חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 562 – 563

מקור הגזענות,

יוצאי אתיופיה

מטרות:

• הסבר תופעת הגזענות בכלל,והגזענות השחורה בפרט

• הסבר התופעה של אפליית האתיופים בחברה הישראלית

• למה זה התפרץ דווקא עכשו?

• דרכים לפתרון

קליפ:

• גזענות נגד אתיופים? כיתות נפרדות לתלמידים https://www.youtube.com/watch?v=-kTJhrWzqYU

• https://www.youtube.com/watch?v=JMK8mCVNJ7I   מדקה 1:55 - על התנכלות שוטרים לאתיופי בוגר יחידה צבאית מובחרת, סטודנט לתואר 1. אפשר גם מדקה 3:00 (4:05 קטע חזק)

ג'אג'או בימרו, סטודנט ממוצא אתיופי, הגיש תלונה במח"ש נגד שוטר שהיכה אותו, וקרא לו לחזור לאפריקה. במשך שלושה חודשים הוא המתין לתשובה ושום דבר לא קרה. הוא ניסה את מזלו בפייסבוק, והופתע מן הכמות העצומה של הצפיות.

• ההפגנה האלימה בת”א      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4653291,00.html

פתיחה:

על רקע ההפגנה האלימה של העדה האתיופית, נרצה בתכניתנו להבין את בעיית הגזענות, ואת בעיית הצבע השחור בארץ ובעולם.

עימותים חסרי תקדים בלב תל אביב: מפגינים יידו אבנים, בקבוקים וכידונים שעקרו מאופניים אל שוטרים. 68 איש נפצעו, ניידת נהפכה ונזק נגרם לרכוש." זעם יוצאי אתיופיה התפרץ וסחף אמש (יום א') אלפי מפגינים בכיכר רבין בתל אביב שנראתה דומה יותר לשדה קרב.

מחלוקות בקרב מארגני ההפגנה: כמה ממארגני ההפגנה אמרו אמש כי היא נוצלה בידי צעירים קיצוניים בתוך הקהילה. "לא רצינו במראות הקשים האלה, איבדנו את הלגיטימציה בעיני הציבור, זה מביך ונראה רע ובעיקר עצוב. זה לא בולטימור כאן, אלא מדינת ישראל שלנו. אני מבינה את הזעם, אבל לא רצינו באלימות שהתפתחה", אמרה ציון אבונה (25) ממארגני ההפגנה וסטודנטית במרכז הבינתחומי בהרצליה. לדברי אבונה, "ההפגנות לא יימשכו אם זה המחיר". מנגד, פעילים אחרים אמרו כי מדובר בזעם ובייאוש של עשרות שנים שהתפרץ.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4653291,00.html

העולם צופה: "ישראל גזענית לאתיופים ופלסטינים"

המהומות בתל אביב סוקרו בכל רחבי תבל, והציתו דיוני גולשים על גזענותה של ישראל: "כמה אירוני, זה קורה במדינה שתומכת בטיהור אתני". ניו יורק טיימס: "תל אביב כמו בולטימור". צפו בדיווח בטלוויזיה האיראנית: "המשטר הישראלי יורה באזרחיו, האתיופים אזרחים סוג ג' - ומדכאים בעצמם פלסטינים"

ב"הפינגטון פוסט", אחד מאתרי החדשות המרכזיים בארה"ב, התפתח שיח גולשים על מידת גזענותה של ישראל, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4653510,00.html

יש הסוברים כי אבחנה בין גזעים כשלעצמה אינה גזענות, אולם שימוש באבחנה זו כדי לקבוע שגזע אחד עליון או נחות מגזע אחר, וזאת לצורך אפליית הגזע ה"נחות" - הוא מעשה גזעני. אחרים, לעומתם, טוענים שהחלוקה לגזעים היא תוצאה של הבניה חברתית ועצם החלוקה לגזעים היא ביטוי לגזענות‏^[5]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA

תופעת הגזענות:

• בכל העולם המערבי צבע עור כהה נתפס כיותר נחות (למשל הכושים בארהב). מה יש בצבע העור, שהוא סממן חיצוני לחלוטין, שגורם לנו לשנות את היחס לאדם וליכולותיו?

• מה גורם לאדם לא לקבל את מי ששונה ממנו? ולעשות הפרדה ביננו לבינו?

• מה הסיבה לתופעת הגזענות בכלל?

• האם זה עניין טבעי?  

• "שנאת זרים אינה סימן לקשיים פסיכולוגיים, אלא להפך: הסתגלות לנורמה קבוצתית הרווחת בקבוצה" האם ניתן להמנע מזה?

• בכל חברה יש הבדלים בין בני אדם על בסיס צבע עור, מבנה פנים, מבנה גוף. איפה עובר הקו בין שונות טבעית לבין גזענות או אפליה?  

• איך ניתן ליישב את הקונפליקט בין הטבע האנושי לדחות זרים, לבין ערכי השיויון והערבות?

הגזענות כלפי האתיופים בארץ:

יוצאי אתיופיה בישראל מונים כיום מעל ל-126,000 נפש.‏ עלייתם החלה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 תחילה כבודדים והחל משנות ה-60 בצורה בלתי חוקית. מסוף שנת 1975 ולאורך שנות ה-80 וה-90 ביצעה ישראל עם ארצות הברית שני מבצעי עלייה רחבי היקף "מבצע אחים" (1990-1979) ולפני ובמהלך "מבצע שלמה" (1991-1990). העלייה נמשכת עד ימינו ובמסגרתה עולים הפלאשמורה, צאצאי יהודים שעזבו את הקהילה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%90_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%9

2011 דו"ח: למרות ההשקעה, מצב העדה האתיופית טעון שיפור
נסיגה חלה בעשור האחרון בהישגיה של הקהילה האתיופית בישראל בהשוואה לעשור שקדם לו. כך עולה מדו"ח של מכון ברוקדייל, מכון המחקר של ארגון הג'וינט, שבחן את מצב עולי אתיופיה בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית ופורסם לרגל 20 שנה לעלייה במסגרת "מבצע שלמה".

עבודה:  אבטלה 14%    (פי 2 מכלל האוכלוסייה היהודית)

% 55 מועסקים  ( % 72.5 מכלל האוכלוסייה היהודית)

הצלחות: השתלבות נשים בשוק העבודה, בדומה לאחוז באוכ' היהודית כולה.

דיור:    צפיפות דיור רבה.

עוני:    65% מהילדים עניים (23% באוכ היהודית כולה)

פשיעה: עליה חדה. 10% מהאסירים הקטינים הם יוצאי אתיופיה !!  עליה גם באסירים מבוגרים.

חינוך:  מגמה מעורבת. ירידה בציוני בגרות, עליה בכמות זכאים לבגרות, ובנרשמים לתואר 1.

"עולי אתיופיה מתוקצבים היום פי שלושה משאר העולים", הסביר, "למדינה היתה כוונה טובה אבל התוצאות מאכזבות.". http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1557117

• מה ההבדל בין העליה האתיופית לעליות אחרות? מה הסיבה לכך שהרוסים התבססו והשתלבו בחברה הישראלית (בעבודה, פוליטיקה, תרבות, כלכלה, מחקר, אקדמיה) והאתיופים הרבה פחות?

• היו פה אוכלוסיות כהות עור שהצליחו להשתלב, אז איך זה ששוב צבע העור והמוצא עומדים על הפרק ?

• למה זה פורץ בארץ דווקא מול האתיופים?

• ולמה דווקא עכשיו?

• איזה תפקיד יש לקהילה האתיופית בחברה הישראלית?

שנאת זרים:

התופעה מרכזית בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית בעיקר משום שמחויבות אזרחים לערכים דמוקרטיים, ביניהם השוויון בין בני אדם אינה עולה בקנה אחד עם הנטייה להפלות ולהוקיע מיעוטים. דרושה הבנה מקיפה של התופעה על מנת לשפר את היציבות הפוליטית.

ההבדלה בין "אנחנו" ל"הם" נשענת על מגוון רחב של הבדלים המהווים בסיס לשנאה: גזע, לאום, נטייה מינית, רמת השכלה, עמדות פוליטיות, תרבות, דת ועוד. הסבר סוציולוגי לשנאת זרים יוצא מן ההנחה, כי זוהי עמדה המושרשת בקבוצה, הנורמות של הקבוצה מגדירות כיצד יש להתייחס לזר, בן קבוצה אחרת. ההבחנה בין "אנחנו" לבין "הם" היא הבחנה יסודית בקבוצות רבות, וידועות חברות לא מעטות המצמצמות את הגדרת "בן-אדם" לחבריהן בלבד. הווה אומר, שנאת זרים אינה סימן לקשיים פסיכולוגיים, אלא להפך: הסתגלות לנורמה קבוצתית הרווחת בקבוצה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A0%D7%90%D7%AA_%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D

התכחשות לגזענות:

• מה הסיבה לכך שאנחנו כחברה מתכחשים לגזענות ומצדיקים אותה בכל מיני טיעונים רציונאליים?  (חינוך דתי, ערך נדל"ן)

• מה הסיבה לכך שבצבא מתייחסים ליוצאי אתיופיה בהערכה, ואילו לאחר מכן יש אפליה בעולם העבודה, דיור, חינוך וכו', איך זה שאנחנו משנים תפיסה במצבים שונים?

קליטת עליה:

• חיים ב"גטאות" של אתיופים. עד כמה זה תורם להפרדתם מהחברה הישראלית?

• מה גורם לאדם להקלט טוב ולהשתלב בחברה? הוא מגיע עם השפעות והרגלים מהסביבה הקודמת שלו, ואמור לסגל לעצמו תכנה חדשה. מה עוזר לעשות את המעבר מתכנה לתכנה?

• מה נשאר לעד ולא ניתן לשנות בקרב העולה החדש? ומה אפשר לשנות?

• במה כדאי לנו כחברה קולטת עליה להתמקד?

• איך אפשר לגרום לחברה הישראלית לקבל את העולה ולעזור לו בבואו לארץ, ולמנוע את אותו אוטומט טבעי שגורם לנו להתרחק ולהפריד ביננו לבינם?

• איך ניתן לגשר על הפערים התרבותיים הקיימים?

תחושת הקיפוח:

• מהי הרגשת הקיפוח?

• מאין היא נובעת?

• מה תפקידה בהתפתחות האנושית?

• האם היא תלויה ביחס חיצוני או עומדת בפני עצמה?

• איך מטפלים בה נכון?

• איך נכניס אותה לשיח של כל העם?

הדרך לפתרון:

• איזה חשבון נפש הקהילה האתיופית צריכה לעשות עכשו?

• איזה חשבון נפש החברה הישראלית צריכה לעשות?

התסכול העיקרי הוא ביחס ליוצאי אתיופיה, ההרגשה היא שהמדינה מוותרת עליהם. מתקשים להצליח כלכלית חברתית, להשתלב בעבודה, להגיע לעמדות מפתח והשפעה. מתגייסים לצבא, אך לא מרגישים שמקבלים אותם בחברה.

• איך לשנות את ההרגשה הזאת בקרב האתיופים?

• מה לעשות כדי להיות יותר שייך לחברה הישראלית? כדי שיכירו בערך שלי?

• איך אנחנו יכולים לשנות את הגישה? את החשיבה?

• האם הפגנת כח תעזור? האם זאת הדרך הנכונה לשבור את הכלים ולדרוש שינו?

• איך הקהילה צריכה להתמודד עם הקיצוניים שמלהיטים את היצרים?

• האם יש צורך בהנהגה אתיופית או שניתן ליצור שינוי גם ככה מלמטה?

• איזו הנהגה צריכה להיות להם כדי לחולל שינוי ולהקלט כשווים בחברה הישראלית?  

אם החברה הישראלית נגועה בנגיף הגזענות, שאלתי ישראלים ממוצא אתיופי על רקע קולה המהדהד של התופעה האיומה בחודש האחרון. כל-כך הרבה מהם הצביעו על ביטויה, בכל-כך הרבה דרכים; יש מי שפורש בפניך בגאווה תעודת מוסמך אוניברסיטה, אולם מיד מספר לך בבושת פנים כי הוא עובד באבטחת אוטובוסים וקניונים. יש מי שחושף את חזהו ומזמין אותך לצפות בצלקות החרוטות בגופו ובנפשו, סימני היכר שנותרו ממפגשו האחרון עם המשטרה.

יש מי שמובילה אותך אל מוסד לימודים לילדים חריגים, מוצפת דמעות מגידה לך כי בנה נשלח למקום הזה לא משום שהוא מאובחן כלקוי למידה, אלא משום שלא רצו יותר אתיופים בבית-הספר הרגיל. יש מי שאוחז בידו מפתח לבית שרכש לאחרונה ומהסס להשתמש בו, משום ששכניו עורכים לכבודו קבלת פנים לא ידידותית במיוחד: הם מוחים נגד כניסתו לשכונה.

יש מי שמספר לך כי הוא משרת ביחידה נבחרת בצבא ואף מצביע בסיפוק על כומתתו ומדיו התלויים בארון, אולם תוך שהוא משפיל ראשו הוא לוחש באוזנך כי אינו עובר את תהליך הסלקציה במועדוני בילוי. http://www.the7eye.org.il/23248

• "110 ילדים אתיופים לא הורשו אתמול להיכנס לבתי-ספר" ("ידיעות אחרונות", 2.9.92).

• "עולים מאתיופיה נשלחו למגורי קבע באשדוד ומצאו את הכניסה חסומה" ("הארץ", 29.11.85).

• "עולים מאתיופיה אינם רשאים להיכנס לבריכה" ("ידיעות אחרונות", 1.7.90).

• "אנחנו לא מקבלים אתיופים לעבודה. אנחנו לא אוהבים שחורים." ("ידיעות אחרונות", 15.1.03).

• אם אוכף החוק הוא ישראלי ממוצא אתיופי, אתה, האזרח הנאור, עלול לסרב להישמע להוראותיו. "אתה יכול לרשום לי אלף דו"חות, כושי מסריח. אתה תחזור מאיפה שבאת. פה זה מדינת חוק ולא ג'ונגל" ("ידיעות אחרונות", 18.11.04).

• מבדיקה שערכתי התברר כי החברה הישראלית בכללותה חיה בהכחשה מוחלטת לגזענות… תופעת הגזענות זוכה לשמות חלופיים ולובשת זהויות חדשות. ראשי ערים המסרבים לקלוט עולים מאתיופיה בתחומם ידגישו תמיד כי כבר קלטו יותר מדי אתיופים, "מביאים אלינו עולים מבלי להודיע; בתי-הספר מפוצצים. אנחנו לא גזענים" ("ידיעות אחרונות", 21.11.89).

בדומה לכך, מחנכים המסרבים לקבל ילדים שחורים לעולם לא יאמרו כי התנגדותם נבעה מגזענות, אלא משיקולים דתיים, ובאותה נשימה יאמרו לך כי הם אוהבים את הילדים השחורים כמו את יתר הילדים: "אנחנו מקבלים רק יהודים. האתיופים אינם יהודים [...] האהבה שלנו לילדים האלה אינה פחותה מאשר אחרים [...]" ("הארץ", 3.5.85). באותו אופן יצדיקו אזרחים פשוטים את התנגדותם לשיכון עולים מאתיופיה בעריהם בשיקולים כלכליים: "האתיופים יורידו את ערך הדירות שלנו" "(ידיעות אחרונות", 29.11.85).

http://www.the7eye.org.il/23248

כ-2,000 בני אדם, מרביתם בני העדה האתיופית, הפגינו נגד הניסיון למנוע השכרת דירות לאתיופים בקריית מלאכי. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4173877,00.html

"האתיופים היו מסריחים, מזוהמים ומלאי כינים": פלאייר גזעני כנגד הקהילה האתיופית הופץ ביקנעם על רקע מערכת הבחירות המקומית: "האתיופים היו רעבים מאוד, מזוהמים, מסריחים, מדבקים ומלאי כינים וראש העיר, סימון אלפסי ניקה אותם, אבל הכינים נשארו הם ב'יש עתיד'". http://www.mako.co.il/news-israel/local-local-elections-2013/Article-21c2c5df2697141006.htm

2013: כך נכשלה המדינה בקליטת הקהילה האתיופית ובשילובה בחברה:

הם מתגייסים יותר מהממוצע, אבל נכלאים יותר בבתי הכלא הצבאיים. הם לומדים יותר באוניברסיטאות, אבל זכאים פחות לבגרות. דוח המבקר מ-2013 חושף את הפערים החברתיים שעומדים ברקע מחאת בני העדה.   http://news.walla.co.il/item/2851074

אני לא המנקה שלכם: כשמציעים לי עבודות ניקיון ואני בכלל עו"ד, כשקולגה של בן זוגי הלבן משבח אותו על התנדבות עם עולים - זו גם הבעיה שלכם. הצטרפו למחאה שלנוhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4653394,00.html

קשיי קליטה ועלבונות במולדת החדשה:
דיור זמני ושכונות עוני: ראשוני העולים הועברו לדיור זמני בדירות שיכון ובעיקר במגורונים (קרוונים) שהוקמו במיוחד לצורך קליטת העולים. כך התהוו מעין יישובי עוני אתיופים, שהיקשו במשך יותר מעשור על השתלבותם של העולים בחברה הישראלית.
קשיי קליטה והלם תרבות : למרות משאבים רבים שהושקעו בהוראת התרבות והשפה העברית, ובהכנה לחיים בישראל, קשיי הקליטה היו רבים ומסובכים, חלקם עקב היעדר משאבים וחלקם עקב הדעות הקדומות בחברה הקולטת. והיו כמובן גם פערי תרבות אדירים. הקהילה האתיופית של העולים היתה קונפורמית, בעלת מאפיינים של חברה כפרית המושתתת על חקלאות אגררית וקודים מסורתיים. בבואם לארץ נתקלו רוב עולי אתיופיה לראשונה בחברה טכנולוגית מודרנית מתועשת, דמוקרטית ואחוזת תזזית שינוי.
במעבר המהיר הזה נחשפו העולים לכמות עצומה של גירויים סביבתיים, שאת חלקם לא הבינו. היה עליהם לספוג עולם שלם בתקופת זמן קצרה ולעבור מעולם שלישי לעולם טכנולוגי הפועל על פי אמות מידה ומוסכמות שונות בתכלית. רבים פשוט הפכו חסרי אונים ונקלעו לשיתוק ולדיכאון.
יתרה מכך, הניצולים מהמחנות הביאו עמם ארצה רגשות אשם כבדים, על הקרובים שניספו או שנשארו מאחור. הרגשות הללו הלכו והתעצמו בעקבות הגעגועים לאורח החיים באתיופיה, לקרובי המשפחה וידידים ובעקבות תחושות הניכור, הייאוש והאכזבה מהחיים בארץ. לימים נוסף משא כאב נוסף של רגש נחיתות ועלבון כתוצאה מהיותם מיעוט שחור וחסר הון אנושי וחומרי בחברה לבנה, עשירה ומשכילה, ובעקבות אפליה, התנשאות ודעות קדומות מצד האוכלוסיה הישראלית הוותיקה. והיתה עוד סיבה לתסכול: הספק שהוטל בארץ מצד הממסד הדתי (ובעקיפין הכלל יהודי) על יהדותם של העולים. והם נדרשו לעבור תהליך גיור הכולל טבילה (ללא מילה). רבים מהעולים חשו שלמרות ששמרו בקנאות על אמונתם נוכח רדיפות ואיומי שמד מוחשיים לאורך מאות רבות של שנים, מתייחסים אליהם כאל יהודים מדרג ב' אם בכלל.

משבר הקליטה של הגל השני:
אף שנצטבר ניסיון עם עולי מבצע משה והוסקו לקחים, הדבר לא מנע את משבר הקליטה המתמשך של גם עולי מבצע שלמה.
משבר ההגירה של יהדות אתיופיה – שנאלצה ברובה לדלג 30 שנה קדימה, מחברה מסורתית, פטריארכאלית, לחברה מודרנית ופתוחה – התחיל בארץ המוצא. מהגרים ופליטים הובאו מהכפרים לסוד, לאדיס-אבבה ולגונדר, והמתינו שם תקופה ארוכה בתנאים קשים. הם נחשפו לאלימות, לאלכוהוליזם, להרגלים שלא הכירו בכפרים, והתבלבלו. נוצר משבר משפחתי עמוק, חוסר מעש ותסכול. ואז הם הגיעו לישראל, והקשיים רק התחדדו.
ממחקרים וסקרים שונים שנעשו בשני העשורים האחרונים עלו מספר גדול של קשיי הסתגלות של העולים, רובם על רקע פערים תרבותיים. להלן כמה עיקריים:
א. נמצא כי נוצר פער עצום בין התפיסה האוטופית של ארץ ישראל שאפיין את החברה האתיופית לפני העלייה ארצה לבין המציאות שטפחה על פניהם. כך, למשל, העולים מאתיופיה, שקיימו אורח חיים יהודי-דתי (על-פי מסורת עתיקה), ציפו למדינה שכל אנשיה דתיים. העובדה שפקפקו ביהדותם, וכפו עליהם טקסי המרה דתיים רק חיזקה את תחושת האכזבה והתסכול.
ב. התברר כי קצב החיים של החברה הישראלית מהיר מדי ומבלבל את העולים וכך גם תפישת הזמן > גרם לפגיעה בתפקוד.
ג. באתיופיה הייתה שמירה על חלוקת תפקידים ברורה בתוך המשפחה, תוך תפיסת המשפחה כערך עליון. עם העלייה לארץ נחלשה סמכות ההורים ונשבר מבנה המשפחה המסורתי, בשל היפוך בתפקידים בין ההורים ובניהם ובשל קליטת הנוער מאתיופיה בפנימיות (ראו בהמשך). הדבר יצר משבר בעיקר בקרב המבוגרים מבני העדה.
ד. המעבר מחיי כפר במרחבי הטבע הפתוחים לחיים בסביבת מגורים עירונית-שיכונית וממקצועות חקלאיים שהעניקו משמעות ושמחת חיים למקצועות חדגוניים וחסרי חיות ומשמעות (שומרים, עובדי נקיון, פועלי ייצור) גרם לרבים לשקוע בייאוש ולפתח אפאטיות.
עיסוקים שמהם התפרנסו העולים (חקלאות ומלאכה) וכלי ההישרדות והמחיה שהם פיתחו בארץ מוצאם - הפכו בחלקם הגדול לבלתי שימושיים ובלתי מתאימים בישראל. רבים חשו כתינוקות בעולם לא מוכר.
ה. הדימוי המוכלל של השחורים בעולם המערבי סובל מדעות קדומות וסטריאוטיפים, ועל כל פנים עומד על דרגה נמוכה בסולם המוניטין החברתי. הדבר הקרין ועדיין מקרין על מעמדם של "היהודים השחורים". רבים מתלוננים על יחס גזעני ולמצער מתנשא של רבים מהוותיקים. למעשה רבים מהעולים כלל לא היו מודעים באתיופיה לסטיגמות הגזעיות ולהיותם מיעוט גזעי בולט בתוך העם היהודי. רגע הגילוי היה בשבילם שוק גדול. הרגישות שנוצרה בקרב האתיופים לתדמיתם ותחושת העלבון שרבים נושאים בלבם השתקפו בפרשת השמדת תרומות הדם. ב1996 פורסם בעיתון מעריב שמנות דם הנתרמות על ידי עולים מאתיופיה מועברות להשמדה. למעשה הסתבר, כי על פי מדיניות מגן דוד אדום שלא הובאה לידיעת משרד הבריאות הושמדו בשנים 1984 - 1996 כמעט כל מנות הדם שנאספו מעולי אתיופיה וצאצאיהם. החשיפה עוררה תחושות זעם ועלבון.
בני העדה הפגינו מול משרד ראש הממשלה, תחת הסיסמה "דמנו כדמכם". המפגינים הסתערו על השוטרים במקלות, אבנים ואפילו בברזלים. בתגובה המשטרה השתמשה בזרנוקי מים, רימוני הלם, גז מדמיע וכדורי גומי. בהפגנה נפצעו כ-20 מפגינים ו-41 שוטרים, וניזוקו כ-600 מכוניות של עובדי משרד ראש הממשלה. זו הייתה ההפגנה הסוערת ביותר בהיסטוריה הישראלית עד לאירועי אוקטובר 2000 והיא נחרטה בזיכרון הקולקטיבי של עולי אתיופיה כאירוע מכונן, הממחיש את מה שנתפס מבחינת כגזענות כלפיהם בחברה הישראלית. בעקבות זאת הוקמה ועדת בירור לפרשה, בראשות נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון. הוועדה המליצה על שינוי הנהלים לגבי קבלת תרומות דם כך שההתייחסות לתורם תהיה באופן פרטני ולא מעצם השתייכותו לקבוצה.
ו. בחינה טכנית עולי אתיופיה מסווגים כמזרחיים (יוצאי אסיה-אפריקה) אבל אפילו מבחינת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדובר בקבוצת מוצא נפרדת. המזרחיים/ספרדים המסורתיים והדתיים לא פרשו עליהם כנפיים והם נאלצו להקים מוסדות דת נפרדים לצרכיהם. בכך חוזקה תחושת השונות והזרות שלהם.
ז. נטען כי הטיפול בעולים מאתיופיה כאוכלוסייה נזקקת וריכוזם במרכזי קליטה ניתק אותם מתפקידיהם היומיומיים, עיכב את השתלבותם והפך אותם לפסיביים ולתלויים במוסדות הקליטה ונציגיהם; עקב כך גם נפגעו אפשרויות התעסוקה של העולים. מרכזי הקליטה הפכו למגורי קבע ולמעין 'גטאות', והאולפנים וההקצבות-למחיָה היו למקלט מפני יציאה לעבודה. וכאשר עולה אינו מסוגל לבצע את תפקודיו השגורים ולהיות אדון לחייו, ניטל ממנו גם כבודו.
ח. בשל מחסור בדיור, שוכנו רבים מהם, כמו קודמיהם במבצע משה, במגורונים ארעיים, והתפתחה תרבות עוני.
ט. הקושי הגדול ביותר היה פערי ההשכלה ובתוכם קשיי השפה (בכתב ובעל פה). מתוך אלה שהגיעו ארצה במבצע משה ושלמה, 80% לא ידעו קרוא וכתוב והגיעו לארץ אנאלפביתים. מערכת החינוך הישראלית עשתה מאמצים רבים לשפר רמת ההשכלה של העולים, אבל בשל הפער העמוק ובשל טעויות שנעשו הפערים עדיין גדולים מאד.
פערי ההשכלה הקרינו באופן ישיר על ביטחונם העצמי של העולים מאתיופיה ועל תדמיתם הנמוכה בציבור הרחב. הם גם פגעו בסיכויי התעסוקה שלהם. מעסיקים רבים נמנעים עד היום מלהעסיק אתיופים (גם בעלי השכלה אקדמית) מתוך הנחה מוטעית שהם אינם כשירים לתפקד היטב בארגון.

לפי נתוני הלמ"ס לשנת 1999,היישובים, בהם מתגוררים יוצאי אתיופיה, אינם מרוכזים באזור גיאוגרפי אחד, וגם מבחינה רמתם הכלכלית-חברתית מדובר ביישובים מגוונים. לצד ישובים פריפריאליים, כמו קריית מלאכי, נתיבות, קריית עקרון, קריית גת ועפולה, ניתן למצוא ריכוזי אוכלוסיה אתיופית גם ביישובי מרכז מבוססים, כגון רעננה, כפר סבא והרצלייה. עם זאת, השכונות שבהן מתגוררת אוכלוסייה אתיופית ביישובי המרכז המבוססים הן שכונות עוני.
בשנת 2006 פורסמו שני דו"חות חשובים שסיפקו תמונת מצב, שכללה נתונים מגוונים ומעניינים: דו"ח של בנק ישראל ודו"ח האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. התמונה שהצטיירה פסימית ואופטימית בעת ובעונה אחת והיא משקפת במידה רבה גם את המצב היום.
מצד אחד, המגזר האתיופי עדיין מפגר כמעט בכל הפרמטרים אחרי רוב האוכלוסיה היהודית הוותיקה בישראל: בתחום ההשכלה, המעמד הכלכלי, רמת המגורים, המצב הרפואי ועוד. מדכאים במיוחד הם נתוני התעסוקה. מסתבר שכמחצית מבוגרי 13 שנות לימוד ויותר מקהילת יוצאי אתיופיה אינם עוסקים בעבודות ההולמות את השכלתם: שיעור המועסקים בקרב קבוצה זו גבוה ב- 6% בהשוואה לעמיתיהם מכלל האוכלוסייה היהודית - 77% לעומת 71%. ואולם, בקרב בוגרי 13 שנות לימוד ויותר - הנמנים עם יוצאי אתיופיה - שיעור המועסקים במקצועות שהולמים את השכלתם נמוך ב- 17% בהשוואה למקביליהם שמכלל האוכלוסייה - 44% לעומת 61%.
שכרם של אקדמאים יוצאי אתיופיה נמוך מהשכר הממוצע במשק: 74% מהאקדמאים יוצאי אתיופיה משתכרים מתחת לשכר הממוצע במשק, וכמחצית מהם משתכרים שכר הנמוך בהרבה מהשכר הממוצע.

כמו כן, כשליש מהמועסקים האקדמאים יוצאי אתיופיה עובדים בפרויקטים שנועדו עבור בני קהילתם בלבד, בין אם באופן ישיר או בין אם באופן עקיף. עבודה המגבילה את יכולת ההשתלבות במסגרות של תעסוקה קבועה. בהקשר זה ראוי לציין את היותם של כמחצית מהאקדמאים יוצאי אתיופיה עובדים במשרה שאינה קבועה
ומעל לכל, בקרב האוכלוסיה האתיופית ניכר שיעור גבוה של מועסקים בעבודות בלתי-מקצועיות: כשליש מהמועסקים לעומת 7% בכלל האוכלוסיה היהודית.

יתרה מכך, בישראל עדיין שכיחים גילויים של זלזול, התנשאות עוינות ולעתים אף ביטויים של גזענות כלפי יוצאי אתיופיה, בתחומים ובמסגרות שונות, דוגמת המערכת החינוכית ומקורות התעסוקה השונים.על פי סקר שערכה הסוכנות היהודית באותה שנה (2006): כרבע מהישראלים הוותיקים לא מכירים או לא פגשו מעולם עולה מאתיופיה. למעלה ממחציתם סבורים שהחברה הישראלית שילבה את יוצאי אתיופיה במידה נמוכה או נמוכה מאוד. שלמה מולא סיכם באחד הראיונות את המצב בזו הלשון:
"כשאין בבית שקט, כשהמשפחה נהרסת מבפנים, כשיש קנאה, תסכול ואלימות, הילדים הולכים לאיבוד. נושרים ממערכת החינוך, מידרדרים לפשע. החברה הישראלית לא מסוגלת לעכל מישהו שונה, עם צבא עוד אחד ועם מבטא זר, והיא מקיאה את האתיופים ומתנערת מהם. בכל בניין שנכנסים לגור בו אתיופים, הדירות נמכרות בזול והישראלים הוותיקים בורחים. וככה מתחיל הגטו. והניכור".
גם נוכחותם של האתיופים בתקשורת הישראלית, דלה ובדרך כלל הם מוזכרים בהקשרים לא מחמיאים של רציחות, התאבדויות וקריאות מצוקה.
הצלחות: עם זאת, לצד הכישלונות, הפערים והתסכולים, ניכרת מגמה של התפתחות ושיפור. כך למשל, ניכרת עלייה בשיעור בעלי ההשכלה בקרב יוצאי אתיופיה (גילאים 22-64). הצלחות מרשימות במיוחד נרשמו בצה"ל. לצד שיעור גדל של חוסר הסתגלות, נשירה ועבריינות של חיילים ממוצא אתיופי חלה עלייה משמעותית בשיעורם בקרב היחידות הלוחמות (ובכלל זה יחידות יוקרתיות) וכן בשיעור הקצינים והקצינות.
זאת ועוד, יותר יותר צעירים אתיופים מעיזים ושוברים מחסומים בתחומים שחסרו בעבר כל ייצוג למגזר. כך בתחום הרפואה, העיתונות, האופנה, המוסיקה, המשפטים, העסקים, ההיי טק והשירות הציבורי. לצד מטאטאי הרחוב, השומרים, המאבטחים ושפע הקופאיות בסופר, החלו לצוץ עורכי הדין האתיופים, שחקני תיאטרון, זמרים, מדענים, ומהנדסים ממוצא אתיופי. נכון, הם עדיין מעטים ושיעורם היחסי נמוך ואינו תואם את שיעורם של האתיופים באוכלוסיה הכללית. אבל תקרת הזכוכית נסדקת והמצליחנים מסמנים דרך.

http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30274