האזנה לקטעים נדירים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום אשלג,
בתוספת ביאור של תלמידו וממשיך דרכו, הרב לייטמן.
השאלה היא: בגשמיות אנו רואים, מקודם היה עובר בבטן האם, ויוצא ממקום הזה ובא למקום אחר - לאוויר העולם. ברוחניות אין מקום - אם כן, מה הפירוש לידה?
יש לנו כלל: מה שנקרא בגשמיות קירוב מקום, ריחוק מקום - זה עניין בהשתוות הצורה. אם יש שני צורות - נקרא שתי מקומות. צורה אחד, נקרא מקום אחד.
בזמן שעיבור היה בהאם, עיבור לא עולה בשם. מה זה עיבור? האם מעוברת, לא אומרים שהוא בא מעובר, רק מה - האם מעוברת מהוולד. מדוע? שעדיין התחתון לא עולה בשם.
עיבור נקרא "עביות דשורש", עדיין אין לו רצון לקבל בפני עצמו, רק מתבטל לעליון בכל וכל. לכן לומדים: "בירך אמו", "אוכל מה שאמו אוכלת".
ולמדנו, לאחר שנגמר עם בחינת עיבור, שכבר יש לו נרנח"י דנפש, העליון נותן לו אז עביות, המכונה "עביות דבחינה א'" לכל הפחות, שכבר יש לו רצון לקבל רשות בכח בפני עצמו.
כשקיבל עביות דבחינה א', כבר יש שינוי צורה, אינם דומים, ממילא כבר לא מתבטל לעליון. זה נקרא שתי מקומות, זה נקרא לידה.