צעדים ראשונים בקבלה
אי וודאות
תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.07.20 - אחרי עריכה
גלעד: היום נדון במצב שכל תלמיד עובר, נניח כבר אחרי הסמסטר הראשון בטוח שכל אחד מהתלמידים נתקל בנושא הזה, וכמו שאנחנו יודעים ככל שהשנים מתקדמות בלימוד הקבלה זה נושא שמלווה אותנו וטוב שהוא מלווה אותנו כנראה, וזה הנושא של אי וודאות. לפני שנתחיל לדון בזה, בדקתי מה ההגדרה של אי וודאות, זה מושג שבא מעולם המתמטיקה, מעולם ההסתברות. כשיודעים שמשהו יתרחש בוודאות הציון ההסתברותי הוא אחד, וכשיודעים בוודאות שהוא לא יתקיים ההסתברות היא אפס, וכל מה שביניהם זה איזשהו מצב של אי וודאות, כאשר המצב הכי בעייתי הוא בדיוק באמצע, 0.5, או חצי, שאז ממש לא יודעים אם זה יקרה או לא יקרה. כולנו בחיים נתקלים במצבים של אי וודאות, כך אנחנו מתקדמים, ככה גדלים.
אבל לי מאוד חשוב לדעת עד כמה הדבר הזה חשוב ואיך אפשר להשתמש בו ולא ליפול בו כשאנחנו נמצאים בלימוד ובהתפתחות דרך חכמת הקבלה. מה זה אי וודאות קודם כל, מהזווית של חכמת הקבלה?
אדם רוצה לדעת את העתיד, כי בלי לתכנן את העתיד הוא לא יכול לעשות שום דבר בהווה. וכאן זו הבעיה, איך בלי ידיעת העתיד, כי העתיד באמת לא ידוע לי, ואני לא יודע מה יקרה בעוד רגע, איך אני מתקיים. כל רגע ורגע אני בכל זאת עושה איזה דברים שבהם פחות או יותר אני רואה את הנולד, שנראה לי כך, ולשם זה אני עושה פעולות גשמיות, מתכנן משהו, עושה משהו, בונה משהו, וכאילו העתיד פחות או יותר מובן לי. רוב האנשים ברוב הרגעים בחיים שלהם יכולים איכשהו לראות את העתיד, כי באמת לפי הניסיון שלהם מהעבר הם יודעים שכך וכך בהסתברות יחסית טובה זה יקרה.
אבל יחד עם זה היום אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד שאנחנו לא יודעים לתכנן את העתיד, אנחנו לא יודעים להגיד מה יקרה בעוד רגע, וזה יכול להיות כלפי כל העולם. אני זוכר שלפני חמישים שישים שנה כשהייתי קורא ולומד היה בסדר גמור, היית יודע, לא יודע, אבל הכול היה כאילו מתוכנן, פחות או יותר היה ידוע מה הקשר בין ההווה והעתיד, סיבה ומסובב, והיה ברור שאם אעשה כך לפי הסיבה, לפי מה שאני מתכנן, אז כך העתיד שאני אקבל, ואז היינו יכולים ללמד את הילדים ואת עצמנו איך להסתדר בחיים והכל היה נע לכיוון שאפשר היה לעשות תכניות ולדעת מה רוצים בדיוק.
ופתאום נכנסנו למאה העשרים ואחת ובדיוק קורה מה שכתוב בחכמת הקבלה, שאנחנו נכנסים לתהליך שהוא כולו אי וודאות, כלפי האדם הקטן, ואנחנו לא יודעים לאן הולכים ומה לעשות כדי להצליח, ומה יקרה בעוד רגע ומה אני יכול לעשות. זאת אומרת פתאום נכנסנו לאיזו מערכת, כמו לאיזה יער, ואנחנו לא יודעים מה משפיע עלינו ואיך אנחנו מתקיימים, איך אנחנו קובעים את החיים שלנו. מהיום למחר אף אחד לא יודע. במאה העשרים פעלנו כך שגרמנו להרבה מאוד מקורות להתפתח, הרי געש, צונאמי, הוריקנים ופצצות אטום וכל מיני דברים כאלה, אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד רגע ובכלל לא בטוחים האם נתקיים בעוד עשרים או חמישים שנה. ישנם כאלו אנשים שאומרים "יכול להיות שכבר זהו", כאילו מסכימים עם אי הוודאות.
גלעד: זאת אומרת המצב הזה הוא מצב שכל כך משתלט עלינו בכל תחומי החיים והשאלה מה עושים איתו?
יש לי פתרון. כביכול.
גלעד: כן.
זאת אומרת זה שאנחנו לא יודעים לתכנן את העתיד רק אומר לנו שאנחנו נמצאים במערכת שנקראת נגיד המאה העשרים ואחת, ובמאה הזו אנחנו לא יודעים ולא מבינים איפה אנחנו נמצאים, מה הכוחות שפועלים עלינו, איך אנחנו יכולים להפעיל אותם. פעם היה כך שמקסימום היה לך כידון, איזה מגן, ואז עשית מאבק, ידעת שיש גשם, אין גשם, לפי זה יש לך תבואה, ועוד כל מיני דברים כאלה, משהו פשוט, שרואים שזה קרוב לטבע. אנחנו הגענו למצבים כאלו שהקשר שלנו עם הטבע הוא נעלם. אנחנו נמצאים היום בכאלו כוחות מהטבע, פצצות, הוריקנים, כל מיני הרי געש, פתאום מהפכות, שאנחנו לא יודעים לא רק לא לשלוט עליהם, אלא לא יודעים בכלל לראות תגובות נכונות מהם. ולכן זה נקרא שאנחנו איבדנו את המערכת, היא ברחה לנו מתחת ידינו, נשמטה, והיום אנחנו לא יודעים איך אנחנו צריכים להשפיע על כל המציאות כדי שהמציאות מחר בטוח תהיה נכונה, טובה.
גלעד: אומרים שבמצב כזה של אי וודאות הדרך הטובה ביותר לצאת ממנו היא פשוט לאסוף מידע. לאסוף עוד ועוד מידע וזה מכניס אותך למצב של וודאות. ואומרים יותר מזה אפילו, דווקא מצב של אי וודאות זאת הזדמנות לאסוף מידע חדש, שקודם, כשהייתה לך וודאות לא חיפשת אותו, לא עניין אותך. אז מה אנחנו צריכים, במה להתמקד עכשיו?
אני לא רואה לפי הסטטיסטיקות, לפי המדענים, לפי כל אלו שמתעסקים בכלכלה, במדע, בחברה, בטבע, מכל הכיוונים, מכל הפאנל הזה של אנשים חכמים בימינו, שיש להם איזו מין ידיעה על מחר.
גלעד: אני חושב שמה שאתה אומר, כל מדען וכל איש כלכלה יודה בזה, אם הוא איש של אמת הוא יודה בזה. הפורמטים הקודמים לא עובדים יותר.
כן. אז מה עושים?
גלעד: בדרך כלל מה שעושים זה הולכים לחפש מידע, עוד מידע. כנראה משהו נסתר מאיתנו ואנחנו צריכים להבין איזו נוסחה חדשה, משהו חדש שבעזרתו נוכל להסתדר.
נכון. אז אנחנו צריכים להכיר את המצב שאנחנו נמצאים בטבע, שהטבע הוא עגול, הוא מקיים את הכול ועושה את הכול ואנחנו צריכים רק להכיר את הטבע הזה. והטבע, כמה שאנחנו לומדים אותו, הוא נראה לנו טבע גלובלי אינטגרלי ושאנחנו צריכים לשייך את עצמנו לאותו הטבע, לאותה המערכת.
גלעד: איזה מקורות מידע חדשים יש לנו שעד היום כנראה לא השתמשנו בהם ושהם יכולים לספק לנו את הוודאות הבאה. לקראת איזה וודאות אנחנו הולכים?
אנחנו הולכים להכיר את הטבע שהוא כולו מערכת אחת, מנגנון אחד, שכולו כולו נמצא בקשר הדדי בכל הכוחות והאופנים שלו ואנחנו צריכים להיכנס לתוך המערכת הזאת של הטבע ולהיות שם גם חלק, מרכיב אינטגרלי.
גלעד: זאת אומרת אנחנו הולכים ללמוד את הטבע בעצם.
כן.
גלעד: את הטבע הכולל שהאדם הוא חלק ממנו.
כן.
גלעד: עכשיו אני רוצה רגע להיכנס לנעלים של תלמיד שמתחיל ללמוד קבלה, כבר לא אינטגרלי, כללי, אלא לומד קבלה, קורא בספרים, לומד לעבוד בעשירייה כמו שצריך, לומד לעבוד עם הכתבים, המאור המחזיר למוטב, ומתחיל ליישם את זה. תוך כדי שהוא לומד, בלי קשר לכל מה שדיברנו עליו עכשיו בעולם, מעצם הלימוד האישי שלו הוא נכנס לכל מיני ספקות ובלבולים ודברים שהוא חשב קודם שהם נכונים פתאום הוא מגלה שהם לא נכונים. איך הוא צריך להתמודד עם המצבים האלה שהוא עובר בדרך, של אי וודאות?
הוא צריך ללמוד מאיתנו איך להתכלל באי הוודאות הזאת בצורה נכונה. סך הכול זה הטבע, וזה שיש אי וודאות, זו אי וודאות כלפינו. אם אנחנו יודעים, לומדים איך להתכלל באי וודאות, אז אנחנו מגיעים לוודאות.
גלעד: איך להתכלל בכזאת אי וודאות? כל מה שהוא חשב קודם שהוא נכון פתאום הוא רואה שאולי לא ואחר כך הוא רואה שבוודאי לא.
הבעיה שלנו זה הטבע שלנו, שאנחנו רוצים על כל דבר לשלוט. ואם אנחנו מקבלים את הטבע הכללי שהוא מעלינו, שאנחנו נמצאים בו, במערכת הזאת, כמרכיב הקטן של הטבע, אז טוב אם נדע איך להקטין את עצמנו ולהיות חלק האינטגרלי ממנו בלבד. אנחנו רואים שזה מה שקורה לנו, אנחנו בסך הכל חלק אינטגרלי קטן מאוד מכל היקום הזה, ואם בצורה כזאת נתייחס לטבע אנחנו נצטרך לקיים את חוק האינטגרליות הזה. איך אנחנו מגיעים למצב שהטבע האינטגרלי יכלול גם אותנו, איך הוא יכלול גם אותנו, איך אנחנו נתכלל בטבע הכללי? זה בתנאי שאנחנו נבטל את האגו שלנו. אם אני מבטל אותו, את האגו שלי, כך שאני לא רוצה להיות למעלה מכולם כי אני רואה עד כמה אני כל הזמן בצורה ממש מערכתית, סיסטמתית, מפריע לעצמי, גורם לעצמי ולכולם נזק, אם אני אטפל באגו שלי כדי לא להיות בולט מכל הטבע, אלא ההיפך, להיות אינטגרלי עם כל כוחות הטבע, אז בטוח שאגיע למצב הטוב.
גלעד: זה המצב שאליו אנחנו נגיע/ אבל שנכנסים לתוך המצב זה תמיד איזו מצוקה, בלבול, לא ברור.
נמשיך ונעשה. אין מה לעשות.
גלעד: אני אתן לך רגע דוגמה. אני זוכר כשהייתי בספינות כאיש ים, אתה מגיע לספינה והיא יוצאת למים, ואתה מתחיל להבין שאין שום דבר יציב. זה נקרא "פיץ, רול ויאו", אלו שלושה צירים שבכולם אתה מתנדנד בלי שום אחיזה בשום דבר.
כן. בלי שליטה.
גלעד: והשלב הראשון של כולם ללא יוצא מן הכלל, זה או שהם מתחילים להיכנס לבחילה וכאבי ראש, ובלבול, ובא להם לברוח משם. יש אנשים שהם כל כך במצוקה, שהם קופצים למים, רק כדי לא להיות על הדבר הזה.
כן, זה ברור.
גלעד: ואחרי שעוברים את זה, אפילו לפעמים אחרי שמקיאים או אחרי שפורקים את זה, פתאום זה מתחיל להיות כיף. אתה מתמסר לדבר הזה ואתה אומר, איזה יופי, לא רוצה לרדת מפה.
כן.
גלעד: זה מאוד מזכיר לי את השלב הזה שנכנסים לתוך אי וודאות, גם בחיים שלנו. בהתחלה זה בלבול מוחלט, איך עוברים בביטחון את השלב הזה?
כנראה שיש את זה בכל מקום. אני לא יודע איך עוברים, אם אתה שואל אותי, אלא עוברים ביחד כמו באונייה אולי גם בספינה. עד כמה שיש סביבך חברים והם עוזרים לך, ומחזיקים זה את זה, אז יחד עוברים. כאילו פתרון פשוט. אבל גם הפתרון הזה הוא נובע מתוך אינטגרציה, מתוך אותו החוק שאנחנו צריכים להיות בעיגול הכללי או בכדור הכללי של הטבע. אז גם על ידי זה שאנחנו מתקשרים לאחרים, אנחנו עוברים מהר מאוד את השלבים האלה של התכללות. קליטה, בקיצור.
גלעד: ויש דרך ליהנות מזה, יש דרך להפיק איזו תועלת מאי הוודאות שאליה אנחנו נכנסים?
כן, כי אחרי זה שאנחנו נקלטים בטבע, אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו חלק אינטגרלי מהטבע, ואנחנו יכולים לראות ולדעת את כל מה שיש בטבע. ואז אני פותח את העיניים, שאין לי שום בעיה כלפיי הטבע, ואני מרגיש את עצמי שאני נמצא בתוך אימא הטבע, כמו עובר בתוך הרחם, או כמו אדם שכל העולם שלו.
גלעד: מה ההבדל בין תלמיד קבלה שעובר את המצבים האלה, והוא גם נמצא בעולם שעכשיו כל העולם באי וודאות, לבין מי שלא לומד את זה ונכנס לאי וודאות. נאמר שני בני אדם, את זה מפטרים מהעבודה ואת זה מפטרים מהעבודה, זה מרגיש שאין לו לאן ללכת, וזה מרגיש שאין לו לאן ללכת. מה ההבדל ביניהם, בין מי שלומד איתנו לבין מי שלא לומד? איך עוברים את אי הוודאות הזאת?
תלמיד קבלה הוא לפחות רואה, לומד, מבין, מרגיש, נמצא באווירה כזאת שהוא לאט לאט מתחיל להשיג אותה המערכת העליונה שבה הוא נמצא, שהוא נמצא בה כמו ברחם. ממש ככה, כמו באימא הוא נמצא. ולאט לאט הוא גם מתחיל לדעת איך להתנהג לאימא, אימא טבע, וכך לאט לאט הוא מתחיל לקשור קשר יפה עם המערכת, וכך רואה את עצמו כמו שאתה אומר, שאחרי שקופצים לים, אחרי שעוברים תקופת בחילות וכולי, אחרי זה מתרגלים וכבר לא מרגישים בעיה. ואז הוא מתחיל להכיר שכן דווקא בצורה כזאת, בהפלגה כזאת הוא מגיע לחוף המבטחים.
גלעד: אתה יודע, יש עוד דבר מעניין אם כבר מדברים על זה. יש לכל אחד את התדר שלו. יש אנשים שאיזה טלטול מסוים לא מזיז להם, וכאלה שאפילו ים סוער. אבל שבא איזה "סוול" שזה גל רחוק שמגיע אחרי סערה, הם פתאום נשפכים ולא מסוגלים.
כן. זה תדר אחר.
גלעד: יש לכל אחד את נקודת התורפה שלו, שבה הוא חייב לעבור את המשבר הזה.
כן. תדרים קצרים עוברים טוב. אבל אם זה עלייה וירידה ממושכים זה.. ככה זה בדיוק בחוכמת הקבלה בסערות האלה הפנימיות.
גלעד: עכשיו אנחנו נמצאים במין מצב כזה, ואני שואל את עצמי, אם אנחנו, כל האנושות עוברים איזה מהלך חינוכי?
הטבע מחנך אותנו למצב חדש. הוא פותח לנו קשר חדש עימו, שאנחנו נתחיל להכיר את היחס של הטבע אלינו, ושאנחנו נתחיל לרכוש באמת ידע, שכל, רגש, והרגל לטבע החדש.
גלעד: אי אפשר היה לעבור את זה בלי כל הבלבול הזה?
לא. כל הרווח שלנו הוא מהבלבול, כי על ידי זה אנחנו משנים את הטבע שלנו. האנשים האלה שהיו בספינה לפני שעברו את כל המצבים האלה, ואחרי שעברו כל המצבים האלה, יש הבדל ביניהם?
גלעד: יש, בטח שיש.
אז אני אומר לך, יש, בטח שיש, גם לאנשים שעוברים את הספינה שלנו.
גלעד: אבל אם תגיד להם, אתה יודע מה, קח עכשיו ספינה שלא מתנדנדת, אתה עולה? הוא אומר בטח, בשמחה, עדיף לי ספינה שלא מתנדנדת.
לא, אתה לא יכול להיות כשיר, אתה לא יכול להיות מוכן לטבע שמתגלה עכשיו לכולנו. כל האנושות תצטרך לעבור את זה, אבל בצורה יותר פשוטה, יותר ממושכת, ואנחנו צריכים להשתדל לעשות את זה כמה שיותר מהר, כדי להיות מדריכים. כמו שאתה היית הקפטן בספינה הזאת, אז כך אתה עברת את זה קודם לפניהם. כך גם אנחנו צריכים להיות בספינה שלנו.
גלעד: אז לפני ההדרכה, כי הדרכה זה גם סוג של פתרון בעצם לבעיה. לפני זה רגע, במה יש להיאחז בתוך מצב אי וודאות פנימי שאדם עובר?
במה יש להיאחז באי וודאות פנימי? בזה שאני אוחז בקבוצה כמו בספינה, כמו בחברים שלי. יש לי עשירייה שאני נמצא בה, ואני מחזיק בהם, ורק בהם שאני מחזיק אני בטוח שאיזה גל לא ייקח אותי לעמקי הים.
גלעד: כן. אבל לפני זה היינו נאמר קושרים את כל הדברים, כדי ששום דבר לא ייפול מהצדדים. היית ממש כל ההכנה להפלגה זה לקשור כל דבר אפשרי שיכול לזוז.
כן.
גלעד: מה יש לנו לקשור לפני שאנחנו נכנסים למצב הזה בינינו?
בינינו אנחנו צריכים לעשות קשר, וקשר לספינה, וכמה שיותר אם אפשר גם לכוח העליון. הימאים, אלו שנמצאים באוויר או בים, הם מאוד מאמינים שיש עוד כוח עליון שהם זקוקים בו.
גלעד: ועוד איך.
כי שם אתה מרגיש שאתה נמצא באי וודאות.
גלעד: אי וודאות, אתה אומר בעצם עוזר לנו לקשור קשר גם בינינו, וגם לכוח העליון.
נכון.
גלעד: איך נוצר הקשר הזה?
כי אין לך במה לאחוז יותר. האגו שלך אפילו דוחף אותך לזה. ועכשיו אנחנו רואים, על ידי ווירוס הקורונה ועוד כל מיני דברים שיבואו תיכף, שזורקים אותנו לעמקי הים. עכשיו אנחנו נצטרך לקשור את עצמנו זה לזה, וגם לספינה שלנו הכללית שזה כדור הארץ, ושאנחנו נעזור "איש את רעהו יעזורו", ובצורה כזאת נוכל להינצל מאסון.
גלעד: ויש פה איזה ניסיון נצבר? נאמר שאתה עושה את זה פעם אחת, ועוד פעם, ועוד פעם אתה עובר מצב, ועוד פעם. בפעם העשירית זה עוד כאילו חדש לגמרי.
לא, אין חדש לגמרי. אפילו הגוף שלך מתרגל. אתה יודע, שיוצא כך שאחרי כמה כאלה ניסיונות, אתה רואה שאפילו שאתה לא עושה שום דבר מכוון כמו קודם. הגוף עושה את זה, מעורר תנועות כאלה ודברים כאלה באופן אוטומטי. זה כל המומחיות.
גלעד: הגוף, אתה מדבר על הפלגה?
בהפלגה.
גלעד: כן, שם זה לכולם ברור, שזה לגמרי פסיכולוגי דרך אגב.
וגם כאן. עד שנכנס לרמה אחרת של התקשרות שלנו לטבע, שזה כבר לא פסיכולוגי אלא רוחני.
גלעד: אני זוכר שפעם נתנו לנו כדורים כאלה ניסיוניים נגד הקאה, ושמו מדבקה מאחורי האוזן, וחצי מאלו שקיבלו לא ידעו שזה היה פלסבו, זה היה סתם, והדיווחים היו כמעט זהים בין אלו שקיבלו מדבקה אמיתית ולא.
כן, זה ברור. זה הכול פסיכולוגיה.
גלעד: זה ברור שזה לגמרי פסיכולוגי. מה אנחנו כתלמידים שלומדים יכולים לבוא ולהגיד, אוקי, התנסיתי פעם, התנסיתי עוד פעם, הנה אני נתקל באי וודאות הבאה.
תעשה תרגילים. אם אנחנו היינו עושים תרגילים בהתחברות בינינו, לקשור כל אחד לאחרים, לעשירייה, לאותו קומנדו בלי ווירוס הקורונה, לא היה ווירוס הקורונה. לא היה. בשביל מה הוא? כך אנחנו נצטרך לעבור כל מיני דברים, וטלטולים, ובלבולים, ומכות רעב וקור, ומי יודע מה.
גם בהדרגה, כי לא צריכים להפחיד אנשים, אבל ככה זה. למה? כי אחרת אנחנו לא מתקרבים זה לזה. והטבע שלנו האינטגרלי שמלכתחילה היה ונשבר, הוא מחייב אותנו שוב להתחבר, "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך", "על כל פשעים תכסה אהבה" להיות שוב יחד כולם. לזה הטבע רוצה להביא אותנו. לצערנו בינתיים אנחנו לא זכינו על ידי פעולות יפות וטובות. נקווה שבכל זאת נתחכם.
גלעד: כן, אבל ההבדל הפעם בוורסיה החדשה של אי הוודאות שאנחנו מתנסים בה, שזה באמת גלובלי, זה כל העולם עכשיו.
כן. לכן זה כבר רציני.
גלעד: בניגוד לקודם, שקבוצות קטנות של תלמידים כל השנים, לאורך כל ההיסטוריה למדו ועברו את זה.
אם עכשיו זה היה לא גלובלי, לא הייתי צועק. הייתי מדבר על זה, אבל ככה. כאן עכשיו אנחנו צריכים לצעוק בכל הכוח, כי אנחנו נמצאים עכשיו בספינה, שזה כל הכדור הארץ.
גלעד: והוא כולו מתנדנד.
כולו מתנדנד. ואיזה דברים הוא יעשה, איזה התפכויות, זה משהו. תתאר לעצמך שיש את כדור הארץ והוא נמצא באוקיינוס, באוקיינוס בין הפלנטות, בין לא חשוב מה, והוא שט שם כך כמו כדור ואנחנו עליו.
גלעד: ויש עכשיו סערה.
מתקרבת.
גלעד: איך בעלי הניסיון יכולים לעזור לאלה שזו להם הפעם הראשונה.
לספר לכולם, כי כולם תלויים בכולם. שאתה באונייה, אתה יודע הרבה והם לא יודעים כלום, זה לא חושב.
גלעד: נכון.
זה אונייה.
גלעד: אבל באונייה אתה בוטח בשני דברים, אחד במי שתכנן אותה. אתה אומר, היא לא תשבר, לפחות אני יודע שזה בטוח.
זה תלוי באיזו רמה אתה בטוח.
גלעד: ושניים בקפטן. אתה אומר לפחות הוא יודע לאן הוא מוביל אותי, הוא ישים אותי נכון מול הגלים ולא על הצד שלא נתהפך.
גם זה וגם זה נצטרך להגדיל מאוד.
גלעד: מי הקפטן אצלנו?
הבורא. הכוח העליון. איך בים?
גלעד: גם כן. בסופו של דבר כן. אבל יש בן אדם שלוקח אחריות, ואתה יודע שהוא איש מקצוע.
נגיד שזה המורה שלך או מה. כן. אבל בכל זאת זה הכל כלפיי הכוח העליון, הכל בידיים שלו, הים הגדול, וכדור הארץ בתוך הים, ואנחנו על פני כדור הארץ הזה כמו באונייה. אנחנו כבר רואים באיזה מצב אנחנו נמצאים, שכל היבשות יכולות פתאום להיטבע בים.
גלעד: כן. כמו ששמענו זה עניין של חצי מעלה בטמפרטורה של כדור הארץ.
כן.
גלעד: אתה חושב שאנחנו מתקרבים למצב שכולם יתחילו ליהנות מזה?
ליהנות זה רק בתנאי שאנחנו נטפל בתפיסה שלנו, שליהנות אתה יכול רק בתנאי שאתה מבין, מכיר, מזדהה עם התהליך שאתה עובר. כי בעצמו התהליך הוא צריך להיות מאוד מאוד לא פשוט. אבל בתנאי שאתה מוכן להתפטר מהאגו שלך ולהתקרב לזולת, לאהוב את הזולת, לוותר על הכל רק כדי שלכולם לכולם יהיה טוב, זאת אומרת, יש כאן בעיה פסיכולוגית בתפיסת המציאות. אם אתה כך תתפוס את המציאות שאתה נמצא ממש באונייה אחת גדולה עם כל האנושות, וכולם תלויים בכולם, ורק אם אנחנו נחזיק זה את זה בידיים שלנו אנחנו ננצח, ואם לא, אז לא.
גלעד: אתה נהנה מהמצב הזה שאנחנו נמצאים בו, שהעולם נמצא בו?
אני, כמו שכותב "בעל הסולם", שמח שנבראתי בדור הזה. תראה, אני כבר נמצא בחכמת הקבלה ארבעים וחמש שנה האחרונות, ואני לא חשבתי. אמנם אני ציפיתי לישועה פרטית כרגיל, אבל שאני אהייה נוכח בתהליך הזה הכללי, הגלובלי, שכל האנושות היא מתחילה לעלות לדרגות רוחניות, זה.. אומנם שהייתי ליד הרב"ש, ראיתי ממנו, שמעתי ממנו כל מיני כאלה רמזים, אבל באמת אפילו עד לפני חצי שנה שאנחנו דיברנו הרבה על דברים כאלה, אבל עד לפני חצי שנה לא יכולתי להיות בטוח שכן מגיע הגל הראשון של העוצמה הזאת הגדולה, שמשנה את העולם.
גלעד: קודם כל אני מקווה שכולנו נצליח ליהנות מזה, ולהרגיש את מה שאתה מרגיש.
אני מאחל לך כקפטן עם ניסיון רב, בבקשה, תלמד את כולם מה לעשות.
גלעד: בינתיים אנחנו מקשיבים לקפטן שלנו. תודה רבה הרב לייטמן, ואנחנו מודים לך לשיעור המאלף על אי וודאות.
בהצלחה.
(סוף התכנית)