חיים חדשים

שיחה 735

ברכות והקשר לבורא

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.06.16 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים ביחד עם הרב לייטמן, לצלול לתוך הפנימיות של עולם הברכות שיש ביהדות. עולם ומלואו. ויש בו כנראה עומקים ורבדים שלא הכרנו קודם. תהיו איתנו, אני בטוח שיהיה מרתק.

טל: באמת מרגיש שיש מה להרוויח מלקבל את הדבר לא כמשהו אוטומטי שפשוט אומרים אותו, אלא להבין את מה שעומד מאחוריו.

כשקצת קראתי על זה, גיליתי שיש כמה סוגים של ברכות. אחד הסוגים שמאד עניין אותי זה ברכות הנהנים. כתוב בגמרא ש"אסור לאדם שייהנה מהעולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל." זאת אומרת, אסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלי להגיד איזו ברכה, להודות על מה שהוא מקבל. מאיפה מגיע האיסור הזה ליהנות, ולמה דווקא הברכה מפצה על זה, או מאפשרת לנו ליהנות מהעולם הזה?

זה כל כך לא פשוט. קודם כל מה שכתבו חז"ל ומה שהם התכוונו, זה לא בדיוק כפי שמתכוונים האנשים הרגילים. כשאני מרגיש איזה ריח יפה, אז אני מברך. כשאני טועם איזה תפוח או משהו אני מברך. כשאני רואה משהו יפה אני מברך, וכן הלאה. זאת אומרת, לא מדובר על ההנאה בחושים הרגילים שלי שבזה אני מודה לבורא, כי בזה אני גם כך מודה.

טל: כי אני נהנה.

שאני נהנה, כן. ואני מודה אולי ללא כוונה, ללא כיוון, ללא שאני מכוון את זה ממש לבורא. ומאיפה אני יודע מי ומה. זאת אומרת, התוצאה שצריכה להיות מהברכות, היא בזה שאני מכיר מי מביא לי את הברכה, ממי אני מקבל את התענוג, למה הוא עשה לי את זה, ואיך אני באמת יכול להודות לו. סתם להגיד במילים, זה לא אומר כלום. לחשוב כמו שסתם כתוב בספר על הבורא שהוא גדול, שהוא יפה, שהוא כולו מסובב את הכול ומקיים את הכול, אלו סתם מילים.

אני צריך לגלות אותו ולהודות לו בצורה כזאת, שאני באמת מביא לו בחזרה תענוג מזה שהוא מביא לי תענוג. זאת אומרת שאנחנו נמצאים עימו בהשתוות הצורה, כמו שהוא טוב ומיטיב לכולם. ואם אני מרגיש רע באיזה מקום, זה מפני שאני לא מתייחס טוב, נכון אליו, ואני צריך לתקן את היחס שלי, את התכונות שלי, את התפיסה שלי במציאות, ואז אני אגלה "כי טוב".

אם אני כך אגלה את הכול, אז אני באמת אגלה את הכוח העליון הזה שהוא טוב ומיטיב. ומכל הפרטים שאני אגלה אותו, אני אגלה אותו בכללות. ולא כלפי, עם ברכות כאלה וכאלה, ולא בפעולות מכוונות אלי, אלא הוא הטוב והמיטיב בעצמו.

לכן, כוונת הברכות היא צריכה להיות לא בזה שאני אגיד בפה כל מיני דברים, ולא בזה שאני אפילו אחשוב לפי כמה שאומרים לי לחשוב על זה שהבורא גדול, שהוא אוהב את הכול, ממלא את הכול וכן הלאה. אלא שאני באמת אגלה אותו דרך הפעולות שלו, אותו הכללי, ואבין, וארגיש אותו דרך היחס אלי. זאת אומרת, אני יכול להגיד "אבא ואימא עשו לי כך ועשו לי כך דברים יפים כאלו וכאלו, עד שאני מגלה מתוך זה שהם יפים וטובים כלפי, שהם אוהבים אותי, וכן הלאה. עד שאני מגלה שהם בעצמם אוהבים, ובעצמם טובים. אז את הדברים האלה אנחנו צריכים לגלות, ולא סתם להגיד בפה.

ולכן, הלימוד שלנו בברכות הוא מתחלק לשני חלקים. בחלק אחד אנחנו מלמדים את האנשים, את הילדים הקטנים, את המתחילים איך להגיד, ואומרים להם שזה בגלל שיש בורא, שיש כוח גדול בעולם, הקדוש ברוך הוא, כך אנחנו קוראים לו, "הקדוש", שהוא נבדל מאתנו, מיוחד. ו"ברוך הוא", שאנחנו מברכים אותו, שזה העניין של הברכות. שבכל הפעולות שלו יש לו דווקא מטרה טובה, ואנחנו רוצים לקיים את היחס הזה אליו, לפחות בקשר הפשוט בינינו. כמו שכתוב, "אני לדודי, ודודי לי". זאת אומרת, הוא מתייחס אלינו "טוב ומיטיב" כפי שאומרים אנשים שמשיגים אותו.

לכן, מי שמשיג אותו, את כל פעולות הבורא כלפי בני האדם, הוא נקרא "צדיק". למה "צדיק", כי הוא מצדיק את הבורא. הוא הגיע לתיקונים כאלה, לראייה כזאת, שהוא רואה שכול מה שבא מהבורא, בא בצורה טובה אלינו.

כמו נניח מההורים שמאד אוהבים את הילדים. אבל הילדים לא כל כך מקבלים את זה, כי יש להם את היצר הרע, את האגו שלהם, הם רוצים קצת להשתולל, רוצים קצת לעשות מה שבא להם מתוך הדחפים שלהם. ומפני שהבורא הוא שולט על הכול, אז הוא גם שולט על הטבע שלנו, על הטבע של הילדים האלה. זאת אומרת, מצד אחד הוא פועל בטוב, מצד שני הוא עושה את הטבע שלנו כזה שאנחנו דווקא לא מקבלים את הטוב הזה בכל דבר. כמו עם הילדים.

ואז הוא בכוונה סובב אותנו שאנחנו נהיה קצת נגדו. למה? כדי שאנחנו נתחיל להכיר אותו יותר לעומק "למה הוא כך מתייחס אלינו? למה אבא ואימא לא כל כך טובים? אני חושב שהם צריכים להיות טובים והם לא כאלה, ולמה, וכן ולא", ואז אני מתחיל אם אני חכם, לתקן את עצמי, לכוון את עצמי לזה שאבא ואימא הם באמת טובים. ומה שנראה לי לא טוב בהם, זה סימן שאני צריך לתקן בי. ואם אני אתקן את עצמי, אז אני אראה את הבורא כטוב ומיטיב באמת לכול, לכולם.

אז העבודה שלי כבר מתחילה להיות בזה שאני צריך לתקן את התכונות שלי. כדי לתקן את התכונות, אנחנו צריכים לדעת איך עושים זאת. לכן אנחנו קיבלנו תורה שנקראת, "המאור המחזיר למוטב", "בראתי יצר רע, בראתי תורת תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". מה זה "למוטב"? לטוב. מה זה "טוב"? טוב להיות כמו בורא. מה יש בבורא כטוב? אהבה. הבורא, תכונתו היא אהבה לכולם. ואז, להשיג אותה תכונת האהבה לכולם ואליו, זו העבודה שלי.

אז הברכות שאני רוצה לקיים הן סך הכול כדי לברך את הבורא בכל מה שאני מרגיש, בכל מה שאני חושב, בלב ובמוח. ואז הברכות האלה הופכות להיות למידות, למדידה, איך אני מודד את עצמי עד כמה אני כבר מתוקן או עוד לא, ומה יש לי עוד לתקן, כדי לברך את הבורא בכל לב ונפש.

טל: אתה מתכוון לברכות שחז"ל כתבו לנו?

כן. כל הברכות האלה הן כבר הופכות להיות למידות. עד כמה שאני צריך לתקן את עצמי, את האופי שלי כדי לא להיות בלקבל ולסחוט, וכך להיות על חשבון הזולת, אלא עד כמה שאני יכול לבטל את עצמי, עד כמה שאני יכול לעזור לכולם, כמה שאני יכול להשפיע לכולם כמו הבורא, ואז אני אבין אותו יותר. כמו ילד קטן. עד שהוא לא יגדל ויתחיל לעשות אותו הדבר לילדים שלו, הוא לא יבין מה שאבא ואימא עשו, איך הם אהבו אותו באהבה חלוטה ממש. ולכן, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

טל: אז אם נניח לקחתי לחם או פרי, ואני מודה לבורא על האוכל הזה לפני שאני אוכלת אותו, איך זה עוזר לי להכיר אותו, להגיע למצב המתוקן?

זה לא עניין של האוכל. זו רק הסיבה שעל ידה, על ידי האכילה או על ידי ריח, או על ידי לא חשוב.

טל: כל מיני הנאות של החושים.

לאו דווקא, אבל נניח שזה כך. יותר קל. אז זו רק סיבה כדי להתקשר אליו, כדי להגיע להזדהות, כדי להגיע לגילוי שלו. כי אם אני באמת מגיע להשתוות עימו שאני מתקן את עצמי, הופך את עצמי להיות כמוהו, אז אני על ידי זה מגיע למצב שאני נעשה באמת כמוהו, ומברך אותו, ומגיע למצב הנצחי השלם כמוהו, ממש. כי האדם חי לפי התכונות שלו.

טל : כן. אבל איך זה מתקשר לפרי הזה שעכשיו אנחנו אוכלים?

הפרי זו סיבה, כמו שכל העולם הזה הוא רק סיבה כדי להגיע להזדהות עם הבורא. או שהעולם הזה הוא העלמה, או שהעולם הזה הוא גילוי. תלוי איך כל אחד מקבל את זה.

טל: אז מה בעצם ההבדל אם אמרתי ברכה על הפרי או על הלחם, או אם לא אמרתי את הברכה?

שום דבר. אם את לא מתכוונת על ידי הברכה להגיע למצב שאת באמת נותנת לבורא. ונותנת, זאת אומרת אם את יכולה, מסוגלת לתת לו הנאה, במידה הזאת את מגלה אותו. כי "לתת" זה נקרא, לצמצם את האגו ולהביא השפעה אליו. זה דבר גדול מאד.

בזה בעצם עוסקת חכמת הקבלה. ולכן, מי שעוסק בחכמת הקבלה הוא באמת אומר ברכות, ויש לנו ספרים ששם מוסבר על כוונות. שבעצם הברכות, אלה הן הכוונות הנכונות כלפי הבורא. ואז על ידי הפעולות האלה, שהברכות הן הפעולות, הכוונות, שאנחנו על ידי זה ממש עושים תיקונים גדולים בכל המציאות. זאת אומרת, בכל היחס שלנו עם הבורא, אנחנו מגלים אותו וממש משפיעים עליו.

טל: אתה יכול להסביר קצת מה זה אומר לעשות תיקונים גדולים במציאות, בפעולות היומיומיות שלנו?

מציאות זה מה שמתרחש בי. כי מחוצה לי יש רק הכוח העליון, הבורא ממלא את כל המציאות במידת ההשפעה והאהבה כלפי. ואני צריך לגלות את היחס הזה, ולכן כל העבודה שלי היא התיקון, תיקון המידות, תיקון הרצון לקבל שלי שהוא מלכתחילה כולו אגואיסטי, כולו רק לטובת עצמי. ואני מוכן לנצל את כולם כולל את הכוח העליון, כדי שיהיה טוב לי בעולם הזה וגם אפילו בעולם הבא. אני מוכן לעשות הכל כדי שיהיה טוב לי, וזה באמת הטבע של האדם, כי אנחנו כך נולדים.

בסך הכל רוצה אני להצליח, רוצה לטובתי בעולם הזה ובעולם הבא. מה שאין כן להיות למעלה מהאגו, לזה אני כבר חייב את השפעת הכוח עליון שיעזור לי. וזה נקרא "כוח התורה". כתוב "כי המאור שבה מחזירו למוטב". שהאור העליון המיוחד שמשפיע עלי, הוא משנה את הטבע שלי מאגואיסט לאלטרואיסט.

מזה שאני שונא אנשים, דוחף אותם, רוצה לטובת עצמי אפילו במידה הקטנטנה, לזה שאני לא חושב על עצמי, אלא חושב רק לטובת הזולת בלבד. ומאהבת הבריות אני מגיע לאהבת ה', זה כוח התורה, ובזה אני מזדהה עם הבורא. ואז באמת במידה הזאת שאני מזדהה עימו, אני יכול לברך אותו על כל פרט ופרט. זה באמת קיום הברכות בצורה אמיתית.

טל: זאת אומרת, יש לי אפשרות במקום לעבור את היום שלי בצורה רגילה, בפעולה אחרי פעולה, להפוך את היום ליום מלא בתיקונים, בכל מיני פעולות, שהן יחסים שלי עם הכוח העליון?

בגילוי הבורא. בזה שאת מגלה אותו, שאת מזדהה עימו, שאת מגיעה לדבקות בו, שאת מגלה את העולם השלם, הנצחי, המציאות שלמעלה מהגוף שלנו ומעל חמישה החושים האלה הגופניים, הבהמיים בעצם שלנו.

טל: בכל פעולה ופעולה כזאת אני בעצם בודקת את התכונות שלי, את היחס שלי לזולת, לאחרים?

כן.

טל: ובכל שלב כזה ביום אני צריכה לבדוק עד כמה אני חושבת על אחרים? מה אני בעצם בודקת?

לא, את התחלת לדבר פתאום על מימוש ממש. מימוש ממש הוא יכול להיות רק על ידי לימוד. צריך ללמוד איך לעשות זאת, לכן זו לא סתם שיטה, אלא חכמת הקבלה. צריכים ללמוד איך לעשות זאת, זו לא כל כך בעיה, זה דבר שפתוח לכולם, וכולנו חייבים בסופו של דבר ללמוד ולממש. והגיע הזמן כמו שמקובלים כותבים שאנחנו נממש את זה. אבל לא כרגע. נצטרך לדבר על זה לחוד כנראה.

יש לנו לזה קמפוס קבלה, יש לנו הרבה ספרים, ויש לנו לימוד פרונטלי ודרך האינטרנט שיש שם ארכיון שלם מלא עם כל הדברים באודיו, בווידאו, בטקסטים למיניהם עם ציורים, שרטוטים, סרטים, קליפים, הכל. מי שרוצה יש לו ממש מה לעשות. רק כדאי בכל זאת להירשם לקורס, כדי שלא להתבלבל, לא לטבוע כך בתוך ים החומר.

אורן: אמרת קודם דבר מעניין שרציתי לשאול עליו. מה ההבדל בין אם אמרתי ברכה על דבר מסוים או לא. לפי דבריך, אם אמרתי או לא אמרתי זה לא הדבר החשוב, מה שחשוב זו הכוונה של האדם לתת לבורא. אמרת שאדם צריך להיות בכוונה לתת לבורא, לגרום לו הנאה, להשפיע לו טוב כמו שהוא משפיע לו טוב. מה יש לי כבן אדם לתת לבורא?

קודם כל כתוב, "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". "לצרף", זה נקרא לזכות אותם. צירוף, זה לעשות אותם יותר זכים, זכים מהאגו שלהם, מהרצון לקבל, שצריכים לראות איך לעשות זאת. אז חכמת הקבלה מטפלת דווקא בזה בלבד, לא צריכים יותר שום דבר לעשות. וכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים על תרי"ג הרצונות שלנו האגואיסטיים, שנתנו לנו אותם כך מלכתחילה בצורה אגואיסטית. אם אנחנו מתקנים אותם מלקבל בהם, להרוויח בהם להשפעה לזולת, ודרך הזולת לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אז אנחנו בזה מתקנים את תרי"ג הרצונות שלנו. וזה נקרא "קיום תרי"ג מצוות".

זאת אומרת על ידי התורה, על ידי המאור המחזיר למוטב, שזה כוח כזה שמתקן אותנו. כל אגו ואגו הפרטי מתרי"ג מ-613 הרצונות האגואיסטיים שלנו שמתקן את הרצונות האלה להשפעה, לאהבה, אז אנחנו כך מתקנים את עצמנו, מזכים את עצמנו. ולכן כל הפעולות האלה הם נקראים "תורה" שהיא מתקנת אותנו, מזכה אותנו, שלא ניתנה תורה אלא לזכות בהם בני אדם.

אורן: בתחילת התכנית שלנו הזכרנו את זה שחז"ל אמרו שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה. ואמרת שזה לא כל כך פשוט להבין על מה מדובר. בוא ננסה להבין מה זאת אומרת, שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה?

כי אם אדם נהנה הוא נהנה בעצמו. אם הוא עושה ברכה, זאת אומרת הוא הגיע למצב שהוא נהנה בגלל שמקבל את זה מהבורא. זאת אומרת לא שהתפוח, או הריח, או איזו ראיה יפה, או משהו שאני מקבל וזה משמח וטוב וכן הלאה, אלא בגלל שאני מקבל את זה מהבורא. ואני משתמש בזה, בהנאה הזאת שאני מקבל ממנו, כדי להחזיר לו את ההנאה. שאם לא הייתי מחזיר לו הנאה, אז בכלל לא הייתי נהנה בעצמי, הייתי מצמצם את עצמי.

לכן אסור ליהנות מהעולם הזה ללא ברכה. באמת אסור לקבל שום הנאה במציאות שלי, בחיים שלי, אם אני לא מתקשר על ידי זה לבורא ואני מחזיר לו את זה כ"לאין עוד מלבדו וטוב ומטיב". שאני קבלתי את זה ממנו, ולא סתם קבלתי, אלא שאני על ידי זה עליתי ויכולתי להחזיר לו באמת את זה בתודה אמתית. שאנחנו נמצאים זה מול זה. שעל ידי הברכה הזאת אני מתעלה לדרגה שלו, לזה אני מודה, ולא לזה שאני נהנה מחתיכת תפוח או ריח.

טל: למה זה שקבלת הנאה, גורם לך לעלות לדרגה שלו?

כי אני קושר את זה עם הבורא, וזה מה שמעלה אותי עד הדרגה שלו. אני משתמש בכל דבר שאני מקבל בחיים, שאני מקבל ממנו, ובזה אני מעלה את עצמי אליו לדרגה יותר עליונה, ואני רוצה לגלות אותו, אני רוצה להחזיר לו את זה. ולכן יוצא שכל העניין של הברכות זה לא להגיד תודה רבה, אלא לעלות לדרגת הבורא, שבעצם העלייה הזאת זו הברכה.

אורן: מה זה אומר לעלות לדרגה שלו ולהחזיר לו?

להיות כמוהו.

אורן: שמה זה אומר?

הטוב ומטיב לכולם.

אורן: אז יוצא שאותו כוס תה או אותו תפוח, הוא כמו שעון מעורר?

אם אתה עכשיו לוקח כוס תה או תפוח, אתה סוגר את זה בעצמך, אתה לא מעביר את זה לאחרים, אתה בזה לא עושה כלום, אז אתה בזה נעשה אגואיסטי וזהו. זו לא הברכה שמתכוונים.

אורן: אז למה כן מתכוונים?

מתכוונים שעל ידי זה שאתה כמו שאתה מרגיש שאתה מקבל את זה מהבורא, אתה צריך להחזיר לו. אבל להחזיר לו אתה יכול רק דרך זה שאתה משפיע לזולת. לא בצורה ישירה אתה מתקשר עם הבורא. לכן זה נקרא, שהבורא הוא מתגלה בכל העולם, רק דרך העולם, רק דרך היחס שלך לזולת לאחרים, רק בצורה כזאת אתה יכול להתייחס אליו. הבורא סך הכל מתגלה לך שהוא ממלא את כל המציאות. כבודו מלא עולם. זה לא חס ושלום, מישהו למעלה שאתה מגיע אליו ולא אכפת לך מכל המציאות.

טל: ואיך אני יכולה להעביר תענוג שקבלתי מהתה למישהו אחר?

זה לא עניין של התה, אלא של תענוג. תענוג כן את יכולה.

טל: איך אני מעבירה את זה למישהו אחר?

תנסי להיות טובה לאחרים, זה לא עניין של תה. תמדדי את זה בקלוריות, לא חשוב במה, אבל זה כך.

אורן: אז נראה אם אני מבין את מה שאנחנו לומדים. אסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, זה אומר שאסור לבן אדם לקבל משהו בחיים וליהנות מזה, ולהגיד תודה רבה כאילו לבורא ולהסתפק בזה. אלא האדם צריך להתעלות בעצמו עד לדרגה של הבורא. אמרת שהדרגה של הבורא זה להיות טוב ומטיב, והביטוי המעשי היחיד של זה הוא ביחס האדם לזולת, לאנשים סביבו, שגם הוא הופך להיות טוב ומטיב כמו אותו בורא?

בדיוק. כן. שם בתוך כל בני אדם אתה נפגש עימו בלבד. לכן "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". לרעך דווקא.

אורן: זאת אומרת, שברכה על כל דבר ודבר היא רק תזכורת למשימה הגדולה של החיים, שזה להיות כמו הבורא טוב ומטיב. להיות באהבה לכל?

כן.

אורן: זאת אומרת, יש פה איזו מערכה שלמה שכאילו אותו כוס תה, או תפוח, או לא משנה מה, הוא רק כמו שעון מעורר קטן לאיזו משימת חיים בעצם. כן?

כן, בדיוק. אבל איזו משימה? להיות כמו בורא. ובזה אתה מגלה אותו, אתה מגלה את החיים האלה החוץ גופיים שלך, נצחיים, שלמים.

אורן: הזכרת היום הרבה פעמים, שחז"ל מתכוונים שאסור לאדם ליהנות ללא ברכה. ובסופו של דבר, כמו שהבורא מטיב לי עכשיו, גם אני צריך להגיע לרמה כזאת שאני אטיב לו. במה אני יכול לעשות טוב לבורא?

בזה שאתה דומה לו.

אורן: למה זה עושה לו טוב. זה משהו שאני עושה עם עצמי לא? עם היחס שלי לזולת. למה בזה אני כאילו מחזיר לו, מטיב לו?

מה תיתן לו אם הוא שלם?

אורן: זו השאלה שלי. מה אני יכול לתת לבורא עולם?

זה בדיוק. מה אתה יכול להחזיר להורים?

אורן: אני מכבד אותם, עוזר להם.

ממה הם נהנים?

אורן: אני יכול להגיד על עצמי שאני נהנה הכי הרבה, כשאני רואה את הילדים שלי מתפתחים יפה, כמו פרחים יפים.

יופי. מה זאת אומרת מתפתחים יפה? אין יותר שלם משלמות הבורא, מהשפעה ואהבה שאתה מביע את זה ביחס לזולת, בזה אתה מראה את עצמך דומה לו. אתה בזה מכבד את הצורה שלו, אתה בזה מכבד את המהות שלו, שרק כזה, כמוהו אתה רוצה להיות, זו ההנאה.

היתר נשאר רק לממש.

(סוף השיחה)