עזרה הדדית, גמילות חסדים, כל ישראל חברים – מדוע החיים מסודרים כך שתמיד יש בחברה חזקים וחלשים? על הדבר העיקרי שידעו חכמינו ואנחנו מפספסים, על קוד ההתקשרות שיוביל את האנושות לחיים חדשים.
הורים לא צריכים שמישהו יחייב אותם לעשות לילדיהם דברים טובים, או ייתן להם רשימת כללים. האהבה מביאה אותם לחיפוש תמידי איך אפשר להיטיב, במה לעזור, במה לסייע. על בסיס רגש דומה נוצר העם שלנו, בשורשים הכי עתיקים.
אברהם לימד אותנו שהאמת הגדולה של החיים נמצאת בחסד, באהבה, באחדות בין כל הנבראים. זו ההתקשרות שמתאימה לאחדות הטבע, שכל חלקיו מחוברים, ולכן היא מביאה לגילוי הכוח הכללי שבטבע. הכוח האחד. אלוהים.
במעמד הר סיני התחייבנו להיות כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל ערבים. אחרי הכניסה לארץ ישראל בנינו חברה שהייתה בה עזרה הדדית וגמילות חסדים. חינוך מיוחד בנה בדור הצעיר רצון לחיות לפי "ואהבת לרעך כמוך", והגדיר שלהיות אדם פירושו להיות מחובר עם כולם בהדדיות משלימה.
החברה כיוונה לקשר בין אלה שיש להם, לבין אלה שחסר להם. זה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, בין היתר באיסוף היבולים החקלאיים. לקט, שכחה ופאה, פרט ועוללות, כל מתנות העניים עוררו הכרה חברתית שכולנו זה את זה משלימים. העשיר נותן מזון לעני, והעני נותן לעשיר אפשרות לפתח את תכונת החסד. להיות אדם. בלי האפשרות הזו הוא סתם שק של דינרים.
אגב, היום יש המון שפע בעולם אבל גם הרבה מאוד רעבים, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא מרגישים מחוברים. שום דרך לסדר את הדברים לא תימצא, לא יעזרו כסף ותקציבים, עד שלא תיכנס לליבו של אדם אהבה לאחרים.
גם הנוהג של ביקור חולים מראה על קשר בין אנשים במצבים שונים. באופן טבעי, כל אחד נמצא במצב אחר, בבריאות, בעושר, בנטיות אופי, ביכולת שכלית, מנטלית ועוד, ורק יחד נוכל להרכיב פאזל יפהפה. הבליטות שבאחד ייכנסו בדיוק למגרעות שבאחר, וכך נשלים כולנו זה את זה.
במקורות נאמר: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים" (מסכת אבות, א, ב). "תורה" זהו כוח מיוחד שיכול לתקן את טבע האדם מאגואיזם צר לאהבה לזולת. הוא מגיע אחרי שהאדם עושה "עבודה" על עצמו, מפתח רצון להתעלות לכזו רמה. סיכום התהליך הוא ב"גמילות חסדים" שבאה מתוך לב רחב, לב שמסוגל להרגיש את שמחת הזולת וכאבו, כמו את שלו עצמו.
כאלה היו האידיאלים של החברה הישראלית הקדומה. לאורך הדרך עברנו שרשרת מצבים, עליות וירידות ביחסים. לעיתים היינו מחוברים יותר, לעיתים מפולגים. כששנאת חינם החריבה את הקשר בינינו, יצאנו לגלות ארוכה בין העמים.
מעט מאותה הדדיות ישראלית מקורית ראינו בארצות הפזורה. הסטנדרט היה שמי שלא עוזר לאחרים, לא נחשב לחלק מהקהילה. החיים כמיעוט נרדף לא הותירו לנו ברירה אלא להתלכד כמו משפחה.
עם הקמת המדינה התחילה תקופה חדשה במהותה. אותן שאריות מתשומת הלב איש לרעהו, ששמרו עלינו משך אלפיים שנה, נמסרו לידי מוסדות ציבוריים כמו ביטוח לאומי, קופת חולים וכן הלאה. חוט הקשר הרגשי כמעט ונקרע. אני פה, אתה שם. אפילו במקומות שעדיין יש גמילות חסדים, הדברים נעשים דרך עמותות וארגונים. יחס ישיר בין אדם לאדם, פחות ופחות קיים.
אם רצוננו לשפר את המצב במדינה, את הרגישות, את ההתחשבות, את היחס לזולת, אנחנו צריכים להחיות את אותה נקודה של יסודית של אהבה. התנהגות יפה היא רק תוצאה, כאמור, ביטוי להרגשת קשר פנימי עם כל חברי האומה. לשם כך, אנחנו זקוקים לתהליך עומק, חינוכי-תרבותי, כלל חברתי, למהפכה של ממש בתפיסת הקשר שבין הפרט לחברה.
במבט גלובלי, אנחנו חיים בתקופה היסטורית שבה העולם נעשה כמו כפר אחד, כולם משפיעים על כולם ותלויים בכולם. אנחנו תקועים יחד באותה סירה, והאגו שמתעצם בכל אחד יוצר סכנה גדולה. אין לנו עתיד על פני כדור הארץ, אם לא נתחיל לפתח הרגשת קירבה. כמו שכל הטבע מאוחד, כמו ההרמוניה שבין איברים בגוף אחד, כך גם אמורים לתפקד בני האדם כדי להעפיל לדרגת ההתפתחות הבאה.
דוגמה להתקשרות נכונה בין אדם לאדם צריכה להיבנות קודם כל בתוך עם ישראל, כי בנו טבוע רושם פנימי מחיים בחיבור ואהבה. בנוסף, אנו נושאים בקרבנו את חכמת החיבור של אברהם, השיטה להבאת כוח מתקן לטבע האגואיסטי שבאדם. היום היא מפורטת בעיקר בחכמת הקבלה של הרב יהודה אשלג, שידוע בכינוי "בעל הסולם". ניישם את השיטה כאן, יהיה לנו מה לתת לעולם, ונראה איך כוח עליון זורם בין אדם לאדם.
משלים הכול, לכולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 174 – bit.ly/3iDWNs3