חיים חדשים
שיחה 1065
חשיבה פרדוקסלית
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 2.10.18 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על חשיבה פרדוקסלית, על היכולת לפתח חשיבה פרדוקסלית. ננסה להבין מה זה בכלל, במה זה יכול לתרום לאדם ולנו לחברה בדרך לחיים חדשים.
יעל: כשאנחנו מדברים על חשיבה פרדוקסלית, נפתח ונגיד שזה משהו שמאוד מעריכים ומאוד מנסים לקדם אותו היום בהרבה מאוד מערכות, מתוך איזו הבנה שיש הרבה מאוד יתרונות ליכולת הזאת להכיל שני רעיונות מנוגדים בעת ובעונה אחת בראש שלנו. אם כי באופן טבעי האדם אוהב שיש דברים חד משמעיים. הוא אוהב לדעת שיש משהו אחד, ולא להתחיל להסתבך עם כמה רעיונות מנוגדים שצריך להתחיל לראות בכלל מה הוא עושה עם כל הדבר הזה ביחד.
המילה פרדוקס באה מיוונית. פרה זה מעבר, מעבר למשהו. דוקסה זה אמונה, דעה. אנחנו מדברים באמת על איזו סתירה, ניגודיות, משהו שדבר והיפוכו קיימים בתוך רעיון אחד, בתוך מחשבה אחת.
אנחנו יודעים שאתה בתור מורה לקבלה מאוד מעריך חשיבה פרדוקסלית, מלמד את התלמידים שלך להתנהל בתוך המצב הזה של ניגודים. אני רוצה לשאול אותך, מה התרומה של חשיבה כזאת לאדם? למה זה טוב? זה נשמע מאוד מאוד מבלבל.
זה מאוד מבלבל את האדם אם הוא נמצא במערכת חשיבה אחת, כי אז יש לו התנגשות פנימית והוא לא יכול לקשור את הדעות המנוגדות ולהביא אותם לאיזה איזון, השלמה. מה שאין כן אם לאדם שלומד חכמת הקבלה יש שתי מערכות, אז אין לו בעיה. לפי המערכת האחת הוא נמצא בחשיבה אחת, ולפי המערכת השנייה הוא נמצא בחשיבה שנייה, ב'. א' וב'. ויכול גם להיות ג' וד' ואין בעיה. כל הבעיה היא לבנות מתוך סך כל יכולת האדם כאלו מאגרי חשיבה, שהם יוכלו להתעסק כל אחד בשיטה משלו.
יעל: מה זאת אומרת לבנות כאלה מאגרי חשיבה?
שניים, ארבע, לא חשוב כמה, שבהם יהיו לו ניגודי דעות לגמרי. וניגודים פרדוקסליים הכוונה היא, שמה שיש במערכת אחת הוא לגמרי סותר את המערכת השנייה, ולא יכול להיות כשזה מתקיים אז גם זה מתקיים, ואצלו זה מתקיים מפני שזה קורה במערכות שונות. עכשיו השאלה היא כך, כשאני נמצא במערכות השונות האלה, אני יכול להגיד עליהם שהם נמצאים בפרדוקס, שהם נמצאים בהתנגדות, שהם מנוגדים, ואני מרגיש בהם איזה אי נוחיות? לאו דווקא.
גם במתמטיקה, יש גיאומטריות למיניהם שאני יכול לצייר את הגיאומטריה על השטח, ואני יכול לקחת כדור, יכול לקחת כל צורה ולצייר עליה גיאומטריה משלה. זה קורה במיוחד כשאנחנו יוצאים לחלל, אז יש לנו כזאת הכרחיות להתחיל ללמוד בזה. ולאו דווקא. אנחנו כבר מזמן, במאות השנים האחרונות מסכימים לזה שיש דברים שיש להם מקום גם לזה וגם לזה. אז אני לא רואה שחשיבה פרדוקסלית היא ממש פרדוקסלית, ואנחנו לא חיים בה.
יעל: אותי לימדו בתור ילדה שאי אפשר לאחוז את המקל בשני הכיוונים, בשני הצדדים. אתה יכול להחזיק או בצד הזה או בצד הזה. ובחשיבה פרדוקסלית אתה בעצם מכיל את שני החלקים ביחד, אתה כן אוחז במקל בשני הכיוונים. היום מדברים על זה שזה באמת תורם בהרבה מאוד היבטים. זה תורם לבריאות הנפשית, זה תורם להתפתחות מנטלית ורוחנית, זה תורם לבניית חברה יותר טובה. ואני רוצה שנעבור ונבין, איך הדבר הזה באמת תורם לכל הדברים שדיברנו עליהם כרגע.
יש לנו את זה בפיזיקה קוונטית, אז אנחנו רואים שזה כך. שם בכלל עוד יותר מזה, איך שיעברו שם האלקטרונים דרך החריץ, זה תלוי בחשיבה שלי. אם אני חושב על זה ככה, הם יעברו בצורה כזאת, אם אני חושב על זה ככה, הם יעברו בצורה אחרת. אז זה לא שיש להם אפשריות לעשות כך וכך, אלא אפילו אני, הצד השלישי קובע איך שזה יקרה להם. רק לפי הרצון שלי.
יעל: איך אתה מתייחס לשני הניגודים שקיימים באותה חשיבה? מה לעשות איתם?
אני בשכל שלי השטחי לא יכול לראות את הגובה. לא יכול. יש כאלה ג'וקים קטנים, חיות קטנות שהם לא מבינים מה זה גובה, הם חיים רק לפי השטח. או לכאן או לכאן הם זזים, לגובה לא. אני רואה את הגובה, אבל יש עוד כמה צירים שאני לא רואה אותם.
יעל: והחשיבה הזאת הפרדוקסלית מפתחת לך אותם הצירים, את חשיבת הגובה הזאת?
כן.
יעל: איך, מה יש בזה שזה גורם לכזאת התפתחות?
אני צריך לעורר את כוחות הטבע. כמו שהטבע פיתח את הג'וק שלא רואה את הגובה, אבל עד לרגע זה, עד למצב הזה כן. ואותי הוא פיתח יותר, שאני תוצאה גם מהג'וק, אבל עברתי אותו והמשכתי להתפתחות, אז גם אני צריך להזמין כוחות מהטבע שיפתחו אותי יותר ויותר.
אורן: מה הם צריכים לפתח בך בדיוק?
אני לא יודע. ג'וק יודע שחסרה לו הרגשת הגובה?
אורן: לא.
אז גם אני לא יודע מה חסר לי. אני רק רוצה לעורר אותו הכוח המפתח. אבל איך הוא מפתח אותי, אני לא יודע, אני נמצא בשליטה שלו.
יעל: הניגודיות הזאת מעוררת את הכוח המפתח? זה שאני אוחזת בשני ניגודים בעת ובעונה אחת, זה מעורר את הכוח המפתח לפעול עליי?
לאו דווקא. צריכים לדעת איך לפנות אליו.
יעל: אז מה יש בחשיבה הזאת? יש גישה שאומרת שפרדוקסים או חשיבה פרדוקסלית תורמת להתפתחות מנטאלית. האם זה נכון לדעתך?
כן, היא נותנת לאדם כל מיני אפשרויות, היא נותנת לאדם הרגשה להבין שיש משהו שלגמרי לגמרי מנוגד להגיון שלו, והוא עד כדי כך מנוגד שהוא בשום פנים ואופן לא יכול להסכים עם זה. לא יכול, מה לעשות? אין מה לעשות. אל תסכים, כן תסכים, אבל יש משהו שלמעלה ממך.
יעל: איך החשיבה הזאת של שני ניגודים מביאה אותי להבין שיש משהו שהוא יותר ממני, או מביאה אותי לאיזו התפתחות של מחשבה יותר עמוקה, יותר רחבה?
אני כבר נכנס בזה בהתפתחות עמוקה יותר, אם אני מבין שמשהו חוץ מהשטח קיים.
יעל: זאת אומרת השטח זה כביכול הדעה הקטנה שלי, נכון? זה השטח. ברגע שאני מוכנה לקבל דעה נוספת שהיא מנוגדת לחלוטין לדעה שלי, ולהכיל אותה אפילו כאופציה, כבר משהו בתוכי נפתח לחשיבה יותר גבוהה?
התורה נותנת לנו דוגמה מצוינת, "ביצחק יקרא לך זרע ותעלה אותו לעולה".
אורן: במילים פשוטות, מה זה אומר?
שמצד אחד אתה הולך בדרך נכונה, ומצד שני אתה צריך להפסיק את הדרך הזאת באמצע. איך יכול להיות שני דברים מנוגדים שעכשיו אומרים לי, כן? אז מגיע צד שלישי, שהוא למעלה משניהם.
יעל: שמה הוא עושה? הוא דעה אחרת לגמרי, הוא מחבר את שניהם למשהו אחד, מהו הצד השלישי הזה?
אני לא עובד עם השכל לא לזה ולא לזה, אני עובד עם השכל השלישי. שאני מאותו מקום מאיפה שמגיעה לי החשיבה הזאת הפרדוקסלית, אני פונה לשורש הפרדוקס הזה שאצלו הכול משתלב יחד, וכך אני מגיע לחיבור. החיבור כבר לא יהיה בשכל שלי של היום, אלא שאני מוכן להחליף את השכל שלי לכל דבר שאני מקבל מאותו מקור.
אורן: אמרת עכשיו שהתורה מעודדת חשיבה פרדוקסלית, האם זה מה שאמרת?
וודאי. התורה כולה פרדוקסלית, כולה, אין לה שום הגיון גשמי. אם אנחנו נקרא ספר תורה, מה אתה תראה שם חוץ מאיזה רומן?
אורן: למה התורה רוצה לעודד חשיבה פרדוקסלית באדם?
כדי להעלות אותו לדרגה הרוחנית.
אורן: חשיבה פרדוקסלית מעלה אדם לדרגה רוחנית?
כן.
אורן: מה זה אומר, איך מוגדרת דרגה רוחנית? איך היא קשורה לפרדוקס הזה?
רוחניות זה דווקא מה שיוצא לנו, מה שנולד לנו מתוך הפרדוקס, מתוך התנגשות בין דעות שלא יכולות להתחבר ביניהן לעולם.
אורן: תן לי דוגמה לא מהתורה, אלא מהחיים לדעות שלא יכולות להתחבר? איזו סיטואציה של שתי דעות שלא יכולות להתחבר, ורק מתוך התפתחות רוחנית הן מתחברות.
האגו שלנו.
אורן: האגו של האדם?
כן. הורג אותנו?
ארון: תלוי את מי תשאל.
אז אני רוצה לדבר עם האנשים שכבר לפחות כבר מבינים על מה מדובר.
אורן: איך אתה מגדיר אגו, שנבין בדיוק.
הרצון האגואיסטי שלנו שרוצה לרכוש ולכבוש את כל העולם.
אורן: על חשבון אחרים לעצמי כאילו?
ודאי.
אורן: אוקי. האגו הורס את החברה שבה אנחנו חיים, אין ספק.
מצד אחד הוא הורס את החברה, הורס את החיים, הורס את הכול, מצד שני זה העזר כנגדו שהוא פועל כדי להעלות אותנו לדרגה אחרת. שאם אני נכון משתמש באגו הזה לא בצורה שטחית, אלא מתחיל על ידו לעלות דווקא למעלה ממנו, אז אני מצליח ורוכש כל פעם מדרגה אחרת של החיים. לא בשטח שאני מתקדם מעושר לעושר, מידע לידע, משליטה לשליטה ומשם לכל מיני, אלא אני מתעלה בגובה כל פעם יותר ויותר. זה נקרא ה"עזר כנגדו".
אורן: אז הפרדוקס הזה, בוא ננסה להבין מה שני הצדדים פה.
שאותו כוח הרע שהיה כל הזמן הרסני, הוא כפרדוקס הופך להיות ככוח הטוב.
אורן: איך? את זה לא הבנתי. כוח הרסני הבנתי, כל השחיתות, כל הדברים הרעים באים מהכוח הזה. את זה הבנתי.
והוא מחייב אותי לעלות מעליו.
אורן: את זה אני לא מבין. מה הפרדוקס? מצד אחד יש באדם כוח שלילי אגואיסטי, והוא הורס את האדם ואת החברה. הבנתי. מצד שני, הסתכלת פתאום מצד שני כאילו שיש בו משהו טוב בכוח ההרסני הזה.
בטח שטוב, כי אני רואה שאני חלש להילחם נגדו, ואני אז מתייחס אליו בצורה אחרת, אני רוצה ללכת למעלה ממנו.
אורן: מאותו כוח הרסני?
כן.
יעל: להיפטר ממנו.
לא, אני שומר עליו, אני לא מתפטר ממנו, אני רוצה שהוא יישאר ועוד יגדל יותר ויותר.
אורן: הוא לא יהרוס אותך? אמרנו שהוא הרסני.
כן, הרסני אם אני הולך להילחם עימו, אבל אני לא נלחם עימו, אני מתעלה מעליו.
יעל: אז אתה משאיר את שני הניגודים, אתה לא ניפטר מאחד מהם.
בטח, זה נקרא "חשיבה פרדוקסלית", שאני רואה בכוח ההרסני הרע, טוב. אין רע במציאות, רק אנחנו מחלקים את המציאות לטוב ולרע.
יעל: אתה אומר כך, מצד אחד יש לי קול בראש שאומר לי הכוח הזה לא טוב, הורס אותי, הורס את החברה שלי. הקול השני בראש אומר לי, זה דווקא טוב שפתאום אתה מבין שהדברים האלה רק גורמים להרס, אז תמצא פתרון, תעשה משהו.
אז משניהם אני מרכיב פתרון. ששני הדברים האלה מנוגדים, פרדוקסליים כמו שקראת להם, ואני מחבר אותם לנכון.
יעל: מצד אחד אתה אוהב אותו, מצד שני אתה לא אוהב אותו, ואז.
את שניהם אני אוהב. אני אוהב את הרע כטוב. אני כבר רואה שהרע מקדם אותי עוד יותר מהר לתכלית מהטוב.
יעל: ומה עושים עם הפרדוקס הזה? אוקי יש לי עכשיו את הפרדוקס הזה של שני הכוחות המנוגדים האלה בתוכי. לאן לקחת את זה, איך להוציא מזה פתרון, כי הרי בסופו של דבר אני צריכה לקבל איזו החלטה אחת, או משהו אחד. איך מהשנים האלה אני יוצרת אחד?
מצוין, כי שניים זה באמת אחד, הם שניהם לטובתך.
יעל: מה שאמרת לי זה משהו שכביכול אין בו כל כך פרדוקס, ואני אגיד לך למה. כי מצד אחד יש לי כאן כוח שהוא לא טוב לי, אני מבינה שהוא רק מזיק לי. מצד שני, אני אומרת אוקי, טוב שגיליתי אותו, אבל אני עדין לא הייתי רוצה שהוא יהיה נוכח בחיים שלי בצורה כזאת, אלא אני רוצה כן לשנות כאן משהו. זה לא שני מצבים שאחד אני מאוד רוצה, ואת השני אני מאוד מתלבטת, אני לא יודעת מה לעשות.
את רוצה את שניהם, לא יכול להיות אחרת, את לא יכולה להתקדם עם האחד ללא השני.
יעל: אני צריכה את שניהם?
בטח. כן. אך ורק.
יעל: ואז מה? איך אני יוצאת מזה?
לאהוב את הרע כטוב, ולראות בכוח הטוב, אם הוא רק טוב, רע.
יעל: אז עוד פעם אתה הופך לי. אתה אומר לי עכשיו תראי את ההפכים של כל אחד.
זה הפרדוקס.
אורן: אם אני מבין, אתה אומר כך, מה שאתה חושב שהוא רע, אולי הוא באמת רע, אבל אם תסתכל יותר עמוק הוא לא רע, הוא טוב.
כן.
אורן: אז בטלת את הפרדוקס, עשית גם את הרע טוב, הבאת את שניהם לאותו צד ואין פרדוקס יותר. ככה ישבת את הפרדוקס. הפכת את הרע, צבעת אותו פתאום והוא נהיה טוב.
לא, אני משתמש גם בכוח הרע וגם בכוח הטוב. אני לא מוחק לא את האחד ולא את השני, אלא אני נמצא בחיבור בין שניהם, בקו השלישי.
אורן: מה זה החיבור הזה בין שניהם, בקו שלישי?
שמשתמש גם בזה וגם בזה בשילוב הנכון, כי אחד לא יכול להיות ללא השני.
אורן: אמרת לפני כן שבסופו של דבר אין בכלל רע. איזה מן משפט זה? העולם מלא ברע.
לא.
אורן: החיים הפרטים של האדם, החברה שבה אנחנו חיים, העולם בכלל מפוצץ ברע. אז כשאתה אומר "אין רע", הרי אתה לא מנותק מהחיים, אתה חי את החיים ובטח יש דברים לא נעימים. איך אתה תוך כדי המציאות שהיא רחוקה מלהיות מושלמת בלשון המעטה, אומר שאין רע? הנה זו דוגמה לחשיבה פרדוקסלית, אתה גם חי בינינו פה וחווה דברים לא נעימים, וגם אומר בו זמנית שאין רע. תסביר לי את זה.
כי אני משתמש כרע וכטוב, כשני כוחות שאני לא משייך להם לא רע ולא טוב, אלא זה שני כוחות מנוגדים. אני מתעלה מעל הלקבוע רע או טוב. אלה הם שני כוחות מנוגדים שאני מרכיב משניהם קו שלישי, שהוא מעלה אותי למעלה.
אורן: מה זה הקו השלישי הזה?
שילוב בין שניהם.
אורן: איזה מן שילוב? זה בעצם ישוב הפרדוקס השילוב הזה השלישי, שאתה קורא לו שלישי?
כן.
אורן: אז איך מרכיבים אותו, ומה הוא בדיוק מיישב? ומה נולד מכל התהליך הזה?
שלום. השלמה.
אורן: תסביר טיפה.
שכל הרע שמתגלה, הוא מתגלה במידה שהוא עוזר לי לאתר את הרע שבי איפה שאני לא שלם עם הבורא, וכך אני מגיע להשלמה.
אורן: ואיך אתה מגדיר עכשיו את הרע שבי, איפה שאני לא שלם עם הבורא? ומי זה הבורא, מה זה הבורא?
דוחה את הכוח העליון מייחודו.
אורן: לא ברור. תסביר קצת.
הרע שבי הוא שלא רוצה להכיר בבורא ככוח האחד יחיד ומיוחד טוב ומיטיב.
אורן: חשוב להכיר בבורא ככוח אחד ומה שאמרת?
כן, כי זה כוח של קיום המציאות, אז למה שאני אכיר אותו? בלעדיו אני לא יכול להסתדר בחיים שלי. זה לא שאני צריך אותו למשהו, זה נחוץ לי לחיים שלי.
אורן: למה?
כי אז אני אצליח בכל דבר.
יעל: הוא מיישב לך את הפרדוקס בסוף?
בטח. כי בו נפתרים אז כל הפרדוקסים, כל הדברים המנוגדים. רק בתנאי הזה.
אורן: מי זה, "בו"? מי זה "הוא"
שורש עליון. שורש עליון לכל היקום, לכל החיים שלנו.
יעל: במה זה שונה מתפיסה דתית, הדברים שאמרת עכשיו?
אני לא יודע, אני לא חוקר דת, אני לומד רק חכמת הקבלה והיא לא שייכת לדת, זה מה שאני יכול להגיד. לכן לא לשאול אותי על דת.
אורן: לא, אז לא על דת, על מה שאמרת. איך אתה מיישב את הסתירות.
בקו האמצעי, שגם טוב וגם רע שנראה לי, שנראה לי שיש טוב ורע בעולם, אני משלב אותם יחד במקור שלהם בקו השלישי.
אורן: איפה המקור שלהם?
המקור שלהם זה כוח עליון, שהוא מקור שמשם יוצאים כלפיי שני אלו הדעות המנוגדות, שאתם אומרים עליהן פרדוקסליות.
אורן: אז אני חווה פרדוקס, שני דברים מנוגדים. מה אני עושה איתם?
אתה צריך להעלות על שניהם לאותו מקור אחד.
אורן: איך אני עולה?
שאתה אומר, גם זה נכון וגם זה נכון, רק בדעה שלי אני צריך למצוא את השילוב הנכון ביניהם, ששניהם מצביעים לי על מקור אחד.
יעל: נקודת המוצא שלך זה ששניהם נכונים, ששתי העמדות המנוגדות הן נכונות?
ודאי. כן.
יעל: אוקיי, ואז אתה מנסה למצוא בעצם, איך לחבר אותם ביחד לאמת אחת כביכול
איך לשלב. איך? אם אני עובד על עצמי כדי להיות כל הזמן בהשפעה, בחיבור, להתעלות מעלי, אז אני בסופו של דבר מגלה אותם שהם לא מנוגדים.
יעל: אז התפיסה שלנו את המציאות כדברים מנוגדים, היא תפיסה מוטעית בעצם?
ודאי. אין במציאות שום דבר שמנוגד זה לזה, אלא ההיפך. אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית שבה כל החלקים שלה, כל הפרטים שלה קשורים זה לזה בצורה שכל אחד משלים את כולם.
אורן: אני צריך להבין איך אני עושה את זה. יש שני דברים שנראים לי מנוגדים, פרדוקס. אמרת, בשלב ראשון אתה אומר לעצמך, גם זה נכון וגם זה נכון. נגיד שאת זה אני עוד עובר אתך. אחר כך אמרת משהו כזה שמחבר, לא הבנתי לאן לחבר.
למקור אחד.
אורן: מה זה אומר מבחינת הפעולה, מה אני צריך לעשות?
אתה צריך להשתדל להיות בשני אלו כאחד. להעלות את השכל ואת הרגש שלך למעלה ממה שיש לך גם באחד וגם בשני. עד ששניהם מתחברים יחד, אתה צריך להפעיל תפילה, אתה צריך להיות בביטול הרצון לקבל שלך בתוך קבוצה מיוחדת, בקיצור, לעשות כל פעולה כפי שמסבירה לנו חכמת הקבלה, ואז אתה תגיע למצב שבסך הכול הקצוות האלה הפרדוקסליות הן מתחברות יחד למקור אחד.
אורן: בתחילת הדברים שלך בתכנית שלנו היום אמרת, שאדם יכול לפתח בקרבו מערכת חשיבה שנייה, אפילו שלישית ורביעית. ואז אמרת שדבר שנראה כאילו כפרדוקס זה בגלל שבמערכת חשיבה אחת הוא נראה משהו מסוים, ובמערכת חשיבה מתקדמת יותר הוא אולי נראה אחרת, ואולי אפילו בשלישית ורביעית. בוא נישאר עם שניים, כדי שאני אבין.
מה זה אומר לבנות מערכת חשיבה שנייה, גבוהה יותר ממה שיש לי עכשיו?
כמו ילד ואבא.
אורן: לא, אבל אני כאדם. מה אני צריך לבנות, כדי שאני אוכל להכיל פרדוקס. זה המפתח להכלת פרדוקס אם אני מבין נכון, שיש לי יותר ממערכת חשיבה אחת.
כן.
אורן: אז מה זה המערכת המתקדמת יותר, איך נגדיר אותה? מה אני צריך לבנות בדיוק?
"אמונה למעלה מהדעת".
אורן: לא ברצינות, מה אמרת?
אמרתי "אמונה למעלה מהדעת", שאתה צריך לבנות מערכת ששם כוח השפעה יהיה יותר חשוב מכוח הקבלה.
אורן: מה זה כוח השפעה?
נתינה ואהבה.
אורן: איך זה קשור ליכולת לתפוס פרדוקס?
אז אתה תתפוס לא את מה שיש בך בלבד, אלא גם את מה שיש בזולת. בכוח אהבה לזולת אתה תתכלל בזולת ותבין אותו, ותרגיש אותו ותקלוט מה שיש בו לעומת מה שיש בך. ואז יש לך דעות פרדוקסליות מצד אחד, ומצד שני מחוברות בך.
יעל: אנחנו מדברים בעצם על חשיבה, על משהו שקורה במוח, ואתה מדבר כאן על יחסים, על אהבה ועל קשר. וזה בכלל לא נראה קשור אחד לשני.
אני מצטער להגיד שזה לא נכון, אלא דווקא קשור.
אורן: מה הקשר?
הקשר הוא שמתוך ההתקשרות שלנו עם הדומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו הופכים את הבעיות האלה הפרדוקסליות לפתרון.
יעל: איך הקשרים או הגישה שלי של אהבה שדיברת עליה, אהבה ונתינה לעולם, לאנשים, קשור ליחסים בין אנשים ישפיע על רמת החשיבה שלי בכלל? מה הקשר של זה על היכולת שלי להכיל דברים מבחינה מחשבתית?
מאוד פשוט. נגיד שיש איזה אדם שאת שונאת אותו ואת צריכה להגיע לאהוב אותו, בלי למחוק את השנאה.
יעל: אוקיי.
לא, בלי למחוק את השנאה. זה לא אוקיי.
יעל: זה נשמע לי פרדוקסלי, זה נשמע בלתי אפשרי.
אז אני אומר לך שיש כאן אפשרות לעשות את זה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שמתעלים מעל השנאה באהבה. ויש שנאה ואהבה שקשורים יחד באותו הנושא והם מביאים אותנו דווקא לגילוי של הפתרון. פתרון של הפרדוקס. הפרדוקס הוא ברמה שלא נשאר ובהתנגשות, והפתרון שלו הוא ברמה יותר גבוהה. לכן "כי ביצחק יקרא לך זרע" ו"תעלה אותו לעולה", ויש פתרון.
יעל: כל החשיבה הפרדוקסלית, המטרה שלה בסופו של דבר זה ליצור חברה יותר טובה?
דבוקה בבורא. ועל זה כבר נדבר בפעם הבאה.
(סוף השיחה)