חיים חדשים

שיחה 462

הקונפליקט בין לאומיות לדמוקרטיה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.11.14 – אחרי עריכה

אורן: שלום לכם. תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: אנחנו רוצים לדבר על חוק הלאום. החוק מעורר סערה ציבורית, דיונים כאלה ואחרים, כל מיני תהיות, ואנחנו רוצים להשתתף בתהייה הזאת מהמקום שלנו. תהיו אתנו, מבטיח לכם שיהיה סוער ומעניין. ניצה, דברי פתיחה.

ניצה: הנושא הזה הוא בהחלט מדובר וסוער מאוד, ואנחנו רוצים לדבר בתוכנית הספציפית הזאת, על הקונפליקט בין הרעיון של להיות מדינה יהודית לאומית, לבין להיות מדינה דמוקרטית. ועל הבסיס הזה יש את כל הסערה, מכיוון שיש טענה כזו שאולי זה בלתי אפשרי להיות גם מדינה יהודית שהיא לאומית, ששמה את הלאום במקום הראשון, וגם דמוקרטית. כי באופן טבעי ברגע שזה לאומי זה מייחד עם מסוים, ואז מי שאינו יהודי וחי באותה מדינה מן הסתם הופך להיות אזרח סוג ב', ואז אין כבר את אותו שוויון שאליו שואפת הדמוקרטיה להגיע.

ואז נשאלת השאלה המאוד גדולה, האם בכלל יכולה להתאפשר מדינה יהודית דמוקרטית? ועל בסיס זה מתקיימים הרבה מאוד דיונים והרבה מאוד התנגדויות וכן הלאה. אז זאת באמת שאלה מאוד מאוד גדולה. ידוע בכל העולם העניין שיש תמיד מתח במדינה לאומית לגבי העניין של איך מצד אחד שומרים על האיזון הזה בין הלאום והייחודיות, ומצד שני על איזה שוויון.

אני אקרא סעיף מתוך העקרונות שגובשו שנוגע בנושא של מדינה דמוקרטית, "מדינת ישראל תהייה בעלת משטר דמוקרטי וישראל תהייה מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ומחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה כמפורט בכל חוק יסוד".

במילים פשוטות, או שזו מדינה לאומית שמדגישה את הייחודיות של העם היהודי או שזו מדינה של כלל אזרחיה, שרואה את כלל האזרחים. איך אתה רואה את הקונפליקט הזה לפי ההגדרות שלך? לפי ההגדרה שלך של מה זה עם ישראל, מה זו מדינת ישראל, איך היא צריכה להתנהל, האם יש קונפליקט עם דמוקרטיה, עם שוויון, עם אותם ערכים של צדק שעליהם כל המדינה רועשת וגועשת?

וודאי שיש קונפליקט. ראשית אני לא יודע מה זאת דמוקרטיה אצלם. אם הם מצביעים על כך שמדינות אירופה או אמריקה הן מדינות דמוקרטיות, אז וודאי שזאת לא דמוקרטיה. "דמוקרטיה" נקרא "שליטת העם", שהעם שולט. דמוס פרושו עַם, ואיפה אנחנו רואים שהעם שולט במדינה שלו, ולא פוליטיקאים שלקחו את השלטון הזה ומוצצים מתוך העם את כל הכוח שלו ואת הדם שלו? אין דמוקרטיה, אלה הן סך הכול מילים יפות. שנית עַם ישראל לא יכול להיות דמוקרטי כמו שזה היה פעם, באותם הזמנים אצל היוונים, כי החוקים היוונים והחוקים שהיו בארץ ישראל הם ממש חוקים הפוכים. נגד הדמוקרטיה אנחנו מדברים על חוק האהבה. האם יש דמוקרטיה במשפחה? אבא, אימא, ילדים, האם יש ביניהם דמוקרטיה? מה זאת דמוקרטיה במשפחה? האם המשפחה שלך היא דמוקרטית?

אורן: לא יודע, תגדיר מה זו דמוקרטיה ואז אני אנסה לבדוק.

אומרים שוויון לכל אחד וכן הלאה.

אורן: במשפחה יש אבא, יש אימא ויש ילדים, ויש הבדל מהותי בין אבא, אימא והילדים.

נכון, והילדים אומרים, לָמה אין לנו דמוקרטיה במשפחה?

אורן: כי אני האבא ואתה הילד.

אז מה?

אורן: אז לי יש תפקיד מסוים ולך יש תפקיד אחר, זה מהטבע.

האם זו דמוקרטיה או לא?

אורן: כנראה שלא, אם אמרת שדמוקרטיה זה שוויון, אנחנו שונים.

דמוקרטיה זה משהו לא ברור באף מקום ובאף מדינה. רואים זאת לפי אירופה ומדינות נוספות. אם ישנם חוקים וכל אזרח נמצא תחת חוקים, אז לא יכולים להתנפל עליו ולעשות לו משהו. אלא, הכול מסודר לפי חוקים, ולפי החוקים האלה חיים בשקט במצב יחסי, כך זה מסודר וזה נקרא דמוקרטיה. האם זו דמוקרטיה? לא יודע. גם אם היה מלך שולט, אז אולי הוא היה שולט עוד יותר יפה וטוב על כולם וגם זה לא היה דמוקרטיה. דמוקרטיה זה שליטת העם, אבל אין שליטת עם. פעם בארבע שנים אומרים לך שאתה יכול בבחירות ללכת ולבחור, ואז אתה בוחר את הממשלה בבחירות דמוקרטיות. השאלה מה זו דמוקרטיה?

אורן: שכל אחד בעל זכות בחירה.

שאתה כאילו בא ושאתה כאילו בוחר.

אורן: הקול שלך שווה לקול שלי, כולם שווים.

לְמה הם שווים? אחר כך בא השלטון החדש עושה מה שהוא צריך, ולא שואל אותך, הרי בחרת בו, וזהו.

אורן: זה ברור. אתה עכשיו לקחת את הדיון למקום של התבוננות מאוד עמוקה על מושג הדמוקרטיה בכלל.

זאת אומרת, אין לך משהו אחר בעולם הזה, כך אומרים, שדמוקרטיה זה משטר רע.

אורן: רע במיעוטו.

במיעוטו.

אורן: ברור. אבל אנחנו רוצים להצטמצם, לא לבחון את נושא הדמוקרטיה מזווית כל כך רחבה, אלא להביא אותה קונקרטית לדיון על הקונפליקט.

ניצה: אלה פועלים כמו שני כוחות מנוגדים.

אורן: אז בואי, תסבירי בדיוק על מה ההתנגחות.

ניצה: יש שני כוחות מנוגדים, צד אחד שרוצה לייחד ולתת איזו ייחודיות, וצד שני שהוא רוצה להיות מדינה של כולם. אבל אתה לא יכול להיות גם ייחודי וגם של כולם באותה מידה. אז הקונפליקט הוא בעצם הפער.

אני לא רואה כאן שום קונפליקט.

ניצה: תסביר לנו את זה מהזווית שלך.

אם אנחנו קובעים שכאן זאת מדינת היהודים, ויהודים נקראים האנשים שמתאחדים סביב חוק האהבה, חוק החיבור, כי כך אברהם ייסד אותם לפני שלוש וחצי אלף שנה. כך הם התקיימו עד חורבן המדינה שלהם, עד חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה. והיום אנחנו כאילו חזרנו לאותו מצב, קיבלנו הזדמנות לבנות כאן את עם ישראל בארץ ישראל. לכן בואו נחזור למה שצריך להיות. כי לעם שלנו כבר הייתה חוקה עוד לפני שבכלל היה רמז לזה אצל איזה עם או שבט מהשבטים הפרימיטיביים שחיו אי שם בבבל ובכל מקום. אצלנו כבר הייתה חוקה, קונסטיטוציה, כל הדברים האלה כבר היו. אנחנו כבר אז חיינו לפי חוקים ברורים בין אדם לשכן, למשפחה, למשטר, למלך, למדינה, לקרקע, לחיות, לכל דבר, יש לנו לכך חוקים. יש לנו תורה לכך שלמה, את התנ"ך, המשנה, הגמרא, ואת ספרי הקבלה, אין לאף אומה חוקה כזאת.

רק מה הבעיה? שאז אנחנו קיימנו את החוקה הזאת ב"אהבת לרעך כמוך", עד כמה שאפשר. אמנם היו תקופות שיותר והיו שפחות, אבל היינו כל הזמן בבירורים, היינו כל הזמן במאבקים בינינו איך לקיים את זה, כל הזמן היו דיונים איך נקיים יותר ויותר את חוק האהבה, איך הוא ישרה יותר בינינו. ועכשיו אנחנו צריכים לחזור לאותו מצב, ואז נהייה עם ישראל בארץ ישראל. חוק האהבה הזה לא מבדיל ביני לבין האחרים, הוא אומר רק דבר אחד, אנחנו עם ישראל, אנחנו מקיימים את עצמנו בארץ ישראל לפי חוקי האהבה, וכמו בבבל העתיקה כל אחד יכול לבוא ולהצטרף לפי אותם התנאים, זה פתוח לכולם.

גם בימי בית המקדש, גם בזמנים ההם המון אנשים שלא היו מיוצאי בבל הצטרפו. דווקא רבים מגדולי התורה היו מהם, כולל רבי עקיבא, אונקלוס וכן הלאה. אז למה זה לא יכול להיות עכשיו? וודאי שכן. ובנוסף עכשיו אנחנו נמצאים לא סתם בגאולה אלא בגאולה השלמה, זאת אומרת האחרונה, עכשיו אנחנו צריכים להכניס לחוק האהבה הזה את כל העולם. אז בואו נפרסם, אותו ודווקא ההיפך, גם לשכנינו וגם לכל העולם, את מה שאנחנו הולכים לעשות. ולא נעשה את זה מתוך הדיונים האלה, כי מי עושה את דיונים שם? עם כל הכבוד לפוליטיקאים, כל אחד מהם פועל שם מתוך האגו, מתוך הרצון האגואיסטי שלו.

אנחנו צריכים לעשות את זה כחוק יסוד של האומה, אבל לפי חוקים אמיתיים שמותאמים לטבע, מותאמים לטבע הכללי. מאיפה בא החוק שלנו? זה לא שאנחנו רצינו לעשות כך או שלאברהם בא דבר כזה בחלום, אלא אנחנו הגענו לחוק האהבה, לחוק השתוות הצורה, לחוק ההתקרבות, ל"ואהבת לרעך כמוך", ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך", לחוק הערבות, ל"כאיש אחד בלב אחד". את כל הדברים האלה קיבלנו מהטבע שחקרנו. קודם אברהם ואחר כך אנחנו יחד עימו חקרנו את הטבע החיצון, את הכוח הכללי שמנהל את כל המציאות, את החוק שעוקף את כל המציאות, שמחזיק אותו, זה כוח א-לוהי, חוק עליון, כוח עליון. ומשם לקחנו על עצמנו להתקיים בהתאם לכוח העליון הזה, לחיות איתו בהדדיות, בהומיאוסטסיס, בהשתוות הצורה.

ולכן זה לא משהו שאנחנו מוציאים מתוך השכל של האדם הרגיל, אלא אנחנו מוציאים את זה מחוקי הטבע. מהחוקים הכי גבוהים, שהם למעלה מהפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה וכן הלאה. אלה חוקי ההתנהגות העליונים של בני אדם. בעצם לכך העולם שלנו היום הגיע, הוא דוחף אותנו לצורה כזאת. כי אם לא נקיים אותם , אנחנו נפוצץ את העולם. ואנחנו לא יכולים לעשות זאת, כי האגו שלנו מוכן לפרוץ ולעשות ממש מלחמת עולם שלישית ואולי להביא את הסוף.

אבל אנחנו דווקא מתקדמים ומרגישים שאנחנו חייבים לקיים את החוק הזה, את החוק של האהבה, של החיבור, רק שהאגו שלנו לא מרשה לנו לבצע את זה, לממש את החוק. ולכאן מגיעה השיטה, היא אומרת איך לממש את זה. זה הסוד שנמצא בעם ישראל, זאת תורת הסוד שאנחנו צריכים לפתוח לעצמנו ולכל העולם ולקיים אותה. זאת החוקה החדשה שצריכה להתגלות עכשיו לעם ישראל ולכל העולם, מה זה נקרא לאום אמיתי, עם אמיתי, מדינה אמיתית? שכל העולם יהיה כמשפחה אחת ושהגיע הזמן. לכן אנחנו צריכים להגיע לדיונים האלה ולהביע את דעתנו.

ניצה: העלית פה נקודה שלדעתי היא נקודה מאוד חשובה, דיברת על הלאום האמיתי שלנו. ואחד הקשיים במדינה שלנו זה שאין הפרדה בין הלאום לדת, וזה יוצר בעיה, כי מיד חושבים שהחוקה היא חוקה דתית או הלכתית. מה ההבדל בינה בין הלאום שאתה מדבר עליו?

אנחנו לא יכולים, לקיים את חוקי הדת היום במדינה, שאלה יהיו החוקים במדינה. מה, אני מחייב כל אחד ואחד? ומה אם הוא חילוני?

אבל כלפי אהבת הזולת אני יכול לחייב בחינוך כל אחד ואחד. כי הטבע מצדו מחייב אותנו, מצד הבורא. מה כתוב? "ואהבת" ולשם אנחנו חייבים להגיע. כי כל התורה, כל הקיום, את אומרת שאלה חוקים דתיים, אבל גם הדת שלנו מושתתת על חוק האהבה. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל, כלל, שכולל את כל התורה. אותו אנחנו צריכים לקיים, ומי שרוצה לקיים את המצוות המעשיות, זה עניינו. אבל בינינו הכלל של אהבת הזולת חייב להתקיים.

ניצה: שהוא יהיה מעל הכל.

מעל הכל.

ניצה: וזה לא קשור בכלל לדתות, זה לא קשור למוצא אתני כזה או אחר?

לכלום, הדתות באו אחר כך, הכל יצא אחר כך. אלא לדת שכוללת את כל העולם יש את חוק האהבה, "ואהבת לרעך כמוך", ומתוך זה מגיעים ל"ואהבת את ה' א-לוהיך". זה היסוד של הדת הכללית שהיא הדת האחידה לכל העולם.

וכל היתר, שיתנהגו איך שהם רוצים, האסלאם, הנצרות עם כל הענפים שלה, היהדות עם כל הענפים שלה. זה לא חשוב. העיקר שכולם יהיו מחוברים, מעל הדתות האלה. יש עוד הרבה דתות ואמונות בעולם, אבל מעל הכל חשוב שכולנו נתחבר בחוק האהבה. כי הוא נדרש מהטבע, מהטבע העליון.

ניצה: זאת אומרת, זה החוק העליון?

כן, ואנחנו חייבים לקיים אותו. כמו את חוקי הטבע, כמו את חוק המשיכה, כמו החוקים שהגוף שלנו מתקיים בהם, הכל לפי החוקים שאנחנו לומדים במדע. גם זה חוק שאנחנו צריכים לקיים, אחרת אנחנו מתקדמים למצב שבו אם נהיה בצורה הפוכה מהחוק הזה, לא תהיה לנו אפשרות להתקיים.

ניצה: בעצם בתוך חוק האהבה שאתה מדבר עליו, כבר אין את אותו קונפליקט שדיברנו עליו קודם, אין פער.

לא, אין, ודאי, אנחנו יכולים לקבל כל אחד ואחד, ערבי, יהודי, נוצרי, לא חשוב מי ומה, מכל אומות העולם, מכל מה שחשוב. בבקשה, תבואו. רק בתנאי שאתם עוברים קודם חינוך של אהבה, שלא שייך לאף אומה, שלא שייך לאף אחד, ותצטרפו.

אנחנו עושים עכשיו סדנאות בכיכרות הערים, בכל מיני מקומות, מצטרפים אלינו ערבים, דרוזים, בדואים, יהודים, דתיים, חילוניים. כן? אנחנו רואים עד כמה שפתאום יש ביניהם חיבור, עד כמה שפתאום יש שמחה, עד כמה מרגישים שם חום ואחדות. ממה, מזה שהם ישבו חצי שעה יחד? לא, רק בגלל שזה מנוהל נכון ומכוון אותם להדדיות, לאהבה. אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אנחנו יודעים איך לחנך את העם לאהבה, ואני מקווה שישמעו אותנו.

ניצה: כשסיפרת את זה נזכרתי באחת הכתבות, שראיינו דרוזי שסיפר על עצמו שהוא משרת בצה"ל והוא אוהב את המדינה אבל כשיש את ההמנון של "התקווה" והוא צריך לשיר את השורה "נפש יהודי הומייה", אז הוא פתאום מרגיש כאילו הוא לא שייך.

נכון. אלה מילים לא נכונות.

ניצה: המילים לא נכונות? אם אנחנו נוגעים במשפט הזה שנמצא בהמנון "התקווה" שלנו, איך היית מגדיר נפש יהודי הומייה, לְמה הנפש של היהודי באמת הומייה?

יהודי זה מהמילה "איחוד". אם הוא היה מבין שמדובר על איחוד, ואין כאן יהודים, או דרוזים, אלא מי שנמצא באיחוד נקרא יהודי, בלי קשר להיסטוריה שלו, הוא היה מקבל את זה בצורה אחרת לגמרי. יהודי יכול להיות כל אחד ואחד, מכל מדינה,מכל מקום, כל אדם ואדם.

ניצה: יהודי זה עיקרון?

זה עיקרון בלבד. זה מה שנעשה על ידי אברהם, הוא חיבר אנשים מכל השבטים, מכל העמים שהיו בבבל, באו אליו כל מיני אנשים, וכולם נעשו יהודים, מתוך זה שהם התחברו.

ניצה: תגדיר לי, מה זה יהודי? מה העיקרון הזה שנקרא להיות יהודי?

להיות יהודי זה נקרא להתחבר עם כל מי שרוצה להיות בכך כדי לגלות בקשר בינינו איחוד, ובתוך האיחוד הזה לגלות את הכוח העליון, את הבורא, את כל הכוח הכללי של הטבע. זה נקרא יהודי, אנחנו רואים איך מצטרפים אלינו כל מיני אנשים במסגרת האקדמיה הבינלאומית. שלנו, מדרום אמריקה, מסיביר, מסין, מאירופה, ומאמריקה.

ניצה: ללא קשר לגזע, דת, ומין?

לכלום, וכולם הופכים להיות יהודים, הם רוצים להיות באיחוד ביניהם וכך להמשיך, כי כולנו שייכים לכוח עליון אחד.

ניצה: אז עכשיו הייתי רוצה לקחת את המשבר הזה שנקלענו אליו ולתת לו איזו תקווה. איך דרך התהליך הזה שאנחנו עכשיו עוברים כמדינה, עם כל כך הרבה שאלות שפתאום עולות לשיח הציבורי, איך דווקא משם אולי אפשר אפילו לחזק את אותה הרוח של הלאום היהודי, כפי שתיארת אותו? איך להטות את כל הכיוון הזה דווקא למשהו שיגרום לכל אחד ואחד מאיתנו להיות באמת גאה בלאום שלו, להרגיש חיבור ולעורר אהבה בקרבנו כלפי הלאומיות הזו שכאילו לא באמת נמצאת שם?

זה יקרה רק בתנאי שאנחנו נתעלה מעל כל מה שהיה לנו ונתחיל לבנות מאפס את עם ישראל ומדינת ישראל, את הלאום. בכך שניתן חינוך נכון לכל אדם ואדם, כדי להפוך אותו ליהודי.

ניצה: אם נסתכל רגע על עתידה של מדינת ישראל, הצפי שלה, יכולים להיות מספר תסריטים. תסריט ראשון זה שאנחנו נמשיך כמו שאנחנו היום.

לא להרבה זמן.

ניצה: לא הרבה זמן? למה, מה יקרה, מה יכול לקרות חלילה?

כי קיבלנו כאן הזדמנות.

ניצה: למימוש?

כן. לבנות את עם ישראל האמיתי בארץ ישראל האמיתית. אם אנחנו לא עושים זאת, כל ההזדמנות הזאת תגמר, אנחנו נצטרך לעזוב את המקום ומי יודע אם אי פעם נקבל שוב הזדמנות כזאת.

אורן: אם הייתי רוצה לנסות להגדיר עכשיו את החוק הזה בצורה מדויקת, לפי תפיסת העולם שלך, מדינת ישראל היא?

מדינת ישראל היא מדינה של בני אדם שחיים לפי חוק האהבה. ארץ ישראל היא הרצון הכללי של כל אותם אנשים שמתחברים לפי חוק האהבה, ומגלים בתוך הקשר הזה ביניהם את הכוח העליון, לפי חוק השתוות הצורה. יהודי זה כל אחד ואחד שמכוון לאיחוד עם האחרים, עד "ואהבת לרעך כמוך", והוא רואה את התפקיד שלו בפרסום החוק הזה, של "ואהבת לרעך כמוך" לכל העולם, בלהביא את זה לכל העולם, ולהיות אור לגויים.

אני לא בקי בעריכת דין וכן האלה, אבל האנשים האלה צריכים להבין מה נמצא ביסוד של האומה שלנו. אם הם רוצים להרכיב מסמך, אז זה יכול להיות רק בצורה שהם ילמדו את היסודות שלנו. יש לנו כתבים כאלה שמדברים על עם ישראל, על איחוד, על חיבור. כל מה שכתוב בתורה, כתוב רק על זה.

אורן: אם מדינת ישראל הייתה מאמצת משהו מהגדרה זו, מה לדעתך היה היחס לזה בעולם? נכון להיום עצם העובדה שהתחלנו בתקופה האחרונה לדון בחוק הלאום, כבר אנחנו מקבלים גינויים מכל העולם.

ודאי.

אורן: מה לדעתך תהיה תגובת העולם, אם הדיון ילך לכיוון של הדברים שתיארת כאן. איזו תגובה היינו רואים מהעולם?

זה כבר היה חלק מהתהליך של להיות אור לגויים, שבו היינו חייבים להסביר לכל העולם ולעצמנו מה היעוד שלנו, מה יסוד האומה, מי אנחנו, למה אנחנו מיוחדים? כולם בעולם מסכימים עם זה שאנחנו עם מיוחד, אבל הם לא יודעים בדיוק במה, אבל בנטייה האינסטינקטיבית שלהם אלינו הם מרגישים שאנחנו אחרים. הם מיוחדים, לא הדרום אמריקאים, לא הצפון אמריקאים, לא הרוסים, לא הערבים ולא אלה או אלה, הם משהו מיוחד ושונה מכל העולם. יש משהו נסתר שיש בתוך האומה הזאת, משהו שיש בתוך העם הזה שבגללו מתייחסים אליו אחרת. הכוח העליון הוא שמסדר לנו את זה, כי אפילו עמים שלא היינו איתם בקשר שונאים אותנו.

בואו נתחיל לפרסם להם את חוק הלאום האמיתי שלנו, ותראה עד כמה שכולם יתחילו להתקרב אלינו, "תעשו הלאה, עוד, מה אתם צריכים? אנחנו נעזור". כן, אתה תראה, אני מבטיח. כמו שאתה רואה פתאום שיש יחס יפה כשיושבים סביב שולחן עגול ערבים, דרוזים, צ'רקסים, יהודים, דתיים, חילוניים וכן הלאה, אתה רואה שפתאום יש ביניהם מגע וחום, כך אתה תרגיש עם כל העולם.

תתחיל לפרסם את היעוד שלך, מה אתה מתכוון לעשות עכשיו לעולם, לפי חוק הטבע ולפי מה שאתה חייב לעשות וכולם יבינו. " זה הסוד שלהם, הרגשנו שהם שומרים אצלם איזה סוד, איזה כוח שממנו ייצא כל הטוב לעולם. חשבנו שהם לא יכולים לגלות אותו, כי הם לא ידעו אותו בעצמם". בגלל זה הם חייבו אותנו, על ידי האנטישמיות הזאת הם חייבו אותנו בכל זאת לגלות את החוק הזה, את חוק האהבה הכללי.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. הזמן שלנו לצערנו תם. תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות בחיים חדשים.

(סוף השיחה)