החיים טובים?

פרק 832|2 מרץ 2017

תיוגים:

חיים חדשים

שיחה 832

החיים הטובים?

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.03.17 – אחרי עריכה

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על החיים ולהבין אחת ולתמיד האם הם טובים, או שמא אפשר לעשות אותם טובים עוד יותר.

טל: זו שאלה שהיום יש עליה כל מיני תשובות. לאחרונה התפרסמו סקרים שונים המראים שיש אחוזי דיכאון גדולים בעולם, אבל אני דווקא רואה גם תמונה אחרת. בימים האחרונים התקיים מרתון בתל אביב, זהו אירוע מסורתי, השתתפו בו ארבעים אלף איש, וזו דוגמה של פעילות שהיא מאוד מספקת וממלאת אנשים, היא אפילו גורמת להם לצאת החוצה, להשתתף במשהו קבוצתי וביחד להרגיש שהחיים טובים, שהחיים מספקים, שאפשר להגיע להישגים.

כחלק מהמרתון הזה שהשתתפו בו ארבעים אלף איש, כולל ידוענים, השתתפה גם קבוצה בהנהגתו של שי ראשוני, חולה ALS, שהמוטו שלו בחיים הוא ש"החיים הם טובים". זה גם המסר שהוא רוצה להעביר, שלמרות המצב שבו הוא נמצא אפשר לעשות הכול, אפשר אפילו לרוץ מרתון, כמובן בעזרתם של אנשים שאוהבים אותו, תומכים בו, עוזרים לו, וזה משהו שנותן לו הרגשה של סיפוק והרגשה שהחיים הם טובים.

רצינו לדבר איתך על מה בעצם מאפשר לאדם להרגיש שהחיים הם טובים?

רמת ההורמונים שבגוף.

טל: עד כדי כך?

כן. מה עוד, בסופו של דבר? האיזון שבגוף.

אבל אם מדברים מבחינה אנושית, אז כנראה יש אנשים שעושים חשבון לכיוון הטוב, ויש אנשים שעושים חשבון לכיוון הרע. וכאן כבר אין מה להגיד, העניין תלוי במה האדם שם לפניו כמטרה ובמה הוא מסתפק לעומת המטרה הזאת.

אני יכול להגיד שכל החיים אני דואג לזה שאני אהיה רגוע.

טל: באופן אישי?

באופן אישי. ולא אכפת לי שום דבר בחיים אלא שכל הזמן אני אהיה רגוע. היה לי מכר שהוא חשב רק על זה, בעבודה שלו, בבית שלו, והוא לא היה חולה ולא כלום, אלא אצלו זו היתה מטרת החיים, לחיות רגוע, וראיתי שברוב המקרים הוא הצליח. כשבאו אליו אנשים, וכאלה שבמיוחד רצו להרגיז אותו, כי הוא הרגיז בזה שהוא לא הגיב כמו אדם נורמלי, בהתפרצות רגשית שלילית, אז הוא כביכול לא שמע ולא ראה, הוא עיצב לעצמו כזאת צורת ההתנהגות, שנקראה אצלו "חיים טובים, חיים רגועים".

ישנם כאלה שאצלם החיים הטובים הם דווקא חיים לא רגועים. הם חיים מחופש לחופש, נוסעים בחופשים להרים ומטפסים שם על כל מיני צוקים, ויש אחרים. יש כאלה שעושים מסע בים ודרך האוקיינוס האטלנטי, ועוד ועוד.

האדם מוצא לעצמו כל מיני צורות של חיים טובים, אבל השאלה היא עד כמה הוא מודע לזה שבסופו של דבר הכול נמצא בתוך החיים, ומעבר לחיים זה לא עובד. מגיע הרגע שהוא נפרד מהחיים ועם כל המצבים האלו שהוא דאג להיות בהם, לחיות, לחוות וכן הלאה, ומה עוד? אז יש כאלה שאומרים, "החיים שלנו הם בעצם החיים שאנחנו חיים כדי להרגיש כל מיני תופעות, טובות או אפילו רעות, לא חשוב, אבל החיים האלה הם החיים, והאדם צריך לראות סרטים, לקרוא ספרים, לטייל, לעשות משהו, להוליד ולגדל ילדים". ישנם כאלה שאומרים, והיום יש הרבה כאלה, "אני רוצה לחיות את החיים שלי וזהו". ויש כאלה שאומרים, "בשבילי הנרגילה, סמים קטנים כאלה, בשבילי הם החיים הטובים". אין דעה אחת, יש אפילו הרבה מאוד דעות, לכל אחד יש מה שהוא מגדיר כ"חיים טובים".

חכמת הקבלה מגדירה "חיים טובים" שהם כולם מכוונים להשגת החיים בדרגה יותר עליונה, הלאה, זאת אומרת להגיע במשך החיים האלה למצב שאתה עובר לעולם העליון. כשאתה מגיע למצב שאתה מגלה את הכוח עליון, כמו שכתוב "עולמך", הכוונה לעולם העליון, לעולם הבא, שאחרי זה הוא בא, לא אחרי המוות, אלא אחרי הדרגה הזאת שנקראת "העולם הזה", זהו "עולמך תראה בחייך".

ואם כך, אז אני צריך להיות מכוון באמת לגילוי העולם העליון בחיי, אם זה אפשרי. ואם זה אפשרי אז כבר יש לי מטרה בחיים, שהיא בעצם הכי נעלה שיכולה להיות, והחיים הטובים בשבילי זה לפחות להיות לקראת זה עד כמה שאני מסוגל, עד כמה שאני ראוי לזה. אבל לא שאני מסתפק במשהו פחות מזה, אם כך, כי פחות מזה אז כל החיים האלה נגמרים עם החיים, ומה שנהניתי, מה שעשיתי, מה שהשגתי, הכול נעלם, פשוט מתאדה וזהו.

טל: אני לא מכירה אנשים רבים המרגישים שזה בעייתי שהדברים נעלמים. רציתי גם להבין, מה כל כך מושך היום אנשים לספורט אתגרי, האם זה באמת מה שתיארת, ההורמונים?

כן, ספורט משחרר הרבה הורמונים. הוא משחרר הרבה חומרים שמביאים לאדם סיפוק, סיפוק האגו, שליטה על עצמו. הם מרגישים את עצמם יותר חזקים, יותר בריאים מאנשים אחרים, כי הם קבעו לעצמם שזה מה שנותן להם את עוצמת החיים, הרגשת החיים. אני ראיתי אנשים כאלה, מכיר חלק מהם שהשתתפו במרתון. ראיתי אותם למחרת המרתון, חלק מהם היו אצלנו בכנס, אז איך שהם דיברנו איתי הרגשתי שהם הרגישו מיוחדים כשאמרו, "אנחנו משתתפים במרתון".

טל: זה נותן אולי לאדם איזו תחושה של ניצחון הרוח על החומר?

אני לא יודע איזה רוח יש לו, רוח אין לו כלום, זה חומר על החומר, חומר חזק על חומר החלש. אין כאן שום רוח, אבל הם מתחזקים את עצמם יום יום בהתעמלות, בכל מיני דברים. מרגישים את עצמם יותר בריאים. אבל השאלה היא, האם זה לא מוגזם כשזה מונע מהם בכל זאת לחשוב על מטרת החיים? כי בסך הכול אלה אולי דברים טובים אם הם ממלאים את המצברים שלנו כדי לעשות משהו יותר גבוה, ולא להסתפק בזה.

טל: יכול להיות שיש פה איזה ניצוצות או שורשים של משהו? כי אדם שמצליח למרות הקושי, למרות הסבל להתגבר ולהמשיך, ואפילו לעשות את זה ביחד עם עוד אנשים, אפילו לעזור לעוד אדם שהוא נכה לעבור את המסלול הזה, זה נותן איזו תחושה של מילוי מאוד גדולה. מאיפה מגיעה תחושת הסיפוק הזאת?

טוב, אלה אנדורפינים, את יודעת כפסיכולוגית שזה הכול תלוי בהורמונים. יש כאלה שאצלם בדרך כלל ההורמונים האלה משתחררים ונותנים לאדם הרגשת סיפוק כזאת, מצב רוח.

טל: אם באמת זה הכול עניין של אנדורפינים והורמונים, אם היינו לוקחים אדם וכל הזמן מגרים אצלו במוח אזורי תענוג באופן רציף, סתם, בצורה היפותטית, האם האדם הזה היה תמיד מאושר, הוא לא היה מחפש שום דבר?

כן, ודאי שכן. אפשר לעשות את זה. כן.

טל: זה מה שאנחנו בסך הכול, איזה שק כזה של כימיקלים והורמונים?

כן.

טל: כי קודם גם אמרת שכל אחד מוצא את התענוג שלו בצורה אחרת.

זה מאוד אישי, פשוט, קטן, שלכל אחד יש איזו נטייה משלו, היא לא יוצאת מהגבול של הרצון ליהנות, ולזה אנחנו נמשכים, ליהנות. כל אחד נהנה לפי מעט השוני שבו לעומת האחרים.

טל: אז אני רוצה לדבר על אותם אנשים שהיום יש יותר ויותר מהם, שלא מצליחים ליהנות ולא מצליחים להרגיש שהחיים הם טובים.

כאלה יש הרבה מאוד. הרבה יותר מאלה שרצים במרתון.

טל: יכול להיות. יצא דו"ח עולמי שמדבר על עלייה של 18% הסובלים מדיכאון בעולם, מכת דיכאון עולמית, ממש בכל הגילאים. בעשור האחרון יש עלייה מאוד חדה. בישראל מדובר על 34% מבני עשרים ומעלה שחשים מדוכאים מעת לעת. אחוזים מאוד גבוהים, שזה נמצא באיזו סתירה לאותם אנשים שטוענים שהחיים טובים והם מצליחים ליהנות. מה גורם לאנשים האלה לא להצליח למצוא את הסיפוק הזה?

אם אני נכנס לגן ילדים, אני רואה שחלק מהילדים צועקים ורצים, שמחים וקופצים, וחלק מהם בוכים ולא יודעים מה לעשות, וממש רבים זה עם זה. מרגישים את זה מאוד. כאן אלו צוחקים וטוב להם, וכאן אלו ממש נמצאים בדיכאון. אותו דבר אצל בני האדם המבוגרים, אנחנו רואים את זה. אז מה ההבדל? אין הבדל. דברים קטנים, דברים גדולים.

טל: אז עדיף להיות מהילדים שקל להם וטוב להם.

זאת השאלה, האם זו המטרה? אנחנו רואים שהטבע שלנו לא מאפשר לנו להירגע בחיים שלנו, אלא נותן לנו כל פעם יותר ויותר אתגרים כאלו שאנחנו חייבים לגלות את סוד החיים, אחרת אנחנו נכנסים למצב ש"טוב לי מותי מחיי". ואז מה לעשות לאדם, הוא אפילו לא יכול למות. ישנם כאלה אנשים שהיו שמחים למות ולא יכולים, איזה כוח פנימי עוצר אותם, ויש כאלה שלא, אבל רובם כן.

אם נאמר שיותר מחצי מהאנושות נמצאת בדיכאון, ואולי אפילו עד 70%, בדיכאון גלוי, בדיכאון סמוי, צריכים לראות זאת כבעיה עולמית. ומה לעשות עם זה, אנחנו לא יודעים. האגו שלנו שגדל, דורש יותר ויותר מילויים, ואנחנו לא יכולים לספק להם אותם. כמה שפיתחנו כל מיני אמצעים לאוכל, למין, למשפחה, לכסף, לכבוד, למושכלות, אנחנו רואים שזה לא מספיק, האדם לא מסופק ולא מרוצה. ומה לעשות? זו בעיה.

טל: אתה אומר שזה בגלל שאנחנו צריכים יותר מילוי. קודם אמרת שזה עניין של לעורר את ההורמונים הנכונים בגוף. ומה לגבי אותם אנשים, יש להם חוסר איזון הורמונלי בגוף או שזה משהו אחר?

לא, חוסר איזון הורמונלי בגוף זה דבר חיצוני, זה תלוי באיזו רמה אנחנו בודקים את התופעה, אבל ודאי שיש כאן עניין פנימי, נפשי, שנפש האדם מבטאה את עצמה בחומרים, והחומרים מבטאים את עצמם בעוד כל מיני תופעות, עד שהאדם מתחיל להרגיש שבגוף שלו אין אנרגיה, והראש שלו לא יכול לשקול את הדברים בצורה הנכונה, אם כן או לא, וכן הלאה.

טל: מה הסיבה הנפשית שעומדת מאחורי העלייה החדה הזאת?

הסיבה הנפשית היא פשוטה, האדם לא מקבל סיפוק מהחיים האלו, ממה שהוא חי. העולם החיצון לא מביא לנו סיפוק, אנחנו צריכים להגיע לדרגת המילוי, לתענוג שהוא מגיע ממקור הבריאה, הרגשת מקור הבריאה, הרגשת הכוח העליון. אם אני קשור אליו, רק בזה אני יכול למצוא את המילויים האלו שיספקו את הרצון לקבל שלי. הכוח העליון, הבורא שברא את הרצון ליהנות, את הרצון לקבל שלי, רק הוא יכול למלא אותו, אבל הוא יכול למלא אותו בתנאי שאני מקרב את הרצון לקבל שלי אליו, לבורא, לאור. ואם אני לא מקרב, ודאי שאני נשאר ריק.

לכן מגיעה חכמת הקבלה, חכמת המילוי, חכמת הגילוי, שאני יכול על ידה לקרב את הרצון לקבל הריק שלי לבורא כדי למלא אותו, את הרצון לקבל שלי. וזה כל העניין, אם לא עושים, סובלים. עד מתי? עד שכבר מחליטים שאין ברירה, חייבים להשתמש בשיטה הזאת של המילוי.

טל: אני רוצה לנסות להבין יותר למה הכוונה ב"המקור של המילוי". כי קודם דברנו על זה שכל אדם מוצא לעצמו אמצעים להתמלא, להרגיש טוב, לעורר בעצמו את ההורמונים החיוביים. ועכשיו אתה אומר שיש אנשים שכבר לא מצליחים לעשות זאת במישור הזה ומתחילים לחפש אחרי המקור של אותם המילויים משהו יותר אולי איכותי. מהו המקור הזה שאתה מדבר עליו?

זה מקור הכוח הטוב שהוא ברא את הרצון לקבל שלנו, החומר שלנו, והחומר שלנו נמצא בתשוקה להתמלא על ידי אותו מקור. אם אנחנו מצליחים לקרב את החומר שלנו, חיסרון להתמלא, לאותו המקור, אז אנחנו מתמלאים. ולקרב אותו זה נקרא להתקרב לפי השתוות הצורה. וכאן זו כל הבעיה, כי להתקרב לכוח הטוב אני יכול לא על ידי שאני עובר איזה מרחק, או קונה איזה אמצעי מיוחד, אלא על ידי זה שאני רוכש תנאי מאוד מיוחד שנקרא "כוונה", להשתמש באותו המילוי שממלא אותי, רק בצורה שהיא כמו המילוי עצמו. זה נקרא "בעל מנת להשפיע", זאת אומרת, לא לטובת עצמי, למלא את עצמי, אלא לטובת הזולת.

טל: אותם אנשים שנהנים ממרתון, טיולים וכל מיני דברים, הם לא מרגישים משהו מהמקור, כשהם מרגישים הנאה?

לא.

טל: מה נותן להם הנאה במצבים האלה לעומת מילוי מהמקור?

אפשר להגיד שהם מרגישים הנאה מאותו מקור, אבל הם לא מגלים שזה מאותו מקור, וההנאה שלהם נמצאת אך ורק בדרגת החי, בדרגה הגופנית. ולכן היא נעלמת יחד עם החיים הגופניים והאדם לא חי אינסוף שנה.

אורן: אבל ברגע נתון?

ברגע נתון, כל התענוגים ודאי שבאים מאותו מקור.

אורן: זאת אומרת, שכל בן אדם מנסה בחיים שלו להגדיר לעצמו הגדרות, מה זה חיים טובים, כדי לקבל מזה הנאה?

כולם משתוקקים לכוח עליון, למקור הטוב שברא אותנו.

אורן: כולם משתוקקים למקור הטוב. ואמרת בתחילת דבריך שכל אחד מגדיר לעצמו את הטוב הזה בצורה משלו. אדם יכול להיות אפילו הפוך בהגדרות, שאחד טוב לו להיות רגוע, ואחד טוב לו להיות בתזזית כל הזמן.

כן.

אורן: נניח שאני מגדיר לעצמי את החיים הטובים כמשהו מסוים, אז אם אני מצליח ליהנות מהחיים, זה אומר שבמשהו מקור הטוב ממלא אותי, אחרת מאיפה בא לי הטוב?

כן.

אורן: אם הצלחתי להבין אותך, אז מעבר לרמה הזאת יש מילוי יותר עוצמתי, יותר איכותי?

נכון.

אורן: תסביר לי איך הוא עובד אחרת. מה הטכנולוגיה ובמה השוני?

הטכנולוגיה היא פשוטה. שכל הדומם, הצומח, והחי, גדלים ברצון ליהנות, ומקבלים את המילויים עד גבול מסוים. ובדרגת האדם זה כבר מתפתח מדומם, צומח, וחי, לאדם, והאדם מתחיל להרגיש שיותר מזה הוא לא יכול לקבל מילויים, ואז הוא שואל למה לא? וזה המצב של דורנו.

למה לא יכולים? הרי תמיד חשבנו שאנחנו יכולים להתפתח עוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר, ויהיה עוד ועוד, כמה שאפשר עוד בלי סוף. אבל לא, יש סוף, פתאום אני לא רוצה. פתאום אני נכנס לדיכאון הכללי, פתאום אני נכנס לייאוש, אני רוצה סמים, רוצה לסגור את החיים שלי ככה.

יש אנשים שעדיין נמצאים באיזה מין טריפ, ריצות, אומנות, לא חשוב מה, יש להם את זה עדיין. אבל בעצם כל התהליך הזה הוא נגמר, כשהרצון שלנו גדל.

אורן: זה תהליך אבולוציוני?

כן ודאי.

אורן: ומה נמצא בנקודה הגבוהה שלו?

בנקודה הגבוהה שלו מתחילה הנסיגה.

אורן: שהפואנטה שלה זה, "למה אני לא יכול למלא את עצמי"?

כן. אנחנו חשבנו לעשות ממש חיים, אמריקה.

אורן: ומה התחנה הבאה בהתפתחות, אם זו התפתחות?

הייאוש הכללי.

אורן: ואחר כך?

ואחר כך יש לך שתי דרכים, או שאתה בוחר לעלות לדרגה הבאה, אבל הדרגה הבאה היא כבר מגמה אחרת לגמרי לעומת מה שהיה קודם, או שאתה מתחיל לרדת לייאוש כזה שזה יביא אותך למלחמת עולם.

אורן: מה זה הדרגה הבאה הזאת?

הדרגה הבאה, שאתה באמת מתחיל ליהנות, לא מהטוב שאתה מקבל ממקור הטוב שברא אותנו, אלא שאתה נהנה מהקשר עמו, עם המקור עצמו.

אורן: איך מגיעים לדבר כזה, מה התנאי לזה?

לפי התנאי שאתה נעשה כמוהו. לפי ההשתוות ביניכם, שאתה כמוהו, כמוך כמוהו, אתה מתחיל להרגיש אותו. ואתה מתחיל להרגיש אותו, לא על מה שאתה מקבל ממנו, אלא את האופי שלו, הטבע שלו, הקשר עמו, וכן הלאה.

בשביל זה אתה צריך לקנות, בנוסף לרצון האגואיסטי שלך ליהנות, גם רצון להיות כמוהו, ושאת הרצון שלך תהפוך להיות כמוהו. איך אתה עושה את זה? הוא כולו משפיע, נותן, אוהב, אז אתה את הרצון האגואיסטי שלך שהוא ההפך ממנו, צריך להפוך למשפיע, נותן, אוהב.

אורן: כשאדם הופך את עצמו להיות נותן ואוהב, בזה הוא בנה את עצמו דומה למקור של הטוב?

כן.

אורן: נניח שהצלחתי במשהו, ואני מניח שזה ודאי תהליך מדורג, או יש בו רמות שונות?

כן.

אורן: במה שונה התחושה שלי שהחיים טובים עכשיו, ממה שהיה לי אתמול, לפני שעברתי את תהליך ההתפתחות הזה?

אתמול נהניתי מכל מה שיש לי בעולם הזה, מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

אורן: בפנים גם טיולים, אומנות?