חיים חדשים

שיחה 488

על כוכבים ומזלות

שיחה עם הרב מיכאל לייטמן 15.01.01 - אחרי עריכה

אורן: בתכנית הזאת נדבר עם הרב לייטמן על נושא מסקרן, מרתק ומאוד לא ברור, כוכבים ומזלות. נרצה להבין מה זה, איך זה משפיע על החיים שלנו ומה אפשר לעשות עם המידע הזה שנקבל ממנו.

ניצה: אחד האתגרים האנושיים הגדולים ביותר שלנו בחיים, זה חוסר היכולת שלנו לצפות מה יקרה, מה יהיה. אנחנו חיים באי וודאות, חוסר ידיעה של מה צופה לנו העתיד ובכלל, מה מכינים לנו החיים, אילו הפתעות.

חוסר יכולת לנהל את החיים.

ניצה: כן, וזה דבר לא פשוט. מאז ומעולם, לאורך כל ההיסטוריה, אנחנו רואים שאחד מתחומי הידע הכי מסקרנים ומעניינים הוא תחום האסטרולוגיה. תחום האסטרולוגיה הוא בעצם עושה קשר בין גורמי השמיים, השמש, הירח, הכוכבים, לבין הגורל, ואפילו האופי של האדם. כשאנחנו מסתכלים בהיסטוריה, רואים שהחל מתקופת מצרים העתיקה הייתה אסטרולוגיה. הייתה אסטרולוגיה גם ליוון, וגם אסטרולוגיה באזור של המזרח, להודים, לסינים, וגם במערב, בתרבות המאייה, תרבות האצטקים, היא הייתה ידועה ומאוד מוכרת. היו גם תקופות שאנשים סגדו לכל מיני כוכבים ובכלל חשבו שהם אלים. אבל אם אנחנו מסתכלים על כל המהלך של השנים וההיסטוריה שעברה האנושות, גם היום, כאן ועכשיו, הסקרים מראים שהאוכלוסייה המערבית, רבע ממנה, מאמינה לגמרי שיש קשר בין גורמי השמיים לבין המצב שלנו, בני האדם. אנחנו עדים לכך שהפורטלים האינטרנטיים זוכים לכמות הצפיות אולי המרבית ביותר בכל הדפים שקשורים לאסטרולוגיה. היום נרצה להבין איתך קצת יותר את הנושא המרתק הזה.

צריכים לתת איזו הקדמה, רקע. אנחנו מתפתחים בהדרגה. אנחנו, הכוונה לכל המציאות והאדם כשלב אחרון שלה, הכי מפותח. יוצא שהאדם שמתפתח אחרי דומם, צומח וחי, דווקא בגלל שהוא מפותח ויש לו שכל מפותח ורגש, הוא יכול לפתוח יותר ויותר מהטבע. מה שאין לחיות, על החיה כתוב "עגל בן יומו שור קרי". זאת אומרת, אפילו שנולד עכשיו יש לו אותו שכל ואותו רגש ואותם הדברים כמו לשור הגדול. אז הוא יודע מה אסור ולא ליפול ולפי חוש הריח שלו הוא יודע את זה לטעום ואת זה לא לטעום, בזה לנגוע או לא. לעומת האדם, שהוא לא יודע כלום. תינוק שנולד, אנחנו צריכים אחר כך למלא אותו, כמו שממלאים את המחשב בתוכנה, אחרת הוא לא מבין, הוא לא יודע לעשות כלום. כך התינוק, אם לא נמלא אותו בכלום הוא יהיה כמו חיה, ואם נמלא אותו במה שאנחנו כבר עשינו משך אלפי שנים אז הוא יהיה בן אדם באותה רמה, עד כמה שנמלא וניתן לו אפשרות להתפתח. זאת אומרת, בניגוד לדומם צומח ובמיוחד חי, מין האדם נמצא בהתפתחות שהוא משיג בעצמו. יש לו רק יוצרות לכך, אבל הוא בעצמו הולך ופותח לעצמו את העולם.

לכן הוא בעצם מין מאוד רגיש, כי הוא צריך להרגיש את הטבע. הוא חזק, בזה שהוא יכול לבנות מערכות ולהתגבר על כל מיני צורות הטבע. הוא המציא חשמל ואש, כדי לחמם ולראות בלילה, וקשרים למרחקים, כמו אינטרנט וכן הלאה. אנחנו פשוט הוספנו לטבע כל מה שהטבע לא נותן לנו בעצם, חוץ מהגבול של החיים שלנו ועוד כמה דברים, אבל באמת האדם הצליח לעשות המון דברים.

יחד עם זאת הוא בעצמו לא השתנה כל כך. כי ככל שאנחנו מתפתחים, אנחנו רואים שגבולות מין האדם עד כמה הוא יכול להתפתח, הם מאוד ברורים. אנחנו יכולים לעשות כל מיני שכלולים בחיים שלנו הרגילים, אבל בדברים המהותיים, שם אנחנו לא שולטים בכלל.

וזה מה ששייך למה עם הגורל שלי, מה עם העתיד שלי, מה עם המיתה שלי, מה לפני הלידה ומה אחרי המיתה, מה קורה מחוץ לחיים האלה, איך אנחנו בכלל נפגשים בעולם הזה ומה קורה עם כל אחד מאיתנו, איך אנחנו נמצאים במערכת קשר בינינו, למה נולדתי דווקא עם התכונות האלה, מין כזה, במציאות מסוימת, בעם מיוחד ובתקופה מסוימת וכן הלאה, אנחנו לא יודעים את כל המפה הזאת.

זאת אומרת, יש משהו שמנהל אותנו, ובניהול הזה אנחנו לא יכולים לנגוע. אנחנו רק יודעים שאני נמצא כאן וגם הסביבה. אז עכשיו אני אבנה בית במקום שאחיה במערה, עכשיו אני אכין לעצמי אוכל, כדי שלא אהיה תלוי כל כך במזג האוויר או במשהו אחר וכולי. בקיצור, בתוך החיים, בתוספת לגוף שלי ששייך לעולם החי, אפילו לא מדבר, אני מפתח את הדברים. זאת אומרת, בשכל וברגש שיש לי מעל דרגת החי, בהם אני משתמש לטובת דרגת החי.

אורן: למה אתה מתכוון שאתה אומר "דרגת חי"?

דרגת חי, זאת אומרת לחיים שלי, לגוף שלי. בשביל מה אני מפתח פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, את כל הדברים האלה? כדי להטיב לחיים הגופניים שלי. אני לא יכול לצאת מהם החוצה. יוצא שאני משתמש במה שנתנו לי מעל דרגת החי, שכל גדול ללמוד את הטבע, להוציא מהטבע כל מיני חוקים, בזה אני משתמש לטובת דרגת החי. אני רוצה לנסוע למרחקים, אז בניתי אוטו. אני רוצה לדבר עם החבר שלי שנמצא במרחק, אז יש לי טלפון, רדיו, אינטרנט, וכן הלאה. אבל כל זה לנוחיות הגוף, לבריאות הגוף, למשפחה, לילדים. אין לנו שום דבר שאנחנו יכולים לפתח על ידי השכל המיוחד שלנו, לטובת דרגה יותר גדולה מעולם החי, מדרגת החי שלנו. אז אני עושה עוד כל מיני דברים, בורסות, מוזיאונים, מה שלא יהיה, כל זה בעצם לנוחיות שלי.

ניצה: לשפר את החיים הפיזיים.

הגופניים, שזה בעצם שייך לדרגת החי. וזה קצת מתסכל, כי בסך הכל נתנו לי רגש, נתנו לי שכל, נתנו לי יכולת להתפתח. אנחנו מתפתחים מדור לדור, הגענו למצב שאנחנו עושים טיולים בחלל סביב כדור הארץ, ועוד מעט באמת נגיע לדברים. אנחנו יכולים להגיע למצב שבמקום שאדם יחיה כמו לפני מאה שנה, ארבעים חמישים שנה, ועכשיו מתקדמים למאה שנה, בעוד חמישים שנה נחייה אולי מאתיים שנה. אמנם לא ידוע מה לעשות עם השנים האלה, אבל האדם ירגיש את עצמו בריא ויחיה.

מה התועלת בזה? יש ביכולת שלנו לעשות את החיים שלנו כאן, בעולם הזה, הרבה יותר עוצמתיים, ארוכי טווח, בריאים, זאת אומרת שהגוף שלנו יתקיים, רק מה לעשות עמו אנחנו לא יודעים. אנחנו מטיבים לגוף שלנו, ואנחנו יכולים להטיב למשפחות, לילדים, לכל. לא יוצא לנו כל כך, אבל אנחנו יכולים לעשות את זה, זה ביכולת שלנו, רק אנחנו לא מספיק חכמים בזה. זאת אומרת, אנחנו יודעים שכדאי לוותר, להיות בקשר, באהבה ואחווה, בשלום, בקשר הדדי, אבל זה לא הולך. זאת אומרת, רואים כאן את סוד ההצלחה ולא כל כך יכולים עדיין להשתמש בזה. אבל בכל זאת זה כאילו נמצא לפנינו.

חוץ מדבר אחד מאוד בולט, וזה כל מה ששייך לגורל שלנו. מושג הגורל כולל מהי צורת הקיום לפני שאנחנו נולדים, מהי צורת הקיום אחרי שאנחנו מתים, ומה קורה לנו כאן באמצע, בין שנולדים ומתים שנקרא חיים, מה אנחנו עוברים בחיים האלה. מצד אחר אנחנו צריכים להגיד שיש כאן משהו מתוכנן, ומצד שני יש כאן משהו שכלפינו מגיע במקרה. אז אני צריך לדעת שבשבילי עכשיו זה נקרא מקרה, אולי אני יכול קצת לעלות ולהסתכל ולראות ואז אני אראה את התכנית. וזה מאוד מסקרן.

מפני שהאנושות הייתה מאז ומתמיד מאוד תלויה בסביבה, בסביבת דומם, צומח וחי, היינו בטבע, וגם בשכנים, טובים, רעים, בעמים, אז כולם רצו לדעת מה בעצם אומר לי העתיד. לכן אנשים תמיד נמשכים מאוד לכל מיני לימודים כאלה, ללמוד את הסימנים שנמצאים בטבע, ואיך הסימנים האלה קשורים אלינו, בעיקר לגורל שלנו. יש לזה ספרות מאוד עשירה, מימי קדם ממש, ועד ימינו אנו. למה? כי גם היום אנחנו בעצם לא פתרנו בזה שום סוד, מה שהיה כך גם נשאר. אנחנו רק יודעים שיש אנשים שיכולים לגלות את העתיד, ובאמת מגלים. יש אנשים שיכולים ממש להרגיש, לראות ולחיות כאילו בעתיד, רגשית, פנימית. הם נכנסים לאיזו הרגשה פנימית, מתעלים מעל עצמם ומתקשרים עם איזו זרימת מידע שנמצאת למעלה ממה שאנחנו יכולים לתפוס אותה, והם תופסים ויכולים אחר כך לספר לנו. יש גם כל מיני אמצעים איך לצאת להרגשה כזאת, ליכולת כזאת להרגיש את הטבע מחוצה לגוף שלי. זאת אומרת להתנתק ממנו באיזו צורה, על ידי סמים, על ידי כל מיני פעולות להביא את עצמו לאקסטאזה שכביכול מתנתקים מהגוף.

הדברים האלה ידועים, הם נמצאים בתרבות העתיקה של כל עם ועם, סביב זה יש גם הרבה מאד אגדות, סיפורים, דמיונות, ומה לא. יש עמים שנמשכים לזה יותר, ויש עמים שפחות.

כשהייתי באנגליה לפני כארבעים שנה, הראו לי שאנשים ששוכרים שם דירה, לפני שהם נכנסים לדירה, הם מזמינים אנשים מיוחדים, נותני שירות שמנקים לך את הדירה הזאת.

אורן: ממה?

לא מאבק. מהכוחות הרעים. כשאתה נכנס לדירה, גם אם אין שם כלום, או אפילו אם יש שם אנרגיות טובות, כמעט ואין דבר כזה שעוברים מדירה לדירה בלי להשתמש בשירות כזה. זה באנגליה, בכל זאת. יש הרבה דברים כאלה. כשהייתי במכסיקו, חוץ מפירמידות וכל הדברים שאני רואה כשאני מבקר במקומות כאלה, ראיתי גם איך שהם רוקדים בצורה מיוחדת ושיש יום אחד בשנה שהם מביאים למקומות האלה אוכל ומדליקים שם נרות. ראיתי את זה כשהייתי בצילמים בטלוויזיה הראשית של מכסיקו, זה הפלא, היה שם מקום מיוחד שצומחים שם בדרך כלל פרחים והיו שם כל מיני צלחות עם מאכלים שונים שזה למתים.

ניצה: כן. חג המתים, זה מקובל שם.

אחר כך ראיתי שהם רוחצים עצמות של מתים ושמים אותם שוב בקבר וזה נחשב לכבוד שאני כך עושה לאבא ולאמא. ראיתי דברים כאלה בעוד כל מיני מקומות, בעיקר באמריקה הלטינית.

ובכלל, כל הדתות שמטפלות סביב זה והאמונות ביניהן בעולם, יהיה קשה מאד להבדיל בין דת ומגלה עתידות ואמונות למיניהן ותפילות. זאת אומרת כל זה שייך ללא ידוע. ועם הלא ידוע הזה, היה בהיסטוריה אדם שנלחם בצורה כזו שמצד אחד הוא עשה מהפכה גדולה ומצד שני, הוא נלחם בלי פחד, ושמו אברהם. הוא בעצמו היה עובד כוכבים ומזלות, מגלה עתידות ומוכר פסלים וקמעות, ואסטרונומיה ואסטרולוגיה, הכל, הרי זה היה מבולבל. בכלל פעם המדע היה מאד מעורב עם הדת וכל האמונות הללו. כל תחומי המדע היו בתוך המנזרים ובתוך הדת. המדע היה שייך לדתות.

ניצה: אני חושבת שחלק מהבלבול הזה קיים עד היום, וזה לא נגמר.

וודאי. אנחנו לא התרחקנו, למרות כל הטכנולוגיה הזאת. הטכנולוגיה מאד מכאנית והיא לא מעלה את האדם לגובה, ההפך, היא דווקא מורידה אותו, כי היינו צריכים להתפתח לכיוון הרבה יותר גבוה ונעלה.

אברהם יצא דווקא מתוך זה שהוא היה עובד כוכבים ומזלות, היה אסטרולוג גדול ומוכר פסלים, היה ידוע כאיש כישוף ומה לא, עם אביו תרח ואנשים גדולים מאד שהיו בבבל בכל אותה ציוויליזציה. אפשר להגיד שכמו שהיום כל ראשי הדתות והאמונות בדמות אחת, זה מה שהוא היה, והוא יצא מזה. הוא חקר את הטבע מתוך לחץ פנימי, בשביל מה ולמה כל זה, מיהו אותו הכוח העליון שמחזיק את הכל ומנהל את הכל, מהו הכוח הכי עליון, הבורא. ואז הוא גילה אותו. זאת הייתה עבודה מאד קשה, במסירות נפש גדולה, במיוחד נגד הפחד והחרדה שהייתה לו כי הוא הלך נגד כל המוסכמות שהיו קודם ולא פחד מזה שיהרגו אותו ובאמת, אחר כך הוא היה צריך לברוח משם. אבל בסופו של דבר, הוא האדם הראשון עלי אדמות שעשה את המעבר הזה, מהמיסטיקה וכל מיני כישופים, קמאיות, כל מיני עבודות אלילים וכן הלאה. הוא שם גבול מאד ברור איפה האמת, הטבע, מוח האדם שחוקר את זה, ויכולת האדם להתקדם לדרגת האדם, כי בזה דווקא ההבדל בין אדם לבהמה. זה מצד אחד. ומצד שני של הגבול הזה, איפה שהאדם מאמין לכל מיני דברים. יש בזה בלבול גדול בכל האנושות, אלה מאמינים באלה ואחרים מאמינים כך או אחרת וכן הלאה. יש בזה בלגן שלם, זה אפילו לא שייך לדת, כי דתות הן בכל זאת משהו מסודר וכאן זה איזה חלק אפל.

זאת אומרת, יש לנו מה שאברהם גילה, ידיעת הבורא או חכמת הקבלה. יש לנו דת, וגם שם החוקים ברורים, משהו שאדם צריך לעשות. שמים אותו באיזו מסגרת גבולית ואומרים לו, מכאן ועד כאן, זהו, ומה שיוצא מזה אנחנו כבר מסתכלים עליך אחרת. זאת אומרת, דת זו מסגרת חברתית שקושרת את האדם בצורה מאד קפדנית, הייתי אומר, ולא נותנת לו לברוח. זה מין חיבור נוסף עם הבטחה של העולם הזה, עולם הבא, גיהינום גן עדן, וכולי.

וביניהם, בין המדע על הכוח העליון שזו חכמת הקבלה, ובין הדת, יש איזה אזור אפל. אנשים רוצים בכל זאת לדעת, איך אני יכול לא סתם להתפלל, לא סתם להביא איזו תרומה לאיזה מקום, או שאני רוצה לדעת על עצמי, מה הגורל שלי, מה יהיה, איך אני יכול להצליח במשהו, איך אני נשמר ממשהו, קצת יותר פרקטי. אולי אני לא שואל על העולם הבא.

ניצה: זה רחוק.

עולם הבא, זה דת. אלא אני שואל על היום יום, על החיים האלה. איך להצליח היום במשהו, איזה פתק, לקנות משהו שיהיה איתי, אולי זה יעזור לי ואולי לילדים. סימנים פשוטים שהם נותנים לאדם איזה חיזוק לתקווה לכל טוב. והתקוות האלה לטוב, שאני קניתי איזה משהו, או שאני תולה את זה על עצמי, או שאני הולך עם חוט אדום, או שאני שם כעגיל, כל מיני הדברים האלה, זה מחזק את האדם, החיזוק הפסיכולוגי שלו פועל טוב מאד. ובאמת אנשים מוכנים לשלם המון כסף כדי להרגיש את עצמם, נוח, טוב, בטוח, שמח. וזה מרפא, אנחנו יודעים עד כמה שהביטחון הפנימי עוזר ומעורר את הכוחות הפנימיים של האדם והיכולת להחזיק אותו, לרפא, לתת לו כוחות.

לכן אי אפשר למחוק את הדברים האלה, שהם לא עובדים. הם עובדים, אבל הם עובדים דווקא במישור הרציונאלי, למרות שהמקור שלהם בחלק הוא אי רציונאלי. לכן יש את חכמת הקבלה, יש את הדת, והחלק הזה באמצע, האפל. וכמו שאמרתי, באנגליה הולכים למשרד ומזמינים אנשים שיבואו וינקו את הדירה מכל מיני רוחות ושדים לפני שאני נכנס אליה וכן הלאה.

זאת אומרת לכל הדברים האלה יש מקום. אנחנו צריכים להתייחס אליהם באמת ברצינות שווה כי בעולם שלנו יש מיעוט אנשים, לא יודע כמה, שלהם חשובה חכמת הקבלה, ויש המון אנשים שמאמינים בכל מיני צורות ומשייכים את עצמם לאנשי אמונה, שמאמינים, קשורים לדת, דתיים למיניהם, בכלל בכל העולם. אבל בכל אדם ואדם, אפשר למצוא גם איזה קשר לשטח האפל שהוא מאמין במשהו.

אורן: תודה רבה. אנחנו נמשיך לדבר על זה. תודה, ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. "חיים חדשים".

(סוף השיחה)