הרבה אנשים בארץ מפחדים מיום כיפור, יום של דין. אבל לאמתו של דבר, יום כיפור הוא יום של הזדמנות. הזדמנות להרהר על משמעות החיים שלנו, לנסות להבין קצת יותר לעומק בשביל מה אנו חיים, ואיך נוכל לממש את הפוטנציאל הטמון בנו במלואו.
נאמר במקורות: "עברות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. שבינו לבין חברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שיירצה את חברו" (מסכת יומא). השאלות הן רבות. מהן עברות שבין אדם למקום? מיהו או מהו 'המקום'? מה זה אומר לרצות את חברו? ומה הקשר של כל הסיפור הזה לשלומנו ולהצלחתנו בחיים?
באופן כללי, האמרה שציטטנו כאן מדברת על שדרוג טבע האדם.
הטבע שלנו הוא אנוכי. אנחנו אוהבים את עצמנו ורוצים רק את טובת עצמנו, גם כשזה על חשבון הזולת. ואפילו יותר מזה, אם יוצא לנו להזיק לאחרים, אנחנו עוד יותר נהנים. גם אם איננו מודעים לכך, כזה עסיסי הוא הטבע האגואיסטי שבוער בכל אחד ואחד, יצר הרע מה שנקרא. הוא שגורם לנו לא לעשות חשבון לאף אחד. והאמת היא שגם עם הכוח העליון אנחנו לא רוצים לעשות שום חשבון, אבל מה לעשות, זה קצת מפחיד. בכל זאת, החיים שלנו, הקרובים שלנו, הילדים שלנו, מי יודע מה יקרה ברגע הבא...
מהות השדרוג של הטבע האנושי היא, שהיחס שלנו לכל מה שסובב אותנו יהיה כמו היחס שלנו לעצמנו.
נתאר לעצמנו מצב שבו אנו מתייחסים לכל מה שמחוץ לנו באותה מידת רגישות, דאגה ואהבה כמו שלעצמנו. פתאום אנו מתחילים להרגיש שאין הבדל בינינו לבין כל מה שמחוץ לנו. דומם, צומח וחי, בני אדם, הכול נעשה כאילו כמונו ממש. אנו מתחילים להרגיש שאנחנו והיקום הסובב אותנו, הפכנו לאחד.
אל מצב כזה, עלינו להגיע. אנחנו מבטלים את הגבולות בינינו לבין מה שמחוץ לנו. בכך אנו רוכשים חוש נוסף להרגיש את מה שמחוץ לנו. עד כה היינו מרגישים את מה שמחוץ לנו דרכנו, מתוך זווית מבט אנוכית של 'איך זה לטובתנו', ועכשיו אנו מבטלים את האגו שלנו, את החשבון 'מה לטובתנו', ופשוט מרגישים את מה שמחוץ לנו.
פתאום אנחנו מגלים שאין באמת כזה דבר, 'אני' ו'מחוץ לי', שהכול אחד. והמצב הזה נקרא גן עדן, או העולם העליון. עולם מלא חיות, חיים, תענוג. אור עליון ממלא הכול, שלווה, מנוחה. אין סוף, אין גבול, אין זמן.
איך אנחנו מתייחסים לדברים שהם יקרים לנו? באהבה, בזהירות, פוחדים להזיק. כך עלינו להתייחס לכולם. בהתאם לכך, עברה בין אדם לחברו היא כשאנחנו משתמשים באגו שלנו כדי לנצל את הזולת לטובתנו.
עברה בין אדם למקום היא שאנו לא מתייחסים לכל העולם, כמו לעולם שלנו. למה? כי הכוח העליון רוצה להביא אותנו למצב שנהיה כמוהו. מה זה אומר? נתאר לעצמנו שאנו בעלי הבית של כל העולם. איך היינו מתייחסים לעולם, אם הכול היה שלנו? היחס שלנו היה טוב ויפה, כמו אל משהו שלנו, היינו באהבה לכול, כמו לעצמנו ממש.
ומיהו או מהו 'המקום'? כל מה שמחוץ לנו נקרא המקום, 'א-לֹהים', שבגימטריה הוא 'הטבע' (86).
לבקש סליחה ממי שפגענו בו במשך השנה זה לא מספיק. עלינו ללמוד איך להתקרב ולבנות קשרים של אהבה, על פי הנוסחה: "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב).
ומהי אהבה? לאהוב פירושו להתחבר לאחר, להרגיש את כל רצונותיו ולהיות מוכנים למלא אותם. כשקשר האהבה הוא הדדי, אנחנו מתחברים יחד למצב שאין הבדל בינינו לבין האחר, רגשית, נפשית. אם כך ננהג, יום כיפור יעבור עלינו בשלום.
והאמת היא שבמובנו העמוק, יום כיפור הוא לא יום מסוים על לוח השנה, אלא מושג רוחני. הוא מצביע על כך שעלינו לתקן את עצמנו. זה לא שייך רק לאותו יום דווקא. אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו עד שנגיע לתיקון היחס שלנו לכל הבריאה, עד שנתחבר עם כולם ללב אחד, לרצון אחד, ודרך זה נגיע לחיבור עם הכוח העליון.