תוכנית 31.7.2013 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
פרשת השבוע - ראה
בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני
גלעד: שלום. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", והפעם פרשת "ראה".
שלום לך הרב לייטמן, שלום משה אדמוני.
גלעד: פרשת "ראה" מתחילה בציווי, משה מצווה על העם לראות את מה שהוא נותן להם, ברכה וקללה.
ברכה אם העם ישמע למצוות הבורא, וקללה אם לא.
בהמשך, משה מתחיל בסקירה של המצוות שעל עם ישראל לקיים. מפורטים החובות והאיסורים עם הכניסה לארץ ישראל, המצווה לעבוד את הבורא במקום המקדש, איסור לשמוע לנביאי שקר ולמי שמסית את העם מעבודת הבורא, וחזרה על חוקי הכשרות, מעשרות, שמיטה, ושלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות.
הרב לייטמן, מה זה "ראה", למה צריך להגיד "ראה"?
"ראה" זאת חכמה, לראות. יש השגה בשתי מדרגות "שמע" ו"ראה". "שמע" זו דרגת הבינה, מגיעים אליה דרך זה שהאדם מקיים את התנאי "להשפיע על מנת להשפיע", זאת אומרת, כשהוא מתעלה מעל האגו שלו, מעל הרצון לקבל, ליהנות לעצמו, ואז כל המחשבות והרצונות שלו הם מעל עצמו, הוא כאילו נעשה ניטראלי, הוא יכול לקבל את כל מה שקורה בצורה בלתי תלויה בו, עצמו.
ואז הוא כבר מתחיל לגלות את המציאות עליונה. כמו שאנחנו יכולים להיות בעולם הזה, יש דברים שאנחנו רואים בעולם הזה שאנחנו לא כל כך יודעים מה הם. האם הם רעים, או טובים, מה יש לי מהם, איך אני יכול להשתמש בהם? אמנם אני דווקא מתעלה מעל האגו שלי, אבל אם אני מתעלה מעל הרמה שבה הדברים האלה כבר לא משפיעים עלי, אני כבר לא מייחס אותם אלי, זאת נקראת דרגה הבינה, "חפץ חסד", "להשפיע על מנת להשפיע", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". אני כבר נפרד מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי, ואני נמצא מעליו.
ואז אני מתחיל להכיר, אני מרגיש שאני נמצא במקום אחר מהמקום שבו הייתי קודם. קודם זיהיתי רק את הדברים שנקראים "גשמיים", את העולם הגשמי, העולם הזה. ואם אני מתעלה מעל האגו שלי וכבר לא רוצה ליהנות לעצמי מכל דבר שאני רואה, אני מתחיל לגלות שאני נמצא בתוך ים של מידע וכל העולם מלא מידע. זה כמו להיות בתוך מחשב גדול. ואני מגלה את זה בהדרגה במידה שאני מסוגל לעלות מעל החשבון האגואיסטי לעצמי, ואז אני לומד ורואה את זה בצורה בלתי תלותית. המצוות האלה נקראות רמ"ח איברים. כך אני מתחיל להכיר את העולם שבו אני נמצא עכשיו. זאת אומרת, חוץ מהגשמיות שאני רואה ומגלה בחושים שלי, מתגלה לי כאן הקשר בין הדברים, בין כל המציאות החדשה הנוספת, והתוספת הזאת שאני מקבל נקראת "העולם העליון".
"העולם העליון" זה הקשר בין כל מיני כוחות, תכונות שאני מגלה, ואז אני מתחיל לראות בזה את העבר, ההווה, העתיד של כל הדברים. אני בעצם מתחיל להכיר את מחשבת הבריאה, כי כל המחשב הגדול שאני מגלה, כל המנגנון הזה של הכוחות, כל המידע הגדול הזה, איך שהכל קשור זה לזה, זאת הכרת הבורא, זאת הכרת התכלית שלו, זאת התכנית שבה אני צריך להתחיל להשתלב. ההשתלבות שלי בתוך התכנית הזאת נקראת שאני עולה במדרגות ההשגה, ההרגשה, ההבנה, במדרגות הדבקות, הזדהות עם אותה מחשבת הבריאה, עם אותו המחשב הגדול.
אחר כך באה המדרגה הבאה, בנוסף לכך שגמרתי להכיר את כל המנגנון הזה, את כל הקשרים האלה שבין כל הכוחות והתכונות, אני מתחיל להשתלב בזה. זאת אומרת, איך אני עובד בתוכה, באיזו צורה אפשר ובאיזו צורה אי אפשר. איך ועל ידי מה אני נכנס לתוכנת המחשב הגדולה הזאת שנקראת "המציאות הרוחנית"? איך אני נכנס אליה בצורה שאני מבין, מכיר, מזדהה, איך אני יכול להיכנס בה כחלק פעיל, תורם ומועיל. יש בזה דרגות, לפי כמה שאני נכנס בפנים, "עיבור, יניקה, מוחין", בכל הדרגות, זה נקרא שאני הולך ומייצב את עצמי נכון בתוך כל המערכת הזאת. שאני לא רק מזדהה עם מה שנעשה במערכת, אלא אני כביכול לוקח גם את ההפעלה על עצמי, אני מתחיל לעבוד בתוך הכוחות האלה שפועלים בכל המנגנון.
אני מתחיל להכיר את מאגר המידע הזה שנקרא "מחשבת הבריאה", את כל הפרצופים, הספירות, העולמות, את כל המערכת עצמה. וכשאני כבר פועל בכל המערכת הזאת בצורה אקטיבית, זה נקרא שאני "רוכש חכמה", זאת המדרגה הבאה. קודם זו הייתה המדרגה של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זאת אומרת שכל מה שיש לפני, אני רק מכיר אותו, אני לא מפריע, אני כאילו לא נמצא, אני לומד בלי לנגוע. ועכשיו אני מתחיל לא רק לנגוע, אלא להיכנס לתוך העבודה של המערכת, להפעלת המערכת בעצמה.
כבר מתחיל להיראות לי שהיא תלויה בי ודורשת ממני השתתפות הכרתית, ואז הדרגות האלה נקראות "ואהבת לרעך כמוך". והמדרגות מתקדמות שם הן "ואהבת את ה' א-לוהיך", זאת ההזדהות המלאה עם כל המערכת, זה נקרא שאני מבצע פעולות שנקראות "שס"ה מצוות". אני עובד בזה עם הרצון לקבל שלי, במדרגות הקודמות אני מתנתק ממנו, ועכשיו אני חוזר ומתחיל להפעיל אותו. עם הכוחות שלי, עם ההבנה שלי, עם הרגשות שלי, אני נכנס בצורה אקטיבית לעבודת המערכת הזאת, כל העולם הזה עובד על מה שנקרא "כדאי לי". ואני ממש עובד עם כל המציאות של כל העולמות, ובזה אני כביכול נעשה דומה לבורא בכל המערכת הזאת. בצורה כזאת אני מגיע להידמות לו, להיות "אדם", הדומה לבורא, וכך אנחנו מתקדמים.
אז מה שמשה אומר כאן, שהוא רואה ומרגיש את כל המערכת הזאת, ומה שהוא מעביר לכל יתר האנשים, זאת אומרת, לכל חלקי הנשמה הכללית שצריכה להתלבש על כל אותה מערכת גדולה של העולמות, מערכת ההפעלה, אז הוא אומר "מצוות לא תעשה" וגם את "מצוות תעשה". זאת אומרת, איך אנחנו מתייחסים, איך אנחנו מפעילים את כל המערכת הזאת. בסופו של דבר אין לנו מצוות כאלה, אלא אנחנו בעצמנו כבר נכללים מהפעולות האלה, מההכרה, מההבנה במערכת. אני לא צריך שמישהו יצווה עלי, כי אני עושה כאלה תיקונים על עצמי, שאני כבר הופך להיות בעצמי כלול בתוך המערכת הפנימית שלי מאותה התורה, מאותה התוכנה, מאותם חוקי ההפעלה שמשה מעביר. כך אנחנו לומדים ומפעילים את עצמנו.
מי שמשתדל לעשות את זה נקרא "תלמיד חכם", הוא לומד את החכמה הזאת, מ"החכם" שנקרא הבורא, הכוח הכללי שמפעיל את כל המערכת.
גלעד: אז מה זה בדיוק "הברכה" ו"הקללה" שהוא אומר להם? "ראה הברכה והקללה"1.
הברכה והקללה זה אם אתה מצליח להפעיל את עצמך נכון ולהשתלב באותה המערכת הכללית של ההפעלה שנקראת "מחשבת הבריאה", או שתיזהר כי יש דברים שבגלל הטבע שלך, אתה עדיין לא מסוגל לעשות, ואז תהיה לך קללה. וכך, בצורה כזאת אנחנו לומדים מה מותר ומה אסור, עד מתי וכמה בהתאם לתיקונים שלנו. אבל כשאנחנו גומרים את כל התיקונים, אין הגבלות. אתה מטייל בכל המערכת הזאת, כולה שלך, ואתה כשותף לבורא בכל דבר.
גלעד: אז בוא ניגש רגע לנקודת ההתחלה. אתה דיברת על ההתנתקות מהאגו. לפעמים אתה מדבר עם אנשים, ובא בן אדם ואומר, "תשמע הרב לייטמן, אני כבר מעל האגו".
"אני כבר באין סוף".
גלעד: איך אדם יודע שהוא באמת השתחרר מהאגו, שהוא יצא, שהוא לא נמצא באיזו אשליה, באיזה דמיון?
אדם יודע שהוא משתחרר מהאגו רק בתנאי שהוא נכשל בו תחילה, שהוא נמצא בו עמוק כך שהוא לא מסוגל לצאת, ומחפש איך להתפטר ממנו, כשגם אז הוא צריך להכיר שלהיות בתוך האגו זה רע בשבילו. הוא מחפש איך להיות מסוגל לצאת ממנו. ואז מתגלה לו לאט לאט שזה בלתי אפשרי, שהאגו הוא כל הטבע שלו. הוא בכלל לא יודע מה זה לצאת ממנו. ואם הוא יוצא ממקום אחד, הוא נכנס כאילו למקום השני, לאגו עוד יותר גדול.
זאת אומרת, שככל שהוא יחליף את סך כל המחשבות והרצונות, ויברח ממחשבה למחשבה, מרצון לרצון, מהבחנה להבחנה, זה הכול יהיה אגואיסטי. ככל שהוא עובד בצורה כזאת, הוא נכנס יותר עמוק לתוך האגו, ולכן נדמה לו שהוא יוצא ממנו. כי ככל שהוא נכנס יותר עמוק, הוא מאבד את ההרגשה שלו ונראה לו שכבר התפטר ממנו. ואם הוא עובד נכון, הוא מתחיל לגלות ע" הסביבה שרק אם הוא מתחבר באמת אל האחרים, הוא יוכל על ידם להרגיש מה זה נקרא "להיות אגואיסט", ומה זה לא.
ולכן יש כאן עבודה גדולה בהכרת הרע. וכשהוא ממש מיואש מאוד, ומשתדל להפעיל את עצמו כלפי הזולת, כשהוא רוצה להיות טוב לזולת, והוא מרגיש בכך כמה שהוא רע בזה, כשכל המחשבות והרצונות שלו הם לעצמו, אם הוא באמת רוצה לצאת מזה בגלל שכואב לו, שהוא תמיד מתייחס לאחרים בצורה כזו, שהוא רק מרגיש כמה שהוא יכול לנצל אותם, אז כשהוא רואה שכל המחשבות שלו על הזולת, הן רק מחשבות של ניצול הזולת, ולא יכול להסכים עמן, אז הוא מתחיל לצעוק.
ורק אז, מתגלה לו הכוח העליון שמתחיל לנהל אותו ומראה לו איך באמת לצאת מעל האגו. כך שרק הבורא בגילוי שלו, בהארה קטנה, נותן לו מפעם לפעם יכולת להתעלות מעל האגו, ושוב להיכנס. ושוב, להתעלות מעל האגו, ולהיכנס.
אבל זה בתנאי שהאדם עובד עם הזולת. התנאי הוא פשוט, אתה צריך להתקדם כל הזמן לקראת "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". ובדרך ל"ואהבת", אתה בינתיים לא עושה "ואהבת", אלא לפחות מנסה לא להזיק לזולת, לא לנצל אותו. שזה נקרא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". זה חצי מהדרך.
אז יש כאן עבודה דרך הסביבה, המקובלים ממליצים לעשות זאת דרך הקבוצה, כי היא יכולה לעבוד יחד אתך, ובהתאם להיות אתך כסביבה מועילה יותר, וכך עובדים. כל הפעולות שאתה מבצע כלפי הסביבה, הן פעולות שאחר כך אתה תבצע כלפי הבורא. זה אותו הדבר.
גלעד: אנחנו לוקחים את זה בכל הרצינות, זאת האמת, מתאמנים מול החברים כדי שאחר כך אפשר יהיה לעשות אותן הפעולות מול המערכת.
כן. וכעת אנחנו מגיעים למצב מיוחד בהתפתחות האנושית, שאנחנו רואים כבר שההשגחה העליונה, אותה מחשבת הבריאה, אותו המחשב הגדול שבו אנחנו נמצאים, אותה מידה גדולה, הכוחות שאנחנו נמצאים בהם, ושמפעילים את כולנו, את כל האנושות, הם בגלל שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו כולנו צריכים לעבוד בינינו.
ולכן אנחנו מרגישים את העולם כגלובלי, המערכת שקושרת אותנו יחד כבר מתגלה. אבל בינתיים אנחנו רק מרגישים את התלות זה בזה. אנחנו עדיין לא מרגישים שיש באמת מערכת שמנהלת, שהיא חכמה, שהיא מערכת הפעלה שנקראת "מחשבת הבריאה". זה עוד נסתר מאיתנו. אבל הגילוי שלה נראה בכך שאנחנו רואים שכל העולם מחובר, שמגלה את עצמו כקשור בצורה גלובלית, והקשר הוא כזה שאנחנו ממש תלויים האחד בשני, מקצה העולם ועד קצהו, וזה מתגלה מיום ליום יותר ויותר, וככל שאנחנו בורחים ולא רוצים להכיר בכך, המערכת הזאת תצטרך לגלות לנו את זה בצורה יותר ויותר נוקשה.
וכך אנחנו מתקדמים בינתיים על ידי המכות. עד שהמכות האלה ילמדו אותנו שכדאי לנו בכל זאת לראות האם יש בהן שיטתיות, האם אנחנו יכולים להינצל בצורה כלשהי מהמכות האלה. זאת אומרת, כדאי לנו להכיר מה קורה כאן, אנחנו לא צריכים סתם לברוח, כמו ילדים, תינוקות או חיות, אלא שאני אדע במקצת מה אני עושה נכון ומה לא נכון, ומאיפה זה מגיע.
המשבר הנוכחי בסופו של דבר צריך להביא את האדם בדיוק להכרה שיש עלי מכות מכוונות ואני צריך להתחיל להכיר שאני נמצא במערכת. והמערכת הזאת קשורה, בחינוך, בתרבות, בבריאות, בביטחון ובכלכלה, והמערכת הגלובלית הכללית כולה, כדומם, כצומח וכחי, היא העיקר, וכל אלה פועלים עלי בצורה כזאת שאני צריך להבין את התכנה שפועלת בהם. כי אני נמצא בתוך התכנה, אני נמצא בתוך המחשב הזה, אני נמצא בתוך הטבע. והטבע פועל עלי, וסוגר את עצמו עלי. והוא עושה את זה בצורה כזאת שלאט לאט אנחנו מתחילים להכיר יותר ויותר שמשהו גדול וכללי קורה לכולם, מכל הכוחות, ועלינו, על כולנו. ואלה הם כבר שלבי ההכרה, ואחר כך שלבי ההבנה של המערכת הכללית שנקראת "מחשבת הבריאה".
אנחנו כבר התחלנו בזה, וכבר נמצאים בתוך המערכת הזאת, והיא עכשיו מתגלה, בצרה של המשבר הגלובלי. ואנחנו צריכים להבין שזה לא רק המשבר הגלובלי, שזה הגילוי של אותה המערכת שתתגלה יותר ויותר, ואנחנו צריכים להתחיל להכיר אותה. וככל שנתחיל יותר מהר להכיר את המקום שאנחנו נמצאים, ולא נהיה כמו ילדים קטנים ש"לא רוצים", ולדחות את זה בקפריזות, אז לפי זה נוכל לחשוב איך להשתלב בה.
נראה שאין ברירה, וכדי להשתלב בה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו בהתאם למערכת. או שהיא פועלת עלינו בצורה רעה, או שאם נשתלב בה בצורה נכונה, היא תפעל עלינו בצורה טובה. מצידה אין הבדל בין טוב לרע, היא פועלת, היא כאילו מערכת שאין בה שינויים ורגשות כביכול, שום דבר. אלא שהמערכת והכוחות שלה, הם כמו כוחות הטבע, שבאים ומתקרבים אלינו יותר ויותר. ואז זה כמו שבכוח הטבע, אם יש צונאמי או התפרצות של הר געש, אז אין שם משהו כמו רחמנות, אלא חוקים מוחלטים.
וזה מה שמשה רוצה להסביר. שאין ברירה, אתם חייבים לקבל את זה כ"חוק נתן ולא יעבור". ולכן אם אנחנו נבין יותר מהר שהמערכת מתקרבת, זאת אומרת, מתגלה אלינו, כמערכת כללית בחוקים מוחלטים, אז אנחנו נבין שאין לנו ברירה אלא להכיר במערכת הזאת, ולהשתנות. והשינויים האלה הם בדיוק מהצורה האגואיסטית הנוכחית שלנו, דרך "אל תעשה רע לחבריך" ועד, תעשה רק טוב לחבריך, זאת אומרת, עד שמגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך".
גלעד: ההכרה הזאת שאתה מדבר עליה, מפחידה, משמחת, או שהיא גם וגם, מה יש בה?
אני לא חושב שהיא מפחידה, אלא שהאדם צריך לגלות את זה מתוך הרצון. ולכן רק במידה שהוא מרגיש צרות קטנות ומתחיל להפעיל את עצמו נכון, אז הוא מתחיל לרצות להכיר את התהליך, הוא מתחיל לרצות להכיר את המפעיל, את הבורא.
ואז אין כאן דברים מפחידים, אלא שהוא עושה את זה דווקא ברצון, באהבה. הוא מאוד משתוקק, זה אך ורק לפי ההשתוקקות. ההשתוקקות נמדדת לפי הרצון של האדם להתעלות מעל האגו שבו, עד כמה שאני יכול לוותר על האגו שלי כדי להתקדם ולהזדהות עם המערכת. וכך מתקדמים.
זאת אומרת, אנחנו כל הזמן עובדים עם עצמנו, על וויתור. אבל במקום זה אנחנו מגלים את עולם האמת, את המקום שבו אנחנו באמת נמצאים, ומשתלבים בכל המחשב הגדול הזה שנקרא מחשבת הבריאה. וההשתלבות שלנו במחשבת הבריאה, נקראת עליה בדרגות של העולמות, ואז אנחנו מגלים מילויים, המידע שנמצא בכל המחשב הזה, בכל המערכת הזאת, ממש ממלא אותנו. אין תענוג יותר כגדול מגילוי מחשבת הבריאה. כך זה הולך.
מדובר על זה בכל התורה, התורה היא בעצם התכנה הכללית שמספרת לנו איך כל חלקי הבריאה קשורים, איפה אתה נמצא ואיך זה עובד. זו תכנת ההפעלה.
וכל זה מתגלה כלפינו בצורה מעשית רק באהבת הזולת, ועל ידי כך אתה יכול לבדוק את עצמך עד כמה שאתה מוכן או לא מוכן להיכנס לתוך התכנה.
כי התכנה עצמה היא תכנת האהבה. ולכן, במידה שהאדם יודע איך להשתלב בקבוצה, בחברים, בלראות את כל העולם בצורה כזאת, ב"אהבת לרעך כמוך", עד שהוא משיג אהבת עולם, במידה הזאת הוא משיג את העולם כולו. כדאי לו.
משה: נתת תמונה של המחשב.
כי חכמת הקבלה הכי קרובה לספר על זה בצורה כזאת. היום זה מתגלה יותר ויותר, אנחנו מתחילים להתייחס לכל המציאות כנושא מידע. אם פעם הסתכלתי על כל הדברים כאילו סתם קיימים, על החומר, עכשיו אנחנו נכנסים יותר ויותר לתוך החומר. מה זה חומר? זה פלוס ומינוס. חלקיקים שמורכבים בכל מיני צורות ביניהם. מה זה, פרום, נחושת, ניקל, כל היסודות, אלה תבניות מידע. ואיך הם קשורים זה לזה, ובהתאם לזה, כל הצורות של המידע. החומר זו הצורה החיצונית שאני מרגיש של מידות שנמצאות בטבע. זאת אומרת, כך אני מקבל מידע כל פעם. מה הטבע רוצה למסור לי? יש אטום, והאטומים האלה שמתקשרים יחד, בהתקשרות ביניהם אלה הן המולקולות. והמולקולות האלה מתחילות להתחבר ביניהן בצורה כזאת, בדרגה כזאת, שיש בהן כוח חיוּת, נניח הצומח הוא כוח חיות.
זאת אומרת, יש שם, חוץ ממידע איך כל החלקים האלה מורכבים, גם מידע איך הם יכולים להתרבות, איך הם יכולים להתפתח. אלה כבר יסודות, תאים בסיסיים, מדרגה אחרת. אחר כך דרגת החי, דרגת האדם. אנחנו הרי אותם גופי מידע, שלפי זה בא הרגש והשכל שלנו וכך דרך זה אנחנו תופסים את המציאות.
זאת אומרת, אנחנו חלק מהמערכת הגדולה הזאת, שרק כאשר ההצטברות של החומרים הגיע למצב כזה, אנחנו מרגישים את עצמנו כמסוגלים להכיר את המציאות בחזרה. אז חלקי המידע הם אלה שיכולים להכיר בחזרה את המציאות. הם מקנים לנו את היכולת להכיר את העולם, להכיר את הבורא, להכיר את הדרגה היותר עליונה מאיתנו.
וזה האדם. יש כאלה שנמצאים עדיין בהתפתחות. זה לא לגנאי, אלא כל הצורות מתפתחות. יש כאלה שההתפתחות שלהם היא רק בתנאי שהם רוצים להכיר את עצמם בלבד, מה טוב ומה רע לקיום הנוכחי שלהם. ויש כאלה שרוצים להתפתח, להכיר את המציאות הגדולה, העליונה.
זו פרשת השבוע, "ראה", תראה מה נתתי לך באמת. אם אתה מקיים את עצמך בצורה כזאת ולא בצורה אחרת, יש לך אפשרות להיכנס לתוך מערכת ההפעלה הגדולה הזאת, שהיא נקראת "מחשבת הבריאה". שם אתה מתחיל להכיר את המפעיל, את כוח ההנהגה וההשגחה העליון שנקרא "בורא".
משה: אז אדם שמתחיל ללכת בדרך, הוא מתקדם, הוא מתחיל להרגיש שבאמת יש איזו תוכנה, שהדברים לא עובדים לפי המציאות שהוא רגיל אליה. פתאום כל מיני מקרים שקורים ונראה לו שהם לא הגיוניים, או אפילו מקרים מכוונים, בדיוק כשהוא צריך לעשות משהו, פתאום קורה משהו אחר. הוא מתחיל להרגיש שיש כוח שמנהל אותו, רק שהדבר הזה מאוד נסתר, הכול בתוך המעטפת של מה שנקרא "העולם הזה", המציאות הזאת.
איך הוא קושר נכון את מה שקורה לו, את הכוח שמנהל אותו, כסיבה ותוצאה, עם היחס שלו לחברים, לקבוצה? האם הוא יכול למצוא איזו חוקיות בין ההסתרה הזאת, בין כל הכוחות שפועלים עליו, לבין מה שקורה בינו ובין החברים?
הוא רואה שזו מערכת אחת. אין אני וחברים וזולת, הוא מתחיל לגלות שהכול כל כך קשור. היום אנחנו אומרים שהעולם שלנו הוא גלובלי. מה זאת אומרת? שזה לפחות קשור סביב כדור הארץ, אבל אנחנו רואים שכל המערכת האינטגראלית, דומם, צומח, חי ובני אדם, ואולי עוד כוחות שאנחנו לא מכירים בטבע, שאנחנו מגלים כל יום על ידי האסטרונומיה או הפיזיקה הקוונטית, אנחנו מגלים שהעולם הזה מלא בכל מיני תופעות וכולן קשורות זה לזה.
פעם היינו מגלים "טבע", אז הייתי נוגס קצת מכאן וקצת מכאן. אחר כך המדע התחיל להתחלק למדורים, לפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה וכולי, שאני, לפי ההגבלה שלי, לא יכול לתפוס את הקשרים בין הכול. אז מתאים לי עם המינרלים, וכוחות מזג האוויר וכוחות השמים, וזו גיאולוגיה והחומרים הם פיזיקה, והכימיה היא תרכובת בין החומרים. אחר כך, הפיזיקה והכימיה התחילו להתחבר. הפיזיקה בתוך הכימיה והכימיה בתוך הפיזיקה, וביולוגיה וזואולוגיה, זה בזה וזה בזה. זאת אומרת, התחילו לבנות תחומים משותפים בין תחומי המדע.
היום אנחנו מטיילים בכל המדע, מקצה לקצה, ומתחילים לראות שאנחנו מדברים על אותו הדבר, אלא זו פשוט שפה אחרת. כי אנחנו רוצים לספר על הטבע, על דרגות דומם, צומח, חי, מדבר. וכל פעם בגלל ההגבלות שלנו, אנחנו בוחרים באיזו צורה לבטא את זה. כמו שבמוזיקה אנחנו מבטאים את הרגשות שלנו, וכן בשירה, בקול, וגם במילים, בחרוזים, בשירים, בריקוד, וכולי.
זאת אומרת, הכול רק כלפי האדם. אבל מחוץ לאדם זה הכול מכלול אחד, זו פשוט מערכת אחת של מידע, של יחס הבורא אלינו, גם לדומם, לצומח, לחי ולמדבר. אבל מכל הצומח, חי, מדבר, רק האדם מסוגל להכיר, להשיג את הכול. ואז הוא מתחיל להרגיש את עצמו כנציג של כל הטבע, שבאמת הוא כולל את כל הטבע. שכל הטבע כלול בו והוא מרכז הבריאה ודווקא על ידו כל הטבע עולה ומתחיל להכיר את המאציל.
משה: אז יש מערכת כזאת שפועלת על האדם מבחוץ, לוחצת אותו, מכוונת אותו, ומי שנמצא בדרך מתחיל להרגיש אותה. לָמה לוח הבקרה של המערכת, השליטה על ההבנה שלה, נמצא דווקא בחיבור עם החברים? אתה אומר "הוא צריך ללכת לחברים ודרך זה הוא יבין את המערכת".
כי רק בני האדם בנויים מלכתחילה בצורה ההפוכה מהכוחות שפועלים במערכת, כדי שכשנבוא להכיר את המערכת, אנחנו נכיר דבר מהיפוכו. פלוס ממינוס. כי אי אפשר להכיר משהו בלי דבר שכנגדו. קור, חום, מתוק, מר, אין דרך אחרת, אם אנחנו רוצים להכיר. כי כוח אחד זה הבורא. כדי להכיר תופעה אחת או כוח אחד אנחנו צריכים להכיר אותו מאיזה מידע, מאיזה סטנדרט, מאיזה מקום שאני מודד. ולכן אנחנו בנויים מכוח אחד, המנוגד, ההפוך מהכוח שפועל במערכת וכך אנחנו מסוגלים להכיר את המערכת.
לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"2, יצר הרע. זאת אומרת עד כמה שאנחנו מתקדמים להכרת המערכת, דווקא אנחנו צריכים לגלות את הכוחות הרעים, המנוגדים למערכת, היותר גדולים. ואז זה כנגד זה, אור כנגד חושך. כל הזמן אנחנו מגלים את זה בצורה כזאת, ואז אנחנו כלולים משני הכוחות. האנשים הקטנים, או נניח דומם, צומח, חי, בהם יש רק כוח אחד או כוח מאוד קטן כנגדו. כי כשאני הולך להכיר דברים כלשהם, אני מכיר אותם מזה שאני לא מבין, לא מרגיש, אני שואל, אני נמצא בבלבול, "מה קורה כאן? ולָמה זה ואיפה, ומה בדיוק?", ומתוך שלילת הדברים אני מגיע לזה שאני מכיר אותם.
משה: יש עוד איזו תופעה שמורגשת באדם שבעצם הוא מנוהל, וככל שהוא מתקדם הוא מרגיש יותר ויותר שהוא מנוהל על ידי הכוחות האלה.
הוא מרגיש שהוא מנוהל במידה שהוא יכול לראות את האמת ושזה לא מפריע לו, כי הוא בעצמו כבר מזדהה מיד עם אותו כוח הפועל בנפעל וזה נקרא שמגיע ל"דבקות" בבורא.
משה: ואז, על הרבה דברים בחיים הוא אומר "טוב, זה קורה, זו מערכת שפועלת", הוא מניח כבר את הרצון הזה לשלוט, להיאבק. אותו דבר גם בהרבה דברים עם החברים. איזו נקודה אני צריך לברר שהיא העבודה שלי, ששם נמצאת הבחירה שלי?
הבחירה שלי היא בזה שאני יוכל לבטל את האגו שלי כדי לקנות כוח כנגדו. זאת הבחירה, והיא מתבצעת בצורה פיזית, בצורה פשוטה. היא מתחילה מדרגה מאוד פשוטה, עד כמה שאני מסוגל לצאת מעצמי כלפי האנשים החיצוניים, בחוגים יותר ויותר רחבים ממני, כדי להביא להם אותה ידיעה על המערכת שבה אנחנו קיימים. כי אם אני אומר "ואהבת לרעך כמוך", האהבה מתבטאת בזה שאני רוצה להביא להם משהו טוב, זה נקרא שאני אוהב מישהו. מאיפה אנחנו יודעים? מכך שאני מביא לו מתנות, שאני רוצה שיהיה לו טוב, מזה שאני רוצה למלא אותו בכל טוב, לטובתו, לא במה שאני חושב שטוב לו, כמו שאמא עושה לפעמים כלפי הילד, אלא אני צריך להתכלל מהרצון שלו ולשרת לרצון שלו, זה נקרא שאני אוהב אותו.
אז כשאני נכלל ברצון הפנימי, האמיתי שלו, אני רואה שסך הכל אני צריך להיות כשליח ה'. שליח הבורא כלפיו. זהו. כי כוח הטוב, כל ההשגחה, ההנהגה, הם לטובת האדם, אלא אני צריך רק לעזור לו להבין את זה, להסביר לו שזה לטובתו, לכוון אותו לפתוח עיניים, להכיר את המערכת שבה הוא נמצא, כדי שישתלב בה נכון לטובת עצמו, בצורה אמיתית, לא שקרית.
ולכן כל העבודה בסופו של דבר מתבטאת בזה שאנחנו יוצאים להפיץ את חכמת הקבלה. כי אין לאדם ידיעה כה נחוצה כמו הידיעה על הפעלת המערכת, איפה שהוא נמצא ואיך הוא יכול להשתלב בה. זה כמו שאתה נמצא באיזה יער או מדינה שאתה לא מכיר, או באיזה מקום כמו אי בודד פתאום או באמצע העיר הגדולה, אז העיקר בשבילך הוא להבין איך אני מתמצא כאן, מוצא לעצמי מזון, ביטחון וכן הלאה. וזה מה שבעצם חוכמת הקבלה מקנה לאדם.
גלעד: זה במילים או שזה בעצם היחס שלך לאדם?
בהרגשה, בהבנה הפנימית.
גלעד: זאת אומרת, אתה יכול לדבר עם בן אדם על משהו שבכלל לא שייך לו, בטח לא תזכיר לו את חכמת הקבלה ואפילו לא החינוך האינטגרלי, כלום.
לא חושב.
גלעד: זה קורה בגלל התקשורת איתו?
אני מגיע איתו לאיזו השתוות, לאיזה חיבור, נניח בסדנאות, בשולחנות עגולים, באילו מקומות, שאני בעצם מכוון אותו לאותה הפעולה שאני עושה עימו עכשיו. ומתוך החיבור בינינו, אם הוא נכון, לא אגואיסטי, אלא אנחנו מבטלים את האגו שלנו במקצת, מוותרים עליו, אנחנו מגלים מתוך זה איזה כוח חיובי שפועל בינינו. זה כאילו שאני כבר מסיר את ההסתרה, הוא לא יודע, הוא לא מבין, הוא לא מכיר את הדברים. ועל ידי זה שאני מזמין אותו ליחס הנכון בינינו, מנקה בינינו שטח וקצת מגלה שיש בינינו חום, שיש בינינו יחס יפה, שמשהו קורה כאן באמצע, זה גילוי הבורא, רק עדיין בצורה כזאת שהוא מרגיש את זה כנוח, כטוב, כְלָמה לא, שיהיה כך, כך הוא מכוון לכוח החיובי.
גלעד: זאת אומרת שהוא יצא מהשיחה איתך עם הרגשה טובה של חום, של ביטחון, והוא לא ידע למה, אבל זה כבר משהו.
הוא עוד לא יודע, אבל אם פעם אחר פעם הוא רואה שהשיטה הזאת באמת עובדת, הוא מתחיל לשאול לָמה? מאיפה זה בא? אז לאט לאט אני מתחיל להסביר שכך הכוח החיובי מתגלה בין בני האדם, במידה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, בצורה הדדית כזאת, "איש את רעהו יעזרו"3, בכך אנחנו עוזרים זה לזה לבטל קצת את האגו, ואז אנחנו מגלים שלא רק סתם טוב לנו זה עם זה אלא מתגלה בינינו משהו השלישי, זה נקרא "איש ואישה שכינה ביניהם", גילוי הבורא. בצורה כזאת מגיעים לתיקון.
גלעד: זאת אומרת אתה ממש מתחקה על פעולת הבורא.
כן.
גלעד: אתה גורם לאדם להרגיש משהו.
אני מכיר את מה שקורה כאן, והוא לאט לאט שואל ואז אני מסביר לו בהדרגה.
גלעד: אתה ממש עושה איתו תהליך חינוכי.
חינוך רוחני. כן. וודאי. אני מכניס אותו לאותה המערכת בצורה יותר הכרתית, רגשית, אבל הוא עדיין לא מבין.
גלעד: שוב, אני מדגיש בכוונה, זה יכול להיות מתוך זה שפגשת אותו ברחוב ועכשיו אתה מדבר איתו נניח על מכוניות.
אין שום בעיה, אם יש לו קצת סבל בחיים, סביב זה אנחנו יכולים כבר להתחיל איתו את הקשר, והקשר בינינו הוא בכך שאני נכלל בסבל שלו, ואנחנו מתחילים בינינו מערכת לגילוי הכוח שמפעיל אותנו.
משה: אתמול היה לי משהו מעניין עם שכנה שהרבה זמן היה איתה "כאסח", בגלל הרבה דברים.
והתחלת לתקן?
משה: כן, התחלתי לתקן. והיה תיקון מאוד יפה וגם כל מה שאתה אומר, בדיוק התגלה. אז בעצם כל אדם כזה, הוא איזו אות בתוכנה הזאת, כי אתה מסיר קליפה כלשהי, ומגלה שבעצם יש רצון לאהבה.
כן. נכון. כל אחד ואחד מאיתנו, הוא כמו ביט בתוך מחשב, ואז בקשר בינינו, כל בני האדם, אנחנו בעצם רואים, מגלים את התוכנה, ואז מגלים בתוך התוכנה הזאת, את המחשבה שעשתה את התוכנה, המציאה אותה ועיצבה אותה, את מחשבת הבריאה. ובתוך מחשבת הבריאה, מגלים ממש את הכוח המפעיל, את הבורא. כך זה.
גלעד: וזאת פרשת "ראה".
וזה נקרא "ראה", שתראה מה שאני נותן לך. אם תתחיל להפעיל את עצמך בצורה הנכונה, אתה תגלה את כל המציאות, ולזה אתה חייב להגיע.
גלעד: אז בשלב זה אנחנו רוצים להודות לך הרב לייטמן. ותודה לך משה אדמוני. ושנגיע באמת ל"ראה". אז תודה לכם וגם לצופים בבית ושבת שלום.
(סוף השיעור)