צעדים ראשונים בקבלה
חגי ישראל
תוכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.12.19 – אחרי עריכה
גלעד: אנחנו בתוכניתנו "צעדים ראשונים בקבלה" והיום אני רוצה שנדון בנושא שתמיד יש עליו הרבה מאוד שאלות. כי התלמידים לומדים על פנימיות, ואנחנו שומעים שהכול בסופו של דבר הוא ביחס האדם למציאות, גם ההשגה הרוחנית, ופתאום נופל עליהם נושא כזה של חגים, חגי ישראל. כולם למדו החל מהפעוטון דרך הגנים ודרך בתי הספר על איך מתנהגים בחגים. יש כאלה שעושים את זה יותר, פחות, אבל לפחות יודעים שהחגים, משמעותם הרבה מאוד כללים, ארוחות טובות. איכשהו תמיד אותו סיפור של "היינו צריכים להילחם במישהו, הוא רצה להרוג אותנו, ניצחנו, עכשיו בוא נאכל משהו". ופתאום אנחנו באים ואומרים להם, חבר'ה, חגים זה דבר פנימי לחלוטין. אתה יכול לחגוג כל חג בכל רגע בחיים, זה בכלל לא קשור למציאות של הזמנים שלנו.
כן.
גלעד: אז בוא נשפוך קצת אור על הנושא הזה, מה זה בכלל חג?
חג זה קודם כל מחוגה, זאת אומרת זה משהו שחוזר על עצמו כל שנה ושנה. אנחנו חוגגים מחזוריות מסוימת שלנו, וכל פעם אנחנו חוזרים לאיזה מצב. אבל איזה מצב? מאיפה החג? חג זה מפני שבתהליך שאנחנו עוברים, תהליך מאוד מיוחד, אנחנו באים ממצב של הכלים השבורים, מרצונות אגואיסטים וצריכים לתקן אותם ולהגיע דווקא להיות אנשים טובים, שנמצאים בחיבור בינינו ויחד עם זה בחיבור עם הבורא. זו תכנית הבריאה.
ואז יוצא שכל התהליך שאנחנו עוברים זה תיקון טבע האדם. שהוא כולו, הטבע שלנו, כולו לקבל, אגואיסטי, כולו חושב רק על עצמו, ואנחנו צריכים בהדרגה לתקן את הטבע שלנו כל אחד וכולנו יחד לעל מנת להשפיע זה לזה וגם לבורא, מהשפעה לאדם להשפעה לבורא. זה תהליך מאוד ארוך, מאוד לא פשוט, צריכים ללמוד מה זה נקרא לתקן את הטבע שלנו.
כי אני לא מרגיש שהטבע שלי הוא רע. אני יכול להסכים שאני חושב על עצמי, שאני רוצה לבנות את הגורל הטוב שלי אפילו במשהו על חשבון הזולת. אני יכול להסכים עם זה שאני כך נברא, אני רואה את זה על הילדים, אני רואה את זה על החיות, אבל איך לתקן? ומה יהיה לנו מזה?
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שאם אנחנו מתקנים את הטבע שלנו ממקום אגואיסטי שאני חושב רק שיהיה טוב לעצמי, וזה יוצא בטוח על חשבון הזולת, אז מפני שאנו נמצאים במערכת שהיא עגולה, שהיא אינטגרלית, לא יכול להיות שיהיה טוב לאחד אם לא יהיה כנגד זה רע לשני. אז איך נעשה כך שיהיה טוב לכולם ולא יהיה לאף אחד רע? זו הבעיה.
חכמת הקבלה מביאה לנו פתרון. היא אומרת שאם אנחנו חושבים זה על זה וזה על זה כולנו יחד, שיהיה טוב לאחרים, אנחנו יכולים להגיע למצב שלא יהיה רע לאף אחד ולכולם יהיה טוב. אבל מגיעים לזה בהדרגה, בתיקונים הקטנטנים שלנו בינינו, עוד קצת ועוד קצת מתקנים ומתקנים את היחסים בינינו מגילוי השנאה לתיקון האהבה.
וכאן אנחנו נתקלים בכאלו שלבים בדרך התיקון שהם נקראים "מדרגות". ועל המדרגות האלה אנחנו צריכים לעלות, לעשות עוד קצת טוב על חשבוני לטובת הזולת. ואחר כך אני מגלה שזה לא על חשבוני, זה דווקא טוב. גם לי זה טוב וגם לזולת זה טוב, וכך אנחנו מתקדמים.
בהתקדמות הזאת יש לנו 125 מדרגות העלייה מעל האגו שלנו, לעשות טוב לכולם, ובמדרגות האלו יש לנו חלוקה לחמישה חלקים, שזה נקרא "חמישה עולמות", ובכל עולם יש לנו עשר מדרגות, ויש להן סימנים ושמות. כל מדרגה ומדרגה אני צריך לרכוש אותה על ידי פעולות מיוחדות, וכך אנחנו מדברים. סך הכול כל חכמת הקבלה מדברת רק על איך אנחנו מתקנים את הטבע שלנו להגיע למצב שלכולם יהיה טוב, כי אם יהיה טוב לכולם בטוח שלאף אחד לא יהיה רע ואנחנו יכולים בזה להבטיח את עתידנו הטוב לכולם, לתמיד, שזה נקרא התיקון הכללי.
והתיקונים האלה הם מגיעים לגילוי הראשון, שזה נקרא "ראש השנה", ראש הגילויים, תחילת הגילויים. שאני מגלה שיש כוח עליון שהוא שולט על כולם ומנהל את כולם ואני חייב ללכת לפי התוכנית שלו, שהוא ברא את כל המציאות והוא נותן לנו תוכנה איך לתקן את כל המציאות, כי בשבילנו הוא קלקל אותה בכוונה, כך שבתיקון של כל המציאות אנחנו מתחילים להבין אותו, להרגיש אותו, להתאחד עימו, להגיע לדרגתו. זאת אומרת אני מתחיל להבין שאת כל זה הוא ברא בשבילנו, בשבילי. ואז יוצא שהחג הראשון זה ראש השנה, ראש לכל החגים, שאני מתחיל להרגיש שיש בורא לעולם, מלך.
וכשאני מתחיל לגלות את זה, הגילוי השני שאני מגלה הוא שאני הפוך ממנו, וזה כבר יום הכיפורים. אני מגלה עד כמה אני רע, כולי אגואיסט, כולי חושב רק על עצמי, לא חשוב לי שום דבר חוץ ממני, ועד כמה זה ההיפך, מנוגד לתוכנית הבריאה, לבורא. בצורה כזאת וודאי שאני לא אוכל להתקיים, כי אני כאילו נמצא נגד כל חוקי הטבע, ואני מתחיל כאן לגלות איך אני מגיע לתיקונים. שזה במאמצים שלי, כפי שמסבירים לי מקובלים, שאני צריך להתחבר עם האחרים, איך אני מתחבר איתם, איך אני מגיע למצב שאנחנו נמצאים יחד במלחמה נגד היצר הרע שלנו שמרחיק בינינו, שהוא רוצה להרוס את הקשר הטוב בינינו שאנחנו משתדלים לייצב, ואז המלחמה הזאת היא נקראת "מלחמת המכבים".
וכך אנחנו מגיעים לתיקון שאנחנו הורסים, הורגים, את כל הכוחות האלה שהם מפריעים לנו, שרוצים להפריד בינינו, שהם נקראים "יוונים". וכשמתגברים עליהם, זה נקרא שמנצחים אותם, אנחנו מגיעים לחג שלנו שנקרא "חנוכה", כאילו חנייה. שלפחות את הרע הזה, ממש במאמץ גדול אנחנו ניצחנו, הרסנו אותו. ושוב יש לנו עבודה נגד הרע אבל כבר במדרגה אחרת, ואיך את הרע הזה אנחנו הופכים לטוב. ובלהפוך את הרע לטוב אנחנו מתגברים יותר ויותר, אנחנו מזמינים כביכול את הרע בחזרה, אבל כשהוא כבר נמצא בידיים שלנו, בשליטה שלנו, ומתחילים להפוך אותו לטוב. והעבודה הזאת היא כבר נקראת "תיקון הרע". לא שאנחנו נפרדים מהרע, מתנתקים ממנו כמו כלפיי החנוכה, אלא אנחנו רוצים להפוך את הרע לטוב. וכך אנחנו מגיעים שוב לחג מאוד מיוחד שנקרא "פורים" ואת כל הרע הופכים לטוב.
בהתאם לזה אנחנו לומדים עד כמה המנהגים של החגים האלה, חנוכה ופורים, הם מותאמים למה שאנחנו צריכים לעשות עם האגו שלנו, עם הרצון לקבל האגואיסטי שלנו. וכדי לממש את החגים האלה אנחנו אחרי זה לומדים שבעצם מתחילים בפועל לממש את הטבע האגואיסטי שלנו ומתחילים להרגיש את עצמנו שאנחנו בהחלט נמצאים בשליטת האגו האמיתי, על מנת לקבל, הרצון לקבל, לא שמתעלים ממנו כמו בחנוכה, אלא מתקנים אותו ממש, במקומו, בתוכו, שזה נקרא מפסח והלאה. כי אנחנו לא מסוגלים לתקן את האגו שלנו, אלא רק לברוח ממנו, וזה נקרא "יציאת מצרים", "פסח", פַסח. שבצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שהכוח העליון הוא מתקן את הרע בזה שהורג את "בכורי מצרים" מה שנקרא ופוסח על ישראל, וכך את כל הרצונות שאנחנו יכולים לתקן, אנחנו מעלים כל אחד ואחד מהם למעלה ומעבירים אותם מתחת שליטת הרע, וזה נקרא "יציאת מצרים".
אחר כך אנחנו מגיעים למצב שכדי לתקן אותן התכונות שאנחנו יכולים להוציא מתחת שליטת האגו שלנו, בשביל זה אנחנו צריכים את האור העליון, את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". אז יש לנו את מה שנקרא חג קבלת התורה, שזה נקרא "שבועות".
כשמתחילים לתקן את זה אנחנו לאט לאט מתקדמים להכרת הרע גדולה יותר, שזה חורבן של כל הבניינים הטובים האלה שאנחנו בונים ברצון לקבל שלנו, "להשפיע על מנת להשפיע" זה בית המקדש הראשון, ו"לקבל על מנת להשפיע" זה בית המקדש השני, שזה קורה לנו בתשעה באב. אנחנו לא מסוגלים לתקן את זה ולכן אנחנו בזה כאילו שוברים את התורה, אותה התורה שקיבל פעם ראשונה משה בהר סיני. אז כמו קבלת התורה בחג השבועות, יש לנו את הסימן הזה גם בתשעה באב, שאנחנו מרגישים את שבירת התורה. שאחרי זה אנחנו מגיעים למצב שפעם שנייה כביכול משה עולה להר סיני ומביא לנו כבר את התורה השנייה, שהיא כדי לתקן את הרצון לקבל שלנו באמת כולו בלקבל על מנת להשפיע, שזה כבר קורה לנו בראש השנה וביום הכיפורים. ואז אנחנו שוב מתחילים לתקן את כל הדברים האלה ונכנסים למעגל המתוקן.
זאת אומרת, אנחנו לא יכולים כל כך לראות כאן למה המחזוריות הזאת. קצת אפשר לראות, אבל להבין במקצת אפשר רק על ידי הלימוד של חכמת הקבלה. כי יש כאן כלים דקבלה, כלים דהשפעה, יש כאן כוחות מיוחדים, אנחנו צריכים בדרך להישבר, למיין ולהתחיל להיבנות בהדרגה, בשלבים מאוד מיוחדים שנקראים עיבור, יניקה, מוחין, וכך אנחנו בונים. אבל מה שאנחנו בסך הכול יכולים לראות לפי הסיפור הקצר הזה, שכל החגים שיש לנו בגשמיות הם סימנים שאנחנו צריכים לעבור ברוחניות, שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, יחס כל אדם לעצמו, לסביבה ולכוח עליון, ובזה אנחנו סוגרים את החשבון.
גלעד: יש פה איזשהו רצף, מהלך של תיקונים. גם קראת לזה מחוג, מחוגה, בגלל זה נקרא חג. אבל יש כמה ראשים.
ארבעה ראשים.
גלעד: יש את ראש השנה, יש את פסח, יש את ראש השנה לאילנות. אם זה מעגל למה צריך ראשים שונים? מה הן ההתחלות האלה כל פעם מחדש?
זה לא התחלות חדשות ממש, אלא כל פעם זה שלב חדש, ושלב חדש בתיקון זה נקרא ראש של אותו השלב.
בוא נגיד כך, כשאדם מתחיל להתפתח ברחם אימו מטיפת זרע זו התחלה?
גלעד: כן.
זה ראש. אחר כך ישנה לידה ומתחילות שנות היניקה מה שנקרא. זו התחלה?
גלעד: כן.
אחר כך יש התחלה שהוא נעשה קטן, בכל זאת, כבר מתחיל איכשהו להיות אדם קטן. אחר כך הוא נעשה בחור, מגיל י"ג שנה נגיד והלאה. אחר כך הוא נעשה כבר אדם רגיל, מעשרים שנה ומעלה, וכן הלאה. זאת אומרת תמיד יש לנו תקופות ותחילה חדשה, לכן זה נקרא שיש כמה ראשים לחיי האדם. אנחנו גם מרגישים על עצמנו, לא בדיוק לפי השנים האלו, שיש לנו איזו תחילה חדשה בחיים. ולכן מאיפה זה נובע? מהתהליך הרוחני.
גלעד: אני רוצה שנדייק קצת את השאלות שתלמידים מתחילים שואלים בנושא הזה.
אני לא שמעתי.
גלעד: עד עכשיו זה היה סיפור מדהים, ולא הרבה פעמים אנחנו יכולים לשמוע את כל הרצף הזה. אבל יש גם לוח שנה של השנה, עכשיו ראש השנה, א' בתשרי וכן הלאה.
כן.
גלעד: מה הקשר? הרי אנחנו מדברים על תהליך רוחני, ואני מניח שהמקובל יכול לעבור שנה שלמה גם ביום או בשעה, עם כל המצבים שתיארת בפנים. למה צריך לקבע את זה באיזשהו לו"ז גשמי שלא שייך לכלום?
זה לא שייך. אנחנו יכולים לחגוג את פסח גם באמצע סוכות ואת סוכות לעשות בשבועות נגיד, או בל"ג בעומר, ויש עוד חגים כאלה קטנים. לכן אני לא רואה בזה שום בעיה. אלא בעולם שלנו יש לנו איזשהו יחס מיוחד בין הכוחות הרוחניים והתוצאות הגשמיות ולכן אנחנו כך קובעים. כלפי רוחניות אין הבדל במה שקורה בעולם שלנו, אדם שנוגע לתיקון הרוחני, שמגיע לתיקון הרוחני, שנכנס לתיקונים רוחניים, בשבילו אין לוח השנה שלנו בכלל קובע משהו. כמו שכתוב שצדיק תמיד נמצא בבחינת שבת.
גלעד: גם אומרים שאין מזל לישראל, ישראל מזרזים את הזמנים.
כן. לכן מה שמדברת חכמת הקבלה על התהליכים שאנחנו עוברים בתוך הנשמה שלנו זה דבר אחד. ודבר שני זה מה שאנחנו עוברים בגוף שלנו, שזה נהוג, זה מנהג, בעולם שלנו זה מנהגים. מנהגים הם לא חוקים, אלא אנחנו קובעים אותם לפי מה שהחכמים קבעו פעם ואנחנו לפי זה ממשיכים. אנחנו גם מחלקים את השנה כך, וכך זה קורה, אנחנו רק ממשיכים את זה. אבל באמת אדם שנמצא בתיקונים רוחניים בשבילו כל התיקונים הפנימיים הם ללא שום קשר ללוח שעל הקיר.
גלעד: את זה אנחנו מסבירים כל השנה על כל דבר. אבל פתאום מגיע פסח, ואז אנחנו רואים שבפסח בעל הסולם נהג לפי מנהגים מאוד מחמירים, גם הרב"ש, וגם אתה לימדת אותנו, את תלמידיך, לנהוג לפי המנהגים של בעל הסולם. בוא ניישר את שני הקצוות האלה, מצד אחד החגים האלה לא שייכים בכלל לאיזשהו זמן גשמי, מצד שני דווקא בפסח פתאום זו חומרה יותר מכאלה שמקפידים כל השנה על כל מיני מנהגים. לָמה? או במה זה תורם להתפתחות הרוחנית?
זה מפני שאני מקבל מנהג שקיים בענף שהוא יהיה בדיוק לפי השורש. אם החכמים קבעו, אני מקבל את זה. לכן בעל הסולם נהג כך במיוחד בשתי המצוות, במצוות סוכה ומצוות פסח. הוא מאוד מאוד הקפיד בפסח וסוכות להיות בקפדנות מיוחדת על שמירת החוקים.
גלעד: זאת אומרת אנחנו עושים את זה בגלל שבעל הסולם עשה פה במתכוון קישור כזה?
אנחנו לא מבינים בזה בדיוק, אבל מפני שהוא כך עשה גם אנחנו עושים. אני הייתי בכל זאת 12 שנה ליד הרב"ש, הייתי העוזר שלו ולכן הייתי כל הזמן לידו בהכנת החגים האלו, ואפילו בפסח הייתי אוכל אצלו, אבל לא ראיתי באף מקום שמישהו מקפיד כך כמוהו. גם בסוכה ראיתי עד כמה הוא דאג שהכול יהיה בדיוק בנוי לפי התנאים המדויקים ביותר. לכן גם אנחנו עושים את זה. דווקא בגלל שבעל הסולם שהוא השורש, הוא המורה הרוחני שלנו קודם כל, אז כדי לתת לו כבוד אנחנו כך עושים.
גלעד: זאת אומרת זה לא שייך לאיזושהי הבנה של החג אלא יותר לגדלות המורה.
אנחנו לא מבינים את הדברים האלה, אבל אם הוא עשה כך, גם אני עושה כך. כי אם תשאל אותי מה בדיוק מפריע לך בזה שאתה תעשה כך או כך? אני לא יכול להגיד. יש הרבה דברים שראיתי אצל רב"ש עד כמה הוא עשה דברים כאלו או כאלו במיוחד, ואני לא כל כך מדייק בהם, לא עושה, אבל את שני הדברים האלו אני מאוד מכבד.
גלעד: בחגים עם ישראל כולו עסוק בחג, ואפילו שעוסקים כמנהג ואני לא שופט אף אחד, אם הם עושים עם כוונות או בלי, זה לא מעניין אותי, האם יש בזה איזושהי השפעה במשהו על האווירה, עלינו? נאמר יום כיפור, כמעט כל אחד בישראל צם, רוב האנשים, מתוך מנהג, זה משפיע במשהו על ההתפתחות הרוחנית של מי שהולך בדרך, או שזה עניין שלהם ומי שהולך ברוחניות הולך למקום אחר?
חוקים רוחניים הם מתפשטים מלמעלה עד העולם הזה וגם קובעים בעולם הזה תוצאות. אנחנו לא מרגישים אותן כי אנחנו בכלל לא מרגישים את החוקים הרוחניים האלו. זה שהאדם שבעולם הזה רוצה לשמור חוקים רוחניים, אפילו בגשמיות, זה משפיע על איזשהו קשר שלו עם רוחניות, כי אדם זה אדם, בוא נגיד מערכת אחת, ואם הוא עושה משהו אז וודאי שזה משפיע עליו, גם על הנשמה, גם על הגוף, גם על הרצונות, על המחשבות, על הכוונות, זה משפיע. לכן אנחנו סוברים ששימוש נכון בחוקי הטבע לפי המצוות הוא נכון. רק מה שנהוג אצלנו זה שאין כפייה ברוחניות, ולכן מי שבא, רוצה ללמוד חכמת הקבלה, תלמד. אתה רוצה יחד עם זה לקיים איזשהם חוקים? בבקשה, תקיים. אתה לא רוצה לקיים? אל תקיים. אבל תדע שבמקום הזה אוכלים כשר, במקום הזה אנחנו מקיימים חגים וכן הלאה. זאת אומרת אתה לא יכול לבוא ביום כיפור אלינו ולהדליק סיגריה וכולי.
גלעד: זה מקובל. דרך אגב מקובל בכל מקום שמכבדים את חוקי הסביבה.
כן. ככה זה. ולכן המקום הוא פתוח לכולם, אין כפייה ברוחניות. לכן אדם ניכנס ולומד ואחר כך הוא מחליט באיזו צורה הוא רוצה לקיים, גם בצורה פנימית, רוחנית, ברצונות, וגם בצורה גשמית, את החוקים שעליהם מדובר בתורה.
גלעד: אנחנו רואים שלא מעט מהחגים, או חלק מהחגים, יש בהם את הנושא של נס. נס יציאת מצרים, פתאום הים נחצה לשניים. נס חנוכה, פתאום מוצאים איזה כד שלא היה קודם. ואנחנו מדברים על רוחניות שזו חוקיות. לפי החוקים מה זה נס?
נס זה נקרא גם חוק שאני לא יודע בדיוק את הסיבה שלו, שאני לא יודע בדיוק מתי זה יקרה, שאני לא יודע בדיוק מה היוצרות שלו, מאיפה הוא נובע ואיך בדיוק אני גורם שזה יקרה. אני עובד ועובד פתאום מתפרץ משהו, משהו טוב, ולזה אני קורא נס. כלפיי זה נס, לפי חוקי הטבע לא. יש הרבה כאלה בטבע גם היום, ופיזיקאים או ביולוגים יגידו לך שזה נס. רק לא יגידו נס, הם יגידו שהם לא יודעים אבל ככה זה קורה.
גלעד: זאת תופעת קצה כזאת.
זה תמיד ככה. תביא בן אדם לאיזושהי תופעה שהוא לא מכיר אותה, הוא כך יסתכל עליה, ותסביר לו שזה הנס.
גלעד: אבל כשאדם עובר פעם ועוד פעם, נאמר יציאת מצרים, כך אנחנו לומדים, שזה דבר שאדם כל פעם צריך לעבור אותה מחדש, נכון?
לא. אצלו זה נחשב כנס פרטי.
גלעד: כל פעם מחדש.
מה זה כל פעם? בכל אדם זה פעם אחת שהוא יוצא מהאגו שלו, משליטת האגו.
גלעד: אז מה זה שאדם צריך לראות את עצמו כל יום כאילו יצא ממצרים?
זה כבר לא נס, הוא כבר מבין שזה קורה בצורה הדרגתית. אבל פעם ראשונה כשזה קורה זה באמת נס יציאת מצרים. כי זה נגד כל חוקי הטבע, ופתאום כשזה קורה הוא רואה שזה ממש לא יכול להיות, אבל זה קרה לי.
גלעד: יפה. יש עוד הרבה מאוד שאלות על החגים ואולי אפשר לעשות המשך לזה ולהיות קצת יותר ספציפיים בחלק מהחגים. אבל באמת קיבלנו פריסה מאוד רחבה על התהליך הזה.
אני רוצה רק להגיד, שהאר"י מסביר את זה ב"שער הכוונות". בהרבה מקרים מקובלים מסבירים על כל החגים האלה מבחינת הקיום הרוחני, מאיפה זה נובע מהעולם העליון. אני ממליץ לכם, בבקשה תפתחו, תתעניינו, תכירו. אנחנו נמצאים בעולם שהוא מלא ניסים.
(סוף התכנית)