אם היו מספרים לאנשים שחיו לפני מאה או מאתיים שנה באילו תנאים אנו חיים היום, הם לא היו מאמינים. כמה כוחות היה עליהם להשקיע כדי לגדל לעצמם פירות וירקות, להכין חלב וגבינות, לשאוב מים מהבאר, לכבס ביד, לתפור בגדים ועוד אינספור מטלות יומיומיות. היום אנו חיים כמו מלכים לעומתם, רק צריך לפתוח את המקרר. ובעוד כמה עשורים, אומרים המומחים, בכלל לא נצטרך לעשות כלום. הטכנולוגיה תחליף ידיים עובדות, הכול יהיה בשפע, זול וזמין לכול.
במקביל לכל ההתפתחות הטכנולוגית, גם מבפנים אנחנו מתפתחים. אנחנו הופכים עצלנים יותר ויותר. אין לנו צורך לזוז, כל העולם מונח אצלנו בכף היד. בעידן הסמארטפון, הגענו למצב שאנחנו ממש שוקלים כל תנועה ותנועה. בשביל מה לי לזוז? מה יש שם שאין כאן? לכן הילדים של היום נראים עצלנים יותר ויותר. האמת היא שזה טבעי, החיים כיום לא דורשים לעשות מאמצים. השאלה היא לאן זה מוביל? האם אנחנו בדרך להפוך לזומבים כאלה, ליצורים שלא זזים ורק משמינים?
אז זהו שלא. כשלא נצטרך להזיז אצבע, ואפילו כבר עכשיו, אנחנו מגיעים למצב בו אנחנו צריכים לברר טוב טוב – בשביל מה. בשביל מה כדאי לזוז? כשלא יישאר לנו שום דבר לעשות בחיים, תתעורר בנו סוף סוף שאלה חשובה מאוד. השאלה העיקרית שאולי אף פעם בכלל לא חשבנו עליה – לשם מה אנחנו בכלל חיים? האם יש לחיים האלה איזו מטרה? האם יש משהו שבאמת שווה להשקיע מאמץ עבורו?
בינתיים, אנו מעבירים את הזמן בדיבורי סרק ברשתות החברתיות, ממציאים לעצמנו עוד תחבולות להפגת השעמום כמו פוקימונים, אבל זהו מצב זמני שגם הוא יחלוף בקרוב. במבט כולל, המין האנושי נמצא כיום בתקופת מעבר למצב של ריקנות מוחלטת. בעוד עשר או עשרים שנה לאנשים לא יחסר דבר מבחינה חומרית, אבל הריקנות תאכל אותם מבפנים. מדינות יחלקו סמים לכולם, אבל גם זה לא יעזור. ואז תתפרץ מתוך לבה של האנושות זעקה פנימית. מה איתנו? איפה אנחנו? לאן אנחנו הולכים?
הצעקה הזו תביא אותנו לגילוי הדבר שלשמו כן כדאי להשקיע מאמצים. אנו נגלה שדבר כזה אכן ישנו, אבל הוא לא נמצא בעולם הזה. במה מדובר?
על ידי תרגילים מיוחדים אפשר לפתוח את החושים שלנו, להתחיל לחיות בעולם רחב יותר מהעולם בו אנו חיים עכשיו. כך גילו גדולי האומה כבר לפני אלפי שנים, ועל השיטה לעשות זאת הם מספרים לנו בחכמת הקבלה. דומה הדבר לילד קטן שיש לו עריסה, אחר כך חדר משלו, בית וגינה. כשהוא גדל הוא יוצא כבר לגן ילדים, ואפילו מטייל קצת בסביבה הקרובה עם הוריו. הוא עוד לא מכיר ולא מרגיש את המדינה שבה הוא חי, את כדור הארץ והיקום בכלל. כך גם אנחנו. המציאות שאנו מרגישים עכשיו כוללת את מה שנתפס בחמשת החושים שלנו, ואיננו מתארים לעצמנו שיש סביבנו עולם רחב הרבה יותר.
האם שווה להתאמץ כדי לפתח יכולת להרגיש את העולם הרחב? יותר מכל דבר אחר. למה? כי העולם הנאור ההוא נושא בתוכו את התשובות לכל השאלות הקיומיות שלנו, כמו לשם מה אנחנו חיים, ובו אנו מקבלים מילוי לכל הרצונות שהיו לנו אי פעם.
כמו אותו ילד קטן שעוד לא יודע מה מצפה לו בחייו הבוגרים, שהוא יתחתן ויגדל ילדים בעצמו, ילך לעבוד, ייהנה מכל מיני חוויות – כך גם אנחנו עתה. עדיין איננו יודעים מה הוכן עבורנו בחיינו האמיתיים, הם מעבר לגבולות התפיסה שבעולם הצר שלנו. אין צורך לחכות למשהו שאולי יבוא אחרי שנמות, כפי שמבטיחים בדתות ובאמונות שונות. כאן ועכשיו, במהלך חיינו אלה, ביכולתנו לפתוח את חושינו ולהתחיל להרגיש את המציאות השלמה והרחבה.
מדובר בדרגת ההתפתחות הבאה שלנו כבני אדם, ובה יהיה עלינו להשקיע מאמצים מסוג חדש ומיוחד מאוד. מאמצים לחיבור בינינו לבין בני האדם האחרים. ככל שנהיה צמודים ומחוברים זה לזה, נרגיש יותר תענוג שממלא אותנו. תענוג עילאי, שייתן לנו מילוי מושלם. וחוץ מתחושת המילוי, התענוג הזה יביא אותנו גם להכרת חיינו השלמים והנצחיים.
כשאדם נכלל באחרים הוא מרגיש את כל מה שיש בכולם, זה כמו לקפוץ לים, מעצמך לכולם. בזה אנחנו נגלה את הנשמה שלנו, את חיינו העליונים. את החיים האלה אפשר להרגיש רק בחיבור לרצונות של האחרים, ולא ברצון הקטן והפרטי שיש לנו עכשיו. כאשר המאמצים לחיבור בינינו, מלב אל לב, ימלאו אותנו בהרגשת הכוח הטוב שממלא את כל הבריאה, אנו נבין במה באמת כדאי לנו להשקיע מאמצים שיניבו פירות ממשיים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
חיים חדשים 755 bit.ly/2b6xr31