איך כדאי ללוות אדם בימיו האחרונים? מה יכול לעזור לו ולקרוביו להוציא מהמצב המיוחד הזה את הכי טוב שאפשר? מספר הכוונות מתוך הגישה האינטגרלית, שרואה את הקיום כמסע מתמשך לעבר האחדות וההשלמה.
בהנחה שהאדם במצב בריאותי שמאפשר לו להקשיב ולדבר, החשוב ביותר הוא ליצור סביבו אווירה שתעלה אותו מעל הרגשת הגוף. שתרומם את הרוח שלו. זה יעזור לו ולסובבים אותו, הן בהיבט הגופני והן בהיבט הנפשי. ייתן להם אופק של התפתחות בלתי מוגבלת, שאותה אפילו מיתת הגוף איננה עוצרת.
איך עושים את זה? בעיקר על ידי שיחות על המשמעות הגבוהה של החיים, בליווי תרגילים מעשיים. להלן רעיונות מרכזיים.
מצד הטבע, האדם במהותו עשוי מחומר יסודי שמוגדר כרצון לקבל הנאה ותענוג. רצון ליהנות. אנחנו רוצים ליהנות מכל מיני דברים כמו אוכל, מין, משפחה, עושר, כבוד וידע, אבל מוצאים את עצמנו די מוגבלים.
הגבלה אחת על הרצון ליהנות היא פנימית: כל דבר שאנחנו רוצים להשיגו ואכן משיגים, בחלוף זמן מה נעלמת תחושת ההנאה שהוא מביא לנו. כך קורה למשל כשאנחנו מאוד רעבים ואז אוכלים, או לחילופין כשחולמים שהרכב הבא שנקנה יעשה אותנו מאושרים. כמה חודשים, ומתרגלים. הסיפוק נעלם, נשארים רק התשלומים. כך קורה גם בחלומות על זוגיות מושלמת, על ילדים מקסימים, או לחילופין על קריירה מזהירה והישגים כבירים. ומכל הריצות אנחנו נעשים מותשים. מאוכזבים. ריקניים.
הגבלה שנייה על הרצון ליהנות היא חיצונית: החברה הסובבת אותנו לא מאפשרת לנו לממש את כל מה שאנחנו חולמים. סביבנו נמצאים אנשים שגם הם עשויים מרצון ליהנות, והרצונות שלנו מתנגשים. אולי אנחנו רוצים להיות הכי עשירים בעולם, הכי מכובדים, הכי חכמים. נותנים לנו? בחיים לא. המתחרים דורכים לנו על הראש, בונים את הצלחתם על זה שאצלנו יהיה חורבן.
וכשמתבוננים כך על החיים, מתפתחת שאלה גדולה: האם נגזר עלינו לחיות כך, דור אחר דור, בהגבלות פנימיות וחיצוניות?
היו אנשים שלקחו את השאלה הזו עד הסוף, וממש התעמקו בדברים. אלה מהם שהצליחו לפצח את סוד החיים, גילו שיש דרך להשתחרר מכל המגבלות. שיש צורה אחרת למילוי הרצון ליהנות, באופן שרק מגביר את הסיפוקים וההנאות.
מדובר במעבר מקליטת המציאות בתוך עצמך, לקליטת המציאות בתוך הזולת. זו יציאה מהרצון ליהנות הפרטי שלך, אל הרצונות של האחרים סביבך. דאגה לשלום החברה, יותר מדאגה לעצמך. קוראים זה גם "השפעה", מלשון הענקת שפע, אהבה ונתינה טהורה, והחיים בהשפעה מוגדרים כחיים רוחניים.
מה ההשפעה נותנת לאדם? גילוי של עולם חדש, מציאות חדשה, בממד עליון יותר מזה שאנו חשים עתה. הרגשת חיים חוץ-גופיים, שאינם מסתיימים עם מותו של הגוף הפיזיולוגי. אם העפלנו לממד הזה במהלך חיינו, גם בזמן מיתת הגוף שלנו, נמשיך להתקיים ברוחנו בממד העליון. במקרה כזה מות הגוף לא יורגש כאובדן, כסיום הקיום, ואין מה לפחד ממנו.
ההגבלות על ההנאה שציינו קודם, לא קיימות במצב של השפעה. למה? כי כשרוצים לקבל הנאה כלשהי לעצמנו, מאוכל או ממנוחה לדוגמה, אז יש גבולות לרצון. כמה כבר אפשר לאכול או לישון... לעומת זאת, ברצון להשפיע לזולת אף אחד לא מגביל אותך ולא מתחרה איתך. תן לאחרים יחס טוב, מצב רוח, חום, אהבה, מה שתרצה להשפיע יתקבל בברכה. אנשים יהיו פתוחים לקראתך, וכמה שתגביר את הרצון שלך להשפיע, כך תוכל ליהנות עוד ועוד בעצמך.
וגם כשהגוף נפטר, החיים בהשפעה ממשיכים. אנחנו נפרדים מהגוף, נפטרים ממנו, וממשיכים להתפתח רוחנית. שלבי ההתפתחות הרוחנית מקבילים לשלבי ההתפתחות הגשמית: התפתחות העובר בתוך הרחם, אחר כך לידה, יניקה, ימי קטנות ואחריהם ימי גדלות. בהתפתחות הרוחנית מהותם של השלבים הללו היא היקשרות עמוקה יותר לאחרים, יותר השפעה, יותר אהבה. אנחנו מגלים רשת קשר אינטגרלית שבה קיימים כל פרטי המציאות, לומדים את החוקיות שלה ומתאימים את עצמנו אליה. כך אנחנו מטפסים במה שנקרא "מדרגות רוחניות", מגלים "עולמות, פרצופים וספירות".
אפשר לדבר בלי סוף על ההתפתחות הרוחנית, וזה בדיוק מה שכדאי לעשות עם האדם שעומד לעזוב את העולם הזה ועם קרוביו. אפילו אם נראה שימיו ספורים, אפשר לנצל אותם לרכישת ידיעות והרגשות על הממד העליון. זה יקל על מצבו, ישפר את מצב רוחו, גם אם הוא חולה מאוד. שכן, כל מה שאנחנו עוברים במהלך חיינו, נועד לדחוף אותנו לגילוי הממד העליון. לקרב אותנו להשגתו.
עד כמה שנעביר את תשומת ליבו של האדם מהגוף שלו, לקראת חיבור עם האחרים והשפעה לזולת, הדבר יעזור לו להתעלות להרגשת הקיום הרוחני. קרוביו יכולים לסייע לו לעשות זאת. עליהם להתייחס אליו לא כעומד למות, אלא כהולך קדימה, ליתר התפתחות. לשכנע את עצמם ואותו, שאכן זו המטרה הגדולה של הקיום – לצאת מהתפיסה האגואיסטית הצרה לתפיסה רחבה יותר של המציאות. באהבה, בנתינה, מחוץ לעצמך.
אם אנחנו מצליחים להתעלות להשפעה הדדית, הקשר בינינו לא נפסק גם אם מישהו מאיתנו נפטר מהעולם הזה. אנחנו ממשיכים להרגיש אותו והוא אותנו, בתוך אותה רשת קשר נצחית. אגב, מי שמגלה את הרשת מרגיש את כל הנבראים, בין אם הם חיים בגופם בעולם הזה או שכבר עזבו אותו.
משום כך, מומלץ להיכנס לעניין ההשפעה ההדדית בכל הרצינות. לנסות בכל הכוח להביע יחס טוב ואוהב זה לזה, גם אם בתוך הלב מרגישים אחרת. להשתדל כל אחד למלא את רצונו של האחר, להיות קשורים זה לזה בערבות הדדית, להתחבר. 'המשחק של היום הוא המציאות של מחר', אמרו על כך, וכן 'הרגל נעשה טבע שני'. חשוב להביע התפעלות מהרעיון הרוחני, להפגין ביטחון שאנחנו ואותו אדם אכן מצליחים לרכוש יותר ויותר את הממד העליון. להרגיש שאין באמת מוות, אלא רק לידה חדשה, היפוך בתפיסה, לקראת קיום בדרגה חדשה. זה יבריח מאיתנו את כל המרה השחורה, ייתן הסתכלות נכונה.
במבט רחב, כל ההתפתחות שעברנו מדור לדור, כל המשברים שאנחנו חווים היום, הכול מביא אותנו לנחיצות בהתקשרות אינטגרלית בינינו ועם כל הבריאה. האבולוציה התקדמה בדרגות דומם, צומח וחי, ועכשיו, בהתעלות מהרצון הפרטי אל הרצונות של הכלל, אנחנו פורצים יחד אל הדרגה האבולוציונית הבאה. לקיום בממד שמעל זמן, מקום ותנועה.
"עולמך תראה בחייך", אמרו הגדולים שכבר זכו לכך ובנו עבורנו שיטה להתפתחות רוחנית, אז שיהיה לכולנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 105 – bit.ly/3UJGsRi