חיים חדשים

שיחה 991

הרגשת הקיום באדם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 03.04.18 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים בעזרת הרב לייטמן להבין את החיים שלנו טוב יותר, להבין את השלבים שאנחנו עוברים במהלך החיים שלנו ממש עד לזקנה, ואפילו עד למוות. ננסה להבין איך אפשר לממש את השלבים האלה בצורה מקסימלית, על מנת להגיע לתוצאות הכי טובות שרק אפשר.

ניצה: אנחנו רוצים לדבר היום על משהו מאוד מעניין, מרתק, בתוך החיים שלנו. בתוך מעגל החיים שלנו שבו אנחנו נולדים, גדלים ומתפתחים, יש איזה שלב באדם שהוא מתחיל להרגיש שהוא עובר ממצב של חוסר מודעות, למצב שהוא מתחיל להיות מודע יותר. זה קורה גם לילד קטן בגיל שנתיים פחות או יותר, כשהוא מתחיל להרגיש שזה "אני" וזה "אתם". קודם הייתי אחד עם אימא ואולי עם אבא, עכשיו אני נפרד, פתאום אני רוצה לעשות דברים לבד, אני רוצה לאכול לבד, ואני רוצה אולי להתלבש לבד. אני פתאום מתחיל להרגיש את עצמי נפרד, מתחיל להרגיש איזו מודעות לסביבה שלי, שקודם בכלל לא הייתי מודע לה.

הייתי רוצה קודם כל להבין את השלב הזה, את המעבר הזה ממצב של תינוק שהוא לא מודע בכלל לקיום שלו ולמה שקורה מסביבו, למצב שקורה לו כאילו איזה סוויץ' שם בפנים, לא ברור איפה בדיוק, שבו הוא מתחיל להרגיש את העולם החיצוני ואת העובדה שהוא נפרד מהעולם הזה.

האגו שלו גדל, ולכן הוא צריך לדעת איך הוא עובד עם האגו שלו. אנחנו רואים את זה גם אצל חיות שמלמדות את הצאצאים שלהן איך להתנהג. בדרך כלל אימא מלמדת את הילדים שלה, זה יכול להיות עופות, זה יכול להיות דגים, זה יכול להיות יונקים שהיא לוקחת אותם לכל מיני מקומות ומלמדת אותם איך לצוד, ואיך לעשות הכול. וכשהם גדלים הם נפרדים.

זה יכול להיות למשך שנה ואפילו שנתיים שהילדים, הצאצאים, הגורים קטנים נמצאים ליד האימא, אחר כך נפרדים ואין קשר ביניהם. או שהם ממשיכים אחר כך לחיות בלהקה אחת, נגיד כמו פילים שנמצאים שנים יחד. יש כאלה שנפרדים אחרי שנה שנתיים, וכבר לא יודעים בכלל שזאת האימא שלי.

ניצה: כן עד כדי כך.

כן הם עד כדי כך, וכן הלאה.

ניצה: מהו המנגנון שגורם לפעולה הזאת של הנפרדות?

זה לפי ענף ושורש. לפי איך שמסודרים כל הרמות האלה של דרגת החי, כך הם צריכים גם את הקשר ביניהם.

אצל בן אדם זה קשר שנשאר עד סוף החיים. לא רק עד סוף החיים האדם שומר על הקשר שלו עם ההורים שלו, אפילו עם ההורים של ההורים הסבים והסבתות שלו בצורה טבעית. יוצא שהצורה הטבעית של המשפחה זה, ששלושת הדורות האלה קיימים יחד. אנחנו רואים שאם שלושת הדורות האלה קיימים יחד, אז יש קשר יפה ונכון שהוא דווקא מספק לדור הצעיר תמיכה טובה. ומה שלא יכולים לקבל מאבא ואימא, מקבלים מסבא וסבתא, ולא אחרת.

ניצה: נגעת וזה מאוד מעניין. מה ילד או תינוק, יכול לקבל מסבא וסבתא ברמה הגבוהה?

את זה אי אפשר אפילו לתאר עד כמה. זה כאילו כלום אין לו. אבל הוא לומד הרבה מאוד מהתנהגות של הסבא והסבתא מאשר של אבא ואימא.

ניצה: האם יש שם איזו חכמה יותר בוגרת, משהו יותר בשל?

כן, הוא מסתכל עליהם כמו יותר בוגר מגילו.

אורן: למה בני אדם בכלל חיים ביחידה כזאת שנקראת "משפחה", בתא משפחתי?

ניצה: בניגוד למשל לחיות.

לא רק לבני אדם יש, אלא גם לחיות יש, רק בזמן יותר מוגבל. כי אדם זקוק להתפתחות יותר גדולה, יותר ארוכה, לכן הוא צריך את זה לרוחב שזה כמה דורות, לאורך שזה הרבה שנים, והוא גם זקוק להרבה מאוד דברים. מפני שאנחנו למעלה מהחיות בזה שאנחנו בעלי החכמה, אז אנחנו צריכים לבנות מערכות לימוד.

לא יכול להיות שרק ההורים יכולים לספק לצאצאים, אלא מדור לדור שאנחנו מתקדמים על ידי הרצון לקבל שלנו שכל הזמן גדל ודורש מאיתנו יותר להיות בהתמצאות, בהתקשרות, באינטראקציה הדדית בינינו עם הטבע, אנחנו לא יכולים לספק תוך שנה שנתיים מההורים את כל מה שצריך לילדים, אנחנו גם לא יכולים שלא להעביר את זה מדור לדור, אלא יש כאן צורך במערכת מאוד מיוחדת שנקראת "חיי החברה", שאנחנו כל הזמן משתנים בזה.

זה שזאבים או חתולים נמצאים שם בכל מיני חברות שלהם, זה לא משתנה מדור לדור. אצלנו הפער בין הדור שלנו והדור לפני 100 שנה, הוא כמו הפער בין יום ולילה גם בהתנהגות, גם במטרה, גם בעוצמת הקיום מהות הקיום, הכול. לכן אנחנו צריכים להיות מאוד קשורים למעברים האלה בין סבא סבתא, אבא אימא, ילדים והצאצאים שלהם, וכן הלאה.

אורן: אני רוצה להתמקד בקשר של הרך הנולד לאנשים הסובבים אותו במשפחה. נולד תינוק, לפי המדע בהתחלה אין לו עוד תחושה נפרדת של עצמו, והיא מתפתחת עם הזמן. למה מתפתחת התחושה הזאת שהוא ייצור נפרד שעומד בפני עצמו, מנותק מאמו?

כי האגו שלו כל הזמן גדל. בחיה לא קיים דבר כזה, "עגל בן יומו שור קרי".

אורן: אז למה אצל התינוק של האדם.

אין דבר כזה, אין. הוא לא מקבל את זה מהלידה.

אורן: זה מה שאני שואל.

הוא חתיכת בשר, אין לו כלום.

אורן: כשהוא נולד?

כן.

אורן: חתיכת בשר, אין לו כלום.

זאת אומרת, אם אתה לא תפתח אותו בחברה אנושית המתאימה לו, הוא יהיה כמו גור שגדל ביער.

אורן: ואם כן תפתח אותו בחברה האנושית?

אז יהיה בהתאם לחברה.

אורן: אז המעגל הקרוב אליו שהוא יחודי לבני אדם כמו שהסברת עד כה, זה התא המשפחתי?

כן.

אורן: בתוך התא המשפחתי עכשיו הוא מתחיל לגדול. יש לו אימא שהוא היה בבטן שלה ויצא מתוך בטנה, עכשיו הוא יצור בפני עצמו. ובשלב מסויים תתחיל להתפתח אצלו הרגשה כיצור נפרד כביכול, מתי הוא מתחיל לשים לב לקיומו?

מהרגע שהוא יצא ממנה.

אורן: מהרגע שיצא, ומה הוא מרגיש עכשיו?

שכדי לקבל, הוא צריך לצעוק.

אורן: זו הרגשה אחת. האם יש לו עוד הרגשות?

לדרוש, זה כבר נקרא העלאת מ"ן, זה חיסרון שהוא צריך להעלות לעליון כדי לקבל מהעליון.

אורן: הוא מרגיש שיש מישהו מעליו?

כן.

אורן: הוא מרגיש שהוא חייב לצעוק?

אינסטינקטיבית.

אורן: אחר כך האינסטינקט הזה מתפתח בצורה הכרתית?

עוד יותר ויותר.

אורן: ואז יהיה שלב שבו הוא יהיה מודע בצורה הכרתית לזה שהוא קיים, שהוא אדם. או אני לא יודע אפילו מה הוא מרגיש, אבל העצמאות שלו מתחילה להיווצר, אנחנו רואים את זה.

זה תוך שנתיים מהיניקה.

אורן: ברור. אז אני רוצה להבין, מתי קורה השלב הזה שהוא כבר מרגיש שהוא בן אדם בפני עצמו, ולמה ההיפרדות הזאת, למה הוא לא נולד מלכתחילה אדם בפני עצמו, למה צריך את השלב המגשר הזה של ההיפרדות?

ככול שהיצורים בטבע הם מורכבים יותר, הם דורשים התפתחות ארוכת טווח יותר.

אורן: וההתפתחות חייבת להתחיל ממצב שהוא צמוד לאימא שלו עד שהוא נפרד ממנה ליצור בפני עצמו? מה יש בתהליך הזה של ההיפרדות לכדי יצור עצמאי, למה קיים השלב הזה?

הוא צריך גם התפתחות פנימית בתוך האימא. זה קיים גם בדגים, בחיות, בבני אדם.

אורן: למה הוא לא יוצא וכבר עומד בפני עצמו, למה יש עוד את התהליך הזה שהוא צריך כביכול להיפרד, לעבור משלב של לא מודע לקיומו כיצור עצמאי, עד שפתאום הוא מודע, למה זה?

הוא חייב להרגיש תלות בהורים שלו, כדי לקבל מהם לא רק את החיים הגופניים, הגשמיים, אלא לקבל מהם הכוונה וחינוך.

אורן: למה הוא לא יודע את הכול בעצמו?

כי זה התיקון של הנשמה הכללית, שהוא חייב להיות קשור לסובבים אותו מהעבר. ואחר כך הוא צריך להוליד ולהיות קשור בצורה כזאת לעתיד. בכל השרשרת הזאת של כל בני האדם, שנמצאים כמו בשורת חיילים שהולכת מיום ליום, מדור לדור, קדימה וקדימה, בזה אנחנו בסך הכול מתחברים יחד למערכת עגולה שנקראת, "אדם הראשון".

ניצה: תיארת עכשיו משהו שזאת הפעם הראשונה שאני שומעת. אמרת שיש איזה תהליך שהתינוק חייב להרגיש תלות, ואילו עם חיה למשל זה לא כך.

ועוד איך היא מרגישה תלות.

ניצה: היא מרגישה תלות, אבל מהר מאוד היא דואגת לעצמה.

זה תלוי בגובה ההתפתחות הסופית. אבל זה קיים בכל דבר, אפילו בדגים זה קיים.

ניצה: התלות הראשונית?

כן, ודאי.

ניצה: אבל פה יש תהליך של תלות בהורים שהוא יחסית ארוך, וקשרת את זה לא רק בתלות בהורים, אלא ממש קשרת את זה לאיזו שרשרת מדור לדור. מהי התלות המתמשכת הזאת, מהי מעניקה? התינוק שנולד היום, קשור להורים שקשורים להורים שלו וכן הלאה, יש איזו שרשרת. מה הוא יונק מהם בהתפתחות שלו?

את זה אי אפשר לתאר. הוא מקבל מהם כאלו הבחנות רוחניות, שכשהם כבר לא יהיו בחיים והוא כבר יהיה זקן, זה עדיין יעבוד בו, והוא יתעסק בקשר הזה ויממש אותו.

ניצה: זאת אומרת, כל מה שהשיגו הדורות הקודמים, הם מעבירים את זה לדור הבא?

כן. ולא רק לדור הבא, אפילו עד סוף הדורות.

ניצה: זאת אומרת, לתינוק שנולד היום, מה יש בתוכו?

יש מסר לכל הדורות.

ניצה: מאחורה וגם מקדימה?

כן.

אורן: אני רוצה להבין נקודה אחרת. אמרת ונתת דוגמה, על ההבדל בין תינוק של אדם לבין עגל שנולד ואמרת שככל שהיצור בטבע אמור להיות יותר מפותח, כך זמן ההתפתחות שלו ארוך יותר.

זה לא בדיוק הזמן הפנימי התוך רחמי, ישנן חיות שנמצאות עד שנתיים בעיבור.

ניצה: אני חושבת שפיל.

אורן: לא על זה אני רוצה לשאול, אני רוצה לשאול אחרי שהוא נולד עד שהוא יצור שעומד על רגליו ומתפקד. אז רואים שאצל מין האדם הזמן הזה הוא הארוך ביותר. נתת דוגמה להשוואה עם עגל, שעגל תוך יום אחד עומד על רגליו, לאדם ייקח כמה שנים עד שיעמוד על רגליו. למה כך זה בנוי, שאם האדם אמור להיות יצור מפותח כשהוא יהיה אדם בוגר ועומד ברשות עצמו, למה בהתחלה הוא חייב להיות כל כך חסר ישע ותלוי כל כך בהורים. ולא רק בהורים, הוספת גם את סבא וסבתא. למה הוא חייב להיות בהתחלה חסר ישע ותלוי לגמרי?

כי מה שהוא צריך לקבל מהם זה הרבה יותר ממנת חלב וכמה צורות התנהגות טבעיות, פשוטות, בהמיות. הוא צריך ללמוד אפילו מהגיל הצעיר ביותר, הקטן ביותר, מה זה נקרא להיות אדם. הוא משחק עם צעצועים, שזה דברים מלאכותיים שנותנים לו, והוא לא משחק כמו הגורים הקטנים עם כמה עלים, או עם מה שיש להם ליד. זאת אומרת נותנים לו מיד כל מיני דברים [נוספים]. הוא שומע מוסיקה, הוא שומע דברים, רעשים. הוא קולט את העולם בכל החושים והעל חושיים שלו וזה מגיע רק לאדם.

אורן: ומה זה בונה בו?

זה בונה בו הכנה לקשר עם הא‑לוהות.

אורן: איך, ומה זה הא‑לוהות?

מתוך זה שהוא מקבל התפעלות והתרשמות מכל הדורות הקודמים ומכל הסובבים אותו, שזה בסופו של דבר כל העולם הרחב, הגדול, הוא מתחיל להיבנות בפנים כמערכת עגולה שלמה, להיות קשור לכל בני דורו. וגם כשיגדל יקבל יכולת להתקשר לדורות הקודמים והבאים. ומה שיקבל בתוך מהות החיבור הזה, יקרא "א‑לוהות". כוח שמקיים את כולם יחד במנגנון האינטגרלי.

אורן: מאיזה גיל הוא מתחיל לקבל את יכולת ההתקשרות הזאת?

מאז שהוא נוצר, מהיום הראשון של קליטת הזרע בתוך רחמה של אימא.

אורן: כבר אז נוצרת בו יכולת התקשרות לאחרים?

כן.

אורן: אבל אין שם אחרים.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

אורן: אתה תגיד, אני רק שואל.

אז אני נותן לך עובדה. איך לגלות את זה ואיך לספר על זה, אני לא יודע בינתיים.

אורן: אז יכולת ההתקשרות לאחרים נוצרת כבר בעובר בתוך הרחם?

אין לך שום הבחנה שלא כוללת בתוכה את כל הבחנות האין סוף.

אורן: אמרת שהתינוק שנולד חייב להיות חסר ישע כל כך הרבה זמן, מה שלא רואים ביצורים אחרים, כי הוא צריך לקבל, הוא צריך ללמוד המון דברים, שבסופו של דבר מסתכמים בבניה של יכולת התקשרות לאחרים. הבנתי נכון?

כן.

אורן: זה הסיכום בעצם של כל מה שהוא רוכש?

להיות תלוי בחברה.

אורן: כדי מה?

להיות תלוי בחברה.

אורן: לא הבנתי. את יכולת ההתקשרות לאחרים הבנתי, הוא צריך לפתח יכולת התקשרות לאחרים.

כן.

אורן: כדי מה?

כדי להרגיש שהוא תלוי בחברה.

אורן: הוא תלוי?

לגמרי. בהתפתחות שלו גם הגופנית וגם הנפשית.

אורן: חשוב שהוא ירגיש שהוא תלוי באחרים?

מאוד.

אורן: למה?

כי על יד זה הוא יכול לפתח נשמה.

אורן: מה הקשר?

הקשר הוא מה שנקרא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". בזה שהוא מפתח את הקשר שלו עם האחרים, הוא מודע שאפשר לקבל השלמה על ידי הסביבה.

ניצה: אז נתקדם משלב הינקות לשלב הילדות, שבו הילד מתחיל לגדול, הולך לגן, מתחיל ללכת לבית הספר. איך השלב הזה של הילדות והבגרות מפתח אותו להיות מוכן יותר?

אנחנו בכל זאת רוצים שהילד שלנו יהיה בסביבה כמה שיותר טובה, מגוונת והוא יקבל שם טיפול טוב ויפה. שילמדו אותו מוסיקה, ספרות, לשיר, לרקוד. התפתחות פיסית, התפתחות פנימית, רגשית, רוחנית. הכול אנחנו רוצים שיהיה לו, כי זה נותן לו יכולת להתקשר לעולם הגדול, הרחב, ואחר כך לממש את החיים שלו בצורה הכי טובה.

סך הכול מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שהוא יגיע למצב שיוכל לקבל מהחיים דברים הכי הכי טובים. אמנם אנחנו לא יודעים מה הם, אבל שיהיה לו יכולת גם לחקור מה הם ולממש אותם.

אורן: במה זה תלוי שהוא יצליח בזה?

קודם כל שהוא יידע כמה שיותר. מאיפה אני יודע מה הוא צריך? אני כמו הורה רגיל מהשורה, אז אני רוצה לתת לו כמה שיותר ידיעות.

אורן: מה עוד?

מצב פיסי, שיהיה בריא, לתת לו אפשרות להתקשר עם הסביבה בצורה נכונה, להתמודד מול פיתויים שיכול להיות שהוא יקבל מסביבה לא נכונה, וכן הלאה.

אורן: נתעכב על המילה "להתקשר". בהתקשרות של ילד לאחרים או של תינוק או אפילו של אדם בוגר, לא משנה באיזה גיל הוא נמצא, אבל בפעולה הזאת של ההתקשרות לאחרים, מה עובר בהתקשרות הזאת? מידע? רגש? אהבה? ולמה את הכול אתה מסובב סביב הציר הזה, מפה ומשם אתה מגיע לאותו מקום של פיתוח יכולת ההתקשרות. מה צריך לעבור בחוטי הקשר האלה?

אנחנו צריכים בסופו של דבר להתקשר בינינו "כאיש אחד בלב אחד", מפני שכולנו נולדנו מגוף אחד, רצון לקבל אחד, אתה יכול להגיד, כמו מהניצוץ שברא את כל היקום, ופיתח את כולנו יחד בסופו של דבר. ואנחנו צריכים להיות קשורים בצורה אינטגרלית בינינו. אנחנו רואים שכל החיים שלנו בעצם דוחפים אותנו לזה, למרות שיש בנו טבע הפוך שלא מאפשר לנו.

אורן: ואם נהיה קשורים, מה יעבור בחוטי הקשר?

בחוטי הקשר יעבור כוח ומידע על הקיום השלם.

אורן: מה זה כוח ומידע על הקיום השלם? איזה מין מידע, איזה מין כוח, מה זה "קיום שלם"?

"קיום שלם" זה נקרא כשאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו מייצבים, מייצרים חיים חדשים.

אורן: איזה מין חיים?

דרגה חדשה, דרגה יותר עליונה, כמו שתא זכרי מתקשר עם תא נקבי, והם מביאים חיים חדשים.

אורן: איזה כוח ואיזה מידע צריך לזרום בחוטי הקשר האלה שאנחנו צריכים ליצור בינינו? אמרת שצריך לזרום שם כוח ומידע על הקיום השלם.

של נתינה וקבלה הדדית.

אורן: נתינה וקבלה הדדית, איך הם קשורים לקיום השלם?

כולנו אגואיסטים מלכתחילה. אם אנחנו מחנכים את עצמנו להיות בנתינה הדדית למעלה מכוחות האגו שלנו, גם גברים וגם נשים, הגברים ביניהם, והנשים ביניהן, וגם בין אלו ואלו, אז אנחנו מייצבים בזה מערכת כגוף אחד בריא שעומד בקומה זקופה, שכל התאים שלו, היינו כל החלקים שלו, היינו כל בני האדם שבו, קשורים נכון זה עם זה. ואז בכל הגוף הזה זורם כוח חיים יותר עליונים שנקראים "חיים רוחניים".

אורן: איזה מין חיים אלה?

זה כמו שבגוף שלנו, שאם הוא חי בצורה נכונה, בריאה, אז זורמים בו כוחות של החיים הגופניים, וכל החלקים, התאים, האברים שלו נמצאים בהתקשרות הנכונה ביניהם.

אורן: כך זה קורה בגוף.

כך זה קורה בגוף הגשמי שלנו, וכך אנחנו צריכים להיות מחוברים כדי שהוא יזרום בינינו.

אורן: בינינו, בין בני האדם.

בין בני אדם, שאנחנו רוצים להיות קשורים, וקשורים יחד, שיזרום בינינו כוח החיים הרוחניים.

אורן: אז מה הוא כוח החיים הרוחניים? במה הוא שונה מכוח החיים הגשמיים?

אנחנו נרגיש שאנחנו קשורים יחד, ואז זה ייתן לכוח העליון שנקרא "נשמה" להחיות אותנו, לזרום בנו, ולתת לנו הרגשת הקיום היותר עליון.

אורן: ומה מרגישים אז?

חיים נצחיים, שלמים בנתינה הדדית, בהשלמה ללא גבול, זה מה שאז נגלה.

ניצה: אני רוצה לעשות סיכום, כדי להבין בדיוק מה אנחנו מקבלים בכל שלב כזה בחיים. תיארת יפה את התהליך של העיבור, שבתור עובר הוא מקבל, יונק איזו צורה מסוימת שאחר כך תהיה לו יותר קלה להתקשרות עם החיים בחוץ. אחר כך, יש את השלב הזה של הינקות, כמה שנים שהוא יונק מאימא, יונק מאבא, יונק מכל הדורות שקדמו לו. הוא בעצם כאילו סופג מהם את כל המידע. אחר כך בשלב הילדות, הוא כבר עובר לידיים של החברה, שם הוא מתחיל כבר לקבל צורה של התקשרות עם ילדים, עם גננות. זאת אומרת, הוא מקבל כבר צורה אחרת להתקשרות עם גורם שהוא לא רק של אבא ואימא, אלא מעגל רחב יותר.

מה קורה בשלב הבא שהוא כבר בוגר יותר, מה קורה אתו, מה הוא מקבל שם בהתפתחות שלו מהסביבה?

שם הוא מקבל דווקא את החיים, את הרגשת הא-לוהות, כי הוא עולה לדרגה עליונה. כמו לאדם גדול בעולם שלנו, אם יש לו כוחות, עוצמה, התקשרות עם כולם, אז הוא נהנה מהחיים, הוא פותח לעצמו אופקים חדשים, כל יום ויום עולה ומוסיף, כך גם בחיים הרוחניים.

ניצה: ומה קורה בשלב הזקנה?

אין זקנה, זקנה קורית בכל שלב ושלב, שהוא עוזב את השלב הנוכחי ועולה לשלב הבא. אז הוא נפטר מהמדרגה הקודמת כדי לרכוש את המדרגה הבאה. אין מוות.

ניצה: זאת אומרת שבכל שלב בעצם יש את השלב הזה של העיבור, הינקות, הקטנות והגדלות, ועד שהוא בעצם נפטר מהשלב הזה ונולד לשלב הבא.

מעגל החיים הוא דבר יפה.

אורן: הבנתי שכמו שנוצרים החיים מאבא אימא בבטן האם, ונולד תינוק שהולך וגדל, ובסוף יש אדם בוגר שגם יזדקן וימות, אז כמו שהייתה פה יצירה של חיים, כך גם אנחנו בני האדם צריכים ליצור בינינו גוף אחד שיהיו לו חיים רוחניים. זאת התכלית הגדולה של הקיום?

כן.

אורן: ובשביל מה כל זה?

כדי לגלות את רמת הטבע הגבוהה ביותר שנקראת "א-לוהים". חיים נצחיים, שלמים, ללא הגבלות, שזה בכלל לא שייך לרמת האדם, לגוף שלנו, לעולם הזה, אלא זה קיום בממד אחר.

(סוף השיחה)