ישיבת כתבים

מס' 302

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.12.21 – אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון שלנו הפעם, נוגע להחלטות האו"ם ביחס לישראל.

חיים: לפני כשלושה שבועות דיברנו על החלטות שהאו"ם קיבל נגד ישראל. ואז היו אלה החלטות מקדמיות, אותן שלחו לוועדה שהייתה צריכה לגבש נוסח סופי ולהביא את זה למליאת האו"ם להחלטה סופית.

בסוף השבוע שעבר זה הובא למליאת האו"ם והתוצאה הייתה כפי שצפינו, כפי שהתקבלה בהחלטה המקדמית. האו"ם העביר החלטה בנוגע למימון של הארגון אונר"א ברוב של מאה שישים וארבע כנגד אחד - ישראל, שזה שיא של כל הזמנים. האו"ם גם אימץ החלטה ברוב חסר תקדים, להקים ועדה שתחקור את "ההריגה הטראגית" כלשונו, של מאתיים שישים ואחד פלסטינים במבצע "שומר חומות", שהם קראו לזה פשוט "במאי" ואת כל הפרות זכויות האדם של ישראל - הוועדה הזאת חוקרת אך ורק הפרות של ישראל עד תחילת המבצע ומאז.

בנוסף האו"ם החליט לחקור את פעולות ישראל בשטחים הכבושים ואימץ סופית ברוב של מאה חמישים כתשע כנגד חמישה - גם כן שיא חדש, את ההחלטה שיש להשיב לפלסטינים את אדמותיהם מאז 1948, את רכושם ואת הרווחים שהיו יכולים להרוויח מאותן אדמות.

בנוסף, יומיים קודם לכן הוועדה לזכויות האדם של האו"ם כתבה דו"ח מלא כעס - ומעניין לראות את זה, כי בדרך כלל אתה מצפה שארגון כמו האו"ם ידווח בצורה לקונית, יבשה, אבל פה לא ככה, זה נראה כמו הודעה לעיתונות מטעם.

התפרצות.

חיים: כן, לגמרי, עם כל הרגשות. כמו מישהו מטעם מישהו בא ומביע את דעתו. אז אפילו בכותרת הם מדברים על הכעס נגד ישראל. האו"ם מביע זעם על ההפרה הנמשכת של זכויות אדם מצד ישראל, כולל זה שישראל הגדירה ששה ארגוני זכויות אדם כארגוני טרור, ובנוסף לזה, הדוברים דחקו, כלומר האו"ם עצמו, דחק בקהילה הבינלאומית לפעול בעוצמה ולגרום למדינה הזו לשלם על התנהגותה.

אנחנו רואים שהלחץ על ישראל הולך וגובר והטון הולך ונהייה יותר ויותר אקטיבי כנגד ישראל, זה כבר לא גינוי אלא קריאה של האו"ם לפעולה בינלאומית נגד ישראל.

למה עכשיו עליית המדרגה הזאת בהתנגדות לישראל?

חשבתם שזה יישאר כמו שהיה בעבר? בוודאי שכבר מזמן היה צריך לעלות על הפרק כל הביטוי של אומות העולם כלפיי היהודים, כלפיי ישראל. ובאמת לא חשוב אפילו מה אנחנו עושים, אתה יכול לעשות אפילו את הדברים הטובים ביותר, אף אחד לא מקבל את זה בחשבון, מפני שאתה לא מבין מה שדורשים ממך וגם הם עצמם לא מבינים, ולכן זה מקבל ביטוי בכל מיני דברים כאלה. אם אתה לא מממש את הדוגמה לחברה נכונה, לחיים נכונים, טובים לכל העמים, לכל העולם, אז אתה הכי גרוע, כי אתה מקלקל את כל כדור הארץ, את כל האנושות ושמונה מיליארד אנשים סובלים בעקבותיך.

למה? ככה. תקרא, זה כתוב בתורה שלך. ואין כאן מה להגיד יותר. אין לי מה להוסיף.

חיים: השאלה היא, למה זה קורה עכשיו? למעשה האו"ם נגד ישראל ועוד ב-1955 בן גוריון קרא לאו"ם, "או"ם שמום".

אז הוא היה יכול להגיד כך, כי אז הארגון היה ככה ולפחות כמה מדינות תמכו בנו ולא כולם בבת אחת, בפה אחד, ביד אחת, הצביעו נגדנו. עכשיו הגענו למצב שאנחנו צריכים כאן להבין למה זה כך. והכתבים שלנו צריכים לכתוב על זה דברים ברורים.

חיים: איזה דברים ברורים?

כמו שעכשיו אני מדבר. גם הם לא יודעים למה, אבל הם מרגישים שכל היסוד והשורש לכל הפשעים בעולם הוא בהתנהגות ישראל בעצמה כלפיי העולם וכלפיי הפלסטינאים.

חיים: למה אנשים לא יודעים על ההחלטות של האו"ם ופרט לישיבות כתבים, זה כמעט לא מופיע בתקשורת?

כי אתה בנית כך את המדינה, שהתקשורת לא מעוניינת בזה. תשאל את הנציגים שלך בכנסת בכל הכיוונים ואני אגיד לך מהי התשובה, כי הם לא יודעים שזו האמת. והאמת היא, שכל אומות העולם מרגישות בתת ההכרה שאנחנו אשמים בכל הצרות בעולם.

חיים: אומות העולם מרגישות ככה?

כן.

חיים: ובישראל מתעלמים מזה.

בגלל שהם לא מבינים ולא יודעים ולא חושבים שזה כך. הם חושבים כמו ילדים קטנים שצריכים לקבל אותנו כמו את כולם. ואנחנו מלכתחילה בלב ובמוח, בנשמה של כל אחד ואחד מאומות העולם, אנחנו לא כמוהם, אנחנו חייזרים, אנחנו הגענו מאיזה מקום ואנחנו נמצאים כאן ממש בצורה שרק יכולים לגרום רע לכל האנושות.

חיים: אז בהינתן המצב כמו שהוא, והאו"ם הולך ומקצין את הביקורת שלו כנגד ישראל ובישראל מתעלמים מזה, לאן אתה רואה את זה מתפתח?

עד שהם יגידו ויחליטו שצריכים לבטל את מדינת ישראל והיהודים חייבים לצאת מכאן, כי הם לא מסוגלים לחיות עם אף אחד בשלום, ושילכו לא יודע לאן, לכל הרוחות. שידאגו לעצמם, יש להם הרבה כסף, הרבה קשרים, אבל מכאן הם חייבים לצאת ולהשאיר את זה לפלסטינים.

חיים: אז אם היית מציע עכשיו מפת דרכים כדי לצאת מהמצב הזה, איזה שלושה צעדים ראשונים יש לעשות כדי לצאת מהמצב ועליהם אנחנו נוכל לכתוב?

קודם כל להסביר את זה לעם ישראל, למה אומות העולם מתייחסים אלינו כך. שנית, לפרסם את זה לכל העולם, למה הם מתייחסים אלינו כך, ושלישית לפנות לאו"ם ולהביא את הדיון הזה לבמה של האו"ם. לפרסם בכל המדינות, במיוחד בין היהודים, וגם בין כולם את הדברים האלה.

צריכים לגלות את הסיבה לשנאת היהודים, זה מה שצריכים לגלות וזה נמצא בשורש הבעיה. ואם זו בעיה שורשית שנמצאת ב-DNA של אומות העולם, אז איך אנחנו יכולים לשנות את זה?

על ידי שאנחנו משתנים, בכך אנחנו מחייבים אותם להשתנות. זאת אומרת, להם אני אפילו לא כל כך צריך לפרסם את הדברים, אלא ליהודים עצמם, שאם אנחנו היהודים נשתנה בינינו ונגיע לאהבת אחים, בזה נחייב את כל אומות העולם שיתייחסו אלינו כמו לאחים ועוד יותר מזה.

חיים: דברת על פרסום וגם על שינוי בחברה הישראלית. אז מה צריך להיות הסדר?

הסדר יכול להיות גם לכאן וגם לשם. קודם כל להסביר לכל העולם מהי הסיבה האמיתית לשנאה לישראל. זה לא שייך לפלסטינאים, לא אכפת להם מהפלסטינאים שימותו. ולא אכפת להם מדינת ישראל אם היא קיימת, או לא קיימת. אכפת להם לבטל את המושג "ישראל בעולם", כי ישראל בעולם גורמת נזק לכולם. ולמה? כי הם לא מקיימים את תפקידם בעולם. כי תפקידם העיקרי בעולם להסביר לכל העמים מה צריכים לעשות כדי להגיע לטוב. אחרת העולם מתדרדר יותר ויותר.

חיים: בראיון בשבוע שעבר אמר פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה ב-2005, "אני רואה מה קורה בכל העולם בנושא האנטישמיות, היא הולכת יד ביד עם האנטי ישראליות ולצערי הרב היא מתפשטת בזרמים שנחשבים הבון טון של החברה העולמית. תמיד הייתה אנטישמית בימין הקיצוני בעולם, אבל הימין הקיצוני לא מוביל את העולם ולא נותן את הטון, מי שמשפעים באמת אלה הפרוגרסיביים והשמאל המתון באמריקה ובאירופה".

האם האנטישמיות תגיע בעוצמה חזקה יותר מהשמאל, מהימין הקיצוני בארצות הברית, או משניהם יחד באותה עוצמה?

האנטישמיות מגיעה יותר מהשמאל. כי העמך, החוגים הפחות מבוססים הם יותר שייכים לשמאל.

חיים: בעבר התבטאויות כאלה באקדמיה על האנטישמיות היו נחשבות קיצוניות, היום אף אחד לא מתרגש מזה. איך אתה רואה את ההתפתחות של האנטישמיות באקדמיה בארצות הברית?

אני רואה שהיא לפי התוכנית שדיברנו עליה, ואין מה להוסיף. זה יתפתח עוד ועוד מפני שהיהודים כך מתנהגים. כל עוד לא נתקן את עצמנו אין לנו להסתכל על מישהו, אנחנו צריכים להסתכל רק על עצמנו, האם אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה, את תכנית הבריאה, את המקום שלנו בבריאה, או לא. ולפי זה, אפילו אל תסתכל על מה שייצא, אלא תקיים את מה שצריך, כי בזה אתה מחייב את כולם להתנהג בהתאם לזה.

חיים: וההחלטות שהאו"ם קיבל עכשיו בנושא ישראל, האם הן יגבירו את האנטישמיות בעולם?

אני לא חושב שזה בכלל משפיע אחד על האחר, זה הולך לפי החוק הכללי של התפתחות האנושות. ככל שהאנושות צריכה להתפתח ואנחנו לא ממתיקים את ההתפתחות שלה בהתנהגות הנכונה שלנו אז כך זה קורה, ולא בגלל שמישהו שם, חכם או טיפש, אמר כך או אמר אחרת.

דודי: למה?

כי זה חוק הטבע.

נורמה: אנחנו רואים שבאו"ם יש כמה וועדות נגד ישראל, לא רק אחת, מה שאנחנו רואים זו מגמה. האם אתה חושב שהמגמה הזאת תיתן עוד כוח ברחבי העולם לעוד גופים ולעוד גורמים ללכת נגדנו?

כל הזמן זה יהיה נגדנו עוד ועוד. כמה שנים אני צריך לדבר על זה? מה אתם רוצים לשמוע ממני עוד ועוד? אנחנו לא יכולים לברוח, אין לנו לאן לברוח, אנחנו חייבים לכל העולם. אין לנו מקום על פני כדור הארץ. בשום צורה לא נוכל להתקיים אם לא נקיים את הסדר הנכון ביחסים בינינו, ואז זה ישפיע על כל אומות העולם והן יסתכלו עלינו בצורה אחרת.

הכול תלוי בקשר היפה, הנכון, בין היהודים. כי הריכוז של כל אומות העולם, הנציגים של כל אומות העולם, זה עם ישראל, ובצורה כזאת, אם אנחנו נקיים קשר יפה בינינו, גם נחייב את כל אומות העולם לחיבור יפה, לקשר יפה ביניהם, ואז יהיו שלום ויחסים טובים בין כולם בכל העולם. אנחנו מחזיקים את המפתח, ואין לי אפשרות להביע זאת באיזו צורה, עד כמה זה כואב, כמה אני מרגיש שאין פתרון, וכאן הוא כך וזהו.

שלי: בסופו של דבר כשיושבים ומדברים עם אנשים שהם לא לומדים, ואפילו עם אנשים שלומדים לפעמים קבלה, על מה שקורה בארץ, הרוב יגידו לך שהפתרון ....

אני לא רוצה לשמוע מה שהם אומרים. תפסיקי להביא לי כל מיני דברים שמישהו אמר, איזה חבר כנסת או איזו דוגמנית, אני לא רוצה לשמוע כי זה לא מעניין אותי. אני שומע את חוקי הטבע שאת לא יכולה לשנות, ואף אחד לא יכול. אז מה אכפת לי. אני לא רוצה לשמוע את זה, אין לי מה להגיב על זה. כמה פעמים אתם רוצים לדחוף לי שמישהו אמר משהו? שיסתום את עצמו עם המילים שלו. זה טמטום, זו טיפשות, אף אחד לא מכיר את חוקי הטבע כמוני, ואני אומר מה צריך לעשות וזה כתוב בחכמת הקבלה, זה כתוב בתורה מלפני אלפי שנים, מה יש לנו עוד לעשות?

דודי: אני אלחץ עוד טיפה למרות המתח פה. אתה אומר "אנחנו צריכים ללכת בצורה חד סטרית עם המסר הזה גם כשאנחנו פונים לציבור ויש לו דעות".

הציבור והדעות שלו לא חשובים. מאיפה יש להם דעות, מה הם מבינים? מה הם מבינים בטבע שאנחנו קיימים בו ואיך הוא מתנהג, באיזו צורה והתקשרות הוא נמצא? מה אתה אומר לי על הציבור? אתה יכול לספר לי על כל מיני ארגונים או מפלגות או חברי כנסת, אבל אנחנו הגענו כבר מעבר לזה, גמרנו. אנחנו עכשיו נמצאים במצב שמאף מקום לא נקבל שום תמיכה ונצטרך לחטוף את הקשר הזה בצורה נכונה.

דודי: ברור. כלומר אנחנו לא באים לפרק פה התנגדויות ולא באים להתעמת עם שום דבר, באים להגיד את המסר שלנו וזהו.

מה שהם אומרים זה נכון. אבל אם תכתוב שהם צודקים, ושאני אמרתי שזה נכון, אז הם לא ישמעו שום דבר, הם ישמעו שלייטמן הוא יחד עם ערפאת, לא יודע עם מי וכולי. הם לא ישמעו שום דבר ששייך לתיקון.

דודי: אז אם בא אליך מישהו ואומר, "זה יפה מה שאתה אומר, אבל צריכים לעשות קודם כך ואז נלך לפתרון שלך", מה אתה עונה לו, לא משנה מה הטיעון שלו?

מה פתאום, מה זה לעשות משהו? לפי מה שאני מבין, לפי חכמת הקבלה, לפי התורה, אין לנו מה לעשות אלא רק את זה בלבד ולא צעדים לפני זה או אחרי זה, רק את זה בלבד. לגרום לעם ישראל להגיע לחיבור, שבזה הוא גורם בעצמו לחיבור בכל העמים.

שלי: למה יותר קל ליהודים לרצות להתחבר עם מי ששונא אותם, עם האויב שלהם שרוצה להרוג אותם, מאשר אחד עם האחר?

מפני שלהתחבר אחד עם האחר זה תיקון, ולהתחבר לשונאים שלנו זה קלקול, והלב שלנו, לב האבן נוטה לקלקול.

שלי: התיקון הוא באמת כל כך קשה לביצוע, או שאנחנו פשוט לא רוצים אפילו לנסות?

לא יכולים, לא רוצים.

שלי: אבל אם עם ישראל היה מנסה אז הוא היה רואה שזה לא כל כך קשה, או שזו ממש משימה בלתי אפשרית?

אם רוצים זה אפשרי, כל המקובלים כותבים על זה. לכן החובה הזאת היא ממש לכל העם, ואפשר להתחיל לפחות מקבוצות, מארגונים קטנים.

דודי: נתקדם לנושא הבא שלנו, אסון הטורנדו בארצות הברית. מעל שבעים איש נהרגו מיום שישי האחרון בקנטקי לאחר ששלושים סופות טורנדו היכו בחמש מדינות בדרום ארצות הברית ובמערב התיכון, מספר ההרוגים צפוי לעלות באופן משמעותי וכבר חיילי המשמר הלאומי והבית הלבן התגייסו להגיש עזרה.

סופות טורנדו הן לא דבר חדש בארצות הברית, אבל הפעם מדובר במכה קשה, אנחנו רואים בסרטונים איך ברגע אחד ממש עיירה נחרבת, המבנים בה מחוסלים והיא סופגת מהלומה של עשרות קורבנות, ממש סצנה מסרט אפוקליפטי.

האם אתה מתכוון לאסונות טבע כאלה שאתה אומר שהגרוע עוד לפנינו באנושות?

גם לזה, אבל לא שזה הכי גרוע.

דודי: מה נכון לומר לתושבי אותה עיירה ספציפית שספגה את המכה הקשה ואבדה כמעט הכול?

שום דבר. אנחנו צריכים לשתוק כי אנחנו אשמים גם בזה.

דודי: כשמתקרבת סופה נוספת כמו שכבר מדברים, אפשר עוד לעצור אותה או שזה לא עובד כמו קסם, אין מה לדבר בצורה כזו.

אנחנו צריכים בכל זאת להסביר שאפשר לעצור את כל האסונות על ידי חיבור בין בני אדם. בוא ננסה, יכול להיות שכבר עכשיו זה יכול לעזור.

דודי: האם כוח החיבור בין בני אדם חזק יותר מסופת טורנדו שמתקרבת?

מכל דבר בטבע, מכל דבר. הוא יותר חזק מהכוח העליון.

צריכים לדבר בצורה גלויה חד וחלק אין יותר מה להסתיר ואין יותר מה לחכות. ואם אתם לא עושים את זה ואני לא קורא מה שאתם כותבים, אבל תדעו אם אתם לא עושים את זה אז חבל שאתם בכלל נמצאים כאן לפני ואני ממש לא רוצה לראות אתכם בפעם הבאה. לכו ממני ואתם לא תלמידים שלי.

חיים: יש מושג, עיר הנידחת אי אפשר להחריב. אם עיירה, כמו זו שנחרבה עכשיו בטורנדו, הייתה עושה חיבור פנימי בין התושבים שלה, זה היה מגן עליהם, אפילו בצורה מקומית כזאת?

יכול להיות שכן.

חיים: זה דבר שכדאי מבחינתנו להפיץ אותו, לכתוב עליו?

אני חושב שאתה לא יכול להעמיד כאן את כל חכמת הקבלה וכל מה שקורה, למבחן. זה לא פשוט, אבל אם הייתי כומר באותה עיירה אז הייתי עושה את זה.

נורמה: אמרת שאם אנחנו נכתוב בצורה גלויה יגידו שאתה עם ערפאת, לא יודעת מה יגידו.

אנחנו עכשיו לא דברנו נגד ערבים או נגד פלשתינאים.

נורמה: דברנו על אנטישמיות, אמרת שאם אנחנו כותבים בצורה גלויה יגידו שאתה בכיוון אחר ממה שאתה. אז מה כן לכתוב?

אני חושב שלא כדאי לכתוב לא עבור ערבים ולא עבור כלום. אלא על האסונות בעולם, נפילת הבורסה, כל מיני דברים, וירוסים, כל מה שאת רוצה. כל הדברים האלה הם מכות טבע וזה קורה עקב חוסר חיבור בין בני אדם. זאת אומרת, כל המכות בעולם, הקשר בין בני אדם הוא הפנימי ביותר ואם חסר שם קשר אז באות מכות, זה דבר אחד.

לעומת זה בני אדם לא יכולים להתחבר ביניהם מפני שיש בהם קבוצה שנקראת "יהודים", הם צריכים להגיע לאיחוד וכשהם מגיעים לאיחוד הם בזה גם גורמים שכל אומות העולם ירגישו שהאיחוד זה הפתרון לכל הצרות, זה מה שצריכים לעשות.

איך אנחנו פונים ליהודים, כי להרוג אותם כמו שהיטלר רצה זה לא יהיה פתרון וזה לא יקרה. אלא איך אנחנו עכשיו כאומות העולם, פונים ליהודים ודורשים מהם שיתחילו לעבוד על החיבור ביניהם. בשביל זה יש לנו או"ם. אז במקום סתם לגנות את מדינת ישראל צריכים לגנות את עם ישראל בכל מקום בעולם, בזה שהם לא עובדים על החיבור הם גורמים אסונות בכל מקום בעולם בכל צורה וצורה.

ולא חשוב איפה חי היהודי הזה, ברוסיה, באמריקה או בישראל. לא חשוב עשיר או עני. אלא מתוך היהודים, מי שלא עובד על החיבור הוא גורם בזה אסון, זה הכול.

נורמה: אמרת לגנות את ישראל, מה זה לגנות את ישראל?

לא לגנות את ישראל, מה אכפת לי מישראל הזה. אני פונה ליהודים. כי חצי מעם ישראל נמצא בחו"ל. אני פונה ליהודים בכל מקום, הם היום מזמינים על עצמם שנאה מכל אומות העולם. ולכן לא חשוב איפה הם גרים. אני חושב שבאמריקה הם מרגישים את עצמם יותר גרוע מישראל. כאן הם מרגישים את עצמם יותר בטוחים בינתיים ובאמריקה הם לא כל כך בטוחים. כשיוצאים לרחוב ונכנסים לאיזה מקומות, הם לא בטוחים שזה יעבור להם טוב.

לכן אנחנו צריכים לפנות גם לאלו וגם לאלו, לכולם ולהסביר להם שאנחנו בסכנה וממש בסכנת ענישה והשמדה. לא השמדה כמו שחשבו פעם, אלא שוב לפני מכות גדולות מאוד. ואם אנחנו לא נממש את היעוד שלנו אז אומות העולם שוב ייקחו, אבל עכשיו יחד כולם, הם ירגישו שאנחנו הבעיה המרכזית של העולם, של האנושות. ויבואו אלינו בכל מקום איפה שלא יהיה. ולא חסר לנו היום בכל מקום בעולם, בכל מדינה ומדינה כאלו ארגונים שיכוונו את כול העמים בהתאם לזה, נגד היהודים.

נורמה: אתה מרגיש שבעולם יש שטח יותר פתוח וסובלני נגד ישראל ונגד היהודים?

העולם לא פתוח ולא סובלני. זה מגיע כבר למצב שממש לא יכול לסבול. והעולם נמצא בכזה מתח פנימי והתקוטטויות כאלו בין המעצמות וכן הלאה שהוא ישמח לקבל את הפתרון הזה כאיזה פתרון לכל המצבים שלו.

במקום רוסיה עם אמריקה, עם אוקרינה, עם סין, עם כל המדינות האלה שהם יהיו בהתקוטטויות, אז יותר טוב, "בואו אנחנו נתלבש על היהודים. באותה הזדמנות נפרק להם את הבנקים שלהם וכל הרכוש שלהם". "קודם כל. לפחות יצא לנו טוב".

נורמה: זה מה שלפנינו? אתה אמרת שיהיו עוד מכות.

זה לפנינו ויהיו עוד. ואתם, כרגיל, מפחדים לכתוב על זה. אני לא מפחד, רק אין לי כתבים. אולי באמת אני אקח מהצד כמה כאלו שיכתבו, לפחות אני אדע על מה אני משלם להם.

דודי: למה אתה חושב שאנחנו לא כותבים על זה? כי מרגישים את התרעומת עלינו.

אני לא מרגיש שאתם כותבים בפתיחות וחריפות מספקת.

שלי: שמעתי שאמרת קודם שעם ישראל צריך לעבוד על החיבור שלו. מה זה אומר? בעצם, עם ישראל צריך לעבוד על החיבור זה ענין מחשבתי, הוא צריך לחשוב על החיבור, הוא צריך לעשות איזה דברים בפועל?

בפועל צריך לעבוד על החיבור. בפועל, כן.

שאלה: איך עם ישראל עובד בפועל על החיבור?

אני לא יודע. אבל להתחיל להתארגן, כמו שאצלנו יש עשיריות, ואנחנו משתדלים לחבר את האנשים אלו עם אלו בעשיריות, כך אנחנו ממליצים לעשות לכל האומה. כמו שעשה פעם משה רבנו בצאתם ממצרים.

שלי: למה פעם הם הקשיבו והסכימו ללכת אחרי משה והיום לא.

לא הסכימו. את לא יודעת איזה מתנגדים היו אז.

שלי: אבל העם התחבר בסוף לעשיריות. למה היום זה נשמע ממש תלוש.

גם היום יתחבר, רק צריך שיתחבר לפני שלוקחים אותם שוב לתאי הגזים או למשהו.

שלי: האם העם שעכשיו נמצא יכול להתחבר או שצריך לבנות דור שמגיל אפס מבין שהחיבור הוא הפתרון?

אין לנו מה לחכות. אנחנו עכשיו צריכים להתחבר. דווקא אלו שנמצאים עכשיו צריכים להתחיל להתחבר. ורק בצורה שאנחנו מתחברים ומראים לכולם מה זה נקרא "חיבור", בזה אנחנו נקיים את היעוד שלנו, התפקיד שלנו.

שלי: עכשיו זה נראה כאילו בלתי אפשרי לעומת מצב העם, להביא אותו לחיבור של עשיריות, אנחנו כמפיצים צריכים לא להתייחס לזה, לא להתרשם מזה, לראות שזה קיים איפשהו ורק צריך לגלות את זה?

כן. אלף פעם אמרתי לך שצריכים לעשות, ואת בכל זאת, "אולי". כך אמרו היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.

דודי: הנחיצות ברורה. אנחנו נשתדל לכתוב כמו שאתה אומר, בחריפות.

אתם מספרים לי על נחיצות של או"ם ועוד כל מיני דברים. אתם לא מרגישים כמה הדבר הזה באמת מסוכן ומתקדם לפתרון טוטלי.

באמריקה, ברוסיה, באירופה, זה ממש כך. מה זה? הייתי בברלין. אי אפשר לצאת לרחובות. אי אפשר. אמרו לי מראש, בלי כיפה, בלי כלום. חס ושלום. באמריקה אותו דבר. ברוסיה אותו דבר. בכל מקום, איפה שאתה לא נמצא.

דודי: אני יוצא מהשיחה לפחות עכשיו, שאנחנו בסוג של אטימות. יודעים איזה ענן גדול מתקרב, אבל לא מספיק, כמו שאני שומע ממך שאתה ממש רואה את זה כבר עם כידונים מתקרבים לפה.

אני רוצה מכל אחד מאמרים קצרים, לפחות שלושה מאמרים ביום, יום יום אתם תביאו לי לכאן או למחשב בצורה החלטית. מי שלא שולח אני מוחק אותו מקבוצת הכתבים. יום יום שלושה מאמרים קצרים, שמונה מאות מילה.

דודי: כן. נביא. נעבור לנושא כללי.

השבוע התחיל קמפיין חדש בשיתוף פייסבוק שבו נשיא מדינת ישראל ועוד שורה של מובילי דעת קהל, קוראים "לחשוב טוב. רגע לפני שאנחנו מגיבים ברשתות החברתיות בואו אנחנו נגיב בצורה חיובית".

הסיבה, העלייה בשיח הבוטא, המתלהם, עלבונות, קללות שכולנו שוחים בהם. אחת הסיסמאות שהם השתמשו בה לטובת הקמפיין היא הפסוק מתהילים "סור מרע ועשה טוב".

האם בכך שאנחנו נפסיק לבזות את האחרים, נבלום את עצמנו מלכתוב רע על הזולת, זה צעד נכון לתיקון?

מה שהם חושבים זה שטויות, אבל לפחות כך. להתחיל לכיוון זה לפחות לרכך את העם. קצת לסובב את העם.

דודי: מאיזה רע צריך לסור?

זאת התוכנית של הממשלה, או מה?

דודי: קמפיין. זה לא תוכנית מסודרת.

אפשר להיכנס לאותו קמפיין ולשלב שם את ההסברים שלנו?

דודי: לא בדיוק. הם רוצים לפני שאתה כותב, תכניס מילים טובות. הם מעודדים את הקהל לכתוב בצורה חיובית. לסור מרע ולכתוב טוב.

בכל מיני מקומות? זאת אומרת, איפה שאני כותב.

דודי: בכל מיני מקומות. כן. המטרה לאחד את העם.

לא שהם נותנים את הבמה.

דודי: הם לא נותנים במה. הם רק מעודדים בבמה שלך, אל תכתוב רע, תכתוב רק טוב. כי בזה אנחנו נעשה טוב פה במדינה, נתחבר יותר. אבל אני שואל על הגישה שלהם, אם זה נקרא "לסור מרע ולעשות טוב"?

גם נכון, שיהיה כך. לפחות אנחנו לא נגלה את הרע בינינו, אלא נכתוב על חיבור והדברים הטובים שכן אנחנו צריכים לעשות. עד כמה שזה יכול להואיל לנו.

דודי: מאיזה רע צריך לסור באמת?

רע לזולת. רע כנגד החיבור.

דודי: ולמה לא לתת לרע בכל זאת להתגלות, כי אז המחלה תהיה ברורה ונדרוש תיקון?

לא. זה לא ייתן לך שום דבר. אנחנו לא צריכים לגלות את הרע. אנחנו צריכים לחנוק את הרע.

דודי: אם אני לא כותב דבר שלילי אלא רק בצורה חיובית?

אם אתה שובר את הרע אתה מקבל פעמיים.

דודי: מה זה החוק, אם אני שובר רע אני מקבל פעמיים?

ככה יוצא לך. אל תתעסק עם הרע כי מזה הוא רק יגדל. אתה מאכיל את הרע.

דודי: זה פועל גם בכיוון חיובי, אם אני אעשה משהו חיובי אני אכפיל אותו פעמיים?

גם יכול להיות, כן.

דודי: אם אני לא כותב משהו שלילי על מישהו אחר, אבל אני חושב עליו רע, אז לא הוצאתי את זה במילים. זה לא על אותו משקל?

גם לא טוב. אבל זה אחרת. בכל זאת אם אתה אמרת, אמרת. מישהו שמע או לא, המילים שלך עלו לשמים. אבל אם אתה כותב זה נשאר.

דודי: מה נקרא "לעשות טוב"?

לעשות טוב זה להשתדל לפרסם את החיבור עד כמה זה נחוץ לעם ישראל. באף אומה אין לנו חוק כזה שצריכים להגיע לחיבור, אנחנו כן.

דודי: ואם היינו באמת עכשיו, אולי זה היפותטי, אבל נגיד כותבים כולנו דברים טובים ומילים טובות וחום, ממש מנפחים את הרשת רק בצורה חיובית, מה זה יכול לגרום?

בכל זאת אנשים היו חושבים שיש משהו. מסבירים למה זה צריך להיות מצד ההיסטוריה, מצד הפסיכולוגיה, מצד המדיניות, מכל דבר.

דודי: נעבור לנושא אחר, קשור ליום השפה העברית.

שלי: יום השפה העברית חל בכ"א בטבת, זה יום ההולדת של אליעזר בן יהודה ומטרתו היא לקדם את מעמדה של השפה העברית בישראל וברחבי העולם. השנה היום הזה יחול ב-25 לדצמבר. רצינו להתייחס לכמה שינויים שמתחוללים בשפה בעיקר בעשור האחרון. אז בחזית של השינויים רואים את השפה של הנוער, השפה המקוצרת. היא נובעת גם מדור המסכים שמשתמש הרבה באפליקציות כמו וואצסאפ. שפה מאוד מדוברת, עילגת, הכול בקיצורים, אימוג'ים וכל מיני קריאות של כמו באאאא, ששש, ופשש וכולי. רצינו לדעת מה ההשפעה של אופן השימוש בשפה על ההתפתחות של המחשבה והרגש של האדם?

שפת העברית הייתה שפה מתה משך אלפיים שנה. וודאי שכשהיא קמה לתחייה היא הייתה מתבססת על מה שהיה אז ועל מה שנשאר לך בכל ספרי הקודש, ולא היתה ממש מתאימה לדיבור. אנחנו אפילו לא יודעים באיזו צורה דיברו אז. ולכן הבעיה היא איך להתאים את השפה אלינו, אבל איכשהו זה יצא יפה. וזה שיש בה שינוי על ידי שימוש במחשבים ובחברה המודרנית, אין מה לעשות. היא עוברת אותם שלבי ההתאמה לחיים המודרניים כמו כל השפות. אנגלית של היום זו אנגלית שהיתה לפני 50 או 100 שנה? ודאי שלא, וככה זה בכל שפה.

לכן אין לנו מה להגיד. אלא טוב שאנחנו בכל זאת שומרים על השפה ומדברים כך. אלא יש בעיה אחרת. היהודים בחו"ל לא לומדים את העברית. אפילו הדתיים מדברים באידיש או בשפה המקומית.

שלי: למה זו בעיה?

בעיה, כי הם כבר יוצאים. שפה זה קשר שיש בני אותו העם. נגיד אני לא יכול לדבר עם הנכדים שלי בעברית, אין לנו שפה משותפת. הבן שלי היה כאן וממש היה לי קשה מאוד לדבר עימו. הוא חי כמעט שנה בישראל אז גם לא יצא מזה כלום. לקחו אותו לאיזו ישיבה בירושלים והם דיברו שם כולם באנגלית כי כולם הגיעו מקנדה, אמריקה, אנגליה. זו בעיה. אני בעד שכל יהודי ויהודי בעולם יהיה חייב ללמוד עברית.

שלי: זה שומר על קשר לשורש שלנו כעם ישראל?

זה שומר קשר לשורש. זה שומר על קשר לרוחניות בינינו ולכוח עליון. אפילו שאין לו שום דבר חוץ משפה, בכל זאת. יש כוח מיוחד בעברית שנובע מהשורש העליון הרוחני ולכן מי שמשתמש בעברית יש לו בכל זאת איזו מין הזנה, בוא נגיד, איזה צינור קטן שקושר אותו עם הכוח הרוחני.

שלי: מה מיוחד כל כך בעברית, למה זו השפה של הרוחניות?

זו שפה שמגיעה אלינו לא מהעולם הזה, מזה שכך אנחנו כאן היינו רצים אחרי איזה חיות או עוד משהו, זו שפה שנובעת מהשורשים הרוחניים שכך הם מתגלגלים בעולם שלנו באותיות ובעוד צורות, חוקים של דקדוק, הכל נובע מרוחניות בלבד ואנחנו לומדים את זה מספרי קבלה. וחוקים האלה הם חוקים מוחלטים שאי אפשר לשנות אותם, לכן השפה לא משתנה. הז'רגון, זאת אומרת הביטוי בעמך יכול להשתנות. אבל השפה עצמה לא, כמו שיש מספר אותיות ומילים והכול, זה חייב להיות כמו שבשורש.

שלי: העברית היא גם שפה מאוד חסכנית, יש בה מעט מאוד מילים יחסית לשפות אחרות, למשל השפה הצרפתית.

עברית אוהבת קיצור, כן.

שלי: האם גם נובע מאיזו תכונה רוחנית?

כן, כי לא צריכים הרבה מילים.

שלי: שאלה לגבי הדור הצעיר שלא קורא ספרים, לא כותב, בטח לא כותב מכתבים, בקושי כותב את ההודעות אס. אם. אס שלו, כמו שאמרנו, זה יותר אימוג'ים וכל מיני קיצורים לועזים או בעברית, כל מיני סימנים מוסכמים קצת כמו בג'ונגל. איך זה משפיע על הדור הזה? הוא מאבד קשר עם השפה.

זה תלוי בדור הקודם, באיזו מידה מחייבים את הילדים לדבר ולקרוא ולכתוב בעברית.

שלי: אתה חושב שזה חשוב שההורים בבית ידאגו לזה, ידגישו את זה?

ודאי, אין ספק, כן. הילדים של לא מדברים בעברית?

שלי: הילדים שלי קוראים המון וגם כותבים, אבל זה בגלל שאני באמת אוהבת את זה וזה קרוב לליבי.

אני רואה את הבן של מושי, גם ממש נמצא כולו בתוך ספרים.

שלי: איך קריאה וכתיבה מפתחות את הפנימיות של האדם?

עברית זאת שפה שמסדרת את המוח של האדם בהתאם לשורשים עליונים. ואם אדם לומד עברית וחושב בעברית, יש לו בזה לאט לאט סדר מוחי, אפילו הסינפסות, הייתי אומר, מסודרות בצורה נכונה, לפי הטבע המקורי.

שלי: כשאתה מדבר על הפצה זה נראה שבעיקר אתה שם את הדגש על כתיבה, למה דווקא חשוב שנכתוב את הדברים האלה, איך זה משפיע?

כתיבה היא דבר מיוחד. זה קשר בין בני אדם על ידי הכתיבה.

שלי: כשכותבים, מעבירים מסר בכתיבה, יש לו השפעה גם על אנשים שאפילו לא קוראים אותו או באמת רק מי שקורא ונכלל במילים מקבל איזו השפעה?

מי שכותב, הוא בעצם אם רוצה או לא רוצה, משפיע על כל המציאות, כן.

שלי: איך?

כי הוא משתמש בכוחות, בכתיבה שקשורים לשורשים עליונים. ענף ושורש.

שלי: האם כשהכותב כותב זה חשוב שהוא יעשה ממש מאמץ לדייק במילים או מספיק שיעביר איזה רוח, איזה מסר.

זה תלוי מה הוא עושה. תלוי מי כותב.

שלי: האם כשמקובל כותב חשוב לו ממש לדייק ולדקדק ולשים בדיוק את האות והמילה והפסיק הנכון?

מקובל נקרא מי שקושר את עצמו עם הכוח העליון, עם השורש העליון ומבטא בכתב את הקשר שלו עם השורש, זה נקרא שהכתב מגיע כך מהקשר עם השורש. ואם הוא מצליח להעביר מה שקשור לשורש, אז כבר נקרא "כתב קדוש".

שלי: ואנשים לא בהשגה, לא מקובלים, כותבים ומנסים להעביר מסר רוחני, בין מי למי הם קושרים, איזה מן צינור הם.

בצורה אנושית, אם קושרים בכלל.

שלי: אני שואלת עלינו ככתבים, האם המטרה שלנו צריכה להיות לקשור את האדם לאיזה דבר ואם כן אז לאן.

קודם כל להסביר לאדם את השורשים הרוחניים כמה ובמה הם מחייבים אותנו כאן ועכשיו.

שלי: כיוון נוסף שאנחנו רואים השפעות על השפה העברית היא מה שנקרא "עברית רב מגדרית". מדובר במערכת של אותיות עברית חדשות שפותחו כדי לאפשר קריאה וכתיבה שתנכיח יותר נשים בשפה העברית. בדרך כלל כשפונים לקהל גדול או לכמה אנשים מדברים בלשון זכר נגיד "ברוכים הבאים", אז המציאו מעין אותיות שהם כאילו גם כלפי נשים וגם כלפי גברים.

אני לא רוצה לשמוע את כל השטויות האלה ולא רוצה להגיב על זה, ולא לדבר. אנחנו לא מבינים מהי השפה העברית, כמה היא קשורה לשורשים רוחניים וזה לא הולך לפי הנטיות ההומו לסביות וכולי. אין דבר כזה ששפה יכולה להשתנות, על עברית אני מדבר, ולכן אל תתחילו בזה.

תשתדלו לכתוב שלושה מאמרים כל אחד בן 800 מילה, יום יום.

(סוף השיחה)