חיים חדשים

שיחה 733

תיקון ליל שבועות

שיחה 16.09.06 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

אורן: נרצה לשוחח היום עם הרב לייטמן על "תיקון ליל שבועות". תיקון ליל שבועות זה תופעה תרבותית שתופסת יותר ויותר אוהדים בשנים האחרונות, נרצה להתעמק בה קצת.

טל: נכון, בין אם מדובר בדתיים שלומדים כל הלילה פסוקים, או חילוניים רבים שנמשכים היום לטקסי ליל שבועות שמתקיימים בכל מיני צורות ודרכים מתחדשות. זה בהחלט משהו שמושך ויש בו איזה קסם, אפילו משהו מיסטי שגורם לנו לרצות להשתתף בו. קראתי שתיקון ליל שבועות התחיל מחכמי הקבלה ורק אחר כך הפך למנהג רווח בין כל השאר.

יש איזה מנהגים בעם שלא באו מחכמת הקבלה?

טל: כנראה שלא. אבל ידוע שספציפית המנהג הזה התחיל אצל מקובלים עוד מימי הביניים והתפשט אחר כך לשאר חלקי החברה. והיום הוא מושך אנשים מכל המגזרים החברתיים. והיינו רוצים ללמוד ממך, כמי שמכיר את חכמת הקבלה לעומק, מה באמת עומד מאחורי הלילה המיוחד הזה מה הקסם שבו, מה הפוטנציאל שטמון בו למי שמשתתף באירוע כזה, ומה יש ללמוד מתיקון ליל שבועות?

קודם כל מהו מושג "לילה". אנחנו לומדים מהתורה עצמה "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", שהכל מתחיל מהערב. בניגוד למה שיש בכל יתר העמים ששם אנחנו אומרים "מחר", ולמה אנחנו מתכוונים? מחר, שאנחנו קמים לאור השמש, יום חדש. וביהדות זה ההיפך, היום מתחיל מהחושך, שהלילה עוד לפנינו, ואנחנו הולכים לישון, להתנתק מהמציאות, ודווקא בניתוק שלנו מהמציאות זה התחלת היום החדש. מה יש לנו בהתנתקות הזאת?

טל: שהולכים לישון אתה מתכוון?

כן, שאנחנו הולכים לישון. איזו הכנה ישנה למה שיקרה אחר כך, לחצי השני של היממה? חכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו צריכים קודם כל להיות בגילוי האגו, הרצון לקבל שלנו, שמפריע לנו, ומנתק אותנו מהכוח העליון, מלראות את החיים שלנו בצורה הנכונה, האמיתית, ובאיזו מערכת אנחנו נמצאים. אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בתוך בועה קטנה מאוד שנקראת "העולם הזה", לא הפיזית, אלא בכלל, בחושים, בהבנה, בהכרה, מה שיקרה בעוד רגע, ומה שייצא מכל מה שאנחנו עושים. ואנחנו לא מבינים שום דבר, ונמצאים בחשכה ממש, כל אחד וכולנו יחד.

ולכן, לא לפלא שהצורה הזאת אנחנו רואים, שככל שאנחנו מתפתחים, במיוחד עם כל היכולות שלנו, אנחנו לא מגיעים לשום תוצאה טובה. זה בעצם גילוי החושך, עוד בדרגה לא שלמה, אבל בכל זאת גילוי החושך.

לאט לאט אנחנו מגיעים להכרה שכל ההתפתחות שלנו היא התפתחות שלילית, ושאנחנו לא בכוחות לשנות אותה, ויש כאן כוח הטבע שפועל עלינו לרעה, שמבלבל אותנו ומכניס אותנו להתמוטטות, אנחנו מתקוטטים זה עם זה, נלחמים, ובקיצור החיים שלנו הם חיי חושך ממש. וחכמת הקבלה מסבירה לנו על גילוי הרע הזה, גילוי החושך הזה, שהטבע שלנו בעצם הוא רע, אגואיסטי, ושאף אחד לא יכול להתחשב עם הזולת, ולא מסוגל אפילו שירצה, וזה מה שמעניין, כי אם נאמר "בואו נחליט מהיום והלאה שנהיה ילדים טובים", נראה ששום דבר לא יקרה. זה כמו שאנחנו רואים בבית שלנו שרבים ושום דבר לא עוזר, האגו שלנו ממשיך להיות נורא.

כאן לכן אנחנו מגיעים ל"לילה". האנושות מגיעה ל"עֶרב". "ערב" זאת אומרת שאצלה מעורבבים כל הדברים האלה, הטובים והרעים, שקודם היא חשבה שכן היא מבינה מה זה טוב ומה זה רע. אנחנו רואים שזה קורה היום בכל הבחינות, בין גברים ונשים, ילדים עם ההורים, אין שום הבדל בין טוב ורע, אף אחד לא מתבייש להיות רע. אנחנו מאבדים את מטרת החיים, פעם חשבנו שאנחנו יודעים בשביל מה ולמה, פתאום האגו שלנו גדל, ומה שהיה מקודם מטרת החיים היום כבר לא מספק אותנו. אנחנו נמצאים עכשיו ב"ערב".

רובם חושבים, שה"ערב" הזה הוא כאילו סוף האנושות. אני לא חושב שזה כך. כי אם אנחנו מדברים על היחס של חכמת הקבלה, אז זו דווקא התחלה טובה, שאנחנו מגלים סוף סוף את המצב האמיתי שלנו. ומכאן, כשאנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בחוסר אונים, זה שיורד עלינו חושך ומכביד עלינו מאוד, עד שאנחנו מבינים שאין בכוחנו לעשות משהו, לא להבדיל בין טוב לרע, בין אור לחושך, איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו, ומה אנחנו, מה עם עצמנו.

זאת אומרת העולם המבולבל הזה, עכשיו מתחיל להכיר את הבלבול שלו ממש, כעולם שמצד אחד מקושר, אינטגרלי, וגלובלי, ומצד שני כולו חלש בשכל וברגש. אנחנו רואים, שפעם היו אדונים, פעם היו עשירים, היו שליטים, והיום אין. היום אנחנו רואים מי הם כל אלו, עד כמה האגו הקטן שולט בהם והם לא מסוגלים אפילו לשלוט על עצמם. שקודם זו הייתה כביכול צורה אחרת, ואיפה היום הנפוליאונים וכל הגדולים האלה. וזה ה"ערב" של האנושות מבחינת הקבלה, זה לא הערב שנגמר היום, אלא זה ערב שמתחיל את היום.

ולכן, ההחלטה הנכונה והטובה היא מתקבלת ב"לילה". דווקא ב"חצות הלילה", שזה החושך הכי גדול. אנחנו צריכים להבין ששם, אנחנו יכולים לקבל את ההחלטה הנכונה, כי זו ההכרה שאין לנו כלום, ואנחנו לא מסוגלים ולא מבינים ואין שום תועלת ושום מטרה נכונה בכל מה שיש לנו. באמונות ודתות, בהתפתחות הטכנולוגית, בהשכלה ובחינוך ובכל מה שהאנושות יצרה כל כך יפה וטוב אנחנו רואים שאין בזה שום תועלת. לזה אנחנו מגיעים.

ומתוך זה, מתוך האכזבה הזאת מכוחות האדם, וצריכים להוסיף ממה האכזבה, מכוחותינו, ממטרתנו שאנחנו ייצבנו לעצמנו בעצמנו, מכל הדברים האלו, לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שהכל חושך גמור. אז מבחינת מה שהאדם רצה לעשות ומה שחשב ותכנן לעצמו, אותן מטרות גבוהות כל כך שדימה לעצמו, זה החושך. אבל אם אנחנו מדברים דווקא על זה, אז מאיפה מגיע אלינו החושך הזה? מתוך זה שהרצון האגואיסטי שלנו סוגר אותנו כל אחד בתוכו עצמו ואנחנו לא רואים שום דבר מעבר לאף שלנו. ממש כך. ואנחנו לא מסוגלים להתפטר ולצאת מזה.

ולכן באה כאן הכרת הרע. אנחנו מתחילים להבין שזה לא חושך בצורה כמו שקודם חשבנו, אלא בחושך הזה יש אור גדול מאוד שמאיר לנו לשכל ולרגש שלנו, והוא מגלה לנו מי אנחנו באמת ואיך אנחנו מתוך זה יכולים להתפתח. ומה חסר לנו? חסר לנו רק לפתח בתוך החושך הזה את צורת ההשפעה. להכין את עצמנו להשפיע דווקא מתוך החושך. שאם נשתמש בהרגשת החושך ברצונות שלנו שהם כולם אגואיסטים, ואם אני אשנה את השימוש ברצונות האלו להשפעה לזולת, באמת לטובת הזולת, כמו שיש לי כרית אחת ואני נותן לשני, כיסא אחד ואני נותן לשני, כמו שפעם למדנו את זה, כמו שבמשנה כתוב, אז אני על ידי זה מגיע לתכונה חדשה.

זה לא פשוט. את הפעולות האלו אנחנו יכולים לעשות רק בתנאי שאנחנו מגיעים לאיזו קבוצה, עושים איזה חיבור בינינו. רצוי לעשות את זה בתוך עשירייה, עשרה אנשים. ואז, כשאנחנו משתדלים להתייחס כך אחד לשני, אז אנחנו מגלים את "המאור המחזיר למוטב" מה שנקרא, או אור התורה. כי כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת הכוח שטמון בטבע שיכול לתקן אותי ולעשות ממני, במקום למשוך הכל מהאחרים כל כרית וכל כיסא, שאני אתן לכל אחד ממה שיש לי והשני זקוק לו.

והכוח הזה, להפוך אותי ממקבל למשפיע, הוא נקרא "תורה". ומי שלומד איך לבצע את זה הוא נקרא ש"לומד תורה". ומתי הוא לומד לעשות את זה? דווקא בלילה, בחושך, כשהוא מבין שאין לו שום אפשרות אחרת לעשות בעצמו משהו, אלא רק אם הוא ימצא את הכוח שטמון בטבע ושהכוח הזה יעשה. זאת אומרת אנחנו צריכים כבר להכין את עצמנו מראש ל"לילה" כזה, למצב כזה. ואז במצב החושך אנחנו מגלים את המאור המחזיר למוטב שנקרא "לילה של קבלת התורה". שמגיע אור התורה המחזיר למוטב ועושה בנו תיקונים שנקרא "תיקון ליל השבועות".

שאחרי כל ההכנות שיש לנו, שרצינו לצאת מהאגו שלנו, הנקרא "יציאת מצרים", וכשברחנו מהאגו שלנו, מה"פרעה", והתקדמנו כדי להבין ולדעת מה בדיוק חסר לנו תוך חמישים יום מיציאת מצרים, אז אנחנו מגיעים לדרגה מיוחדת כזאת של שבעה שבועות, למצב שאנחנו סוף סוף מקבלים מאור המחזיר למוטב והוא מתקן אותנו. והלילה הזה הופך להיות, על ידי התיקון הזה, לאור. ליום שלמחרת.

טל: מה זה הביטוי של האור?

הביטוי של האור זאת ההשפעה, האהבה.

טל: מתגלה אהבה בחברותא?

כן. זה לא שייך לזמן האסטרונומי שהוא שמש מעליי או מהצד השני של כדור הארץ, אלא מדובר על האור והחושך שבתוכי, בתוך הלב שלי. וזה נקרא "תיקון ליל השבועות", שאנחנו מגיעים באמת למצב שאנחנו רואים את מצבנו כחושך גמור, ואנחנו מאוד זקוקים לאור שיהפוך אותנו ממקבל למשפיע, מחושך לאור, מדרגת הנברא המקולקל לדרגת הנברא הדומה לבורא. ואז אנחנו נקרא "אדם", הדומה לבורא. ולפי הכיוון הזה אנחנו נקראים גם ישראל, ישר א-ל, שהכיוון שלנו הוא להידמות לבורא. ונקראים גם יהודים, שרוצים להגיע לייחוד בינינו. כי רק בכוח האיחוד, בכוח ההשפעה ההדדית אנחנו יכולים לממש את כוח ההשפעה, ואז להרגיש מה זה נקרא להיות בדרגת הבורא שיתגלה אז בינינו.

טל: זה נשמע כמו כלי נפלא, כל אחד היה רוצה שיהיה לו בידיים את הכלי הזה, שאיתו הוא יכול לפתור ריבים בבית, או כל מיני בעיות אחרות?

לכן אנחנו לומדים את זה הרבה זמן, הייתי אומר שנים, עד שלאט לאט וגם רק על ידי המאור המחזיר למוטב, ולא על ידי שום דבר אחר. זאת אומרת הלימוד הזה הוא לטיפש ולחכם, לגבר ולאישה, לאדם מבוגר או צעיר, לכל אדם שבעולם, כי התורה שווה לכולם. אז על ידי זה שאנחנו משתדלים לממש את השיטה הזאת, אנחנו מגיעים לאט לאט למצב שאנחנו מתחילים להרגיש איך אנחנו מתקרבים לאור העליון, שהוא ישפיע עלינו.

ולכן, להגיע לליל שבועות זאת תקופה ארוכה, ארוכת טווח, צריכים להיות כך כמה שנים. כתוב על כך בספרי הקבלה. מקובלים לא מסתירים מאיתנו את האמת, כי זה לא לתועלת האדם אם אנחנו נסתיר משהו ממנו, אלא להיפך, הוא צריך לגלות את הכול, הוא צריך להיות יצור שעיניו בראשו כדי לראות קדימה את הדברים, לראות את הנולד. כך מתקדמים.

טל: עוד משהו שאהבתי במה שאמרת, זה שהאדם שמתקדם בדרך כזאת, כל דבר רע שקורה לו הוא מקבל לא כחושך, אלא דווקא כאור. זה משהו שיכול לעשות מהפך בחיים של האנשים. איך זה קורה שאתה מוכן לקבל כל דבר שקורה לך ולראות את זה כדבר טוב שמגיע?

אם אני כרצון לקבל האגואיסטי, הקטן נמצא מול האור, מול הבורא, וכל יתר בני האדם ובכלל דומם, צומח וחי, גם אותם החלקים של הרצון לקבל שהבורא ברא, והכול נמצא בשליטה המלאה של האור, והאור מקדם אותנו מכאן והלאה לפחות, מרגע זה והלאה שאני מבין את זה, אז העבודה שלי היא להזדהות עם האור.

ואם קודם חשבתי שאני נמצא בכל מיני השפעות ושליטות של כל מיני, הטבע, בני אדם, גם את עצמי בשליטה שלי, אז היום מרגע זה והלאה אם כך אני משייך את הכול למקור אחד. ולכן, בהתאם לזה אני בונה את צורת היחס שלי לכל מה שנעשה, שכל העולם הוא צורת הבורא, שכך רוצה להציג את עצמו כלפי.

ואם אני אתייחס נכון לכל הצורות האלו, ההסתרה שלו, אז אני דרך צורות ההסתרה האלו אגלה אותו, ואדבק בו. זאת אומרת שכל הצורות האלו ההפוכות למיניהן מהבורא, דווקא שאני רוצה להרגיש אותו דרכן אז אני אדבק בו. שכוח הפירוד יהפוך לכוח החיבור, הדבקות. וכך אני לכן מתקדם ומקבל הכול לברכה. אבל זה בתנאי שאך ורק במידה שאני מסוגל להצדיק את הבורא ולהתייחד עמו בכל מה שעובר עלי, למעלה מההרגשה שלי. זה נקרא ב"אמונה למעלה מהדעת".

טל: יש עוד דברים שצריך ללמוד כדי להגיע לזה.

כן, אבל זה בדרך, והאנושות היא די קרובה כדי לעכל את הדברים האלה.

אורן: דברנו עד כה על ליל השבועות. בליל שבועות יש ביטוי מיוחד שנקרא "תיקון", "תיקון ליל שבועות". במילה "תיקון" יש כאלה שרואים משהו מושך, אולי קצת מיסטי ויש כאלה שרואים בה דווקא משהו מפחיד. מה זאת אומרת "תיקון ליל השבועות? מהו התיקון?

יש כאלה שצריכים לקרוא כל מה שכתוב בספר שעל הכריכה שלו כתוב "תיקון ליל שבועות", ואם אני גומר לקרוא את כל הספר אז זה שנקרא שתקנתי את ליל שבועות. כנראה שהיא זקוקה לתיקון ואז אני תיקנתי את הלילה הזה. אני לא יודע מה קורה שם, אבל כך כנראה שהאדם חושב. או שלא חושב בכלל וקורא מפני שאמרו לו כך לקרוא, ומילדות הוא רגיל לזה.

תיקון ליל השבועות במובן הקבלה זה שאנחנו צריכים קודם כל להרגיש את עצמנו שנמצאים בלילה, בחושך. באיזה מובן של חושך? חושך שאנחנו לא נמצאים בינינו ביחסים הנכונים, כי היחסים בין בני האדם זה אותו דבר כמו היחסים בין בני האדם לבורא. אני לא יכול להיות בשנאה למישהו ובאהבה לבורא, לא יכול להיות. כי דרך כל האנושות עובר היחס שלי לבורא.

ולכן תיקון ליל השבועות, שאני אתקן את הרצון שלי, את הלב שלי באהבה לזולת. או לפחות שאני מתחיל בזה, ואז אני כבר ממשיך למחרת ללכת בדרכי התורה. שאני מתקן אחד אחד את הרצונות שלי, בדרגה כל פעם יותר ויותר גבוהה, וכך אנחנו בעצם מתקדמים.

טל: אז מה זה נקרא שעשיתי תיקון?

אז עשיתי תיקון שאני קבלתי על עצמי דרך חדשה, שהיא כולה להתקרב לזולת כדי לגלות בקשר של האהבה שלי לזולת, אהבה שלי לבורא.

אורן: למה אני צריך לאהוב את הבורא?

בזה שאנחנו מגיעים לאהבת הבורא אנחנו מגיעים סך הכל, להשתוות הצורה עמו.

"השתוות הצורה" זה נקרא השתוות התכונות, השתוות המצבים, שאני כמוהו. ואז אני מגיע לדרגה הכי גבוהה, הכי נעלה שישנה בכל הבריאה. הבורא רוצה לברוא את הנבראים ולתת להם אפשרות להגיע לדרגתו, לדרגה הכי גבוהה, בהבנה, בהכרה, בכל מה שרק אפשר. בשביל זה ברא אותם, הנבראים, בצורה הפוכה ממנו, שהם יוכלו לגלות אותו מהצורה ההפוכה. ואז הם ירגישו באמת מי הוא ומה הוא.

כי כל דבר אנחנו מסוגלים להשיג רק מתוך דבר והיפוכו, כיתרון האור מתוך החושך. אני לא יכול להגיד אם מר, מתוק, חושך, אור, טוב, רע, כיוון שכל דבר מושג לנו רק מבחינה שכנגדו. ולכן הבורא ברא אותנו בצורה הפוכה, וכל פעם מוסיף לנו יצר הרע, ואנחנו שמתקנים את עצמנו כל פעם מיצר הרע המתחדש, המתגדל בהתאם לבורא, אנחנו משיגים את היצר הטוב, הבורא. וכך אנחנו מגיעים, עד שאנחנו מגיעים לסוף ההתפתחות שלנו, לפסגת ההר, או לסיום הסולם, הסיום העליון של הסולם.

אז אנחנו נכללים גם ביצר הרע, כולי אני נכלל כך, וגם כן מיצר הטוב. היצר הרע מתפתח בי בהתאם לכמה שאני יכול לכייל אותו נכון לכוון הבורא, ישר-אל, ישראל. והיצר הטוב, עד כמה שאני מסוגל להביא עליו תיקון האור העליון שנקרא תורה. אז יוצא שמצד אחד יש לי חושך, שאני צריך לתקן אותו, ומצד השני זה לילה של מתן תורה, ליל השבועות, שאני מביא את האור. ושני אלו הם מתחברים יחד, יתרון האור מתוך החושך. ואז אני מגלה באמת מהי דרגת הבורא, וכבר אני מגיע לתיקון שלי, לייעוד שלי.

טל: תיקון זה רק משהו אישי, או זה גם משהו שהחברה צריכה?

לא, זה לא יכול להיות אישי, כי כל התיקון הוא תיקון של אהבה, והאהבה יכולה להיות רק כשאני מתחיל לבצע את היחס שלי של אהבה מהעיגול הקטן, לעיגולים יותר ויותר גדולים. אבל אני לא הולך לאהוב אותם בצורה מלאכותית, אלא אני מזמין מאור המחזיר למוטב, והאור הזה משפיע עלי ומביא בלבי אהבה לזולת. ובמידה שהוא מביא לאיזה עיגול שאני מגיע, כמה שהמאור יותר משפיע אז העיגול שלי מתרחב יותר ויותר, עד שאני יכול להקיף בכל העיגול הזה גם דומם, צומח, חי וכל בני האדם.

אורן: ככל שבא לבן אדם יותר אור, כך האהבה שבו גדלה?

כן.

אורן: אז כשאומרים "תיקון ליל השבועות", מה זה אומר?

לשבת בעשיריות, במעגלים כמו שאנחנו עושים את זה למעשה, ובצורה כזאת לגלות את הכוח העליון, כוח האהבה שישרה בינינו, בתוך כל עשירייה ועשירייה. וגם שכל העשיריות ישפיעו זה על זה, וכך ישפיע האור העליון על זה שכל העשיריות יתחברו גם לעשירייה אחת. כמו שמדובר בתורה, על חלוקת עם ישראל בימי משה.

טל: מה זה מצריך, קריאה בפסוקים שקוראים, חוץ מזה שיושבים ביחד?

אנחנו מעוררים בזה את הרצון שלנו לחיבור, ולהזדהות עם הבורא. אז מקובלים קוראים פסוקים מיוחדים, שזה מעורר אותם לפי הבנתם והשגתם, ופשוטי העם קוראים פסוקים אחרים. אבל כולם צריכים להתכוון למאור המחזיר למוטב שייתן אהבה בלב של כל אחד ואחד, לאהוב קודם כל את אלה שקרובים אליו באותה המטרה, ואחר כך שישפיע כוח האהבה גם לכל האנושות. לעשות טוב בעיני הבורא.

אורן: למה א-לוהים, חשוב לו שאני אוהב אותו?

כי אתה בזה עולה למדרגה שלו.

אורן: למה חשוב לו ממני לאהוב אותו? מי שעושה לי טוב, אני אוהב אותו. שיעשה לי טוב, אני אוהב אותו. מה הוא אומר לי תאהב אותי? לא רוצה, האהבה היא תגובה למקור הטוב.

זה לא נכון, זו אהבה בהמית.

אורן: אז מה א-לוהים רוצה?

הוא רוצה שאתה תהיה בתכונה כמוהו, אל תקרא לזה אהבה, זה מפריע לך. תקרא לזה השפעה, כי בתכונת ההשפעה אתה מגיע למצב שאתה משיג את כל המציאות, וחי בצורה נצחית ושלמה. זה מה שהוא רוצה.

אורן: אז מה זה לאהוב את א-לוהים?

לאהוב את א-לוהים זה נקרא להיות כמוהו. אתה רוצה להיות כמוהו?

אורן: לא. מה הוא?

נצחי ושלם, בצורה אגואיסטית לפחות, זה מה שאתה יכול לעכל. מה אני יכול להגיד לך יותר על א-לוהים?

אורן: לאהוב את א-לוהים זה להיות כמוהו. ושאלתי, מה הוא?

טוב ומיטיב.

אורן: להיות טוב ומיטיב זה נקרא לאהוב את א-לוהים?

כן.

אורן: לכן אתה מדגיש שתיקון ליל השבועות הוא רק בחבורה כזאת?

שהיא מבינה אותך ואתה איתם יחד מושך מאור המחזיר למוטב ומגיע לאהבה איתם, ובתוכם אתה מגלה את צורת ההשפעה המיוחדת הכללית, שנקראת בורא.

(סוף השיחה)