בלידה הכול משתנה. לעובר, לאם, לאב. על מה חשוב להקפיד, כדי להבטיח לתינוק ולכם את ההתפתחות הכי טובה? קווים מנחים מתוך הגישה האינטגרלית, שרואה את האדם, החברה והטבע כמכלול אחד.
נתחיל ברך הנולד. בתהליך הלידה הוא הרגיש את עצמו כפורץ למצב חדש. עכשיו הוא חייב להיות צמוד לגופה של אימו ככל האפשר. להרגיש את הריח שלה, את השדיים שלה, להיות עליה. זה המקום החדש שלו, מקור החיים שלו, מכאן הוא יונק את חיותו. הדם שהזין אותו ברחם מתחלף בחלב, וזה מסמל את השלב הבא בהתפתחותו. וכמו שהיה בתוך רחמה, הוא עדיין זקוק לקשר איתה, רק בצורה קצת יותר חיצונית. כדאי שתהיה קרובה אליו כמה שיותר, כאילו לא נותק חבל הטבור.
מצד הטבע, זמן היניקה הוא שנתיים. לאורך תקופה זו התינוק סופג מאימו לא רק הזנה חומרית, אלא גם נפשית, פנימית, רוחנית. הכול עובר מאימו אליו. מחשבות, כוונות, יחס לחיים, תפיסת מציאות.
אנחנו חיים בתקופה שבה העולם נעשה מקושר יותר ויותר, התלות ההדדית בין כולם עולה. בעולם של מחר נרגיש שכולנו באותה סירה וחובה להתחשב בזולת כמו בעצמך, אחרת כולנו נטבע. אל העולם הזה אנחנו מתקדמים בהכרח, מלמדת הגישה האינטגרלית, לשם דוחפים הכוחות האבולוציוניים. לכן כדאי לפתח כבר מעתה תפיסה אינטגרלית של עצמנו, של החברה ושל הסביבה. כולנו משפחה. חלקים במערכת אחת גדולה.
הורים שמבינים שזו המגמה ועובדים על פיתוח התפיסה האינטגרלית, מקרינים אותה גם לדור הבא. כדאי שיחשבו וידברו כמה שיותר על חיבור, על הדדיות, על השלמה, על יחס יפה בין בני אדם עד לרמה של אהבה. שממש יציירו את העתיד שהם רוצים עבורו, ויחשבו מה הם יכולים להתחיל לעשות כבר היום כדי לבנות אותו. היחס האינטגרלי עובר לילד, כאמור, בונה בו מעין תוכנה מתקדמת יותר לקליטת המציאות. זה יעזור לו להסתדר בעולם החדש, ואין דבר חשוב מזה שיוכל לקבל מהוריו.
הביטויים של התפיסה האינטגרלית הם רבים. המוזיקה שישמיעו לילד, הסיפורים שיספרו לו, המשחקים שיביאו לו, כל אלה צריכים להתאים לאותו תדר אינטגרלי. קשר, הרמוניה, איחוד, לא מאבק, מלחמה, פירוד. בהתאם להתפתחות הילד, כדאי לאתגר אותו עם משחקים שבהם יידרש למצוא דרכים לחבר בין ניגודים, לתקן דברים שבורים, וכדומה. מזה הוא ילמד שאין דבר בטבע שאין לו השלמה.
בין גיל שנתיים לשלוש, כדאי שהילד ישתלב בחברת ילדים קטנה, משהו כמו חמישה ילדים. בהמשך אפשר להרחיב את העיגול החברתי לכעשרה ילדים. בחברה זו הילד ילמד איך להתייחס לאחרים, דרך אינטראקציות עם השווים לו. איך לקבל מהחברה ואיך לתת לה, בצורה מאוזנת, בצורה נכונה.
אילו היינו חיים כבר עתה בחברה מתוקנת, לא היו מתרחשים שיבושים כמו דיכאון אחרי לידה. מצד הטבע, האם לא אמורה להרגיש לא טוב עם עצמה. אבל מפני שהחברה שבה אנחנו חיים מקולקלת, כלומר הקשרים בין בני האדם אינם מספיק טובים, תומכים, אוהבים, יש המון משחקי אגו, מאבקי שליטה ותככים, אז הקלקול מחלחל לכל תחומי החיים, ובכלל זה למצבנו הנפשי והבריאותי.
המענה שנותנת לכך השיטה האינטגרלית, מבוסס על התפתחות במסגרת קבוצתית. הורים לעתיד לומדים להעריך את המצב המיוחד שבו הם נמצאים: הם מביאים לעולם ילד שיהיה מחובר עם כולם באהבה, יפתח לעצמו עולמות חדשים, מעל כל גבולות התפיסה הצרה. הם שותפים של הטבע במעשה היצירה, וזה דבר חשוב, מוערך ונפלא.
הקשר האינטגרלי שייווצר בין הנשים בתקופת ההריון יימשך גם אחרי הלידה, והפגישות הקבועות יספקו להן חום, תמיכה, סביבה מעצימה. כך אף אחת לא תרגישה בודדה, מנותקת, אבודה. גם האבות יתמכו זה בזה, יתנו עצות איך להתמודד עם המצב החדש, כיצד לעזור לאישה וכן הלאה.
ונקודה אחרונה של פרספקטיבה: הטבע הוא כמו רחם גדולה שבה מתפתחת אנושות חדשה. כל הרגשות השליליים שאנחנו חווים, כל הלחצים והמצבים הקשים, כולם באים כדי להכריח אותנו להתקרב אחד לשני, לעזור, לתמוך. וכמו החיבורים השונים שנוצרים מאליהם בין תאים בגוף העובר, כך אנחנו נדרשים לבנות באופן מודע צורה מתקדמת יותר ויותר של קשר בינינו. סביבה טובה. שתהיה לנו לידה קלה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 103 – bit.ly/3VCFpTJ