חיים חדשים

תכנית 1187

הרצון לחיים מושלמים

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 10.12.19 – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1187, והנושא הוא, "רצון לחיים מושלמים". לכל אחד יש רצון כזה, שהכול יהיה מושלם, שהכול יהיה טוב. ננסה להבין מאיפה זה, והאם זה בכלל אפשרי, בדרך לחיים חדשים.

יעל: אנחנו כולנו מכירים את זה שלכל אחד יש איזה מין תמונה כזאת בראש, של איך נראים החיים המושלמים שלו. וכל החיים שלו הוא לא נח, והוא בעצם מנסה להשיג אותה התמונה המושלמת הזאת. בעידן של הפסייבוק והטלפונים הניידים אנחנו מכירים את זה עוד יותר חזק, אנחנו כל הזמן שולחים רק את התמונות היפות שלנו, וחס וחלילה שלא תהיה תמונה עם איזה פגם.

באמת, עדיין רוצים שיהיה רק טוב.

יעל: לגמרי, לגמרי רק טוב. אנחנו שולחים רק את זה שאנחנו בחו"ל ואנחנו שמחים עם המשפחה, ויש לנו רגעים טובים, אנחנו לא שולחים דברים אחרים. כשאתה נכנס לפייסבוק יש לך הרגשה שכולם חיים חבל על הזמן, ורק אתה חי חיים לא משהו. זאת ההרגשה של כל אחד. אם אני אקח את זה מבחינה חיצונית, אז עושים ניתוחים פלסטיים ומשנים כל מיני דברים, כדי להראות בצורה מושלמת, ולהרגיש מושלם גם כלפי עצמי וגם כלפי כל העולם.

ובתכנית היום אנחנו נרצה להבין מאיפה נובע כל הרצון הזה למושלמות הזאת? ולמה אנחנו לא כל כך מוכנים להתייחס לחסרונות ולפגמים, ואנחנו כל הזמן מנסים ליישר את כול הדברים כך שיראו טוב. אפתח בשאלה, למה באמת יש לנו כזאת שאיפה, כזה רצון פנימי לשלמות?

כן, אבל זו שלמות כזאת שקרית ונבזית. רצון לשלמות יש לנו באמת, רק השאלה היא, מה זה נקרא "שלמות". לכן על זה אנחנו צריכים לשים לב. מישהו אחד מרגיש שלמות בזה שהוא יהיה הפושע הכי גדול ולא יתפשו אותו, והוא ישדוד מהבוקר עד הלילה ויצליח. השני יכול להיות שהוא מצליח בזה שהוא רופא ומרפא את כולם. השלישי שהוא יהיה עשיר דווקא. כל אחד מחפש להיות בשלמות משלו. וישנם כאלה שאומרים, השלמות שלי זה שאני שוכב על הספה ולא עושה כלום. כל הזמן נמצא במצב שאני לא רוצה שום דבר, ויש לי הכול, מפני שאני לא רוצה שום דבר.

אורן: זאת אומרת, יכולות להיות הגדרות שונות בתכלית השינוי לשלמות?

שונות לגמרי מקצה לקצה.

אורן: נשים את ההגדרות בצד, ונדבר על הרצון הזה לשלמות, מאיפה הוא מגיע אלינו?

זה מבפנים מתוך האדם, מהרצון לקבל שלו, הרצון ליהנות. ממה כל אחד רוצה ליהנות. אז יש לנו שישה קריטריונים כאלה, שלושה מהם הם גופניים הנקראים, אוכל, מין, "משפחה, ושלושה מהם אנושיים שנקראים, עושר, כסף זאת אומרת, כבוד, שליטה ומושכלות.

יעל: שזה ידע.

כן. וכך יש לנו אם כך שישה קריטריונים שבהם אנחנו, כל אחד ואחד רואה בעצם את עצמו. אם הוא נמצא באוכל, מין, משפחה זה כמו בהמה, דרגת חי שכל אחד ואחד גם רוצה שזה יקרה לו, שזה יהיה לו והוא יצליח בזה. ויש כאלה שיש להם רצונות יותר גדולים, כסף, כבוד, מושכלות, שזה תלוי בכל מיני אופנים, כמו תרבות וחינוך, התפתחות פנימית, פסיכולוגית, טכנולוגית, כך שכל מה שיש, זה כבר בשלוש הנטיות של הרצונות היותר גדולים.

יעל: אבל יש בכל זאת איזה רצון פנימי שהכול יהיה מושלם, שלא יהיה חסר כלום בתמונה הזאת, שום כתם שחור לא יהיה בתמונה המושלמת שלי.

נכון. אדם רוצה "לא חשוב מה אני רוצה, שזה יהיה לי". אני רוצה היום או כרגע להיות באיזה רצונות, נטיות לאוכל או למין או למשפחה, אז שיהיה לי. אני רוצה בזה וזהו. יחד עם זה, יכול להיות שהוא רוצה שליטה. יחד עם זה, יכול להיות שהוא רוצה להיות במדע במשהו. הוא רוצה שהחסרונות שלו הם יהיו שלמים.

יעל: אני אלך לדבר הכי פשוט. כל אחד רוצה שהילדים יהיו מושלמים, שהאישה שלו תהיה מושלמת, שיהיה לו את הבית שיהיה מושלם בשבילו. כל אחד רוצה. מאיפה נובע הרצון הזה בכלל שהחיים יהיו מושלמים? אנחנו יודעים שהם לא מושלמים, אבל בכל זאת יש לנו רצון כזה פנימי חזק.

מהכוח העליון. כי אנחנו באים מהכוח הכי עליון שבטבע שהוא שלם, מושלם, מלא, ואנחנו לכן רוצים מילויים, רק שאנחנו לא יודעים איזה, אבל את המצב שלו אנחנו רוצים.

יעל: אז אתה אומר שיש לנו מה, היכרות, זיכרון?

על ידי כל הנטיות האלה שעליהן דיברנו אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושלכות, אנחנו חושבים שעל ידי זה אנחנו מגיעים לשלמות. מה שאת אומרת, את אומרת כבר שלמות. יש לי נטייה לשלמות, אני רוצה להיות בשלמות, אבל מהי השלמות הזאת אני לא מתאר לעצמי.

יעל: אז זאת השאלה הבאה. יש לאדם איזו ידיעה פנימית אפילו לא מודעת, לאן הוא שואף, מהי השלמות הזאת שהוא רוצה?

לא, כי אנחנו לומדים על הדברים האלה מהעולם הסובב. אני מתסכל עלייך מה שיש לך משהו שמוצא חן בעיניי, אז אני רוצה גם כן. כמו ילדים קטנים שהוא מחזיק איזה צעצוע ורואה אצל השני אז הוא רוצה גם ממנו לקחת את הצעצוע. "אז תן לו את מה שיש לך, לא, אני רוצה גם את זה וגם את זה". כך אנחנו לומדים.

יעל: בגיל צעיר אתה עוד לא מכיר כל כך את החיים. בגיל קצת מבוגר כשאתה כבר לאט לאט מתחיל להכיר את החיים, אתה מבין שאין שלמות בחיים, זאת אומרת שהדברים הם לא באמת מושלמים.

זה מפני שאת לא מסוגלת להגיע לזה, לכן את מוותרת. אבל בפנים אם יתנו לך, וזה לא יעלה לך לא כסף, ולא מאמץ ,ולא כלום, בטח שתסכימי.

אורן: יש לי שאלה מזווית קצת אחרת. היום בעידן של הרשתות החברתיות חשוב לאנשים הרבה יותר להראות לאחרים שהחיים שלי מושלמים. זאת אומרת, אני תמיד אצלם את עצמי ברגעים הכי יפים, הכי טובים, ואת זה אציג בחלון הראווה שלי, בדף שלי בפייסבוק, באינסטגרם, איפה שזה לא יהיה. וכך כל אחד מאתנו מציג איזה מין "חזיון שווא" אפשר לומר, שכאילו כל החיים שלו הם דבש.

עכשיו, ברגע שתעבור מהדף שלו בפייסבוק לחיים, אז לא הכול דבש, אפילו רחוק מלהיות דבש, אבל כל אחד משחק אותה שאצלו הכול מושלם. למה יש לנו היום רצון גדול כזה להציג את עצמנו כמושלמים בעיני כולם, שהחיים אצלנו הכול דבש. למה?

אני רוצה להתגאות כלפי האחרים, אני רוצה שיקנאו בי, אני רוצה שיחשבו עלי, אני רוצה להיות ביניהם משהו, העיקר זה האגו שלי. אני מוכן לאכול כמעט כלום ולהסתפק בדברים קטנים מאוד, אבל כלפי האחרים אני רוצה להראות את עצמי שאני אדם מיוחד. כי הכוח שלי זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד. אתה רואה באיזה גובה נמצא הכבוד, אדם לא יכול לוותר על זה. תראה מה קורה באנושות עם כל ההתנגשויות בין העמים, בין הצבאות, בכל דבר. מה יש בזה, כמו ילדים קטנים מה הם רוצים זה מזה? זה הכבוד.

יעל: אבל מאחורי הכבוד הזה יש שאיפה חברתית כללית לשלמות. זאת אומרת יש איזו דרישה כזאת.

להראות את עצמנו שאנחנו יותר מהם, כך כל אומה ואומה חושבת. זאת אומרת האגו, כבוד האומה, כבוד המדינה, כבוד הממשלה, כבוד האדם. זו הבעיה הגדולה, שאנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה. את יודעת כמה אנחנו מבזבזים על זה כסף, זמן, אנרגיה, הכול.

יעל: המון. אני יכולה להגיד לך בתור אישה, שחלק גדול מהעניין הזה הוא גם העניין של חיצוניות ושל להראות טוב. היום נשים עושות ניתוחים בלי סוף, כדי להיראות טוב.

נדמה שזה המקום השלישי אחרי הצבא, ואחרי הרפואה. המקום השלישי זה הקוסמטיקה. קודם כל זה.

יעל: מבחינת מחזור עולמי.

כן.

יעל: אני רוצה רגע להתייחס לחסרונות האלה, לפגמים, כי אנחנו רוצים להשיג תמונה מושלמת. זה כמו חולצה עם כתם. אדם לא ילך בחולצה עם כתם, כי היא כאילו מכתימה, הופכת את הכול למלוכלך, למשהו לא טוב. אותו הדבר אנחנו גם עם החסרונות שלנו, בין אם זה חיצוני כמו קמטים, ובין אם זה פנימי, אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו מושלמים. כל אחד מנסה להיות הכי נחמד והכי בסדר, ואם יש לך פגמים פנימיים, תכונות שהם לא משהו אתה משתדל לא לחשוף אותם, ורק בבית אתה מרשה לעצמך להיות כזה.

זה ברור.

יעל: אבל לא בחוץ, למה?

כבוד, כבוד עצמי.

יעל: הכול הולך למקום של כבוד.

הכול כבוד, לא יותר מזה. אבל מה, מה יש לנו חוץ מזה? האגו, מה הוא כל הזמן דורש מהאדם? להחזיק את עצמו שאתה לא פחות מאחרים. המדידה הזאת אני לעומת האחרים, זה נקרא "כבוד".

יעל: אז אתה אומר בעצם שיש בתוכנו איזה רכיב מובנה כזה, אותו אגו, שהוא בעצם לא מאפשר לנו בכלל לפעול בצורה אחרת.

כן. לא יכולים לוותר על זה, כי זה מוחק האישיות שלי, זה מוחק את החיים שלי, את הקיום שלי, אז לא כדאי להתקיים. אם אני כל כך נבזה, שפל והכל, אז הם משפילים אותי עד רמת הבהמה. בהמה זה כבר לא אדם, אז אני מוותר על הכול.

יעל: אבל למה החברה בכללה לא מקבלת את המקום הזה של פגמים? כביכול אנחנו נדרשים להיות מושלמים.

החברה מעוררת בנו את זה דווקא. זה נקרא "גאווה לאומית", "גאוות המשפחה", "גאוות העיר", "גאוות החברה", "גאוות הכפר", גאווה, גאווה, כל הזמן גאווה.

יעל: ואיפה הדבר הזה יושב, מול השלמות?

אין שלמות בזה, כי כל הזמן אני נמצא בחסר. כי כל הזמן נראים לי האחרים שהם שרויים בטוב, ואני לא כל כך.

אורן: ואז זה מעורר בי את השאיפה גם להציג את עצמי כמי שהחיים שלה מושלמים.

כן. וכל הזמן אז בתחרות, ואני אף פעם לא מרגיש לא רוגע ולא שביעות.

אורן: מפה בדיוק באה השאלה הבאה שלי, האם בעינייך גישה ריאלית לחיים מכוונת את האדם לשאוף לחיים מושלמים, או להגיד "לא, אין דבר כזה חיים מושלמים". מה יותר ריאלי בעינייך?

זה לא חשוב מה שהוא יגיד. הטבע שלנו האגואיסטי, האגו שלנו המתפתח בכל אחד ואחד הוא לא ייתן לנו להירגע. ויוצא שאנחנו כל הזמן נמצאים בריצה להיות יותר ויותר במשהו לפחות, עד גיל זקנה שאנחנו כבר מתעייפים, לא מסוגלים, אז אנחנו כאילו מוותרים.

יעל: דיברת קודם על זה שיש בתוכנו איזה רצון פנימי להשתוות לבורא, לאיזו שלמות שאתה אנחנו בעצם מגיעים עם איזו ידיעה על שלמות, אם הבנתי נכון.

כן.

יעל: מתוך המקום הזה, זה ריאלי לשאוף לשלמות? יש מצב כזה של שלמות?

שלמות זה לכל אחד, את יודעת.. אני רוצה להיות שוורצנגר. ומישהו אחר רוצה להיות איינשטיין. ומישהו השלישי עוד משהו.

יעל: זה סובייקטיבי.

כן. זה וודאי, אין שלמות. שלמות לפי חכמת הקבלה זה משהו אחר.

יעל: מה זה?

השלמות שלי זה שאני מגיע למצב שאני משלים את המקום שלי בכל האנושות. זו בעיה גדולה. שאני צריך באמת לגרום בכל כוחי להיות משלים את כל האנושות לדרגה השלמה. זאת אומרת לעזור לכל האנושות, לתמוך בכולם כמה שאפשר, ואז שאני בזה שקוע, אני נקרא "שלם".

יעל: ובמקום הזה אני חווה חוויה של שלמות? זאת אומרת, איזו חווית שלמות חווה האדם במקום הזה?

כן. כי אם אני באמת רוצה להביא את האנושות לשלמות, אני בזה מרגיש שאני יכול להיות שותף לכוח עליון שהשלמות זה הוא, זה שם שלו שלמות.

יעל: אז איפה אני?

האני בזה שאני מתאחד עמו בהשגת אותה המטרה.

יעל: ואז מה, מה קורה לי באותו מקום?

זה שאני זוכה להיות שותף.

יעל: אני מרגישה אותה תחושת שלמות שאנשים רוצים להרגיש?

כן. אז אני מרגיש. דווקא אני מרגיש, הם עוד לא, ואני כן.

יעל: מה באמת האדם רוצה להרגיש כשהוא אומר, "אני רוצה שלמות". הרי הוא לא רוצה בזה בית ואוטו, מה הוא רוצה?

זה מה שהוא רוצה, והוא משיג את זה על ידי שהוא מתחבר עם כוח עליון שהוא נקרא "שלם". ואז אדם גם נקרא "שלם" מפני שמתבטל בו, ויחד עמו מבצע פעולת השלמות. שאותו כוח העליון דרך האדם מבצע פעולה.

יעל: כל הרצונות שיש לנו, בין אם זה שהקבוצה שלי תנצח בכדורגל, ובין אם זה שאני אהיה שוורצנגר, ובין אם זה שיהיה לי בית יפה או אוטו יפה, אישה מושלמת או ילדים מושלמים, כל הדברים האלה שלכל אחד יש תמונת שלמות אחרת, אתה אומר שמאחורי כל זה מסתתר בעצם איזה בסיס אחר. רצון אחר. חיסרון אחר. חוסר אחר שיש לאדם.

אני רוצה להיות דבוק בשלם. אני בעצמי אף פעם לא יכול להיות שלם. אבל להיות דבוק בשלם, במי שמבצע שלמות, במי שיכול להיות שלם, במי שיעשה פעולת שלמות בעקבות מה שאני מבקש ממנו, אז אני אקרא גם "שלם". כי את הפעולה הוא עושה, אבל אני מזמין את הפעולה הזאת כלפיי כל האנושות.

יעל: ובמקום הזה שלמות מורגשת כאושר?

וודאי. מה יכול להיות יותר שלם?

יעל: לאדם במצב כזה מה הוא מרגיש, מה חסר לו?

לא חסר לו כלום חוץ מלראות את כולם שנמצאים בשלמות, והוא רוצה להביא אותם לזה. לא חשוב לו שום דבר, ולא אכפת לו כלום ממה שיקרה לו. גם לא יכול לקרות לו כלום, אלא הוא רק רוצה לראות אותם בשלמות, ופועל לשם זה.

אורן: אני רוצה להוסיף היבט נוסף לדיון שלנו. דיברנו עד כה על החיים של בני אדם, שכל אחד הכבוד שלו מניע אותו להציג את החיים שלו כמושלמים, למרות שהם לא כאלה. נרחיב לרגע את המבט ונשאל, מה קורה בטבע, בטבע בכלל? אנחנו חיים בטבע, יש בני אדם, יש בעלי חיים, יש צמחים, יש דוממים, האם בטבע קיים מושג של חיים מושלמים?

בטבע הסובב?

אורן: כן, בכל מערכת הטבע שאנחנו בתוכה חיים.

לא.

אורן: לא קיים חיים מושלמים.

לא, וזה בעקבות האדם, אם כבר, סליחה שאני מוסיף.

אורן: כלומר?

כי האדם הוא זה שאשם בכל התמונה הזאת של הטבע, שכך היא נראית. אם אדם יתקן את עצמו, ירצה לראות את הטבע בצורה המושלמת, אז הכול ינוע לכיוון השלמות, ואדם יראה את זה בכל הרמות.

יעל: אם אני אוציא שנייה את האדם מהמשוואה, ונשאיר רגע את כל הטבע בלי האדם.

אורן: לפני שהאדם מקלקל.

אין דבר כזה. נגיד.

יעל: הטבע בלי האדם הוא במצב של שלמות? הוא שלם?

אני לא יודע איך להגיד לך, כי זה לא קיים. כי כל מה שאנחנו מדברים, אנחנו מדברים לפי תפיסת האדם. אבל נגיד כן, בצורה כזאת מעוותת. כן, הטבע ללא אדם מה זאת אומרת, אם אדם לא היה נכנס לטבע?

יעל: כן. כרגע כל החי, צומח והדומם בתוך הטבע, זו ההתייחסות שלנו בדרך כלל לטבע.

גם ככה הם אוכלים זה את זה ומנצלים זה את זה, אבל את רוצה לשאול עד כמה האדם הוא הגורם לזה שכך הם מתייחסים זה לזה?

יעל: קודם אני רוצה להבין את התמונה, איפה האדם נכנס לתוך התמונה הזו, ולמה הוא גורם.

יש דומם, צומח, חי ואדם, והאדם קובע את כל היחסים והמקרים שיש בין הדומם, צומח וחי.

יעל: אתה יכול טיפה להסביר יותר, כי זה נראה שאתה נותן לאדם ממש כוח מאוד גדול בתוך המערכת הבריאה.

אבל זה מה שיש, כי אנחנו כמו שכתוב "ידו בכל ויד בכל בו", האדם הוא האגו הגדול ביותר, הכולל ועוקף את הכול המציאות, מקיף את הכול, ולכן איך שהוא מתייחס לדומים לו, ולדומם, צומח, חי, הדרגות הפחותות ממנו, כך הם נראים, כך הם נמצאים. אם לא היה אדם שמתייחס כך לדומם, צומח וחי אז הם בעצמם לא היו, הדומם, צומח וחי. סליחה שאני מבלבל אתכם, וודאי שלא היו ביניהם יחסים גרועים כמו שאנחנו רואים.

אורן: יוצא לי כזה דבר, בגלל שהאדם שבעצם הורס את כל הסובבים אותו במערכת הטבע אז גם בטבע אין חיים מושלמים.

כן.

אורן: אז אם אני עושה סיכום, יוצא שהחיים של הבן אדם לא מושלמים, אומנם שהוא אוהב לשחק אותה כאילו אצלו הכול זהב. סביבו במערכת הטבע גם החיים לא מושלמים, זאת אומרת באף מקום אין חיים מושלמים. אבל אמרת שבכל אדם, לא משנה מיהו ומהו, יש איזו נטייה פנימית לחיים מושלמים. הגדרת את החיים המושלמים כך, תראה אם אני מדייק, כשאדם מגיע למצב שהוא משלים את המקום שלו בכל האנושות זה הופך את החיים שלו מושלמים כי הוא שם לעצמו מטרה גבוהה בחיים, לעשות את החיים של כולם סביבו מושלמים.

כן.

אורן: אז עכשיו בוא תגדיר לי, נגיד שיש מישהו שמצליח בזה ומנסה באמת להקדיש את חייו לזה שהחיים של כולם סביבו יהיו מושלמים.

מה זה סביבו? כל האנושות?

אורן: כל האנושות. איך בכלל נראים חיים מושלמים? תגדיר לי אותם. איך האנושות חיה חיים מושלמים? אם אנחנו לא מכירים את זה בשום מקום, בוא לפחות נגדיר לאן אנחנו שואפים.

אבל זה לא תלוי באדם אחד שרוצה שיהיו לו חיים מושלמים.

אורן: כן, ברור, זו תהיה איזו התפתחות כוללת.

כל אחד.

אורן: כן, התפתחות כוללת. אז בוא נתאר את המצב הזה, איך תראה האנושות שיהיו לה חיים מושלמים?

חיים מושלמים.

אורן: תן לזה קצת צורה, מה זה חיים מושלמים? כי יוצא שאנחנו לא מכירים את זה בכלל. אין לא אצלנו, לא סביבנו, לא באף מקום, אבל כולם חולמים על זה.

חולמים לא נכון.

אורן: חולמים לא נכון, אנחנו מבינים שחולמים לא נכון.

כי הבעיה היא שאנחנו לא מבינים מה זה חיים מושלמים. חיים מושלמים יכולים להיות לא מזה שאני מקבל את הכל, כי זה אף פעם לא יקרה, ולא יתקיים באף אחד.

אורן: לא הבנתי.

כי אני תמיד מודד את עצמי כלפיי האחרים.

אורן: נכון. זה הכבוד שעליו דיברת קודם.

כן. ובכלל. לכן חיים מושלמים יכולים להיות דווקא בצורה הפוכה, לא לכיוון שיש לי יותר ויותר, אלא שאני לא אקבל כלום, ואני אתמלא ברצון שדרכי יעבור השפע וימלא את כולם. בהם יהיה מילוי מושלם למה שהם רוצים, ומה אז יש בהם? גם בהם יש את אותה הנטייה שהם לא צריכים שום דבר רק שדרכם יעבור השפע , וכולם יתמלאו. כך יוצא שאף אחד לא רוצה שום דבר לעצמו רק למלא את האחרים, ואז מגיעים למצב המושלם שכולם נמצאים בתיקון מיוחד מאוד וכל אחד נהנה מהחיים האלו השלמים והעולם מלא כל טוב ולא חסר.

רק בצורה כזאת. אם אתה מסתכל על זה כמו על המודל שאתה רוצה לברוא, לסדר כזה משחק או משהו, אין לך פתרון אחר כדי להגיע לשלמות. אלא רק בצורה שאף אחד לא מקבל לעצמו כלום, והוא נהנה מזה שהוא מעביר את השלמות כולה, המילוי כולו, ושפע רב לכולם.

אורן: איך תמונה כזו קשורה למושג האושר?

זה נקרא אושר. האושר שלי הוא בזה שאני ממלא את כולם, אין אושר אחר, אין אושר יותר גדול. בזה אני מלא, בזה אני שלם, אני ממלא את כולם, כולם נהנים, וגם כל אחד מהם.

יעל: איך אני מתמודדת עם העניין של הכבוד, מה שאמרת לפני כן?

איזה כבוד יש לי, אני ממלא את כולם.

יעל: אבל אמרנו שהבן אדם רוצה בעצם להיות יותר מכולם.

אני יותר מכולם, אני ממלא אותם.

יעל: אז יש כאן גם היפוך של ערכים, זאת אומרת עד עכשיו רציתי שיהיה לי יותר בדברים אחרים.

יש לך יותר מכולם, את ממלאה את כולם, כל השפע עובר דרכך, ואת רק לא צריכה את זה לעצמך, את כל כך שלמה שאת אפילו לא צריכה את זה לעצמך, את מפזרת את זה לכולם.

יעל: מה נותנת לי את ההרגשה הזאת שאני כל כך שלמה?

שאת ממלאה את כולם.

יעל: מה יש במקום שבו אני ממלאה אחרים, שבסופו של דבר נותן לי את הרגשת השלמות?

כבוד עצמי, אני ממלאה את כולם, אני אימא של כל העולם.

יעל: אז למה היום אנחנו לא פועלים ככה?

כי את לא רוצה.

יעל: למה אני לא רוצה?

תשאלי את עצמך. את לא רוצה.

יעל: כי נראה לי שאני אהיה פראיירית.

אל תסתכלי על האחרים, תגיעי את לשלמות הזאת וזהו. בשביל מה לך להסתכל על אחרים, הרי הם עדיין לא הגיעו לזה.

יעל: לפי מה שאני מרגישה ממך זה שהזרימה הזאת של השפע הזה בתוכי, ושאני מחלקת את אותו שפע, ודואגת שלאחרים יהיה הרבה, זה מה שנותן את ההרגשה. הרי בסוף זו הרגשה, זה לא שום דבר אחר, זו באמת איזושהי הרגשה.

כן. נכון.

יעל: זה מה שייתן לי את ההרגשה של השלמות?

כן.

אורן: הזמן רץ, שנהנים לא שמים לב. שאלה אחרונה שלי מסכמת, השאיפה שטבועה בכל אדם לחיים מושלמים היא ריאלית או לא?

היא ריאלית אם באמת נרצה לקיים אותה.

אורן: כלומר?

חכמת הקבלה בדיוק מדברת על איך לקיים את השאיפה הזאת להיות שלם, להרגיש את עצמי בשלמות ולראות את עצמי ממש כמבצע שלמות לכולם, ואין שלמות יותר גדולה מזה.

אורן: הרב לייטמן תודה רבה. תודה יעל. תודה גם לכם שהייתם איתנו, מצטערים שהזמן נגמר, יהיו עוד תכניות, תבואו שוב. חיים חדשים, כל טוב, להתראות.

(סוף השיחה)