חיים חדשים

שיחה 999

הפירוד בעם מהחורבן ועד היום

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.17.04 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על העם שלנו, ליתר דיוק על מה שקרה לעם שלנו בחורבן הגדול לפני אלפיים שנה. אומרים שהמחלוקת בינינו הייתה כל כך גדולה עד שהביאה למלחמת אחים, לחורבן גדול, לשנאה שהורסת אותנו עד עצם היום הזה. ננסה להבין את הדברים לשורשם בדרך לחיים טובים הרבה יותר.

ניצה: תמיד ליוו מחלוקות את העם שלנו ממש מראשית קיומו, אבל בתוכנית הזאת נרצה להתמקד דווקא על המעבר שהתרחש בעם היהודי בתקופת הבית הראשון שבו העם היהודי חי ומימש ערכים של אהבה, אחווה ורעות ובאמת הייתה אהבה גדולה והם חיו חיים טובים. ומשהו קרה והשתנה בהם כשהגיעו לתקופת הבית השני, התחילו להיווצר מחלוקות בין כיתות שהיו אז, הפרושים, הצדוקים, האיסיים, הקנאים, הבייתוסים ועוד כאלה שההיסטוריה מספרת עליהם הרבה מתוך כתבים של יוספוס פלביוס על אותה תקופה.

הייתי רוצה להבין מה השתנה בעם היהודי, מה קרה? הרי הוא חי באהבה, הכול היה טוב, מה גרם לו לפיצול כזה?

מאיפה את יודעת שהכול היה טוב?

ניצה: לפחות כך מתואר בתקופת הבית הראשון, שהם חיו באהבה.

לא. כשהם ברחו מבבל עם אברהם כדי להשתדל לבנות חברה נכונה ש"על כל פשעים תכסה אהבה" הם היו בפשעים, הם היו במחלוקות. אומנם לא מסופר על זה הרבה אלא בקצרה, איך הם עברו לארץ כנען וכאן גם היה [הריב] של "רועי מקנה אברהם" עם "רועי מקנה לוט" וכן הלאה.

כל הדברים האלה הם כולם מחלוקות בתוך עם ישראל. לא לחשוב אם אלה עמים שונים, זרים, וכן הלאה, לא נכון, זה הכול מחלוקות שהיו כשעם ישראל היה באותה קבוצת אנשים שהלכה עם אברהם מבבל לארץ כנען, זה מצד אחד. מצד שני כשאנחנו חושבים שזה היה בין יעקב לכול אלה מסביב, שרו של עשיו, זה הכול מחלוקות שהיו בתוך אותה קבוצה, רק זה מסופר בצורה אלגורית. אחר כך כשהיו מחלוקות בין בני יעקב, זה ברור.

ניצה: בין השבטים.

וכשרצו להרוג את יוסף הם שיקרו שהוא מת והם ירדו למצרים. וכל מה שנקרא ב"מצרים" מדובר על פנימיות האומה, שגם "פרעה" יושב בתוך האומה ו"אשת פוטיפר", הכול נמצא בתוך האומה והיו הרבה מחלוקות וכל הזמן סכסוכים. לא היה אף פעם רגע אחד בעם הזה שהוא חי בצורה שלווה ושקטה.

אורן: על מה היהודים כל הזמן היו חלוקים?

על זה שהם יהודים.

ניצה: מה זאת אומרת?

זה ברור. מה יש להם עכשיו? למה יש לנו עשרים מפלגות? למה 90% מכוח האומה הולך על כל הסכסוכים האלה בכנסת ובממשלה. הם לא מטפלים, לא במדינה ולא בכלום, אנחנו חיים בנס, וכל האנרגיה שלהם היא איך להוריד אחד את השני. זה ברור. וכך זה היה כל הזמן, בבניית בית המקדש הראשון הם מיד התחילו לרדת. כשהגיעו באיזה רגע לחיבור הם התחילו לרדת, המחלוקות התגברו והתחילו לבוא אסונות על העם עד שבית המקדש נהרס והייתה גלות בבל, וכל זה [קרה בגלל] שהיה "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" כמו שכתוב במגילת אסתר. כל הזמן היו מחלוקות.

והמקובלים בצורת "מרדכי הצדיק" היו יושבים ליד שער המלך ואין להם כוח, אין להם כלום. וכל העם מחובר לכל מיני תרבויות זרות והיו מחלוקות ביניהם וכך זה היה כל הזמן. וזה עוד מבית המקדש הראשון לשני, שאז הם היו יחסית בהבנה, באיזו השגה של הבורא, שצריכים להיות איכשהו, בכל זאת מחוברים ולהילחם נגד האגו שלנו שמפריד בינינו ועל פני האגו לשלב את עצמנו, לחבר בינינו. עד שהם כבר לא יכלו יותר והאגו התגבר עד כדי כך שבאו היוונים. זו התרבות היוונית, היוונים בעצמם לא באו, זו התרבות שלהם שהייתה כאן, שהיהודים בעצמם היו יותר יוונים מהיוונים עצמם, כמו שאנחנו יודעים לעשות את זה.

ניצה: מה מייצג את התרבות היוונית?

האמת שהיא לא הייתה כל כך רעה, היא רק הורידה את המחלוקת הזאת מהשמיים לארץ.

ניצה: זה חשוב להבין. מה זאת אומרת?

שאין לכם שום עניין להתעסק כדי לגלות את הא-לוהות מעל הדעת, אלא בתוך הדעת. לכן כל המחלוקת בבית המקדש השני הייתה על המאבק בין "לשמה" ל"לא לשמה".

ניצה: על מה היה המאבק בבית הראשון?

המאבק בבית הראשון היה על הנקיות של "לשמה".

ניצה: זאת אומרת שבבית הראשון היה ברור שהמאבק הוא על ההשגה של אותו כוח עליון שמנהל את המציאות וכל המאבקים היו בעצם איך להשיג את הכוח הזה?

כן, כי גם אותו אי אפשר להשיג בלי מחלוקת, רק כשמתעלים מעל המחלוקת. אבל כל פעם בכמה שהצליחו בכל זאת, הם התעלו לדרגה פחות ופחות מאשר קודם. מה שאין כן בבית השני התעוררה השאלה בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אז לא נגלה את הכוח העליון בינינו, אנחנו יכולים לחיות עם התרבות היוונית הזאת של העולם הזה וטוב לנו ומספיק לנו, וזה נקרא "החורבן הסופי" ונשבר ה"לא לשמה". "לא לשמה" זאת אומרת לא לשם שמיים, לא על מנת להשפיע, לא למעלה מהאגו, לא למעלה מהדעת. וכך כבר נחרב כל בניין היהדות האמיתית.

אבל יחד עם זה, אותם מתייוונים שקיבלו מהיוונים הצדקה לחיות ב"לא לשמה" המשיכו לחיות, הם אמרו על לעצמם, אנחנו יהודים אמיתיים, אנחנו לא צריכים להתעלות למעלה מהדעת, לא על מנת להשפיע, לא "ואהבת לרעך כמוך", ואם תהיה בינינו שנאה, אנחנו נדע איך להסתדר בצורה הארצית, הגשמית וכך נתקיים. זה לא היה בבת אחת, אלא בהדרגה, ואז הם ירדו וירדו מחורבן בית המקדש השני עוד יותר למטה.

ניצה: כשאתה אומר "ירדו" מה באמת קורה לעם היהודי, מה זאת אומרת ש"הם ירדו"?

מאבדים את הרגשת החיוב של "לשמה".

ניצה: הרגשה שיש איזה כוח עליון שמנהל את המציאות.

בעל מנת להשפיע, באהבת הזולת, כן, כל הדברים האלה.

ניצה: זאת אומרת לאט לאט זה נזנח וזז הצידה. מה הפך להיות העיסוק המרכזי?

העיסוק המרכזי הפך להיות ש"אנחנו יהודים", כמו שזה עד היום. "כל יום שלא נבנה בית המקדש כאילו נחרב". אנחנו נמצאים בחורבן, לא לחשוב שאנחנו יותר טובים מאלה שהיו אז בזמן החורבן, אנחנו עוד יותר גרועים כי יש עניין של ירידת הדורות. למרות שאז היינו מוכנים להרוג זה את זה, כמו שכתוב שההרג היה ממש על ידי היהודים לא על ידי היוונים.

ניצה: כן, יש סיפורים יפים שהיוונים רק היו צריכים לעמוד מהצד, וגם הרומאים, ולראות איך אנחנו עושים לבד את העבודה, הורגים אחד את השני.

כן.

ניצה: היו שם כל מיני כיתות, על מה הם נלחמו באותה תקופה?

מי צודק בקיום תורה. זאת אומרת מה זה נקרא "תורת ישראל" קודם כל. היו הרבה מחלוקות, אבל זאת הייתה המחלוקת העליונה.

ניצה: מה זה נקרא תורת ישראל, זו בעצם הייתה המחלוקת.

כן. אז היו צדוקים, פרושים, ועוד הרבה כאלה. התגלה שהמחלוקת הזאת הייתה עד כדי כך חריפה שכולם התפזרו מארץ ישראל על ידי הרומאים והתחילה הגלות. וכשיצאו מארץ ישראל ונכנסו תחת שליטת אומות העולם, המחלוקות כבר נרגעו. יש שליטה חדשה ואתה לא יכול לעשות מה שבא לך. וגם השנאה הכללית מאומות העולם, ומאותה אומה שבה היו נמצאים, סידרה אותנו להיות בעד או נגד המשטר, ובכל זאת להתקיים באיזו צורה. לכן דווקא היא שיטת הקיום הנכונה ביותר בזמנים כאלה. זאת אומרת המחלוקת הפנימית שבעם ישראל התבצעה במצב החיצון שבגלות, ובשליטת האומה הזרה או האומות הזרות על עם ישראל.

ניצה: הייתה היהדות המקורית השורשית שהיא היהדות שהתקיימה עד לפני השבירה של הבית השני, אחר כך הפכה להיות יהדות שהיא "היהדות הגלותית" שהיא כבר בעלת אופי אחר, משהו קרה פה במעבר. מה אפיין את היהדות השורשית המקורית?

זה שהם ידעו מה זה "לשמה".

ניצה: שהם הבינו והרגישו מהו המימוש הנכון של תורת ישראל כמו שאמרת קודם?

כן. זה "למעלה מהדעת", שזה בשימוש הנכון של הכוח העליון. מה זה שימוש נכון? בחיבור בין כל המחלוקות למעלה לעיקרון העליון.

ניצה: זאת אומרת הם הבינו והכירו איך להשתמש נכון במחלוקות שמתגלות ביניהם, על ידי זה שהם ביטלו את דעתם האישית והתחברו למשהו שהוא עליון מהם.

הם לא ביטלו את דעתם האישית, כי אחרת הם היו נופלים מהמדרגות שלהם. הם הסכימו ללכת למעלה מדעתם האישית לעיקרון עוד יותר גבוה משותף, שזה הבורא.

ניצה: וזה המפתח שהיה ליהדות באותה תקופה. זאת אומרת הייתה להם היכולת להתעלות מעל המחלוקות ולהגיע לאיזה רובד עליון יותר שמשכין שלום ביניהם.

כן, זאת "אמונה מעל הדעת".

ניצה: וזאת היהדות השורשית. ואז כשהם נפלו והתחילו להיות בשליטת האומות העולם, זאת אומרת יצאו לגלות, מה קורה?

הם רצו להיות תחת שליטת אומות העולם פנימית, אז הם נכנסו לזה פיזית וזה השפיע זה על זה. יוצא, שהם נכנסו לשלב שנקרא "גלות בפועל". וגלות בפועל היא שאני נמצא תחת שליטת אומות אחרות, דעות אחרות, פילוסופיה אחרת, הדעת שלהם, ולכן אני כבר חייב לחיות כמו שהם מכתיבים לי, לפי אותם הכללים ולפי אותה היכולת שאני מחויב לעשות ביניהם.

אנחנו צריכים לראות שכל מה שקרה בגלות, בניית הכנסיות, בניית כל מושג הדת, עם כל הארמונות שלהם וכל המנזרים שלהם וכל הדתות והאמונות למיניהן, זה הכול תוצאה פנימית של עם ישראל, שכך הוא ירד, ואז הירידה שלו, היא שיצאה החוצה והתבצעה בכל אותו הבניין הגדול של דת הנצרות ואחר כך האסלאם.

ניצה: זה מדהים, כלומר העיקרון העליון הגבוה הזה, שהיה עקרון פנימי, היכולת באמת לעלות מעל המחלוקת ולהידבק לדבר העליון, ירד וקבל כל מיני ביטויים גשמיים.

כן, זה בסך הכול. וההפך, אם אנחנו נחזור לשורשנו, אנחנו נראה עד כמה אצלם הכול יתקפל בחזרה לכיוון של אפס.

ניצה: אני רוצה עדיין להמשיך להאיר עם פנס על העם היהודי. הוא ירד מהמקום הזה, הוא שכח את העיקרון שהיה לו, הוא נשאר עם כל מיני דברים שהוא ממשיך לבצע כמסורת. כל המסורת שנשתמרה לאורך כל ההיסטוריה.

בפועל. ברוחניות, בצורה הפנימית הם לא יכולים לקיים שום דבר, אין להם כוח. הם היו בעצמם בעד להוריד את הכוח הזה של "לשמה" מהם, אז הם נשארו ב"לא לשמה", ואפילו ב"לא לשמה" יש דרגות. אז הם נשארו בכלל במצב שאין שאלה אם "לשמה" או "לא לשמה", אלא פשוט בקיום הגשמי בלבד. לזה הם קראו תורה ולזה הם קראו מצוות ולזה הם קוראים פעולות שהיהודי הנכון צריך לעשות.

ניצה: במעבר חד מאותה התקופה, מהתקופה שנשברנו אל המצב שלנו היום. אנחנו היום נמצאים כבר בארץ ישראל, במדינת ישראל, מה אנחנו צריכים לעשות היום כדי להצליח באמת לממש את העיקרון העליון הזה ולעלות מעל המחלוקות והפילוגים שאנחנו רואים גם היום בעם שלנו?

בעם שלנו היום אנחנו כבר לא יכולים לבצע את זה בצורה פשוטה. אנחנו לא יודעים בכלל מה לעשות. אנחנו חושבים ש"בואו נבטל מחלוקות במישור העולם הזה". זה לא ילך.

ניצה: כן, "ננסה להתפייס או לגשר", אבל בעצם זה לא העניין.

לא, כי המחלוקת היא הרבה יותר למעלה, היא רוחנית. ולכן מה שיש לנו בעולם שלנו זה כענף מתוך השורש הרוחני ולא יכול להיות שזה יסתדר. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו בכלל נלחמים כדון קישוט עם תחנת רוח, ממש כך. אלא מה שאנחנו צריכים לעשות זה אך ורק להבין איפה השורש הרוחני בזה ואיך אנחנו יכולים להגיע לאותו שורש רוחני ובו לשנות את ההתנהגות שלנו. ואז כתוצאה מלמעלה זה ירד למטה וירגיע, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

אורן: מה זה אומר, "להבין איפה השורש הרוחני שלנו ואיך אפשר להגיע אליו"?

כל היהודים, כל היהדות לא חושבת שאנחנו צריכים ליישר את המחלוקת שלנו ביחס שלנו עם הבורא. שאנחנו צריכים בשביל זה לעלות למעלה מהאגו של כל אחד ואחד ו"על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת על כל פשע ופשע, כל אגו ואגו בכל אדם ובכל המחלוקות הדתיות.

אורן: פלגים.

פלגים ומפלגות, שכל אחד ואחד יבין שאנחנו צריכים לעלות למעלה מזה, לעיקרון שהבורא הוא הכוח היחידי ו"אין עוד מלבדו" והוא צריך לקבוע את כל התנאים שבהם אנחנו נחיה. והעיקרון "ואהבת לרעך כמוך", למעלה מכל שנאה ודחייה, הוא חייב להיות העיקרון העליון. ואם אנחנו לא מסוגלים לקיים את זה, אז יש לנו את כוח האור המחזיר למוטב, שנקרא התורה, שאז "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" והכלל הזה יתקיים.

ואם אנחנו בצורה כזאת נבין את העניין, נזמין את הכוח העליון, הוא יעשה, כמו ש"עושה שלום במרומיו, הוא ייעשה שלום עלינו", ואנחנו בעולם שלנו קודם כל נגיע לחיבור ואז אנחנו נוכל להתפלל יחד שיהיה גם חיבור בכל העולם. ואנחנו נהיה אז צינור להעביר את כל האור העליון גם לאומות העולם. ואז המחלוקת הזאת שבינינו, היא ההפך, היא תהיה כצינור מאוד חזק, רחב, להעביר את השפע העליון לכל האנושות והבורא יוכל לתקן אותנו ולהתיישב בנו, ובזה כולנו נגיע לתיקון הנרצה.

ניצה: עכשיו אמרת ברצף כמה עקרונות שאני רוצה לנסות לחדד אותם כדי להבין. אמרת, שברגע שהיום אנחנו נתחבר שוב לאותו עקרון עליון שהיה ביהדות השורשית המקורית, שאבד לנו במשך כל השנים האלה, אז הוא גם ישפיע עלינו. זאת אומרת נצליח להגיע לשלום והשלמה מעל המחלוקות וגם אמרת שהוא ישפיע על העולם. אז בוא ננסה קודם להבין את העיקרון הזה. מדוע החיבור בינינו, העם היהודי, אותו עם מפולג, דווקא הוא יביא את החיבור לעולם?

כי אנחנו מחויבים לאותה בבל שעזבנו אותה והלכנו להסתדר. אנחנו חייבים לחזור לאותה בבל עם הנכס העליון הרוחני, עם הכוח העליון הרוחני, עם הבורא שנמצא בתוכנו, לאותם בני אדם, המיליארדים האלו, שזו אותה הבבל, ולחבר אותם, את כולם דרכנו לבורא. ורק אז העולם יירגע וכל המחלוקות והפירודים בעם ישראל גם כן יירגעו ויתחבאו וגם כל העולם בזה יינצל מכל האש שלו הפנימית, לנטייה להשמדה ההדדית וכן הלאה. זה הכול בידיים שלנו, זה כול היעוד והבעיה, המטרה שנמצאת לפנינו.

אורן: היהודים צריכים להביא את הבורא לכל בני האדם, זה מה שאמרת?

היהודים צריכים דרכם להעביר את הידיעה, הכוח והשיטה לחיבור לְמה שזקוק כל אדם ואדם בהתאם למה שהוא. זו לא בעיה כי הרשת נמצאת, לא צריכים לשחזר אותה, לא צריכים להקים אותה, אנחנו רק צריכים למשוך את כוח האור העליון דרכנו והוא כבר יתפזר בין כולם.

אורן: אז עוד פעם, מה היהודים צריכים להביא היום לאנושות?

את האור העליון.

אורן: כלומר?

כוח החיבור ותיקון ומילוי, שנקרא "משיח".

אורן: כוח חיבור ותיקון ומילוי. חיבור לְמה?

חיבור לגוף אחד, לרצון אחד, להשפיע לבורא.

אורן: ותיקון של מה?

תיקון של האגו, שהאגו יצטרף לכל הכוונה הזאת, בעל מנת להשפיע לבורא.

אורן: ואיזה מילוי?

מילוי, להתמלא באור העליון או בבורא, כדי לתת לו אפשרות להתיישב בין התחתונים, בתוך כל הנבראים וליהנות מזה.

אורן: וכשאתה אומר "האור העליון", על מה אתה מדבר?

אני מדבר על כוח שברא רצון לקבל, ושבכוחו לתקן את הרצון לקבל, שיהיה במקום רצון ליהנות בעצמו, שיהיה רק בעל מנת להשפיע לזולת. ודרך הזולת לבורא.

אורן: ואיך זה קשור לעולם שלנו היום, לאנושות של היום?

כי האנושות של היום צריכה בזה להשתתף כולה.

אורן: איך?

בחיבור האפשרי שבין כולם.

אורן: חיבור בין בני אדם?

כן.

אורן: איך זה קשור לאור העליון, החיבור בין בני אדם?

לתת לאור העליון לעבוד על זה.

אורן: על מה?

על הקשר בינינו, שהוא יבצע את הקשר.

אורן: למה הוא לא עובד על זה עכשיו, אם הוא רוצה כל כך?

כי אנחנו לא מבקשים.

אורן: צריך לבקש?

צריך לבקש, צריכים לדעת שצריכים לבקש והאור העליון מסוגל. כל העבודה הזאת, היא נקראת "עבודת ישראל".

אורן: מה לבקש?

הם צריכים להסביר לכל העולם, זה נקרא "שופר המשיח", שצריכים להסביר לכל האנושות מה לפנינו לעשות, כדי שהאור העליון יתקן אותנו וישרה בנו.

אורן: מה צריך לבקש?

תיקון, חיבור. אהבה.

ניצה: מה היית מאחל לעם היהודי היום?

להבין את תפקידו, קודם כל.

ניצה: מה זה אומר, מה הוא צריך?

שידע שהוא מחזיק את מפתח שלום העולם ובזה הוא מחויב, גם לכל האנושות וגם לבורא. והוא נמצא באמצע, בין שני הכוחות האלו ושניהם מסתכלים עליו ומחכים בינתיים. ואנחנו צריכים לכן להזדרז להבין מה תפקידנו.

אורן: אתה חושב שבעולם שמלא במחלוקות ושנאה, אפשר להביא כוח של חיבור, תיקון ואהבה?

כן. העולם בתוך תוכו הוא מאוד ממורמר, מאוד מיואש. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, לא יודע בשביל מה לחיות וכן הלאה. העולם מוכן, היהודים לא מוכנים. נקווה שהם יבינו את התפקיד שלהם.

(סוף השיחה)