חיים חדשים

שיחה 1093

החברה כמשפחה אחת

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.03.19 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1093 והנושא שלנו הוא "איך אפשר לבנות והאם בכלל אפשר לבנות חברה שתהיה כמו משפחה?" לא בחוג מצומצם של האנשים שיש לנו איתם קשר דם, אפילו לא עם השכנים שלי או החברים שלי אלא בכלל, תחשבו בגדול, חברה שתחיה כמו משפחה. ננסה להתעמק בביטוי הזה, בדרך לחיים חדשים. תהיו איתנו.

ניצה: זה נשמע כמו משהו שהוא חלום של כולנו. כולנו היינו רוצים לחיות בחברה שהיא כמו משפחה, שהיא מקום חם, שהיא מקום שמרגישים בו בטוח. מקום שאתה יכול לתת לעצמך ולילדים שלך להסתובב חופשי ולא לפחד שמישהו יפגע בכם. אני לפחות, כאימא, כאישה, החלום שלי הוא שהחברה שאני חיה בה, תתנהל לפי ערכים של משפחה, משפחה אמיתית שיש בה קשרים טובים, קשרים של חום ואהבה.

ומפה אני שואלת את עצמי, אני גם שואלת אותך, כי הרבה פעמים אני גם שומעת שאנחנו שואפים להגיע לזה שכולנו נהיה משפחה אחת, מה המשמעות של זה? האם זה אפשרי בכלל, האם זה ריאלי? האם אפשר לייצר בכלל הרגשה של משפחה בחברה?

אם כולם מעריכים מאד את המשפחה, את החום שלה ואת הביטחון שבה, את היחס היפה שכולם סולחים לכולם, ומקבלים כל אחד כמו שהוא, אז למה אנחנו לא רוצים להרחיב גבולותיה?

ניצה: אולי זה לא משהו שנמצא בכלל בתפיסה שלנו, כמשהו שהוא אפשרי.

למה?

ניצה: כי אנחנו מכירים מושגים מסוימים מאוד, שמשפחה יש לה דגם מסוים, זו משפחה שהיא ביולוגית, כך אנחנו מכירים אותה, ואני כן מרגישה שאתה מדבר על משפחה כמשהו אחר, שהוא מביא ערכים אחרים, שהוא מביא רגש אחר. והשאלה היא באמת, אם אנחנו מסתכלים על החברה שלנו, החברה הישראלית קודם, אני לא אדבר על החברה העולמית, מה היה קורה אם בחברה הישראלית הייתי רוצה לפתח יחסים של משפחה בתוך החברה.

זה לא ילך. אם אני מדבר על כל אומה אחרת, אני יכול להגיד שבכל אומה ואומה ישנה איזו נטייה להיות כמשפחה. לא כמו במשפחה עצמה אבל בחצי מזה, כי כל אחד מרגיש שהוא שייך לזה. מה שאין כן, בעם ישראל זה לא קיים. אנחנו כמו אחים לצרה. במשך אלפי שנים לוחצים עלינו או רוצים להרוג ולהשמיד אותנו, ולכן אנחנו מרגישים את עצמנו כעם.

מה זאת אומרת "עם"? זו קבוצת אנשים שנמצאים כל הזמן תחת לחץ מכל העמים, ואם לא זה, לא היינו קוראים לעצמנו עם בכלל, אלא היינו מתפזרים לכל הכיוונים. לכן אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו כמו כל העמים.

לכל העמים יש קשר משפחתי, כי הם באים גנטית מאותם אבא ואמא שהיו פעם, מהכפר הקטן ואחר כך עיר ואחר כך מדינה, כמו שכל העמים התיישבו על פני האדמות. ואנחנו לא. אנחנו חברה מלאכותית, שקמה תחת אברהם אבינו מתוך אוסף של כל מיני העמים מבבל העתיקה, ולכן אין בינינו מלכתחילה שום קשר אלא הקשר נעשה אחר כך. הוא היה חי בתימן, ואני במזרח אירופה, ואת מעוד מקום וכך כל אחד ואחת, ואז נוצר איזה קשר. אבל זה לא קשרים שאנחנו יכולים להגיד עליהם שאנחנו שייכים לאיזו אומה. אם לא הלחץ החיצון, כבר היינו נעלמים או מתפזרים, לא היינו רוצים להכיר זה את זה.

אורן: זה המצב שלנו היום.

מאיפה? מתוך זה שלא היתה לנו אף פעם קרבה מאבא ואמא גנטיים.

אורן: ולכן כל הקרבה שאולי מרגישים כאן היא בבחינת אחים לצרה.

כן.

אורן: זה המצב עכשיו. כשאנחנו מסתכלים אל האופק קדימה, לאן היינו רוצים להתקדם, לאן היינו רוצים להתפתח, באיזו חברה הינו רוצים לחיות, יש דימוי שאתה נותן אותו לא אחת, שאומר שבמצב המתקדם יותר, אנחנו יכולים וממש ראויים לזכות לחיים שבהם נרגיש, לא בתוך התא המשפחתי שלי, שיש בו קשר דם אלא בכלל, בחברה, כשהיא תהיה במצב מתקדם יותר, אז נרגיש כמו במשפחה. לשם אנחנו יכולים להתפתח.

האם אפשר להתפתח למקום כזה? האם אתה יכול להתחיל קצת לצייר לי אותו, מה זה בכלל אומר שבני אדם שאין ביניהם קשר דם, ברמה החברתית, כלל חברתית, שבבסיס שלהם הם אנשים זרים, חיים כמו משפחה? מה אומר הסלוגן הזה?

שיש להם אבא ואמא רוחניים. שיש להם שורש לא גשמי אלא רוחני אחד. זאת אומרת, שכוח מיוחד מנהל אותם, מטפל בהם ועוטף ומחמם אותם, ומחזיק אותם ממש, אבל בתנאי שהם שייכים לאותו השורש. השורש הזה נקרא "הכוח העליון", "בורא". למה הוא נקרא "בורא"? כי הוא נמצא במצב של "בוא וראה", שאתה יכול לבוא, להשתדל להגיע אליו, ואז אתה תראה ותרגיש אותו.

בצורה כזאת אתה הופך להיות לעם, עם שנקרא "עם ה'", עם הבורא. חוץ מזה, שום קשר ביניכם לא יכול להתקיים אלא ההיפך, יהיה ביניכם פירוד עד שתתפזרו לגמרי. זה העניין של הגלות, שפתאום נפסק הקשר שהיה, אפילו הגשמי, וכולם התפזרו בין כל העמים.

ניצה: זאת אומרת שכשהיה קשר בעם היהודי, בעבר, הם הרגישו את אותם אבא ואמא רוחניים, משותפים להם?

הם הרגישו כוח רוחני שפועל בהם.

ניצה: שהוא מכונה נגיד, אבא ואמא. וברגע שהם התפרקו, הם הפסיקו להרגיש את ההרגשה הזאת. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו היום פה, בחברה שלנו, אם אנחנו רוצים לעורר את ההרגשה הזאת של לחיות כמו במשפחה, אנחנו צריכים להיות מודעים לזה שיש איזה כוח אחד שהוא כמו אבא ואמא שלנו? איך אנחנו מתעוררים בכלל להרגשה הזאת שיש אבא ואמא משותפים רוחניים?

את זה מסבירה לנו חכמת הקבלה. שיש כוח מיוחד, שהוא יכול לאחד אותנו ולהביא אותנו להישגים אחרים. שאנחנו נתחבר, שנהיה כעם אחד, שאנחנו נשיג את מהות ומטרת החיים בצורה אחרת, לא כמו החיים הגשמיים, הגופניים אלא יותר גבוהים. כל זה אפשרי.

אורן: לאיזה הישגים אפשר להגיע, כשאתה אומר הישגים מרמה אחרת?

נצחיים. השגה בלתי גבולית בכל החיים, בכל הקיום שלנו.

אורן: תפרוט את זה קצת לפרוטות, איך החיים בישראל יראו? לאיזה הישגים אפשר להגיע במדינת ישראל?

כל אחד שנמצא בגופו וחי בעולם הזה מה שנקרא, יודע בשביל מה הוא קיים וכל הפעולות שלו כולן מכוונות לחיבור עם הזולת.

אורן: מה זה אומר?

חיבור עם הזולת, שאני פשוט מאוד עוזר לזולת להגיע לחיבור, עד שכולנו מתחברים "כאיש אחד בלב אחד", ובתוך הקשר בינינו מתגלה "הבורא" במלוא עוצמתו. "הבורא" זה הכוח הכללי של הטבע, שמחזיק את כל הטבע, דומם, צומח, חי ומדבר בתוכנה אחת, בכוח אחד חיובי, שקושר אותם יחד על פני הכוח השלילי שישנו גם בטבע.

כי הטבע כולל בתוכו שני כוחות, פלוס ומינוס. הכוח החיובי, הפלוס, זה הבורא, והכוח השלילי, המינוס, זה כוח האגו, ואנחנו צריכים בעצמנו, לפי הכוח השלילי האגואיסטי שמתפתח בנו בכל פעם, למשוך את הכוח החיובי, כך שהם יהיו באיזון בין שניהם. ואז אנחנו שומרים על הנוסחה שבטבע, "על כל פשעים תכסה אהבה", וכמו שאנחנו רואים בטבע, בפיזיקה, באיזון של כוחות הפלוס והמינוס בכל הרמות ובכל סוגי הכוחות, אנחנו משיגים תוצאה טובה.

ניצה: כדי להקים משפחה ביולוגית, אנחנו יודעים את הכללים. זה די ברור, גבר ואישה פוגשים אחד את השני ומתחברים, מקימים משפחה, מקימים תא. מה צריך לעשות כדי להקים את ההרגשה של המשפחה הרוחנית הזאת?

לא צריכים מינים כמו בעולם הזה. למין הפיזיולוגי, זה בכלל לא שייך. אלא כל אחד ואחת יש בהם אגו משלהם, שנקרא החלק הנשי, והם יכולים להשיג את התיקון לזה, שזו עדיין לא האישה הרוחנית, וכנגד זה הם יכולים להשיג את הכוח הרוחני, ההשפעה, זה נקרא הצד הגברי, ולעבוד כך בשני הכוחות האלו, כדי להקים את הנשמה שלהם. הנשמה זה נקרא שמולידים את הגוף הרוחני שלהם.

אורן: במצב של חברה רוחנית כזו, כשיש עזרה הדדית בין כולם, כדי להגיע למצב שבו מחוברים יותר ויותר לכוח החיובי שנמצא בטבע כמו שהגדרת קודם, איך בן אדם מתייחס לאדם אח באותה חברה, כשיש לו דעות הפוכות משלו?

מה זה "דעות הפוכות"? אם הוא לא חושב בדעות ההפוכות האלה לעשות רע למישהו, אז זה לא הפוך.

אורן: תבחר איזה תחום שאתה רוצה.

האם זה לרעת הזולת או לא?

אורן: אף אחד לא לרעת אף אחד. פשוט יש לי תפיסת עולם.

לא, אדוני. זה לא נכון.

אורן: אז תתקן אותי בבקשה.

אנחנו צריכים לבדוק את כל הדעות האלה, כל הנטיות האלה, כלפי מטרת החיבור המשותפת בינינו שמחייבת אותנו. האם אנחנו בטוחים שהדעות האלו, הנטיות הללו, שיש בכל אחד ואחד, הן תומכות ומביאות אותנו לאותה מטרה, ששם אנחנו מתחברים כולנו "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: קצת לא הבנתי. בחברה הזאת, שנגיד היא מתחילה להתקדם למקום שאנשים רוצים להתחבר ביניהם ולהתחבר לכוח הזה הכללי, החיובי, הטוב, יהיו חילוקי דעות בין אנשים?

כעקרון לא כל כך.

אורן: איך זה יכול להיות, לכל שני יהודים יש שלוש דעות. איך יכול להיות שפתאום אין חילוקי דעות, ולכולם יש את אותה דעה?

דווקא מפני שיש ביניהם חילוקי דעות, הם יכולים להתעלות מעליהן למטרה משותפת אחת.

אורן: אז יש חילוקי דעות.

מלכתחילה ודאי, ועוד איך.

אורן: אז נגיד שאתה ואני בדעות חלוקות ואנחנו בתוך חברה מתקדמת יותר מהחברה שאנחנו מכירים היום, ואנחנו רוצים להגיע לחיבור, רוצים להרגיש משפחה רוחנית, קשר רוחני וכל הדברים היפים שציירת, איך אנחנו מתייחסים לזה שאנחנו חלוקים בדעותינו?

אנחנו [מתנהגים] שעל כל פשעים תכסה אהבה, זאת אומרת, אנחנו צריכים לבדוק, האם הדעות שלך והדעות שלי, תומכות בכך שאנחנו נתחבר או לא. ואם הן לא תומכות, אז זורקים את זה כמה שיותר מהר. כמה שיותר רחוק.

אורן: אתה יכול לתת לי דוגמה?

זה לגמרי לא חשוב. כי ברור לנו, שאותו מקום איפה שאנחנו חייבים להיות בחיבור, הוא קובע לנו עכשיו איך אנחנו ננהל את עצמנו. הוא מנהל אותנו בעצם, אותו חיבור העתידי שאליו רוצים להגיע.

אורן: ואיך אתה מתייחס לדעה שלך?

אין לי דעה, אלא רק שהיא תומכת באותו חיבור. לא איכפת לי שום דעות, אני דורך עליהן, זורק אותן. אני שמח רק מזה, שאני מברר בתוכי כל כך הרבה דעות שהן לא תומכות בחיבור המשותף, ואז אני מתפטר מהן משמחה.

ניצה: כשאנחנו מסתכלים על החברה הישראלית, במיוחד בתקופה האחרונה, הכול רועש וגועש. כל אחד זורק את הדעה שלו ואת הרעיון שלו, ואז כמה אלפים אחרים עונים לו ומתחילות ממש השתלחויות. זה גם ברשתות החברתיות, במדיה, בכל התקשורת, בלגן, ברדק אחד שלם קורה ופחות חשובה הדעה של זה או זה. מה שאנחנו מנסים להבין, זה איך כשמפתחים את הרגש המשפחתי המיוחד שאתה מדבר עליו, מה קורה לכל הדעות והרעיונות האלה? הן מתיישרות לאיזה כיוון, הן מתארגנות בצורה אחרת?

הם משלימים זה את זה.

ניצה: הם מתחילים להיות משלימים זה את זה?

כן, לכל דעה שלילית יש מקום שעל פניה אנחנו מתחברים.

ניצה: לכל דעה יש מקום?

לכל דעה, אחרת היא לא הייתה בכלל צצה במוחו של אדם.

ניצה: מה ההבדל בהגדרה שלך בין דעה שהיא אחרת, אבל היא מובעת בצורה חיובית, לבין דעה אחרת שהיא מובעת בצורה שלילית, שהיא הרסנית?

היא לא הרסנית, זה הכול כדי לברר.

ניצה: רק כדי לברר.

ויכול להיות שהיא לא הרסנית, אם אנחנו בודקים אותה נכון כלפי המטרה המשותפת.

ניצה: איך בודקים נכון?

אנחנו צריכים להיות כבר במטרה המשותפת ולראות משם מה הדעות האלו שעכשיו אנחנו מרגישים בתוכנו, עד כמה שיש להן כוח להביא אותנו לאותה המטרה.

ניצה: איך ליצור משפחה ביולוגית זה פשוט, אנחנו יודעים איך עושים את זה. איך ליצור משפחה רוחנית, או משפחה שמרגישה את הקשרים, חברה שהיא מחוברת בקשרים של חום ואהבה ביניהם, איך עושים את זה? אז עכשיו אני מבינה שאתה אומר, קודם כול צריכה להיות להם מטרה אחת משותפת.

זה חינוך. זה חינוך גדול מאוד, רחב, שעוקף את כל החברה וכל אחד ואחד, וכולם מתקדמים מיום ליום, כששומעים כל מיני שיחות, הבחנות, הכוונות וכן הלאה.

ניצה: במשפחה הביולוגית, כשמישהו מתקשר עם מישהו הוא צופה את האופק, איך המשפחה שלי תהיה, כמה ילדים נרצה להביא לעולם, איך היינו רוצים לחנך אותם, ויש לנו מטרה משותפת לבנות תא משפחתי. מהי אותה מטרה משותפת שאתה מדבר עליה, שתבנה אותנו כחברה, כתא משפחתי?

המטרה שכולנו נהיה באיחוד, חיבור, מצב הכי טוב, עידוד ממשי מכל הכיוונים שבעולם הזה. והעיקר שאנחנו מגלים את העולם העליון, איך אנחנו יכולים להיכנס בו, איך אנחנו יכולים להרגיש אותו, איך אנחנו יכולים לחיות בו.

על ידי החיבור בינינו אנחנו מגיעים לדרגה הבאה שהיא נקראת "אדם", הדומה לבורא בצורה כזאת, שאז אני מרגיש את החיים כנצחיים, שלמים, שאין לי שום הגבלה בכלום. אני לא חי בתוך חמשת החושים הגופניים שלנו, אלא אני חי בחמישה חושים רוחניים שלי שנותנים לי אפשרות לחיות במרחב אחר לגמרי. אני כאילו מתנתק מהעולם הזה, כאילו נעלם ממני התיאטרון הזה, ואני מפסיק להרגיש את העולם הזה אפילו. כי ההרגשה הרוחנית מדכאה את ההרגשה הגשמית, כי היא פחותה ממנה, זה מה שאני מרגיש.

זה לא שאני נעלם מהעולם הזה, אלא הערך שאני עכשיו מקבל לחיים שלי, הוא ערך כמו עולם נצחי לעומת מצב העולם השפל והזמני.

אורן: אז אם אני מדמיין לעצמי את החברה הישראלית במצב יותר מתקדם, בכיוון שתיארת עכשיו, איזו חברה, איזו מדינה תהיה פה? איך היא מתנהלת? מה יש בה שאין היום, מה המטרה שאני צריך לצייר לעצמי, לאן צריכה החברה הישראלית להתקדם?

המטרה היא שאנחנו כאן בונים את עם ישראל במדינת ישראל, שיהיה דוגמה לכל העולם, ומתוכו אנחנו נותנים הכוונה ודוגמה לכל העמים והופכים להיות "אור לגויים" מה שנקרא. זה הייעוד של עם ישראל ומדינת ישראל. ובצורה כזאת הסכימו עם זה כולם.

אורן: נכון. זה מה שכתוב במגילת העצמאות, ועל זה חלמו כולם. לא נראה לי שיצא להם. אז בוא נתחיל לברר את המושגים האלה מרמת הסיסמאות לרמת הפרקטיקה, מה זה אומר חברה שהיא דוגמה, מה יש בה שאין בחברות אחרות?

אהבת הזולת. אהבת הזולת, שלא צריכים לעולם של היום, בכול השוק העולמי, האירופאי, האמריקאי, בין העמים, בין האומות, בין מדינות, בין איש לרעהו לא חשוב מי, לא חשוב כלום חוץ מחיבור הנכון, חיבור ההדדי. ואת זה אפשר לעשות, רק בתנאי שאנחנו משנים את טבע האדם. ואיך לשנות את טבע האדם אנחנו היהודים יודעים, כי יש בנו יכולת לפתוח את הכוח הזה שמשנה את הטבע, שבמקום טבע אגואיסטי ינתן לנו טבע שני. ואז אנחנו נימצא בין שתי צורות הטבע, חיובי ושלילי יחד. וביניהם אנחנו נוכל אז להגיע לבחירה, לחיים, שכנגד כל כוח שלילי, יש לנו כוח חיובי, ואנחנו כבני אדם שולטים בשני הכוחות האלה.

אורן: חברה שבאמת תהיה דוגמה לכל החברות האחרות בעולם, זו חברה שיהיה בה אהבת הזולת, חיבור נכון בין אנשים. זה אפשרי, רק אם בתוך כל פרט שנמצא בתוכה מתחולל שינוי של טבע האדם. השינוי הוא צריך להיות שינוי ממה למה? מהו הטבע הנוכחי שהוא צריך להשתנות, ולאן הוא צריך להשתנות?

הטבע האגואיסטי, שהוא רק לנצל את האחרים לטובת עצמי, הפרימיטיבי, הקטן, הבהמי, שכך בעולם הזה אני נראה.

אורן: זה טבע האדם מתכתחילה?

כן.

אורן: ולאן הוא צריך להשתנות?

זה טבע של כל בני האדם. הטבע של היהודי, הוא הרבה יותר גרוע. אנחנו היינו פעם בדרגה רוחנית שבה היינו לטובת הזולת, נפלנו מזה למצב שאנחנו בצורת האגו הכי גרועים, כי אנחנו עושים הכול לטובת עצמנו, פי כמה יותר ממה שעושות אומות העולם.

אורן: זה הסטטוס הטבעי.

כן.

אורן: לאן צריך להשתנות?

אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, כמו שהיינו פעם לטובת הזולת בינינו, ולהראות בזה דוגמה.

אורן: לא הבנתי את הלאן, לאן להשתנות? לאן להגיע?

לטובת הזולת.

אורן: שכל אחד יהיה לו רצון לפעול לטובת הזולת?

כן. והשיטה הזאת היא קיימת בינינו, שאנחנו מזמינים את הכוח הזה החיובי שישלוט בנו, הנקרא "בורא", "כוח עליון", לא חשוב איך לקרוא לזה. אבל הוא שורה בנו, והוא מביא אותנו לקשר היפה, הנכון בינינו.

אורן: שאלה, יש לי ילדים. נראה לי שבאופן טבעי הטבע נתן לי נטייה שאני רוצה לטובתם. זה בקשר דם.

כן.

אורן: אם אני מרחיב ומסתכל ברמה הכלל חברתית, אז יש אני, הילדים שלי, המשפחה שלי, ויש אנשים זרים, מיליוני אנשים זרים החיים איתי במדינה. אתה אומר שבי צריך להתפתח רצון להיטיב לזר? אין בי כזה רצון כמובן להיטיב לזר.

הוא יבוא.

אורן: יבוא. כשהוא יבוא הרצון הזה להיטיב לזר, הוא יהיה במשהו דומה או שונה מהנטייה הטבעית שיש לי להיטיב לילדים שלי?

יותר גדול.

אורן: מה שאמרת עכשיו, נשמע בלתי אפשרי.

נכון.

אורן: ככה, אתה יודע, במילים עדינות.

מסכים.

אורן: אפילו קצת הזוי.

כן.

אורן: אז איך אתה אומר לי את זה? אתה לא נראה לי בן אדם הזוי, אתה נראה לי בן אדם לגמרי ריאלי, מפוקח עם רגליים על הקרקע.

אז אני אומר לך שזה אפשרי להזמין, לפתוח כזה ברז, ואז יוצא משם כוח עליון שכמו שהוא ברא אותנו ברצון האגואיסטי, ביצר הרע, הוא הביא לנו גם כן כנגד זה רצון השני, שנקרא "כוח אלטרואיסטי", "יצר הטוב". ואנחנו נהיה נשלטים על ידי שני כוחות, ולא כוח אחד כפי שעכשיו שולט בי ושורה בי. ככה זה. ואז כולנו נרגיש שאחרים חשובים לי גם כן באותה מידה, כמו שחשוב לי הנכד היקר שלי, האהוב. ככה זה.

אורן: הברז הזה שאפשר לפתוח, וממנו להזרים אל החיים שלנו..

כן, זה השיטה שנקראת "חכמת הקבלה".

אורן: וכשהברז הזה נפתח לפי השיטה הזאת שנקראת "חכמת הקבלה", הכוח הזה שבא מתוך הברז הוא בעצם מחולל שינוי בטבע האדם, כאילו את היוצרות הכי פנימיים שבי הוא משנה?

כן.

אורן: אני מניח שזה לא תהליך אישי. אם אנחנו מדברים ברמה חברתית, אז החברה כולה צריכה להתחבר לאיזה ברז כזה.

נכון.

אורן: לאן הלכה תחושת הזרות? קודם היית זר לי.

היא נעלמת. לא לפני זה, אלא על ידי הכוח הזה שהוא פתאום ממלא את כל החללים שבינינו, הוא מתמלא ביחס הטוב. אני רוצה או לא רוצה, ככה אני כבר מתייחס לשני, שהוא טוב. אני פתאום מגלה בך מישהו שהוא יותר חשוב לי מעצמי.

אורן: למה?

כי כך הכוח הזה מחייב. כמו שהוא עכשיו מחייב אותי ללא שום סיבה, שאני חושב על עצמי שאני חשוב לפניך.

אורן: באופן טבעי.

זה נקרא "טבעי". זה לא טבעי, אלא כך אנחנו חיים.

אורן: כן, מלידה אנחנו כך, לא?

כן. ואז הוא עושה אחרת, הוא נותן לי להרגיש שאתה יותר חשוב לי מעצמי.

אורן: אנחנו בעצם יוצרים פה בריאה חדשה. כמו שהטבע ברא אותנו עם נטייה טבעית לחשוב על עצמי ועל הילדים שלי וזהו, פתאום כאילו יש פה איזה יצור חדש, נברא חדש.

נכון, זה נקרא "אדם", "אדם הרוחני", לזה צריכים להגיע.

ניצה: ואיך הוא רואה את החברה? אותו אדם רוחני שמסתכל על החברה?

הוא רואה את כולם כחלקים ממנו. חלקים ממנו הבלתי נפרדים.

ניצה: זאת אומרת אפילו לא משפחה, יותר אפילו. כאילו הרבה יותר קרוב.

לא משפחה, אלא שום דבר לא מפריד בינינו. עד כדי כך לא מפריד. כמו שאני עכשיו מסתכל על הגוף שלי, כך הוא מרגיש את כולם, שהם נמצאים בגופו.

אורן: השינוי התפיסתי הזה, הוא תנאי לזה שתהיה חברה שיהיה בה חיבור, ואנשים ירצו להיטיב. זו כבר תוצאה רק מהשינוי הזה הפנימי?

כן, ולכן זה יתקיים.

(סוף השיחה)