוא סופג את זה ולוקח את זה כדוגמאות להעתקה, הוא עושה מזה דוגמה לעצמו. אנחנו צריכים להשתדל לתת לו דוגמאות חיוביות.

טל: ההורים?

ההורים קודם כל. העולם שלו זה בעיקר ההורים, לכן ההורים צריכים, כמה שיותר, למען הילד לשחק ביניהם שהם רוצים לוותר זה לזה ולהיות עדינים ואדיבים זה לזה. וכל זה לפני הילד שהוא יראה שכך צריכים להתנהג.

טל: זאת אומרת, שחינוך לתחרותיות נכונה או בריאה זה אדיבות וויתור?

זה קודם כל. ויתור זה בכלל מפתח לחיי משפחה, כל הזמן ויתורים ויתורים ויתורים תמיד ובכל מקום, ובזה להיות בתחרות.

טל: אז אנחנו מתחרים מי יותר אדיב, מי יותר מוותר?

כן, אבל לא סתם לשם ויתור, אלא שאנחנו מבינים שבצורה כזאת אנחנו בונים אוירה חדשה, משפחה חדשה מתוקנת ונותנים דוגמה נכונה לילדים.

טל: ובכל זאת, ילד שמקבל כאלה דוגמאות ויוצא לעולם, אמרת שזה כן יגן עליו באיזה מובן, זאת אומרת זה כן יעזור לו?

כן, יגן עליו.

טל: למרות שהוא יתקל בסיטואציות כמו שהבן שלי נתקל, ובדאי יושפע מהם או יסחף אליהם?

לא, הוא לא יושפע, תלוי איך אני מכין אותו. יכול להיות שהוא לא יושפע אלא ההיפך, תלוי איך אני נותן לו תכניות התנהגותיות.

טל: שהוא צריך ללמוד לזלזל בעצם בהתנהגות תחרותית אגרסיבית?

לא לזלזל, למה את אומרת דברים כאלה? זו לא הגדרה נכונה, הוא שומר את עצמו לא להיכנס למצבים שהם ריקים מאדיבות, מהתחשבות.

טל: מה יאפשר לו לעשות את זה כשהוא רואה התנהגות אגרסיבית, תחרותית?

הרגל.

טל: הוא פשוט מזהה שזה לא שייך לו והוא מתרחק מזה.

כן.

טל: אמרתי לזלזל כי בעצם זה הפוך מלכבד ולהחשיב משהו שבחברה שלנו מחשיבים "אני ראשון", "אני גיבור".

זה חלק קטן מהחברה, רוב החברה היא לא עד כדי כך, לא צריכים לחשוב שזה כך, למרות שרוצים להכניס לנו את כל תכניות הראליטי האלו למיניהן אבל זה לא כך, אני לא רואה את זה כך.

אורן: עד כה סיכמתי לעצמי את הדברים באדיבות והתחשבות ובוויתור, שזה צריך להיות ה"מוד" של היחסים שאני מראה לילד.

כן.

אורן: עכשיו אני רוצה להתמקד רק בערך אחד, של תחרותיות, באיזו גישה נכונה אני צריך לחנך את הילד שלי בעניין התחרותיות בחייו?

תהיה הכי רך, הכי אדיב, איזה מילים יפות עוד יש כאן?

אורן: מתחשב.

טל: הכי רגיש, הכי מכיל.

מתחשב, רגיש, עוד?

טל: מכיל את הזולת.

מכיל.

אורן: את זה הבנתי, אבל אני עכשיו לא שואל על זה.

אני נמצא בזה ממש בתחרות עם עצמי.

אורן: את זה לא הבנתי.

הדוגמה הכי פשוטה לכל החיים, שאתה חייב לעשות מעצמך אדם שלא רואים אותו, אדם שלידו יש מלא מקום, נוח להיות, אדם שפשוט הוא לא דוחה, הוא כזה שכמעט ולא תופס נפח, כך שישתדל.

אורן: אדם שלא מורגש?

לא שהוא לא מורגש, אלא מורגש לא כהפרעה.

טל: זה לא משהו שאנשים מתייחסים אליו כמישהו שהוא סמרטוט, שאין לו אופי, שמזלזלים בו? בחברה שלנו יש כאלה.

תלוי איזה אנשים קודם כל, זה דבר אחד ודבר שני מה אני מרוויח מזה ומה אני מפסיד? אם אני כך מתנהג ואני רואה בזה שאני גורם לבני אדם גם לא להתייחס אלי, אז זה יכול להיות טוב מאוד כי הם כאלו אנשים שרק מתייחסים למי שבולט, קובע, צועק ומכריע, זה בסדר, אז אני לא צריך כאלה בחיים שלי.

טל: זאת אומרת אדם שהוא מאוד שולט בעצמו ובוחר את המלחמות שלו.

אני על ידי זה מסנן מאוד את כולם, אני על ידי זה נעשה הכי חזק מכולם.

אורן: למה?

כי דווקא בזה יש שליטה בכוח ויש שליטה במוח, אני בזה קובע איזה סוג אנשים מתקרבים או מתרחקים ממני.

אורן: קודם שאלתי איך לחנך אותו לתחרותיות נכונה, ואמרת משהו על "תחרות עם עצמו", לאן אני צריך לנתב את יצר התחרות שטבוע בו?

זה קשה, אתם כבר מדברים על מונחים שהם מופיעים בחכמת הקבלה, שם מדובר על תיקון האדם וכך לאנשים קשה מאוד, זה כתוב "על תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "תהיה אדיב".

אורן: הבנתי את האדיבות, עכשיו ספציפית תן לי על תחרותיות, אמרת באחת התוכניות שיצר התחרותיות טבוע בבן האדם.

תחרות חיובית, שאני רואה את האנשים האחרים שמהם כדאי לי לקחת דוגמה, אז אני לוקח דוגמה, איזו דוגמה? שאני רוצה להידמות להם או אפילו עוד יותר מהם, בדברים הטובים.

אורן: ואז יש לי דרייב להיות מוצלח כמו אחרים שנראים לי מוצלחים.

כן.

אורן: זה באופן כללי, עכשיו אני רוצה להתעמק בתחום הזה של תחרותיות, נאמר שראיתי מישהו מאוד מוצלח כמוך ורציתי להיות כמוך מוצלח.

במה?

אורן: לא יודע, במשהו שבעיני היה נראה מוצלח, כמו שאמרת קודם, ראיתי קודם אנשים אחרים שמהם כדאי לי לקחת דוגמה, אז ראיתי מישהו שכדאי לי לקחת ממנו דוגמה, הסתכלתי עליו ואני רוצה לקחת ממנו דוגמה, זה נותן לי דרייב להתפתח ואז זה נותן לי כוח מניע שמניע אותי קדימה.

אבל נניח שאני לא מצליח להיות מוצלח כמו ההוא שראיתי כמוצלח, איך עכשיו אני צריך להתייחס לכישלון הזה שלי? כי כאילו הפסדתי בתחרות.

אין דבר כזה, כל אחד בדרך שהוא רוצה להשפיע לחברה, לסביבה, יכול למצוא את הצורה האידאלית שלו, הצורה הנכונה ביותר שלו והיא לא תהיה דומה לאף אחד אחר, אתה רק צריך לחשוב, במה אני יכול להיות משפיע על הסביבה, לא כמו ההוא בדיוק, לכל אחד יש את האופי שלו והזדמנויות והכול, אלא אני, במה אני אהיה מיוחד. ואז כשאדם כך בודק את עצמו בטוח שהוא ימצא והוא יהיה מיוחד, הוא יהיה בולט, הוא יהיה אישיות ויחד עם זה אישיות חיובית שכולם ייהנו ממנו.

טל: זאת באמת גישה מאוד בריאה שאני חושבת שהיא צריכה להחליף את התחרותיות שאנחנו רואים היום, איך מחנכים את הדור לחפש את הסוג הזה של הבולטות, של ההתבלטות להבדיל ממה שקורה היום?

לדור שלם אי אפשר יהיה לעשות את זה, אלא רק בהסכמה של הדור הקודם ובהכנה של כל מיני מערכות.

טל: זה משהו שבהסבר אפשר להעביר לילדים?

לא, בדוגמה.

טל: זה גם זה רק בדוגמה?

שאנחנו נעשה את זה בכוח נגד הרצון שלנו כדי שבדור הצעיר, בילדים שלנו זה כבר יהיה בפועל.

אורן: להמשיך את התמונה הקודמת, הבנתי שיצר התחרותיות הוא דבר טבעי והוא נהדר רק שאני צריך לעזור לילד לנתב אותו בצורה נכונה. הכלל הראשון והבסיסי בצורה נכונה, הוא שמה שאני פועל כלפי הסביבה שבה אני חי צריך להיות רק חיובי.

כן.

אורן: הבנתי גם שאני צריך למצוא את הדבר המיוחד שבי ספציפית, במה אני יכול להיטיב לאחרים שזה יהיה מיוחד, לא כמוה ולא כמוך. איפה פה עניין הדרייב התחרותי? עם מי אני מתחרה ועל מה? ואיך אני מתייחס לכישלונות ואכזבות בתחרות?

עם עצמך.

אורן: מה זה אומר להתחרות עם עצמי?

עם עצמך זה נגד האופי שלך, נגד הטבע שלך האגואיסטי, אתה משתדל להחזיק את עצמך כך שלאחרים יהיה נוח לידך.

אורן: מה נחשב בתחרות כזו כהפסד ואיך אני צריך להתייחס אליו?

שאתה משתדל אבל לא כל כך מצליח.

אורן: איך אני מתייחס לכישלון כזה?

עושה ביקורת, בירורים ורואה שעדיין יש מה לתקן, אבל אתה משתדל.

אורן: אז מהו היחס הנכון להפסד?

שאתה ממשיך לתקן.

אורן: ואתה לא נופל? אדם שמפסיד במשהו נופלת רוחו בדרך כלל.

הוא דווקא מקבל את זה בהבנה.

אורן: מה זה אומר לקבל בהבנה?

שזה הטבע שלי, הטבע האגואיסטי, הטבע הרע שאני צריך תמיד לעשות משהו רע לאחרים, או לעשות משהו טוב אבל רק בגלל שמשלמים לי באיזו צורה. וכשאדם עושה כאלה חשבונות הוא מגיע להחלטות הנכונות. נדרש כאן רק בירור, ביקורת עצמית.

אורן: וכשאתה מזהה שאתה לא במצב טוב בביקורת העצמית כי רצית להתחרות עם עצמך, עם האופי שלך, עם הטבע שלך ולהשתדל להתעלות מעל זה, ונכשלת?

לא, כאן זה קצת משהו אחר. העניין הוא שאני נמצא בתוך הכוח העליון.

אורן: מי אני?

כל אדם ואדם.

אורן: איפה הוא נמצא?

בתוך הכוח העליון, בשליטת הבורא. ואז יוצא שלא הולך לי, כן הולך לי, אני צריך לייחס הכול לכוח העליון ולתקן את עצמי ושוב על ידי הכוח העליון שסידר לי כאלו תוצאות אני צריך להמשיך.

טל: אני רוצה לחזור לעולם הילדים. אמרנו דברים מאוד מעניינים, איך לחנך ילד שהוא באמת יהיה חזק במוח ולא חזק בכוח, שזה נראה לי מקסים, איך להביא את הילדים או אפילו את עצמינו למצב שלא מחפשים להיות חזקים ואגרסיביים.

חזקים כן, אגרסיביים לא. למה לא להיות חזקים? אדם צריך שיהיה לו כוח.

טל: כל הנושא של התחרותיות הרעה, שרואים אותה בכל העולם, ומה שקורה שאנחנו לא בשליטה, אנחנו כל הזמן פועלים ומגיבים לכל מיני גירויים, ראיתי מישהו שיש לו משהו יותר, ישר אני רוצה גם, מישהו אמר לי משהו שפגע לי בכבוד אז אני רוצה להכניע אותו. כל הזמן אנחנו עסוקים בלהגיב לסביבה לכל מיני גירויים שאנחנו מקבלים. וכאן אתה מתאר איזה אידאל שהאדם הוא נמצא בשליטה מלאה, הוא לא מגיב.

כי הוא יודע שאין לו בעיה עם בני האדם, יש לו בעיה עם הכוח העליון. אם כך ההתנהגות שלו אחרת לגמרי, התנהגות שלו עם עצמו ולא עם מישהו. מישהו שמתנפל עלי אני כבר לא מתייחס אליו שהוא מתנפל עלי, אני מתייחס לאותו כוח העליון שסידר לי כאלו אמצעים.

טל: אבל הסברת שאדם שכל הזמן מוותר, שהנוכחות שלו לא מפריעה לאף אחד, זה אדם שבעצם נמנע מכל המצבים האגרסיביים האלה. איך זה קשור למה שאמרת עכשיו שזה הכוח העליון או שמספיק שאני פשוט אוותר, אשמר. אני רוצה גם לחנך את הילד שלי לכזאת יכולת לא להיכנס לעימותים.

אנחנו קצת הלכנו רחוק, כי מה השכר? אם השכר הוא דבקות בכוח העליון זה משהו אחד. אבל לאדם הרגיל מה יהיה השכר? חברה יפה, משפחה יפה, רוגע, שלום בעולם? צריך לבחור ואת זה להגדיל ולשחק עם זה.

טל: אני חושבת שקודם כל זה לבנות את הילדים ואת הנוער לחיים יותר שפויים, שלא יגיעו למצבים שהיום ילדים ונוער מגיעים, כי זה נראה לי ממש מפתח איך להיות חזק במוח ולא בכוח, שזה יהיה הכוח שלי?

זה חינוך, הרגל שייעשה טבע שני, המון המון תרגילים עד שזה ייקלט בתוך האדם הצעיר.

טל: מה לגבי משחקים תחרותיים? היום כל משחק זה תחרות, כדורגל, כדורסל.

תחרות זה טוב, רק תחרות חיובית.

טל: כדורגל יכול להיות תחרות חיובית?

האם מנצח חיבור, או מנצח מישהו שבעט טוב בכדור?

טל: תלוי במי שמשחק, אם עושים את זה מתוך אווירה של שותפות, של ביחד, יחס ספורטיבי אז זה יכול להיות דבר טוב.

נניח שישנו אצטדיון ושתי קבוצות, אבל הקהל לא מתחשב בכמה גולים כל אחד מכניס, אלא בביצועים המשותפים של הקבוצה.

טל: קראתי שהמילה קומפיטישן (competition) בלטינית היא מהמילה להתאמץ ביחד. שדווקא ההתאמצות המשותפת מביאה את כולם לתוצרים טובים יותר. אז אנחנו כחברה צריכים איכשהו לקחת את זה לכיוון כזה ולא לכיוונים שנמצאים היום, במה זה תלוי שנעשה את שינוי הזה?

החלטה, בואי ננסה סוף סוף, אנחנו רוצים שלילדים יהיה יותר טוב, אנחנו צריכים לעשות את זה בכל רוחב החיים.

אורן: דיברנו על חינוך לתחרותיות בריאה, מה העיקרון הכי חשוב?

העיקרון הכי חשוב שהטבע יכופף אותנו בכל זאת לחיבור הטוטלי וכדאי לנו להתחיל לנוע לקראת זה בכוחות שלנו, ביחס הנכון בינינו, בהחלטות הנכונות, כי אחרת אנחנו ניכנס לאותם התהליכים מצד הרע, מצד שהטבע יחייב אותנו וזה מאוד לא טוב. אז בואו נתחיל עם הילדים שלנו כי זה הדור הרך, שנמצא בידינו, נבנה בשבילם כל מיני מערכות כאלה שהם יוכלו לקבל רק השפעה טובה, וזה ייכנס להם לטבע השני וכך אנחנו נראה אותם ונשמח.

(סוף התכנית)