heb_o_rav_2013-08-11_program_sihot_gilui-bore-lenevra
תכנית טלוויזיה עם רב
גילוי בורא לנברא
בהשתתפות: בן ציון גרץ
תכנית 11.08.13 עם הרב הד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו בשיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. ונושא השיחה שלנו הוא "גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה". איתי נמצא גם דורון פנחס על עמדת האינטרנט, אז אתם מוזמנים לשלוח אלינו שאלות באתר kab.co.il בכל השפות. נשמח לקבל את השאלות שלכם וכמובן להעלות אותן כאן באולפן. שלום לך הרב לייטמן.
הבנתי שאתה קורא קטעים ואני אשתדל להסביר אותם. והתלמידים, החברים שלנו מכל העולם יכולים לשלוח שאלות דרך האינטרנט.
בן ציון: קודם כל ניתן איזה רקע. הנושא הוא "גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה". אז כמה מילים לָמה בחרנו בנושא הזה. לאחרונה כל נושא ההפצה אצלנו מאוד התרחב, הרבה מאוד תלמידי קבלה נמצאים במגע מאוד מאוד קרוב עם הקהל.
נכון, אני מקבל מכתבים מבתי סוהר בארצות הברית שלומדים שם חינוך אינטגרלי או חכמת הקבלה, בעיקר חכמת הקבלה. גם חברים מלוס אנג'לס, סאן פרנסיסקו יוצאים לכל מיני מבצעים, אפילו פותחים קורס עכשיו גם בקולג'. גם בארץ הרבה קבוצות שלנו יוצאים להפצה רחבה יותר. אנחנו רואים עכשיו על המסך את הקבוצות בסאן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וגם את כל יתר הקבוצות. יש מה לעשות, העולם לפנינו ועלינו חובה לתקן אותו.
בן ציון: אז המפגש הזה עם הקהל הוליד תהליכים פנימיים כאילו חדשים, פתאום התחילו להיפתח כל מיני דברים.
וודאי. קודם כל עלינו להבין שההפצה היא לטובתנו. קודם כל היא משפיעה עלינו.
בן ציון: מה זה לטובתנו?
זאת אומרת, עד כמה שאני יוצא לקהל הרחב ועד כמה שאני רוצה להביא את שיטת התיקון, ולאו דווקא את חכמת הקבלה, אפשר לקרוא לזה גם חינוך אינטגרלי, כי אין בכלל שום הבדל ביניהם, אלא רק בסלנג, בשפה, במילון, באוצר המילים. ולכן הלקסיקון הזה הוא לא צריך לבלבל אותנו ולטשטש את העניין, אלא אנחנו מדברים על תיקון האדם.
יש אנשים שממש יש להם רצון להגיע, דחף פנימי להִזדהות עם הבורא, ויש כאלה שרוצים לתקן את עצמם בצורה חומרית כאן. אבל מפני שיש כוח אחד עליון שפועל בכל העולמות, אז לא חשוב לנו על מי ועל מה אנחנו מדברים. או שאנחנו מדברים על כוח עליון ואנחנו רוצים לעלות ולהזדהות עימו, או שאנחנו רוצים לקיים את אותו חוק טבע שנמצא בעולמנו ונגלה לפנינו, אפילו מבלי שאנחנו נצטרך להיכנס מראש למדרגה הרוחנית, אבל בעצם אנחנו מתעסקים באותה המערכת, השאלה היא רק, באיזו עוצמה. ואת העוצמה הזאת לא אנחנו קובעים, אלא חיסרון שבאדם.
אם באדם יש חיסרון לגלות ממש את הבורא, ואת העולמות ואת היחס הגלוי עם הכוח העליון הפועל בטבע, אז הוא מגיע ומתעסק בזה בעומק. כמו בחור, שלא רוצה לדעת רק סתם איך העולם קיים סביבו, אלא רוצה להתעמק בו, אז הוא הולך ללמוד פיזיקה, כימיה וכל מדעי הטבע. מה שאין כן כאלה שרוצים רק לדעת איך הם מסתדרים יותר יפה בחיים, אז הם מסתפקים במה שנותן להם בית ספר וזהו.
אותו דבר כאן, יש כאלה שמסתפקים במה שהם צריכים לחיים שלהם, ואנחנו את החיים שלנו היום לא יכולים לסדר אם אנחנו לא נדע מה הסיבה לקלקול ואיך לתקן. אנחנו חייבים לדעת, האנושות חייבת לדעת את זה, צריך מידע מינימלי מכל המערכת הכללית איפה אנחנו נמצאים. והמידע המינימלי הזה נקרא חינוך אינטגרלי, או השכלה אינטגרלית על העולם האינטגרלי, העולם הגלובלי, עולם שכולו קשור בכל חלקיו זה לזה.
מה שאין כן אלה שמשתוקקים לדעת לעומק לָמה ואיך זה עובד, באיזו צורה בדיוק, ואיך אני יכול להשתתף בזה ממש, הם נמשכים כבר לגילוי אותו כוח שפועל בכל המציאות, שזה נקרא "כוח עליון", או "בורא", או "הטבע". אבל זה ממש אותו דבר רק הבדל הוא, או שאתה רוצה לסיים את בית הספר, הגימנסיה, הקולג', ולא יותר, או אתה רוצה להיות מדען וחכם, ומומחה וחוקר.
בן ציון: אז יש לנו פה מפגש מאוד מעניין בין שני קהלים שונים. קהל אחד עם הרצון המיוחד הזה לגלות את הבורא, אלה אותם תלמידי חכמת הקבלה. וקהל נוסף שהוא למעשה מנסה לארגן את חייו בעולם הזה. יש פה מפגש בין שני קהלים, כי אנחנו מדברים על הפצת חכמת הקבלה או החינוך האינטגרלי, ונוצר פה משהו מאוד מאוד מעניין בין שני הקהלים האלה, הקהל האחד יוצא לפגוש את הקהל השני שרוצה לארגן את עצמו בעולם הזה, ומשהו קורה ביניהם, משהו מופלא. מה קורה שם בין שני הקהלים האלה? כאילו כל קהל ברצון שונה לגמרי ומשהו ביניהם קורה.
כולנו נמצאים ברשת אחת, כולם כבר מודעים לזה. והרשת הזאת, היא רשת טבעית שמתגלה בינינו יותר ויותר מיום ליום, ואנחנו מרגישים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. את חוקי הרשת האינטגרלית הזאת אנחנו לא יודעים, בני אדם לא מכירים אותם. כי אנחנו לפי התפיסה שלנו מאוד אישיים, אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, אנחנו תופסים כל מקרה ומקרה בנפרד. לָמה? כי הרצון שלי הוא רצון בדידי, הוא מכוון רק למשהו מאוד מסוים ולא קשור עם כל היתר רצונות. ולכן אם אני תופס בו משהו, אני מעוניין למלאות אותו. אני עכשיו רוצה כוס תה, אז אני לוקח תה ושותה. אני לא הולך לפתור את הבעיות לָמה, ומאיפה בא לי, ועל ידי מה אני ממלא? ואולי על ידי כך אני אגרום לעצמי אילו נזקים או אילו דברים טובים, או אולי לאחרים והם אחר כך יתנו לי פידבק, אם זה בסדר או לא. אני לא מסוגל לתפוס את הדברים האלה. אני יודע "תן לי את החיים הקטנים, הפרטיים שלי וגמרנו, בזה אני רוצה להיות".
ולכן אנחנו נמצאים בצרה, באיזו בעיה שנקראת "משבר גלובלי". והמשבר הזה הוא מפני שאנחנו לא מכירים את המערכת הכללית, ולכן אנחנו לא יכולים לצאת ממנו. אז באה ההשכלה והחינוך האינטגרלי ובדיוק מלמדים אותנו על זה.
בן ציון: אבל ששני הרצונות השונים האלה נפגשים אחד עם השני, הרצון להכיר את הא-לוהות בא ופוגש רצון אחר שהוא רק רוצה להסתדר בחיים בעולם הזה, נולדת ביניהם איזו אינטראקציה, למרות ששניהם באינטרסים שונים לגמרי.
נכון, אבל שניהם נמצאים במערכת אחת. כל בני האדם, כל באי העולם הזה, דומם, צומח, חי וכולל בני האדם, כל צורות הטבע, כולם קשורים יחד במערכת שנקראת "הטבע", או ה"א-לוהים" או "בורא", או "כוח עליון", לא חשוב איך תקרא לזה. אבל יש מערכת אחת שקושרת בתוכה את כל חלקי המציאות ומנהלת אותה בתוכנית אחת. ובתוכנית האחת הזאת היא מסדרת גם את הדומם, את הצומח ואת החי. זאת אומרת, את חיות, את הצמחים, את האקלים, את כדור הארץ והיקום, הכל מסודר. והאנושות במיוחד תלויה בכל הכוחות האלה.
ולכן כדי לדעת איך אנחנו באמת מסדרים את עצמנו, אנחנו מגלים מיום ליום שיש לנו באמת בעיה. מתגלות בעיות חדשות בעולם, ואנחנו לא יודעים איך לפתור אף אחת. כל יום שמתגלה יותר ויותר בעיה ספציפית קטנה מאוד, לאדם הפרטי ולכולם יחד, לא חשוב, אנחנו לא יודעים לפתור אותה, אף אחד לא יודעים לפתור. זה פלא. בכל מיני מערכות שאנחנו אפילו בנינו אותן בעצמנו, במערכת יחסים בינינו במקומות עבודה, בנקאות, פיננסים למיניהם, מערכת עובד ומעביד, מערכת משפחתית- בין גבר לאישה, בין הורים לילדים, בין האדם עם הסביבה.
אנחנו לא יודעים לפתור היום שום דבר מפני שהמערכת נעשתה קשורה בצורה טוטאלית, ואנחנו, המוח שלנו לא בנוי בצורה כזאת. ולכן אנחנו היום באפס תפיסה כלפי העולם שבו נמצאים. כאילו אנחנו נוסעים ברכבת ומגיעים למקום לא מוכר לחלוטין. דוגמה להמחיש זאת כמה שניתן, הסרט, פארק היורה. אני זוכר קטעים מהסרט שהם פותחים את השער ונכנסים במכונית לתוך הפארק והשער נסגר אחריהם. זהו, עכשיו אתה נמצא לבד עם הדינוזאורים ומה שיֵצא יֵצא. זה מזכיר לי את התופעה של היום, באמת כך. שכל האנושות נכנסה בעגלה אחת גדולה לתוך משהו לא ידוע, עולם חדש, מצב חדש, מדרגה חדשה, עידן חדש, דור חדש, שפועלים בו כוחות חדשים. אבל הכוחות החדשים האלה יכולים להיות ממש כמו עליסה בארץ הפלאות. ויכול להיות ההיפך, אם אני לא מכיר את הכוחות הפועלים, ממש הפוך מהפלא. ולכן כאן אני נמצא בבעיה, מה לעשות?
בן ציון: מה קורה עם אותם תלמידי קבלה שעכשיו נקלעים לסיטואציה הזאת שתיארת והם פתאום מתחילים להרגיש כל מיני דברים חדשים שהם נפגשים עם הקהל. פתאום מתחיל להתעורר בתוכם כל מיני תהליכים פנימיים חדשים שלפני כן לא היו.
שיתעוררו, מה הבעיה עם זה?
בן ציון: איך המפגש הזה עם שני הקהלים האלה פתאום מעורר אצל תלמידי חכמת הקבלה, שבאו מרקע אחר, דברים חדשים ועמוקים שהם כאילו לא צפו אותם.
נכון. על זה כתוב "מכל תלמידי השכלתי". אני בא לשיעור בוקר ויושבים לפני שלוש מאות גברים קבועים, פחות או יותר, שאני מכיר אותם כבר שנים, ואני גם רואה על גבי המסכים כל מיני קבוצות שלנו, חברים שלנו מכל העולם, וחוץ מזה עוד ועוד מאות ואלפים מכל העולם, שהיום אנחנו מגלים אותם במקצת יותר, כל יום ויום מתגלים קהלים חדשים שהם ממש קשורים אלינו. אני מתחיל להרגיש את החיסרון הכללי של הקהל שצופה, ששומע, שרוצה לדעת, להבין, להידבק ולשתות ממש ממה שאני אומר. אז אני נכלל מהחסרונות שלהם ופתאום אני מגלה גם דברים חדשים. בשבילי הביטויים הם החדשים, לא שאני ממש לא ידעתי את זה, אלא לא יכולתי לבטא כי לא היה למי, לא היתה כאילו תשתית שעליה אני יכול לשפוך את הדברים שלי. וכשאני שומע שאלות, אפילו בלי שאלות, שאני מרגיש את החסרון שלהם, בא לי מהם כלי חדש, ואז אני יכול לבטא את זה.
זאת אומרת, מהמדרגה איפה שאני נמצא ומרגיש, אני יכול להוריד את עצמי לחסרון שלהם ולדבר בצורה שהם יבינו, וקודם לא היה לי. וגם לי זה מוסיף הרבה מאוד על התקשרויות או על דברים אחרים, כי אני עכשיו עובד בדרגה תחתונה יותר, כי בלעדיהם לא יכולתי לרדת. ואם מהמצב שלי אני יורד לדרגה יותר תחתונה, למעלה אני עולה בהשגה. כי אם אני מוסיף עביות אז אני מוסיף גם בהשגה.
בן ציון: כמה שכביכול ירדת ככה אחר כך עלית.
"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואז יוצא שאני מרוויח על ידי תלמידים, זה נקרא מכל תלמידי השכלתי. הרבה למדתי מרבותי, עוד יותר מרבותי, זאת אומרת למדתי מהמורים שלי, למדתי מחברי, ועוד יותר מתלמידי. זה ממש כך. ולכן אני שמח לבוא כל יום לשיעור. ממש אין לי שום בעיה, כי אני בא ומרגיש שכל שיעור ושיעור מוסיף לי.
בן ציון: איך קוראים לתופעה הזאת שכל פעם מתגלה משהו חדש, זה לא גילוי הבורא, גילוי הא-לוהות?
זה כבר גילוי הבורא רק שזה בצורה לא גלויה עדיין, לא מבוקרת, מפני שעדיין חסרה כוונת ההשפעה, אבל הכלי כבר נרכש, הוא מתרחב כל פעם יותר ויותר ואנחנו נצטרך לעבוד על הכוונה.
בכל זאת אני רוצה לומר בצורה יותר ברורה וקונקרטית. אני ממליץ לכל אחד להשתתף בהפצה בכל צורה שהיא, להשתתף בלימודים וללמד, ואז האדם יראה כמה שיש לפניו ממש את הכול מוכן להשגה.
כוונת הבורא על הבריאה
"כוונת הבורא על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלוקותו לזולתו. כי דבר הודעת אלוקותו, מגיע לנברא במידת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי. שבזאת מתרוממים השפלים בהכרה אמתית, להיות למרכבה אליו ולדבקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופית: עין לא ראתה אלוקים זולתך."1
תמיד דיברנו בנינו, שהבורא הוא "אין עוד מלבדו" "וטוב ומיטיב". אנחנו צריכים לגלות את שני הנתונים האלה. את "אין עוד מלבדו" אנחנו מגלים כרשת הכללית שקושרת בינינו, בין כולם, בין הדומם הצומח החי ובני האדם, ואנחנו מתחילים לגלות את הרשת הזו כפועלת ומפעילה אותנו ומקבלת מאתנו תגובות, ובהתאם לתגובות שוב מפעילה אותנו, וכך אנחנו על ידי הרשת הזאת מתגלגלים למצבים יותר ויותר צמודים ומחוברים זה לזה.
ברשת הזאת פועל כוח, הכוח הזה נקרא בורא, או האור העליון. הוא מחייה את הרשת הזאת ומפעיל אותה כדי שהיא תתפתח יותר ויותר. זאת אומרת, כדי שהרשת הזאת תתחיל לסגור קשר בין כל החלקים, בין דומם צומח חי ובני אדם, בצורה יותר ויותר צמודה, קשורה, בצורה יותר קצרה, יותר אינטנסיבית. עד שבני האדם שברשת הזאת מתחילים להרגיש כמה שהם תלויים זה בזה, ואז באין ברירה הם מתחילים ללמוד את הקשר ביניהם, כי רע להם והם לא יודעים איך להפטר מזה, ואז הם מגלים שהם חייבים לדעת מה הקשר, מה סוד הקשר, מה חוק הקשר, מה הנוסחה, שאנחנו קשורים זה לזה, שאני לא יכול להיפטר ממך ואתה ממני וכולנו כך יחד.
מהו החוק? איך אנחנו בכל זאת יכולים להיות יחד ולהסתדר? אז יוצא מכך שעל ידי הייסורים, שאנחנו לא יכולים להסתדר בינינו ומרגישים כל מיני צרות ובעיות, אנחנו נמשכים לידיעת הקשר בנינו. זאת אומרת, לידיעת הבורא, רוצים או לא רוצים כך זה קורה. יש אנשים שנמשכים לכך מתוך כך שהם מרגישים צורך מעצמם, לא בגלל הצרות שבחיים שלהם, אלא שיש להם חיסרון יותר גבוה, זה לא חיסרון בדרגה הקיומית, אלא חיסרון שאני רוצה לדעת, אני רוצה להתקשר לזה, או שאם אנחנו מדברים בלקסיקון שלנו, אז זה חיסרון בלהידבק, לגלות, להכיר. ויש אנשים שמרגישים את זה בצורה פחותה יותר. אני צריך לדעת במה תלויה ההצלחה שלי, איפה יש כאן קשר שאני אם אני אדע אותו כמו שאם אני אדע קשר עם הבעל הבית, עם בעל החנות, עם אשתי, עם הילדים, אז אני אחיה יותר טוב. יהיה לי שקט וטוב.
אז כל אחד לומד אותה רשת, באותו כוח הפועל ברשת ברמה אחרת, אבל כולנו בעצם לומדים היום אותו דבר. זאת אומרת, הרשת הזאת נקראת "רשת העולמות" מפני שיש שם רשת שמעלימה את הכוח העליון, אבל מתוך כך שהיא מעלימה אותו היא גם מגלה אותו. על ידי כך שהיא מעלימה אותו, היא בונה בך חיסרון ועל ידי זה שאתה מרגיש שאתה חייב לגלות, כי אחרת אתה לא מצליח, בדרגה הגשמית או בדרגה הרוחנית, תלוי איזה חיסרון יש לך, אתה בא ומגלה.
לכן מטרת הבורא מלכתחילה לגלות לנברא את עצמו והגילוי של הבורא הוא התענוג הגדול ביותר שיכול להיות לנברא. כמו שבעולם שלנו יש תענוגים, אוכל מין משפחה כסף כבוד ומושכלות, בסך הכול ששה מקורות של התענוגים העיקריים, אז כשהבורא מתגלה הוא מתגלה וכולל את כל התענוגים האלה ועוד יותר תענוגים נוספים.
דורון: האם גילוי הבורא והכרת הרע הם היינו הך?
בגילוי הבורא יש לנו הרבה מאד מצבים הדרגתיים. קודם כל אם אני רוצה לגלות משהו, אני רוצה משהו לגלות. זאת אומרת, זה אני רוצה. השאלה היא האם יש לי חיסרון לכך? אני לא יודע מי זה הבורא. אז אולי יש לי חיסרון אבל חיסרון לא אליו בכלל. איך אדע? אומרים כך, "טעמו וראו כי טוב ה'" איך אטעם אותו? נאמר אם טעמתי פעם תה, אז זה בגלל שאמרת לי, "תטעם תראה כמה שזה טוב". אני סומך עליך כי אני מכיר אותך ואם אתה אומר שזה טוב וכדאי, אז אני טועם, זאת אומרת, אני משתמש בחיסרון שלך, לא בחיסרון שלי בכלל. יש לי חיסרון כללי להנות, אבל לא חיסרון דווקא לתה, את זה אתה נותן לי, אתה אומר לי, "יש כאן תענוג כדאי לך". אז אני בפעם ראשונה משתמש בחיסרון שלך, בפעם השנייה כבר יש לי חיסרון, כי טעמתי. זה כבר נרשם אצלי ברשימו, אני כבר עם הרשימו הזה, עם החיסרון הזה, אני יודע איפה אפשר לקנות, להשיג, להכין אותו. אני יודע כבר איך אני מגיע שוב לאותו החיסרון, וזה כבר עם החיסרון שלי לאותו התענוג.
אז יש כאן סדר פעולות. מה אנחנו עושים עם הבורא? איך אנחנו יכולים להצטייד ברצון אליו? החיסרון ההתחלתי חייב להיות. זאת אומרת, או שרע לי בחיים בצורה הפיזית, אוכל מין משפחה כסף כבוד ומושכלות, או שאחרי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות, אחרי המושכלות, אני רוצה להשיג את מקור החיים, אז יש לי חיסרון אליו, ואז זה לא מספיק, כי החיסרון הזה לא מעובד. אני רוצה משהו, אבל מה בדיוק אני רוצה? "משהו". ואז אני מגיע למצב שאני פתאום מגלה את עצמי שאני נמצא בקבוצה, יש מורה, הם מספרים לי איך להשיג את התענוג שאני רוצה. כך זה. ואז אני שומע בכולם, בכולם זאת אומרת, בחברים שאני צריך להתכלל מהם כדי לקנות מהם חיסרון, במורה שמסביר לי איך אני מייצב את עצמי כדי להשיג מילוי לחיסרון, ואז בצורה כזאת אני מתקדם. זאת אומרת, כמו שבמקרה שלנו עם התה, אותו דבר עם הבורא. אני עם החיסרון להנות הכללי שלי מגיע לקבוצה ולמורה, משתמש בחיסרון שלהם, לפי החיסרון שלהם אני הולך ומקדם את עצמי עד שאני מגיע לגילוי.
דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד
"כל סדרי הבריאה, בכל פינותיה ומבואה ומוצאיה, ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו, שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלוקיות כמו הרגשת רעהו."2
הוא אומר לנו כך, "כל סדרי הבריאה, בכל פינותיה ומבואה ומוצאיה, ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית.." והתכלית היא לגלות את הבורא, להרגשת הא-לוהות לכל אדם ואדם. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין, בכל רגע ורגע את מה שעובר בי, מה שאני מרגיש, מבין, שומע, רואה ומגלה בכל החושים, בכל המחשבות שלי, זאת אומרת, גם בלב וגם במוח, הכול מגיע מהבורא אלי דרך הנוסחה הגדולה של מערכת הבריאה, רק במטרה אחת, לתת לי בכל רגע ורגע הזדמנות להתקדם בצעד אחד להשגת הבורא. להרגשת הבורא. אם האדם מבין שיש לו את ההזדמנות הזו בכל רגע, הוא רק צריך לשים לב לכך, והוא כבר נמצא במצב שהוא פשוט משתמש בחיים שלו בצורה המועילה ביותר. להשגת אותה המטרה.
בן ציון: יש פה מוקד חדש שהאדם מפתח לעצמו, איך הוא יודע להתמקד דווקא על הרגשת הא-לוהות ולא על הרגשה אחרת. לכן התחלתי לספר שהיום המגע שלנו עם הקהל בהפצה, מפתח בתוכנו כאלה חושים ורגישויות נוספות.
אם עד עכשיו הייתי עושה פעולה מסוימת, נאמר שהייתי שותה כוס תה, או מדבר עם מישהו, אז הייתי מצפה לתוצאה מאותה פעולה. עכשיו פתאום התברר שמכל פעולה שאני עושה אני צריך לגלות את ההרגשה הזו.
במיוחד עם הקהל הזה, עם התלמידים שלך.
בן ציון: כן.
כשאתה יוצא להפצה, לחינוך האינטגראלי. אפילו בלי שום רצון לקבלה ובלי משהו.
בן ציון: נכון.
בכך אתה עוזר להם לגלות את הבורא.
בן ציון: אבל אני דווקא לא רוצה לשאול עליהם, אני רוצה לשאול עלי.
לא, אבל ודאי שהם מקבלים את כל הגילוי רק דרכך, כי אתה עליון כלפיהם.
בן ציון: אז אם אני רוצה לתת תשומת לב נכונה להרגשת הא-לוהות, כי אני נמצא איתם בשיחה או בהסברה.
אתה מלמד אותם איך להתחבר, איך להשיג את כוח החיים, חיים יותר טובים?
בן ציון: כן.
אתה מלמד אותם איך לגלות כוח החיבור ביניהם? כוח החיבור ביניהם הוא הבורא
בן ציון: אז זה בהגדרה. איך באינטראקציה שלי איתם, אני צריך לשים לב לכך שבאמת תתגלה לי ההרגשה הזאת. על מה אני צריך לשים לב כדי שהפעולה הזאת לא תסתיים רק במפגש טוב שבו העברתי לצד השני מידע כלשהו, וכך נפרדות דרכנו לטובה.
לפי החיסרון שהבורא מזמין בהם, להם מספיק רק להתקרב לטוב. על ידי כך שהם יתחברו ביניהם, יהיו כ"ילדים טובים" במעגל, בסדנה, בכל מיני פעולות הדדיות, כך הם יתקשרו. זו הדרגה שלהם ואם הם יעשו את זה, אז הם יתקדמו. אתה לא. כדי לספק להם את כוח השינוי אתה חייב להיות לפי הדרגה שלך בכוונה חדשה, אחרת, זה כבר לא כמו שהם מתחברים כדי להשיג חיים יפים, טובים. אתה הרי רוצה להשיג בורא. להשיג אותו, לא את ההרגשה הנעימה.
בן ציון: לא את ההרגשה הנעימה מהמגע שלי אתו.
כן, אלא שאתה צריך להשיג אותו, זה דבר אחר לגמרי. זאת אומרת אז אתה חייב לעלות לדרגה שלו כדי להשיג אותו, להבין, להרגיש. אתה צריך להיות במשהו כמוהו. רק במידה הזאת אתה תרגיש, תבין, תכיר אותו לפי החיסרון שלך. אם יש לך לכך נטייה, רצון אמתי, אז אתה צריך לעבוד עליו. הבורא הוא המשפיע, הטוב ומטיב. אתה לא רוצה להשיג ממנו נעימות, מילוי עם דברים יפים אלא שאתה רוצה להגיע ולהבין אותו איך שהוא פועל ועובד ועושה כל מיני דברים.
אז אתה צריך להשתכלל כבר בכך, לא לחשוב מה אני מקבל ממנו כמו התלמידים שלך האלה שנמצאים רק בהרגשת הטוב ורע, "תן לי טוב" וזהו. אלא שאם אתה רוצה להשיג אותו בעצמו, זו כבר איכות חדשה, אתה צריך להשתדל להיות כמוהו. להשיג אותו זה נקרא "להיות כמוהו". ואז אתה צריך עכשיו לדרוש ממנו שינוי שיהפוך אותך מהמקבל למשפיע, שתהיה כמוהו. במידה הזאת תתחיל להרגיש מה זה להיות בורא, מי זה הבורא. כך זה יקרה לך, איך תוכל להכיר אותו אחרת?
בן ציון: האם פעולת ההפצה עצמה אינה מזמנת את גילוי הבורא באיזו צורה? המגע שלי עם הקהל החיצון, לא פותח לי איזה חלון או איזה צינור לשם, שאם אני אשים לב, אני אגיע להידמות הזאת לבורא? הדרישה הזאת לבורא, איך היא מתפתחת כשאני בא דווקא במגע עם הקהל? הרי אנחנו מדברים בסיטואציה מסוימת, שאני בא עם הקהל. ופתאום דווקא אז יש לי דרישה לבורא.
כי הם מבקשים ממך.
בן ציון: מה הם מבקשים ממני?
נניח שהילד מבקש ממך צעצוע. הוא לא דורש ממך יותר כלום, הוא לא יודע איפה, מה, כלום, אתה יודע שאת הצעצוע הזה אתה צריך לקנות באיזו חנות. לחנות אתה צריך להגיע נניח ברכב, אז צריך לנסוע. חוץ מזה אתה צריך כסף, אתה צריך לדעת מתי החנות פתוחה, אתה צריך להכיר מערכת הרבה יותר גדולה ממה שהילד. הילד יודע, זה הצעצוע שאני רוצה שיהיה לי בידיים, וכדי להביא לו צעצוע אתה צריך להתחיל להכיר את המערכת, שדרכה אתה מביא לו צעצוע. זאת אומרת יש כאן כבר דבר גדול.
בזה שהילד מבקש ממך דבר קטן, זה עושה ממך מישהו שמשיג דבר גדול. נניח, אתה זקוק לכסף, אז אתה צריך לעבוד. אתה צריך להכיר את החנות שבה אתה יכול להשיג את הצעצוע, לדעת איך להגיע אליה, איך לקנות, איך להביא לו את זה בחזרה ולתת לו. בשביל זה אתה צריך להכיר את כל העולם, ולהיות בקשר עם כל העולם.
הילד מחייב אותך להיות בקשר עם המפעל בסין, ואחר כך יש אנייה שמביאה את זה, כי ברוחניות הכל זה בנגלה. אחר כך יש "חנות" שבה אתה קונה מהעליון שלך, איך אתה משיג את המ"ן כלפי העליון שאתה הולך לעבוד בשביל בעל הבית, ואז יש לך כסף שזה נקרא "מסך", כסוף, מִכְסה, מְכסֵה, וכולי.
זאת אומרת, התחתון מעורר אותך לפעולות גדולות, רחבות מאוד, שעל ידן אתה משיג את הטבע, את כל המציאות.
בן ציון: אבל זה לא כל כך ברור כמו שאתה מתאר. כי הקהל שאני פוגש, מדבר על חסרונות רגילים.
אני נתתי לך דוגמה על חסרונות רגילים, על ילד שרוצה רק דובי קטן, לא יותר מזה. לך תביא לו דובי. מה תעשה?
בן ציון: אני מבין, אבל עדיין זה אותו דובי.
לא. זה כסף, זו חנות, זה מפעל, זה איך עושים את כל הדברים האלו, איך מביאים אותם למצב שאתה יכול לקבל את זה מהחנות. הילד מפעיל אותך כדי להכיר את המערכת העליונה ממך.
בן ציון: נכון. אבל בפועל, בחיים, אני יכול ללכת ולקנות בחנות, ולהביא לו את הדובי הזה.
אתה לוקח את החיסרון שלו ועם החיסרון שלו, ועם החיסרון שלך, אתה עושה לו נחת רוח, ואתה הולך למקום עוד יותר עליון, שבו נמצא התענוג, ואתה מוציא את זה שם, ומביא את זה לתחתון, לכן אתה כבר צריך להכיר את המערכת כדי להתקשר לעליון ממך. זה מה שהתחתון מחייב.
כך אתה הולך ללמד את הקבוצה והם לא דורשים ממך יותר מ"מה זה שתיים פלוס שתיים" ואתה נתקע בזה, כי אתה צריך לדעת את הדברים האלו, והם אינם בך ואתה צריך לפנות לעליון.
בן ציון: איך מזה שיש חסרים שונים בכלכלה, בית וכולי, אני פתאום לוחץ על המעלית של הבורא דווקא? כי התלונות הן על דברים ארציים. איך זה מפנה אותי דווקא לבורא?
אין כאן הבדל בין רוחניות לגשמיות. לכן היום אנחנו לא יכולים לפתור אף בעיה על ידי המערכת הגשמית, כי המערכת הזאת הפכה להיות למערכת הרוחנית. מה זה "רוחנית"? קשורה בקשר אינטגרלי. כל עוד המערכת הזאת לא הייתה קשורה, היא נקראה "העולם הזה". וכשעכשיו המערכת הזאת מתחילה להיות קשורה בכל האיברים והחלקים והפרטים, היא כבר נקראת "העולם הרוחני". רק, "העולם הרוחני השבור". למה שבור? כי אנחנו לא מסוגלים לנצל אותו, להשתמש בו בצורה הנכונה כמו במערכת אחידה כי אנחנו לא אחידים.
עכשיו מתגלה בעולם שלנו מערכת עליונה, קשר אינטגרלי בין כולם, זה נקרא "מערכת עליונה". ואנחנו, הפריטים שבמערכת הזאת, לא אינטגרליים, לא רוצים להיות בקשר הדדי שבו כל אחד פועל בשביל האחרים. זה נקרא "קשר אינטגרלי". ואז יוצא שאני לא מיועד לאותה מערכת שאני נמצא בה. שם אני מגלה את עצמי ככוח השבור, הפריט השבור שלא נמצא בקשר נכון עם אחרים.
מה לעשות? אם אני לא אתקן את עצמי אני אסבול כל יום יותר ויותר כי המערכת הזאת בקשר אינטגרלי, מתגלה בינינו כל יום בעוצמה יותר ויותר גדולה.
דורון: יש הרבה קבוצות במיוחד בחוף המערבי של ארצות הברית, שהתנסו בהרבה סדנאות של הניו אייג' והם מתחברים על בסיס של פעילויות חיבור, גשמיות אבל בחיפוש של קשר. היום אנחנו נפגשים עם קהל כזה, איך לדאוג שנעביר להם את החיבור האמתי? שירגישו הבדל בין מה שהתנסו בו עד כה, לבין מה שאנחנו מדברים עליו?
אם אתם לומדים אצלנו, יחד עם כולנו, אתם מקושרים לרשת העליונה. ולכן במה שאתם מעבירים לתלמידים שלכם, אתה מעבירים להם את חוכמת הקבלה רק בצורה של המילים דעולם הזה, במה שנקרא "מילים דעלמא". במילים האלו וודאי שאין בורא, ואין ספירות ופרצופים ועולמות ואין עלית המ"ן ומ"ד ואבא ואמא וזו"ן וכל התופעות האלה, אלא אנחנו מדברים על אותם הדברים רק בצורה פשוטה, 39.26אבל אלה אותן הפעולות, אותן ההפעלות.
העולם שמתגלה עכשיו בעולם שלנו, הוא אחד. אחרי אלפי שנות התפתחות שהתגלתה רשת בדרגת דומם, צומח, חי, העולם התפתח בהתאם לכך שהתגלתה רשת שקשרה את כל החלקים. היקום, אחר כך כדור הארץ, ומערכת השמש, הצומח על פני כדור הארץ, אחר כך עולם החי על פני כדור הארץ, אחר כך בני האדם. מאיפה באה ההתפתחות הזאת, האבולוציה הזאת? היא באה מתוך זה שהרשת כל הזמן התגלתה יותר ויותר כרשת אינטגראלית, אבל בדרגות הדומם. אז כל החלקים של הדומם התחילו להצטבר ביניהם ולבנות גושים, מערכות. אחר כך הרשת האינטגראלית נעשתה יותר ברורה, מגולה, ואז התחילו התקשרויות בין האטומים למולקולות חיים, ובנוסף לכך קיים גם נושא הפסולת, וקליטת החומר, וכן הלאה.
זו מערכת עוד יותר מסובכת, עוד יותר מורכבת, וכך היא חייבה את החומר, להתחיל להתקיים בצורת הצומח. המערכת התחילה להתגלות והתגלה הקשר בין הפרטים שהתחילו להיות גופים חיים, והקשר ביניהם עוד נעשה עוד יותר מורכב. ובינתיים הקשר בין הדומם, לצומח, לחי, נעשה מורכב בשלוש הרמות האלה, כי הדומם משפיע על הצומח, הצומח משפיע על החי, והחי משפיע בחזרה לצומח ולדומם. זה פשוט מאוד. ואנחנו רואים את זה בעולם שלנו, יש המון סיבות כאלה.
קראתי לא מזמן מחקר, בתחילת המאה ה-20 הרגו זאבים בפארק ילוסטון שבאמריקה, פשוט הכחידו אותם לגמרי. התחילו להתפתח כל מיני סוגים של איילים. האיילים האלו אכלו את כל הצומח שיש בו מזון לא רק לציפורים, אלא לדובים. כי דובים לא יכולים לחיות בלי גרגרי יער למיניהם, ואז הדובים התחילו למות. זו שרשרת ארוכה מאוד שאם אתה מפר אותה, זו בעיה. זה היה הקשר בין החי לצומח ושוב לחי, ואחר כך לדומם, והתחילו שם גם בעיות עם האדמה עצמה, כי הצומח התחיל להיעלם, אז האדמה הפכה להיות שוממה וחולית, אנחנו מגלים את זה יומיום.
במה מדובר? המערכת היא כללית, היא כולה אינטגראלית, ומאיפה באה כל האבולוציה? מהכוח הפנימי, כי הרשת הזאת היא יותר ויותר מיתקנת, ומגיעה לפי התכנית שלה עד גמר התיקון, והיא חייבת לגלות את עצמה ולהראות שהיא כולה רשת אחידה, כוח אחד. אבל כשהיא מתגלה היא מתגלה בדומם, וצומח, וחי, בצורה הכרחית, זה נקרא "הטבע.
כשהיא מגיעה לבני האדם, אז גם הם עוברים התפתחות בדומם, צומח, וחי של בני אדם, ועל ידי זה שהרשת מחייבת אותם, דוחפת אותם להתפתח, הם מתפתחים בלי לשאול את עצמם מה קורה. הם נדחפים להתפתחות, ואז במקום משפחה, הם בונים כפר, במקום כפר, הם בונים עיר, במקום עיר, הם בונים מדינה, במקום מדינה, הם בונים את השוק המשותף וכן הלאה. עד שמתחילים להגיע למצב שהרשת הזאת מגלה את עצמה ככזאת שהיא כול כולה קשורה בצורה אינטגראלית. "אינטגראלית" זאת אומרת, שאין בה שום פריט שלא קשור לכולם, ממש כך.
ואז זו בעיה, כי הגענו למצב שהאדם צריך להתחיל להכיר את המערכת, ומכאן והלאה, אם זה יהיה ללא התערבות רגשית, שכלית, הכרתית של האדם, אז המערכת הזאת תמשיך להתפתח לפי המצב שלה, אבל זה יקרא "בעיתו", היא תביא לאדם ייסורים בזה שהוא לא מתאים להתפתחות. עד עכשיו הוא היה מתאים להתפתחות, איכשהו סבל אבל התפתח, הסתדר, היה יכול לברוח מכל מיני בעיות, כי כך הרשת הייתה מקדמת אותו כמו כל דומם, וצומח, וחי, כי אנחנו מתקדמים רק על ידי מכבש ההתפתחות.
אבל עכשיו לאדם יש בעיה, כי כל העבודה שלו עכשיו ברשת הזאת, היא לא סתם איך למצוא לעצמו מקום יפה וטוב, זה לא יעזור לו. אתה כבר לא נמצא בדרגות דומם, צומח, וחי, אתה נמצא בדרגת המדבר, אתה חייב לדעת איך אתה מתפתח, למה, בשביל מה, איך המערכת עובדת, להכיר אותה יותר, ולהיות בה כחלק האינטגראלי. זאת אומרת, אתה צריך לפתח עכשיו רגש ושכל לאותה מערכת, להיות בה מרכיב תבונתי.
בן-ציון: אז כל הבעיה שלנו היא להבחין ברשת הזאת?
נכון. וחוץ מלהבחין, לדעת איך משתתפים בה בצורה כזאת שאני פתאום מגלה את הרשת הזאת שהיא כולה אחידה, ואני לא. אני לא רוצה לחשוב על כל אלפי הפרטים שיש במערכת. בשביל מה לי שבעה מיליארד אנשים? יש מיליארדי חיות, מאות מיליארדי צמחים, שלא לדבר על כמה דומם יש, וכן הלאה. בשביל מה לי לדעת את כל הדברים האלה. איך אני בכלל יכול לשנות את היחס שלי אליהם? לא בא לי בכלל, מאיפה יהיה לי דחף? תאר לעצמך מה יהיה אם אנחנו לא נתחיל לגלות את זה כמו שזה מזדמן לנו היום, אילו צרות אנחנו יכולים לקבל כדי בכל זאת להתחייב לעשות את זה.
דורון: אני רוצה לחדד את השאלה שנשאלה. זה לא אנשים שאומרים "אנחנו לא רוצים להתחבר, לא מעניין אותנו". אלו אנשים שכבר מרגישים את עצמם, "אנחנו רוצים שלום, אנחנו רוצים קשר טוב עם אחרים".
למעשה השאלה היא, אם מתחברים בקבוצות אחרות של קאוצ'ינג, ניו אייג' וכדומה, מה ההבדל בינם לבינינו? הם לא מכירים את המערכת הכללית, בקואצ'ינג הם לא יכולים להתאים את האדם למערכת הכללית, ללמד אותו עקרונות שעל ידם הוא ידע איך להתקשר לטבע, ולהצליח במצב הנוכחי המתגלה. ואנחנו כן, כי יש לנו הכרת המערכת, הבנת המערכת, אנחנו נמצאים איתה בקשר, והקטן שלומד מאיתנו הוא מקבל דרכנו הזנה, הבנה, וכך הולך ומתפתח. דרכנו יש לתלמיד שלנו קשר עם הרשת עצמה.
דורון: איך אני מתקן את עצמי בקשר עם הסביבה בחינוך אינטגראלי? מה זה הקשר הנכון שלי עם הסביבה?
זה "ואהבת לרעך כמוך". זה פשוט מאוד, יש במערכת האינטגראלית כלל אחד, איך יכול להיות משהו אחר? רק אהבת הזולת וזהו, אין לי כלום. ומה זו אהבת הזולת? זו לא אהבת הזולת, בעצם אני אוהב את עצמי, ואני נקשר לחלקים שלי שרק למראית עין, לעין השקרית שלי, נראים לי חלקים זרים, ההפוכים, השנואים, הרחוקים ממני. אבל בעצם אם הייתי מסתכל עליהם בעיניים הנכונות, המתוקנות, הייתי רואה שזה חלק עוד יותר יקר מעצמי.
בן ציון: בקטע מספר 3, אומר הרב קוק:
"כל זמן שיתאים האדם את חייו לחיי הטבע הכללי, ימצא אושר ושמחת לב."3 זה בדיוק מה שטענו עכשיו.
נכון.
בן ציון: נמשיך לקטע הבא ופה בעל הסולם מעלה את הבעיה:
"אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו... אלא שאינו יודע ומרגיש זאת."
זה נכון. אנחנו נמצאים באותה מערכת שדיברנו עליה. המערכת הזאת רק מתגלה יותר, אבל עדיין לא בצורה שאנחנו יכולים להכיר אותה ואת הכוח שפועל בה, שזה הבורא.
בן ציון: והעובד הזוכה למגע עמו... נעשה מתוך כך טבעי ביותר, ופשטן ביותר... ומבין את כל האנשים, ומעורב עמהם מאד, ואין קרוב וטבעי לההמון ממנו... ואין להם אח קרוב כמוהו."4
אז זה בדיוק המצב עכשיו שבו אמרנו שקהל של לומדי הקבלה, תלמידי הקבלה, מתערבבים בצורה רחבה עם קהל אחר.
אנחנו למדנו את המערכת העליונה והגענו למצב שבעצם אנחנו מכירים תיאורטית, פחות או יותר, מה קורה, כדי להשיג עכשיו את הכוח העליון שפועל באותה מערכת, לגלות את המערכת עצמה ואת הכוח שפועל בה, מה שנקרא האור העליון. אנחנו חייבים לגלות את המערכת הזאת בפועל. ומגלים אותה בפועל רק בתנאי שאנחנו פונים לתחתונים ונהיה מעבר בשבילם. אחרת כולנו נמצאים בצורת נקודה בלבד.
אם אתה רוצה לגדול, אתה חייב שיהיה לך חיסרון נוסף מלמטה, מהתלמידים או ממישהו זר, שאתה רוצה לספק לו משהו על המערכת האינטגרלית. ואז יש לך אפשרות לפנות ולקבל משהו, אחרת לא תוכל לגדול.
אנחנו לומדים את זה במערכת עצמה, כשאנחנו מדברים על זו"ן, אבא ואמא. אבא ואמא דאצילות נמצאים בו"ק, בקטנות, לא מושכים אור, יש בהם אפס אור. כל המערכת נמצאת כאילו בדממה, כמו רכב כבוי. איך אתה מוצא את המנוע אם הוא לא עובד? אתה צריך להפעיל אותו. להפעיל אותו אפשר רק על ידי החסרונות מהתחתונים. כי כל הפרצופים בכל העולמות נמצאים בהמתנה, כשאין בהם כלום, כי לא רוצים שום דבר לעצמם.
בן ציון: בעצם למה הם ממתינים?
הם ממתינים לחיסרון של התחתון. אני לא יכול ללכת עם החיסרון שלי לבורא. מה אני אבקש ממנו? תתגלה? זה האגו, הרצון לקבל. "אתה תתגלה, כדי שאני אהנה ואת ההנאה הזאת אני אכוון אליך."
בן ציון: ברור, זה לא עובד.
זה יעבוד פעם, אבל איך אתה יכול להגיע למצב שזה יעבוד? אם אתה מקבל חיסרון מלמטה ורוצה לשרת מישהו למטה, אז מגיע לך לקבל מילוי בשבילו, ואז אתה "כבכור, נוטל פי שניים"5, רק בצורה כזאת זה עובד.
בן ציון: אבל יש פה עבודה של תרגום, אני לא יכול לבקש ממנו, "תן לי כסף למישהו שחסר לו כסף".
למה כסף?
בן ציון: כי אנחנו מדברים על "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". גילוי הבורא, לא דברים אחרים.
אז למה הבורא צריך להתגלות בכסף?
בן ציון: לא, הוא לא צריך להתגלות בכסף. איך מחיסרון או מבעיה בדברים שהם על פני הארץ, זה מוביל לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה? איך זה עובר ממחסור לדברים גשמיים להתגלות רוחנית או משהו ברמה אחרת?
זאת אומרת, אם אני נפגש עם קבוצה שלה בעיה משותפת, נניח אנשים שאין להם בית, ואנחנו ביניהם, מתקשרים בינינו, כולנו מתקשרים. ובונים חוג חם, טוב, חזק. ומתחילים להרגיש את עצמנו מחוברים. ומרגישים שבקשר בינינו אנחנו מגלים איזה חום, איזו אהבה, חיבה הדדית, משהו ששייך לאור העליון. אתה שואל כך, כשאני מארגן את החוג, איך אני מביא לאנשים האלה את מה שהם רוצים? אני נמצא שם יחד איתם בהשגת אותו הכוח הכללי המשותף ביניהם.
השאלה שלך היא, האם בזה שאנחנו מתחברים לכזה חוג ואנחנו רוצים שיקרה לנו משהו טוב בעולם הגשמי, זה יקרה? נניח מתפללים שיהיה לנו בית, האם זה יקרה או לא? חייב להיות כאן מישהו שיודע לקשור את החסרונות האלו עם חיסרון להשפיע נחת רוח לבורא. אם כאלו אנשים נמצאים יחד, וודאי שהאדם שנמצא בקשר עם חסרי הבית האלו, ידע איך להעביר להם את הכוח העליון, האור העליון. זה נקרא להיות "אור לגויים", בדיוק.
ואז אתה חושב שיחסר להם בית או לא? לא יחסר. איך יכול להיות שפתאום יהיה להם בית, אם לא היה להם קודם? הוא ינחת מהשמיים? או שפתאום יגיעו אליהם קבלן וארכיטקט וירצו לבנות להם את הכל? אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, הכל תלוי בכלים של האדם. גם העולם שלנו מצויר שם, בכלים של האדם.
אם האדם ישנה את הכלים שלו, הוא יקבל את כל העולם בצורה חדשה. פתאום יתגלה לו באיזו צורה שיש לו הזדמנות לעבור לדירה אחרת. האם הוא עבד בשביל זה? לא. הוא צריך לעשות בשביל זה פעולות מיוחדות? יכול להיות שלא. איך זה קורה? לפי גילוי הבורא לנברא שבעולם הזה.
אתה מסתכל עלי כאילו שלא למדת אף פעם את המאמר "גילוי והסתר של ה' יתברך". כשאני מסתכל עליך כשאני מתוקן, אני רואה אותך מתוקן, יפה, עשיר, חכם, מוצלח, בעל עסק גדול, עם חשבון בנק מנופח, בריא, מלא כוח חיות, חיים, עם יאכטה ועוד כל מיני דברים. כשאני מקולקל בצורה הרוחנית, אני רואה אותך הכל ההיפך, ממש כך. איך זה יכול להיות? האם אתה משתנה או אני משתנה? אם אני משתנה, אתה משתנה.
בן ציון: כלפיך.
בהשגה שלי זה כך. לכן אם בקבוצה הזאת נשתנה לחיבור בינינו, כל העולם שלנו ישתנה. אנחנו נראה את כולם, את כל החברים שלנו, בריאים, מצליחים בכל הדברים, יהיה להם הכל.
האם העולם שלנו דורש תיקון אחר חוץ מזה? נניח שניקח איזו עיר, נתחיל לעבוד בה בצורה כזאת, נארגן את כולה מעיר נידחת, עיר פשעים, לעיר של צדיקים. אנחנו נגלה אחר כך שלכל אחד יש גינה ובית ומכונית וכל טוב, ממש יושב תחת גפנו, מתחת לעצים ושומע את ציוץ הציפורים, כן או לא? לפי הסיפור הזה, בטוח שכן.
זה ציור. הציור הוא לא גשמי, אין גשמיות. העולם הרוחני מצטייר בנו בצורה שאנחנו קוראים לה "גשמית". ואם אנחנו נשתנה, אנחנו נגלה במקום הצורה הזאת, צורה שנקרא לה "רוחנית". אבל גם גשמית וגם רוחנית תלויה רק בתכונות שלנו. לא מגיע לי היום לראות יותר ממה שאני רואה לפי התכונות שלי.
אבל זה לא מגיע לי. ברגע שאני מתקן את עצמי, אנחנו מדברים על עשרת האנשים האלו, אנחנו נרגיש את עצמנו חיים בעולם שכולו טוב.
בן ציון: במגע בין לומדי חכמת הקבלה, שיש להם חיסרון כלפי מעלה, לבין האנשים שיש להם חיסרון כלפי מטה, איך זה יוצר את התגובה הזאת ?
כי אני מוסיף לחיסרון שלהם כוונה. יש להם חיסרון שהבורא נתן להם, והם עושים התגברות על החיסרון הזה בזה שמוכנים לשבת בעיגול ולהתחבר ביניהם. ולא מגיעה להם כוונה יותר מאשר שיהיה לנו טוב, כוונה אגואיסטית פשוטה, חומרית, ארצית. אבל אני מארגן אותם כך שיש קשר ביניהם, הם כמו ילדים שלי. מספיק קשר גשמי ביניהם, ואני מוסיף לזה את האהבה שלי ואת הכוונה הרוחנית שלי, והם יקבלו את העולם הטוב, ואני מרוויח על ידם מדרגה רוחנית.
בן ציון: איך אני מרוויח מדרגה רוחנית מהפעולה הזאת?
כי אתה מעלה מ"ן משלהם, אתה כבר פונה לבורא, אתה מביא את הנשמות הללו לתיקון, אתה מחבר אותם למערכת הכללית. הם עושים פעולה חומרית בחיבור, זה מספיק כדי להיות ילדים טובים שלך, נשמעים, ואתה כבר מחבר אותם למערכת הכללית הרוחנית. לזה אין להם כוח, זה נקרא להיות בממלכת כוהנים, הם לא מסוגלים, גם לעתיד לבוא לא יהיו מסוגלים, רק אתה תצטרך לעשות את העבודה הזאת. ואנשים שנמצאים בקשר עם הבורא בעולם, הם מיעוט קטן. ולכל היתר לא יחסר קשר עם הבורא, כי יש להם את האנשים שבונים בהם את הקשר.
דורון: אם כך, עם איזו כוונה אנחנו צריכים לגשת, כשאנחנו יוצאים ומפיצים את החכמה או את החינוך האינטגרלי, מה צריכה להיות הכוונה יותר מכל כוונה אחרת?
לעשות נחת רוח לבורא. דיברתי על זה במשך כל השבוע. שאנחנו צריכים להוסיף את הכוונה הזאת לכל הפעילות שאנחנו מבצעים עכשיו.
בן ציון: את הפוקוס הזה עשינו פה בינינו בסדנאות.
זה חשוב דווקא עכשיו, כשאנחנו מטפלים בקהל החיצון, להוסיף לזה כוונה שהיא אופיינית רק לנו.
בן ציון: למה אנחנו אומרים שהרגשת הנעימות או כל מיני תענוגים אחרים, בזמן פעולה עם הקהל או עם הקבוצה שבה אנחנו רוצים לטפל, הם ההצלחה? הלא אמרנו שהצלחה פיזית כביכול נוגדת לכוונה, נוגדת להצלחה להשיג את הכוונה להשפיע לבורא, כי אנחנו צריכים להעביר את הפוקוס מזה לזה.
אצלם הכוונה היא ברמה שלהם, אבל הם בכל זאת מתגברים על הרצון שלהם, הרצון שלהם הוא אגואיסטי. מצד אחד, אדם רוצה חיים טובים, מצד שני אומרים לו שכדי שיהיו לו חיים טובים, הוא חייב להתחבר עם אחרים, הוא חייב לוותר על האגו שלו, על הייחודיות שלו. "אתה חייב להרגיש כאיש אחד בלב אחד, אתה חייב להיות בערבות איתם, אמנם בערבות גשמית, אבל בערבות".
ואתם צריכים לוותר על הרבה דברים בעולם הזה, נניח, לכולנו יהיה אותו דבר. זה לא פשוט, אם תתעמק במה שאנחנו מדברים, אתה תראה כאן את כל המדרגות העליונות הרוחניות. אתה צריך לוותר על כל מה שיש לך כלפי הזולת, חוץ מעל הקשר עם הבורא, שבינתיים אין לך עליו שום מושג.
מוותרים על הכל, כי האהבה, "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת ההיפך ממה שהיה לך קודם. מה זה "כמוך"? קודם רציתי שיהיה לי טוב ולך פחות. או אפילו רציתי שיהיה לך רע, גם מזה יהיה לי טוב. עכשיו אני צריך לרצות הפוך, לרצות אפילו שיהיה לי רע, רק שלך יהיה טוב. תראה איזה מין ביטול האגו, בלי להזכיר בורא, בלי להשתמש במילים מרוחניות. אנחנו כבר מדברים על כך שאתה מהפך את הטבע, ורק מתוך כך שביטלו את האגו כדי לעשות עוד צעד אחד לקראת לעשות נחת רוח ליוצרו.
זאת אומרת, הם כבר נמצאים פעולת השפעה הדדית אחד כלפי השני, ואת הכוונה שמזה תהיה הכרת הבורא שהבורא לא נתן להם, את הנקודה הזאת אתה מוסיף. רק את זה אתה צריך להוסיף, ואת כל היתר הם יעשו.
כמו שכתוב בישעיהו הנביא, "יקחו בני ישראל אומות העולם על כתפיהם להביא אותם לירושלים לבנות בית המקדש". דווקא בזכותם אתה תעלה לנקודה שנקראת "ירושלים", "יראה שלמה", ותבנה שם כלי שלם, "בית מקדש", בזכותם. הם רק מעלים אותך על הכתפיים, בלי "ראש", אין להם ראש, ישראל נקרא "לי ראש". מזה אתה יכול להבין לאיזו עבודה הדדית אתם מגיעים.
בן ציון: האינטראקציה שלי איתם היא בכך שאני מרגיש אותם, הרי אנחנו מדברים על רגש, אנחנו מרגישים אחד את השני. אני מרגיש מה חסר להם, וכתוצאה זה מעורר אצלי משהו אחר שלהם אין. האם זו נעשית פעולה אוטומטית?
כל אחד על פי הרמה שלו. אם התחתון מעלה מ"ן, אז העליון מרגיש את המ"ן של התחתון, הוא מרגיש את המ"ן הזה פי מיליארד יותר.
בן ציון: האם המערכת עובדת כך שבזמן שזה מורגש אצלי, זה כבר אוטומטית קורה במערכת?
זה קורה אוטומטית. הקשר שלך עם התחתון, על פי ההפרש בין המדרגות, בך מורגש כמו דרך אמפליפאייר, הוא מעלה מ"ן בכמות ובאיכות אחרת לגמרי, אבל בהתאם לתחתון. כמו כשילד קטן מבקש מוצץ, אז אבא יודע, "בשביל מוצץ אני צריך כך וכך לעבוד, לקנות שם ושם. ואם הוא מבקש דובי, אז הוא כבר צריך משהו אחר בהתאם לזה. אבל הפער בין המדרגות הוא עצום.
בן ציון: האם אני צריך רק להיפגש איתם וזהו?
לא. אתה צריך לטפל בהם, אתה צריך להביא אותם לכל מה שהם מסוגלים להגיע, בהתאם לחיסרון שהבורא מעורר בהם.
בן ציון: זו עבודה רבה.
זו עבודת הכוהנים.
בן ציון: אחד הדגשים שנתת בעניין השפעת נחת רוח ליוצרו, הוא לא לשים לב להצלחה הפיזית, להצלחה הגשמית בפעולת ההפצה, אלא לתת דגש על השפעת נחת רוח ליוצרו.
נכון, כי זאת המטרה. אבל הם משתתפים במטרה הזאת בצורה פסיבית, הם עושים חצי מהדרך, הם מבטלים את האגו שלהם למען חיים טובים, עד כמה שהרשימות שבהם מתממשות.
בן ציון: כשאנחנו יוצאים לפעולת הפצה, נניח מחלקים עלונים, מדוע התענוג מהצלחת חלוקת העיתונים, וזה שאני נהנה מהפעולה הזאת, מפריע לי להתמקד בלחשוב על השפעת נחת רוח ליוצרו?
כי אתה נהנה מזה.
בן ציון: האם זה חוסם אותי?
בטח, זה מנתק אותך מהבורא. אתם חושבים שאתם גיבורים, שאתם גדולים, שאתם לא זקוקים לבורא. גם את השלב הזה צריכים.
בהתחלה מלמדים את הילדים, על מנת לקבל פרס, ואחר כך כשיתחכמו חכמה יתרה, אז מגלים להם רזי לאט לאט.
בן ציון: הרבה פעמים כשאתה מוציא אותנו לפעולה ומדריך אותנו, אתה אומר "תצליחו כמה שיותר", זאת אומרת, אתה מאחל לנו בהצלחה. על איזו הצלחה אתה מדבר?
הצלחה לכל אחד במה שהוא מתכוון, העיקר שיצליח ויהיה שמח. אם אתה תהיה שמח מזה שחילקת אלף עיתונים במשך היום או הערב או הבוקר, אז תשמח בזה. מישהו אחר ישמח בזה שהוא חילק איזו כמות עיתונים, אבל בכל חלוקת עיתון ועיתון הוא חשב לעשות טוב לאותו האיש שלו הוא נותן. השלישי שמח מזה שהוא התגאה בין החברים שהוא חילק כל כך הרבה. הרביעי, נהנה מכך שיש לו היום דחף וכוח לצאת לקהל ולחלק, כי נניח שהוא ביישן. החמישי אולי באמת חושב, "מתי הבורא יתגלה סוף סוף, אני כל כך רוצה לגלות אותו כבר כמה שנים". והשישי והשביעי אולי חושבים אפילו, "אולי שאפשרי על ידי כך שהבורא ייהנה ממני. וגם על כך שהוא ייהנה ממני יש לי כל מיני חשבונות, "אם הוא נהנה ממני, מה יש לי מזה? שהוא ירשום שזה ממני".
בן ציון: המדרגה הבאה שעליה אנחנו מדברים היא לעבור מהתענוג הנוכחי, אבל למה אנחנו עוברים? ואם להשפעת נחת רוח ליוצרו, אז איפה במפגש הזה יש לי נתיב שבו אני הולך להשפעת נחת רוח ליוצרו ולא פשוט נהנה מהפעולה?
חייב להיות חיסרון. אני לא יכול פשוט לומר לך, "תעשה כך, וזה יהיה לנחת רוח לבורא, או תעשה כך, ומזה לא יהיה לו נחת רוח". החיסרון חייב להיות קודם.
בן ציון: מאיפה בא החיסרון?
צריך להתעורר באדם חיסרון מכך שאכפת לו הקשר שלו עם הבורא. שלא אכפת לו מה שקורה לו, אלא אכפת לו מה שקורה לבורא. מאיפה אני לומד את זה? מהיחסים ביני לבין החבר. אני צריך להגיע למצב שאני מוותר על הכל בשביל החבר. וקודם לכן המצב היה הפוך, קודם רציתי שיהיה לו רע, "מגיע לו שיראה עד כמה שאני יותר חזק ושולט עליו", ופתאום אני מתחיל לאט לאט לגלות יחס אחר.
אני חייב להגיע למצב שאני אשמח בזה שאותו האדם שאני לא אוהב ואפילו שונא, יצליח. מצב ההפוך מהמצב הקודם, למצב שאני אוהב אותו כמו שקודם אהבתי את עצמי ושנאתי אותו. שאני אסבול במידה הזאת שרציתי קודם שהוא יסבול, ושהוא ייהנה במידה שאני רציתי ליהנות ממנו, לדרוך עליו. זה באמת הפירוש של "ואהבת לרעך כמוך", כמו שהיה קודם, שהשנאה תתהפך לאהבה הדדית. זה מה שחשוב. ואז מתוך כך שאנחנו נמצאים בקשר כזה עם החברים, מתוך כך אנחנו יכולים להגיע ל"מאהבת הבריות לאהבת ה'", אנחנו יכולים להגיע לאותם היחסים עם הבורא. זו כל התמונה.
בן ציון: מה ההבדל בעבודה שלנו, איך משתלבת העבודה עם הקהל בהפצה והעבודה בין החברים. זאת אומרת, איך הכול עובד כמנגנון אחד?
יש כאן כל כך הרבה שאלות ואין חכם כבעל ניסיון. יש דברים שאני בעצמי לא יכול להגיד. אני יודע את הכללים, אבל לא עברתי את זה בעצמי, ולכן אני לא יכול לספר לך עכשיו על הפרטים שאתם תעברו אחר כך. אנחנו נלך יחד וכשאני אזהה את הפרטים האלה ודאי שאני אדע לדבר עליהם, כי אז יהיה לי חיסרון מכם. לכן אני עדיין נמצא לידכם. כאשר תוכלו ללכת לבד, אני כבר אקח חופש. בשביל מה לי להיות כאן אז?
בן ציון: ציטוט מספר חמש.
"מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדביקותו ית'." בעל הסולם כתבי הדור האחרון.
יש שתי עבודות לאדם. תפקיד אחד, לעשות בעצמו נחת רוח לבורא, בצורה ישירה. והתפקיד השני, להיות המקשר בין הבורא לתחתונים, לשרת את האחרים. בהתאם לזה, יש סוגי נשמות שנמשכים יותר, לפי המבנה שלהן, להשפעה לבורא, או כאלה שבנויים כך שנמשכים לתיקון התחתונים מהם. יש כאלה ויש כאלה. אבל בכל זאת, בכל אחד יש משהו מזה ומשהו מזה, בכל מקובל.
אנחנו לא נוכל להיכנס לזה עכשיו, אבל בכל מערכת יש דבר כזה. מי שלמד מערכות טכניות מבין שזה ממש כך, גם במערכות האלה. כי כל המערכות זהות.
בן ציון: הקטע הבא, קטע מספר שש.
"חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שרשים, המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה". (מתוך "מהות חכמת הקבלה")
אנחנו מגיעים לסוף התוכנית, "גילוי הבורא בעולם הזה", האם אתה יכול לסכם.
אין יותר איפה לגלות את הבורא, רק בין הנבראים. לכן קודם עלינו לבנות את הקשר בינינו ואחר כך עם כל העולם, בהתאם לתנאים שהבורא עכשיו מגלה, כדי שהוא יוכל להתגלות. אנחנו לא יכולים לגלות אותו בקבוצה קטנה, אלא ביימנו אנחנו חייבים לגלות אותו ממש בכל העולם, זה התנאי של הדור שלנו, כך הוא נותן.
ואכן אנחנו נמצאים בדור, "מבקשי פניך", אבל כל זה יתגלה אך ורק בתנאי שאנחנו נצא להפצה רחבה, כמו שאני רואה עכשיו את הקבוצות, יש בהם גברים, נשים, ילדים, באמת נעים לראות, אני רואה את מולדובה, אוראל, ריגה, נרבה, אודסה, סמורין, מינסק, נירנברג, אלמאטי, טביליסי, פלורידה, סן פרנסיסקו, רוסטוב דון, ברלין, סן פיטרבורג, מוסקבה. וילנוס, טלין, סטוקהולם, נקולייב, חרקוב, בוגוטה, דגוופילס, חרקוב. המון קבוצות.
זה הכוח שלנו שעל ידו, אנחנו מתקשרים אליו. אני בטוח שבהתפתחות הזאת שהתחלנו, בהפצה הרחבה, עם החינוך האינטגראלי, מיום ליום נתחיל לגלות עוצמה והכרה והבנה במה שאנחנו עושים, כמו שכותב בעל הסולם ובמה שאנחנו לומדים. אני בטוח שהישועה קרובה.
בן ציון: לסיכום אתה יכול לתת עצה או איזה מיקוד לכל החברים בקבוצות שעכשיו ציינת אותן, איך עכשיו, בעולם הזה, לגלות את הבורא ולא משהו אחר?
אנחנו צריכים, כמו שבעל הסולם כותב במאמר ערבות, להיות ישראל, ישר-אל. התפקיד הוא לכוון ישר לבורא, כי אני צריך לשרת את כל העולם, להיות אור לגויים. ואנחנו באמצע, בין הבורא לכל העמים. ישר-אל כלפי הבורא ואור לגויים כלפי הנבראים. זאת העבודה שלנו. ויחד נצליח.
בן ציון: השיעור יעלה בארכיון הקבוע, במקום שמורידים את השיעור, שם יורידו גם את הטקסט.
תשלחו שאלות על מה שעברנו ותהיו מוכנים לתוכניות הבאות. אני מקווה שאתם תבינו קצת יותר ותיהנו מהשיעור.
(סוף השיעור)