חיים חדשים

שיחה 802

מה יהיה המשטר הבא?

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 13.12.16- אחרי עריכה

אורן: במסגרת סדרת התכניות שלנו "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, אנחנו רוצים לשוחח הפעם על מצב העולם שבו אנחנו חיים.

כחברה אנושית אנחנו עוברים כל מיני תהפוכות בתקופה האחרונה ורוצים להבין לאן זה הולך, נקווה שזה לחיים טובים יותר.

טל: קיימת היום הרגשה שקורה איזה שינוי גדול. אחרי הבחירות שהיו באמריקה סימנו איזה מהפך. קיים שיח שלם על המשטר הניאו-ליברלי שמתחיל להראות היחלשות בכל העולם, ועלייה של מה שנקרא ניאו-לאומנות, יש חששות מהמשטר הפשיסטי שמתחיל לחזור בכל מיני מקומות באירופה ובארצות הברית.

כדי להבין לאן זה הולך ואיך אפשר אולי לכוון את זה למקום טוב יותר, אנחנו רוצים להבין קודם את המערכת האנושית שמייצרת משטרים, שמייצרת צורות חברתיות שונות. מאיפה זה מגיע, מאיפה זה נובע, למה דווקא צורות כאלה ולא צורות אחרות, ולמה אנחנו אף פעם הצלחנו לסדר באמת את החברה האנושית כמו שצריך.

יש ציטוט יפה של צ'רצ'יל שאמר שהדמוקרטיה היא הצורה הגרועה ביותר של הממשל, חוץ מכל יתר הצורות שכבר נוסו. זאת אומרת הדמוקרטיה היא הדבר הכי טוב שהצלחנו להגיע אליו, אבל גם היא, כפי שאנחנו רואים לאחרונה, לא באמת דואגת לאדם, היא לא באמת מאפשרת לנו חיים מאושרים ושוויון כמו שהיינו רוצים.

אנחנו רוצים להתחיל מהבסיס, איך האנושות נכנסת למשטרים כאלה ואחרים, כי מצד אחד אומרים שהאדם הוא חיה חברתית, שאנחנו חייבים חברה, שאנחנו חייבים סביבה, אבל מצד שני אנחנו כפרטים לא מצליחים לייצר לנו חברה טובה.

מאיפה נובע הצורך האנושי לחיות חיי חברה?

קודם כל אנחנו רואים שההתפתחות הטבעית של האדם מביאה אותו לקשרים חברתיים, זה עם זה. כלומר לא מספיק שהוא חי בתוך החברה הטבעית שלו שזה המשפחה, כי משפחה שייכת לעוד משפחות ולעוד משפחות, זה כמו גלגלי שיניים, בחלק מסוים מגלגל השיניים אני שייך לגלגל שיניים אחר והוא לאחר. כך אנחנו מייצרים חברה. לכן אנחנו צריכים לראות בזה קודם כל דחף חברתי, זה בא מתוך האדם עצמו, מטבע האדם.

חוץ מזה, זה בא גם מתוך הרצון לכלכל את עצמנו, "לכו ותתפרנסו זה מזה". זה לא פשוט, אומנם יש לנו נטייה לסדר את החיים שלנו בצורה כמה שיותר טובה, יפה, ברורה, בטוחה לעתיד, אבל אנחנו לא מסוגלים לספק לעצמנו את כול מה שאפשר. האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, הרצון שלנו ליהנות מהחיים כל הזמן גדל ואנחנו רוצים להיות סוף סוף יותר מוצלחים מדור לדור. יותר מוצלחים, זאת אומרת לייצר הרבה יותר צורות של מזון, עם מגוון גדול, עם מבחר גדול, על ידי טכניקה, טכנולוגיה, אבל אדם אחד לא מסוגל לזה, גם משפחה לא מסוגלת לזה. כי אני רוצה גם בשר וגם חלב וגם עופות וגם פירות, גם וגם. אם אנחנו מדברים רק על המזון, אז כשאני נכנס היום לסופר, ברוך ה', יש קילומטרים של מדפים עם כל מיני דברים, ואם הם נמצאים, סימן שמישהו קונה, ואם הם נמצאים ומישהו קונה, סימן שהוא רוצה. זה רצון האדם. אם כך, יש גם מישהו שצריך לייצר את זה, ואדם או משפחה, או אפילו גוש של משפחות, לא מסוגל, צריכה להיות תעשיה גדולה מאוד, עם מכונות, ואם כך מי יעשה את המכונות, מי ידאג לכל צורות האספקה וכן הלאה.

יוצא שהרצון לקבל שלנו שרוצה למלא את עצמו בכל מיני תענוגים ומילויים דורש מאיתנו שאנחנו נהיה מחוברים זה עם זה. זה בעצם הפירוש למשפט "לכו ותתפרנסו זה מזה", לכן אנחנו צריכים להיות בקשרים, אלה עם אלה.

אני גם לא יכול לבנות את כל הדברים האלה כדי לספק את עצמי אם אני לא אפתח השכלה, השכלה רגילה, גבוהה, חינוך, תרבות. כל זה נמצא בתוך הרצון שלנו ואנחנו צריכים למלא אותו ולשרת אותו. לכן לא לחשוב שאפשר לעשות את זה בצורה מוגבלת, הרי אנחנו רואים עד כמה האנושות מתפתחת, היא מקבלת דחף לגלות עוד יבשות ועוד מדינות ועוד כל מיני דברים. היא נכנסת למטה, לתוך הים והאדמה, והיא עולה לחלל, האנשים מתחילים לסחור בסחורות מקצה העולם לקצה עולם. את מה שאין לי כאן אני מביא מברזיל, מארגנטינה, יין מצרפת אני מביא ומספרד, גבינות, מכונות אני מביא מאנגליה, מגרמניה, מאמריקה. בקיצור, אנחנו רואים שהגענו למצב שהעולם קטן וכולו משפחה אחת, כפר קטן. כולנו תלויים זה בזה. אם קורה איזה אסון במקום כלשהו בעולם, אז אנחנו כבר מבינים שזו תהייה שרשרת אירועים שבסופו של דבר תשפיע על כולם.

טל: אם כך כשאומרים שהאדם הוא יצור חברתי, אז מה שעומד אחרי זה, זה הצורך למלא את התאוות האישיות שלו ולא הצורך לחברה?

זה בלבד, לא יותר מזה. כי טבע האדם זה האגו שלו והוא רוצה למלא אותו. האגו הזה עד כדי כך גדול ורב גווני שאדם לא יכול להסתפק בכפר קטן או בעיר קטנה, הוא צריך לזה את כל העולם. לא סתם אנחנו מקבלים חדשות מכל העולם, הרי למה, מה אכפת לי מה קורה שם, הרי לפני מאה שנים אנשים לא היו מתעניינים ולכן גם כלי התקשורת היו בהתאם? זה מפני שאנחנו נמצאים היום בעולם שהתלות ההדדית היא כזאת שכלי התקשורת רצים לספק לנו חדשות מכל העולם.

אני נמצא בכזה מצב עם הטבע שהתפוצצות קטנה על השמש חשובה לי, ואם היה איזה הוריקן במקום כלשהו, חשוב לי איך הוא ישפיע עלי וכן הלאה. אני מאוד תלוי היום בכולם למרות שאני כאילו יותר מוגן כנגד כל הדברים האלה. לכן אנחנו מתחילים להרגיש מה קורה עם הבית שלנו, עם כדור הארץ, עם האטמוספירה שלו, מה קורה עם הקרינה, מה קורה עם הזיהום שלו וכן הלאה. כי אם אנחנו מדברים על מושג משפחה או בית או כפר, אז אנחנו נמצאים בכפר קטן.

טל: זה מעניין להבין את הפרדוקס הזה, כי מצד אחד אתה אומר שאנחנו אגואיסטים, שאנחנו מחפשים למלא את עצמנו, ומצד שני שאנחנו זקוקים אחד לשני כדי לעשות את זה.

אנחנו נמצאים בכפר קטן ואנחנו מאוד תלויים זה בזה, אבל הטבע המקורי שלנו לא השתנה, אנחנו עדיין נמצאים בדחייה, בפשיעה, אנחנו רוצים לנצל זה את זה, לזלזל זה בזה וכן הלאה. הפרדוקס הזה מתחיל להיות יותר ויותר בולט, מנוגד, כי מצד אחד אני תלוי בכל העולם, ומצד שני אני רוצה לשרוף אותם, שלא יפריעו לי. אם כך איך אחד יכול להיות עם השני? זה כמו ילד קטן שאומר אני לא צריך את ההורים, הוא רק לא יודע שהם מספקים לו הכול, הוא לא מודע לזה. כך אנחנו, ממש כמו ילדים טיפשים.

טל: גם כשמסתכלים על זה מבחינה חברתית, סוציולוגית או פסיכולוגית, אנחנו רואים כמה האנשים זקוקים מצד אחד לחברה, לאישורים שיאהבו אותם ויעריכו אותם, ומצד שני יש לזה מחיר, קיימת חרדה, אנשים עסוקים במראה החיצוני שלהם ובהצגות שהם צריכים להראות כלפי חוץ דרך הפייסבוקים, הטוויטרים.

זה מפני שאנחנו לא מסודרים נכון בקשר בינינו. כשאני נמצא עם המשפחה שלי, אני מרגיש נוח, בטוח, טוב. אני לא מתבייש, אני מרגיש חופשי. אני נח, אני נהנה מיחס של בני הבית שלי, אני יושב איתם לארוחה בשבת, אני יוצא איתם לחופש. הכול תלוי עד כמה אנחנו בונים בית חם לעצמנו, אבל העניין שאנחנו לא רוצים לשנות את הטבע שלנו, לא רוצים לקבל את "רעך כמוך".

טל: האם המשפחה היא הדוגמה הטובה למצב הנכון?

כן. בסופו של דבר שום דבר לא השתנה משך כל ההיסטוריה של האנושות. הבעיה שלנו היא שמצד האגו שלנו קיבלנו דחף להתקרב זה לזה כדי ליהנות מיתר המוצרים, מהביטחון ועוד. אבל מצד שני, כשאנחנו התחלנו להתקרב, ודווקא האגו שלנו דחף אותנו להתקרב, אנחנו לא טיפלנו באגו הזה כדי שבאמת נתקרב בצורה אנושית ולא בצורה שימושית. זאת אומרת אני מוכן להשתמש באחרים אבל לא לשמש אותם. כמה שאפשר יותר לקחת וכמה שאפשר פחות להחזיר. זה מה שיש לנו, והתחרות הזאת היא עד היום. מי הוא העשיר היום? מי שיודע לקבל הכול מכולם וכמה שפחות להחזיר. כך הוא נעשה יותר עשיר, יותר חזק, יותר שולט. פעם חיינו במשפחות קטנות, בצורה חמה, יפה, אבל כשהתחלנו לפתח את הקשר בינינו זה היה על ידי קשר אגואיסטי, לא משפחתי.

אנחנו היינו צריכים להבין כבר אז, עוד בבבל העתיקה, שם התחיל המשבר. לכן אברהם אמר שאנחנו כולנו צריכים להיות כמשפחה אחת, בואו נעשה זאת כי אנחנו תלויים זה בזה. יש סימנים של תחרות, זה סימן שהאגו שלנו גדל ואנחנו צריכים להיות בקשרים, אבל את כל הקשרים האלה נעשה כמו במשפחה. אני צריך את מה שאת עושה ואת מה שהוא עושה, ואתם מעוניינים במה שאני מייצר, נכון, אבל בואו נעשה את זה כמו במשפחה, העניין שאנחנו לא רצינו לצאת מתוך המשפחה הטבעית, אני, אשתי, ההורים, הילדים וזהו.

טל: עד היום בעצם.

עד היום. זו הבעיה, כי האגו שלנו לא השתנה מאז ולכן עד היום אנחנו נמצאים בחברה מקולקלת. הקלקול הזה גדל וגדל עד שהגענו עכשיו שוב למשבר גדול, כמו שהיה בזמן בבל. אנחנו תלויים היום זה בזה סביב כדור הארץ כמו שהיו תלויים אז בכל מסופוטמיה, בכל אזור בבל, באבילון.

לכן עלינו להבין שרק אם אנחנו נסגור את עצמנו בגבולות של משפחה גדולה אחת, ככפר קטן, כמשפחה גדולה אחת, חמולה, לא חשוב איך נקרא לזה, אז רק בצורה כזאת אנחנו באמת נרגיש שיש לנו מקום לכולם.

אנחנו נמצאים עכשיו בבעיה עוד יותר מיוחדת, כי האגו שלנו גמר להתפתח ואנחנו לא יכולים לייצר מקומות עבודה לכולם. אם יהיו בינינו יותר מחצי אנשים ללא הכנסה, איך יכול להיות שהם יתקיימו? אם זה במשפחה אז הכול מתחלק בין כולם, ואם זה כמו היום, זה כמו הסטטיסטיקה במדינת ישראל, 30% מהאוכלוסייה למטה מקו העוני. איך דבר כזה יכול להיות במשפחה? לכן כמו שאנחנו רואים, אנחנו חייבים לסדר את עצמנו, לא יכולים להתקיים כך יותר. חייבת להיות כאן מגמה אחרת, שיטה אחרת לניהול החברה, לניהול המדינה.

טל: אני רוצה לדבר על האנשים שבעצם יצרו את המשטרים הראשונים. נניח ביוון העתיקה כל הפילוסופיה שהתפתחה, הם דיברו על דמוקרטיה ושלטון העם, אבל המשטרים האלו לא הצליחו, למה? רוסו, טען ואני מצטטת, ש"המצב הטבעי הוא מצב גרוע. שמצב שאין בו חוק, אין בו מוסר כי המין האנושי הוא בתחרות והוא צריך להתאגד וליצור חברה או להיעלם מהעולם. כי במצב הטבעי התחרות הזאת ללא חוקים גורמת לזה שהכוח שולט ורק החזק שולט. ולכן, רק אחרי שמייצרים מוסדות חברתיים, האדם הוא בעצם חופשי מהמאבק הזה".

הוא בעצם אומר שהמדינה, המטרה שלה לייצר סדר שבאמת ימנע את התחרות האגואיסטית, ישמור על חופש האדם ויאפשר חיים נורמליים. ואנחנו רואים שבאמת התפתחו כך משטרים וחברות שנוסדו על העקרונות האלה, אז מה היה חסר בהבנה שלהם שלא אפשרו למשטרים האלה להחזיק מעמד?

לא חסר להם כלום, הם אפילו הבינו שצריך לתקן את טבע האדם, הם רק לא ידעו איך לעשות זאת, איך אנחנו נהיה כמשפחה, פשוט מאוד. ז'אן-ז'אק רוסו, הוא לא ממציא את הגלגל, הוא רק הבין את התופעות האלה וכתב עליהן, אבל פיתרון אין לו, תרופה אין.

טל: זאת אומרת, שהמדינה או שלטון החוק לא מספיק כדי לסדר אותנו, צריך כאן משהו אחר?

שלטון זה תוצאה ממה שאנחנו קובעים. אלא, אם אנחנו קובעים שאנחנו צריכים לעבור ממצב חברתי אחד למצב חברתי שני, שהפרט והחברה צריכים להיות קשורים זה לזה, ואין יותר לחברה מה שיש לפרט, ואין לפרט יותר ממה שבחברה, שזה יהיה פחות או יותר בצורה שיוויונית בהתאם לעד כמה זה קטן, גדול, חולה, בריא וכן הלאה, כמו במשפחה.

במשפחה אנחנו מתייחסים לכולם בשווה, בשווה יחסי, תינוק ודאי שהוא מקבל קודם לפני כולם וכן הלאה. אז אותו דבר צריך להיות אצלנו בחברה, אם נתייחס בצורה כזאת, אז כולנו משפחה אחת, יהיה טוב. אם לא, אנחנו תמיד נסבול, ואנחנו לא נדע איך לעשות הסדר הנכון. אלא רק לפי הכלל הזה, שחייבים לשמור על מסגרת משפחתית בצורה כל שהיא גדולה. אבל הבעיה היא שכולנו נרגיש שאנחנו תלויים זה בזה, שייכים זה לזה, שבאמת אנחנו "כאיש אחד בלב אחד".

טל: למה בעצם האנושות התפתחה כפי שהיא התפתחה?

בגלל האגו שבנו, היום אנחנו רואים את זה בכל המשפחות. משפחה אף פעם לא נפרצה, היום אין דבר כזה. היום זוגות מחזיקים את עצמם בגלל רכוש, כי אין ברירה, או בגלל זה שכבר אין מה לעשות משום מה. אבל האגו שלנו גדל עד כדי כך, שאנחנו לא מסוגלים לסבול זה את בתוך המשפחה. אלא, אנחנו צריכים, לא מתוך היחס הטווב והיפה להיות יחד, אלא מתוך זה שיותר גרוע יהיה לי אם אני אתגרש ואתרחק.

ניתן לראות עד כמה האגו שלנו היום לא מסוגל לסבול לחיות עם מישהו, לכן היום הגענו למצב שאנחנו בטוח צריכים לתקן את טבע האדם. כי אחרת אפילו המשפחה, אותו התא הטבעי מלידת האנושות, מאז שהיא קיימת, היום כבר מפסיקה להתקיים. כל משפחה שנייה, אם לא יותר מתגרשת, לא רוצים להתחתן, לא מסוגלים לחיות יחד וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו חייבים לשנות את הטבע האדם, להחזיר את כולם לצורת המשפחה וכל החכמת הקבלה דווקא מטפלת בזה.

טל: כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, התחלנו בצורה של משפחה, ואתה אומר אנחנו צריכים לחזור להיות בצורה של משפחה.

כי אנחנו עכשיו יצאנו מזה. כבר כמה עשרות שנים אחרונות אנחנו נמצאים במשבר גדול מאוד, גם משבר כלכלי, גם משבר חברתי, גם משבר פוליטי, גם משבר סוציאלי וכן הלאה. המשבר המשפחתי הוא משבר הכי, הכי חזק. זאת אומרת, אין לאדם שום מסגרת, תמיד ברחתי למשפחה, תמיד ידעתי שיש לי אישה, יש לי ילדים, אני חייב להם הם חייבים לי, זה אותו מקום המסתור איפה שאני יכול לנוח, איפה שאני מרגיש טוב, בטוח, לפחות שם אני יכול לחמם את הנשמה שלי, היום אין.

והשלב האחרון הוא, המהגרים שעוברים ממקום למקום, גברים נוסעים מהמשפחות שלהם למדינות שונות, אמנם הם עדיין נמצאים במצב שהרצון לקבל האגואיסטי לא כל כך גדול, הם שולחים עדיין כסף למשפחות, נניח מקסיקנים, ששולחים כסף מארצות הברית למשפחות שלהם, אבל גם זה עוד מעט יגמר. אפילו שם, בעמים האלו ששם יש משפחה מסורתית חזקה, כמו בארצות ערב או בארצות אמריקה הלטינית, גם שם זה מתחיל להתנפץ.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים בסוף ההתפתחות האגואיסטית האנושית, וברור לנו כאן שאנחנו צריכים כאן לקבוע יחס חדש בין הפרט לבין החברה.

טל: רציתי להבין את התהליך הזה. התחלנו בתור משפחות קטנות ופרימיטיביות, ואתה מדבר על מצב שהוא נשמע מאוד אידיאלי, שאנחנו חוזרים לצורה של משפחה שכבר כוללת בתוכה את החברה.

אנחנו לא יכולים לחזור למשפחה קטנה. כאן אנחנו צריכים לתת לאדם חינוך בסיסי שבעצם מחזיר אותו לא למשפחה אחת, הוא לא יכול לחזור למשפחה ולהקים משפחה משלו. אלא הוא יקיים את המשפחה שלו בתנאי, שהוא גם יקיים את המשפחה הגדולה, לא יכול להיות אחרת. זה יכול להיות לפחות במסגרת לאומית.

טל: אבל, מה בעצם קרה שם באמצע, כשהיינו במשפחות קטנות ועברנו אילו תהליכים, ניסינו לסדר את היחסים בינינו כדי שכל אחד יקבל יותר ביטחון, אוכל, כסף, כל מה שהוא היה צריך, בנינו כל מיני משטרים, בנינו חברות, בנינו ממש את העולם כולו בכל מיני צורות שונות, מה התהליך הזה?

מה זאת אומרת, העולם כולו בכל מיני צורות שונות, שאנחנו הולכים ומתייחסים זה לזה? זה מין משפחה מקולקלת, יחס, אבל יחס מקולקל.

טל: למה זה צורה של יחס מקולקל?

מפני שאנחנו עשינו בזה יחס של "תן וקח" כמו במשפחה, בבית, שכך נניח אנחנו מתייחסים אחד לשני, כמה כל אחד נותן וכמה לכל אחד מגיע לקבל, זה בעצם מה שיש לנו בחברה. זאת אומרת, אנחנו בחברה לא מביאים את האהבה שלנו, את התלות הטבעית שלנו שכך צריכה להיות, וכך אנחנו צריכים לבנות את החברה האנושית. מהמשפחה הטבעית היינו צריכים להעביר בינינו את היחס הטבעי, הטוב. נניח והמדינה הייתה כמו משפחה אחת ואנחנו היינו כך קיימים, אחרי קבלת התורה אלף שנה.

טל: העם היהודי?

העם היהודי, עם הבעיות, עם הצרות, אבל בכל זאת היינו קיימים, עד שהתנפצו התגרשו ואז כל הצורה הזאת היא נעלמה.

טל: נשמע מאוד קשה להשיג מצב כזה.

יש כוח מיוחד שאנחנו יכולים למשוך אותו עלינו, ולתקן את הטבע שלנו ולהקים גם משפחות קטנות ופרטיות וגם כל העם כמשפחה אחת, זו חובה. בלי זה אנחנו אפילו עוד מעט נראה שלא נוכל לקיים משפחה.

טל: מה באמת מבטיח שאותה תחרות, אותה הכוחנות שקיימת באנושות לא תהרוס את המשפחה היפה הזאת?

התחרות הזאת עוד מעט נגמרת, עידן הכסף, עבודה, מקומות עבודה, שכר, כל הדברים האלה הם כבר מתחילים להיעלם. זאת אומרת, יש כאן הרבה סיבות שמחייבות אותנו לעבור ליחסים של משפחה זה לזה.

טל: תמיד מישהו שלט באחרים, תמיד היה מי שידע לתמרן את האחרים בשביל להשיג יותר.

האהבה צריכה לשלוט ולתמרן, כמו במשפחה. זה בעצם העיקרון הכי טוב, הכי פשוט, הכי טבעי . ואם אנחנו רק נרגיש קצת אהבה, קצת קירבה זה לזה, אנחנו בזה נרגיש את עצמנו שאנחנו באמת חיים, חיים שכדאי לחיות.

אורן: אבל אנחנו לא מרגישים קירבה, אנחנו מרגישים ריחוק.

בסדר, אני אומר לך בשביל זה צריכה להיות שיטה מיוחדת, מסגרת מיוחדת שמלמדת אותנו איך להגיע לאהבה הדדית, "ואהבת לרעך כמוך", אין ברירה. אחרת, אנחנו נעבור כאלו משברים שהם בכל זאת יחייבו אותנו.

אורן: אז לפי תפיסתך צורת המשטר הבאה היא "ואהבת לרעך כמוך"?

ללא ספק. אין לנו ברירה, אנחנו ניראה את זה. כי אם אני לא הולך לעבודה כדי להרוויח, אם אין לי בכלל מקום העבודה, אם כל העולם עויין, אם משפחה אין לי ואני לבד, אם אנחנו לא מתחשבים זה בזה אנחנו ממש הורסים את האוויר, את האוכל שלנו ואת כל הדברים מכל הצדדים, אנחנו בעצם גורמים לעצמנו גיהנום.

אז אין לנו ברירה, אנחנו נצטרך גם מלחמות, וגם עוד כל מיני דברים, גם משטרים, אנחנו עוד ניראה עד כמה שהם כולם מתנפצים. איזה דמוקרטיה יש? על איזו דמוקטיה אנחנו מדברים? אף פעם לא היתה דמוקרטיה. "דמוקרטיה" זה נקרא שיש בינינו יחסים טובים ואנחנו נמצאים ביחס יפה בין כל חברי האומה. שכל חבר באומה מקבל מה שמגיע לו, מה שהחברה רוצה לספק ללו מלב טוב, לכל אחד ואחד, זו דמוקרטיה. מה צ'רציל שייך לזה בכלל, או רוסו, הם רק יכולים להגיד שכן באמת חיים כמו כלבים, נכון. זה הכי טוב מה שיש להם? לא. באה חכמת הקבלה אומרת שלא, יש לי, אני יכולה לסדר את זה. הגיע הזמן לכן היא מתגלה, ונקווה שאנחנו נסדר.

אורן: הרב לייטמן, תודה רבה, אנחנו נמשיך לשוחח, הפעם הזמן שלנו נגמר. תודה רבה טל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. "חיים חדשים", תבואו יהיה מעניין. כל טוב להתראות.

(סוף השיחה)