צעדים ראשונים בקבלה

חיים ומוות

שיעור 10.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

גלעד: היום, אחרי שעשינו הרבה הכנות אפשר לדבר על נושא שאני משוכנע שכל אדם עלי אדמות יתעניין מאוד לשמוע, הנושא של חיים ומוות. אולי נתחיל דווקא ברמה הפשוטה ביותר של החיים שלנו, הגוף שלנו. כולם יודעים, זה ברור, שיש איזו התחלה ויש איזה סוף, וכולם מפחדים מהסוף הזה.

הלא ידוע, אולי מזה מפחדים.

גלעד: גם לא ידוע וגם רואים מה קורה לעוף ששוחטים אותו, מה קורה לבהמה ומה קורה לאדם שמת. אדם לא רואה במהלך חייו שום דבר אחר אלא את הגוף שלו. הוא לא רואה את הנשמה, הוא לא רואה את הנצחיות ולכן הוא מפחד מזה.

כי נראה לו שהוא מאבד את זה וזהו, זה איבוד של הגוף החי.

גלעד: ועדיין אני חושב שאדם אמור לחשוב, "אז מה אני עושה בחיים האלה?"

אז בשביל מה החיים עצמם?

גלעד: בשביל מה הם קיימים?

כן, הטבע שהוא כל כך חכם, פיתח כל כך הרבה מערכות כדי להחזיק את הגוף המסכן הזה, שישים, שבעים, שמונים, מאה שנה. בשביל מה? אם הוא נולד, חי ומת, נולד, חי ומת, כאילו אין תועלת. הטבע בדרך כלל לא עושה דבר כזה שאין בו תועלת והמשך. מה ההמשך?

גלעד: זו שאלה מצוינת. זה מה שבעל הסולם שואל, "מה הטעם בחיי?", נכון?

כן, זה אותו הדבר. מה ההמשך מהחיים שלנו, שאנחנו חיים כל כך קשה, שהשנים האלה עוברות עלינו כל כך קשה ומר ובייסורים כאלה. בסוף החיים אתה מתפרק, אתה חולה, אתה מאבד את כל הכוחות ובסוף מת.

גלעד: אפילו הצעירים, משקיעים כל כך הרבה כדי להאכיל את הגוף, לטפח אותו, לעשות ספורט, לחסוך, לנקות, להסתכל, להתאפר. אני חושב שרוב תקציב העולם הולך על איפור ועל ביגוד.

כן, נכון. כדי להסתיר את הבהמה.

גלעד: זו שאלה שאני חושב שכל אדם על פני האדמה שואל אותה. מה הם החיים בכלל?

החיים לפי הפילוסופיה המטריאליסטית הם צורת קיום החלבון. פשוט מאוד. זו הגדרה מאוד יפה. זאת אומרת צורה מסוימת של קיום החלבון, זה נקרא "חיים".

גלעד: זאת אומרת שאין הבדל מבחינה זו בין אמבה לצפרדע, לפרה ולבן אדם.

לא, אין.

גלעד: כולם בנויים מאיזשהו חלבון, תא שעוטף אותו.

כן. אלא באדם, אני לא חושב שיש את זה בחיות, אבל באדם יש עוד כל מיני מערכות כאלה שרק מבלבלות אותו כדי לחיות. הוא מתוסכל, הוא נזרק למצבי רוח, למצב כזה או כזה וכן הלאה. יותר טוב זה צורת החיים הבהמיים האלה. לכן אנחנו רואים בטבע שלוש דרגות, דומם, צומח, חי, והאדם שייך לעולם החי. ואם אנחנו מבדילים אותו לדרגה אחרת שנקראת המדבר, דצח"מ, אז כאן השאלה, למה אתה מבדיל אותו? במה? בזה שהוא יודע יותר טוב להסתדר? בזה שהוא בסופו של דבר מנהל את החיים של החיות או מנצל אותן? בסך הכול הוא שייך לעולם החי.

גלעד: ומה בכל זאת ההבדל? אם נכנס לזה, אז כאורך שנות האנושות כך נותנים לזה תשובות כל מיני פילוסופים וכן הלאה, אבל אין לזה ערך כי אף אחד לא הוכיח.

אנחנו צריכים למצוא מה יש בגוף הזה שהולך על שתי הרגליים כמו תרנגול, שנושם אוויר כמו כולם, כמו כל החיות, שעושה צרכים כמו כולם, שאוכל, שותה, מתרבה כמו כולם. מה יש בגוף הזה שיש לו חכמה, שהוא מפתח את הסביבה כך שיהיה לו נוח וטוב יותר. בהתחלה הוא היה כמו כל החיות, אחר כך התחיל לפתח את עצמו כך שיהיה לו יותר נוח, כמו ביגוד, מזון, כל מיני דברים שיש נכון להיום. בסך הכול האדם עשה כאלה מערכות שהוא לא כל כך תלוי בטבע. יש לו גג, יש לו חימום, קירור, יש לו ביגוד. הוא מחנך את הילדים שלו, מדור לדור הוא מוסר כל מיני כלי עבודה וכן הלאה וכך מתקדם. אבל באמת מה ההבדל בין אדם לבהמה? רק שיודע במקצת אם אפשר להגיד, להסתדר יותר טוב בחיים, אין בו שום דבר אחר.

ובכל זאת יש בנו משהו שאנחנו רוצים לדעת בשביל מה אנחנו חיים. זה בעצם ההבדל, בזה שהחיות לא שואלות, כנראה שלא שואלות, בשביל מה הן חיות. הן גם מפחדות מהמוות והן גם רוצות לחיות, אבל בשביל מה אני חי, רק האדם שואל. וגם לא כל בני האדם, אלא נגיד עשרה אחוז מהאנושות שואלים בשביל מה אנחנו חיים.

גלעד: איך זה? למה לא כולם? אולי כולם שואלים ופשוט בשלב מסוים שוכחים.

שוכחים, זה יכול להיות.

גלעד: למדתי פעם על התפתחות הילד, ואני חושב שבגיל חמש בערך ילד מתחיל להבין שיש מוות והוא מפחד מזה.

כן, ילדים שואלים ואחר כך שוכחים. זה נכון. אפשר להגיד שמה שמבדיל בין האדם לבהמה זאת השאלה הזאת, "בשביל מה אני חי?" ואם השאלה הזאת נשאלת והאדם מחפש עליה תשובה, אפילו שלא מוצא, החיפוש שלו הוא ברמת האדם.

גלעד: ואז מה?

ואז מתוך זה באות לנו פילוסופיות למיניהן, אנחנו התחלנו לפתח את המדע, וכל מה שפיתחנו בעצם נבע מאותה השאלה, בשביל מה אני חי? מהם החיים? איפה אני חי? בשביל מה? מה מפריע? מה משפיע עלי? וכן הלאה. מתוך השאלה הזאת התפתחנו, אבל אחר כך שכחנו. עד כדי כך שהתחלנו לשחק בכל הצעצועים האלה שפיתחנו, מכוניות, מטוסים, ביגוד, פיננסים למיניהם, כל מה שיש לנו במערכות חברתיות, ובמקום לעשות מהם אמצעי להבין את מהות החיים, עזבנו את השאלה על מהות החיים ומתעסקים בזה.

גלעד: זה יותר נוח.

כן, ואז אתה שוכח, העיקר שאתה עסוק. אתה עסוק בזה וגמרנו. וכך אנחנו רואים את האנושות, כולם רצים וכולם עושים, כולם נמצאים בתחרות וכן הלאה. בשביל מה? "אלה החיים". כשאתה שואל את בני האדם הם אומרים, "ככה החיים, אלה החיים". אבל בסוף כל זה תמות, וזה לא שאתה רואה את זה בעוד אלף שנה, אתה רואה את זה בעוד כך וכך עשרות שנים, אם לא כל רגע יכול להיות. אבל האדם "ככה כולם וגם אני, צרת רבים חצי נחמה", כך אדם מבלבל את עצמו.

גלעד: אולי הם צודקים? הרי אף אחד לא חזר משם לספר מה קורה שם.

נכון.

גלעד: אז יכול להיות שבאמת אם אין תשובה, בשביל מה להתעסק בזה?

נכון. זאת אומרת כדאי לי לעשות את כל המאמצים כדי לא לחשוב על זה. אז מה אתה שואל?

גלעד: אני שואל מה זה החיים ומה זה המוות?

החיים הם צורת קיום חלבון מיוחדת. שוב חזרנו לאותה נקודה.

גלעד: חזרנו לנקודה הזאת. ומה מקובלים אומרים, מה זה החיים? איפה הם מתחילים?

מקובלים אומרים שמה שאנחנו מרגישים זה בכלל לא חיים. אלא מה שנדמה לנו שאנחנו חיים, ואפילו בדרגת דומם, צומח וחי, שאנחנו נמצאים בתוך הטבע, אלה גם לא חיים, זה גם לא קיום, אלא רק נדמה לנו שזה קיום ואנחנו חיים. אלא באמת אנחנו חיים בצורה אחרת לגמרי. ומה שאנחנו מדברים על צורת החיים הארציים האלה, זה מפני שיש לנו כזאת תפיסת מציאות, אבל זו תפיסת מציאות שקרית.

גלעד: מה זאת אומרת, תפיסת מציאות שקרית? אם זאת תפיסת המציאות אז אולי כל היתר זה שקר, וזאת האמת. מה זה תפיסת מציאות?

נניח שאין עלי משקפיים, איך אני רואה את המציאות, ואיך אתה תראה מציאות בלי משקפיים, אם אין לך משקפיים. אז אני אראה משהו קצת לפני, וקצת אחרי, כך בחצי מטר, ואתה תראה לקילומטרים, זה ההבדל. אז העניין הוא שרק ברוחניות, בתפיסת המציאות שאני מדבר עליה, אני מדבר לעומק, זאת אומרת, לאותם הכוחות שפועלים, לעולם שבו אנחנו נמצאים. אז אנחנו נמצאים בעולם שהוא לא כמו שאנחנו רואים, כי אנחנו רואים את העולם במציאות של חמשת החושים שלנו שמשקרים לנו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אלה החושים שעל ידם אנחנו מרגישים את המציאות. המציאות הזאת היא רק מצטיירת בנו.

גלעד: מה זה משקרים? אני עכשיו שומע אותך, אני רואה אותך, אני יכול להריח אותך ולגעת בך.

נכון. אבל הבעיה היא שאתה בזה חושב שכל העולם הוא כמו שאתה תופס.

גלעד: ברור.

לא. כאן השאלה, למה זה ברור?

גלעד: מה יכול להיות אחרת?

אני רואה שציפורים רואות אחרת, וחיות אחרות שומעות אחרת, ואלה מריחים אחרת ובכלל, אמנם יש להם אותם החושים כמוני, אבל בצורה אחרת לגמרי. וגם יכול להיות שאנחנו רואים את זה כבר מהטכניקה, שאנחנו יכולים לתפוס את העולם, לא בצורה תלת ממדית אלא בצורה ה' ממדית, לא חשוב בכמה. ואז זה יהיה עולם אחר לגמרי, לפי איזו גיאומטריה אחרת.

גלעד: בסדר, אז אני מסכים אתך, ואני חושב שכל בר דעת יסכים. כל אדם, לא מקובל, שאנחנו תופסים חלק קטן מאוד מהמציאות.

כן.

גלעד: אז מה זה החיים, אני עדיין שואל?

זה חשוב מאוד. כי אם הייתי תופס את המציאות בצורה שלמה, לא מוגבלת בחמשת החושים האלו שלי, בעצם החושים הבהמיים, הגופניים שלי, אז אני לפי גוף הרי בהמה כמו החיות גם יש לי אותם חושים, אבל אם הייתי תופס את המציאות מעל זה, אז קודם כל הייתי מתנהג אחרת. זה היה משפיע על התפיסה, זה היה משפיע על התגובה, זה היה משפיע על הפעולות. זה היה משפיע על הקומוניקציה שלי עם בני האדם ועם הכול. יכול להיות שאני הייתי רואה כאן לידי עוד כל מיני יצורים שאני לא רואה אותם עכשיו.

גלעד: כן. אז זה חיים, שאני רואה עוד יצורים?

לא, אבל יכול היה להיות שזה היה משפיע על צורת החיים שלי.

גלעד: בטוח שזה ישפיע, לא צריך אפילו לדמיין. אני קורא ספר שזה אותיות, ואני מדמיין מציאות שלמה. ואני חי בה ואני יכול לבכות, זה יכול לשנות לי את כל תפיסת העולם אם אני קורא ספר. זה כבר ברור שלאדם יש משהו שאין אותו, זה לא רק החיה שבו, אבל עדיין מה זה חיים? מה שאני מבין ממך עד עכשיו, שזה משהו הרבה יותר רחב ממה שאני תופס בחמשת החושים.

הבעיה שלנו שאנחנו מקבלים את החיים מאיפה שהו, מכוחות הטבע, אז אני רוצה לדעת את המקור של החיים שלי. כי אם אני חי, ואני חכם, ואני נושם, ואני יכול לעבד את הסביבה לצורה שנוחה לי, טובה לי, אני יכול לתכנן משהו למחר, אני יכול לזכור מה שהיה אתמול, ומזה לבנות את היחס שלי בכלל למציאות, אז אני רוצה לדעת מאיפה זה מגיע לי? מה מתרחש ברגע הבא, שבטבע כנראה, זה כבר נמצא. אז אם זה כבר נמצא בטבע, אני רוצה לרכוש את זה, להבין את זה, לדעת את זה. אני רוצה לשלוט על זה, אני רוצה שליטה. ואז לא יהיו לי שאלות מה קורה אחרי המוות, למה החיים שלי כאלה עלובים? אז לא הייתה לי שאלה, זהו.

לכן זה מה שמדאיג אותי, למה אני תופס את המציאות כמאוד מוגבלת. אני מרגיש, שככל שאנחנו מתקדמים במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, אני לא פותח את המציאות, אני בכל זאת חי על פני כדור הארץ הקטן, למרות שאני נניח אגיע לירח, למאדים, למשהו, זה לא חשוב. אני לא נכנס פנימה לתוך הכוחות האלה שמפעילים אותי, ואיך אני יכול להפעיל אותם. אני לא תופס את הכוח הזה שמנהל אותי, שברא אותי, נגיד כך, שעיצב את היקום, שעיצב אותי, שנמצא למעלה מכל זה.

גלעד: אז אני מתחיל לרצות לתפוס את הכוח הזה.

זה מאוד מדאיג אותי. וזה מאוד הדאיג אותי, עד כמה שאני זוכר את עצמי אפילו שהייתי ילד, את זה רציתי לדעת.

גלעד: ממש ידעת להגדיר שאת זה אתה רוצה, את הכוח הזה?

כן. מאיפה אני, מי מנהל אותי, מה הוא רוצה ממני, למה אני צריך כך וכך לקבל את החיים וכולי. הרגשתי מאוד קשור לטבע, ולכוח הטבע המחייב.

גלעד: אז זה עדיין החיפוש אחרי החיים.

כן.

גלעד: הגעת והצלחת. התחלת ללמוד קבלה ונפתח בפניך משהו חדש.

כן.

גלעד: עכשיו ספר לנו מה זה החיים, מה זה באמת לחיות? ולפי זה, גם מה זה מוות, כי אלה תמיד שני מושגים שתלויים אחד בשני.

כמו בן אדם אני לא יודע לענות, אבל אם לענות כמו מקובל, אז אני אגיד לך, "מקובל" זה אדם שמקבל קשר לאותו כוח שמייצב אותו ומנהל אותו מלמעלה, מעמקי הטבע, ומקובל יכול להיכנס אתו לקומוניקציה כזאת, להתקשרות הדדית, ואז הוא מבין מה אותו כוח הטבע בסופו של דבר רוצה ממנו, ואיך הוא יכול להיות עימו בחליפת דברים.

גלעד: ואז, הוא נמצא אתו בחליפת דברים.

ואז מתוך חליפת הדברים האלה הוא מתחיל להבין איך הוא צריך להתנהג כדי לפתוח קשר יותר רחב, ממש פס בלתי מוגבל ברוחב, עם אותו כוח הטבע, ואז לקבל את כל הידיעה, כל ההרגשה, כל מה שיש בערוצים שהוא לא חלם עליהם. חוץ מהראיה, שמיעה, טעם, ריח, ומישוש, לקבל דרך הערוצים האלה ידיעה על כל המציאות. והיום אני לא יודע בכלל איפה אני חי. כמו המקק, הוא יודע איפה הוא חי, מהי המציאות? יודע במסגרת שלו.

גלעד: בשביל המציאות שלו, המקק לא צריך יותר?

אבל אני רוצה יותר מהמציאות שלי. ואז כשאני הולך להשיג את זה, אני צריך את חכמת הקבלה, היא עוזרת לי בזה.

גלעד: אז שוב, קבלנו את חכמת הקבלה, והתחלנו להשתמש בה. נפתח בפנינו חוש חדש, משהו שאי אפשר להסביר אותו.

כן. ואז אני רואה עולם חדש.

גלעד: ובעולם החדש הזה יש חיים?

כן.

גלעד: והחיים האלה הם תקשורת עם מי שמנהל את החיים?

כן.

גלעד: מערכת התקשרויות.

דווקא עמו, עם הכוח האחד שמנהל את החיים שלנו, שנקרא "הטבע", אבל הטבע בצורה פתוחה, בצורה כזאת שאני מרגיש איך כל דבר ודבר נעשה במציאות.

גלעד: הדבר הזה הוא נצחי או שהוא גם מת?

הוא נצחי, למעלה מהזמן, יותר נכון. כי "נצחי" זה זמן, נצח. כאן זה למעלה מהזמן, בכלל לא שייך, אין מושג הזמן.

גלעד: מה זה אומר "אין מושג הזמן"?

שאין זמן. זה לא שבשבילך להיות עכשיו או להיות בעוד מיליון שנה, זו בקשה. אלא שאין הבדל, אין זמן מעכשיו לעוד מיליון שנה, פשוט אין.

גלעד: אז זה נראה לי כמו תמונה כזאת שבה אתה יכול להגיד, "פה הייתי כך, אחר כך וכך. ואני רואה את כל התמונה", אז אין זמן, נאמר שאפשר לדמיין את זה. בגלל זה גם אין שם מוות?

ודאי שאין מוות. איך יכול להיות מוות, אם שום דבר לא משתנה במסגרת הזאת של תפיסת המציאות והחושים שלנו.

גלעד: שום דבר לא מתחיל ולא נגמר?

לא.

גלעד: אלא קיים.

קיים. רק כניסה יותר עמוקה שלי לאותה מציאות אינסופית הבלתי מוגבלת.

גלעד: זאת אומרת, יש פה אני ויש את המציאות הזאת, ולאט לאט אני מתחיל להשתוות אליה, לרכוש אותה, להיות כמוה?

אמת.

גלעד: וככל שאני יותר כמוה כך אני מתרחק מהמושג הזה "מוות"?

כן, ודאי. בכלל שאתה חי, מהרגע הזה שאתה רק נכנס למציאות הזאת, כבר אתה מרגיש שאין מוות. אלא כלפי הצורה הגופנית המוגבלת שלך.

גלעד: שהיא בכלל חלום.

כן. אבל אתה בינתיים קשור אליה. עד שאתה עובר כאלו מצבים שאתה כבר מתנתק ממנה לגמרי, והיא מתה.

גלעד: עכשיו אני רוצה קצת לרדת כי אני חושב שעלינו גבוה.

נרד.

גלעד: עדיין, יש בחיים שלנו כל מיני תפיסות לגבי חיים ומוות. למשל יש כאלה שאומרים שיש חיים לבן אדם אחרי שהגוף שלו כבר לא קיים, ואפילו אומרים שיכולים לדבר עם מתים.

במה הגוף שלי מפריע לי, שאני לא יכול עכשיו להרגיש את צורת החיים החוץ גופיים האלו?

גלעד: אם מדובר על מקובל, אני חושב שזה ברור, לאט לאט הוא מתנתק מהגוף.

ולמה לאדם הרגיל מפריעים החיים בתוך הגוף? הוא צריך להיפטר מהגוף כדי להרגיש את הנשמה או חיים בצורה אחרת?

גלעד: כי אין לו חוש נוסף עדיין, אז אולי זה דמיון.

נניח, אז ישנה תפיסה כזאת.

גלעד: כן. יש אפילו תפיסה אחרת, למשל בקרב הדרוזים אם נולד ילד שיודע אנגלית, אז אומרים שבגלגול הקודם הוא ידע אנגלית ולכן עכשיו הוא יודע. או שיש סיפורים מאוד יפים כאלה כמו ילד שנולד והוא אומר לאיזו אישה "את היית אשתי" ומספר לה סודות שרק הבעל והאישה ידעו. הם רואים בזה הוכחה שאין מה לפחד מהמוות, כי ממילא אתה תיוולד מחדש, אפילו לתוך אותה עדה ולאותו שבט.

זה ההודים, הדרוזים, כל האינדיאנים בצפון ודרום אמריקה, אצלם זה מאוד חופשי, מאוד ידוע ומאוד מקובל.

גלעד: יש אמת בדברים שלהם, יכול להיות שזה נכון?

שפעם הייתי עץ, עכשיו אני קוף ובפעם הבאה אני אהיה פיל?

גלעד: לא יודע, אולי שהיית בן אדם והיית חי ומת, ואחר כך נולדת עוד פעם. נעזוב רגע אם היית קוף או דולפין.

כלומר הייתי סתם בן אדם, כל הזמן אני מתגלגל כאדם.

גלעד: כן.

זה לא שייך למה שאצל ההודים.

גלעד: אני לא רוצה עכשיו לדבר על ההודים, אני רוצה לדבר על הדרוזים.

אז אני בן אדם וכל פעם אני בן אדם, ומה?

גלעד: יכול להיות שיש אמת בדברים שלהם?

נניח שכן, מה זה צריך ללמד אותי?

גלעד: זה מרגיע.

במה?

גלעד: שאין מה לפחד מהמוות. אני אחר כך איוולד עוד פעם ואתחיל עוד פעם, אני אהיה ילד קטן.

מה כל כך יפה לך בחיים האלו שאתה רוצה לחזור עליהם? רק תענה לי, ממה אתה נפטר? בעברית זו גם מילה כזאת "נפטר".

גלעד: להיפטר מזה.

זהו, "נפטר". אז מה אתה מצטער כל כך שאתה נפטר?

גלעד: נאמר אדם זקן או אדם שסובל, האנושות רוב הזמן סבלה.

אז הוא נפטר מכל הדברים האלה, בשביל מה שוב לחזור ושוב להגיע לזקנה ולמות כחולה, באפס כוחות עד שקוברים אותך וכן הלאה. מה זה, בשביל מה?

גלעד: אז אם תהיה מקובל ותגיע להשגה רוחנית, ותתחבר לעולם הזה, לא תצטרך יותר להיכנס לגוף?

אבל זה לא שאני יכול לרצות את זה. אלא אם כן, נניח אני מגלה, שהאדם בחיים האלו, דווקא על ידי החיים הגשמיים הפשוטים האלו, יכול לעשות כאלה פעולות שבזה הוא עושה ממש מעשים מאוד מיוחדים לטובת עצמו, לטובת האנושות, לטובת המציאות כולה, לטובת הכוח העליון, אז אני מסכים לחזור. אבל לא שאני רואה עכשיו בינתיים, בחיים שלי, שאני עשיתי משהו טוב. אם אתה שואל אותי, אם אני מסתכל אחורנית, אני יכול להגיד לך, עד כמה שאני זוכר, שנראה לי שלא כדאי לי להיזכר בחיים שלי.

גלעד: היו רגעים של הנאה.

שעשיתי טוב?

גלעד: כן.

אני לא בטוח שזה טוב. כי אני כולי מנוהל על ידי האגו, ותמיד חשבתי על טובת עצמי, ולא על טובת האחרים, אף פעם. אפילו שנראה לי שכן, אז אני שקרתי לעצמי כאילו, כי לא יצאתי מהאגו. אז מה צורת החיים האלה, במה יש לי להתגאות, על מה יש לי להצטער? שוב לחזור לזה?

גלעד: זאת אומרת, זה שיש גלגול זה לא באמת צריך להרגיע את האדם.

לא, אדם צריך כאן ועכשיו לפתוח את החיים, לגלות את המהות שלהם, לרצות לחיות אותם כך שהוא לא יצטרך להתגלגל. המורה שלנו, הרב"ש, גם כותב, מה האדם צריך לעשות כדי לא להתגלגל שוב. יש לו כזה מאמר.

גלעד: כן. גם בעל הסולם כותב על זה, אני הכנתי פה כמה ציטוטים. הוא אומר ב"הקדמה לתע"ס", "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". הוא מסביר שם שנתינת התורה היא בעצם החיים, ולפני זה היה רק מוות.

כן.

גלעד: אפשר להסביר למה הוא מתכוון, מה הכוונה שנתינת התורה זה נתינת חיים?

כי אדם שלומד את חכמת הקבלה ומתעלה מעל החיים האלו על ידה, הוא כבר מרגיש את המציאות האמיתית, ובשבילו ההבדל בין חיים ומוות זה לא הבדל כמו לאדם הרגיל. כששאלתי פעם ראשונה את הרב"ש, הוא דווקא אמר משהו מעניין, הוא אמר "אתה בסוף היום מוריד את החולצה וזורק אותה לכביסה, ולמחרת אתה לובש חולצה חדשה, אחרת, שעברה כביסה, או חדשה. כך זה הגוף, כך זה החיים והמוות".

גלעד: אבל כמו ששמענו היום, אין טעם לחכות לחולצה חדשה כי לא יהיה איתה שום דבר חדש, אלא עם החולצה הזאת כבר תעשה את מה שצריך.

כן, נכון. אם אני עכשיו אבצע כל מה שאני צריך בחיים, אני לא צריך לחזור. זה מה שרב"ש כותב במאמר, מה האדם צריך לעשות כדי לא להתגלגל שוב. הוא צריך לממש את הנשמה שלו, להביא אותה למצב של תיקון.

גלעד: נסכם את כל מה שדברנו עליו היום וניתן איזו עצה לבן אדם שרוצה לחיות את חיי הנצח האלה, לצאת מהזמן, לצאת מהפחד מהמוות, אפילו רק להשתחרר מהפחד מהמוות.

אדם לא יכול להשתחרר מזה, הוא בכל זאת לא רוצה, הוא מפחד. עד סוף החיים, עד גמר החיים הוא בכל זאת נמצא בזה, אלא אם כן הוא נמצא באיזו השפעה מיוחדת. אבל באמת מתוך עצמו הוא לא יכול להיפטר מהדבר הזה, כי זה סוף, זה נגמר, כאילו אין בחזרה, ולכן הוא בכל זאת מפחד. אבל כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", את זה אנחנו כן יכולים לעשות. אנחנו יכולים לראות את העולם הבא בחיים שלנו כרגע כאן.

גלעד: ולהתחבר לחיים באמת.

ולהתחבר לחיים האלו, ואז כבר עכשיו אני חי את החיים הרוחניים, את חיי העולם הבא, עכשיו. זאת אומרת, למות בשבילי או לחיות, אין הבדל, אני באמת רק מוריד חולצה. אבל האני, מה שיש לי למטה מהחולצה, נשאר. זה נקרא "נשמה", שאני משיג אותה, אני מרגיש אותה, ואתה אני ממשיך לחיות.

גלעד: יש דבר כזה שנקרא "יום הולדת רוחני", כמו שיש יום הולדת גשמי?

זה בדיוק כשאני מתחיל להרגיש את החיים שלנו כאן, בצורה כזאת שאני קשור לנשמה ולא לגוף, זה יום הולדת רוחני.

גלעד: אפשר להגיד רגע מסוים או מצב מסוים?

זה מצב.

גלעד: זה לא קשור לאיזה זמן?

לא. זה קשור ל"עולמך תראה בחייך".

גלעד: לפני התכנית אמרת לי, "חצי שעה נדבר על חיים ומוות?", אני חושב שאפשר היה לדבר על זה עוד כמה שעות.

האמת, אני ממליץ לכולם להתעסק בזה, ולהשיג.

גלעד: תודה רבה.

בהצלחה.

(סוף התכנית)