ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.1.21 – אחרי עריכה

דודי: אנחנו נתחיל בסדרת שאלות על הקורונה. הנתונים מראים שבכל פעם שאנחנו לקראת סיום המגיפה הזו, היא שולפת עוד שפן מהכובע, עוד מוטציות, עוד חולים קשים, עוד קורבנות ותחושות חוסר אונים. גם מצב הרוח הכללי בעולם הופך אפור ועמום. אתה אמרת הבוקר בשיעור שלאנושות חסר צבע. מהו צבע עבור האנושות, עבור העולם?

אנחנו כבר דיברנו מתחילת הקורונה, מלפני שנה כמעט, שכל הדברים האלה, ובכלל כל הדברים שמתגלים בעולם, הם כתוצאה מחוסר ההתאמה שלנו לחוקי הטבע האינטגרליים הגלובליים שמתגלים בזמננו במיוחד, כי האנושות כבר נכנסה לצורה גלובלית ואינטגרלית. לכן אי ההתאמה שלנו להיות מחוברים נכון, בצורה יפה, טובה, בהשלמה הדדית בינינו, היא מביאה אותנו למצב שאנחנו מרגישים אי התאמה. סך הכול מה שאנחנו מרגישים בחיים שלנו זה את אי ההתאמה שלנו לאותם הכוחות, החוקים שמתגלים עכשיו באנושות, ועד כמה אנחנו לא משתווים איתם. זו הבעיה.

לכן אנחנו קוראים לזה קורונה, ווירוס, עוד כל מיני מחלות, תופעות וכן הלאה. אבל אלה סימנים שאנחנו לא משתווים עם אותן הצורות שהטבע רוצה שאנחנו נהייה בהן, שאנחנו נתחבר. כי מטרת ההתפתחות האנושית היא להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות כולה כמערכת אחת אינטגרלית, כמו כל הטבע הכללי שאנחנו לומדים, מבינים ומגלים מיום ליום על ידי המדע. לכן זו התוצאה. אז יש לנו כל פעם התגלות חדשה של הקורונה כביכול, תקרא לזה קורונה, והסיבה לזה היא שכל פעם כשאנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו עוד יותר, אנחנו מגלים שאנחנו לא רוצים להיות בחיבור, ואז מגלים את עצמנו כהפוכים מהטבע ומזה סובלים יותר, מרגישים את זה כמכה, כירידה, כנפילה. כך אנחנו כולנו נמצאים בצניחה חופשית.

דודי: איך אנחנו מוסיפים צבע לאנושות, לחיים שלנו?

רק על ידי ההסבר מאיפה זה בא, למה זה בא אלינו, מתי זה יגמר, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשים לזה קץ. כולם רוצים כבר לצאת מזה. עוד מעט יבוא היום שבכלל אפילו את זה לא נרצה, יהיה מה שיהיה, כמו בן אדם שנמצא בסוף החיים, אז הוא ככה עד שגוסס ועד שמת. אנחנו צריכים להבין שלא כך אנחנו, אלא אנחנו צריכים להתעורר, להתאושש, להבין מה קורה לנו באמת, לעשות את זה בצורה בלתי תלותית בשום דבר, אלא רק אמת, זה מה שצריכים לגלות. עד כמה היא נכונה, לא נכונה, זה לא חשוב לנו, העיקר שזו אמת. נעימה לא נעימה גם לא חשוב, רק שתהיה אמת, שאמת אנחנו דורשים, זאת אומרת את הסיבה האמיתית למצבים שלנו. ואז אנחנו נגלה שהסיבה האמיתית, משני כיוונים, מכיוון הרע ומכיוון הטוב, היא חוסר התקשרות בינינו. והסיבה לחוסר התקשרות היא שהרצון האגואיסטי שלנו גדל בכל אחד ואחד, בכל עם ובכל קבוצת בני אדם, ואנחנו לא מכוונים בכלל להילחם נגד הגברת האגו גם באדם, גם בקבוצות בני אדם, גם באנושות כולה. לכן וודאי שהעתיד שלנו הוא נראה יותר ויותר חשוך.

גיא: בשיעור בוקר אתה דיברת על המצב החדש שהאנושות הולכת להגיע אליו, לרצות את הגילוי החדש הזה. וגם בישיבת כתבים קודמת תיארת לנו מצב חיובי של השפעה ושל חיבור, וכל פעם שאלנו אותך "אבל איפה המילוי?". איך אוחזים או מתארים מצב חדש שאין שום אחיזה בו, אין הרגשה בו? על אחת כמה וכמה האנושות.

אנחנו צריכים ללמד את עצמנו להגיע ליחסים של חיבור בינינו, והחיבור שאנחנו נשיג הוא בעצמו ימלא אותנו, הוא בעצמו יהיה המילוי. זה חוק של אהבה. אני עושה כל מיני פעולות של אהבה והאהבה בעצמה ממלאה אותי ואני לא דורש חוץ מזה שום דבר. אם אתה דורש משהו מעבר לזה, זה לא נקרא אהבה, זה לא נקרא תיקון.

גיא: אדם שלא הרגיש מה זו אהבה כמו שאתה מתאר אותה, איך הוא מתאר אותה כמצב רצוי, שרוצה להגיע אליה, שבכלל יודע על מה מדובר כאן?

צריכים ללמד את האנשים. צריכים ללמד שאנחנו נמצאים בשנאה הדדית, או לפחות באי אכפתיות, ואם אנחנו רוצים להגיע להבנת עצמנו, להבנת הטבע, להבנת הכוח העליון, להבנת מהות החיים, אם אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהחיים האלה האומללים שלנו, אם אנחנו רוצים להבין בשביל מה חיים, למה חיים, מה הטבע רוצה מאיתנו, אנחנו צריכים להגיע לחוק של חיבור. אנחנו צריכים לראות מה קורה בדרגות דומם, צומח וחי, שאם אנחנו מתייחסים נכון זה לזה, אז בדרגות דומם, צומח וחי אנחנו מולידים חיבורים נכונים ומולידים תכונות חדשות, חיים חדשים. מאיפה באה ההתחברות בין אטומים, מולקולות, גושים גדולים, ואחר כך לספיגה ופליטה של החומרים, עד שאנחנו מגלים את החיים שלנו בדרגות גבוהות. אין לנו ברירה, אנחנו צריכים ללמוד את חוק האהבה שנמצא בטבע בצורה חלקית בדומם, צומח וחי, וצריכים ללמד את עצמנו איך להגיע לחוק של אהבה בדרגת האדם.

גיא: יכול להיות שההבנה שצריך להגיע לחוק האהבה תתגלה, כיוון שעכשיו אנחנו בשלב של גילוי הרע, שדווקא ההיפך מתגלה, השנאה והפירוד?

כן, וודאי. תמיד אנחנו מתקדמים מתוך גילוי הרע, שזה הטבע שלנו, ואנחנו חייבים לפתח מעליו הפוך, דרגה הפוכה.

גיא: אתה מרגיש שהאנושות כבר נמצאת בשלב הזה של גילוי הרע?

אני בטוח שכן, כי אנחנו נמצאים בגילוי הרע המתגבר מיום ליום, כולם בחוסר אונים, במיוחד שזה מצב אינטגרלי גלובלי שכולנו מרגישים את זה ואין לנו לאן לברוח, ופשוט מאוד אנחנו כולנו נמצאים בחוסר אונים. מיום ליום זה מתגלה יותר ויותר, האנושות מאבדת תקווה לחזור למצב הקודם, ובאמת אין חזרה. זה כמו בחור שרוצה לחזור להיות ילד קטן ואומרים לו שזה פיגור, אתה לא יכול לחזור להיות כמו בשנות הילדות שלך. אנחנו מבינים שזה יפה לשחק ולא לחשוב על כלום, להגיע הביתה ולדרוש מאימא בגדים נקיים ואיפה ארוחת הצהריים שלי. אבל זהו, כבר עבר הזמן, אתה חייב לצאת מהבית, אתה צריך ללכת ולבנות את הבית שלך, לרכוש מקצוע, להתחתן ולהביא את עצמך למקום החדש וכך להתנהג. אנחנו לא רוצים את זה. יש כזה מצב בחייו של כל אחד ואחד, כי אנחנו אגואיסטים, לא רוצים לקבל על עצמנו אחריות, התחייבות. אבל עכשיו אנחנו מבינים שאין ברירה לאנושות שמתפתחת, אלא אנחנו חייבים להגיע למצב שיש לפנינו בכל זאת לבנות עולם חדש.

גיא: מבחינת האנושות יש הבדל בין גילוי הרע להכרת הרע?

יש גילוי הרע שאנחנו מרגישים, שזה כמו פנדמיה, כמו כל מיני מכות שהן מגיעות לכל האנושות בצורה שלא הייתה עד כה אף פעם. אנחנו אף פעם לא היינו קשורים סביב כדור הארץ באותה בעיה. אף פעם. והבעיה הזאת היא משתיקה את כולם, מעמידה אותנו לפני הבעיה הזאת שאנחנו חייבים להילחם עימה ולהבין מאיפה היא וכן הלאה. זה מצד אחד. ומצד שני אנחנו מבינים שיש כאן אפילו כוח עליון. שהטבע מנהל אותנו, כמו כל אלפי השנים הקודמות כנראה שניהל אותנו. אבל עכשיו הוא נועל אותנו, לא מנהל אלא נועל אותנו יחד, ואנחנו חייבים כאן להתחיל להפעיל את עצמנו בצורה חדשה. זה כמו אותו בחור שמפסיק להיות ילד וחייב לצאת מהבית, מאימא ואבא, ולבנות לעצמו חיים חדשים, מקצוע חדש, משפחה חדשה, בית חדש, הכול הולך קדימה. זה מה שאנחנו צריכים היום להבין. קודם כל להבין, להכיר, ואחר כך לדעת איך בונים.

גיא: זה גילוי הרע, אם אני מבין נכון.

זה גילוי הרע שנראה גם כן, אבל אנחנו צריכים לראות בזה הזדמנות ולא גילוי הרע. יחסית מגלים לנו שאנחנו מפגרים ושאנחנו צריכים להתייחס לחיים בצורה בריאה, נכונה, ולכן אין כאן משהו רע, אלא אותם כוחות הטבע דוחפים אותנו קדימה, כי אי אפשר אחרת. כמו בכל שלב ושלב בהתפתחות האדם כך עכשיו בכל האנושות כולה.

גיא: ומתי גילוי הרע הופך להכרת הרע באנושות?

זה כבר תלוי באלו שנקראים מקובלים, שהם לומדים חכמת הקבלה. בעיקר זו קבוצת בני ברוך שצריכה לגלות לכל העולם מה המטרה שלו בהתפתחות, הייעוד שלו, באיזו צורה צריך להתפתח העולם, היינו בני אדם, שזה לקראת הקשר ביניהם, הקשר הטוב, הנכון. שרק בגילוי הקשר היפה ההדדי הם יכולים לגלות שהם נמצאים בהתאמה לטבע הכללי, לכוח הכללי של כל המציאות שנקרא בורא או א-לוהים. א-לוהים בגימטרייה זה הטבע. כך אנחנו יכולים להסביר לכל האנושות מה מטרת אותן המכות שאנחנו עכשיו עוברים. וגם להסביר להם שזו רק ההתחלה, כי בתורה כתוב על מצבים מאוד מאוד קשים עד לנוראים שהאנושות תצטרך לעבור, אם היא לא תסכים כבר במצבים הללו עכשיו להיות מחוברת נכון.

שלי: איך האנושות תגיע לשבירת לב גלובלית?

על ידי ההפצה שלנו, על ידי ההסבר שלנו. בהתאם למה שהיא עוברת היא מקבלת מאיתנו הסבר מה קורה, למה קורה, לאיזו מטרה זה חייב להביא אותנו, ואיך אנחנו יכולים להגיע לאותה המטרה רק על ידי המאמץ שלנו ולא על ידי מכות, בזמן קצר ונעים.

שלי: למה "אין שלם מלב שבור", למה לב שבור הוא דווקא הלב השלם?

האמת שכל הזמן הוא היה שבור, רק שלא מתגלה כך. אנחנו צריכים לגלות שהלב שלנו שבור, שהוא כולו אגואיסטי, ואני רוצה רק להישאר בשקט בחיים שלי האגואיסטים הקטנים וכמו חיה קטנה להיכנס לתוך הבית שלי, לחור, למשהו, ושם לחיות ולא אכפת לי כלום. אז זה בלתי אפשרי, ואת כל החיים האלו, את כל הנטייה הזאת, אני מגלה כלב שבור. ומתוך זה אני גם מגלה שכבר יש לי בלב איזו התחלה של כוח השפעה וחיבור ויש התנגשות בין שני החלקים האלה בלב שלי, חלק אחד רוצה פירוד והחלק השני רוצה חיבור, ואז בניגוד בין זה לזה אני מרגיש שיש לי ממש שבירה.

שלי: אז למעשה האנושות עכשיו עוברת מצבים שחושפים שאצל כל אחד מאיתנו הלב שבור ולא שלם והוא לא יכול לעשות כלום, כדי שנתחיל לשאוף להיות לב אחד שלם?

כן. שנתקן את הלב שלנו מהשבירה, שהוא יהיה כולו מחובר גם בכוחות הרעים וגם בכוחות הטובים, לא חשוב, העיקר לחיבור.

דודי: אתמול בחצות נסגרו השמיים בישראל, אין יוצא ואין בא. בכלל הסגר בעולם הולך ומתהדק ושמעתי אותך אומר שהסגר שאנחנו עוברים בכל העולם, הוא בעצם הסתרה שמתגלה יותר ויותר ואנחנו צריכים בלימוד ההסתרה הזאת לתאר לעצמנו מה יהיה הגילוי וכך נתקדם ונזמין את הגילוי שיקרה יותר מהר. מה המשמעות שהסגר הוא הסתרה?

אני לא קורא לסגר הסתרה, אני קורא לו אפילו גילוי, כי בכל הסתרה יש גילוי ובכל גילוי יש הסתרה. אנחנו מגלים שאנחנו חייבים לסגור את השמיים, חייבים לבודד את המדינה וכך [יהיה] בכל המדינות, עוד מעט תראה עד כמה הכול ייכנס להקפאה. ממש. כאילו מגיע איזה כוח קור ומקפיא את כולם ואין תנועה בין חלקי היבשות, בין בני האדם וכן הלאה, כולם נכנסים להקפאה. איך הם יתקיימו אני לא יודע, כי היום בנינו עולם כזה שאם אין בינינו העברת סחורות ובכלל חיבור בינינו, אז איך נוכל להתקיים? אבל כנראה שמאין ברירה, אם לא נממש חיבור בינינו בצעדיה הראשונים של הפנדמיה הזאת, היא תפעיל את עצמה בצורה יותר רצינית ולא תאפשר לנו תעשייה, מסחר, חיבור. אני כבר לא מדבר על תרבות, חינוך וכולי. הכול ייכנס להקפאה.

דודי: אז סגר הוא הסתר או גילוי?

סגר הוא גילוי עד כמה אנחנו נמצאים בחוסר קשר בינינו. הוא מגלה עד כמה אנחנו רחוקים זה מזה. ואם נרצה להחיות את עצמנו נצטרך להזרים לתוך הקשר בינינו כוחות טובים. נצטרך לעורר אהבה בינינו ואז בצורה כזאת נחייה את כול הקשרים בינינו לטובה. אחרת נצטרך להיכנס לפירוד, לריחוק, לפיזור וכן הלאה.

גיא: למה הטבע מכה איפה שהוא חיבר? יצר עולם מקושר ועכשיו מקפיא אותו.

הטבע לא מכה, פשוט הגענו למצבים כאלו שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להשתנות. כמו אותו בחור שחייב לצאת מבית ההורים שלו, כבר לא נותנים לו מזון, לא נותנים לו ביגוד, לא משרתים אותו, הוא כבר נעשה גדול וחייב לבנות את החיים שלו בעצמו. ואם הוא לא עושה את זה אז פשוט לוחצים עליו, עד שמגרשים אותו מהבית, הוא חייב להתחיל לרכוש מקצוע, לבנות משפחה וכולי. הטבע לא עובד כאן בצורה אכזרית, הטבע מקדם אותנו לפי התכנית שלו, ואין לנו ברירה אלא כך להבין אותו. ועל זה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה.

אני לא יודע מה מלמדים היום בבתי ספר או באוניברסיטה בכל מיני שיעורים או קורסים, אבל אנחנו צריכים להסתכל על החיים שלנו, אפילו בחיים שלנו הגשמיים, מה אנחנו עושים עם ילדים. ודאי שהיום הילדים מפגרים, כולם רוצים להישאר ליד האימא ולקבל את האוכל והפינה ולהיות שקועים במסך המחשב וזהו. אני מבין שזאת הצורה הטבעית היום, שהם לא רוצים בכלל לעבוד וללמוד ולא כלום, אלא משחקים במשחקים שלהם. זו צורה שלא יכולה להתקיים. באנושות, הדור הראשון הזה שעכשיו קם הוא ממש מפגר, אנחנו צריכים להבין את זה. אבל מצד שני, אנחנו מבינים שאין לו כל כך לאן להתקדם, למה הוא יתקדם, מה חסר בעולם שהוא ירגיש שבאמת הוא נדרש, שצריכים אותו? אין. לאן אתה יכול לשייך אותו, את הדור הזה? זו בעיה. אנחנו צריכים להסביר את כל הדברים האלה, לפתוח אותם.

טל: אז איך בעצם נראה אדם בוגר מפותח, להבדיל מהתינוקיות שלנו כרגע?

הוא צריך קודם כול לעבור בית ספר להכנה לחיים החדשים, לאן הוא צריך לצאת, באיזו צורה להקים את הבית שלו, מה זה נקרא המשפחה החדשה, ילדים שהוא אולי רוצה להוליד. הוא לא רוצה בכלל את כול הדברים האלה, אנחנו רואים שבכול העולם לא רוצים, זה לא סתם ביפן או באיזה מקום, זו מכה מיוחדת מאוד שעוברת על כול באי עולם, שאנשים לא רואים לפניהם מטרה. פעם הם לא שאלו, זה היה בצורה אינסטינקטיבית, ודאי שאני רוצה להתחתן, ודאי שאני רוצה להביא ילדים, ודאי שאני רוצה שיהיה לי בית, שיהיה לי הכול, זה התעורר בצורה טבעית בכול אדם ואדם וכולם היו צריכים את זה. אחר כך הגברים התחילו לא לרצות את זה, אחר כך זה קרה אצל נשים, בחורות, גם הן לא רוצות להתחתן, אישה שלא רוצה בעל ובית זה משהו שלא כול כך טבעי לאישה. זה הפוך מהטבע, גם הן לא רוצות, זה פלא אבל היום זה כך, אנחנו צריכים לראות עד כמה הדברים האלה הפוכים מהנטייה הטבעית, ולראות בזה את המחלה.

טל: אז אדם בוגר ומפותח זה אדם שיש לו משפחה, שאחראי על החיים שלו, או שיש כאן כבר איזו התבגרות נוספת?

לא לפי משפחה ולא לפי מקצוע, אדם בוגר הוא אדם שיודע בשביל מה הוא חי, מה הוא מממש במשך החיים. בזמננו, בדורנו הגיעו למצב ששואלים מה יוצא לי מזה שאקבל מקצוע? שאבנה משפחה ובית וכולי? מה יש בזה? אחר כך אני מת, אין שום תועלת בחיים האלו, לכן "נאכל ונשתה כי מחר נמות". אני לא חושב על מחר, אני חושב איך למלא את עצמי היום. והם צודקים, אם לא נפתח להם את כל הפרספקטיבה אז אין להם בשביל מה לבנות, להתאמץ.

טלי: אם אנחנו מבינים מראש שאנחנו הולכים לתקופה של קרח, של סגר, שהטבע מוביל אותנו לשם, אז למה בעצם התאפשר לנו לפתח חיסון, שנותן איזו אשליה לאדם?

אנחנו נפתח עוד ועוד אלפי חיסונים וכל מיני המצאות כדי להתייאש סופית מכל המאמצים שלנו, עד שנסחט את עצמנו עד הסוף. זה כיוון של הכרת הרע.

דודי: בישראל קיימים סוגי וריאנטים שונים, כשהמרכזיים הם המוטציה הבריטית והדרום אפריקנית. השבוע אותרו עוד חמישה מקרים של מוטציה חדשה מקליפורניה. מה זה אומר שהנגיף מתפתח לצורות שונות של נגיף? מה הטבע רוצה להגיד לנו בזה שהוא מתפתח ומתרבה ככה?

יכול להיות שנגלה ויכול להיות שלא נגלה, שמכל שבעים אומות העולם, שבעים השורשים הרוחניים, יש לנו שורשים בהתפתחות הפנדמיה הזאת, בנגיף הזה. ולכן יש לזה הרבה מקרים כאלו, שכאילו מתפתחים לא לפי המקום שגילו אותו, אלא פשוט יש להם הרבה צורות של המקורות האגואיסטיים שבאים ויוצאים מחיכוכים בין העמים משורשי נשמה.

דודי: זאת בדיוק השאלה, האם יש קשר בין מוטציה כלשהי לאזור הגיאוגרפי שהיא מתפתחת בו, נגיד בין בריטניה למוטציה הבריטית?

אני לא חושב. אני לא חושב שזה כל כך חשוב לנו ושזה תלוי. אבל אני חושב שמהטבע הפנימי של כל אומה ואומה, אמנם שכבר אין כזה דבר שיש לנו את העמים האלו בצורה נקייה, ללא התערבבות ביניהם והתחברות לכל מיני צורות. מאיפה באה הפנדמיה? זו התגלות הרע האגואיסטי, שיש בכל שורש ושורש משבעים השורשים של אומות העולם. ולכן כך זה מתגלה. אז יתגלה פחות, יתגלה יותר, באיזו צורה כאן או שם, אני לא יכול להגיד. אבל זה משם, אלה כוחות של היצר הרע שמולידים את השורשים לפנדמיה.

דודי: אני רוצה לשאול על עוד נושא רגשי, כואב, הקורונה גובה מחיר כבד בנפש. יש מקרים שבהם אנשים מאבדים יותר מבן משפחה אחד תוך זמן קצר. לדוגמה, יש משפחות שאיבדו את שני ההורים בהפרש של ימים או שבועות, יש מקרה שאב ובנו נפטרו בסמוך, ועוד סיפורים רבים ועצובים שהולכים ומתגלים יותר. עוד לפני שמצליחים לעכל במקצת את המוות של בן משפחה אחד, מגיע מוות נוסף. איך אפשר להתמודד עם מכות קשות כאלה?

אני לא יכול להגיד איך להתמודד כי זה תמיד קשה לבני אדם, אבל נתמודד. יש דברים שעליהם לא צריך לתת תשובה, ככה זה יהיה וככה נתרגל לזה. להתחיל לחשוב על זה בצורה יותר טבעית, שזה לא נורא שאדם מת, מה התועלת מזה ומה זה בסך הכול שהלך לעולמו מה שנקרא. אז מת מת, חי חי, מה כל כך הבעיה, האם אנחנו קשורים לזמן ולמקום בלבד וזהו? תסביר להם, אם זה אפשרי, אם ירצו לשמוע, בסך הכול כל הדברים האלה טבעיים.

דודי: נקודה נוספת היא שהרבה פעמים נמנע מאיתנו להיפרד מהנפטר בתקופת הקורונה, לתת לו חיבוק אחרון, חוסר יכולת להשתתף בהלוויה או אפילו בשבעה במקרה בידוד. ואנחנו יודעים שיש כוח מרפא בניחום אבלים. מה יכול להיות תחליף לעידוד אבלים בימי קורונה, לשחרר את כל המתחים, לדבר על הנפטר אפילו?

אני לא חושב שיש פה איזו צרה, בעיה. צריכים להסתכל על זה בצורה מאוד פשוטה, פרקטית. היה חי, חי. נעשה מת, מת. עם מת אין לנו חשבונות.

דודי: החשבון לא עם המת, החשבון עם החי שמרגיש כזה מטען כבד והוא צריך לפרוק אותו?

אז להסביר לו מה מהות החיים ובשביל מה חיים אנשים ואיך הוא צריך להתייחס גם לחיים שלו וגם למי שהיה בחיים ומת עכשיו. לא צריכים לעשות מזה איזה דבר גדול.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. אחת לשנה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל ב-27 בינואר, מחר, מציג משרד התפוצות הערכה שנתית על מצב האנטישמיות בעולם. הדו"ח האחרון תפח ל-140 עמודים, ובו עדכונים רבים לגבי העלייה במקרי האנטישמיות.

ניתן סקירה קצרה. בשנת 2021 צפויות להתגלות קונספירציות רבות שמאשימות את היהודים בהתפרצות נגיף הקורונה על מנת להרוויח שליטה כלכלית עולמית. החידוש הבולט בשנה החולפת הוא שהזירה המרכזית לביטויי אנטישמיות עברה מהמרחב הפיזי למרחב הווירטואלי, מן הסתם בגלל הקורונה. אחד הקמפיינים האינטרנטיים הבולטים הוא קוביד-48, כלומר קורונה 1948, המשווה בין מדינת ישראל לנגיף הקורונה.

בארצות הברית 9 מכל 10 יהודים מודאגים מהאנטישמיות, באירופה 1 מתוך 20 איש לא שמע בכלל על השואה. בגרמניה בפרט המצב מקצין, משנת 2017 עד 2020 נפתחו כ-300 תיקים נגד שוטרים גרמנים שאהדו את הימין הקיצוני. מאז שבית הדין האירופי לצדק אישר איסור על שחיטה דתית בבלגיה, הדבר הולך להתפשט בכל רחבי אירופה, וקיים חשש ואיום ברור על חופש הדת היהודית.

מה אתה חושב על ממצאי הדו"ח?

אני לא שם לב לדו"ח הזה, ואני לא קורא אותו. האנשים שכותבים את הדו"חות האלה, זו העבודה שלהם, הם עושים אותה כך שהעבודה הזאת תישאר להם גם בשנה הבאה וכן הלאה. לכן אני מתייחס לכל מה שכתוב שם בצורה מאוד מאוד סקפטית.

אנטישמיות הייתה, ישנה, ותהיה, עד שאנחנו נסלק את המקור שלה, ובינינו אנחנו יודעים מה צריך כדי לסלק את המקור. לכן כל מה שהם כתבו שם, הם סתם כותבים לעצמם. ואם אנחנו לא מסלקים את המקור אז יהיו עוד בעיות, זאת אומרת יהיו להם עוד סיבות לכתוב הרבה שנים דו"חות כאלה. אני גם לא מתייחס ליום הזה ולמה שקורה, אלא אני מתייחס לאנטישמיות כמו לתוצאה ברורה שאנחנו עושים במו ידינו.

נורמה: תמונת המצב לא עוזרת לפתיחת עיניים?

לא, אני לא רואה שקרה משהו במשך כל ההיסטוריה של היהדות. במשך 3500 שנה, מבבל העתיקה ועד היום הזה, וגם בשבעים, שמונים, תשעים שנה האחרונות, מהגל האנטישמי שקם בגרמניה, בימי הנאצים, אני לא רואה שום שינוי לטובה ושום הכרת הרע באנטישמיות, בפרט מהיהודים עצמם. כולם בורחים מזה, מוכנים לתת בשביל זה כסף, ותעזבו אותי, יותר מזה אני לא משתתף. זה מה שיש.

אני גם לא חושב שהתופעה הזאת תעבור, אלא אך ורק בתנאי שאנחנו נוכל להסביר מה הסיבה לאנטישמיות, ומה קורה.

נורמה: החוקרים צופים לגל גדול יותר של אנטישמיות. באיזה סדר גודל זה עלול לקרות, לפי דעתך?

לפי דעתי זה עלול לקרות עד למצב שכל יהודי ויהודי יחשוב פעמיים אם לצאת מהבית, אם לגלות את עצמו. הוא ירגיש עד כמה כולם שונאים אותו בצורה גלויה. כמו שהיה פעם בגרמניה, ועוד יותר מזה. אבל אני לא חושב שזה ידחוף אותם לבירור. למה? כי כבר ראינו שאין דבר שמביא את האנושות להכרת הרע. אלא הכול תלוי בכמה שאנחנו נסביר את הסיבה לאנטישמיות, ובהתאם לזה נקווה שכל היהודים האלו יהיו מוכנים להכיר בסיבה הזאת.

וקודם כל באגו שבתוך עם ישראל. האגו הגובר בעם ישראל, שגדול יותר מכל אגו שבכל האנושות, הוא הסיבה לאנטישמיות של כל האנושות ליהודים. והסיבה הזאת היא סיבה מוצדקת, נכונה, ואנחנו לא יכולים לעשות נגדה שום דבר. ובהחלט, אנחנו מבפנים נמצאים חלשים כנגד הסיבה הזאת.

נורמה: כמה קרובה התמונה שאתה מצייר, ואיפה לדעתך זה יקרה, במיוחד באיזה מקומות, מדינות, או בכל העולם?

אני חושב שזה יקום בכל העולם מקצה לקצה. ממש מהצפון לדרום, וממזרח למערב, בכל מקום ומקום. וכולם יתחילו לזהות באנשים, אפילו שהם לא מכירים מה זה יהודי, מי זה יהודי, הם יתחילו לזהות יהודים, שאלה יהודים. עד כדי כך שאם תיסע לסין, או למקום אחר, לא חשוב לאיפה, אפילו למקום שלא מכירים בו יהודים. וכולם יכירו שאתה יהודי, וישנאו אותך מיד.

נורמה: כמה אנחנו קרובים למצב הזה?

אני מקווה שמאוד קרובים. אני מאוד רוצה שזה יקרה.

נורמה: מה המשמעות שהאלימות הפיזית ירדה, ועברה לאלימות וירטואלית? היא ירדה בגלל הקורונה, בשנה האחרונה לא הייתה אלימות פיזית, כי אנשים פחות יצאו לרחוב, כמובן. אבל יש יותר אלימות וירטואלית ברשתות חברתיות. האם זה אומר משהו, אולי זה פחות מדאיג, כי בסופו של דבר כאילו מילים לא הורגות?

אני לא יודע, אבל נראה לי שבכל זאת הדברים האלה באים והולכים לפי גלים. וגל נכון של אנטישמיות נכונה, צריך ממש לחייב את כל היהודים, כל יהודי ויהודי, לשאול באמת, מה מקור השנאה. עד כדי כך שהוא ישאל את עצמו בלחץ פנימי, שיוכל לגלות, שזה בא מפני שאני רוצה, או לא רוצה, אבל אני מחזיק את המפתח לחיבור של כל בני האדם. ואני צריך להראות לכולם דוגמה של חיבור. ובצורה כזאת אני לא מסלק את האנטישמיות, אלא בזה אני מבצע את תכנית הבריאה. בזה אני מבריא את כל המציאות. ככה זה.

נורמה: מה אתה אומר על כך ש76 שנה אחרי שיצאנו מאושוויץ, עדיין אנחנו חווים כזה מצב של אנטישמיות?

אנחנו נמצאים כבר 3500 שנה מבבל, נו ומה? שם התגלתה האנטישמיות הראשונה. כי אברהם היה היהודי הראשון, שקרא "ואהבת לרעך כמוך". וכנגדו קם האגו, נמרוד, ושם הייתה הבריחה הראשונה מהשנאה.

מה השגנו מאז? כשיצאנו ממצרים התחלנו לבנות מדינה נכונה? הכול היה רק בצורה חיצונה. בית המקדש הראשון, השני, וכל הדברים האלה, זו לא הייתה צורה נכונה. יחד עם זה שבכל זאת היו בינינו נביאים, ומלכים. אבל הגישה הייתה בכל זאת בהתנגשות, בהתנגדות בין כל פלגי העם.

ואחר כך מרבי עקיבא והלאה, עד ימינו, מה קורה? והיום? תסתכלי מה קורה בישראל, עד כמה כולם שונאים זה את זה, והיהודים הדתיים בראשם. הם נותנים דוגמה לחילוק העם. הם נותנים דוגמה איך הם שונאים את כל החילוניים, והם בשמחה היו הורסים לך את המדינה, אם היה אפשר.

נורמה: מישהו יכול להגיד שאולי אין מקום לדאגה, כי בסופו של דבר כהגדרה, העם היהודי הוא עם נצחי?

כן, אבל האם אנחנו שייכים לזה? את מבינה, זה לא אומר שלא נסבול, אלא זה אומר שאנחנו לא נוכל להימלט מפני כדור הארץ. זה נכון. אבל באיזו צורה נתקיים? אני ממש לא רואה עתיד טוב אם זה ימשיך ככה. מה אנחנו יכולים לעשות? יותר הפצה, יותר צעקות, יותר פרסום למיניו, אבל זה מה שאנחנו יכולים, וכל היתר תלוי בכוח העליון.

נורמה: האם אנחנו עדיין בזמן שאפשר להחזיר אחורה את גלגל הצרות של העם היהודי?

אנחנו נמצאם במצבים שהכול תלוי בנו.

דודי: יש ארגונים שנלחמים נגד האנטישמיות, שמקדמים בקשות כלפי ממשלות וארגונים בעולם, כדי לאמץ את הגדרת העבודה על אנטישמיות של איירה. איירה זו הברית לזכר השואה הבינלאומית. באיירה הגדירו הגדרת עבודה, כלומר הגדירו את האנטישמיות, במסמך שלא מחייב ברמה משפטית, אבל רוב הממשלות בעולם כן מאמצות את ההגדרה הזאת. וההגדרה הזאת בתמצית אומרת כך, אנטישמיות היא תפיסה מסוימת של יהודים, את היהודים, שיכולה לבוא לידי ביטוי שנאה כלפי יהודים. ביטויים מילוליים וגופניים של אנטישמיות, מכוונים כלפי יחידים, יהודים, או לא יהודים, או נגד רכושם, נגד מוסדות של הקהילה היהודית, ואתרים דתיים. בהמשך המסמך הם נותנים 11 דוגמאות, שיהיה ברור למה הכוונה. איך זה בא לידי ביטוי כלפי העם. האם ההגדרות האלו יעזרו במשהו?

זה טיפשי, פשוט מאוד. כי הם לא מבינים מה הסיבה לאנטישמיות. שזה חוק הטבע, חוק שנמצא בתוך הטבע. ולכן אנשים מרגישים את זה מתוכם. אף אחד לא מלמד אותם, אלא הם מרגישים שהם שונאים את היהודים. למה הם שונאים? כי ככה הם מרגישים. ואז קל מאוד להדליק כל אחד ואחד לשנאה ליהודים. קל מאוד, כי זה נמצא בתוך הטבע, כשורש בלתי פוסק, עד שאנחנו נרפא את האנושות מזה.

ולכן עד שכל הארגונים היפים שפועלים כאילו נגד האנטישמיות לא יבינו, הם לא יוכלו להסביר את השורש לאנטישמיות. אז איך הם יכולים לפעול כנגדם, כנגד האנטישמיים? הם לא מבינים, ולא יודעים למה זה קורה כך, מהי התופעה הזאת. אלא הם אומרים "זאת התופעה, אנחנו צריכים להילחם נגדה, וברוך ה' יש לנו עבודה". זה מה שאני הרגשתי בכל הפגישות שלי איתם, שהם בטוחים שיש להם עבודה, ואף אחד לא יזרוק אותם מהעבודה הזאת. הם יושבים, מחממים את הכיסא, זה הכול, והעיקר שעוברים מהיום למחר. כל עוד האנושות לא תגלה את הסיבה האמיתית לאנטישמיות, היא לא תוכל לעשות עם זה שום דבר.

דודי: בדיוק על זה אני רוצה לשאול. כל עוד אדם לא מרגיש את הסיבה לאנטישמיות ואת המקור ואת הפתרון שאנחנו מדברים עליו, ויש לו איזה כן דחף, רואים שיש קומץ קטן באנושות שיש להם דחף לרפא ולטפל, זה לא יעזור לפי מה שאני שומע ממך.

לא. לא יעזור.

דודי: מה כן אתה יכול להציע לאדם כזה שיש לו דרייב לטפל באנטישמיות ולא מרגיש את המקור, לא התעוררה בו נקודה לקלוט את המסר.

שיידע את המקור. בלי זה אין לזה שום משמעות. קודם כל לדעת את הסיבה, לדעת את מקור המחלה, במה זה תלוי ואיך אנחנו יכולים לעקור אותה מהשורש.

דודי: אם אנחנו בכל זאת נצא עם הצהרה קצרה, זה מה שהם עשו, חצי A4, אבל נתמצת את זה למשפט אחר, הצהרה שכולם, כל הממשלות ובתי המשפט ייקחו להגדיר "אנטישמיות היא.." איך אתה מנסח?

אנטישמיות זה היחס הנכון, הטבעי בוא נגיד, היחס הטבעי לאומה ישראלית שהיא נמצאת במרכז האנושות והיא נמצאת בשנאה ההדדית בתוך עצמה. וכל עוד היא לא תסלק את השנאה ההדדית, הדחייה ההדדית שיש בתוכה, כמו שאומרים שלכל יהודי צריכים להיות שני בתי כנסת, אז השנאה שהיא מעוררת באומות העולם, לא תיפסק. אנחנו המקור של השנאה העולמית, האגו העולמי, ולכן דרך כול אומות העולם הבורא סך הכול דוחף אותנו לתיקון. כי התיקון תלוי בהכרה שלנו במהות התיקון ואיך אנחנו צריכים להשתתף בינינו כדי לתקן את האגו האנושי שנמצא בנו.

נורמה: לגבי זה צריכים להסביר שיש ארגונים יהודיים שתומכים בהגדרה הזאת, שקרא דודי קודם, אבל למשל התנועה הרפורמית באמריקה, שזאת התנועה הכי גדולה שיש, היא טוענת שתומכים במניפסט הזה אבל שזה לא צריך להיות חוק. כי יש ביקורת לגיטימית כלפי ישראל ואחד מהדברים זה שהביקורת כלפיי ישראל יכולה להיות אנטישמית כי זה לקחת מדינה מסוימת מכל העולם ולעשות ביקורת דווקא עליה.

כמה שתנתקי יהודים אמריקאים מישראל, בכל זאת כמה שהם יהיו בעד אמריקה ונגד ישראל והם יראו את זה באלף ואחת פעולות והצבעות שלהם וכן הלאה, בכל זאת ישנאו אותם באשר הם יהודים. ותמיד יאשימו אותם שהם או בגלוי או בהסתר, תומכים במדינת ישראל. וישראל, תמיד היא תהייה מדינת האפרטהייד ולא חשוב מה, זה ברור. כי שוב, זה נובע מהשורש הפנימי של הטבע, מהרצון לקבל האגואיסטי, שניתן דרך האומה הזאת לתקן אותו ולהביא את כול העולם לתיקון, לחיבור, לאהבה והשורש הזה שנקרא "עם ישראל" לא מבצע את התפקיד ואז יש לו בעיה גדולה ועכשיו הוא מגיע לחשבון, למשפט.

נורמה: איזו הגדרה או מניפסט היינו צריכים לכתוב, להכין שהמדינות היו צריכות לאמץ? זה לא עובד, אז מה כן היה צריך לעשות?

להסביר לכל העמים ולכל האנושות, מה היא הסיבה שיש שנאה ליהודים, ואיך אנחנו יחד בואו נעבוד על זה כדי שיהיה טוב לכל העולם. זה לא יעזור להם לבוא אלינו בטענות ובמכות, ולא יעזור לנו גם בעצמנו להביא את עצמנו לאיזה תיקונים, אלא אנחנו צריכים יחד לעבוד על זה. כמו ש"בני ברוך" בעצם עכשיו מתחילים לפעול.

שלי: זה נראה שהיהודים מצליחים להתחבר רק כשמורידים להם את האף. שהם קצת מרגישים שפופים, מסכנים, פחות נפוחים.

יש להם אגו הכי גדול מכולם.

שלי: אז אולי זה הפתרון, אולי זה מה שהטבע צריך לעשות לנו. ואז לפחות נתחיל לעבוד?

זה לא תיקון. כמה שעברנו דרך כל מיני מחנות השמדה וכל מיני דיכויים, זה לא עזר.

שלי: יכולה להיות מציאות שבה היהודים מבצעים את התיקון שלהם בלי אנטישמיות. שהם תמיד מקדימים תרופה למכה, או שזה לא יתכן בטבע?

לא יכול להיות, כי האגו שלהם לא ייתן להם לעשות את זה.

דודי: נעבור לנושא האחרון ט"ו בשבט. מחר ערב יום רביעי 27.01 נחגוג את ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, יום הולדת לעולם הצומח. בדרך כלל זה חג צדדי, פחות בחשיבות בעיני רוב הציבור וכנראה כך גם השנה. אבל בכל זאת בשנה האחרונה, שנת הקורונה, הטבע גילה את עצמו יותר. ראינו עד כמה אנחנו תלויים יותר בטבע ותלויים זה בזה. התורה מלמדת אותנו "כי האדם עץ השדה" מה המשמעות של הפסוק היפה הזה?

שאנחנו קשורים כולנו לטבע הכללי, ואנחנו באמת צומחים מהטבע הכללי, והצומח זה הדרגה הראשונה של ההתפתחות. ולכן אנחנו צריכים ללמוד מהטבע הצומח, איך אנחנו יוצאים מהטבע הדומם, שכולנו בינתיים נמצאים בו בחזקת הדומם, שאנחנו כולנו מתים, ולהגיע לדרגת צומח, כי בכל זאת יש לנו התקשרות עם הטבע הדומם, ואנחנו מקושרים דרך החיים שלנו לחי ולמדבר, כי הצומח הוא כבר יוצא. מה שמעניין, מה שמיוחד בו שהוא יוצא מהטבע המת לטבע החי.

י

דודי: אנחנו לא רוצים להיות צמחים, אנחנו רוצים להיות בני אדם.

הכול בא מהדומם אבל דרך הצומח.

דודי: איך הופכים מצומח להיות אדם?

זה לא חשוב, אדם הוא עץ השדה. העיקר זה לקבל שאנחנו צריכים לצומח מהדומם. ואז אנחנו מתפתחים.

דודי: איזה זרע האדם צריך לפתח בתוכו, לטמון בתוכו, כדי לצמוח כמו שצריך?

אהבת הזולת, זה ברור. זה מה שאנחנו צריכים לזרוע.

דודי: זה תלוי בו, באדם?

כן. הזרע הזה הוא נמצא, נקרא "הנקודה שבלב" ואנחנו צריכים לפתח אותה.

דודי: והפרי, מה הוא הפרי?

הפרי הוא שכל האנושות תהיה באהבת הזולת. שנהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד". אנחנו מבינים שבזה שאנחנו יוצאים מהדומם, אנחנו מתחילים לפתח את כוח האהבה בין כל חלקי המציאות, זה העניין של דרגת הצומח על פני דרגת הדומם. כי הצומח צומח מהדומם, הוא מוצא מהדומם כל מה שטוב לו כדי לפתח אהבה, חיבור, התפתחות, התרבות. וזאת תחילת הבריאה.

שלי: השנה נראה שבאנושות נזרעו זרעים חדשים של עולם חדש. מה הם הזרעים שנזרעו בנו ואיזה פירות אנחנו נראה מהם?

צומח זה שמקבל את כל היסודות של הטבע המת, הטבע הדומם ומחבר אותם בצורה כזאת שתהיה התקשרות הדדית ביניהם, ואז בצורה כזאת כשהם מתחברים ביניהם, כל החלקים האלה בקשר הדדי, בקשר אהבה כבר, אז הם מולידים את הצומח, והכול מגיע לצמיחה. ולכן הצמח הוא היסוד של העולם החי, אנחנו צריכים לעשות את עצמנו כיסוד הזה.

שלי: איזה פירות צפויים לצמוח מההתפרקות הזאת של העולם הישן באנושות החדשה, איזה פירות אנחנו רוצים לראות ממנה?

אנחנו צריכים לראות בהתפרקות העולם הישן, כמו זבל שמתוכו אנחנו גדלים, זה הכול. שכל ההתחברות בינינו צריכה להיות התחברות חדשה, אבל מהכוחות הישנים.

שלי: אתה יכול רק לצייר מה היית רוצה לראות, איזה פירות בעולם?

חיבור על ידי אהבה, התחשבות, פשוט חיבור הדדי.

דודי: אנחנו סיימנו את הישיבה הנפלאה, קבלנו שפע תכנים להפצה. תודה.

נקוה שתצליחו הלאה. בהצלחה ובאהבה ובחיבור.

(סוף השיחה)