סבל. מה זה בדיוק סבל? מה המקור שלו? האם לכל אחד יש איזשהו גורל שבגללו הוא סובל? האם ניתן להתפתח בלי סבל? איך סבל קשור לאושר? השאלות קשות, התשובות נדרשות.
בהגדרה טכנית, סבל הוא הרגשת חוסר מילוי. שאנחנו מרגישים שיש בנו איזשהם חללים שצריכים להיות מלאים כדי שנרגיש מאושרים, אבל הם לא. הרגשת סבל הכרחית כדי שנתקדם בחיים. כל התפתחות בהיסטוריה האנושית, הייתה על ידי כוח הסבל שדחף אותנו מאחור פעם אחר פעם. בזכות הרגשת הסבל פיתחנו את החברה, את המדע והטכנולוגיה, את הכול.
היום הגענו לשיא של קדמה ושפע. לכאורה היינו אמורים להיות מאושרים עד הגג, אבל אנחנו לא. וכשחוקרים לעומק למה כך קורה מגלים, שבסופו של דבר כל הסבל שלנו נובע מחוסר יחס טוב בין אנשים.
אנחנו חיים בעידן האגו הגדול. הוא דוחף כל אחד להתנשא על האחרים, לחפש עוד ועוד דרכים לנצל אותם לטובתו, לבנות על חורבנם את הצלחתו, להפיק הנאה מזה שהם נופלים והוא עולה.
במה תלויה מידת הסבל של מישהו מסוים? האם היא כתובה בגורל שלו? האם אפשר לשנות אותה? ובכן, בטבע שום דבר לא מקרי, וגם לא בחיים שלנו. לכל דבר שקיים יש תוכנית התפתחות. כלפינו התוכנית נסתרת, כיוון שאנחנו לא יכולים לאזן את ידיעת התוכנית הכללית עם הרצונות, הנטיות והיכולות הפרטיים שלנו.
אם היינו מפתחים את עצמנו לרמה כזו שההשתתפות שלנו בתוכנית הפרטית הייתה מותאמת במאה אחוז להשתתפות שלנו בתוכנית הכללית, או אז היא הייתה נפתחת לנו, מתגלה. לא היינו מהווים הפרעה בדרכה, אלא משתווים לה, מתלווים אליה, מתוך מודעות, הכרה ובחירה. בדרגת התפתחות כזו לא היינו חשים סבל, אלא הנאה מזה שאנחנו משתתפים עם האנושות כולה, ולכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא החוק העיקרי בבריאה. ככל שאדם נכלל עם האחרים ורוצה בטובתם, נפתחת לו היכולת להרגיש את תוכנית ההתפתחות של כולם.
ובינתיים, החשש התמידי מהלא-נודע, מהרגע הבא, גורם לאדם סבל, חשש ומועקה. כל החיים הם בעצם התגוננות אחת גדולה, בנייה של חומות הגנה. ידיעת תוכנית ההתפתחות תסייע בעניין הזה, כי כשאדם מבין לאן ההתפתחות לוקחת, ביכולתו להתאים את עצמו מבעוד מועד לאותה מגמה. לא להיות מופתע.
בטבע הסובב רואים כוח שמפתח את החיים, מוליד, מקדם, מחזק את כל הפרטים. טבעו הפרטי של כל אדם, לעומת זאת, הוא הפוך. האגו המופרז דוחף לבלוע הכול לעצמו בלבד. בלי גבול, בלי חשבון לאף אחד.
בין אם האדם מודע לטבעו האגואיסטי ובין אם לאו, הוא הוא המקור לתחושת הסבל שלו, כי הוא שם אותו בהתנגשות עם כוח הטבע הכללי.
במבט רחב, כיום התעצמות האגו מביאה אותנו למצב של סכנה קיומית: העולם נעשה מאוד מקושר, התלות ההדדית גבוהה, אבל יש גם המון שנאה. אנחנו כמו יושבים בתוך סירה אחת שמתקרבת לתהום, ולא מסוגלים להתעלות מעל משחקי האגו כדי לעצור אותה.
ההכרה באגואיזם הצר כגורם השורשי שמאיים על עתיד העולם חשובה ביותר. היא צריכה למקד אותנו בשינוי טבע האדם כמפתח לשינוי העולם. אם נגלה את השיטה לשינוי טבע האדם, הכול יסתדר. אם לאו, כל התפתחות טכנולוגית נוספת תהיה רק לרעתנו, וכתוצאה מכך הסבל האנושי ילך ויתגבר.
אכן, בלי סבל אי אפשר להגיע לאושר, כמו שבלי לילה אי אפשר להגיע ליום, אבל עדיף שהסבל וגם האושר יהיו מטרתיים, כלומר מותאמים לתוכנית ההתפתחות הכללית.
המצב המתקדם שלנו הוא שהאנושות תהיה כאגודה אחת, בחיבור ובהשלמה, כמו שכל הטבע הוא מערכת אינטגרלית שפועלת בהרמוניה. כאשר נשים זאת מול עינינו כמטרה נעלה, יהיה לנו כוח להתגבר על כל הקשיים שיתגלו בדרכנו אליה, וכבר מעכשיו נרגיש אושר מדרגה חדשה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 232 – bit.ly/3IZESFl