הבעיות שיש היום במשפחה, הבעיות שיש בחברה, כולן מכוונות לאותה נקודה. מוכרחים ללמוד להתחבר זה לזה בטוב, אחרת לכולנו יהיה רע. בסוף נגיע לעולם יפה הרבה יותר ממה שיש עתה, אבל בדרך נצטרך לפתח תפיסה חדשה. התרגול המעשי יכול להתחיל גם במרחב המשפחתי, כסוג של מעבדה.
במבט רחב, האדם, החברה והטבע הם מכלול אחד. במערכת האינטגרלית הזו יש חוקיות כוללת שיוצרת איזון בין כל הפרטים. בדומם, בצומח ובחי החוקיות הזו מביאה להתפתחות מארג החיים הנפלא, ואילו בחברה האנושית אנחנו לא מודעים לה. עושים מה שבא. איך שלא יהיה, היום העולם נעשה מקושר יותר ויותר, ורמת התלות הדדית עולה. המציאות הזו דורשת שנתאים את עצמנו לקוד האינטגרלי שמתקיים בכל הטבע.
כך מלמדת הגישה האינטגרלית, וגם מציעה שיטה לבניית קשר אינטגרלי בין אנשים, מה שנקרא גם 'חיבור'. ככל שנפתח יכולת להתייחס זה לזה בהתחשבות, בהדדיות בהשלמה, כך ייעלמו הבעיות מחיינו בהדרגה. וזה נכון בכל רמה: מהזוגיות והמשפחה, דרך היחסים בחברה ובמדינה, ועד לכלכלה העולמית, מצב הבריאות והאקולוגיה.
המקור לכל הצרות הוא בחוסר חיבור בינינו, ולכן בניית חיבור זו התרופה השורשית היחידה. במשפחה קל יותר לבנות את החיבור כי אנחנו קשורים זה לזה באופן טבעי, תלויים זה בזה בצורה רגשית, ובהתחייבויות שונות. יש לנו בסיס של קשר, והעבודה שלנו היא לשפר אותו יותר ויותר.
אחד הכלים המרכזיים של השיטה האינטגרלית הוא סדנת חיבור. זהו שיח לפי כללים מיוחדים, שמאפשרים היווצרות קשר עמוק בין המשתתפים. בגדול, בסדנת חיבור כולם שווים, כולם חשובים, אנחנו מקשיבים, מכבדים, לא שוללים, לא מעבירים ביקורת, מוסיפים כל אחד את חלקו לתבשיל שמתבשל בינינו. צריך ללמוד לעשות זאת, ואפשר להגיע לתוצאות מאוד טובות.
בסדנת חיבור משפחתית אפשר לדון בשאלות כמו: במה אנחנו תלויים זה בזה? במה אנחנו מחויבים זה לזה? האם אנחנו מרגישים קרובים? איך היינו רוצים לראות את הקשר המשפחתי? האם אנחנו משתתפים בשווה במה שצריך לעשות בבית? איך נחלק את התקציב המשפחתי בצורה אופטימלית?
בירורים כאלה ואחרים יעשו אותנו בוגרים יותר, מבינים את צורת הקיום שלנו היום ואת החיבור העמוק יותר שאליו כדאי לנו להתקדם.
משפחה מחוברת מתייחסת לכל דבר כאל הזמנה להתפתחות. ואם באה בעיה או צרה כלשהי למשפחה כולה או למישהו מבני המשפחה, היא מצביעה על מקום שבו אנחנו צריכים לחזק את הקשר. להעמיק את החיבור.
רעיון לפעילות מחברת: להכין אוכל ביחד. כולם באים למטבח, ומכינים ביחד את הארוחה. ההורים יכולים לומר משהו כמו 'אמנם אנחנו קנינו את המצרכים והבאנו הביתה, אבל לבשל לבד אנחנו לא יכולים. צריכים מכולם עזרה". עוד אפשרות היא שההורים יצאו מהבית לטיול קצר, ויבקשו מהילדים להכין יחד את הארוחה. באותו סגנון אפשר גם להתייחס לניקיון הבית, לסידורו וכיוצא בזה.
המטרה היא לפתח בכל אחד הרגשה שהוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. שהלב שלו נמצא בין כולם, שהוא פועל לפי הרצון הכללי, לפי המחשבה המשותפת של המשפחה. הכול צריך להיות בנעימות, כמובן, ברוח טובה. גם הומור יכול לתרום לאווירה. משפחה, במהות ההגדרה, זה כמה שיש לנו במשותף. הכוח שנוצר בין כולם, בצורה שווה, במרכז הקשר, הוא שנקרא 'משפחה'.
משחקי תפקידים יכולים גם כן ליצור קרבה. רעיון לדוגמה: כל אחד מנסה להיכנס לדמותו של האחר, כאילו להתלבש בו, ומתוכו לתאר בגוף ראשון מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, וכן הלאה. תרגילים כאלה מסייעים לבנות שטח משותף, להבין יותר זה את זה, להרגיש איך האחרים רואים אותנו. הכיוון הוא לא העברת ביקורת, ודאי, אלא בנייה של חיבור, חום, קשר.
בדרך כלל יש בין הילדים תחרות, אז אפשר גם לצחוק קצת על זה. עד כמה באופן טבעי כל אחד רוצה להזיק קצת לאחר, כדי שלו עצמו יהיה יותר. כך למשל, אפשר לעשות סבב שבו כל אחד צריך לומר לאחרים בחיוך 'מה הוא היה עושה להם עכשיו, אם רק היה אפשר'. ומי שיותר פותח את עצמו, בכל מיני צורות, כל הכבוד לו. המטרה שהאדם הצעיר יכיר יותר את הדחפים האגואיסטיים שמתעוררים בתוכו, ויצליח לחלק את עצמו לשני חלקים: 'זה אני, וזה איזה מין נחש שיושב בתוכי, וכל הזמן מסית אותי נגד כולם'. התבוננות כזו בונה מהילד אדם.
אחר כך כדאי לעשות סבב שבו נתאר כולנו את הדברים הטובים שאנחנו רואים בכל אחד מבני המשפחה. כאן אפשר להגזים קצת, בעדינות, בחצי קריצה. לתאר כמה הוא חכם, מיוחד, בעל לב זהב, ותרן, נדיב, מוכן לעזור תמיד לכולם. וגם אם בעינינו הוא רחוק מלהיות מושלם, נרים לו. זה הזמן. יש בדבר שני יתרונות: הראשון הוא שמי שמדבר כך על האחר מתחיל באמת לחשוב עליו טוב, והשני הוא שמי שמדברים בשבחו, רוצה או לא, הדברים נקלטים בו. משפרים אותו.
עוד דבר שיש בין אחים הוא קנאה. 'למה קנית לו, ולי לא... למה הבאת לו את זה, ולי לא הבאת'. גם על זה אפשר לעשות סדנת חיבור. נשב יחד, וכל אחד יספר לכולם במעגל, עד כמה הוא מקנא באחר שקיבל משהו והוא לא. ' אני מאוד מקנא באחי שקיבל חולצה במתנה מאימא'. בשלב הבא אפשר לעשות משחק תפקידים, שבו זה שמקנא ייכנס לדמות נותן המתנה, ויעניק אותה בעצמו לאחיו. שיאמר משהו כמו: 'אחי היקר, תראה מה קניתי לך. חשבתי עליך, חיפשתי מה יתאים לך, והנה זה, קח. תתחדש. באהבה'. רעיון נוסף להתמודדות עם קנאה: כשקונים איזו מתנה לאחד הילדים, לבקש מהאחר להעניק לו אותה, בשם המשפחה.
יש עוד הרבה רעיונות ותרגילים, העיקר הוא תמיד לזכור ולהדגיש, שאנחנו עושים את כל הפעולות הללו כדי להעמיק את החיבור בינינו. חשוב גם לבדוק אם פעולה מסוימת שבחרנו לעשות אכן מחברת בינינו, או לא, ולדייק את עצמנו.
וטיפ אחרון: בלילה, לפני השינה, כדאי לשיר ביחד איזה שיר שכולם אוהבים. ההרגשה צריכה להיות חמה, מחבקת, שמחה. שאנחנו הולכים לישון יחד. מחוברים בלב. קשורים בנשמה. אנחנו משפחה.
ילדים שיגדלו בכזו אווירה, יהיו מוכנים לעולם האינטגרלי שמתקרב אלינו במהירות רבה. הם ידעו איך לבנות חיבורים טובים בכל מקום שבו יהיו, והחיים יאירו להם פנים.
בהצלחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 76 – bit.ly/3rABdsG