תפקיד עם ישראל
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.09.14 - אחרי עריכה
חיים: שלום לכל החברים. אנחנו נמצאים כאן יחד עם הרב. אנחנו רוצים לברר שאלות שעולות בכל הקבוצות בנוגע לכל מה שקשור לכיוון החדש, כיוון נוסף בהפצה. זו הפצה ליהודים לגבי תפקיד עם ישראל. בכל מקום שיש בו יהודים חברים רבים שואלים שאלות. אנחנו רוצים להתמקד היום בעיקר בארצות הברית, אירופה ואמריקה הלטינית, ולענות לשאלות שחברים שלחו, בעיקר שאלות פרקטיות לגבי איך מפיצים, למי מפיצים, איך ניגשים לזה. נשתדל לענות על הכל ולהרחיב במה שלא יהיה ברור, כך שכל התשובות של רב יהיו מובנות.
מאשה: חשוב לציין ששלחתם הרבה מאוד שאלות, וחלק מהן לא נספיק לשאול עכשיו. נעלה אותן בפורמט אחר. כל השאלות שלכם שמורות, אל תדאגו, זה לא הולך לאיבוד וזה יעלה בפורמט אחר.
האם השאלות מכוּונות אליי, או שאתה אומר למי הן מכוונות ?
חיים: השאלות הן אליך, ואנחנו כאן נשתדל לברר אותן שהן יהיו מובנות לחברים בחו"ל.
בסדר. יחד איתנו נמצאת נורמה, שהיא מנהלת מחלקת ההפצה ליהודים בכל העולם.
ומתי שהיא צריכה היא גם תיכנס לשיחה.
חיים: נורמה היא מנהלת המחלקה ואיתנו נמצאים גם יעקב, משה, ערן, מאשה ואני, חיים
והרב.
בבקשה תסביר בתמצית, במה היהודים מאמינים כרגע? מה הם חושבים בקשר למה שאנחנו רוצים מהם, שהם יממשו? זאת אומרת, אילו דעות של יהודים עומדות כרגע בדרכנו כשאנחנו ניגשים להפצה ליהודים?
השאלה מה הם חושבים?
חיים: כן.
איך להינצל מאנטישמיות שמגיעה ממש לפתח ביתם ומאיימת עליהם, על הילדים שלהם, על כל דבר. שיכולה מיום ליום פתאום לקפוץ לכאלה מצבים שבאמת הם נזכרים בימי הנאצים בגרמניה.
חיים: בהקשר לזה, השאלה היא, מהי הקריאה לפעולה שאנחנו רוצים שהם יבצעו?
אנחנו באים אליהם להסביר מה הסיבה למצב. שאנחנו נמצאים שוב על הכוונת, ושוב כל העולם נגדנו, והדבר הזה לא נעלם, ועוד יותר מחריף ויכול להיות יותר מסוכן. קודם כל נברר מהי הסיבה לכל הדבר הזה הנצחי. כתבו על זה הרבה חוקרים, שהיו גם בעד וגם נגד עַם ישראל, ועדיין לא הגיעו להבנה ברורה מהי הסיבה באמת של האנטישמיות שנמצאת בטבע. אנחנו רואים שזה כבר בטבע, כי כל העולם כולו שונאים, כולם מגלים את השנאה, ללא שום קשר לעם, כך שזה לא יכול להיות שזה קורה סתם בגלל שהיהודים עשו להם משהו, או שקרתה איזו תופעה, בגלל תחרות או מה.
ודאי גם אומות העולם לא מבינים מה קורה. הם גם מענישים את היהודים בזה שהם תפסו את כל הבנקים, את כל הממשלות, התעשייה, היהלומים, כל הזהב, כל הנפט, בקיצור, מה לא? יכול להיות שיש בזה צדק, אבל בסך הכל השנאה הזאת נמשכת כל ההיסטוריה, ולכן כדאי שאנחנו נדע מהי הסיבה הנכונה, האמיתית, כי אם אנחנו נדע את הסיבה, אני חושב שאז אנחנו נמצאים במצב שנוכל להתמודד איתה ולפתור את הבעיה.
מאשה: זו שאלה של תלמידים מארצות הברית, נכון?
חיים: כן. מפלורידה.
מאשה: מפלורידה. אנחנו לא ממש רוצים לקרוא אותם לפעולה, אלא רק לתת להם הסבר.
כן, שום דבר. אבל הידיעה עצמה מביאה להם כבר הבנה והקלה במצב. כדאי לדעת את זה.
חיים: יש שאלה מסן-פרנסיסקו, לגבי קשרים עם אנשים שקרובים אלינו, אם זה קרובי משפחה, חברים וכדומה, יהודים. האם אנחנו מעוניינים להפיץ להם דברים כמו החוברת או דברים כאלה?
למה לא?
חיים: כי למשל כשמדברים על קבלה, אז בדרך כלל אנחנו אומרים, עם משפחה ועם חברים לעבודה אל תדברו על הדברים האלה.
זה לא קבלה. עכשיו זה פשוט, דווקא בגלל שאנחנו כולנו נמצאים בקשרי משפחה, אז אנחנו יכולים להעביר את החומר הזה אחד לשני, שכולם ידעו על מה מדובר, למה אנחנו כולנו נמצאים עכשיו תחת הלחץ החיצון.
מאשה: והשאלה ממשיכה, האם אנחנו מעוניינים בכלל בשיחות עם אנשים, או שאנחנו רוצים רק להעביר את החוברת?
בינתיים אני חושב שכדאי להעביר רק חוברת. בסופו של דבר אם יהיו להם שאלות, אז אולי יהיה להם שם מקום איך להתקשר, ואנחנו יכולים בעוד חודש נניח, ליצור איתם קשר. במיוחד אם אנחנו נתחיל להפיץ לפני החגים, אז יכול להיות שכבר סביב יום כיפור או אחרי יום כיפור, לקראת סוכות, שעדיין יש איזו אווירת חג והתקרבות בין היהודים, אנחנו יכולים אולי לעשות איזו פעולה. בואו נראה קודם, מפיזור החומר הראשון, אנחנו נדע איך להתנהג. רצוי שזה יהיה כמה שיותר מהר.
חיים: אנחנו משתדלים כרגע להתמקד בשאלות שנוגעות יותר להפצה ופחות לשאלות שנגעו לצד הרוחני. יותר שאלות תכל'ס על הפצה.
אני עוד הייתי מוסיף לשאלה הקודמת, שאני חושב לשים דגש מיוחד על ההפצה, אם היא חד פעמית, קהילה קטנה נניח שאנחנו יוצאים ומפיצים להם את החומר שלנו, זה הכי טוב לקראת יום הכיפורים. אז המצב מאוד רגיש. אני חושב שזה מובן.
משה: ביום הכיפורים יש את העניין סביב הסיפור של יונה. זה סיפור מטפורי מאוד חזק. אולי כדאי לשלב אותו בחוברת.
יכול להיות. אנחנו עכשיו עושים חוברת כזאת בעברית. אני לא יודע מתי היא תהייה מוכנה, אבל אם כן, אז אפשר לעשות את זה. מהר מאוד לתרגם זו לא בעיה. צריכים לשאול אותם.
חיים: עוד שאלה מארצות הברית. לאחרונה תיארת את הפירוד שיש בקרב יהודים בארצות הברית. איך אנחנו, הלא יהודים שבין החברים, שאנחנו גם לא כל כך מודעים לכל הפוליטיקות הפנימיות האלה, יכולים להשתתף בהפצה מבלי לעשות נזק, או לגרום לתחושות לא טובות כלפינו?
אני לא יהודי. אני יוצא להפצה. שואלים אותי, מה אתה שייך לזה? איך אתה שייך לזה? ואני או אפרו-אמריקאי או איזה פרצוף שברור שאני לא יהודי. אני הייתי אומר כך, תראו, אם אנחנו יוצאים נניח להפגנה נגד אנטישמיות, אתם רוצים שאני אהיה שם או לא? אני שואל, מעוניינים, כן?
חיים: מעוניינים.
אז למה עכשיו לא? אני חושב שאנחנו כולנו צריכים להילחם נגד התופעה הזאת, ולכן אני כאן. שם אתם מעוניינים לראות אותי וכאן לא?
חיים: רק שאם אותו יהודי קרא כבר את החוברת, אז הוא רואה שזה לא בדיוק שעכשיו אני הלא יהודי מצטרף אליו, אלא אני הלא יהודי, אומר לו, אדוני, זו אחריות שלך.
מאשה: הוא מאשים אותו במשהו.
נעשה יחד את העבודה. עלינו לתקן את העולם, יחד כולנו. זו עבודה שלנו ביחד, נגד האנטישמיות. בדיוק לכן אני בא אליך, ואני רוצה שאנחנו יחד נילחם נגד התופעה הזאת. כך אני הייתי אומר לו, לאותו היהודי. אני חושב שזו התשובה הכי נכונה. קודם כל אני מבצע את התפקיד שלי, ולפי החוברת מובן מה אני צריך לעשות, ושנית, אני באמת מגלה לו את הגישה שלי. למה בהפגנה הוא רוצה שאני אצטרף אליו? כי בהפגנה נגד האנטישמיות יש הרבה לא יהודים. ועכשיו לא. מה קרה? אני אפילו יכול להגיד לו, ראית אותי בהפגנה או לא? למה עכשיו אני לא יכול להיות כאן ממש לידך?
ערן: זו קצת ידיעה שלא מתקבלת על הדעת ליהודים, שיש להם אחריות ושהאצבע מכוונת נגדם.
לא. אחריות מכוונת הוא לא מכיר. עכשיו אני רק בא לתת לו את החוברת. אני לא הולך להסביר לו שהוא אחראי ושהוא אשם. את זה אני לא אומר.
חיים: על זה הוא יקרא בחוברת.
כן. זה דבר אחד.
חיים: השאלה הייתה איך בעצם יהודים יקבלו את זה, שאני בא ומפיץ חומר על תפקיד עם ישראל ליהודים?
מאשה: ואיך אני לא אגרום נזק אם אין לי מושג בעצם על מה שקורה בעולם היהודי. אני בא ואומר, אתם מפורדים, אתם צריכים להיות מאוחדים, אבל אין לי מושג.
כן, אנחנו "ארגון לא יהודי נגד אנטישמיות", "אומות העולם בעד ישראל".
חיים: משהו בין לאומי.
כן.
מאשה: יהודים, תתאחדו. משהו כזה.
לא. אנחנו לא אומרים להם מה לעשות, תתאחדו או לא תתאחדו. אני כאילו לא מכיר את החוברת. אני פועל מטעם הארגון הזה. זה הכל. אני לא באתי להגיד לכם אף מילה על מה שאתם צריכים לעשות. להתאחד, להתחבר, לגרום עלינו גם כן חיבור, לא. אני בא עם המשימה, זאת המשימה שלי כרגע, לתת לך חוברת. אבל למה אני עושה את זה? כי אני פועל מטעם הארגון הזה, שהוא נגד אנטישמיות.
נורמה: אפשר להגיד שזה קשור למכון "הארי", מכון מחקר חינוכי, שחוקר עכשיו את המצב בעולם, את האנטישמיות וכולי, ויש כל מיני דעות, ולכן ריכזנו את זה ויש חוברת כזאת.
כי מכון "הארי" מופיע באינטרנט בכמה שפות. אז יש לזה מקום. נניח שזו אחת מהשאלות, איך פונים לאנשים, מאיזה ארגון אנחנו מגיעים לאנשים.
בסדר.
מאשה: אפשר להקדים קצת, יש פה שאלה מאוד דומה, אם יש להם קבוצה מאוד גדולה שיש בה בעצם אולי רק יהודי אחד, ובגלל הרגישויות של הקהילה הם לא יכולים לצאת להפצה, אותם הלא יהודים שנמצאים באותה מדינה. מה הצורה הכי נכונה לתמוך בו?
אני לא יודע אם כדאי לתת לו ללכת לקהילה, ובאיזו צורה לפזר חומר. בכל קהילה יש המון אנשים שהם נגד והם יכולים להגיד, כן כן, תביא לנו את כל החוברות שלך ובעצם זה כדי לזרוק אותן לאש. אז הכי טוב במקרה כזה, להזמין מקום בעיתון ולפרסם אותה חוברת בעיתון. כי אז בטוח שכולם יקראו. בכל קהילה יהודית יש עיתון שהם קוראים, ואם יוצא במיוחד לקראת השבת או לקראת החגים, ודאי שכולם קוראים. ואם אחד קורא וזה דבר מיוחד, אז זה מתפשט שם כמו אש ואז ודאי שכדאי לעשות את זה.
אני בכלל סבור שיותר מחלוקת החוברות, כדאי לעשות הדפסת החוברת הזאת בעיתון. לא כמוסף, שיהיה בתוך העיתון, כי אז לא ידוע מה שהם ייקחו ומה שידפיסו וכמה שיחלקו, אלא בתוך העיתון עצמו. בין דפי העיתון שיהיה מודפס גם דף אחד של החוברת שלנו.
מאשה: האם יש בכל זאת איזו משמעות רוחנית של הפצה מיד ליד?
לא, תעזבו את זה עכשיו. עכשיו זו לא הבעיה, הבעיה שלנו עכשיו היא שהם יקראו את החומר ויידעו לאן להתקשר אם הם רוצים. זה הכל. שילכו ללינק ויראו מה זה, שיכירו את החומר. ואני חושב שכך יותר בטוח שהעיתון ברוב המקרים יגיע לכל אחד מאשר שההפצה שלנו תהיה מיד ליד.
נורמה: לגבי ההפצה הזאת, עכשיו בצפון אמריקה יש פעולה חזקה שמתחילה היום, להדפיס את החוברות האלה בכמה מרכזים, ולחלק את זה לכל האזורים. זה כולל טורונטו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו, ניו יורק כמובן וכולי. יש בזה כמה שלבים, אחד זה הדפסת החוברות, שתים, הפצה באינטרנט וגם להפיץ בעיתונים כמו שאתה מסביר עכשיו. יש גם פעולה לחלק את החוברות פיסית כפעולה קבוצתית למשך שבוע, ביריד בניו יורק ובעוד כמה מקומות. גם בברלין יש פעולה כזאת. אז האם בכל זאת לעשות? ואם כן האם אתה רואה תועלת בהשתתפות של קבוצות שמרגישות ששייכות לפעולה הזאת? איך אתה רואה את התמונה?
אני לא יודע מה קורה שם עם העיתונים, כי יש עיתונים ליהודים חילונים ויש ליהודים דתיים, יש עיתונים ברוסית, באנגלית, יש בוכרים יהודים למיניהם, או ספרדים שמגיעים מדרום אמריקה אולי, יש הרבה ישראלים בכלל, שנמצאים בצפון אמריקה. יש הרבה, את זה צריכים לחקור, זה שוק גדול מאוד, אני לא יכול להגיד.
פעולת ההפצה מיד ליד היא טובה אם יש מקרה מיוחד, נניח כמו שיש בניו יורק או בברלין, יריד תומך ישראל, אז מחלקים, זה טוב. אבל במקרים הרגילים, אני לא בטוח. אני מתאר לעצמי, כמו שאני מכיר את טורונטו, או את מונטריאול, אז שם מי יודע איפה היהודים, איפה הלא יהודים, לפי המזוזות אני צריך לאתר את הבתים? זה לא גטו שאת נכנסת ומפיצה ומישהו נותן לך אישור כניסה וכן הלאה, את מכניסה את זה לתיבות דואר או מה. אז איך לעשות? כשאת תבואי לבית כנסת יזרקו אותך עם החוברת הזאת, כי בטוח זה נגד הרב המקומי, הוא לא רוצה לדעת מראש שום דבר חוץ ממה שהוא מדפיס. אז לכן כאן זו בעיה.
נורמה: יש טבלה שאנשים מהקבוצות שלחו ממקומות שהם כן יכולים לחלק. יש אילו קשרים אישיים או שהם משתתפים במקומות האלה, ואז יש את הגישה הזאת. אז האם בכל זאת להפיץ?
אני רק רוצה להמליץ להם לבדוק אחר כך, כמה בכל זאת מכל אותן החוברות שהם מביאים לאותם המקומות, הגיעו לאנשים. אני חושב שזה יהיה אחוז קטן מאוד. כל היתר, כל החוברות, רובן ייזרקו לפח. את זה אני אומר מתוך הניסיון. אף אחד לא מעוניין בזה, אפילו שיש להם שם כמה אנשים שהם מעוניינים. אולי באמת יש אבל אין להם שום כוח.
חיים: אנחנו דיברנו בעבר על עניין של הפצה בהתקהלויות והתאספויות, ואמרנו שיש מצבים שבהם זה עלול להיות מסוכן, כל מיני אספות פוליטיות והפגנות, במיוחד בתקופות של מתח בין יהודים ללא יהודים וכל האנטישמיות שעולה עכשיו. אתה עדיין מרגיש כך, יש שינוי? או שיש לך המלצה באופן כללי מה לעשות?
ההמלצה שלי באופן כללי היא להפיץ כפי שאמרתי קודם, אלא במקרים מיוחדים שיש יריד או איזה מפגש מיוחד, שלשם כל אחד יכול להגיע. וגם אז, האם יש לזה מקום, שאתה מגיע לשם ואתה מחלק חוברות? צריך להיות מאוד מותאם למקום, לרוח. לכן אני חושב שהכי בטוח זה העיתון. עיתון מודפס מגיע בסופו של דבר ליהודים, ואתם רואים, אנחנו עשינו את זה בטורונטו, אז זה מודפס בידיעות ישראל ונכנס לאינטרנט.
מאשה: אני כן רואה איזשהו שינוי. בהתחלה דיברת על לפזר את החוברות כמה שיותר רחב, ועכשיו אתה מדבר על שיטה הרבה פחות ישירה.
כי אני רואה שזה בכל זאת לא פשוט. זה יכול לעלות לנו בהרבה כוח, הרבה כסף ומעט הצלחה. כך אני חושב. אבל שינסו.
מאשה: זאת אומרת, לנסות ולראות?
כן, אפשר לנסות. אבל מי שעוד לא הדפיס חוברות, הייתי ממליץ לו לבדוק היטב איזה עיתונים נפוצים, מה קוראים היהודים, ובמקום להדפיס חוברות, כדאי להשקיע בעיתון.
יעקב: יש עצרת נגד אנטישמיות שתתקיים ב-14 לספטמבר. זה משהו מאוד גדול ונשלחה הזמנה לכל הקהילות היהודיות בגרמניה. יבואו מהכנסייה האוונגליסטית ותבוא גם הקנצלרית מרקל. נשלחים אוטובוסים בכל רחבי גרמניה בחינם ומבקשים תמיכה. יבואו עשרות אלפי אנשים תומכי ישראל, יהודים וכולי. החברים שלנו רוצים להגיע ויש להם אלפיים עותקים של הספר, "כאגודת קנים" שמדבר על תופעת האנטישמיות. השאלה היא, האם לפזר את הספרים והחוברות בלי לדבר.
אתה מסוגל להדפיס כל כך הרבה חוברות?
יעקב: החוברות לא יהיו רק לזה, אנחנו רוצים לפזר אותן בקהילות היהודיות לפני החגים. ואנחנו עומדים לעשות סימולציות ולהכשיר את החברים שלנו. נניח חבר מתקשר לראש קהילה, אז מה הוא הולך להגיד לו. צריך לעבוד איתו קודם, צריך להכין את החברים. אז נצטרך חוברות.
אבל אם אתה אומר שיבואו מאות אלפי אנשים.
יעקב: אולי צריך לשאול כל אחד "אתה יהודי?" אבל אתה בזמנו אמרת שהמסר צריך להיות מסר עולמי.
כן, זה לא חשוב לי. דווקא הפוך, זה שכתוב שזה לישראלים, ליהודים, זה צריך לסקרן יותר את הגויים. אני בעד, זה אירוע שכדאי מאוד.
יעקב: מאז שהתחלנו לעסוק בזה, מתקשרים אלי עשרות חברים מהכלי העולמי ומקבוצות ישראל, שחיו את מרבית חייהם בחו"ל, או נולדו שם, או כמוני ישראלים שחזרו לארץ והם רוצים לעזור, זה מדבר אליהם והם בוערים. מה אפשר לעשות איתם. הם חוו מה זה לחיות בארץ זרה, לעומת הישראלים שגדלו כאן, שלא מבינים על מה אנחנו מדברים.
אין מה לפנות לישראלים, הם לא מבינים בכלל את התופעה הזאת, הם גדלו באיזושהי בועה. ולכן אני בכלל פוסל אותם מלהיכנס למחלקה הזאת. אין להם שום טעם לזה, הם אדישים לגמרי.
יעקב: אותם ישראלים שיש להם גישה, מה הם יכולים לעשות, איזו פעולה משותפת?
רק דרך האינטרנט והיתר זה בארץ.
יעקב: גם ישראלים בחו"ל.
כן.
חיים: בחו"ל יש כל מיני רמות של קשר ליהדות, מחילוני לגמרי, אנשים שבכלל לא מגדירים את עצמם כיהודים, אפילו שנולדו כאלה, ועד אורתודוכסים. בעבר אמרת להימנע מלגעת באוכלוסייה האורתודוכסית.
זה בארץ. בחו"ל אתה חופשי לגעת בכולם.
חיים: וספציפית לגבי מונטריאול.
מונטריאול זה כיוון טוב. זה אגוז הכי קשה אני חושב.
חיים: יש פה הבחנות, יש אוכלוסיות שלא כדאי כרגע לגעת בהן?
אתה יכול לנסות. מה יקרה אני לא יודע.
חיים: אז אולי עדיף לא לעשות לעצמנו פידבק שלילי, או שאין סכנה כזאת בחו"ל?
פידבק שלילי בטוח שיהיה, על זה אין מה לדבר. אם אתה מגיע ליהודי, אפילו עם כיפה סרוגה שעוד מעט תיפול, בכל זאת הוא יקבל את זה בצורה שלילית.
חיים: ואם היא כבר נפלה?
אם היא כבר נפלה, גם זאת שאלה. כי אתה מתחיל לעורר בו משהו. החוברת שלנו עובדת בצורה מאוד לא ישירה אלא עוטפת אותו. ולכן אני לא בטוח. תגובות חריפות קיבלתי לא מחרדים, אלא דווקא מיהודים חובשי כיפות סרוגות, עד שאחד אפילו התנפל עלי אחרי ההרצאה בניו יורק. הוא לא היה אמריקאי, הוא דיבר איתי בעברית, אבל עם כיפה סרוגה. והיו עוד כאלו שאתה לא תחשוב. לכן אני לא יודע.
אני חושב שלחילוניים אפשר להתקרב ותעשו מה שאתם רוצים. זו לא בעיה, הם לא יתנהגו בצורה חריפה. אין להם דעות קדומות. הם ייקחו את זה, אולי יתעניינו בזה, אולי יזרקו. אתם צריכים לראות. אבל עם קהילות מאורגנות דתיות, שיש להן עיתון משלהן, חוברת, ג'ורנל משלהן, אז להן הכי טוב להדפיס שם. זה מה שעשינו בטורונטו. זה עלה סך הכל שבע מאות דולר, אבל אני בטוח שכולם קראו, כי זה עיתון שקוראים כולם. ואחר כך אפילו הדפיסו את זה ב"ידיעות ישראל" ובאינטרנט וכולי. זאת אומרת שזה ודאי שיותר טוב ממה שהיית מגיע עם החוברות.
מאשה: יש פה שאלה מאד מעניינת מניו-יורק. האם כדאי לגשת ליהודים במקומות מקצועיים, לאו דווקא בקהילה, אלא באוניברסיטה, או קולגות וכולי. האם לשים את החוברות אפילו באוניברסיטה?
לא. זה מפחיד ששמים לך חוברת כזו במקום, והוא לא יודע מי ומה זה. אולי רוצים להתחיל עכשיו ללחוץ עליו, ומי יודע מה לעשות. אז לא.
מאשה: דיברת על זה בעצמך, שלפעמים אנחנו הרבה יותר משפיעים על היהודים בצורה עקיפה. זאת אומרת שאם באוניברסיטה, לא במקום ספציפי, אבל בפקולטה שלומדים בה הרבה יהודים, תהיה חבילה של חוברות ליהודים וללא יהודים, אני אישית הייתי לוקחת את זה יותר, מאשר הייתי לוקחת חוברת בקהילה היהודית.
אני לא יכול לדעת. עד כמה שאני מכיר יהודים בחו"ל, במקומות הציבוריים הם לא רוצים להזדהות כיהודים, ובמקומות שהם בשבילם, שם זה משהו אחר. ודאי שלהיכנס למרכז הקהילתי היהודי זה אפשרי. השאלה אם יתנו אפשרות.
חיים: מה לגבי חברים, עמיתים לעבודה או מכרים. נניח בקמפוס, או פה מדובר במועצה. האם לתת למרצים באוניברסיטה? לדיקן? בקיצור, חברים לעבודה, אנשים שאני איתם בקשר יומיומי במסגרת העבודה. או שעדיף לא להכניס אותם לתוך תסבוכת עם קשרים אישיים וכאלה?
אני חושב שאם זה יכול להשפיע על קשרים אישיים, אז צריכים לחשוב פעמיים. יכול להיות שבזה יכולים להיפגע הקשרים.
מאשה: קיבלנו המון פידבק שזה נושא שהקבוצות מאד בוערות עליו, ואני רואה עכשיו במסכים שהקבוצות מלאות. ניו-יורק, מוסקבה, ממש יפה לראות.
אני לא נמצא שם. אני לא חי בחו"ל, אני כבר ארבעים שנה בישראל ולכן אני לא יכול להגיד מה קורה. כשחייתי ברוסיה הסובייטית, שם היה משטר מיוחד ולכן אני לא יודע מה להגיד. רק ממה שאני מכיר את הקהילות והאנשים בחו"ל, אני רואה שזה בכל זאת הרגשה עדינה. תשתדלו, תנסו. הכל פתוח.
חיים: יש כאן שאלה חוזרת לגבי מה שהם מגדירים כד.נ.א יהודי.
אין ד.נ.א יהודי בכלל.
חיים: רגע, אבל אנחנו אומרים.
בעל הסולם גם כן כותב שזה לא לאומי.
חיים: בדיוק. אנחנו מגדירים כיהודי כל מי שיש לו נקודה שבלב, והוא רוצה להגיע לקשר עם הבורא.
נכון. זה הרוח.
חיים: מצד שני, אנחנו עכשיו בתקופה שאנחנו מגדירים במפורש כמטרת ההפצה את הד.נ.א jews, אנשים שנולדו פיסית, גשמית, כיהודים. אז יש אנשים שהם לא יהודים שלא מבינים את ההתעקשות הזאת דווקא להפיץ לאנשים שנולדו כיהודים מבחינה גשמית.
כי זו חובה שלהם לתקן את העולם.
חיים: אבל אם הוא נולד בגשמיות כיהודי, אז הוא בעצם "בהמה" כמו כל אחד אחר.
לא, זה לא נכון. לא לעשות הכללה כללית. בגוף שלו הוא כבהמה, זה נכון. יחד עם זה, יש לו "רשימו" שהוא סוחב איתו כל הגלגולים ואין מה לעשות, הוא חייב לתקן את העולם. את הרשימו הזה הוא לא יכול לזרוק, הוא לא יכול להפטר ממנו. זה נמצא, זה כמו תאי גזע.
חיים: בגלל שיש לו איזשהו רשימו חבוי.
כן, ודאי שיש, ולכן הוא חייב. ולכן כל אומות העולם דווקא אליו מכוונים את עצמם בשנאה. אז עכשיו הם גם צריכים להבין שהם צריכים לעזור לו לעשות את התפקיד שלו, ובזה כל העולם ייתקן.
חיים: מבחינת ההפצה שלנו, באומות העולם מי שאין לו את הרשימו הזה והוא חבוי בפנים, יכול להתעורר או לא להתעורר, אבל היהודי חייב.
כן, כי הוא גם כן התעורר פעם ראשונה בבבל או באיזה מקום. יכול להיות שלפני שלוש מאות שנה ההורים שלו, או אחד מההורים שלו החליט להתגייר ואז הוא כבר נמצא בזה.
משה: באחד השיעורים אמרת, שאם אירופה הייתה עוזרת ליהודים לדעת את התפקיד ולהתחבר, זה היה עוזר לה לתקן את השבירה.
נכון.
משה: איך הקבוצות שלנו, שהם כלים של אירופה, צריכים לראות את התפקיד שלהם ביחס להפצה ליהודים? איך זה היה יכול לעזור לקבוצות שלנו?
אני לא יודע איך הם יכולים להתקשר לקהילות האלה.
משה: כל סוג הפצה, בעיתונים, אבל עצם ההפצה עצמה.
נניח הקהילות בצרפת, באיטליה, אני לא יודע, הן קהילות לא ממש דתיות.
מאשה: רוב הקהילות בצרפת מאד מסורתיות.
זה תלוי מאיפה הם באו, או שהם אירופאים או שהם אפריקאים. אז צריכים לראות. נניח בגרמניה רובם חילונים, וצריכים לראות האם אפשר להתקרב אליהם ואפשר לעשות משהו. הייתי אומר שנעשה יחד פעולה. אנחנו מוכנים לטוס לשם ולעשות הרצאה בגרמניה, באיטליה, בצרפת, בספרד. לקפוץ ממדינה למדינה, מעיר לעיר. שם יחסית מאד זולים המטוסים בין המדינות, ולעשות דברים כאלה.
החברים שלנו מהקבוצות שהם רובם לא יהודים, חוץ מגרמניה אולי, יעזרו לנו להכין את ההרצאה בכל מקום, ואז נעשה הרצאה ליהודים, ובאותה הזדמנות גם נפזר חומר להם ודרכם לאחרים. אולי כך. אין מה לעשות, חייבים להתאמץ. אבל אני חושב שאפשר לפרסם דרך עיתון מקומי שקוראים אותו בקהילה, ובדרך כלל בכל קהילה יש איזה עיתון או משהו שנפוץ שם. ושוב אני אומר, אם מישהו אחד פתאום מוצא דבר כזה וקורא, אז כולם ידעו.
מאשה: יש כל מיני עיתונים יהודים שהם בתפוצה בכל המדינה וגם בצרפת יש, אז גם שם אפשר.
חיים: יש כמה שאלות חשובות מאיטליה. מרבית חברי הקבוצה בשנתיים שלוש האחרונות מפיצים חינוך אינטגרלי. אחוז מאוד חזק בלי קשר ולאור הפרויקט החדש, אותם חברים שהפיצו עד היום חינוך אינטגרלי מה הם צריכים לעשות? כי הם ניקו את הפרופיל שלהם בפייסבוק מהקבלה ומכל מיני דברים כאלה. עכשיו הם צריכים לקשר את עצמם שוב לעניין הזה?
לא. זה חוסר הבנה. אנחנו עכשיו מדברים על זה בגלל החגים של ישראל, של יהודים, שזה נמשך עד אמצע החודש הבא, אוקטובר.
מאשה: אוקטובר.
אוקטובר, זה בערך עוד חודש, אפילו קצת יותר. אנחנו רוצים להשתמש בזמן הרגיש הזה, כדי לפרסם ליהודים את החוברת כדי שהם ידעו מה קורה. למה מגיע אליהם הלחץ מהעולם, מה הם צריכים לעשות כדי להביא את העולם לתיקון. למה דווקא הם צריכים להיות אחראים על החינוך האינטגרלי ובכלל תיקון העולם. ולכן אנחנו מתגייסים.
הגיוס הזה אני בטוח שהוא זמני, לתקופת חודש, חודש וחצי. יכול להיות שהוא בכלל לא נוגע לכולם, כי אם אנחנו מחליטים שאנחנו לא יכולים להגיע לקהילה שלנו על ידי החוברות, אז אנחנו פשוט הולכים לעיתון הנפוץ ביניהם, או במדינה, או בקהילה, או העיתון שלנו וכן הלאה. באזור שלנו בדרך כלל היהודים קוראים ומזמינים את הטקסט של החוברת שיהיה מודפס בעיתון. וכך אנחנו פטרנו את עצמנו, וממשיכים בחינוך האינטגרלי כרגיל.
חוץ מזה אנחנו עושים כנראה כנס.
משה אדמוני: אנחנו עושים כנס ב-24 לאוקטובר במילנו באטליה. הכנס הוא הזדמנות נהדרת. אני מאוד שמח לספר שזה יהיה כנס גם לתלמידים של הלרנינג סנטר וגם ובעיקר לכל החברים שלנו מאירופה. לכל החברים הוותיקים יהיה לנו מפגש עם רב, ואני כל כך שמח על ההזמנה הזאת שפשוט הכנס פתוח לכולם.
הכנס יהיה בנושא החינוך האינטגרלי. זה יהיה כנס של חינוך אינטגרלי לאירופה, יעבירו אותו החברים הענקייים, דימה סמסוניקוב, ויורי שמרינסקיה. נעבור כולנו עם הרב תהליך של חינוך אינטגרלי. נקבל כולנו את כל הניסיון שהיה בסוצ'י, כל הניסיון של הקבוצה הרוסית, הולך להיות כנס מאוד גדול ואנחנו מאוד זקוקים למחשבה של הכלי העולמי שזה יצליח.
24-26 לאוקטובר, אנחנו עושים כנס באירופה בחינוך האינטגרלי, כללי. אז לא לחשוב שאנחנו עוזבים את החינוך האינטגרלי. אנחנו רוצים לעשות גם את הפעולה הזאת. אני מבקש מכם, אתם צריכים להבין עד כמה זה חשוב וזו חובתנו לעורר אותם לאיזו פעולה. לפחות שידעו. אם הם רק ידעו מה בעצם הם צריכים לעשות ולמה, מה הסיבה לאנטישמיות, מה בכלל הסיבה לכל הבלגן הזה שיש בעולם, זה כבר תיקון.
נורמה: מיד אחרי זה יש כנס בלוס אנג'לס, בסוף השבוע שאחריו, השני והראשון לנובמבר .
עם השתתפות ועזרה שלמה של קבוצת סן פרנסיסקו. אני רציתי לשאול לגבי ההפצה הזאת. אנחנו דברנו לגבי הקבוצה, אבל איך ההפצה צריכה לגרום לחיבור בינינו?
אנחנו מפיצים לחלק הפנימי של העולם, שזה עם ישראל, אלה שאצלם היתה השבירה וצריך להיות עכשיו תיקון, אלה במרכז השבירה של העולם. אנחנו אומרים להם, אתם צריכים לתקן את עצמכם, אתם צריכים להתחבר, כל העולם יתחבר בעקבותכם, אבל אתם השבורים, העולם לא שבור, אומות העולם לא שבורות, הן לא עברו שבירה. לא היה להם לא בית המקדש הראשון, ולא השני, לא היה חורבן, לא היה כלום. החורבן היה דווקא אצלנו, אנחנו צריכים לתקן את החורבן, ואז כולם יצטרפו לכלי שמתתקן ויתכללו בכלי הזה. ואת זה אנחנו חייבים לבשר לכולם.
אנחנו רק נתחיל בזה ונראה עד כמה העולם מתחיל לקלוט את הדברים. כמו בהפצה, אנחנו פה ושם רק נוגעים קצת והאור העליון דרכנו כבר עובד והעולם משתנה, מתחילים לדבר במילים שלנו.
מאשה: מה שאתה אומר לחברים שעושים חינוך אינטגרלי זה שהפצה ליהודים זה חלק בלתי נפרד מהחינוך האינטגרלי. זה פשוט הבסיס של זה,
ודאי.
מאשה: אם היהודים יתחברו יהיה חינוך אינטגרלי.
ודאי, מה זאת אומרת? זה אותו דבר. אי אפשר לגרום למערכת להיות אינטגרלית בלי שהחלק השבור שבה יתקן את עצמו, קודם כל מתחילים ממנו, כל היתר זה המצטרף.
חיים: אז דומיניקו מאיטליה שואל, מבחינת ההפצה ליהודים והפצת חינוך אינטגרלי פר סה איך צריך לחלק את המאמצים? נניח אלה שכבר מעורבים בחינוך אינטגרלי, איך הם עכשיו צריכים לשלב את זה?
קודם כל אני חושב שלא כל הקבוצה וכל הקבוצות צריכות לעשות את הדבר הזה, אלא שניים שלושה אנשים בכל קבוצה שיש להם לזה נטייה או מרגישים שהם יכולים. שיבדקו את הקהילה, האם אפשר לגשת לקהילה, אם כדאי להדפיס את החוברות. או יותר קל ויותר נכון ויותר בטוח זה להדפיס את הטקסט של החוברת בעיתון.
ואם אפילו אנחנו מחלקים חוברות, אז מחלקים את זה במשך החגים האלה, במשך החודש הקרוב, ולא יותר מזה. ובזה אנחנו לא מפסיקים את החינוך האינטגרלי וחוזרים שוב לחינוך אינטגרלי. הכנס העולמי של החינוך האינטגרלי הוא ב- 24/10 אצלנו בחודש הבא, ב- 24 לחודש במילנו זה קורה. וכל העולם איתנו.
זאת אומרת, אנחנו ממשיכים בחינוך האינטגרלי לכל העולם, לכולם. כי בסופו של דבר כשאנחנו מפיצים ללא יהודים זה יהיה גם ליהודים. כדאי לנו להפיץ ממש. לא עוזבים את זה.
חיים: אני עדיין רוצה להבין, כשאתה מפיץ ליהודים בחו"ל, בישראל אנחנו כבר אומרים די בגלוי את הקשר לקבלה, הקשר לשורשים. אבל בחו"ל כשאנחנו מפיצים ליהודים, לאן אנחנו רוצים למשוך אותם. נניח כרגע אנחנו מושכים אותם לאתר, שם יש להם קורס כללי על תפקיד עם ישראל.
אני כתבתי בחוברת שזה שייך לחכמת הקבלה.
חיים: נכון. אז הם יודעים שזה מגיע מחכמת הקבלה. אבל כאילו הטיפול שלנו בהם, המשך הקשר שלנו איתם הוא יותר בצורה של חינוך אינטגרלי או בצורה של לימוד קבלה?
חינוך אינטגרלי.
חיים: חינוך אינטגרלי.
לחכמת הקבלה רק אלה שיש להם נקודה שבלב נמשכים. אנחנו לא יכולים את חכמת הקבלה להכניס בכוח. אבל חכמת החיבור, חיבור האינטגרלי, אנחנו יכולים להחדיר לכל אחד ואחד, כי בזה תלויים החיים שלו, משפחה, חינוך ילדים, כל מיני דברים יפים, טובים שבעולם הזה.
מאשה: גם ליהודים? כי פעם אמרת שלהם יש כן חובה.
אנחנו נצטרך להסביר להם על חכמת הקבלה, אבל בינתיים הצעדים הראשונים יהיו כחינוך האינטגרלי. למרות שבחוברת אני כותב שזאת חכמת הקבלה.
חיים: הם יודעים מה השורש, אבל אופן הקשר איתם, אופן העבודה איתם, זה יותר חינוך אינטגרלי?
כן.
מאשה: יש הרבה שאלות דומות אבל, ספציפית שאלה של אלכסיי מהמבורג מגרמניה. הוא אומר שיש בהמבורג, ובעצם בכל עיר קטנה וגדולה בגרמניה, קהילות יהודיות, והוא פעם היה חלק מהקהילה והוא שואל בגדול, האם אנחנו צריכים לנסות ללמד קבלה בקהילות יהודיות?
אם יש כאלה שרוצים, אז ודאי שאנו צריכים.
יעקב: יש לי ניסיון טוב עם זה, הם רוצים.
זה טוב אם הם רוצים כמו שיעקב אומר, ויש לו ניסיון טוב, הוא הרבה שנים היה בגרמניה והיה קשור לכל הקהילות האלה. אבל שוב, אם רוצים ואם יש מי שימסור להם את זה.
משה: יהודי צריך ללמד אותם קבלה, או גם מי שלא יהודי יכול ללמד קבלה?
זאת שאלה. זה תלוי בקהילה, זה תלוי באנשים שנמצאים שם, איך שיקבלו אותו.
יעקב: בפרנקפורט לדוגמה שיש בה קהילה גדולה, אז כישראלי היה לי יתרון אדיר. ישראלי זה משהו אותנטי שבא ללמד קבלה באמת, זה יתרון גדול וחשוב.
חיים: כשאנחנו מפיצים ליהודים, בין אם זה עולה ובין שלא עולה, האם אנחנו צריכים לספר שאנחנו לומדים קבלה או להתעלם מזה, להסתיר את זה?
חברים, אני לא רוצה לענות על השאלות האלה, כי זה כל כך תלוי בזמן ובמצב המקומי ועם מי אני מדבר, זה כל כך עדין. אדם שאין לו רגש כזה, שיסתום את הפה ולא ידבר בכלל. אין לי מה להגיד. איך אני יכול לדבר על כל פרט ופרט? אני יכול לכתוב לך אלף שאלות כאלה ואין לי תשובות כי תביא את אותן השאלות לאדם אחר, והשאלות האלה הן כבר נראות אחרת. אי אפשר, זו לא שאלה. אם אין לאדם רגש, להרגיש מה הוא צריך לעשות, באיזו צורה להשפיע על יהודי או לא יהודי, זה לא חשוב, אז הוא פסול להפצה. אז צריך ללמוד לפתח בו את הרגש הזולת.
משה: אנחנו רוצים לעזור לחברים באירופה לדעת איך לפנות לקהילות יהודיות, כדי לארגן אירועים. כי בכל זאת הרגישות לאדם יהודי באירופה זה משהו שאין לאף אחד, מי שלא חי בחו"ל, לא מכיר יהודים.
נכון.
משה: אז אנחנו רוצים לעשות הכשרה כזאת, איך אני פונה אליהם וגם הכשרה של חלוקת החוברות. סך הכל אני אומר להם כשאני מחלק. זה המקום להגיד לחברים שלנו שלא כל כך כדאי לעשות עכשיו הפצה כזאת שאני סתם מכיר יהודים ואני מתחיל לדבר איתם על התפקיד שלהם.
לא. ודאי שלא. רק חוברת. אני גם יכול להגיד שאני מקבל על זה כסף. אני עומד באמצע הרחוב היהודי, שם יש כמה כאלה, ואני מחלק את החוברת. ואם שואלים אותי, אני לא יודע מה אני מחלק. משלמים לי מאה דולר ליום ואני מחלק.
משה: חיים התחיל מהשאלה הזו דווקא, נניח שאני רוצה לבוא ולהגיד משהו ליהודים אפילו לראשי הקהילה. אני רוצה עכשיו ליזום איתם משהו.
כיהודי או כלא יהודי?
משה: נגיד כיהודי, זה לא משנה, ואני לא מכיר את כל הרגישויות של הקהילות היהודיות, אז מה אני צריך לדעת שזה רגיש וצריך להיזהר ממנו?
אני חושב שזה לא יעבוד. אני נפגשתי עם המון ראשי קהילות ואחריהם יש רב שמיד אוסר את זה, הוא יגיד לך "כמה הדפסתם? יש לך אלפיים חוברות? יופי, תביא ואנחנו נחלק" וזהו. ובזה הם שורפים לך כל המלאי.
משה: אז בעצם ההמלצה היא שלא כדאי לפנות לקהילות יהודיות באירועים שאנחנו רוצים ליזום אלא, אם כבר קיימים אירועים כדאי לנו אולי להשתלב בהם בחלוקת חוברות.
אם אתה מחלק ידנית לכל אחד ואחד, הם כבר לא יכולים לעשות כלום, זה נישאר אצל בני האדם. או ללכת ולחלק את זה בתיבות הדואר ברחוב, אם מותר לפי החוקים המקומיים. יש כאלה מקומות שזה אסור, רק דרך הדואר.
ערן: יש הרבה מאוד אנשים שעוסקים בהסברה לטובת ישראל, בדרום אמריקה זה משהו מאוד נפוץ. הקהילות מסתובבות סביב איזה מרצה שמסביר למה ישראל היא מדינה טובה, למה היא מדינה חוקית, יש הרבה בלוגים שעוסקים בזה, האם יש טעם לפנות אליהם?
יכול להיות מצב שאתה פשוט רואה איפה הם מופיעים, ואתה עומד בפתח ומחלק לכל אחד חוברת. אף אחד לא יכול להגיד לך לא. יכולים להגיד שאסור לחלק בפנים זה שייך לבעל הבית, לבעל המקום, אבל בחוץ אתה יכול לעמוד ולחלק.
חיים: לפני סיום אתה יכול לסכם את העניין של חשיבות כל הפרויקט הזה לכל השלב הזה שנכנסנו אליו?
אנחנו נכנסנו לשני שלבים, החינוך האינטגרלי וההפצה הרחבה ליהודים וללא ליהודים. יש לנו עבודה בעיקר עם היהודים בישראל, וזו "מכה" שבה אנחנו ממש "שורפים" את עצמנו. ובעניין היהודים בחו"ל, בזה כל החברים שלנו מכל העולם צריכים לעזור, וכך גם בהפצה ללא יהודים כל החברים שלנו היהודים והלא היהודים, צריכים לעזור. אני לא רואה את זה כמשהו נפרד.
יש לנו כלי שאנחנו צריכים להביא אותו לתיקון, ןיש חלק בכלי שעבר את השבירה וצריכים לטפל בו במיוחד כי הוא שבור, ויש כלי שהוא לא שבור שאנחנו צריכים לצרף אותו לאותו חלק שהיה שבור והולך וניתקן. זה בעצם התהליך, אין לנו ברירה, צריכים לעבוד על זה. אנחנו נראה סימנים של התיקון בקרוב, אני אומר לכם ודווקא אם נשקיע את עצמנו בזה ואיפה שיכולים להשפיע עוד ועוד בזה ובזה, כך שהאדם צריך לראות כל מקום שבו הוא יכול לתת יותר.
החינוך האינטגרלי, הוא כללי ואנחנו נצטרך לתת אותו לכולם, ואת חכמת הקבלה ילמדו אלה שירצו. עד שבסופו של דבר ודאי שכולם ירצו כי הניצוצות יתגלו בכולם, אבל זה לפי הרצון. והחינוך האינטרגלי חייב להיות לכולם.
תודה לכולם. נלך יחד והחיבור צריך להיות קודם כל בינינו ונפיץ אותו לכל העולם.
בהצלחה לנו, לכולנו.
(סוף השיחה)