האזנה לקטעים נדירים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום אשלג,

בתוספת ביאור של תלמידו וממשיך דרכו, הרב לייטמן.

לכן לומדים תמיד: אם אדם יכול להגיע לידי כ"חפץ חסד", שיהיה שמח בחלקו, על זה יש לו תמיד שמחה, היינו בכל דבר קטן, שיש לו איזה מגע ברוחניות, הוא שמח בחלקו.

לכן אמרו חז"ל: "ההולך ואינו עושה" - הולך לבית המדרש ולא לומד, הולך לבית כנסת ולא מתפלל - "שכר הליכה בידו". אז הוא צריך לשמוח בזה, שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, שהלך לבית הכנסת.

אם הוא שמח בזה שכל כך חשוב לו שהולך לבית הכנסת, אף על פי שלא מתפלל יש לו שמחה מזה, נקרא זה שתמיד הוא בסדר, לא יכול להיות אף פעם ירידה, מה חסר לו?! כמה שיש לו אחיזה ברוחניות, הוא שמח. מדוע? צריך להיות חשוב אצלו.

לכן, יש אנשים שבאים לבית הכנסת ולא יכולים להתפלל, או שבאים לבית המדרש ולא יכולים ללמוד, לא מבינים מה שלומדים, ... ... - ברוך ה' שנכנסת היום לבית הכנסת, קמת - אם יכול למשוך שמחה מזו, נקרא זה הוא "מסתפק במועט", וזה נקרא, שאדם צריך להתרגל לעצמו לחיות במעט הסתפקות.

יכולים לפרש את זה על גשמיות, נקרא מידת הסתפקות, [אבל] הכוונה על רוחניות, שהוא שמח בחלקו. אם הוא היה יכול להיות במדרגה זו, שיהיה לו בשמחה מזה, שיש לו קצת אחיזה, אף פעם לא יכול להיות ירידה, ועל ידי השמחה הזאת הוא יכול לעלות למדרגה הכי גבוהה, יותר מאלה אנשים עם כל הפלפולים שלהם.