התא המשפחתי מתפרק, כידוע, ואת המחיר אנחנו משלמים בכל תחומי החיים. למה זה קורה דווקא היום? מה יהיה עם הילדים? מהו השינוי התפיסתי שצריך לחולל, כדי שנראה יותר זוגות מוצלחים?
מצד הטבע האדם בנוי כך שהוא חייב לקבל מהסביבה את מה שדרוש לו להתפתחות טובה. הסביבה הגדולה שלנו היא הטבע, כדור הארץ, ויש תנאים מיוחדים שמאפשרים את קיומנו כאן, לחץ, אוויר, טמפרטורה, וכן הלאה.
גם בקטן יותר זה עובד דומה: החיים מתחילים מכך שהעובר מקבל ברחם תנאים אידיאליים להתפתחות. כשהוא יוצא לאוויר העולם, אימו לוקחת אותו על ידיה ודואגת לכל מחסורו. כמו שהטבע שמר עליו כשהיה ברחם, כך האהבה של הוריו מבטיחה שימשיך להתפתח טוב.
בהמשך הילד גדל והופך לאדם בוגר, עצמאי, חופשי, לא זקוק לאף אחד. לכאורה. וכאן מתחילה הטעות הגדולה, כי אותה צורה של הימצאות בתוך סביבה מתאימה כתנאי הכרחי להתפתחות תקינה – לא משתנה.
כל אדם באשר הוא זקוק לתמיכה, לביטחון, לחום, לאהבה, מה שאמור לספק הקשר הזוגי, ובהמשך המשפחה.
בשונה מבעלי החיים, בחברה האנושית רואים שצריך לפחות עשרים שנה כדי להעמיד צאצאים על הרגליים, להביא אותם למצב שיוכלו להתחיל את חייהם בבטחה. זה מחייב אותנו ההורים לבנות מערכת יחסים איתנה, קשר חזק, רב גווני, עם חיבור עמוק והתקשרות משלימה. מאוד חשובה פה תמיכה מהסביבה, מההורים שלנו, מזוגות חברים, מהמשפחה המורחבת, מהקהילה ומהמדינה.
כך התנהלנו דור אחר דור, עד שלפני כמה עשרות שנים המציאות קיבלה צורה שונה. האגו הגיע בהתפתחותו לרמה כה גבוהה, והביא לכך שהאדם התקשה יותר ויותר להסתדר עם הזולת.
מכאן הגירושין הפכו לנורמה, ונוצרו תופעות כמו ילדים שיש להם שני בתים במקביל, הורים או ילדים שהחליטו לנתק קשר, הורים חורגים, אחים חורגים, שילובים שלא תמיד באו בקלות, ועוד כהנה וכהנה. כיום, יש רבים שמעדיפים בכלל לא להתחתן, רוצים לחסוך מראש את כל הבאלגן.
צעד אחר צעד, התפרקה העטיפה הבסיסית שהיוותה עבור האדם סביבה בטוחה, והאדם המודרני מוצא את עצמו די לבד. זרוק כזה, כאילו שכחו אותו באיזו פינה.
אולי יש חברים פה ושם, פרטנרים קבועים או מתי שבא, אבל שום דבר מאלה לא יכול לספק את החום ואת היחס האוהב שקיבלנו פעם מאימא, ממש מההתחלה. לתת כוח לצמוח ולגדול, ללכת קדימה בידיעה שיש לך תמיד קרקע יציבה.
כשנבין שזו בעיה, גדולה, בעיה שעומדת בבסיס תופעות כמו דיכאון וחרדה, קשיים בתקשורת בעבודה, בעיות בריאות, התפרצויות ללא סיבה – נוכל להתקדם גם בבירור הדרך להתמודד עימה.
כמין אנושי, אנחנו חיים בתקופת מעבר אל השלב האבולוציוני הבא. ההישרדות שלנו תלויה בפיתוח יכולת ליצור קשר אינטגרלי בין האדם לסביבה. יכולת לבנות חיבור והשלמה, מעל האגו הגדול שבוער בכל אחד ואחת, מתוך הכרה בכך שפשוט אין לנו ברירה.
לא סתם העולם שלנו נעשה מקושר ברמה כה גבוהה, לא סתם התלות ההדדית נעשתה כה מלחיצה – כך הטבע מאותת לנו: 'הלו, אתם כולם באותה סירה. או שתלמדו לעבוד יחד, או שלפניכם טביעה'.
אתגר העתיד יהיה בנייה של חברה אינטגרלית, אנושות חדשה. הקשר הזוגי החדש יעמוד בבסיסה, וישמש לנו כמעבדה ביתית שבה נפתח יכולת להתחבר נכון עם הזולת. בהתחשבות הדדית, בעזרה ותמיכה, בנתינה וקבלה, ביצירת אווירה של חום ואהבה.
כדי להתקדם בכיוון הזה נידרש למהפכה חינוכית-תרבותית-חברתית, כוללת ומקיפה. מהפכה שתחולל לנו שינוי בתפיסה, של עצמנו, של האחרים, של הסביבה. אנחנו חלקים מגוף אחד, אף על פי שזה לא נראה, ואם נלמד את השיטה האינטגרלית להתקשרות משלימה, החיים יהפכו למסע נפלא.
הבית של מחר יספק לכל ילד תנאים אופטימליים לצמיחה, גם בגן הילדים תעטוף אותו סביבה טובה, בבית הספר יהיו חברים שתמיד יציעו עזרה. כך, במעגלים מתרחבים, נבנה מדינה שתהווה דוגמה ומופת לאנושות כולה.
ומילה אחרונה על קשר זוגי, כדי לסגור את הנקודה שממנה יצאנו בתחילה. זוגיות, במלוא מובן המילה, היא קשר רוחני שבו משניים נעשה אחד. התקשרות כזו מביאה לכך שהכוח האחד שבכל הטבע ממלא להם את הנשמה. מעלה אותם לדרגת קיום נעלה, נצחית, שלמה.
בקרוב אצלנו. באהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 213 – bit.ly/3R67PCu