הפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים מצאה שככל שמעמיקים לתוך מבנה האטום, מגלים שלפעמים יש לחלקיקים שלו תכונות של גלי אנרגיה. לכל דבר ביקום יש אנרגיה. על גילויים כאלה ואחרים התלבשו כל מיני תיאוריות שמבטיחות לאנשים יכולת להשיג כל מה שרק ירצו, דרך שיפור התדר האנרגטי שלהם. מה אומרת על כך חכמת הקבלה? האם המציאות שלנו היא רק אנרגיה? האם יש ביקום שדה אנרגטי כללי ומאוחד? האם אפשר לכוון את התדר שלנו כדי לקלוט שפע?
ובכן, אם פעם חשבו שהעולם הוא גושים של חומר, אחר כך התחילו לחלק את החומר למולקולות ולאטומים. בהמשך חולקו האטומים לחלקיקים פנימיים יותר. חלפו דורות והתגלה שחלקיקים אלה מתנהגים לעיתים בצורה לא צפויה. אחת התיאוריות להסביר את התופעה הייתה שאי אפשר לדבר עליהם כקיימים בפני עצמם, אלא רק כלפי תפיסת החושים שלנו או המכשירים שאנו בונים. לא ברור מה בדיוק קורה: מי או מה משפיע עלינו, באיזו צורה הגורם הזה משפיע, מה זה "עלינו", מי אנחנו, וכן הלאה. בקיצור, הכול נמצא בסימן שאלה אחד גדול.
חכמת הקבלה אומרת שרק אם מתעורר במישהו רצון לשנות את עצמו, כלומר את צורת התפיסה שלו, את הרצונות והמחשבות שלו, הוא יכול לגלות איפה אנחנו באמת קיימים.
למה? כי אנחנו נמצאים בתוך שדה מיוחד שנקרא אור אינסוף. השדה הזה כולל הכול, אותנו ואת כל מה שמחוץ לנו. אפשר לגלות את השדה הזה, שלמעשה רק הוא קיים במציאות, בתנאי שנמצאים ב"השתוות הצורה" עימו, כלומר בתכונות דומות. תכונתו של השדה היא השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה, ואילו האדם בנוי בתכונות הפוכות, אגואיסטיות. הדבר מתבטא ברצונות ובמחשבות לטובת עצמו בלבד, גם כשזה על חשבון הזולת. במידה שאדם רוכש טבע חדש של אהבה לזולת, עד לרמה שהוא והאחרים הופכים להיות כמו אחד, הוא יכול לגלות את השדה שבו הוא חי גם עכשיו. התהליך הזה מוגדר כתיקון התפיסה של האדם.
במסגרת תפיסת המציאות, הלב והמוח שלנו מתפקדים כמשדר וכמקלט. אנחנו משדרים מהם גלי יחס לזולת, שליליים או חיוביים, וגם מקבלים יחס כלשהו מהזולת. סך כל צורות ההתקשרות בין הגלים הללו, מייצב לנו את הרגשת הקיום, הרגשת היקום, הרגשת המציאות. באופן עקרוני, אני לא יכול לקלוט דברים שונים ממה שאני משדר. לכן, ככל שאצליח לשדר לאחרים דברים טובים, אהיה מוגן יחסית לקליטת דברים טובים.
מלכתחילה, "יצר לב האדם רע מנעוריו". הוא רוצה רק לקבל, לקחת, לסחוב לעצמו מכולם. יכול להיות שלא נראה אותו פועל כך, אבל בטוח שסגנון המחשבה הוא לטובת עצמו בלבד. על ידי תרגילים מיוחדים שמלמדת חכמת הקבלה, האדם יכול לשנות את טבעו המקורי. התרגילים הללו מתקיימים במסגרת קבוצתית, תוך לימוד של מקורות הקבלה האותנטיים והדרכה צמודה. ככל שהאדם משקיע בהתפתחות הפנימית, הוא מתחיל לקבל הערכה לנתינה טהורה. נתינה שאין בה שום חזרה עצמית. רכישת התכונה העל-טבעית הזו פותחת לאדם יכולת לראות את המציאות בצורתה האמיתית.
הפעולה הראשונה בהתפתחות התפיסה החדשה נקראת "צמצום". האדם מקבל כוח מיוחד מעמקי הטבע שמאפשר לו להפסיק לחשוב תמיד על טובת עצמו, ולכוון את לבו ומוחו לטובת הזולת. זהו התדר שמאפשר לו לראות את "עולם האמת", מציאות עליונה, שדה של כוח נתינה ואהבה, שנקרא גם "בורא".
העובדה שהאדם התחיל לשדר בתדר של רצון למלא את הזולת בכל טוב, מאפשרת לו לקלוט את הכוח החיובי הכללי שממלא את המציאות. הכוח הזה מוליד אותנו, מנהל אותנו. ואנחנו, קיימים בתוכו כאגואיסטים קטנים, הפוכים ממנו, אבל לאט לאט מתחילים לפתח את עצמנו בהתאמה אליו. זוהי הדרך לרכישת חיים שלמים ונצחיים, לכניסה לאותו גל של השפעה טובה שבו ממשיך האדם לחיות לחיי עולמים, גם לאחר שגופו הפיזי מסיים את משך קיומו בעולם הזה.
אהבה ונתינה טהורה, התדר של האלופים!
> נכתב בהשאת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1181 – bit.ly/2GINR1i