להתאהב מחדש בשפה העברית
בכ"א בטבת תרי"ח נולד אליעזר יצחק פֶּרלמן, שיחד עם אהבת השפה העברית ההולכת ותופסת את כל עולמו אימץ לעצמו את השם העברי בן-יהודה.
אלפיים שנה השפה העברית הייתה מתה עד שבן-יהודה התחיל להחזיר אותה לחיים, ובוודאי כאשר היא קמה לתחייה התבססה על שיירים ששרדו ממנה באותה תקופה ועל ספרי קודש, כך שלא הייתה ממש מתאימה לדיבור. איך דיברו אבותינו אנחנו לא יודעים, ולכן היה קשה להתאים את השפה אלינו, אבל איכשהו החידוש יצא טוב ויפה.
מאז ימי בן-יהודה העברית השתנתה, השימוש במחשבים והמודרניזציה בכלל חייבו אותה לעבור שלבי התאמה לחיים. אבל כך זה בכל השפות. הרי גם האנגלית של היום היא לא אותה אנגלית שדיברו לפני מאה שנים. לכן אין לנו סיבה לצאת נגד שינויי הלשון. טוב שלמרות הכול אנחנו מדברים את השפה ושומרים אותה חיה בינינו.
ישנה בעיה אחרת והיא היהודים שגרים בחו"ל ולא לומדים עברית, מעדיפים לדבר באידיש או בשפה המקומית של הארץ שבה הם חיים. בכך הם שומטים את הקשר שלהם עם העם. כי שפה היא קשר שיש בין חברי אומה. לכן אני בעד שכל יהודי ויהודי בעולם ילמד עברית, כי בנוסף לקשר עם בני העם שלך היום, ידיעת העברית שומרת על הקשר עם אבות האומה ועל ההתקשרות שלהם עם הכוח העליון.
עברית איננה שפה שהתפתחה דרך חיי העולם הזה, זאת אומרת מתוך הצורך לתקשר לצרכי הישרדות, לצוד וללקט מזון, להעביר מידע, ליצור תרבות. השפה העברית היא בכלל לא המצאה של מוח אנושי, היא מבוססת על חקירה ומציאה של חוקי הטבע, על כללים רעיוניים שמיתרגמים לאותיות, ניקוד, מילים, משפטים וסיפור. חוקי הטבע הם חוקי קשר, יחס של השלמה בין ניגודים, של איחוד הפירודים. לכן העברית בנויה משני כוחות – רע וטוב, חושך ואור, שנאה ואהבה – שיחד יוצרים שלמות.
זה השורש של העם היהודי והקשר שלו לכוח העליון שדורש מאיתנו להתאים לחוקיו, להתחבר בינינו המנוגדים ולאהוב על פני השנאה, להשתמש ברע לטובה. ואחר כך להעביר את הידע הנאגר בנו לשאר האומות, עד אשר חוק הערבות יתפשט בעולם כולו, הוא הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
לכן מי שמשתמש בעברית, גם אם הוא לא ער לשורש העם וייעודו כלפי העולם, יש לו בכל זאת הזנה, צינור שקושר אותו עם מקורו ותפקידו, עד שיתעורר להתחבר עם אחיו.
ולכן גם הסלנג, הביטוי של השפה המדוברת, יכול להשתנות, אבל השפה עצמה לא. מספר האותיות והמילים, וכן כל פרט ופרט בשפה הזאת, הוא חוק בלתי משתנה שדורש יישום ומחייב אותנו היום יותר מתמיד, כאן ועכשיו. כי העולם היום סובל מפיצול ומריבה בלי פתרון, וזקוק נואשות לידע איך להתקשר על פניהם. הלוואי שכמו שאליעזר בן-יהודה התעורר לאהוב את העברית, נתעורר אנחנו להתאהב בתוכן הפנימי של השפה ונמהר להחיות אותה בינינו.