חיים חדשים
שיחה 127
תקשורת
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.01.13 - אחרי עריכה
heb_o_rav_2013-01-15_program_haim-hadashim_n127
אורן: שלום לכם ותודה שהצטרפתם אלינו ל"חיים חדשים" סדרת השיחות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו שמחים לדבר היום עם הרב לייטמן על תקשורת, תחום שהתחלנו בו בשיחתנו הקודמת ונמשיך לפתח אותו גם בשיחות הבאות. אנחנו רוצים ללמוד את החיים החדשים דרך התקשרות. תקשורת זה מושג יסוד בחיים שלנו. אנחנו קשורים להרבה אנשים, להרבה מערכות, והתקשורת זה מה שמגדיר את איכות היחסים בינינו. התחלנו ללמוד מהרב לייטמן את תפיסת העולם האינטגרלית שלו, איך לבצע תקשורת שלמה, איך לבצע התקשרויות חדשות בינינו, על מנת להגיע לאיכות חיים חדשה, לרמת חיים חדשה. דיברנו על זה שאיכות ההתקשרות בין פרטים היא זו שמרוממת את החיים ליתר התפתחות, ליתר חיים, וכך בעצם התקדמה כל האבולוציה מאז ומעולם. ניצה תגדירי בבקשה את הנושא ונזרום לשם.
ניצה: בתוכנית הקודמת דיברת על תקשורת דו כיוונית, כשהתקשורת הנוכחית שלנו היא תקשורת חד כיוונית, שמטרתה לראות איך אנחנו מפיקים תועלת מהזולת ומכל פרט אחר שהוא חוץ מאיתנו.
מקור התועלת.
ניצה: אמרת שזה מנגנון טבעי, שניתן מהטבע ולא היינו צריכים לפתח אותו, זה קרה לבד. מה שצריך לקרות עכשיו, זה להפוך מתקשורת שהיא חד כיוונית, מהחוץ כלפי, לחלק השני, ממני החוצה.
שהיא בעצם גם קיימת, אבל אותה אנחנו צריכים לגלות מעל הקשר הנוכחי.
ניצה: לקחת את המונח הזה וחיברת אותו למונח שאנחנו שומעים ממך הרבה פעמים, כוונה מאחורי הרצון ומאחורי המחשבה. אנחנו מאוד רוצים לחבר את הרעיון הדו כיווני והכוונה. כי אמרנו שיש לי רצונות, יש לי מחשבות, והכוונה שלי זה בעצם הכיוון.
נכון. רמה של כוונות, בִמקום רמה של רצונות.
ניצה: וזה בעצם מה שצריך להשתנות?
כן.
ניצה: לשנות כוונה זה אומר, שאני משנה כיוון, ממחשבה איך לקחת מהחוץ פנימה.
איך להשתמש.
ניצה: זו בדיוק פעולה הפוכה, וזה העלה לי מחשבה מאוד גדולה, שכל מה שהצגת כתקשורת שלמה, מלאה, זה בעצם שכל פרט צריך להשיג את הפרטים האחרים ולהכיל אותם בתוכו.
כן.
ניצה: זה כמו שעושים שקלול נתונים. יש לי את הנתונים האחרים שאני חייבת להתחשב בהם, וכשאני משקללת אותם הם הופכים להיות גם חלק ממני.
לא בדיוק.
ניצה: אז מה כן?
בשקלול הנתונים עכשיו אני נמצא על פי הרצון שלי, על פי ההתחשבנות מה יש לי מהם. בהתקשרות החדשה אני נמצא לפי הרצון שלהם. אני מתקשר לא מתוך הרצון שלי, אלא מתוך הרצון שלהם, מה אני יכול לעשות כדי למלא את רצונם.
ניצה: דברנו על כך, שבין שני פרטים שיוצרים ביניהם תקשורת, אפשר שפרט אחד יתחיל את התהליך, כדי שיצליח לעלות לרמת התקשרות גבוהה יותר. השאלה היא, איך זה מתרחש בתוך המערכת שיש בה כל כך הרבה פרטים. האם כל פרט צריך ללמוד את כל הפרטים האחרים, או שיש נוסחת קיצור דרך לפרט, איך הוא יכול להגיע ואיך לספוג את כל ההתקשרויות האלה?
הדרך היא פשוטה, גם במכשירי התקשורת שאנחנו מתקשרים וגם בצורה הרצונית שאנחנו מתקשרים כבני אדם. הגישה היא אותה גישה. זאת אומרת, לקחת את רצון הזולת כקובע, ואת הרצון של עצמו כמבצע. כמו אמא כלפי התינוק, היא כמכונה שמבצעת כל מה שטוב לתינוק, ואנחנו רואים שהטבע כך מסדר בצורה טבעית.
כדי לתת פתיחה, פריצה לחיים החדשים אנחנו צריכים שיהיה מישהו שמבצע את רצון הזולת. כך זה גם ברמה שהטבע לא מחייב אותנו, אלא משאיר אותנו בחופש פעולה ובחירה.
ניצה: התפקיד שלנו הוא לבנות את הקשר על ידי התקשרות נכונה?
אולי לא לבנות בדיוק, אלא לגלות שקיים.
ניצה: לגלות?
כן, כי כל המערכת קיימת, אלא שהיא נסתרת מאיתנו. אנחנו לא בונים שום דבר, אנחנו רק מגלים. אין לנו בטבע מה לבנות, יש רק לגלות.
ניצה: אפשר לומר שהתקשורת זה אמצעי לגילוי הקשר בינינו? אפילו באנגלית, המילה תקשורת יש לה משמעות.
התכללות.
ניצה: באנגלית אומרים communication.
זו מלה מאוד גסה, כמו שכל האנגלית היא שפה מאוד מגושמת, שמדברת על עניינים מאוד מאוד חומריים. ואם אנחנו מדברים בצורה נכונה על תקשורת, זה כשאני יכול להתקשר לשני, בתנאי שאני נכלל ממנו, והוא יכול להתקשר אלי, בצורה שהוא נכלל ממני ואז יש תקשורת הדדית.
בהדדיות הזו הכוונה, שאם אנחנו מדברים על שתי קופסאות, אז כל אחד צריך להתאים את עצמו כלפי השני, כדי שהשני יבין אותו, ואז במידה שהם צריכים זה את זה, הם משתמשים זה בזה, זו נקראת תקשורת גשמית.
אורן: חד כיוונית?
חד כיוונית. מכל אחד לכוון אחד. מכל אחד "מה יש לי ממך?" ואם אנחנו מדברים על תקשורת שלמה, אז אני עובד מעל זה בכוונה "מה יהיה לך ממני?". במקרה הזה התקשורת היא שלמה. למה? כי אני משתמש בכל מה שיש לי ובזה אני הולך למלא כל מה שאני מוצא בשני. ומה שקורה לי בזה, שחוץ מהרצון שלי, הקיבולת שלי, היכולת שלי, תכונות וחסרונות, אני מתקשר לתכונות ולחסרונות של הזולת. אני מצרף אותם אלי, ועל ידי הרצונות והכישרונות שלי אני ממלא אותו. בצורה כזאת אני מממש את עצמי בצורה שלמה. כי מצד הטבע יש לי בזה מילוי לעצמי, ומצד מה שאני עכשיו פועל, יש לי גם מילוי בזולת שהוא שלי.
אורן: לא הבנתי, תרחיב בבקשה. אמרת שכך אני מממש את עצמי בצורה שלמה.
מה אנחנו רוצים להשיג על ידי התקשורת? האם אני משיג על ידי התקשורת רק את טובת עצמי, או שאני יכול על ידי התקשורת להשיג את טובת עצמי המורחב, גם על חשבון הזולת. כמו בדוגמא עם האמא, שבצורה טבעית יש לה רצון למלא את התינוק שלה, ובזה היא ממלאת את עצמה.
אורן: אין תענוג גדול מזה.
ומה יש לה מזה, איפה נמצא אצלה התענוג כשהיא ממלאת את התינוק? מזה שהוא מורכב בה. זה שהוא נמצא בחוץ זה רק למראית עין, אבל בעצם הוא נמצא בה, היא ממלאת אותו בפנימיות, אצלה בתוכה. על ידי הפעולה הפיזית שהיא כאילו מוסרת לו, היא מתמלאת בפנים. זאת אומרת, התקשורת פועלת כאן בצורה דו כיוונית.
אורן: מה פירוש דו?
אנחנו רוצים על ידי התקשורת להיות קשורים לכל המציאות. אני רוצה להשיג את הכוכבים, אני רוצה לצאת לחלל, אני רוצה לדעת מה נמצא במעמקי הים, מה נמצא באטמוספרה. אני רוצה "לבלוע" כל דבר ודבר שבחיים.
אורן: כמה שיותר.
על ידי איזה סוג התקשרות אני יכול לבלוע את הכל?
אורן: זאת השאלה?
כן. אני רואה שאני לא יכול לבלוע כלום אם אני פועל רק לטובת האגו הצר שלי. וכאן אני צריך לעבור מין מחסום פסיכולוגי, שאם אני מתקשר לזולת באהבה, נניח כמו אמא לתינוק, כך שהוא שלי ואני פועל לטובתו מתוך כל הכלים שלי, אז אני רוכש אותו, ומתחיל להרגיש עבורו גם את כל התענוגים. ועד כמה שאנחנו רחוקים, כך נהיה יותר מלאים. הפער בינינו הופך להיות לעוצמת החיבור.
אורן: מה זה עוצמת החיבור?
עוצמת החיבור זה, באיזה עוצמה אנחנו מתחברים. באיזה עוצמה אני ארגיש שאני מתמלא בגלל שאני ממלא אותך.
אורן: מה פירוש?
בזה אני מתקשר לכל המציאות.
אורן: קודם תיארת את האמא והתינוק בצורה מאוד מוחשית. אמרת שהיא מטפלת בו, דואגת לו, מרגישה אותו בתוכה, והצבעת על החזה שלך, ששם היא מתמלאת. נראה שהוא מחוץ לה, כשבעצם היא מרגישה אותו בפנים.
מרגישה אותו ברחם.
אורן: בזה שהיא מגדלת את התינוק שלה, היא רכשה לעצמה מקור של תענוג ושמחה חדש, שקודם לא היה לה. היא הרחיבה את טווח היכולות שלה.
בטח.
אורן: הצגת את הנוסחה, שככל שהפער והמרחק גדול יותר ביני לבין הזולת, אם אני יוצר איתו תקשורת שלמה ומנסה להתייחס אליו ביחס חדש של "מה לטובתו", למרות שזה לא דבר שיש בי עכשיו, אני בעצם בולע אותו, כמו שהאמא בצורה טבעית מרגישה את התינוק בפנים. האם אני עכשיו בלעתי אותו פנימה?
כן.
אורן: מדוע ככל שאנחנו רחוקים יותר, ארגיש בזמן שאפעל לטובתך שאני יותר ויותר מתמלא.
תרגיש קרוב יותר.
אורן: הגדרת "יותר מחוברים", שזו המידה שאני מתמלא, כשאני ממלא אותך.
הריחוק כאן מתחיל להכפיל את עוצמת החיבור.
אורן: תסביר בבקשה.
כי אם אנחנו מדלגים על המרחק הזה, הוא מכפיל לנו את עוצמת החיבור. וכך בכל דבר, עד כמה שהיינו רחוקים ואחר כך מתחברים. אז וודאי שעוצמת החיבור מורגשת אחר כך לפי כמה שהיינו רחוקים, או בזמן או במקום.
אורן: אז תיאורטית, אם אני אמא ויש לי תינוק, ויש אתנו גם מישהו זר, אם אתחיל להתקשר לזר כמו שאני מתקשרת לתינוק, ארגיש אותו ביתר עוצמה מאשר את התינוק שלי?
נכון.
אורן: בגלל שעם התינוק זה טבעי, ועם הזר זה משהו שאני בניתי.
כן.
אורן: אז מה עכשיו?
עם התינוק זה בדרגה הבהמית, בדרגת החי, ושם זה יהיה בדרגה אחרת, דרגת המדבר.
אורן: ומה לגבי עוצמת התענוג?
התענוג יותר גדול בהתאם לזה.
ניצה: אפשר לומר, שהניגודיות הזאת מהווה כמו יחידת כוח מסוימת, והכוח הוא פוטנציאל שיכול להיות שלילי ויכול להיות חיובי?
בינתיים הוא שלילי עד שיתהפך, "מלאך המוות הופך להיות למלאך הקדוש".
ניצה: ואז הכוח, הפוטנציאל שגלום בין שני המרכיבים האלה הופך להיות לחיובי. זה מזכיר לי דברים שלמדתי בכימיה. היו יסודות שבהתרכבות ביניהם פלטו אנרגיה מאוד חזקה, התקשםות טרמית חזקה. והיו יסודות שההיפך, כדי לחבר ביניהם היה צריך להשקיע המון אנרגיה כדי שיתחברו. אם אנחנו מנסים להסתכל על ההתקשרות שלנו, מה אנחנו יכולים ללמוד על סוגי ההתקשרות בינינו?
אם אנחנו רוצים להתקשר בצורה אגואיסטית, אז אנחנו צריכים להוסיף הרבה אנרגיה מבחוץ. אם אנחנו מתקשרים בצורה של הטבה זה לזה, אז אנחנו מגלים הרבה אנרגיה.
ניצה: בתקשורת בינינו נפלטת אנרגיה. מה היא עושה, ומה היא תורמת לנו בהרגשה?
אנחנו עולים במדרגות, אנחנו הופכים את האנרגיה הזאת לאנרגיה שמעלה את הכלים שלנו לרמה אחרת, בזה הם גדלים פי כמה פעמים, ואנחנו מגלים עולם חדש בקשר בינינו.
ניצה: אם ננסה לתרגם לשפה פשוטה, אנחנו יודעים שיש מערכות יחסים שאנחנו משקיעים בהם המון אנרגיה וכאילו כלום לא קורה. לעומת זאת יש מערכות קשר שבמפגש בין האנשים פתאום נוצר משהו.
זו דוגמה כהעתקה ממה שאנחנו מדברים בצורה טבעית. אז שם מגלים עודף גדול של אנרגיה שלנו, כי היא עובדת לשני כיוונים. כלי ההרגשה שלנו מתרחבים, ואז אנחנו מרגישים בהם ממש רמה חדשה של הקיום.
ניצה: ניקח היבט נוסף. ציינת קודם שההתקשרות היא תמיד בין שני כוחות מנוגדים.
זה תנאי שבלעדיו לא יכולה להיות תקשורת.
ניצה: בלי הניגודיות זה לא יכול להיות.
כן. תקשורת לא יכולה להיות בין שני דברים הדומים זה לזה. במידה שהם דומים, אבל ביסודם עליהם להיות מנוגדים. התקשורת יכולה להתקיים רק כשיש לנו שני דברים מנוגדים שמתקשרים ביניהם.
ניצה: ניקח את זה לעולם של הכוח הזכרי והכוח הנקבי.
בדיוק. כי שנינו מנוגדים לגמרי זה לזה, אבל אנחנו מוצאים בכל זאת דברים משותפים, הטבע גם סידר לנו הכנות לזה. ואם מוצאים דברים משותפים אז יש קשר, אם לא אז לא, מלכתחילה לא. אנחנו יכולים לראות את זה בכל מיני רמות חיים, של ג'וקים, צפרדעים, קופים, נמרים, בני האדם, כל אחד לסוגו וכן הלאה.
מה ההבדל ביניהם? בסוג הקשר, בעוצמת הקשר שהם יכולים להתקשר ביניהם. בעולם החי רמת הקשר ניתנת מהטבע בצורה אינסטינקטיבית טבעית, ולכן אנחנו רואים, שעד כמה שהם מפותחים יותר, רמת הקשר יותר מפותחת, זה נקרא בעצם "מפותחים יותר". אצל בני האדם עד כדי שפה וכתיבה וכל מיני דברים נוספים.
רמת הקשר היא שדחפה את האדם שיפַתח את הדברים, וביסוד בני האדם להתקשר לכל החיים בין זכר ונוקבא, לגדל את הצאצאים, לבנות את הבית וכן הלאה. מה שלא כך בצורות פחות מפותחות, שם זה קשור לעונה או קצת יותר מזה, ורק כדי לגדל את הצאצאים וכן הלאה. זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שצורת הקשר זו צורת מהות החיים, בזה מוערכים כל הצורות, כל הדרגות.
אורן: אתה מגדיר תקשורת כקשר בין חלקים מנוגדים, וגם ציינת שאין תקשורת אם אין ניגוד. זאת אומרת הניגוד זה תנאי בסיסי, הוא צריך ליצור פער שעליו באה התקשורת ומשלימה.
המילה "תקשורת" כבר אומרת שיש פער בין זה לזה, ואז לפי הפער בין זה לזה יש יכולת להתקשר.
אורן: מעל הפער.
מעל הפער.
אורן: לסגור את הפער.
לסגור את הפער.
אורן: זו מהות התקשורת.
כן.
אורן: דיברת על כך שכל התפתחות החיים בטבע היא על ידי ניגודים.
לייצר תקשורת יותר ויותר מושלמת.
אורן: אז יש ניגודים שמייצרים תקשורת, האם אחר כך הניגודים האלה מתעצמים?
הם מתפתחים, התקשורת ביניהם גם צריכה להתפתח.
אורן: ועוד פעם מתפתחים ועוד פעם מתקשרים. כלומר, זה תהליך התפתחות החיים?
תהליך ההתפתחות הוא שהניגודים מתרבים מתרחבים וגדלים, וגם התקשורת ביניהם מחייבת אותם שיתקשרו ביניהם לכל מיני סוגי תקשורת חדשים, כך התפתחו החיים. אתה רואה את זה בכל מיני סרטים איך האנשים מנסים להתקשר.
אורן: ניקח את זה באופן כללי, ניגודים שמתְקשרים על ידי תקשורת, זאת אומרת החיים מתפתחים במשולש, כאילו הפער בין הניגודים גדל.
בקונוס כלפי מעלה ובקונוס כלפי מטה. שני קונוסים.
אורן: ניקח את זה מכללי ניגודי לספציפי, על היסוד הזכרי והנקבי בהתפתחות החיים. יש שני כוחות פלוס ומינוס, נכנה את זה עכשיו זכר ונקבה.
תקרא לזה כך, לא חשוב.
אורן: היסוד הזכרי והיסוד הנקבי בטבע יוצרים הפרייה, התפתחות החיים והלאה.
בכל הדרגות.
אורן: אם אנחנו מסכימים שיש יסוד זכרי ויסוד נקבי ואלה שני ניגודים, אז עכשיו יש שלושה סוגי התקשרויות. יש התקשרות בין זכרים, יש התקשרות בין נקבות ויש התקשרות בין זכר ונקבה. האם בבניית תקשורת שלמה בין פרט אחד לפרט השני, יש דגשים שונים בשלושת הסיטואציות השונות?
בכל סיטואציה יש נותן ומקבל, אפילו בין שני זכרים, בין שתי נקבות ובין זכר ונקבה. זה דבר יחסי. לכן אנחנו לא צריכים לחלק אותם לשלושת האפשרויות, זה תמיד רק אפשרות אחת.
אורן: שהיא?
שכל אחד בהתקשרות נותן לשני ומקבל מהשני בצורה הדדית, וכל אחד ואחד מציג את עצמו כלפי השני כזכר וכנקבה. השאלה היא מה בו היסוד הקודם ומה הנמשך מזה, הנובע מזה ולא יותר מזה. כל אחד ואחד מאיתנו כלפי הקשרים צריך להיות גם כזכר וגם כנקבה, אחרת לא יהיה קשר מושלם. אני לא יכול לקבל אם אני לא נותן, אני לא יכול לתת אם אני לא מקבל. חייבת להיות התקשרות ההדדית. וכאן קודם כל השאלה מה מטרת התקשורת. אצלנו בעולם הזה זה גם קיים, אבל מטרת התקשורת של כל אחד היא ליהנות ממנה מקסימום בצורה אישית.
אורן: הגדרת את זה "תקשורת חד כיוונית".
כן.
אורן: ובבואנו לבנות תקשורת שלמה?
אז אנחנו צריכים לקחת בחשבון את השני בלבד ובמקום את עצמי, אני לוקח אותו וממלא אותו בכל היכולת שלי.
אורן: אין פה דגשים מיוחדים לפרט שעומד לבצע התקשרות שלמה, אם הוא זכר או נקבה?
וגם לא למי אתה מתקשר אם לזכר או לנקבה.
אורן: אין הבדל, זה גינרי. המודל הזה של התקשרות שלמה על בסיס מה שלטובתו הוא מתאים לכולם.
כן.
ניצה: אני מנסה לחשוב איך זה נראה בטבע.
זה משהו אחר.
ניצה: זה אחר.
אנחנו מדברים על זה שאני מקבל את החיסרון של הזולת.
ניצה: מה זה "חיסרון" במונחים של תקשורת?
מה אני יכול למלא בו, שהוא מרגיש שחסר לו, ולא מה שנדמה לי, ואני מחדיר בו בעל כורחו. אם אני לוקח את החיסרון שלו ואני הולך למלא אותו, זו בעצם המטרה שלי, בזה אני רואה את המימוש של עצמי. וכך אני בכל רגע ורגע בחיים, בכל מקום ובכל הזדמנות, חייב למצוא חסרונות כאלה בכל אחד ולא חשוב במי, כולל אפילו בדרגת הדומם, הצומח והחי, כלפי האקולוגיה מה שנקרא, ובוודאי כלפי האדם ואני ממלא אותם בכל מה שרק אפשר. זה בצורה האידיאלית.
לעת עתה אנחנו צריכים לעשות את השלב הראשון, שזה ללמד אותם תקשורת נכונה. זה למסור להם שיטה איך יוכלו למלא את עצמם. כי אם אנחנו באים ממערכת התקשורת המושלמת, אני לא יכול אף פעם למלא את עצמי, כי בפנים בתוכי, ישנה מערכת תקשורת מושלמת, ואני תמיד אגלה את עצמי חסר אם אמלא את עצמי. אלא רק אם אמלא את האחרים, אמלא את המערכת הפנימית הריקנית הזאת שלי, אחרת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", תמיד אהיה בחוסר.
אורן: אתה אומר שהאדם תמיד מרגיש בחיים שלו חוסר. לא חשוב מה הוא משיג, מה הוא מצליח לממש, איזה מטרות, איזה יעדים, איזה שאיפות והצלחות.
מיד אני מרגיש שחסר לי. מלאתי משהו בי, ומיד חסר לי וחסר לי כפול.
אורן: את זה אנחנו מכירים מהחיים. כל דבר שהשגתי, כעבור זמן מה כאילו פג תוקפו.
כן.
אורן: לא הבנתי איך קישרת את זה לתקשורת שלמה.
אני מניח מלכתחילה, שאני נמצא במערכת תקשורת שלמה, "עולם אין סוף" תקרא לזה, קשר אינסופי בין כולם, זו מערכת הטבע השלמה. ומתגלה לי שהתקשורת שלי מקולקלת עם כמה פריטים שבאותה מערכת הטבע בלבד. אני איתך, ואיתה, עם אבא, אמא, ילדים, נכדים, וכך עם העולם עד כמה שאני קשור אליו. זה משהו מאוד מאוד מצומצם, מוגבל, חד סטרי, אגואיסטי, עד כמה שאני יכול להתקיים ברמה הגשמית, הבהמית בלבד.
אורן: מה זה בהמית?
בהמית זה לתוך הגוף שלי, לתוך הרצון שלי, לא לבן האדם שבי. כל אחד חושב רק על הקיום שלו.
אורן: זה לגמרי ברור.
אבל אני קיים במערכת גדולה, כללית, שלמה, עם קווי תקשורת אינסופיים בין כולם לכולם, כך שכל אדם קשור לכל בני האדם, גם לכל הדומם, הצומח והחי. אבל נדבר רק על המערכת האנושית. אני צריך לדעת, שכמה שאנסה למלא את עצמי בצורה כזו טבעית, אינסטינקטיבית, כזו שיש בי, אני בזה לא ממלא את עצמי, אני בזה לא מבצע כלום, אני בזה לא משיג שום מטרה. אני בזה רק מתקיים בצורה הכרחית כמו בהמה, כמו רמת החי.
מה אני יכול לעשות? ניתנה לי הזדמנות לעלות לרמת תקשורת בדרגה הבאה, יותר עליונה, כזו שאני מתחיל להתקשר כך שאני כלול מכולם. אם אני מדבר על התקשורת שזה מהות החיים, אז אני צריך עם כולם לסדר את התקשורת השלמה המלאה. ובשביל זה אני צריך להתחיל להתכלל עם כולם, להתחיל להשתדל למלא את כולם כאילו שאני ספק של מידע, של אנרגיה, של הכל. במידה שאני כך רוצה להציג את עצמי, להעמיד את עצמי לשירות כולם, אני בזה מגלה בי, מתוכי את המערכת הזאת שקיימת בי, את המערכת המלאה השלמה. כי אני בעצם רוצה לגלות אותה ואז לאט לאט היא מתגלה. ואז אני מרגיש את עצמי כל פעם יותר שלם, יותר מלא, יותר מקושר לכולם, עולה לרמת התקשורת החדשה.
אורן: ומה לגבי החוסר שממנו התחלנו. אמרת שתמיד אני מרגיש חסר.
בוודאי מרגיש חסר.
אורן: למרות כל מה שאני משיג, עדיין חסר לי.
בטח.
אורן: ומה עכשיו?
אני ממלא את כל החוסר הזה, שהוא נמצא מחוץ לי, בכולם. אני ממלא את כל העולם, כדאי לי.
ניצה: הבנתי שהחיסרון של הזולת הוא, שברגע שאני מתחילה לכוון אליו, במקום לחפש את החיסרון אצלי, אני מתחילה לחפש את החסרונות אצל האחרים.
לא.
ניצה: אז מה?
לא חסרונות של אחרים. אלא מה חסר לאחר. זאת אומרת אני צריך לעלות מעל מה שחסר לי ולהשתדל להרגיש מה חסר לו, איך שהוא מרגיש את עצמו.
ניצה: זאת אומרת, שבכלל לא מעניין אותי מה יש פה.
וגם עם התכונות שלך, משתדלת להכיר אותו איך שהוא.
ניצה: דרכו.
כן.
ניצה: כאילו להסתכל עליו דרך המשקפיים שלו.
את נכנסת לתינוק, מרגישה בדיוק מה הוא רוצה ונותנת לו מה שהוא רוצה בדיוק.
ניצה: במילים אחרות, אני מתחילה לחפש כמה שיותר חסרונות של הזולת.
מה שמצידו, מה שהוא חושב, מה שהוא רוצה, בלי תלות בך. את בזה צריכה להתכלל ממנו לגמרי, לבנות תבנית שלו בתוך עצמך.
ניצה: ואז הנוסחה שהיתה קודם חד כיוונית, הפכה להיות דו כיוונית, בזה שעכשיו אני כבר לא מרגישה הבדל.
זה נקרא תקשורת שלמה.
ניצה: בעצם זה הפך להיות אחד.
נכון. למה צריכים להיות חוטים, מרחקים? הכל אחד. זה נקרא תקשורת, כשבעצם לא צריכים מערכות של התקשרות. הכל אחד.
ניצה: אז חיסרון זה בעצם דבר טוב. אם אני מנצלת אותו נכון, אם אני עובדת איתו נכון.
זה התנאי.
אורן: כשדיברת עלתה לי תמונה ואני רוצה שתנסה להמחיש את התובנות הגבוהות שלימדת אותנו דרך התמונה הזאת. פעם עבדתי בחברה שבה פיתחנו שירותים לאינטרנט. אם התחברת לקו התקשורת של החברה הזו, היא יכלה לספק לך נפח פס אינטרנט ברמה מאוד מאוד גבוהה.
כשאתה מצלצל להזמין את השירות, שואלים אותך בחברה כמה נפח פס אתה רוצה ואתה אומר כמה אתה רוצה, וזה בטוח פחות ממה שהקו יכול לתת. אבל עושים "בדיקת היתכנות" שבה בודקים כמה מסוגלים לספק לאדם שגר במקום כזה וכזה, לפי התשתיות שיש להם שם.
הם מסוגלים לספק לך המון, יש להם צינור אדיר אליך, אבל הם פותחים לך את הצינור לפי כמה שאתה משלם. את היתר משאירים חסום עד שאתה מתחיל לשלם עליו. אם אתה משלם איקס שקלים נפתחת לך כמות מסוימת, אם אתה משלם איקס כפול שתיים, נפתח לך פי שניים וכן הלאה.
עכשיו הסברת למה אני כל הזמן מרגיש חסר. אמרת שיש רשת של צינורות כזאת בטבע, או בין כל האנשים, שקושרת אותך לכולם כל הזמן. וכשאני משיג עכשיו משהו בחיים, זה כאילו שאני משיג תמורת כסף קטן. כי הצנרת היא אינסופית אבל מה שאני מכניס זה מטבע קטן אחד, ויש לי מינוס אדיר כלפי התשתית.
התשתית היא אדירה והיכולת שלי בתקשורת החד כיוונית, של מה שלטובתי, זה כאילו להכניס גרם אחד מול טונה שאני צריך פה למלא. אמרת שהצנרת הזאת היא זו שבעצם, מאמללת אותי עכשיו. היא זו שגורמת שכל דבר שאני משיג היום בתקשורת חד כיוונית ממך או מכולם אלי, מותיר אותי חסר כפליים.
האם המודל הזה של התקשורת והיכולות שלה, מתאים במשהו למערכת הקשרים שקיימת, רק שאנחנו לא נוגעים בה?
אתה שואל, באיזה מידה אנחנו יכולים להיות מקושרים במערכת הנוכחית, כדי שממנה והלאה נבנה את המערכת הנכונה.
אורן: לא בטוח אפילו שאני מבין מה אתה שואל.
יש בינינו עכשיו מערכת תקשורת לקויה?
אורן: כן. ואתה קורא לה חד כיוונית.
כן.
אורן: אוקיי.
אתה שואל, איך אנחנו יכולים ממנה לבנות מערכת טובה, אמיתית ושלמה?
אורן: כן.
ודאי שאנחנו צריכים להתחיל ממנה. ולהתחיל ממנה, זה נקרא להכיר את הרע שבה, הכרת הרע.
אורן: רע במה?
הרע שבתקשורת, ועד כמה התקשורת הרעה גורמת לנו אי נוחות בחיים. איש לא מבין את רעהו, הילדים לא מבינים את ההורים, וגם ההורים לא מבינים זה את זה. המדינות לא מבינות זו את זו. האנשים שנמצאים בתעשייה, במסחר, בכלכלה, לא מבינים זה את זה. כל החיים שלנו זו תקשורת, אז כל הבעיות הן בתוך התקשורת, אין יותר מזה.
אורן: חוסר תקשורת.
כן. חוסר תקשורת.
אורן: זה המצב.
זה המצב.
אורן: את זה כל אחד יודע, ומה הלאה?
לא כל אחד יודע. אנחנו לא יודעים, לא מודעים לזה שזה יסוד הבעיה ולכן רוצים לטפל בכל מיני דברים אחרים. אנחנו לא מלמדים ילדים שיהיו בקשר הדדי, לא מלמדים זוגות לפני שהם מתחתנים איך לבנות קשר ביניהם, לא מלמדים באוניברסיטה כלכלנים, אנשי מסחר, לא מלמדים אנשים להיות בקשר וזה לא נקרא הכרת הרע. הכרת הרע נקרא שאני לא יכול בלי לטפל בזה. ואנחנו לא עושים את זה.
אף אחד לא חושב שזה רע, אף אחד לא מבין בזה ולא מודע לזה, כל אחד רק חושב איך עוד יותר לנצל את האחרים. זאת אומרת הוא ישתמש בצורה עוד יותר מקולקלת בתקשורת הלקויה. הכרת הרע האמיתית, זה נקרא שאני כבר לא יכול לנגוע בזה, שזה רעל, שאני מת אם אני נוגע בזה. ואנחנו עוד מאוד רחוקים ממנה.
אם נגיע להכרת הרע הזה, אז נוכל מרגע זה והלאה להתחיל לבנות תקשורת נכונה. ואז התקשורת הלקויה הזאת, יחד עם הכרת הרע שבה, יעזרו לנו למצוא תקשורת נכונה. לבנות אותה. רק להפוך וזהו.
אורן: הייתי רוצה שנפתח עוד תחום. דיברת עכשיו על תקשורת רעה, שלפי תפיסתך האינטגרלית, היא יסוד כל הבעיות בחיים היום, של כל פרט ושל כולם ביחד.
נכון.
אורן: איך באמצעות תקשורת לא גרועה, תקשורת טובה, תקשורת חדשה, אנחנו יכולים לבנות קשר בינינו. מה הקשר בין תקשורת לבין קשר.
כי אנחנו נכללים זה מזה. אני פתאום מרגיש מה שבלב שלך ומה בראש שלך ואתה ההיפך. אנחנו הופכים להיות כדמות אחת. כבר לא יכולים להיות בתקשורת לא נכונה, כי ההתכללות נמצאת בינינו. אנחנו כבר כמו אחד. כך אנחנו כולנו חוזרים להיות דמות אדם אחד.
אורן: האחד הזה, זה ניגודים מקושרים? אמרת משולש הפוך.
הכל נשאר, רק הקשר בין החלקים יותר ברור. יותר ברור עד כמה שהם מנוגדים, עד כמה שהם רחוקים, עד כמה שהם אפילו שונאים זה את זה ויחד עם זה, עד כמה שעכשיו הם בונים קשר ביניהם וזה נותן עצמה. חיבור בין מנוגדים זו התקשורת. וזה לא משתנה, זה לא מתבטל, זה לא נעלם. חיבור בין מנוגדים. מצד אחד מרחק אינסופי בין זה לזה, ומצד שני, נמצאים שניים במקום אחד. ואת זה אנחנו מגלים גם בפיסיקה קוונטית, בכל מיני תופעות חדשות, שאנחנו כבר נמצאים בהן, שהטבע מקדם אותנו, וממש דוחף אותנו כבר לרמה חדשה.
אורן: תוך כדי שאתה מסביר ואני מנסה להבין את הרעיונות שאתה מעלה, אני שואל את עצמי, איך זה שאנחנו נמצאים במאה העשרים ואחת, ואני יכול להגיד כאדם מודרני, שהדבר שהכי הייתי רוצה שיהיה לי, זה את השקט שלי, את הפינה שלי ושהכל יהיה שם בסדר. ואתה אומר לי תשמע, השאיפה הזאת שלך, שבפינה שלך הכל יהיה בסדר, לא תביא אותך לשום מקום טוב, תמיד תרגיש חסר. לא משנה מה יהיה לך שם בפינה, תמיד אתה תהיה בחוסר. ודווקא יש תוכנת קשר חדשה, שהיא התקשרות לטובת האחר, ובהתקשרות לטובת האחר אתה תרכוש לך משהו שלם, בלתי מוגבל, תפרוץ את כל הגבולות.
מנוחה מוחלטת.
אורן: כשדיברת על מקסימום ניגוד ומעליו מקסימום קשר, אז יש פה שני שלבים. המקסימום ניגוד, זאת אומרת, עם חוסר הרצון שמישהו יכנס לפינה שלי, אני מזדהה איתך במאה אחוז. אני לא יודע איך מעל זה אתה הולך לבנות משהו טוב, אבל מה שעכשיו שימח אותי, זה שתיארת שזה דבר טוב. סוף, סוף כאילו מצאתי את עצמי ממש. אתה אומר, שזה לא ייעלם, זאת אומרת, השאיפה שלי להיות רק בפינה שלי.
הרצון שילכו מפה.
אורן: כן. אז אתה אומר שזה בסדר.
כן.
אורן: אז כבר אני רגוע. אבל במה זה בסדר? זה כאילו אתה נוסע לשני כבישים הפוכים, כאילו אתה אומר לי גם זה בסדר וגם זה.
התקשורת האמיתית זה התקשרות בין דברים מנוגדים. אם היינו יודעים את זה לעשות לא היו מריבות ולא היו מלחמות. היינו מבינים שכולנו מנוגדים ויודעים איך משלימים זה את זה, ולא נכנסים למכות זה בזה. אלא בהשלמה, זה ההבדל.
ניצה: הזדהיתי עם אורן. הוא מתאר שלהיות בפינה שלי זה להיות במנוחה, בשקט. וההתקשרות מורגשת כאילו אני צריכה להתאמץ.
אורן: תעוקה. זה מה שהאנשים יגרמו לי.
ניצה: יש איזה מאמץ. אתה משקיע כדי להתגבר על ההתנגדות והמאמץ הזה, זה בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים הרי שקט, שלווה, לנוח.
הרצון לנוח זה מתוך כך שאתם סובלים מחוסר תקשורת נכונה. אתם משתדלים להתקשר ולא מסוגלים, ומזה יש לכם העייפות הזו והאכזבה וממש הרגשה של גועל. אבל אם הייתם עוברים את המחסום הפסיכולוגי עליו דברתי, הייתם מגלים עד כמה שההתקשרות היא יפה, טובה ומושכת קדימה ונותנת מנוחה ופתיחות. היא לא קשה, אלא ההיפך, זה ממש רוגע לנשמה, מים קרים על נפש עייפה. עכשיו בינתיים יש רק עייפות. עכשיו אתם רוצים לסגור עיניים וזהו.
אורן: כן, תעיף לי את כולם.
כן, אני מבין אותך. להחזיק איזה סם שלא יעבור לי עד סוף החיים וכך לחיות בנירוונה.
אורן: לאו דווקא סם, פשוט תיקח ממני את כל השכנים וכל האנשים שעובדים לידי, קח את כולם ותעלים אותם ואני אעשה את הדברים שאני צריך לעשות בנחת. היום האנשים מייצרים לי תדרים שליליים.
אני מזדהה איתך במאה אחוז. תן לי להיות באיזשהו אי בודד.
אורן: אפילו לא באי בודד.
לא, אבל כך זה.
אורן: לגמרי.
אי בודד ולא יותר.
אורן: כן בדיוק, כך שאף אחד לא יבוא לבקר אף פעם.
כן.
אורן: זה הכי חשוב.
ואני עם עצמי, הייתי בטוח מרוצה.
אורן: יפה.
אתה מכיר אותי שאני מוכן לסגור את עצמי בחדר ולא לצאת.
אורן: אני מזדהה איתך והרבה אנשים מזדהים עם הדימוי הזה שלך. ודווקא עכשיו "העמסת" עלינו. קודם אמרת שזה בסדר גמור, אל תלחץ והשאיפה הזאת לחוסר תקשורת עוד תגדל. ועכשיו אמרת הפוך מזה.
השאיפה הזאת למנוחה, לחוסר תקשורת עם האחרים תגדל, מפני שהתקשורת הלא נכונה תגדל גם כן. בכל זאת היחס שלך לתקשורת הלא נכונה, היא שמעייפת אותך וחונקת אותך, כדי שאתה תמצא את הפריצה לדרגה הבאה, לתקשורת הנכונה.
אורן: אבל איך מהפינה הפרטית אתה הולך קדימה? בפינה אני מבין, בפינה אני חי.
ייסורים מביאים את האדם לפיתרון.
אורן: עכשיו אנחנו בעניין של פיתוח מודעות, למה אנחנו יושבים פה איתך באולפן?
תשמע מה שאני אומר לך.
אורן: אני שומע, ואני שואל אותך, כמי שמלמד פה את התפיסה האינטגרלית החדשה, האם אתה לא מתייאש מראש, שאני מתאר לך שזה הרציונאל, שזו השאיפה?
התפקיד והמקצוע שלי זה ללמד אנשים תקשורת נכונה.
אורן: אז זה מה שאני שואל אותך?
אתה שואל, על ידי מה?
ניצה: כן. מה יוציא אותו מנקודת הנוחות הזו?
הסביבה הנכונה. הוא צריך להיכנס לחברה, לא חברת תקשורת כמו שהיה בה, מקולקלת ומזויפת והכל. אלא לחברת התקשורת החדשה, האמיתית, ששם אנשים רוצים להתקשר זה לזה ולבנות מערכה תקשורת כזו, שעל ידה הם יכולים להתקשר לכל העולם, וגם ללמד את האחרים איך להיות מקושרים סביבם לאותה המערכת, עד שהמערכת הזו תתרחב לכל האנושות.
הוא צריך את המערכת הזו והיא כבר נמצאת. שיכנס בה ויתחיל לעבוד בה קצת, ואז הוא ירגיש תמיכה, מטרה, דרך. הוא ימצא פתרון לכל התסכולים. ובברכה היא לא קיימת, לא יעזור לו. אלא דווקא כאן זו הכניסה לפתרון הנכון. ואז יש לו מערכת תקשורת.
אורן: נניח שאני מתקדם בתהליך ומתחיל לבנות תקשורת שלימה ממני אל אחרים. ואם אני רוצה להיות בשקט בפינה שלי וממנה להיות מקושר בתקשורת השלימה לכולם. האם זה אפשרי?
אתה תרגיש שתקשורת שלימה עם כולם זאת הפינה שלך.
אורן: מה פירוש?
שהתקשרות שלך עם כל העולם זה אתה, זה הבית שלך. ואף זר לא נכנס לשם, כי אתה נכלל מכולם, הם הופכים להיות אתה. אין זרים.
כתוב "כתוב על לוח ליבך". אם כך מתייחסים לאנשים זרים כדי להתקשר איתם, הם הופכים להיות אתה, לחלק בלתי נפרד ממך, אתה לא מרגיש איפה אתה ואיפה הוא, כל התקשרות מתקצרת ממש לקֶצֶר ביניכם, לדבקות. ואז אין מישהו שניכנס, מפריע, מישהו זר ומה פתאום הוא נמצא ברשות שלי. אין רשויות, הכל רשות אחת. כוח הטבע העליון כולו השפעה, אהבה, איחוד, חיבור. רק בצורה כזאת אתה יכול להגיע לתקשורת, לחיים השלמים.
ניצה: הזכרת קֶצֶר, מה זה קֶצֶר?
קצר זה אומר שאנחנו מקושרים עד כדי כך. אבל לקצר יש משמעות לא טובה אצלנו.
אורן: זה שיבוש.
כאן המשמעות דבקות בין מנוגדים.
אורן: תיארת לי איך ארגיש כשאצור תקשורת שלמה עם האחרים.
אז כל העולם הוא שלך.
אורן: כל העולם הפינה שלי?
כן.
אורן: נניח שגם ניצה תהיה תלמידה טובה וגם היא תבנה תקשורת שלימה.
אף אחד לא מפריע לשני.
אורן: זה מה שאני שואל.
יש בזה אינסוף מימדים, כל אחד מרגיש את כל המציאות שזה הוא ואין אף אחד. יחד עם זאת, לכל אחד יש אותה המציאות. שוב שני דברים מנוגדים בתפיסה ישרה והפוכה. מה לעשות, במוח שלנו זה עדיין לא כל כך משתלב, אבל זה כך.
אורן: יש הרבה על מה לחשוב. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)