נשים בעולם החדש
תכנית 7
משבר כמניע לשינוי
תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.08.20 – אחרי עריכה
ניצה: היום נרצה לדבר על נושא של משבר ויציאה מהמשבר. זה לא סוד שאנחנו נמצאים כבר תקופה די ממושכת בעיצומו של משבר רב ממדי, שתופס את כל תחומי החיים ושכולנו מרגישים שאנחנו נמצאים בתוכו. המטרה שלנו בשיחה הזאת לראות וללמוד, איך ניתן להשתמש דווקא במשבר כאיזה כוח מניע לשינוי חיובי וליציאה ממצב פסיבי למצב אקטיבי.
קודם כל בוא נסתכל רגע על המצב שאנחנו נמצאים בו היום. אנחנו נמצאים באיזשהו מצב שאנחנו כבר לא מכירים אפילו את חיי היומיום שלנו. הכול כל כך השתנה, כל מה שהכרנו וידענו, כל המסגרות שניהלו אותנו, כל צורת החיים שלנו, הכול משתנה לנו מול העיניים, הכול נשבר ומתרסק ולאט לאט אנחנו צריכים לראות איך אנחנו באמת בונים איזו מציאות חדשה. השאלה הראשונה היא איך הופכים מצב של חוסר ביטחון כזה גדול, של אי וודאות, של משבר כזה רחב ומשתמשים בו ככוח מניע לשינוי חיובי?
קודם כל, אני חושב שאנחנו עדיין לא נמצאים במצב שאנחנו מסוגלים לעצור את המשבר ולהפוך אותו למשהו טוב, לחזור למצב הישן, או להתקדם למצב החדש הטוב שיהיה. אני לא חושב שאנחנו בכלל שולטים במצב. ולכן להגיד שאנחנו נמצאים בסיומו של משבר, אני מצטער, אבל לא נראה לי שזה המצב. אנחנו עדיין לא מעכלים מה עובר עלינו. אמנם כל האנושות נמצאת כבר חצי שנה נגיד במשבר וירוס הקורונה, אבל אנחנו עדיין לא מבינים למה זה קרה, מאיפה זה מגיע, על ידי מה אנחנו יכולים לעכל את המכה הזאת, איך אנחנו יוצאים ממנה, ואיזה עולם חדש אנחנו יכולים לראות אחרי הקורונה.
כל הדברים האלה הם עדיין לגמרי בסימן שאלה בלי שאנחנו מצליחים לפתור אותם, לפתוח אותם. ולכן לי נראה שכל הדיבורים האלה על העתיד, עוד מוקדם מדי לדבר לפני שאנחנו מכירים את ההווה. וההווה הוא לא משמח אלא כל יום ויום מביא לנו הגבלות ומכות חדשות. אם היינו מבינים אותן נכון ויודעים איך אנחנו מסתדרים איתן, מתוך זה היינו יכולים לראות את האור בקצה המנהרה, אבל בינתיים אנחנו לא רואים את זה. אפילו החושך שאנחנו נמצאים בו, אנחנו לא כל כך מבינים את החושך הזה, את סוג החושך.
אנחנו רואים שאנחנו לא כמו שקודם, אבל אם אני מסתכל על מה שהיה קודם אני זוכר שאנחנו כתבנו ודברנו על זה שנראה שהעולם הזה ממש נדון לאבדון ושנשארו לנו 10 או 20 שנה, ואחר כך תהיה מכה כזאת שהכול נחרב ומי יודע מה קורה, מגיעים למלחמת עולם או לכל מיני מכות מן הטבע, אקולוגיה וכן הלאה. בקיצור גם קודם זה היה מצב מאוד פרובלמאטי, לא ידענו מה לעשות עם הדור הצעיר, לא ידענו מה לעשות עם המובטלים.
בכלל, היו מלא בעיות והאנושות לא ידעה לאן היא מתקדמת, אלא זה היה מצב מאוד חולני ממש כמו באדם שלא מרגיש שהוא חולה אלא הוא מצליח לעשות איזה זריקות הרדמה נגד המצב החולני, זה מה שראינו. ולכן לא נראה לי שיש לנו הכרת הרע במצב שלנו ושמתוך הכרת הרע הזו אנחנו מגיעים למצב הטוב, עוד לא.
ניצה: זאת אומרת, אנחנו בעצם נמצאים במצב שאנחנו כרגע סופגים כל מיני מכות מכל כיוון אפשרי למעשה.
זה כמו שבאה מחלה לאדם והוא עדיין נמצא במצב שהוא סופג מכות, אבל עדיין לא מעכל באיזו מחלה בדיוק הוא נמצא, מה שורש המחלה, על ידי מה אפשר לרפא אותה וכולי.
ניצה: בשלב הזה זה נכון להישאר פסיביים או שעדיין יש איזו פעולה אקטיבית, אולי מודעת שעלינו להפעיל בכל זאת במצב הזה?
אנחנו צריכים לאסוף את כל הנתונים שיש לנו מכל מה שהאנושות עסקה במשך אלפי שנים ולהשתדל לראות מה קורה לנו, מצד המצב החברתי הלאומי והמדיני ובכלל כלל כדור הארץ וכל המדעים שלנו. בכל דבר ודבר איפה אנחנו יכולים למצוא איזשהו פתרון, או לפחות הסבר למצבנו אם לא פתרון. זה שאנחנו מגלים איזה וירוס, מחר יהיה וירוס אחר, ומה יהיה? זה עדיין לא פותר לנו את הבעיה עצמה.
נורמה: זו בדיוק השאלה. אנחנו מבינים לפי מה שאתה מסביר שאנחנו נמצאים במצב של חולה שעדיין לא יודע בדיוק מה קורה לו, ואם הוא לא יודע מה קורה לו, הוא ודאי לא יודע מה בדיוק הריפוי.
כן.
נורמה: מדובר פה על איזה תהליך של ריפוי, של טיפול. אתה יכול להגדיר או להסביר לנו מה בדיוק אנחנו צריכים לראות כתהליך הריפוי?
התהליך הוא קודם כל לחפש קשר בין מה שאנחנו סובלים כתוצאה מוירוס הקורונה בצורה ביולוגית, ובצורה חברתית, בצורה משפחתית. וכשאנחנו נבין מה קורה לנו נשתדל מתוך זה להבין מה היא המגמה, למה הטבע כך מטפל בנו, ומה עלינו לעשות כדי לא לברוח כביכול מהטיפול הזה, אלא כדי לרפא את עצמנו. קודם כל עלינו לזהות מה המטרה של הוירוס הזה שפוגע בנו כל כך, ולמה הוא כל כך פוגע בחברה, במשפחה, בילדים, בכל המערכות שלנו עד כדי כך שממש חצי מכדור הארץ משותק ולא יודעים איך יוצאים מזה. אנחנו מבינים ש"צרת רבים חצי נחמה", שאם כל כדור הארץ הוא ככה אז אני כאילו שותק, אני יושב ושותק כי כולם כך, אבל זה לא פתרון.
נורמה: מה כן פתרון?
הפתרון הוא שאנחנו נדע למה זה הגיע אלינו, לאיזו מטרה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שנקל על עצמנו את המכה וגם נרפא את התוצאות ממנה. ונגיע למצב, שכמו שבכל מחלה ומחלה יש חלק מריפוי, שגם המחלה היא מרפאה, אנחנו נראה לְמה וירוס הקורונה הזה צריך לרפא אותנו ואולי אנחנו בעצמנו נשתוקק לאותו מצב שאנחנו נרפאים וכך נצא מזה.
אבל זה רק על ידי זה שאנחנו נבין לעומק ולכל הרוחב את המכה הזאת שמגיעה אלינו, שאנחנו נראה בזה כוח שפועל עלינו לא סתם כדי לתת מכה אלא לרפא אותנו ממשהו. כי שוב אני מזכיר לכן, דברנו לפני וירוס הקורונה שאנחנו נמצאים בירידה, בנסיגה ומי יודע כמה זמן עוד נשאר בכלל לחברה האנושית בכדור הארץ. עד כדי כך חשבנו על החיים שלנו.
ניצה: ממה שאתה מתאר עכשיו אני מבינה שאנחנו נמצאים באיזה שלב של ניסיון לאבחון. זה אפילו לא שלב הריפוי אלא שלב אבחון המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע.
כן.
ניצה: איזה שאלות אנחנו יכולות לכוון גם כלפי עצמנו, גם כלפי הסובבים אותנו, המשפחה כדי להצליח לעבור את השלב הזה של האבחון בצורה האפקטיבית והטובה ביותר?
אם אני מסתכל מצד חכמת הקבלה, אז כאן הכול ברור לי. וזה שהמכה צריכה לבוא אלינו זה היה ברור, אם לא בצורת וירוס הקורונה אז בצורה אחרת יותר חברתית, יותר מדינית, יותר כלל עולמית. חשבתי שזה יהיה יותר על ידי מכה אקולוגית, רעידת אדמה שמנענעת את כל כדור הארץ וכולו מזדעזע ומי יודע מה אז קורה לו. קצת יוצא מהמסלול שלו בחלל ומי יודע מה קורה אז עם כל החיים שלנו וכל מיני דברים כאלו.
תיארתי לעצמי דברים הרבה יותר גרועים מוירוס הקורונה. ווירוס הקורונה זה כמו נזלת בסך הכול, אבל באמת היו לי ציורים נוראיים חס ושלום. ברוך ה' שהטבע, הבורא לא משתמשים בהם. כי סך הכול יש להם מטרה להביא את האנושות לחיבור הנכון, אנחנו נמצאים בזמן שהתורה חייבת להתממש בצורה ברורה לעיני כל אדם. ולכן אני דווקא שמח שבא וירוס הקורונה, בעיני זו המכה הקטנה ביותר שמגיעה ממש מתוך אהבה והתחשבות באנשים הקטנטנים האלה, האומללים שאיכשהו חיים ולא יודעים איפה הם חיים ואיך שורדים וכן הלאה, הכול נעשה ממש בחסדי הבורא.
אני חושב שכל הבעיה היא במערכת ההסברה. אנחנו צריכים להסביר לכולם ולעצמנו קודם כל, למה הגענו למכות כאלה. למה אנחנו לא יכולים כמו ילדים טובים להתחנך על ידי כל האזהרות הקלות שההורים אומרים, וזה מספיק כדי לשנות את ההתנהגות ולחיות טוב ויפה ובמקום מכות לזכות למתנות, למשחקים יפים חדשים. אלא באמת אנחנו לא שומעים מה שהטבע מזהיר אותנו, שאנחנו צריכים להיות יותר יפים, יותר אינטגרליים, יותר בהתחשבות הדדית זה עם זה, כי אנחנו קובעים לכל הטבע עד כמה זו יכולה להיות מערכת גלובלית, אינטגרלית, ובכך אנחנו החברה האנושית דווקא גורמים לכל מערכות הטבע להיכנס לאיזון. אלא אנחנו גורמים לחוסר איזון ולכן ברור שהאדם הוא שיסבול ביותר "ידו בכל ויד כל בו".
נקווה שעל ידי ההסברה שלנו, שאנחנו באמת צריכים להשתדל לצעוק לכל הכיוונים בלי לעצור את עצמנו ובלי שאף אחד יעצור אותנו, אנחנו צריכים כבר לצאת לכל הרחובות מה שנקרא ולצעוק במה תלויה ההצלה, אחרת המכה מתקדמת ומתקרבת. ואני לא חושב על הריפוי, שאנחנו נמצאים כבר בסיומה של הקורונה כמו ששמעתי כאן. זה לא סיום, זה לא סוף, זו אפילו לא התחלה, כל שכן אמצע או הסוף. הטבע לא יעצור, אנחנו נמצאים כמו שמסבירה לנו חכמת הקבלה בעידן החדש של התיקון הכללי. ולכן לא יכול להיות שיהיו עוד כמה מאות או אפילו אלפי שנים ברוגע לאנושות, לא. עכשיו יום אחרי יום אנחנו נגלה עד כמה אנחנו נמצאים בנסיגה.
נורמה: מישהו שרואה את זה בטלוויזיה, אימא או הורים, רואים שהילד חולה, שהילד עובר כאבים ולא ברור מה קורה, אבל צריכים לטפל בעניין. כל האנושות היא הילד החולה כרגע, אז מה עושים, איך בצורה פרקטית להתמודד, לזרום עם המצב הנוכחי?
להבין למה זה מגיע לנו. זה מגיע אלינו כמכה מהטבע כדי שאנחנו נוכל להתקרב זה לזה בצורה נכונה. הטבע מראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים בניגוד זה לזה, עד כמה אנחנו שונאים ורחוקים זה מזה, עד כמה אנחנו נמצאים במערכת אנוכית, שכל אחד חושב רק על עצמו. ויותר אנחנו לא יכולים להמשיך בזה. אז קודם כל להבין את הדרישה מהטבע. אנחנו צריכים לחנך את עצמנו להיות יותר קרובים נפשית זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", עד שמגיעים אפילו לחיבור חברתי, חיבור מדיני, חיבור במשפחה, חיבור הורים עם ילדים. אנחנו צריכים חינוך, חינוך של חיבור, ואם לא נעשה את זה, הטבע לא יפסיק להכות אותנו.
ניצה: אני מתרשמת מההסבר שלך שיש חשיבות מאוד גדולה להכרה במצב, להכרה בחולי עצמו. שעד שלא נכיר בו ונבין מה בדיוק המשמעות של החולי, של המצב שאנחנו נמצאים בו, לא נוכל בכלל להתקדם לשלב הבא של הריפוי?
נכון. כי הטבע לא רוצה לתת לנו איזו מין תרופת פלא שאנחנו נצא מזה וזהו. המטרה שלו לא להעביר אותנו דרך מחלה ולריפוי, שאנחנו נפסיק לסבול מהווירוס עצמו. אלא על ידי זה שאנחנו סובלים מהווירוס, נרצה לגלות בו מרכיב אנושי, שאנחנו רחוקים זה מזה, שאנחנו נמצאים בקשר לא טוב זה עם זה, את זה הטבע רוצה שאנחנו נבין. וכשאנחנו מתקנים את היחסים בינינו, איך אנחנו מתייחסים אחד לשני? אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים, מרגישים, מבינים, מה יש בלב שלהם כלפי אנשים אחרים וכלפיי. אם לא נטפל בזה, וירוס הקורונה או כאלו שממש נמצאים בתור ארוך אחריו להתנפל עלינו, הם לא יעברו. אנחנו נמצאים בעידן החדש שבו אנחנו צריכים לתקן יחס אדם לאדם.
נורמה: נגיד שהבנו את זה, נהיה בתקוה שכולנו הבנו מאיפה הגיעה הבעיה. עדיין אנחנו נמצאים עם כאבים נוראים שקשה לסבול אותם, קשה אפילו לזוז. מה אני עושה עם הידע הזה, עם ההבנה הזאת? במה זה עוזר לי להרגיש פחות את הכאב ולהתמודד עם זה?
כאן צריכה להיות מערכת הסברה, מערכת חינוך, שהיא תסביר לנו שכל המצב הרע שלנו נגרם על ידי שנאת הזולת. לא יותר מזה.
נורמה: רק לדעת יעזור לי להרגיש יותר טוב, זה מין ריפוי התחלתי?
רק לדעת את זה, זה כבר טיפול. אם האנושות תתחיל לשמוע את זה, זה כבר חלק גדול מאוד מהריפוי. אנחנו לא צריכים את האנטי וירוסים האלו, אנחנו לא צריכים את הזריקות האלה מרוסיה ששם עשו איזה אנטי וירוס, בישראל או באמריקה. בכל מדינה רוצים לפתח את זה לא כדי לרפאות את האנושות, אלא כדי להרוויח. את מבינה עד כמה זה שוב הפוך על הפוך. כל מדינה ומדינה רוצה למכור, לא שהיא מתגאה בזה שהיא יכולה לעשות טובה לאנושות, "בבקשה קחו כולם", לא, "תשלמו". זאת אומרת, אנחנו פועלים כאן שוב בצורה הפוכה ממה שהמכה הזאת מולידה לנו, ומזה לא יהיה לנו טוב.
ניצה: בתוך המצב הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו ומנסים להבין בכלל ממה אנחנו סובלים ומה גורם לנו לכזה כאב, גם בתהליך הזה שתיארת אנחנו לא צריכים להיות פסיביים או רק לחכות שיפלו המכות וננסה להגיב רק למכה שנופלת.
אנחנו צריכים לצעוק לכל העולם "יש לנו תרופה" פשוט מאוד, יש לנו תרופה, יש לנו אנטי וירוס. והוא פשוט מאוד, יחס יפה של אדם לזולת מנטרל את כל הווירוס הזה. לכל אחד ואחד יש כאן בלב תרופה נגד הווירוס, תשתמשו בזה ולא צריכים שום דבר חוץ מזה.
ניצה: מה זאת התרופה הזאת שיש בלב?
אהבה, חיבור, התקרבות לבבית, זאת התרופה שהורסת את הווירוס הזה, בטוח. בוא נעשה בדיקה קלינית, כמו שהם רוצים לעשות ועושים על ידי כל מיני ניסויים, בואו נעשה את זה על ידי ניסוי שלנו.
ניצה: באיזה אופן?
אנחנו צריכים להכין קבוצה, שבאמת יתחילו להתקרב בצורה יפה זה לזה, ולראות עד כמה וירוס הקורונה לא פוגע בהם. אבל צריכים לעשות את זה בצורה רצינית. ושיבדקו אחר כך עלינו למה הווירוס הזה לא נוגע בנו. בבקשה.
נורמה: מה יש במיוחד בלב האישה בתהליך הזה? אתה אומר שדווקא התרופה היא בתוך הלב. איך אישה יכולה להשתמש בלב שלה, שזה משהו מיוחד כנראה, כדי לא רק להתמודד עם המצב, עם המשבר, אלא גם להתחיל לאט לאט או מהר מהר, לצאת למצב יותר טוב?
אם נשים היו רוצות באמת לצאת מהקורונה והיו מבינות שזה אפשרי על ידי מאמץ קולקטיבי שלהן, הן היו עושות את זה.
אבל עכשיו אני לא יודע מה קורה, מחר ילדים הולכים לבית ספר, זו מכה עוד יותר גדולה. אחר כך יבואו עוד מכות כשמתחברים בזמני החג, בזמני התפילות. אין לזה סוף. אם אנחנו נשאיר את זה בצורה כזאת, אין סוף למכות והטבע לא יוותר. אנחנו נמצאים בעידן החדש שנקרא ממש "הדור האחרון", ואנחנו צריכים להגיע למצב "ואהבת לרעך כמוך", רק זאת התרופה לכל הווירוסים האלו שיבואו עכשיו על האנושות בכל מיני צורות. אנחנו אפילו לא יודעים למה לצפות, אבל זה יהיה כך.
ניצה: אני חושבת שאנחנו נמצאים עכשיו באולפן בדיוק בגלל הסיבה הזאת. כי אנחנו ממש מצפות שנשים בכל העולם יצפו בדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם וילמדו מזה, כולנו נלמד מזה שיש איזו יכולת, איזה כוח באופן כללי בלב האדם ואולי באופן ספציפי בלב האישה שיש בכוחו לרפא. הרבה פעמים נשים מאוד רוצות לעשות את השינוי רק לא יודעות איך ולאן. אישה לפעמים יושבת ולא יודעת מה לעשות. ומרוב שהיא לא יודעת, זה באיזה אופן אפילו משתק אותה.
אתן צריכות להגיע לכאלו נשים שיש להן באמת מועקה בלב, שהן רוצות לעזור לעצמן ולכולם ולא יודעות איך ותספרו להן, שזה רק על ידי שינוי היחס בין אדם לרעהו, עד כמה שזה נראה רחוק מהחיידק הכימי, הביולוגי הזה, אבל זה ככה. גם היחס שלנו אחד לשני הוא כימי וביולוגי וגם זה משפיע, ועוד יותר מזה, הוא עוד יותר נעלם, עוד יותר גבוה. לכן אין לנו ברירה, רק בשינוי היחס בינינו אנחנו יכולים להתמודד עם הווירוסים האלה, אחרת נסבול כולם והנשים קודם.
נורמה: מה זה האקטיביזם הנשי המועיל, האמיתי, הטוב?
רק להסביר לכל הנשים, שאפילו הבנה שווירוס מגיע מתוך הקשר הרע בינינו, ואם אנחנו משתדלים להקים את הקשר הטוב בינינו זה הורס את הווירוס, זאת התרופה, ואם רק נפרסם את הידיעה הזאת ואנשים ידעו שכך מדובר, אפילו שלא יאמינו בזה, בכל זאת הידיעה הזאת בעצמה היא כבר תרפא אותנו, תתחיל לרפאות. נקוה שאנחנו בדרך לזה.
נורמה: איך לראות את האור מאחורי החושך? בינתיים כולנו רואים רק חושך, ומאוד קשה לאנשים לזוז במצב כזה של אי ודאות ולא יודעים לאן ובשביל מה.
כן, אני מבין אתכן. אני חושב שרק הפרסום, ואחרי הפרסום מערכת החינוך. אנחנו צריכים לחנך את כולם, את כל בני האדם, את כל באי עולם, צעירים ומבוגרים, שהקשר בינינו הוא הסיבה לכל הטוב, וחוסר קשר טוב בינינו הוא הסיבה לכל הרע. ווירוס הקורונה הוא בסופו של דבר צריך להוכיח לנו את זה.
ניצה: אני חושבת שהמשבר שאנחנו מרגישות כנשים, אני יכולה להגיד על עצמי, אני מרגישה שיש איזו ציפייה גם מהילדים, מבני הבית, מהמשפחה, שאני אכוון אותם לטוב. כי כאישה אני רגילה שהתפקיד העיקרי שלי הוא תמיד לתת הכוונה, לכוון. ובאמת כרגע כמו שנורמה תיארה מאוד יפה, אנחנו נמצאים באיזה מקום של אפלה, כאילו הכול חשוך, ולא ברור לאן אנחנו אמורות לכוון את המשפחה, את הילדים, את הבעל, את כולם. אז אולי במשפט אחרון לסיום, לאן נכון לנו כרגע כנשים לכוון את הסביבה שלנו ואת עצמנו?
ליחס הטוב, פשוט מאוד, ליחס הטוב. כמו אימא כשהיא נותנת לילד לצאת מהבית לבית ספר, לרחוב, מה היא אומרת? תהיה ילד טוב, אל תרביץ לאחרים, וגם הם לא ירביצו לך, תעבור את הרחוב במצב הנכון, תחשוב על אחרים שיהיה להם טוב, הם גם יתייחסו אליך כך. זה נקרא להיות ילד טוב. אז בואו נהיה ילדים טובים, ואתן האימהות תגידו לנו את זה.
נורמה: אתה אומר שרק על ידי היחס אפשר לשנות את המצב, איך אפשר לדמיין מצב טוב, מה הודאות שזה יקרה?
מה את מפסידה? למה את אומרת לילדים שלך שאם הם יתנהגו טוב ברחוב, זה יותר בטוח שיהיה להם טוב? כי את יודעת שזה יהיה טוב. אותו דבר תגידי כאן, נתייחס יותר יפה ויותר טוב לשני ואנחנו נראה שזה באמת עוזר. ואם נניח זה לא יעזור עם וירוס הקורונה, מה אנחנו מפסידים? שאנחנו קצת מגבילים את האגו שלנו, שעושה לנו כל כך הרבה צרות. כדאי לנו לנסות את התרופה שכבר נמצאת בנו. היא כבר נמצאת, אנחנו לא צריכים להמציא שום דבר. ואני בטוח שאנחנו נראה שהתרופה נמצאת בלב שלנו ואם אנחנו מפעילים אותה, נצליח.
(סוף התכנית)