צעדים ראשונים בקבלה

בין שנאה לאהבה

תכנית אולפן עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 23.07.20 אחרי עריכה

גלעד: שלום, אנחנו בתכנתנו "צעדים ראשונים בקבלה". שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: היום אנחנו רוצים לדבר על נושא שתלמידים מתחילים שלומדים בקמפוס א', קמפוס ב', שואלים הרבה פעמים. כשאנחנו מדברים על רגשות, רגשות זה דבר מובן לנו, אני יכול לשנוא, לפחד, לאהוב, להשתוקק. יש כל מיני רגשות שאדם עובר. אבל מקובלים מדברים על כך שבדרך מתגלים שני קצוות, אני רוצה לנתח ולהבין את הקצוות האלה שהם מדברים על שנאה ואהבה, ואומרים גם "על כל פשעים תכסה אהבה". הרבה פעמים את המושגים האלה שומעים אותם ומבינים, אתה יודע, אתה מכניס את זה לעולם המושגים שלך כתלמיד מתחיל, אתה אומר, שנאה, שנאתי פעם מישהו, אני עדיין שונא מישהו. לאהוב, גם אהבתי. מה הם המושגים האלה "שנאה ואהבה", ולמה דווקא בהם מתמקדים המקובלים?

מפני שאנחנו, הטבע שלנו הוא רצון ליהנות, רצון לקבל, בדרגות דומם, צומח וחי, והרצון לקבל הזה הוא פועל עלינו בצורה פשוטה, ואנחנו רואים את זה אצל כולם. אבל בדרגת האדם, הרצון לקבל, הרצון ליהנות הוא פועל בצורה מאוד רב גונית, ערמומית, ולכן יש לנו בעיה להתמודד אתו, להבין אותו. ולכן חכמת הקבלה באה ומלמדת אותנו, מהו בדיוק הטבע שלנו, איך אנחנו צריכים להתייחס אליו.

רצון לקבל זה הכול מה שיש בטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, כל ההבדלים וכל מה שממלא אותם, הכול זה רק רצון לקבל שלהם שרוצה ליהנות. כל דבר ודבר שהוא חי, נמצא בדרגת דומם, צומח, חי, מדבר, רוצה ליהנות בכל רגע ורגע. ולכן כשאנחנו לומדים את הטבע שלו, את האופי שלו, את הנטיות שלו, אנחנו בזה סך הכול מכירים אותו, ומבינים את צורת ההתנהגות שלו.

גלעד: בתוך הרצון לקבל אנחנו מגלים שאנחנו יצורים מרגישים, נכון שהרצון לקבל הוא המהות שלנו הבסיסית, אבל אנחנו יצורים מרגישים. ואתה יודע אם תשאל פסיכולוגים או תשאל אנשים, מה הם הפכים ברגשות? אולי אפשר להגיד ששמחה ועצב הם שני הפכים. אם תשאל מה ההיפך לאהבה, אולי יגידו שאדישות או בכלל התעלמות זה ההיפך מאהבה. המקובלים מדברים דווקא על שני קצוות שהם נקראים "אהבה" ו"שנאה". ותיכף ניגע בזה במהלך התוכנית שהם לא סתם זה וזה, אלא שצריך להחזיק את שניהם יחד, שזו יותר התפתחות. למה דווקא שני הרגשות האלה, במה הם? האם אלה אותם רגשות שעליהם אנחנו מדברים בעולם הפסיכולוגי שלנו, או שזה משהו אחר?

יותר מזה. זאת אומרת, עד כמה שיש רצון לקבל באדם, לפי זה מהות האהבה בו ומהות השנאה בו הם מתרחבים.

גלעד: מה בא קודם מבין שניהם?

שנאה או אהבה?

גלעד: כן.

בצורה טבעית שנאה.

גלעד: למה, מה אני שונא?

כי אני נבראתי על ידי כוח שנקרא "יצר הרע", שאני רק דואג לעצמי. ולכן שאני מרגיש טוב ושאני מרגיש רע, בשבילי זה החשוב, ולא התחשבות עם הזולת מה הוא מרגיש. את הזולת אני בכלל ולא מרגיש, כמו הילדים הקטנים נגיד שהם בכלל לא מרגישים את הזולת, אחר כך כשהם גדלים הם יכולים אפילו להזיק לזולת, ולא מרגישים בזה שום תגובה. אדם שגדל יותר ויותר ומפתח רגש, שכל, אז הוא מתחיל אחר כך להגיב אחרת על הצער של השני, על השמחה של החברים, וכן הלאה. לכן קודם כל ודאי שאנחנו תלויים ביחס שלילי לזולת.

גלעד: אז יחס שלילי יכול להיות מגוון מאוד. נאמר אם אני מצפה שמישהו ייתן לי משהו, והוא לא נותן לי אותו, אז יכול להיות שאני כועס, או יכול להיות שאני מאוכזב, אבל שנאה זה משהו מאוד חזק, זה משהו מאוד עוצמתי.

כן, זה תלוי בגודל הרצון לקבל. ברצון לקבל יש דרגות, הדרגה העליונה זה שאני אומר, "אני אמלוך וכולם תחתי", ולא שזה יהיה רע או טוב לזולת, אלא אני אקבע, ובאיזה בצורה ובאיזה מידה יהיה לו רע או טוב.

גלעד: אז אני כבר ממש מרגיש כמו מלך העולם.

נכון. זה בעצם מה שנמצא בכל אחד ואחד.

גלעד: זה נקרא "אגו בריא", "אגו טוב"?

זה האגו, מה לעשות? לא בריא ולא טוב, אבל זה הטבע, ואנחנו צריכים לתקנו.

גלעד: לפני לתקנו, למה לתקנו, מה הבעיה עם זה?

כי אם אני חושב כך על הזולת, גם הזולת חושב כך עלי, ואז יש בינינו בעיה. או שאנחנו מגיעים לחיבור בינינו, ואיכשהו מגיעים לאיזה עמק השווה, אתה לי ואני לך. או שאתה נגדי ואני נגדך, וזה בעצם כל היחסים שבינינו.

גלעד: אני רואה שהיחסים האלה לא מצליחים, זאת אומרת בסופו של דבר זה לא מספק את האהבה העצמית שלי. נכון?

כן.

גלעד: את מה בדיוק אני שונא?

אתה שונא את כל מה שיש לזולת יותר ממך, שמפריע לך, אתה שונא.

גלעד: בסדר, מובן לי. באמת מובן.

כל הדברים האלה הם מאוד קרובים ומובנים לכל אחד. השאלה היא אחרת, מה אנחנו עושים עם זה? אנחנו יכולים לדבר על הטבע הרע שלנו, אתה יודע, את מה שכתוב אלפי שנים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה והכול. אבל מה אנחנו עושים?

גלעד: אז בוא ניתן דוגמה. אני תלמיד מתחיל שרק התחיל ללמוד, ואני רוצה להתמקד בקבוצת לימוד, ואני רואה שמישהו אחר מבין יותר טוב ממני, או מישהו אחר זוכה ליותר תשומת לב ממני, או מישהו אחר יותר מצחיק ממני. אני שונא אותו. אני שונא אותו למה הוא כזה, ויותר טוב ממני. מפה מתחילים.

כן.

גלעד: זאת השנאה שעליה מדברים המקובלים?

גם מזה. זה מתחיל להיות מהצורה הבסיסית.

גלעד: זה מובן. עכשיו נלך עם זה הלאה, מה עושים עם זה? שנאה זו הרגשה לא נעימה, זה ברור. שאני שונא מישהו, זה מטריד אותי, זה קשה לי.

יכול להיות שבגלל זה אני לא רוצה להיכנס לשנאה, ויכול להיות שאני רוצה להיכנס לשנאה, כדי להצליח ולהרוויח, ולנהל את האחרים. יש ויש. יש פנים לכאן ופנים לכאן.

גלעד: אבל בכל מקרה אני רוצה להיפטר ממנה, נכון, זאת הנקודה? היא מתגלה ואני לא רוצה אותה?

כן.

גלעד: עכשיו מה עושים?

מה עושים? צריכים לראות על ידי איזה פעולות מכוונות אני יכול להתעלות מעל השנאה לזולת, כי זה בעצם עוצר אותי מלהתקדם, וממרמר את החיים. אבל כשאני מגיע לחכמת הקבלה ורוצה ללמוד איך אני מתפטר מהשנאה, אומרים לי, לא, לא להתפטר, לא להרוס, תתייחס לכוח הזה בכבוד. אנחנו עכשיו נלמד אותך איך להשתמש בזה בצורה נכונה, שדווקא מתוך השנאה אתה תעלה מעלה, מעלה במדרגות רוחניות. "אוו-ווה לא חשבתי, איך יכול להיות שדווקא על ידי שנאה אני אעלה ממדרגה למדרגה רוחנית", חשבתי רוחניות זה תמיד השפעה, אהבה, מה פתאום שאני צריך את השנאה? אומרים לא, לא להרוס, לאט לאט תכבד את התכונה הזאת, אתה עוד תצטרך אותה.

גלעד: אז אתה יודע מה קורה באותו רגע שמישהו אומר לי ככה? אני שונא גם אותו, שאומר לי ככה, כי אני עכשיו רוצה להיפטר מהכאב.

בסדר. אנחנו לא מתחשבים באותו רגע במה שאני מרגיש, אלא מתחשבים במה צריך כדי להגיע להכרה, להבנה, לכלול בתוכי את כל המציאות, לראות מה קורה כאן לפניי.

גלעד: זאת אומרת, אני צריך קודם להצטייד באיזו ערכה שתאפשר לי להתבונן על השנאה הזאת. להקשיב למישהו שאני מחשיב אותו חכם ממני, מבין או מנוסה ממני, שאומר לי שזה לא דבר רע, אלא זה דבר שכדאי שתשמור אותו, אל תברח ממנו, תתחיל להשתמש בו, להיעזר בו, כי אתה עכשיו בפתח של מדרגה חדשה.

כן.

גלעד: הקשבתי. נאמר שהצטיידתי קודם, כי יש לי כבר קבוצה וחברים ואור מקיף, וכל זה בסדר. מה עכשיו, איך אני משתמש בשנאה כדי להתפתח?

קודם כל אנחנו צריכים לעבוד על השנאה, לא להרוס אותה, אלא להבין את התועלת מהתכונה הזאת שכך נבראה. ואז אנחנו צריכים לעכל את הדבר הזה, שסך הכול מה שיש בנו זאת שנאה בלבד, אין אהבה, אין נטייה לחיבור, אין נטייה לטובה, אין כאן אף טוב, אין אף אדם טוב ואוהב, כלום. יש סך הכול אדם שמספק את המילוי לרצונות שלו, והגישה שלו לזולת, בדרך כלל לכל הזולת, היא רק שלילית.

גלעד: עכשיו הקשתָ עלי פי שניים. כי מילא אני שונא, אבל יש בי גם דברים טובים, אני גם אולי אוהב את חלק מהאנשים ומכבד ואפילו אני חושב שאני עושה את הדברים לפי מה שהמקובלים אומרים, אבל יש לי גם שנאה לאדם מסוים, למצב מסוים. אתה אומר עכשיו משהו הרבה יותר מזה, אל תחשוב שיש בך משהו טוב, אתה כולך רק שנאה.

כן, רק רע. "יצר רע" זה נקרא. וזה מה שברא בי הכוח העליון, הטבע, א‑לוהים, לא חשוב איך לקרוא לזה.

גלעד: ורק זה קיים, לא משהו אחר?

בלבד.

גלעד: זה לא מתיישב.

אתה לא יכול להסכים עם זה, אני מבין, אבל אנחנו נעזוב את הדברים האלה שאתה מסכים או לא, נעים לך או לא, אלא אנחנו מתייחסים לדברים האלה כמדענים, אנחנו חוקרי הטבע, ולכן אין כאן חשבון אישי. זה כמו שאני בא לרופא והוא בודק לי את רמת הסוכר, יש לי סכרת, הוא בודק ואומר "אוו", אני מקבל מה שהוא אומר, אני לא אוהב או שונא את הרופא ולא את מכשיר הבדיקה ולא כלום. אלא זה מה שיש, ככה אנחנו צריכים לעשות.

גלעד: אז אני עכשיו כולי סכרת או כולי לחץ דם, למרות שאני לא מרגיש את זה.

כן. לכן, להכיר את מה שיש לך עם האגו שלך, עם הרצון הרע שלך כלפי האחרים, זה נקרא "הכרת הרע". הרע היה קודם, אתה כולך היית רע, אבל זה שאתה מתחיל עכשיו להכיר לאט לאט, מצב אחר מצב, עד כמה שאתה רע לזולת, התהליך הזה נקרא "הכרת הרע".

גלעד: אתה בטוח שאנחנו מדברים עם תלמידים מתחילים כאן, או שאתה כבר מדבר על אנשים שחוו את זה הרבה פעמים ובאמת הגיעו לזה.

אני לא יודע, תלוי באיזה מצב אתה נמצא, באיזו תקופה אתה נמצא. אני חושב שאנשים שמגיעים לשיעורים שלנו הם כבר מוכנים לשמוע את זה, ואם לא, אז כשהם שישמעו הם לא יברחו. ואתה יכול גם לצרף לזה כמה מאמרים של בעל הסולם, על היצר הרע, ממתן תורה או מכאלה מאמרים, שלפעם הבאה הם יקראו אותם, ואז יהיה ברור להם שאתה לא מדבר סתם מהתקרה.

גלעד: אספתי ציטוטים כהכנה למפגש שלנו, אך אין טעם כרגע לקרוא אותם, כי אנחנו מתמקדים בתהליך עכשיו. אני מוכן לקבל את זה שאדם חכם ממני או מנוסה ממני, אמר לי שאני כולי רק שנאה, קיבלתי את זה. מה אני עושה עם זה?

זה כבר השלב הבא. קודם כל, מה תעשה עם זה? אתה לא יכול לעשות עם זה כלום, אם אתה סתם רואה בצורה בלתי תלותית, אינדיפרנטית כזאת, כן, אני רע, נו אז מה, תגיד שאני רע. אבל אם אני לא יכול לסבול את הרע, אז זה נקרא "הכרת הרע". לפי הסבל שלי, לפי השנאה שלי לרע, במידה הזאת אני מוכן להיפטר ממנה מהתכונה הזאת.

גלעד: שוב עשינו פה איזו קפיצה. כי קודם השנאה שלי הייתה לאחרים, לזה שיותר מתוחכם ממני, מזה התחלנו.

אתה צודק.

גלעד: עכשיו אני מתחיל כבר לשנוא לא אותם, אלא את זה שאני כזה ששונא את כולם.

כן.

גלעד: שאני כזה שרוצה להשתלט על כולם, שאני כזה שרוצה למלוך על כולם ולא מצליח.

כן. זו קפיצה גדולה מאוד, אתה צודק, דילגתי על זה. זאת אומרת, שאני צריך אז לחקור מה יש לי עם השנאה, אז אני שונא את הזולת, שיעזבו אותי, מה אכפת לי. לא, אכפת לי שהם מרגישים שאני שונא אותם כי אני יכול להינזק מהם. אולי לא, אולי אכפת לי שאני שונא אותם, לא מפני שהם יתחשבו בזה ויעשו לי משהו בחזרה, אלא אני לא יכול לסבול את זה שאני שונא אותם, וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן רמות היחס שלי למידת השנאה לזולת שמתגלה בי.

גלעד: הרבה פעמים בשלב לפני מה שאתה אומר, אני אומר, אוקי הבנתי, אני שונא אותם, אבל אסור לי להראות את זה, כי אם אני אראה הם גם ישנאו אותי ואני רק אסבול יותר. אז כמו כולם אני אהיה צבוע, אני אתנהג יפה.

זו צורה אגואיסטית פשוטה.

גלעד: כן. אז אני אחייך, אהיה נחמד אליהם, אבל בפנים השנאה תישאר.

כן.

גלעד: ואז אני מתחיל לאט לאט להבין שהשנאה הזאת, היחס שלי אליהם, אותו אני שונא.

כן. שחשוב לך איך אתה מתייחס אליהם, לא איך הם בחזרה מתייחסים אליך.

גלעד: רוב הזמן אנחנו מדברים על השנאה. מה הקשר לאהבה בכלל?

חכה, איזו אהבה. אני צריך קודם כל "סור מרע" מה שנקרא ואחר כך "ועשה טוב". אז אני צריך קודם כל להגיע למצב שאני שונא את השנאה, שאני לא יכול לסבול את התכונה הזאת שכך אני מתנהג עם הזולת, שאני חושב כך עליו.

גלעד: ברור שזה לא בא ברגע אחד, אלא זה בא מתוך מצבים.

תהליכים. יש לנו בזה קבוצות חברים ומה לא, עושים הרבה מאוד פעולות כדי להגיע להכרת הרע. סך הכול זה נקרא "הכרת הרע", הכרת הטבע שלנו.

גלעד: אבל פה אני רוצה לדייק נקודה. אנחנו לא באים לתלמידים ואומרים בואו נעשה עכשיו תרגילים כדי להרגיש שנאה, נכון? אנחנו אומרים, בואו נרגיש שאנחנו מתחברים ואוהבים ורוצים. השנאה היא מעין תוצר שמתגלה כשאנחנו מחפשים משהו אחר. כי אחרת עוד עלולים להבין אותנו, שבואו נתחיל עכשיו לחפש שנאה אחד בשני. זאת אומרת, אנחנו עובדים על חיבור, על אהבה, על להתחבר בינינו, ומה שמתגלה זה יותר ויותר שאין בי שום דבר שיכול לאהוב באמת את האחר?

נכון. זה נקרא הכרת הרע, שאני כולי אגואיסט ומתייחס רע לכולם.

גלעד: בוא נגיע לנקודה הזאת. הנה הגענו, עכשיו אני כולי אגואיסט, ואני לא רק שומע שאומרים לי את זה, אלא אני באמת מסכים עם זה, שאין בי שום דבר אחר חוץ מאשר כל הרע הזה, היחס הרע הזה דווקא לאנשים שאני רוצה להתחבר אליהם. מילא, שאני לא אוהב את הממשלה, או לא אוהב את ההוא בכביש שחתך אותי, אלא דווקא עם האנשים האלה שאני עובד איתם, היחס שלי אליהם הוא כזה.

כן.

גלעד: תגיד לי מה לעשות עם זה עכשיו.

ללכת לנוח. מה תעשה?

גלעד: אם היה אפשר לברוח מזה, אני בורח.

אבל אתה רואה שאתה לא יכול לברוח, ויש כאן משהו שאנחנו חייבים לתקן, ואז אני מגלה שאני נמצא בדיוק במקום הנכון, כי אני באתי לגלעד שדמון שילמד אותי איך אני שולט. לא מדברים על לנצל את הרע, לנצח את הרע, אלא על איך אני שולט עליו. לא שהרע הזה שולט עלי, אלא איך אני שולט על הרע. זה קודם כל, ולשם זה באתי.

גלעד: אז באתי, יופי, אבל עדיין אני שונא.

אז אני נכנס לעשירייה, לקבוצה, ובקבוצה הזאת אנחנו לומדים איך אנחנו צריכים להתנהג אחד עם השני, כדי שבכל הנטיות שלנו הרעות תצא נטייה טובה, שעל ידה אנחנו מתחברים כולם יחד ומגיעים להישג רוחני.

גלעד: כל מה שאתה אומר עכשיו עם כל השנאה, זה עוד לפני העשירייה? איך יכולה להתגלות שנאה אם אני לא כבר בתוך עשירייה?

אנחנו למדנו תיאורטית, אבל אחר כך, כן. קודם כל להכניס אותם לעשירייה ושיבדקו כמה הם באמת מוכנים, בנויים, מיועדים להיות יחד, להתחשב אחד בשני, להתקרב אחד לשני.

גלעד: אז רוצים, אבל מה מגלים בתוך העשירייה ביחס לזה?

הם מגלים שלא מסוגלים, ו[לשם זה] יש להם שיטה איך הם מתגברים על זה לאט לאט בהדרגה, עד שמגיעים לחיבור.

גלעד: זאת אומרת, [יש כאן] עוד קפיצת מדרגה. הייאוש שלי הפרטי מעצמי לא מספיק, אני צריך להיות עם עוד כמה כאלה שמיואשים מעצמם.

כן.

גלעד: שברור לי שגם הם במצבי, אנחנו כולנו באותו מצב.

כן.

גלעד: בזה אנחנו שווים, נאמר. יש דברים שאנחנו יותר או פחות, אבל בזה אנחנו שווים, כולנו כבר התייאשנו מכוחותינו עצמנו.

כן.

גלעד: ואנחנו יושבים ביחד, ומה עושים עם זה?

בוכים שאנחנו לא מסוגלים לצאת מהטבע הרע שלנו. מה עושים? ואז בא שוב מאסטרו ומסביר לנו איך אנחנו צריכים לעשות, שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, לבקש שהבורא, הכוח העליון, שברא את הרע, שהוא יסדר את הטבע שלנו כטוב.

גלעד: האם אני בוכה על עצמי והוא בוכה על עצמו ועוד עשרה בוכים על עצמם, או בוכים על משהו אחר כבר?

לא. אנחנו צריכים להבין מה אנחנו מפסידים אם אנחנו לא מתחברים כל העשירייה יחד. מתוך זה שאנחנו מתחברים כל העשירייה יחד, אנחנו יכולים להשיג את הכוח העליון, העולם הנצחי השלם. אין לנו את זה ולכן אנחנו בוכים. ואז אנחנו מוכנים לממש את כל אותן העצות שמורה הדרך מסביר לנו, מביא לנו, וכך אנחנו מתקדמים.

גלעד: מתקדמים למה? שאתה אומר "בוכים", זה אני בוכה על עצמי והוא בוכה על עצמו או שמתחילים לבכות על הקשר?

לא, [אנחנו בוכים] על הקשר בינינו, על זה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר כדי ליצור מכל העשירייה גוף אחד, רצון אחד, ששם יתגלה הכוח העליון, אהבה, חיבור, ואנחנו יחד עימו.

גלעד: אם קודם השנאה הייתה הרגשה לא נעימה, משם התחלנו שזו הרגשה לא נעימה, פה כבר משהו חדש מתגלה, יש בינינו משהו שהשנאה הזאת פוגעת בו, לא בי, שלי לא נעים.

כן.

גלעד: מה זה הדבר החדש הזה שמתהווה בינינו?

זה הכוח המשותף, כוח ההשפעה, שהוא מוכן לקבל גילוי הא‑לוהות.

גלעד: אבל קודם הוא מתגלה בהופכיות ממנו?

כן.

גלעד: זו אותה שנאה? אז עכשיו אולי נכנסתי לצרה עוד יותר גדולה.

איזו?

גלעד: מילא הייתה לי שנאה, עכשיו יש לעוד אנשים שנאה, וכולנו ביחד בכזאת שנאה, שאנחנו תלויים במה שאפשר להשיג ביחד.

לא. דווקא שאתם מתחברים יחד ורוצים להיפטר מהשנאה, אתם יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב, את הכוח העליון, שהוא יעשה את זה.

גלעד: אז זה כבר נקרא "תפילה", נכון? שאנחנו מבקשים מהמקום הכי עמוק, שכולנו מבינים שכולנו בכזאת צרה.

"ממעמקים קראתיך ה'". כן.

גלעד: מה בדיוק מבקשים?

מבקשים כוח, עזרה שיראה לנו כמה שאנחנו רעים, כמה שאנחנו אומללים וכמה אנחנו לא מסוגלים, שרק עזרה מלמעלה מהכוח הטוב, כוח החיבור, שיבוא אלינו ויתלבש בנו, הוא ייתן לנו חיבור בינינו. ואז אנחנו גם נהיה בדרגה כמוהו, בחיבור, באהבה הדדית.

גלעד: רגע אחד אני רוצה עוד לעצור לפני שהגענו לתשובה של הכוח העליון. אמרת בהתחלה שאני צריך לא למחוק את השנאה.

לא למחוק.

גלעד: יש במצב הזה שדיברת עליו, שאנחנו כולנו מבקשים הרגשה של, "אני רוצה כוח שיעזור לי לא למחוק אותה, אלא להתעלות מעליה"?

כן. אנחנו לא מוחקים את הרצון לקבל, אנחנו לא מוחקים את השנאה, אנחנו לא מזלזלים בשום דבר, כי זה לא הכוחות שלנו. הבורא, הכוח העליון, רק מראה לנו מה שעשה, מה שהכין בנו, כדי שאנחנו נרצה להיות למעלה מהכוח הרע. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

גלעד: יש רצון טבעי למחוק אותה ואנחנו צריכים כוח לא לרצות למחוק אותה?

כן.

גלעד: בוא נדבר על זה רגע. כי הרצון הטבעי הוא לברוח מההרגשה הלא נעימה.

חס ושלום.

גלעד: והחס ושלום הזה מאיפה בא?

מזה שאני מבין שכל דברים הטובים האלה בנויים על דברים רעים, ולכן אני לא מזלזל בכלום. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" הכול נבנה מתוך החושך.

גלעד: אלו מילים, אבל כשאתה אומר "אני מבין" זה כבר כשאנחנו עובדים בעשירייה.

אז אנחנו משכנעים זה את זה שזה כך.

גלעד: אז זאת הנקודה, שאנחנו חייבים לשכנע אחד את השני לא לברוח מהמקום הזה, אלא בואו ביחד נבקש משהו שישאיר אותו. זה דבר טוב, כי הוא עוזר לנו עכשיו לפנות לכוח העליון.

נכון.

גלעד: ואז מבקשים ומקבלים את זה?

כן.

גלעד: מה מקבלים?

מה שאתם רוצים. כוח השפעה, כוח חיבור, כוח אהבה. להיות למעלה מהשנאה, למעלה מהדחייה "על כל פשעים תכסה אהבה".

גלעד: זה מעניין. על כל פשעים, יש הרבה פשעים ואהבה אחת?

כן. כי אהבה זה אהבה, ופשעים יש הרבה.

גלעד: למה לא על כל פשעים תכסינה האהבות?

אתה יכול להגיד כך אבל בעצם לאהבה אין כל כך גבולות ברורים, היא מכסה על הכול.

גלעד: זה נשמע כמו איזה נס.

זה באמת נס, ככה זה נקרא, "נס מהשמים".

גלעד: צברתי הרבה גוונים ורבדים של שנאה, במהלך ההתפתחות שדברנו עליה עכשיו. ופתאום קורה משהו. לא פתאום, אלא כתוצאה מהבקשה, מהתפילה המשותפת, ביחד אנחנו רוצים את זה. ואז בא משהו שפורש מטריה כזאת מעל כל הפשעים?

כן.

גלעד: ולמה הם לא נמחקים כשבאה האהבה?

איך אהבה יכולה להתפתח ללא שנאה תחתיה? אם השנאה נעלמת, נעלמת האהבה, לא יכול להיות אחד ללא שני. אין דבר כזה. זה משהו שאנחנו צריכים ללמוד בחיים שלנו, למה אנחנו נדלקים באהבה, חיבוק, חיבור, ואחר כך זה נעלם? כי לא שמרנו על השנאה, ולמעלה ממנה על האהבה.

גלעד: אז לזה אנחנו צריכים עזרה מאוד גדולה לשמור על השנאה הזאת? גם זה לא בכוחנו, נכון?

זה לא פשוט, זה מאוד לא פשוט. איך יכול להיות שאני מודע לשנאה, לדחייה, לכל הדברים האלה בזמן שאני אוהב? כאילו האהבה צריכה לבטל את זה, וזה לא טוב. זו אהבה לא בוגרת, זו לא אהבה ממש שלמה.

גלעד: זאת אומרת, רק כשאנחנו נהיה באמת נכונים להחזיק בשנאה ולא לעזוב אותה, אז יכולה לבוא אהבה?

כן. כשאני מחזיק בשתי הידיים, בצורה בוגרת.

גלעד: אלה רק שני דברים או שיש משהו ביניהם שמתגלה עכשיו?

לא, אין ביניהם. בין השנאה לאהבה יש רק את הרצון שלי לאחוז בשניהם כדי לשלוט עם האהבה על פני השנאה.

גלעד: ומה האחד שאנחנו מדברים עליו. כשיש אהבה ויש שנאה, מה זה אחד?

שהם יהיו כאחד. כי סך הכול מה אני רוצה? אני רוצה שיתגלה כוח האהבה ושהשנאה רק תתמוך בו, כי בלעדיה זה בלתי אפשרי. ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" וככול שאנחנו רוצים לעלות בכוח האהבה, אנחנו צריכים קודם להרגיש יותר את הכוח השנאה.

גלעד: מקודם זה ברור, אבל עכשיו אנחנו מחזיקים את שניהם יחד.

זה בגמר התיקון, כן, שם יש גם שנאה וגם אהבה, אבל בדרך אנחנו תמיד הולכים על שתי רגליים, שמאל ימין, שמאל ימין, שנאה אהבה ,שנאה אהבה. וכך אני מתקדם.

גלעד: ואף אחד מהם לא נמחק?

לא. אחד לא יכול להיות קיים ללא השני.

גלעד: הרב לייטמן אנחנו לקראת סיום התכנית. עברנו פה תהליך ארוך, אתה יכול לארוז אותו, לסגור אותו במשפט מסכם?

בשתי עיניים, בשתי אוזניים, בשתי ידיים, בשניים, כולנו נאחז בעיקרון הזה שלא יכולה להיות אהבה ללא שנאה, אלא צריכים ליישב ביניהן, לסדר ביניהן את הקשר הנכון ואנחנו באמצע, בין שתיהן. ואז כשאנחנו בצורה כזאת מסתכלים על הבריאה, אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו אוחזים בה ומגיעים לשלמות.

גלעד: ומה יש בשלמות הזאת באמת?

שניים.

גלעד: שניים?

כן.

גלעד: בשלמות הזאת יש באמת סופסוף שליטה, או מה שרצינו בהתחלה או שזה כבר משהו אחר?

לא. בשלמות הזאת הם מתחברים בצורה כל כך שלמה, שאתה לא מבדיל בין שנאה לאהבה. אבל זה כבר סיפור חדש.

גלעד: אולי בתכנית הבאה נדבר עליו. בין שנאה לאהבה גילינו פה משהו חדש. הרב לייטמן תודה רבה לך.

כל טוב ובהצלחה.

(סוף התכנית)