חיים חדשים

שיחה 1278

תש"פ, סיכום שנה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.08.20 – אחרי עריכה

אורן: ברצוננו לעשות סיכום שנה. היתה לנו שנה יוצאת דופן, מיוחדת במינה, ננסה להבין מה היה לנו ובעיקר לאן פנינו.

יעל: לקראת ראש השנה היהודי ולקראת תחילת השנה העברית החדשה נעשה סיכום.

זאת היתה שנה מאוד מיוחדת והאירוע המרכזי והעיקרי הוא הקורונה שטרפה את הקלפים בעולם כולו וגרמה לשינויים מאוד מאוד גדולים בחיים של כולנו. היא הפתיעה אותנו, תפסה אותנו ממש ממש לא מוכנים, גם מבחינת התארגנות חיצונית וגם מבחינת ההרגשה הפנימית, והאנשים מרגישים שבאמת נפל כאן משהו, קרה כאן משהו מאוד מאוד גדול שעדיין אנחנו לא מצליחים להתאושש ממנו.

אנחנו שומעים לאחרונה על כך שיש כבר פיתוחים רפואיים בדרך, והדברים מתחילים להתקדם מבחינת פתרונות רפואיים למחלה ויחד עם זאת, אנחנו מבינים שהדברים לא כל כך פשוטים. זאת אומרת, זה נכון שיש התקדמות במבחינה רפואית, אבל ההשלכות הן הרבה יותר עמוקות מאשר השלכות רפואיות ונרצה לשמוע איך אתה רואה את השנה שחלפה ואיך אתה מסכם אותה, ולאן פנינו בשנה הקרובה?

שנה מצוינת, שנה טובה. טוב שאנחנו עברנו את הזמן הזה, ונראה שאנחנו למדנו משהו. אולי לא כמו שהיינו צריכים ללמוד והיה אפשר ללמוד עוד יותר, אבל זה כמו ילד שעבר כיתה, אז משהו הוא תפס ממנה. אני שמח מאוד שאנחנו נמצאים בתהליך הזה ואיכשהו התהליך הזה עובר עלינו ומלמד אותנו, כי אין יותר מצרות ומכות שמלמדים אותנו ולכן נראה לי שהשנה היא טובה.

אני חושב שודאי שעוד לא עברנו את הלימוד הזה של וירוס הקורונה, אבל חלק ממנו כבר עבר. עוד לא עשינו סיכום שנה כמו שאתם רוצים ואנחנו יכולים להגיע למשהו, אבל האם העם, האנושות מסוגלת כבר לעשות סיכום? אני לא חושב ואני רואה שלא. אני גם רואה שפה ושם כל פעם אנחנו שומעים על כל מיני אירועים וכל מיני המצאות של מנהלים למיניהם, של ממשלות, מה לעשות כך או כך. ולפי מה שאני רואה שאנחנו נכנסים לווירוס הזה, אז הקורונה לא מלמדת אותנו יחסים חדשים וטובים בינינו. היחסים בינינו והיחסים הבינלאומיים הם נמצאים בנסיגה, ממש בירידה גדולה, ואנחנו עוד לא עושים חשבון וסיכום נכון.

לכן בעיניי אין סיכום השנה, אנחנו נמצאים באיזה מקום בדרך ולא יודעים אפילו אם זה תחילה אמצע או סוף.

אורן: זאת אומרת, יש איזה תהליך שאנחנו נמצאים בעיצומו?

לא, איזה בעיצומו? סתם אנחנו קובעים שזו שנה חדשה.

אורן: אני לא שואל מבחינת השנה, אני שואל מבחינת התהליך. הקורונה הגיעה אל החיים שלנו, קודם היא לא היתה כאן, בפברואר היא הגיחה והנה היא כאן. עברנו כמה חודשים עם הקורונה והעולם השתנה מקצה לקצה.

לא, הקצה השני עוד לא השתנה.

אורן: אז יש פה תהליך, שאנחנו נמצאים באיזה מקום באמצע שלו.

נכון.

אורן: אז בפרספקטיבה רחבה, מהו התהליך ובאיזה שלב אנחנו נמצאים עכשיו בתמונה הגדולה? כמו שאתה רואה אותה כמובן.

אנחנו נמצאים בתחילת השינויים.

אורן: מהם השינויים?

שינויים באדם ושינויים שבחברה, במשפחה, במבוגרים, בילדים, בכולם. שינויים ביחס שלנו לעצמנו, לחברה, לעם, למדינה ולאנושות ובכלל לטבע כולו.

יעל: מה התהליך שעברנו עד עכשיו ומה התהליך שעוד נותר לנו לעבור?

אנחנו רק הכרנו בכך שאנחנו נמצאים במצב שמקבלים מכות, זה הכול. אבל איזה סוג מכות, לאן זה מכוון אותנו, מי נותן לנו, לשם מה? כלום לא יודעים. זה כמו שיש לנו תינוק שנולד ויש לו כאבים, יש לו בעיות והוא בוכה ולא מבין בשביל מה ולמה והוא לא מפסיק לבכות, ואנחנו נמצאים בחוסר אונים.

אורן: איזה אתגרים ניצבים היום בפנינו כאנושות בהבנה של התהליכים האלה, מה האתגרים שאתה יכול להגדיר?

אנחנו בעיקר צריכים להבין למה זה מגיע לנו. האנושות שואלת קצת, אבל בכלל לא מנסה להבין מהי הסיבה לקורונה.

יעל: זאת אומרת, שזה לא משהו שקרה במקרה, אלא אתה רואה כאן תהליך מכוון שיש לו סיבה והוא אמור להביא לאיזו תוצאה?

זה לא אירוע שהיה ועבר וזהו, אנחנו נמצאים בתהליך ואנחנו לא מעכלים את התהליך הזה בצורה נכונה.

יעל: מה אתה חושב שבנקודת הזמן הזאת, כדאי שנדע ואנחנו עדיין לא יודעים?

אנחנו לא יודעים את הסיבה לווירוס הקורונה. אולי יכולים קצת לראות את הסיבה הטכנית, ביולוגית, אבל זה לא זה, כי אחרי כל דבר עומדים כוחות ואחרי כל הכוחות עומדים חשבונות של הטבע. ואנחנו עד כדי כך לא מכירים את המערכת ולא יכולים לענות על זה ולכן אנחנו לא יודעים להתמודד עם הבעיה הזאת, שללא ספק היא בעיה כללית של כול האנושות ולא היה לנו דבר כזה במימדים כאלה אף פעם.

אנחנו לא מרגישים את עצמנו מוכנים לזה, לא בצורה חברתית, מדינית, משפחתית, בכלום. ולכן אנחנו רק משתדלים להכיר מה יכול להקל לנו על המצב, [אם לשים] מסכה, אז מסכה, [לקחת] איזה כדורים, אז כדורים, עוד משהו, בסדר. לא להתאסף בגושים גדולים, בסדר, וכן הלאה, אבל זאת לא העבודה הנכונה עם התופעה.

אורן: אמרת בתחילת הדברים שלך, שבעינייך השנה שעכשיו מסתיימת היתה שנה מצוינת. אני בטוח שאם נעשה סקר בקרב בני האדם בארץ ובעולם, התשובות שלהם יהיו שונות לחלוטין. אני מניח שהם יגדירו את השנה הזאת כאיומה ונוראה, שנה כל כך רעה שלא היתה כדוגמתה, שאי אפשר לדמיין בחלומות, שיבואו עלינו מכות כאלה גדולות. מה הסיבה לפער בין ההגדרה שלך את השנה כמצוינת, לבין ההרגשה של האדם מן הישוב בארץ או בכל מקום אחר בעולם, שהשנה היתה קטסטרופלית. מה הסיבה לפער, מה אנחנו לא רואים שאתה רואה?

אני חושב שאם הייתי מדבר עם הילדים שלך אחרי שאתה עושה איתם חשבון נפש, אז גם הייתי מקבל שתי דעות שונות. אתה היית אומר, אני חינכתי אותם ועכשיו הם יהיו ילדים טובים ואני שמח במה שעבר עלינו, הייתי חייב לתת להם מכות, לחייב אותם וללחוץ עליהם. ואם הייתי מדבר איתם אז אני הייתי שומע, שאבא הוא אכזרי, אין לו מצב רוח, ירד עלינו, עשה דבר שבכלל לא מקובל עלינו וכולי.

אורן: אם הבנתי את משל הקורונה, אז בעיניך היא כלי חינוכי שבא ללמד את האנושות משהו?

ודאי. כך אנחנו מתייחסים לפחות בחכמת הקבלה, לכל התופעות שמגיעות לנו מהטבע.

יעל: הייתי רוצה לחזור לשאלות שהעלית במהלך הפתיחה שלך. על איזה סוג מכות מדובר כאן?

בעיקר המכות באות כלחצים וייסורים על הדעת.

אורן: על הדעת של האדם?

כן מודעות.

יעל: מה המטרה של המכות האלה, מה זה אמור לשנות בדעת או התפיסה שלנו?

כמו שאורן רוצה לעשות עם הילדים שלו, הוא רוצה לחנך אותם שהם יהיו ילדים טובים.

יעל: מה זה אנושות טובה, מה זה אומר שהאנושות תהיה "ילדים טובים"?

שהם ידעו ללמוד מהחיים דברים נכונים. להיות בהרמוניה עם הטבע, עם כל המערכת שבה אנחנו נמצאים.

יעל: מי נותן את המכות האלה, מיהו אותו מחנך?

הטבע עצמו, המערכת.

יעל: מה זה הטבע, אתה יכול להגיד כמה מילים על מערכת הטבע?

הטבע זה כוח, מערכת כוחות או כוח אחד שבו אנחנו נמצאים, והוא רוצה ללמד אותנו להיות בהזדהות הצורה עמו.

אורן: מה זה אומר להיות בהזדהות עם הטבע, בהרמוניה עם הטבע?

בהרמוניה, בזה שאנחנו נכללים יחד, דומים לאותו כוח טבע אחד. אמנם אנחנו מאוד שונים ורחוקים זה מזה, אבל אנחנו נתקרב ונהיה כמו אותו כוח ביחס בינינו, ואז נרגיש כמה הוא טוב ומיטיב לנו וכך גם אנחנו נהיה טובים ומטיבים זה לזה.

אורן: התהליך החינוכי או התהליך של תיקון כיוון שהטבע הכניס אותנו השנה לתוכו, אמור להביא אותנו בסוף התהליך למצב שבו אנחנו נהיה בהרמוניה עם הטבע. נהיה טובים אחד לשני כמו שהטבע כולו הוא טוב.

נכון.

אורן: איפה זה שם אותנו מבחינה פרקטית, איזה עולם אנחנו אמורים לעצב, כמו שמעצבים במחשב ואני יכול לעצב מה שאני רוצה? מה הוא העולם החדש שאנחנו צריכים לעצב ביחד כדי לזרום עם התהליך הזה ולא להתנגד לו. במה הוא יהיה שונה?

עולם עגול, גלובלי, אינטגרלי. עולם שהכול קשור יחד וכולם נמצאים תחת מטרייה אחת של הסכמה כללית, חיבור ושלום.

אורן: העולם גלובלי גם עכשיו.

לא, עכשיו הוא גלובלי בצורה הכרחית, שכולנו תלויים זה בזה. אבל אף אחד לא רוצה להיות תלוי באחרים, זה בא לנו מלמעלה כנטל.

אורן: ולאן אנחנו אמורים להתפתח?

לכיוון שאנחנו רוצים שהוא יהיה גלובלי, שכולנו נהיה קשורים "כאיש אחד בלב אחד".

יעל: אני מסתכלת על התהליך שקרה עד עכשיו, אז בחודשים הראשונים באמת הרגשנו וציפינו כל הזמן שמה שהיה יחזור, שרוצים לחזור להרגלים הישנים, לעולם הישן. היום אני חושבת שהאנושות כבר נמצאת באיזו הכרה שיש כאן תהליך שינוי מאוד משמעותי ומה שהיה כנראה לא יהיה, יהיה כאן משהו אחר. אנחנו מדברים על עולם ישן ועל עולם חדש שעכשיו התחלת לתת לנו חלקים ממנו.

כן.

יעל: האם אתה באמת מסכים שאנחנו לפני תקופה, ממש חדשה, עולם חדש, האם התפיסה הזאת נכונה בעיניך?

אנחנו כבר נמצאים בתקופה החדשה, לא לפניה, ואנחנו כבר מתפתחים אבל לא רוצים, לא מבינים, לא מזדהים, לא תומכים בזה. אבל אנחנו כבר נמצאים בה בעל כורחנו.

יעל: כרגע מה שאני מרגישה, מה שגם רוב האנשים מרגישים, זה שעדיין לא מרגישים עולם חדש. אתה מרגיש שיש עולם ישן ואתה לאט לאט אולי צריך להיפרד מחלקים ממנו. אין איזו הרגשה שהעולם החדש כבר נמצא כאן. למה אנחנו לא מרגישים אותו, מה יש שאני לא מרגישה?

זה דומה לזה שאנחנו נמצאים בעולם שלנו ויש כל כך הרבה סוגי אנשים. למשל ילדים וגדולים, אז הגדולים מבינים באיזה מצב הם נמצאים, באיזה עולם, והילדים לא מבינים. כך אנחנו כלפי העולם החדש שעכשיו מתגלה ומתפתח לעינינו, יש כאלה שלא מרגישים אותו אבל בכל זאת גדלים יחד עמו, ויש כאלה שכבר מבינים מה בא לקראתנו.

יעל: התהליך הוא תהליך של התבגרות ואנחנו נבין מה קורה כאן?

כן, ודאי. אנחנו רואים שיש כאן משהו שלא ידוע לנו ואנחנו חייבים לעכל את זה, להבין את זה, להרגיש, להתקרב לזה כי אחרת יהיה לנו קשה לשרוד.

אורן: דיברת קודם על יחסים בינאישיים, דיברת על יחסים בינלאומיים, דיברת על שינויים באדם, בחברה, במשפחה, בכל רמות החיים. כשאתה אומר עולם חדש שכבר נמצא כאן רק אנחנו עוד לא תופסים אותו, לא מעכלים אותו, מה מהות החידוש, מה משתנה ביחסים בין בני אדם, מה מהות השינוי?

התקרבות איש לרעהו בצורה יפה.

יעל: למה זה קשור? האם אתה יכול לחדד או להרחיב את הדבר הזה, או לתת לנו איזו תמונה שגם תתחבר עם המציאות שלנו?

העולם החדש יהיה עולם שכל אחד יתייחס לשני ב"ואהבת לרעך כמוך". אולי אני מגזים, אבל זו בעצם המטרה.

יעל: זה מעניין מה שאתה אומר, כי מה שקורה היום זה בדיוק הפוך.

תמיד קורה לנו משהו הפוך, כדי שמהפכיות דווקא, כיתרון אור מתוך חושך.

יעל: אני רוצה להסתכל על התהליך של הקורונה שנכנסה לחיים שלנו. הייתה דווקא איזו הרגשה של אחווה וקרבה. למשל בישוב שבו אני גרה הייתה ממש דאגה הדדית, טילפנו אחד לשני, דאגו למצרכים. היו שירותים שקבוצות של אזרחים נתנו לקבוצות של אזרחים. היה לב פתוח בצורה יוצאת דופן.

מה קורה היום?

יעל: מהר מאוד היחסים הידרדרו למה שהיה קודם ואפילו יותר גרוע. יש ניכור, יש הרבה התכתשויות בפייסבוק. אם נסתכל על מה שקורה בכלל בעולם ובמדינה שלנו אז חלה התדרדרות מאוד רצינית.

למה? איך את מסבירה דבר כזה, אם היה ישוב יפה וטוב עם "יפי נפש" כמו שאת מתארת לנו, אז מה קורה עם הנפשות היפות האלה? כנראה שהן הפסיקו להיות יפות.

יעל: זה חלק מהתהליך שאנחנו רואים כאן. שבהתחלה הייתה איזו התרוממות רוח ורוחב לב ופתאום הכול נעשה מאוד מוקצן.

זה חלק מהתהליך, מפני שאם הייתם כל הזמן חושבים על עצמכם שאתם אנשים יפים והכול טוב, הכול מצוין, אז לא הייתם אף פעם מתקדמים. להתקדם לדברים טובים אפשר רק מהכרת הרע. ואם אנחנו כבר טובים אז מה רוצים מאתנו?

יעל: מה אני צריכה ללמוד בתקופה הזאת? אתה אומר שאנחנו נמצאים כרגע על איזה רצף. התחלנו מנקודה מסוימת ואנחנו רוצים להגיע לנקודה אחרת, אנחנו נמצאים בתחילת התהליך או באמצע התהליך איפשהו על הרצף הזה. בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים כרגע, מה אנחנו צריכים ללמוד, מה האתגרים שעומדים לפנינו, אילו עיניים אנחנו צריכים לפקוח כדי ללכת בצורה חכמה לעבר שינוי, והאם השינוי הזה הוא לטובה, לאן אנחנו הולכים בכלל?

את מרגישה שעכשיו אתם לא יפי נפש?

יעל: נתתי את זה כדוגמה למה שקורה בכלל. אבל אני חושבת שאנחנו מסתכלים החוצה ורואים שיש הרבה מאוד פילוג, כל מה שהיה הקצין.

את מדברת על החברה שלך?

יעל: על החברה שלנו בכלל, גם בישראל.

לא, אני לא הולך על זה, על מה שדברת על "יפי נפש" שהיו קודם, אני לא רוצה לקפוץ לזה ולזה. אנחנו דנים במשהו, אז בואו נדון בזה. היה לך ישוב, ובישוב היו יחסים טובים, היה הכול יפה מאוד.

יעל: היה מדהים.

מדהים. עכשיו לא.

יעל: עכשיו פחות.

מה חסר לעומת מה שהיה?

יעל: לב פתוח, אכפתיות.

לב פתוח. תפתחו את הלב, מה הבעיה.

יעל: כנראה שזו בעיה, כנראה שזה לא קורה בצורה כל כך פשוטה.

אבל את פסיכולוגית, את צריכה להגיד לי איך לפתוח את הלב. אני רוצה תשובה קונקרטית.

יעל: תשובה קונקרטית למה?

איך לפתוח את הלב בחזרה כמו שהיה, בתנאים הנוכחיים.

יעל: אנחנו רואים שזה מאוד קשה, אנחנו רואים שזה לא קורה ולהיפך.

אני לא שאלתי על זה שזה קשה, אני שאלתי איך להגיע לאותה פתיחת הלב כמו שהייתה קודם.

יעל: לא יודעת.

אז מה נעשה?

יעל: בשביל זה אנחנו פה בתוכנית איתך, כדי שתסביר לנו מעבר לפסיכולוגיה.

מעבר לפסיכולוגיה. אז מה עושים, לאן הולכים אם לא לפסיכולוגיה?

יעל: בשביל זה באנו אליך, שתסביר לנו את הדברים מעבר לנקודת המבט הפסיכולוגית.

אז כנראה שאנחנו צריכים להגיע למצב בחברה שלנו, שכולם מבינים שאנחנו התדרדרנו עד כדי כך שאין לנו שום אפשרות להיטיב למצבנו, במה שיש לנו. בכל החכמה, בכל המדע, ובכל הפסיכולוגיה שלנו אין לנו במה להיעזר כדי להביא את עצמנו לחברה יפה, טובה. אלא לחוכמת הקבלה אנחנו צריכים.

יעל: ומה היא נותנת לנו מעבר לכל הכלים האחרים?

לחזור למצב כמו שהיה, ואולי עוד יותר.

אורן: באיזה אמצעים היא משתמשת החכמה הזאת של הקבלה?

באיזה אמצעים? בחינוך.

אורן: מה המסר העיקרי בחינוך, על פי חכמת הקבלה?

להראות לכולם שאנחנו נמצאים במערכת אחת, ושאני חייב להתייחס לשני כמו שלעצמי.

אורן: מה יגרום לאדם להתייחס לשני כמו לעצמו, כשהיום הוא לא מתייחס לשני כמו לעצמו? זה הרי משהו על טבעי.

זה בדיוק החינוך שאנחנו רוצים לחנך את הילדים האלה הגדולים, שצריכים להבין שאנחנו צריכים לראות את עצמנו שנמצאים במערכת אחת ותלויים זה בזה.

אורן: בתחילת דבריך אמרת, שאנחנו עדיין לא מבינים מה הסיבה לזה שקבלנו את הקורונה. מה הסיבה לזה שקבלנו את הקורונה?

כדי להכיר שאנחנו רעים.

אורן: רעים אחד לשני הכוונה. מה זה רעים?

כן, רק בזה.

אורן: רעים אחד לשני.

כן.

אורן: והתובנה הזאת שאנחנו רעים אחד לשני, לאן היא אמורה לקדם אותנו בתהליך ההתפתחות?

להכרת הרע. שאנחנו רעים ושמזה רע לנו, ושאנחנו צריכים לתקן את זה ולהגיע לטוב. וטוב יהיה רק אם אנחנו נהיה טובים אחד לשני. איך אנחנו ניקח את הכוחות להיות טובים אחד לשני, הרי זה נגד הטבע שלנו. ואז אנחנו לומדים מחוכמת הקבלה, איך לקבל את הכוח הטוב הזה שיתקן אותנו, יקרב בינינו, יקשור אותנו זה לזה יפה, "להיות כאיש אחד בלב אחד".

אורן: יש כוח שמסוגל לעשות את בני האדם טובים זה לזה?

כן.

אורן: איפה הוא נמצא?

באוויר.

אורן: מה הכוונה באוויר?

באוויר. איפה נמצאת הקורונה?

אורן: אומרים שהיא עוברת בטיפות רוק, ואז היא נכנסת לגוף של האדם ועושה אותו חולה חס וחלילה.

את זה כך אומרים. הוא נמצא סביבנו, גם אותו כוח הטוב נמצא סביבנו. אנחנו רק צריכים לדעת איך אנחנו נקבל אותו, נרכוש אותו, ניישם אותו בינינו.

אורן: זאת אומרת, השלבים הבאים בתהליך, זה לפתח טכנולוגיה שהיא תהיה קליטת הכוח הטוב אל החיים שלנו?

כן.

אורן: הטכנולוגיה הזאת תלויה במכשור, במחשוב, במה בדיוק היא תלויה, על מה היא נשענת?

רק באדם וביחס שלו לזולת. אין שום מכשור, כלום, שום דבר קודם לא צריך לדעת, רק לדעת שאם הוא לא רוכש את שיטת החיבור, יהיה לו רע.

אורן: שיטת החיבור הכוונה לשיטה של איך להיות טובים אחד לשני, זה מלשון חיבור בין אנשים?

כן.

אורן: הייתי רוצה לשמוע, מה אתה מאחל לנו לשנה הקרובה? מה הברכה שלך לשנה הקרובה?

שני דברים. דבר אחד שאנחנו כולנו רעים.

אורן: אתה מברך אותנו שנהיה רעים, לא הבנתי.

לא.

אורן: מה הברכה?

להבין שאנחנו רעים זה לזה, ושמטרת ההתפתחות שלנו בעידן החדש הזה, זה שאנחנו נגיע לקשר הטוב בינינו. זה מה שדורש הטבע מאיתנו.

אורן: ההבנה הזאת תרפא את הקורונה?

היא תרפא את הקורונה, ואת כל הבעיות האחרות. את כולן.

אורן: הלוואי הרב לייטמן, אנחנו איתך.

הלוואי שתרצו.

אורן: שנרצה מה?

שתרצו להגיע למצב הזה הטוב.

אורן: הלוואי.

חוץ מזה לא צריכים שום דבר.

(סוף השיחה)