חיים חדשים

שיחה 1157

להכיר את עצמי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.8.19 – עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו הוא 1157, והנושא הוא "גילוי עצמי". ננסה להבין את הצורך שמתעורר באדם לגלות מי הוא. מהו בדיוק הצורך הזה, איך לעבוד איתו כך שהוא יפתח אותנו לרמה הכי גבוהה שרק אפשר בדרך לחיים חדשים.

יעל: בשנים האחרונות אנחנו רואים שיותר ויותר אנשים מתחילים לחפש או מנסים להבין מי הם באמת. את המילה "אני" אנחנו אומרים הרבה מאוד פעמים ביום, אבל "מי אני?" זו שאלה שהולכת ומתעוררת. אני לא זוכרת את סבתא שלי למשל שואלת את השאלה הזאת, אצל אמא שלי זה כבר התעורר בגיל יותר מבוגר, ואצלנו במשפחה אצל שלושה אחים זה כבר משהו שמעסיק אותנו מגיל יותר ויותר צעיר.

אם בעבר האדם היה שואל את השאלה הזאת, באופן טבעי זה היה מגיע יותר לחיפוש דתי. היום כבר יש הרבה מאוד אפשרויות אחרות, הרבה מאוד גישות התפתחו שמנסות לתת תשובה לשאלה הזאת של האדם, "מי אני, מה היכולות שלי, מה המאפיינים שלי, מה הכישורים שלי?". זה ברמה הראשונה כדי לממש את הפוטנציאל, ובהמשך "מי אני האמיתי, מי אני הלא אמיתי?", יש הרגשה שיש בתוכך איזו דמות שהיא פיקציה, שזה לא האני האמיתי שלי. אז מנסים לעשות הפרדה בין זה לבין זה, ותמיד יש הרגשה בתוך האדם שמשהו בתוכו, על עצמו לא גלוי לו עד הסוף.

למה בכלל קיים באדם הרצון הזה והצורך הזה לגלות מי הוא, למה קיים הצורך לגילוי עצמי?

זו בעצם כל המהות שלו, "מי אני, בשביל מה אני, למה אני, בשביל מה נולדתי, מאיפה, לאן?" בסך הכול השאלות האלה, אלפי אלפי שאלות, כולן מסתובבות כמו איזה ענן של יתושים סביב האדם וכל הזמן מזמזמות ולא נותנות לו מנוחה. ולכן יוצא שאני צריך לפתור את זה, אחרת החיים שלי מאבדים משמעות, ואז אני מתחיל להסתכל על עצמי ושואל "מי אני שאפילו אין לי שום מקום, שום משמעות, שום משקל, אני לא תופס נפח בעולם הזה, מי מתחשב בי, מי אני גם עם עצמי אני לא יודע."

בכלל כדאי לנו לחקור את הדברים האלה כחוסר זהות, חוסר משמעות אישית של האדם. כי זה דוחף את האדם לכל מיני פעולות שיכולות להיות מאוד מסוכנות לסביבה, כי אם אני מתחיל לגלות שאני כלום, אף אחד לא מתחשב בי ואין לי שום דבר עם העולם הזה ועם הסביבה, אז אני לוקח תת מקלע ומתחיל להעמיד את עצמי במרכז. אין לי ברירה, בצורה כזאת אני מעמיד את עצמי במרכז, אני קובע את המשמעות שלי, אפילו בצורה מוזרה כזאת. זאת אומרת, לדעת מי אני, מה אני, לשם מה וכן הלאה, בעקבות השאלות האלה שאנחנו מגלים ודנים בהן, אדם מקבל תגובה, תשובה, וזה שומר עליו ונותן לו איזה כיוון לחיים.

וההיפך, אם אנחנו מזניחים את זה אז אנשים לא יודעים לאן הם צריכים לנוע, לאיזה כיוון, לאילו שאלות, לאילו מטרות. אדם מרגיש את עצמו תלוי באוויר, ואז מחוסר משמעות, ממש מחוסר התמצאות בחלל הזה של החיים הוא מוכן לכל דבר רק כדי שהם יעברו, כי אז אדם מרגיש את עצמו באמת בין שמים וארץ, הוא כמו התינוק שבוכה ש"שכחו אותי".

יעל: זה משפט יפה "התמצאות בחלל של החיים". באמת יש הרגשה שלאנשים היום יש צורך לגלות מי הם ואיפה הם ממוקמים בתוך החלל הזה של החיים.

כן. ואז הם בורחים לכל מיני כיוונים והם לא יודעים בעצמם לְמה, אבל הם נכנסים לכאלו מבואות, לכאלה דרכים או שבילים שמשם קשה לצאת. הם נכנסים, יוצרים שם כל מיני קשרים ואז לצאת משם ממש בלתי אפשרי, ואז האדם נמצא שם וזה גורם לו ממש עוגמת נפש.

יעל: בעבר אנשים פשוט חיו, לא שאלו את עצמם יותר מדי שאלות.

לא היו להם שאלות כאלה מפני שהאגו שלהם היה קטן. הם לא היו שואלים בגלל שלא הייתה להם השאלה המקורית "בשביל מה אני חי?". האדם חי וזהו, כמו בהמה, היא שואלת למה היא חיה? לא. תינוק שואל למה הוא חי? לא. אבל אדם שהוא מפותח, כמה יש כאלה בעולם? חמישה אחוזים נניח מכל האוכלוסייה, אולי היום יותר, אבל בכל זאת הם שואלים "בשביל מה אני קיים, בשביל מה נולדתי, מה התועלת ממני, מה אני צריך מהעולם, מה העולם צריך לתת לי, איזו אינטראקציה צריכה להיות ביני לבין כולם?".

יעל: אתה אומר שזה שהדבר קורה עכשיו זה חלק מתהליך ההתפתחות של האדם ושל האנושות כולה. הצורך בגילוי עצמי הוא צורך מולד או שהוא מתפתח במהלך החיים?

לא, הוא מולד ותלוי בנשמת האדם, באיזו רמת גלגול היא נמצאת. זה לא תלוי באדם עצמו אלא בנשמה שמלווה אותו.

יעל: ולפי הנשמה זה פורץ מתישהו בתהליך ההתפתחות שלו?

לא, פתאום הוא מגלה ש"אני חייב להיכנס לחברה הזאת, אני חייב לדעת את זה, אני חייב להתפתח בצורה זו או אחרת, אני לא יכול להמשיך את החיים היום ומחר כמו אתמול".

יעל: רואים את זה על הילד מגיל צעיר?

כן ולא. זה יכול להתבטא אבל בינתיים בדברים גשמיים, מה שאין כן אחר כך, זה מתבטא בחיפוש רוחני ממש. חיפוש רוחני זה חיפוש שורש הנשמה, המקור מאיפה שהפנימיות שלי נובעת.

יעל: זה מתגלה בכל האנשים?

זה צריך להתגלות בכל אדם ואדם, אבל בינתיים אנחנו נמצאים בתחילת התקופה הזאת, ולכן זה מתגלה נניח רק ב-10 עד 15 אחוזים. יכול להיות שיותר, כי לפי אחוזי הייאוש, הדיכאון שאנחנו רואים בעולם, כנראה שכבר יותר. אבל השאלה היא עדיין, באיזו צורה, באיזו רמה הדיכאון הזה, השאלה הזאת "מי אני, מה אני, בשביל מה אני חי?" וכן הלאה, גם בזה יש עדיין הרבה שלבים כדי לגלות את זה.

זה כמו ב"ארבעה בנים" ששואלים ב"הגדה של פסח", אנחנו צריכים להגיע בדיוק למצב ש"אינו יודע לשאול", זאת השאלה העיקרית, שרע לי ואני לא יודע ממה ולמה ומאיפה ואיך ולאן, כלום. אז השאלה הזאת היא השאלה הכי חשובה.

יעל: יש גישות שדווקא מדברות על זה שבן אדם לא צריך להכיר את עצמו יותר מדי, אלא הוא צריך פשוט לחיות את החיים, לעזוב את כל השאלות.

עזוב את דרגת האדם, תחיה כבהמה.

יעל: כן, תפסיק להשקיע בזה יותר מדי מאמצים, זה רק מסבך את הבן אדם, זה רק הופך את החיים ליותר מורכבים, פשוט תחיה. מה דעתך על גישה כזאת?

זה ודאי יותר נוח וטוב, וודאי שאדם הרבה פעמים בחיים בורח לשיטה הזאת. הוא נכנס למדע, לתרבות, לחינוך, ממלא את עצמו עם כל מיני צורות תעסוקה למיניהן. אני נתקלתי בדברים כאלה עם אנשים וכששאלתי אותם מה פתאום הרגיע אותם מהשאלה המהותית "מה הטעם בחיי, בשביל מה אני חי", הם אמרו שהמליצו להם למצוא איזה עיסוק, תחביב. לאחד למשל אמרו, אתה תתעסק במלחמת שלושים השנה. הייתה מלחמה מאה השנה והייתה מלחמת שלושים השנה, אתה תתעסק בזה, תתחיל לכתוב על זה דוקטורט ממש, כל מה שאתה רוצה, לא חשוב שאתה לא דוקטור ולא כלום, אבל תחבר חיבור כזה, בדיוק על כל המקרה הזה, מה נמצא ומה לא בכל המקומות, בכל הארכיונים, בכל הספריות שבעולם כל מה ששייך לאירוע הזה.

יעל: תעסיק את עצמך במשהו אחר.

אותו אדם נכנס לזה, וזה באמת כל כך תפס אותו, כשאני ראיתי אותו אחר כך באמצע דרכו בזה, הוא ממש נראה מרוצה מהחיים.

יעל: האם יש מחיר שאדם כזה משלם?

אני לא חושב שאפשר לדבר כאן על המחיר, כי הוא לא מרגיש. הוא מרגיש שהוא מצא איזו תרופה שהיא מחזיקה אותו. הוא גם מפחד לעזוב את העסק הזה והוא גם מתגאה עד כמה הוא יודע. הוא בנה לעצמו עולם פנימי משלו וחי בתוך אותו המחקר שלו, ובין הגיבורים שבאותה, נגיד, מלחמת שלושים השנה ובעוד כל מיני נושאים אחרים. הוא מרוצה, טוב לו לעומת האחרים שלא יודעים איפה ומה. הוא עוסק בזה, יש לו חשיבות בזה, כבוד עצמי וכן הלאה. אבל וודאי שזה לא שייך למהות החיים.

הוא לא לומד על עצמו, אלא שהוא לומד על מישהו אחר. הוא לא מפתח את עצמו, הוא מפתח איזה נושא צדדי ולגמרי מנותק ממנו, אם אפשר כך להגיד.

אורן: בדיוק על זה רציתי לשאול, לגבי הלימוד של עצמו. הצורך הזה של האדם לגלות מיהו, כמו שהגדרת אותו עכשיו, האם זה צורך פנימי שמתעורר באדם ללמוד את עצמו, להכיר את עצמו, לגלות את עצמו?

כן. "מי אני, מה אני, בשביל מה אני, לאיזו מטרה נולדתי, מי הוליד אותי, מי דחף בי את כל היוצרות האלה".

אורן: למה כל הידע הזה לא נמצא בי מלכתחילה, למה הוא מוסתר ממני ואני צריך לגלות אותו?

אם אתה רוצה לגלות אותו זה גם כן לא ילך. נסה לגלות ותראה עד כמה שאתה לא יכול.

אורן: אז למה הידע הזה נסתר ממני? זאת השאלה.

מפני שהאדם צריך להיות כבר מפותח ברמה נפשית, אנושית, חברתית, תרבותית ובצורת הלימוד. הוא חייב כבר להיות, במשהו, אדם של העולם הזה כדי להתחיל לברר את הדברים האלה. זה לא יבוא למישהו מהג'ונגל. אם כן, אבל בצורה באמת רצינית ונכונה היא צריכה לבוא לאדם כשהוא כבר ממש גמר עם האנושות בהתפתחות החומרית שלו, והגיע למצב שהוא נמצא בייאוש, למרות שהוא לא מכיר את סיבת הייאוש, שהוא לא רואה כתוצאה מההתפתחות הזאת. הוא כאילו נושא בתוכו כל מה שהאנושות עושה עד כה באלפי שנות ההתפתחות, ומה הוא רואה? "אני לא יודע בשביל מה אני קיים, אני לא יודע בשביל לי כל המדע, התרבות, החינוך, כל זה מה שיש לי. אני יכול לטוס לירח ובחזרה, אני יכול לעשות סביב העולם סיבובים, ומה?" הוא עדיין לא יודע מה מהות החיים שבה הוא נמצא.

יעל: אבל למה זה כך?

אורן: אני רוצה לשאול את ה"למה זה כך", אבל בצורה ממוקדת. עכשיו נתת לי דוגמה של לטוס לירח. אנחנו גילינו את הירח, אנחנו חוקרים אותו, לומדים אותו. אתה אומר לי שכאן יש דבר שהוא לא נמצא אי שם רחוק או סביבך באיזה מקום שאותו אתה חוקר ולומד, יש את הדבר הקרוב ביותר אלייך, שזה אתה עצמך, ואותו אתה לא מכיר מספיק, אותו אתה לא לגמרי מגלה.

כן.

אורן: לכאורה הדבר שהוא הכי אינטימי שלי, הוא הכי נסתר ממני עצמי, זה מה שאתה אומר?

כן.

אורן: למה זה כך?

כי זה הדבר הכי קשה.

אורן: למה? זה אני.

כן.

אורן: זה לא הירח אי שם, זה אני.

אתה היצור הכי נסתר, הכי לא ידוע. זה כל העניין, שכל החושים שלנו פועלים מחוצה לנו, אני רואה מה שמחוצה לי, שומע מה שמחוצה לי, ובזה אני מבלבל את עצמי. תראה במה אנשים עוסקים, בטלוויזיה, רדיו, כל מיני אתרים באינטרנט, כל מיני דברים כאלה, הם עוסקים עם מה שמחוצה להם. "להיכנס פנימה ולהתחיל לחקור מי אני? אדוני, זה עבודה כל כך קשה, אני לא יודע איך לעשות זאת, אין לי מכשירים לזה ואני לא רואה שאני מצליח, אני גם לא יודע איך לגשת לזה, לא יודע, זו שיטה אחרת לגמרי". או שאני חוקר את העולם שנמצא מחוצה לי או שאני חוקר את העולם שנמצא בתוכי, זה העולם הנסתר.

יעל: האם אלה כלים נפרדים, כדי לחקור את זה?

לגמרי הפוכים. כלים לגמרי הפוכים.

אורן: איזה כלים אני צריך כדי לחקור את העולם הפנימי שלי?

לא יודע, איך תתחיל לחתוך את עצמך, לעשות ניתוח על המחשבות, על הרצונות, על הדחפים, מה פתאום מגיעים לך איזה יוצרות, מתעוררים בך כל מיני רצונות, מאיפה כל זה? מי נמצא בתוכי שמסובב לי כל הדברים האלה ואני מרגיש רק תוצאה מעבודה הזאת? יש בי איזה מנוע, איזה מנגנון, איך אפשר לעבוד עם זה? אני לא יודע.

יעל: האדם נמצא בעצם במצב שמצד אחד הרבה מאוד דברים הוא לא יודע על עצמו, כמו שאורן אמר, "את הדבר הכי קרוב לי אני בעצם בכלל לא מכיר". ומצד שני כן נדמה לו שהוא מכיר את עצמו, הוא חי במין הרגשה כפולה כזאת. מה בעצם נסתר מהאדם ומה גלוי לו לגבי עצמו?

אני הייתי אומר שהאדם לא מכיר את עצמו בכלל. בשביל מה לנו לחלק את מה שבזה אני קצת יודע ובזה שאני לא? גם לפי הפסיכולוגיה אנחנו רואים שהאדם לא מכיר את עצמו. הוא לא מכיר את שורש מוצאו, ולא מכיר את האופי שלו בשום דבר. בזה אנחנו כולנו, בפנימיות האדם, כל האנושות נמצאת בכישלון גמור. דווקא עכשיו, עם כל המכשור שלנו, אם תכניסי אותנו לכל מיני בדיקות, לצורות רנטגן למיניהן, להקרנות, לא חשוב מה, לא תמצאי בי שום דבר שמצביע על מה שנקרא "נשמה". בסופו של דבר זה נקרא נשמה, החלק הפנימי שלנו שהוא מעורר אותי, שהוא מקפיץ אותי, שהוא מכוון אותי, שהוא מכין לי את הרגש, את השכל, את המחשבה, את כל הדברים האלה. החלק הזה הפנימי ביותר, זה נקרא "נשמה", אנחנו לא יודעים על זה. אנחנו לא יודעים. נגיד שנולד תינוק, אני יכול להגיד עליו משהו? לא. יש דברים כאלה שאני לא יכול לקבוע בשום פנים ואופן.

יעל: ומה זה החלק שבכל זאת נדמה לנו שאנחנו מכירים את עצמנו, זאת אומרת החלק הפנימי שאתה קורא לו "נשמה"? את פנימיות האדם אנחנו לא מכירים.

כן.

יעל: וזה החלק שנקרא נשמה.

כן.

יעל: מהו החלק שבכל זאת נדמה לנו שאנחנו מכירים בעצמנו?

כשאדם נולד, מהרגע שהוא יוצא מהאימא שלו הוא מתחיל לקלוט את הסביבה, איך מתייחסים אליו. ואז הוא מתחיל ללמוד כמו חיה קטנה, זה טוב, זה לא, זה כדאי, או לא, עם האגו שלו, שזה הכוח הכללי. הוא לומד באיזו אינטראקציה כדאי לו להיות עם הסביבה, יפה, טובה, מוצלחת, ואז יוצא שמה שאנחנו רואים אחר כך, זה את מה שהוא למד מהסביבה, איך שהוא סיכם לעצמו שכדאי לו להיות בקשר עם הסביבה ועל זה אנחנו אומרים "זה האדם, זה האופי שלו", אבל זה לא האופי שלו, כי את זה הוא כבר למד מהסביבה, שכך כדאי לו להיות.

אורן: ויש לו דבר פנימי יותר שהוא באמת שלו?

כן.

אורן: שאותו הוא לא למד מהסביבה אלא זה כאילו "בילד אין" בתוכו, מושרש בתוך תוכו?

כן. אבל הוא לא יוכל לגלות את זה.

אורן: זו הפנימיות של האדם?

כן.

אורן: אמרת קודם שהדבר הכי פנימי שנמצא בתוך האדם זו נשמה.

כן.

אורן: מה זה נשמה?

חלק א-לוה ממעל.

אורן: כלומר.

זה משהו לא ידוע לנו, אבל זה מה שהאדם קיבל נניח עם הלידה שלו, וגם זה לא ידוע מתי ואיך, אבל זה מה שמדבר בו.

אורן: באיזו צורה החלק הזה מדבר בי? איך זה בא לידי ביטוי הדיבור שלו בי?

בזה שאני רוצה לגלות את שורש הנשמה שלי. את הנשמה אני לא מגלה בי, אבל אני רוצה לדעת, להכיר אותה, ולכן אני רוצה לגלות את השורש, את המוצא של הנשמה.

אורן: מה זה שורש הנשמה שלי?

הכוח העליון, הבורא, שהוא המוליד את הנשמה שלי.

אורן: עכשיו אני מבין למה אמרת שהחיפוש של האנשים והצורך לגלות מי אני מתעורר באדם באופן טבעי. והוא זה שמביא את האנשים בכל רחבי העולם אל הדת. כי התחלת עכשיו לדבר על הכוח העליון.

כן.

אורן: אדם שלא מתחבר לגישה דתית, אני לא יודע להגיד באחוזים, אבל היום הרבה אנשים לא מתחברים לגישה הדתית לחיים. האם גם באנשים ללא גישה דתית לחיים, מתעורר הצורך לגלות מי אני?

זה בכלל לא שייך לדת.

אורן: אבל דיברת עכשיו על נשמה, על שורש הנשמה, על הכוח העליון, על הבורא.

משתמשים במילים האלה גם בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בכל מיני צורות.

יעל: אז תרחיב לנו קצת על המילים האלה, על המונחים האלה.

זו פנימיות האדם, מה מפעיל אותו, ומה יש לו מזה, מאיפה זה בא, מאיפה החיים שלו באים, לאן אני מתפתח, לאן כל האנושות מתפתחת.זה משהו שנמצא ביסוד של היקום, של כל החיים שלי, ואני לא יודע על זה שום דבר. אני חי באיזשהו מקום מוגדר, נתנו לי אותו להתקיים בו כך וכך, לפי חוקים כאלו וכאלו וזהו. זה כמו שאומרים לילדים קטנים, אתה תלך לגן, תחזור הביתה, תסתכל בטלוויזיה, תשחק, ומחר שוב כך וכך. בצורה כזאת רוצים שנתקיים, ולי יש רצון להבין למה, בשביל מה, מאיפה זה בא. וכאן אני נכנס לשאלות, מי אני, מה אני, מאיפה? יש בי משהו פנימי ששואל את השאלות האלו, אני רוצה לדעת מיהו ששואל בי את השאלות האלו. הרי זו לא הבהמה שלי שרוצה לנוח, לאכול ולבלות.

יעל: אז מי שואל בי באמת?

האדם שבי. אבל מי זה האדם שבי? זאת השאלה. ואני לא מוצא על זה תשובה, לכן אני ממשיך לחפש כי בלי זה פתאום אני מרגיש שיש לי חוסר משמעות בחיים.

אורן: מהניסיון שלך בחיים איזו עצה היית יכול לתת לאדם שרוצה להתחיל להכיר את פנימיותו? איזו עצה טובה היית יכול לתת לו, שתכוון אותו לתחילת המסע הזה של גילוי העצמי שלו?

רק למצוא מקום שבו מלמדים אותו את זה.

אורן: יש היום 1001 שיטות, יותר, יש מיליון שיטות בהן מלמדים את האדם לגלות מיהו. תן לי איזו עצה שהיא מעבר לשיטה כזאת או אחרת. האם אתה יכול לתת לי איזו עצה שתהייה נכונה לכל אדם באשר הוא, לא חשוב באיזה עם הוא נולד, באיזה מצב סוציו אקונומי הוא נמצא, או מה הרמת האי קיו שלו. משהו שנכון לכל אדם בעולם היום או בעוד אלף שנה שהתעורר בו הרצון והצורך לגלות מיהו. עצת אמת אחת.

הוא צריך למצוא מקום שבו מלמדים אותו איך להיות למעלה מהטבע הבהמי שלו. והצורה שהוא צריך להשיג זאת תכונת ההשפעה שהיא למעלה מהטבע שלו לקבל. הוא צריך לשמוע איך להתעלות למעלה מהבהמה שבו.

אורן: מה זה בהמה?

הבהמה זה הרצון לקבל שלו שרוצה לנוח, ליהנות, למלאות את עצמו, לחיות לשם מילוי.

אורן: ומה זה האדם שבו?

האדם שבו זו הנשמה שבו שאומרת לא, אתה לא צריך לחיות לשם מילוי, אתה צריך לחיות לשם התעלות למעלה מהמילוי. שכל התשוקה שלך תהייה איך אתה חי, אומנם אתה ממלא את עצמך, אבל אתה חי למעלה מהמילוי. כי אם לא תמלא את עצמך לא יהיה לך ממה להתעלות. זאת אומרת האדם הרוחני שבנו נבנה על פני הבהמה הגשמית.

יעל: בן אדם שמחפש, שמנסה לגלות מיהו, זה האדם הרוחני שבנו?

כן.

יעל: אתה עושה כל הזמן הפרדה בין הבהמה או הרצונות המאוד רגילים שכולנו מכירים לבין אותה נשמה או רצון פנימי שיש לבן אדם, מה היחסים בין שני החלקים האלה? אני מבינה שצריכים לעבור ממצב אחד למצב שני יותר מתקדם.

כן.

יעל: מה היחסים בין שני החלקים האלה? מה תהליך הגילוי שהאדם צריך לעבור במשפט אחד

הוא צריך לעבור מחשיבות אחת לחשיבות אחרת. פעם הייתה חשובה לו הבהמה שבו, זאת אומרת כל החיים עם כל ההישגים, ועכשיו חשוב לו איך להתעלות למעלה מזה דווקא לערכים אחרים.

יעל: ואת זה הנשמה מחפשת, זה החיפוש האמיתי של הבן אדם?

כן.

אורן: חברים, הזמן שלנו נגמר. הרב לייטמן תודה רבה, יש לנו עוד המון שאלות, נשמח לשוחח איתך שוב באותו נושא. יעל תודה. תודה גם לכם שהייתם איתנו, "חיים חדשים", לומדים לחיות טוב. תבואו שוב. כל טוב ולהתראות.

(סוף השיחה)