חיים חדשים

שיחה 444

חנוכה - מלחמת המכבים ביוונים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1407.10 – אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לך יעל לשד הראל.

שלום לכולם.

אורן: הנושא שלנו הפעם הוא חג החנוכה, חג האור. כולנו מכירים את החג ואוהבים אותו. אני לא מכיר מישהו שלא אוהב את חג חנוכה, זה חג שכולו טוב. הפעם ננסה להתעמק בו קצת יותר וללמוד מהרב לייטמן איך הסמל של חג החנוכה יכול לקחת את החיים שלנו בפועל, כאן ועכשיו, ולקדם אותם למקום הרבה יותר טוב. כך שהקשרים בינינו יהיו יותר טובים, שנקום בבוקר שמחים עם אור גדול בעיניים כל השנה, גם אחרי שחג החנוכה יגמר.

יעל: זה החג שאני הכי אוהבת.

בטוח, את אמא שהולכת עם הילדים לגן.

יעל: בדיוק, זה חג שיש בו הרבה שמחה, הרבה אור. זה חג טוב, מדברים בו על ניצחונות, על דברים טובים, על אור שמגרש את החושך. יש הרגשה שיש כאן משהו טוב שמגיע לחיים שלנו. החנוכיות שדולקות כל יום אצלי בבית ובבתים של השכנים משרות אווירה טובה מאוד. כמו שאמרת, כולנו הולכים למסיבות בבית הספר, בגני הילדים. זה חג שנחגג גם במקומות העבודה, חלק ממקומות העבודה מדליקים חנוכיות וחוגגים את חג החנוכה. גם אצלי בבית זאת הזדמנות להזמין את השכנים, להיפגש עם המשפחה, עם חברים. כל ערב אנחנו משתדלים להדליק נרות עם כל המשפחה, הילדים הגדולים שלי לא מוותרים, הם מגיעים ומדליקים. כשהם היו יותר קטנים אז הייתה מריבה מי מדליק את החנוכייה, כולם רצו. יש הרגשה שהחג הזה כאילו של כולנו. הוא לא נתפס כחג דתי, אלא כחג עממי שמביא הרבה אור וברכה.

אני רוצה לפתוח בשאלה, מה מסמל חג חנוכה לפי הגישה שלך, מהזוית שלך?

הייתי אומר שהעלייה הרוחנית הראשונה היא חג חנוכה. כמו שקרה בהיסטוריה כך קורה גם בהיסטוריה של האדם. היינו בשליטת היוונים שזו קליפה גדולה ששלטה עלינו ולא נתנה לנו להרגיש רוחניות.

יעל: מה זה קליפה?

קליפה זה כוח רע שמגביל את המודעות שלנו, של האדם, ולא נותנת לנו להרגיש את הכוח הכללי של הטבע שמנהל אותנו, שמכוון אותנו בהתפתחנו ונקרא בורא. הכוח שכנגדו, הכוח שמסתיר את הבורא מאיתנו נקרא פרעה, ועוד כל מיני שמות כאלה. זה בעצם האגו שלנו, יש לו כל מיני שמות, אבל השם הכללי שלו זה יצר הרע. יצר הרע זאת אומרת שאני חושב על עצמי, כשכולי מכונס בתוך עצמי. אבל כשאני מתחיל להילחם כנגד זה, ובמקום לחשוב כל הזמן על עצמי אני חושב על הזולת, אז אני מתחיל להרגיש עד כמה האגו שלי חזק. עד כמה הוא מתרומם ולא נותן לי אפשרות להתחבר עם הזולת, להגיע לאיזו התחשבות, חיבור, ומכל שכן להגיע לאהבת הזולת, כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך", על זה בכלל אין מה לדבר.

הכוח הכללי שמפריע לי להגיע לזה מתחלק לכמה סוגי כוחות, פעם הוא מתראה ככוח זר חומרי שנקרא פּרעה, ופעם הוא מתראה ככוח זר רוחני שנקרא יוון, כי היוונים היו יותר בשליטה רוחנית על עם ישראל.

יעל: מה זה אומר, תוכל להרחיב טיפה.

אומנם בגלות מצרים, ונניח בגלות יוון, לא היינו בגלות, אבל הגלות הייתה כאן, בתוך עם ישראל, בתוך ארץ ישראל.

יעל: מה עושה הכוח של יוון, אתה אומר הזה כוח מאוד חזק, שהוא משפיע עלינו רוחנית.

היוונים לא נכנסו לעסקים שלנו, הם לא דרשו מאיתנו שינוי בחיים הגשמיים, הם רצו את החיים הרוחניים שלנו. זאת אומרת את האמונה, את הדת, הם רצו שנאמץ את הפסלים שלהם, הם רצו שאנחנו ניקח את הפילוסופיה שלהם, שאנחנו נתחיל להתפלל לאלים שלהם וכן הלאה. זה בעצם קליפת יוון. מדוע היא יותר קשה מקליפה אחרת? מפני שהיא לא דורשת מאדם דבר, אתה יכול להמשיך לחיות את החיים שלך, לעבוד בשדה שלך, בבית עם הילדים, הכל נשאר כמו שהיה. אלא מה? הם רצו את הרוח שלך. לכן המאבק בתוך עם ישראל היה מאוד קשה, וכמו שאנחנו לומדים מההיסטוריה חלק גדול מעם ישראל התייוון. זה גם לא הפריע להם, זו לא הייתה בעיה בשבילם, כי היוונים היו בכל זאת כל כך גדולים, כל כך חזקים. כל העניין של אלכסנדר מוקדון, ובכלל בזה שהיוונים כבשו את כל העולם, הם הביאו לעולם את הפרדיגמה שלהם.

אורן: מה הכוונה?

את הפילוסופיה שלהם.

אורן: מה הייתה הפילוסופיה שלהם?

זו הייתה פילוסופיה מאוד פשוטה, פרימיטיבית, מטריאליסטית. צריכים להתחשב באלים למיניהם, אבל זה היה מכוון במיוחד נגד עבודת ה' שלנו.

אורן: מה היא עבודת ה' שלנו?

עבודת ה' שלנו היא בזה שאני צריך להגיע להשפעה, לחיבור לאהבת הזולת. דרך זה שאני מתחבר, אני מוצא בחיבור בינינו את הכוח המיוחד העליון של הטבע שנקרא בורא, שנקרא כוח ההשפעה והאהבה הכללי שמנהל את כל העולם. את הכוח הזה אי אפשר לצייר, אי אפשר לפסל אותו, אי אפשר לעשות עימו כלום. אנחנו רק יכולים להשיג אותו בתוכנו, דרך ההתפתחות הפנימית שלנו. כשאני מתחיל להרגיש אותו פתאום אז אני אומר שהוא קיים. למה? כי אני הופך להיות מעין מַקלט, אני קולט אותו כמו מקלט רדיו שקולט את הגל שקיים מחוצה לו. רק אז אני יכול להגיד שהגל הזה קיים, כי עכשיו אני קולט אותו. האדם צריך לעשות מעצמו מקלט.

יעל: איזה גל הוא צריך לקלוט?

של השפעה ואהבה.

יעל: אתה מדבר בעצם על מלחמה אידיאולוגית?

וודאי, רק אידיאולוגית, אין כאן שום דבר, כתוב על כך הרבה.

אורן: האם אפשר להגדיר מהי המלחמה הזאת בדיוק. מהן שתי האידיאולוגיות שנמצאות זו מול זו, איך הם מתנגשות, מה ההופכיות ביניהן, מה ההבדל, מה הדומה ומה השונה?

היוונים היו מאוד חומריים, הם רצו בעצם שבני האדם ישתחוו לאלים שלהם. כמו שקראנו בספרי ילדות, גם אני קראתי בילדותי את כל הסיפורים על האלים היווניים, איך הם התנגשו ביניהם, נלחמו, אכלו בעצמם זה את זה, הרגו זה את זה, כמו בני האדם בעולם הזה. זאת המיתולוגיה שלהם.

יעל: המיתולוגיה היוונית.

כן, היא מאוד פשוטה, היא ארצית כזאת. אפרודיטה, זאוס, הם היו מאוד פשוטים. עד היום זה כך, זה עַם של חקלאים אירופאים.

אורן: מה עומד מול האידיאולוגיה היוונית?

האידיאולוגיה היהודית. זאת אומרת זה שהיוונים באו לעמים השונים ורצו לשלוט עליהם עם האידיאולוגיה שלהם, זאת לא הייתה הבעיה, כי לא הייתה התנגדות גדולה כלפיהם. גם הרוב הגדול של עם ישראל שהיה בארץ ישראל לא התנגד, כי אנחנו כבר היינו במצב מאוד שפל, בקושי הנהגנו את הכללים הרוחניים שלנו, "ואהבת לרעך כמוך", לכן הרבה יהודים הלכו עם היוונים. כי האגו שלנו, שבכל אחד ואחד, בוער. הוא שמח מאוד כשיש לו כביכול אידיאולוגיה בחיים שלו, איזו תמיכה שהולכת יחד עם המשטר ולא מפריעה לו בחיים, אלא דווקא תומכת. לכן הרבה מיהודים התייוונו.

יעל: בעיקר העשירים.

ודאי, כי העמך הוא תמיד הוא יותר קונסרבטיבי. אבל העשירים והמנהלים התייוונו, הם קיבלו את זה. היוונים לא דרשו מהם דבר מלבד הרוח, זאת אומרת אם אתם מקבלים את הגישה שלנו למציאות, זהו, אתם כבר כשרים, אתם כבר כמונו.

אורן: מה הייתה האידיאולוגיה היהודית שאמורה הייתה לעמוד מנגד?

האידיאולוגיה היהודית היא שאתה חייב להשתחוות לכוח העליון שמנהל את העולם, הוא היחיד ואין עוד מלבדו. הכוח הזה הוא כוח השפעה ואהבה, כוח נתינה. השפעה זה נתינה ואהבה זה "ואהבת לרעך כמוך". הכוונה לאהבה חלוטה, כי כוח האהבה שורה בכל העולם. אם אתה רוצה להיות קרוב לכוח הזה ולעבוד אותו, אז אתה צריך להיות דומה לו. אבל להיות דומה לכוח ההשפעה והאהבה זה נגד הטבע שלנו, לכן הרבה יותר קל להשתחוות לאלים היוונים.

יעל: אז יש כאן אל אחד, כוח אחד שמנהל את המציאות מול הכוחות האנושיים שהם האלילים, כי יש להם תכונות אנושיים, הם מנהלים מלחמות אנושיות.

כן, הם כתבו כאלה דברים, פנטזיות ילדותית. בתור ילד קראתי את כל הסיפורים האלה, זה ממש סיפורי אגדות, אבל הם האמינו בזה. אפשר להגיד שהפנטזיה הארצית הייתה מאוד מפותחת בהם, הם כתבו רומנים שלמים והיהודים קבלו את זה. זאת המלחמה האידיאולוגית שהייתה קיימת הרבה זמן, זו הייתה מלחמה מאוד קשה.

אורן: אני עדיין לא הבנתי את מהות המלחמה?

מהות המלחמה הייתה מפני שאני לא רוצה, אני לא מסוגל ואני לא יכול להאמין שהאלים הם כמו בני אדם, שהם נלחמים זה עם זה וכל אחד מנהל איזה חלק בטבע. שהם חיים בינינו ואני צריך להביא להם דברים כדי שהם לא יתרגזו עלי, שאני צריך להשתחוות לפסלים האלה. אנחנו רואים זאת ממש עד היום. אחר כך, בקונסטנטינופול, הם הביאו את הדת החדשה, בביזנטיה. גם שם זה היה מבוסס על דמויות למיניהן, זאת אומרת זו דת מאוד פרימיטיבית. אבל לא על זה מדובר, אלא על כך שיהודים לא יכלו. זה היה מנוגד כל כך להתפתחות שלנו, כי לפחות חלק גדול מעם ישראל, חלק מיוחד שהיה בתוך גילוי הא-לוקות הפנימית שלנו, לא יכול היה להסכים לזה.

לכן קמו המכבים, הם היו האנשים שהשתייכו לכהונה, הם ארגנו את המלחמה ולכבוד הניצחון שלהם אנחנו חוגגים את חג החנוכה. כי זה חג של אור, המלחמה הייתה על האידיאולוגיה, מי הוא בורא עולם, מי הוא הכוח העליון, מי מחזיק את העולם, מי מסובב אותו ומחייב אותו להתקדם לפי תוכנית מיוחדת למטרת הבריאה. זה משהו שכולו רוחני.

אורן: הניצחון הוא על ההגדרה מיהו בורא עולם, מיהו הכוח העליון?

כן.

אורן: מה ניצח? איזו דעה, איזו תפיסה, איזו הגדרה? מיהו בורא עולם, מי הוא הכוח העליון?

זו הייתה בעיקר מלחמה בתוך עם ישראל, בין המכבים למתייוונים. מי להשם אלי, משם זה בעצם הגיע. והייתה מלחמת האחים, מלחמה אידיאולוגית שבה לא היה לי שום דבר נגד מישהו, אלא רק בגלל שהוא השתחווה לפסלים של היוונים, והביא את הפסלים האלה לבית המקדש, כל ירושלים נחרבה. אפשר להבין מה זה היה.

יעל: מה כל כך גרוע בזה שמתחילה התבוללות? אתה אומר שזה היה כל כך גרוע?

אז אין עם ישראל. אנחנו, עם ישראל קיימים רק מפני שיש לנו שורש רוחני, אם אין לנו שורש רוחני אנחנו עם ישראל, אין עם ישראל בגלות. בגלות אנחנו לא עם, גלות זה נקרא גלות מהחיבור בינינו, אם אנחנו לא מחוברים אנחנו לא עם, אנחנו בבלים.

יעל: ואם לא יהיה עם ישראל, אז מה?

זה כבר משהו אחר, אז צריכים לראות בשביל מה אנחנו קיימים, מה היעוד שלנו? אם הקיום שלנו בעולם הוא כדי להביא את התיקון לעולם, ושדרכנו הבורא יוכל להשפיע לכל העולם, להביא חיבור בין כולם, ושכולם יהיו כאגודה אחת ואנחנו נבנה כאן את הכלי, "כי ביתי בית תפילה יקרא כל העמים", שזו מטרת הבריאה, ואנחנו חייבים לממש אותה, אנחנו בעולם הזה כנציגי הבורא, אז זה משהו אחר, אנחנו חייבים לעשות את זה. מי שמקבל את זה הוא נקרא "יהודי", מי שהולך להתאחד כדי לממש את זה הוא נקרא "ישראלי", זאת אומרת "ישר א-ל", וזה אנחנו, אין כאן משהו אחר. לכן אם אני מפר את זה, אני מיד מוחק את עצמי מתוך העם, אני כבר לא ישראלי ולא יהודי, יהודי זה ייחוד, ישראלי זה "ישר א-ל", ישראל, "ישר א-ל".

אורן: מה זה ישר כאל?

ישר, זאת אומרת להגיע לחיבור, להשפעה, לאהבה דרך ואהבת לרעך כמוך, לאותה תכונת האהבה שהיא הגדולה וממלאת את כל העולם שהוא הכוח העליון. אם אני לא הולך לפי זה, אז אני כאילו בבל. לפי איזה אבחון אנחנו התנזרנו מבבל והפכנו להיות לקבוצה נפרדת שקראה לעצמה אחר כך, עם ישראל?

יעל: לפי איזה אבחון?

לפי הקשר ההדדי בינינו, קשר האהבה, אהבת הזולת, אהבת חברים, אהבת העם, כל ישראל חברים, כולנו כאיש אחד בלב אחד וכן הלאה.

יעל: שזו האידיאולוגיה?

זו האידיאולוגיה שלנו, לפתח בתוכנו, בינינו, אהבת אחים. ודרך אהבת אחים בינינו, לתת בינינו מקום לגילוי הכוח הכללי של הטבע, שזה גם כוח אהבה, עד כמה שאני מפתח בי כוח אהבה אני הופך להיות כמקלט, לאותו כוח הכללי שנמצא מחוצה לי, ואז הבורא מתלבש בתוך הנבראים האלה שהפכו להיות כוח אחד.

יעל: למה חשוב שכל התהליך הזה יקרה?

זו תכלית הבריאה, חשוב או לא חשוב, את זה אני לא קובע, אני יכול להגיד שזה טוב, שזה יפה אבל לא חשוב, זו תוכנית הטבע.

יעל: זאת אומרת טבע שהוא תכלית?

וודאי. א-לוהים בגימטרייה טבע. אין שום אפשרות להימנע מזה. מי שלומד את זה, מי שמקבל את זה, מי שרואה ומבין שזה כך, ולוקח את הדברים האלה על עצמו, הוא נקרא "יהודי". אם הולך בדרך כדי לממש את התכנית, הוא נקרא "ישראל", "ישר א-ל". ישר לאותו הכוח העליון, א-ל, שהוא השפעה ואהבה. ומי שלא לוקח את זה, אז הוא סתם ייצור, כמו חיה, כמו בהמה.

כך אנחנו היינו בבבל, ולפי קריאה של אברהם אבינו, הצטרפנו אליו, להיות העם הזה המיוחד, הקבוצה המיוחדת הזאת להשגת המטרה הזאת, מטרת הבריאה. היינו בזה אלפיים שנה, עד חורבן בית המקדש השני, וכך התקיימנו. ניסינו יותר, ניסינו פחות. היינו במלחמות, בכל מיני דברים. גם בארבע מאות שנה בגלות מצרים, וכן הלאה. אבל מי שמכוון לזה, הוא נקרא "ישראלי".

יעל: לפי מה שאתה אומר, אם זאת היא מטרת הבריאה, ובסופו של דבר אתה אומר, שכל הבריאה בעצם באותה דרך של ישר-אל אותה דרך ישרה, באותה האידיאולוגיה המכבית בעצם, אין אפשרות להפסיד במלחמה, אז לפי מה שאתה אומר.

אין אפשרות.

יעל: זאת אומרת, שמי שעושה את המלחמה הזאת הוא תמיד ינצח?

זה נקרא "מלחמת היצר", שהיא תימשך כל עוד כולנו, כל הבבלים, לא נקבל על עצמנו את העיקרון. כי מחובתנו להחזיר את כל הבבלים שלא הצטרפו אלינו עוד מימי אברהם, לאותו העיקרון. אנחנו צריכים לעשות את זה.

זאת אומרת, זו "מלחמת המכבים", "מכבים" זה "מי כמוך באלים השם."

אורן: ואז מתתיהו קורא, "מי לה' אלי."

ואנחנו מחויבים בזה עד סיום כל הדברים שעלינו לעבור.

יעל: אתה דיברת גם בהתחלה קצת על פילוסופיה. איך זה קשור לסיפור הזה? דיברנו על מיתולוגיה. אמרת, "א-ל אחד", כוח אחד גדול, כוח האהבה, מול כוחות אנושיים קטנים", זו המלחמה על הא-לוהות שעליה דיברנו?

כן.

יעל: איך קשורה הפילוסופיה שדיברת עליה בהתחלה?

זו פילוסופיה מטריאליסטית פשוטה, זה מה שהיה ביוון, זו הגישה המטריאליסטית לכל העולם, שאין לעולם יותר ממה שאנחנו רואים, זה דבר אחד. ודבר שני זה שהיו להם אלים למיניהם, והם פיתחו לעצמם כל מיני סיפורים למיניהם, והיו צריכים להאמין בזה. הם האמינו בזה כי זה נתן להם איזו התלהבות, התפתחות, והיו סביב זה ספרות, וריקודים, ועבודת האלילים.

ותראו מה שהם בנו. כשהייתי ביוון עברתי בכל המקומות הידועים, הם עשו עבודה יפה מאד. הם גרמו להתפתחות העולם. עד היום אנחנו משתמשים בכל המדע, במילים יווניות. יש מאות אלפי מילים ביוונית שאנחנו משתמשים בהן יום יום, אפילו המילה פילוסופיה.

יעל: כל התפיסה הפילוסופית היא תפיסה שעדיין קיימת בצורה חזקה, גם בתקופה שלנו. האלילים אולי כבר לא קיימים.

לא. האלילים קיימים, רק לא בצורת פסלים.

יעל: אלא?

הם קיימים, כי הפסלים עברו לדתות. גם היוונים לא החזיקו בזה הרבה זמן. הם המציאו את הדת אחר כך, בתקופת קונסטנטינופול.

אורן: אמרת שאלילים נמצאים עד היום, אז אילו אלילים נמצאים היום בעיניך?

אותו המדע, זה אל, אלא מה?

יעל: אל המדע.

כן.

אורן: מה פירוש, "אל המדע"?

שאני משתחווה לזה. מה שהעיניים רואות, מה שאני חוקר זה אמת, ואין יותר ואין אחר, וכן הלאה.

אורן: הגיוני, לא?

זה הגיוני, וודאי. זו הבעיה. זה הולך להתנפץ, זה הכל כלפי האדם. הכל נעשה בצורה יחסית כלפינו. עכשיו זה מדע לא כמו שהיה קודם. הוא כבר מתחיל להיות בתפר שבין הידוע ללא ידוע. כל המדענים כבר ירדו מהסוג הזה של הידע. הם כבר הגיעו לסיום.

אבל דיברנו על אותה תקופה שהייתה מלחמת המכבים, זו הייתה מלחמה שאין לי כל כך מילים אליה. זה כל כך ברור שיהודי שהוא כולו מאמין, ו"מאמין" זה לא שהוא מאמין בעיניים עצומות, אלא שהוא כולו צריך לגלות את הכוח העליון בו, לפי העבודה הפנימית שלו, באהבת אחים כשהוא בונה בתוכו מקלט לגילוי הבורא, לגילוי הכוח הכללי שבטבע, כאן צריכה להיות עבודה פנימית והם אומרים, "לא, אין כלום, זה לא קיים, רק תשתחווה לאיזו חתיכת שיש".

אורן: לסיכום הייתי רוצה שתוציא אותי עם משפט אחד. מסמל מה חג חנוכה?

חג חנוכה מסמל לנו חזרה למלחמה הפנימית שלנו, והאדם הוא זה שצריך להיות במלחמת היצר הפנימית שלו, ולהגיע למצב שהוא בונה בתוכו מקום לגילוי הבורא.

זו העבודה שלנו, ולכן בעצם אנחנו לא צריכים את בית המקדש, גם את נס פח השמן אנחנו לא צריכים. אנחנו לא צריכים שום סמל. הכל בתוכנו. הכל בתוך הרצון. זאת אומרת, הסימנים האלה שאנחנו עשינו, אפילו בבתי המקדש, אלה היו סימנים חיצוניים שהיו כסמלים.

אבל כל העבודה שלנו היא עבודה פנימית. המאמץ הוא מאמץ פנימי, ואני כולי בא להתחברות עם הזולת, כדי להגיע לחיבור עם הבורא, לגלות אותו ולהתחבר יחד, "מאהבת הבריות לאהבת השם." וכאן, האם עלינו להעביר את כל תשומת הלב מהחיבור בינינו, להתחברות לאיזו חתיכת שיש, לפסל, לדמות? להאמין בכל מיני שטויות כמו במיתוסים היווניים, באגדות שלהם? היהדות לא יכולה להגיע לזה. אמנם הייתה תקופה וזה בא מלמעלה, מהשמים, שהיינו צריכים להתכלל מהם ולהילחם נגדם, כדי אחר כך להתרומם ולהמשיך בדרכנו, מפני שעלינו להגיע לתיקון של כל הבריאה.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. אנחנו נדבר עוד על חנוכה. תודה יעל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כול טוב. "חיים חדשים". להתראות.

(סוף השיחה)