חיים חדשים

1098

חיזוק הגוף בתהליך הריפוי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.03.2019 – אחרי עריכה

אורן: מס' התוכנית שלנו הוא 1098 והיום נדבר על רפואה, ננסה להתעמק בתהליך הריפוי ולהבין אותו קצת יותר לעומק בצורה חדשנית בדרך לחיים חדשים.

ניצה: בתוכנית הקודמת המרתקת שהייתה דיברנו יותר על החולי, מה גורם לגוף להיות חולה, מה בעצם השורש למחלות. בתוכנית הזאת נרצה להתמקד בתהליך הריפוי, תהליך ההחלמה. היינו רוצים להבין, איך הגוף שלנו יכול לרפא את עצמו. אנחנו יודעים שיש תהליכים שהם טבעיים, שהגוף יודע לרפא את עצמו, להחזיר את עצמו לאיזון. הוא יצא מאיזו סיבה מאיזון והוא יודע להחזיר את עצמו לאט לאט לאיזון ולחזור לשגרת החיים. ולפעמים לא, לפעמים המחלה היא קשה יותר והגוף לא יודע לרפא את עצמו ואז הוא נאלץ להיעזר ברפואה או בחומרים שהוא מכניס לתוך הגוף במטרה להביא את האיזון, את הסדר מחדש לגוף, והוא ממשיך הלאה.

ננסה קודם להבין את תהליך הריפוי, מהו תהליך הריפוי. הגוף יצא מאיזון והוא שואף עכשיו לחזור חזרה לאיזון. אני רואה שהגוף עצמו כאילו מתוכנת בצורה כזו, הוא מתוכנת להחזיר לעצמו סדר. אז קודם נבין מה זה התיכנות הזה שקיים בגוף החי.

ישנן מחלות שמהן אנחנו יכולים להחזיר את עצמנו למצב הבריאותי אפילו שאנחנו לא מקבלים שום דבר מבחוץ, אלא נותנים לגוף להתגבר בכל הכוחות הפנימיים שלו, בזה שהוא מטפל בעצמו, ואנחנו יודעים כבר על מצבים כאלו. ישנם מצבים שאנחנו יודעים שאם אנחנו לא נטפל בזה אז המצב שלנו יכול להגיע עד למצבים בלתי הפיכים. ולכן האנושות פיתחה את כל האמצעים, אמצעי רפואה. כבר מזמן אנחנו מגלים שאנשים עשו אפילו ניתוחים בראש, במוח, כבר לפני אלפי שנים. אני כבר לא מדבר על זה שהשתמשו בכל מיני עשבים, בין שלמדו את זה מהחיות שאוכלות את הדברים האלה, או שבעצמם מצאו את זה. אבל לא מהמצב הטוב, אלא מזה שהיו חולים, היו משתמשים בכל הדברים האלה. יש בזה עניין של ממש אלפי דורות של ניסיון שאנשים ראו וגם חלקם הרגישו, שהצמח הזה טוב לדבר זה, והצמח הזה טוב לדבר אחר וכן הלאה, והשתמשו בזה.

לכן הרפואה הזאת היא הכי עתיקה והאדם שמורכב מדומם, צומח וחי, הוא משתמש בזה, גם בדומם, גם בצומח ואפילו בחי. אם ניקח ספרי רפואה עתיקים, שם משתמשים גם בחלקי החי וצומח בטוח וגם דומם כדי להביא את זה לאדם. ואפילו יש כאלה תרופות שאם אתה קושר את הדברים האלה אלייך, מספיק שאתה קושר, וכבר יש לך השפעה מהם, וגם זה נכון.

ניצה: מה זאת אומרת קושר?

קושר ליד או לרגל איזה עשב או משהו, גם זה עובד. אבל במיוחד זה עבד לא על גופים מורעלים כמו שלנו.

ניצה: זה כאילו שהיינו יותר פשוטים, פחות מורכבים.

כן. היינו קרובים לטבע, כלום לא היה משפיע עלינו חוץ מהטבע. והיום שאנחנו כולנו מפלסטיק וכולנו בזיהום כל כך גבוה וקרינה וכל זה אז ודאי שאני יכול לקשור לגופי צמחים, אפילו עצים שלמים, זה לא יעזור. ולכן הרפואה כבר הפכה להיות מרפואה טבעית לרפואה הומאופתית ואחר כך לרפואה אלופטית שיש לנו היום. זאת אומרת, אנחנו לא משתמשים במשהו שנמצא בטבע בצורה מוכנה, אלא אנחנו מוציאים מהטבע חומרים. זה התחיל מתקופות הביניים, מאלכימיה, והגיע למצב שאנחנו היום ממש נמצאים כל אחד עם בית מרקחת בביתו ובלי סוף אמצעים.

בעצם על זה דיברו עוד בזמנים ההם, שכל תרופה היא רעל אבל לא כל רעל הוא תרופה. בטוח שאנחנו משתמשים בהכנסת רעלים לגוף, אבל הרעלים האלה יכולים לאזן את הגוף. בעצם זה התחיל מהומאופתיה, שזה סימילריטי, דומה. זה דומה לזה ולכן אנחנו משתמשים. ואחר כך זה הפך להיות לרפואה יותר מתקדמת כאילו, יותר רחוקה מהטבע אבל יותר מועילה לעת עתה, לזמן הקצר, ולאדם מסוים ולמחלה מסוימת כשאנחנו כך עושים.

ברפואות הקדומות היינו מתחשבים באדם, ברוח האדם, במה שקורה לו, מאיפה המחלה. אם אנחנו ניקח אפילו הומאופתיה, גם שם אנחנו צריכים להתחשב בטבע האדם, במי הוא, במה הוא, מאיפה המחלה בדיוק, ואז אנחנו גם מתחשבים האם אני נותן את התרופה הזאת ליפני או לדרום אמריקאי.

ניצה: גם בזה יש הבדל.

כן. ודאי.

ניצה: למה יש הבדל?

אלה גופים שונים לגמרי מבחינת המערכות.

ניצה: מה בגוף שונה, איזה מרכיב שונה?

את לא יכולה לבדוק את זה.

ניצה: אי אפשר לדעת.

לא. את לא יכולה לבדוק את זה, אבל הגופים שונים. ותרופות הומאופתיות פועלות שונה באנשים שונים, בתקופה שונה, בעונה שונה, על גבר ועל אישה, יש בזה הרבה דברים, חקרתי את זה פעם. ואחר כך אנחנו מגיעים למצב שמאין ברירה, האנושות פתאום קפצה מחצי מיליארד אנשים בכל כדור הארץ לשמונה מיליארד אנשים, וזה אומר שלכל רופא יש תור של חמישים איש שעכשיו רוצים להיות בריאים ולקבל תרופה. אז אנחנו הגענו למצב שיש לנו חומרים כימיים שהם לא תלויים באף אחד ובשום דבר, רק במשקל של החולה, ורק לפי המשקל אנחנו נותנים לו את זה וגמרנו. יש הבדל גם בין ילדים ומבוגרים שאלה דברים ספציפיים, אבל אנחנו כבר לא מבדילים בין כלום. אתה חולה? כן. במה חולה? תיקח תרופה. זהו, לא מסתכלים החולה בכלל.

ניצה: לא בודקים את המערכת הספציפית של האדם עצמו.

כמו שבכל החיים שלנו, אנחנו התרחקנו לגמרי מפנימיות האדם, ממה שהוא. ולכן הרפואה כאן עברה שינוי גדול מאוד, יחד עם האנושות.

אורן: אמרת בתחילת דברייך שבמצב של מחלה הגוף יצא מאיזון וכדי להתרפאות הוא שואף לחזור לאיזון. יש מצבים שבהם הגוף יכול לעשות את זה לבד בדברים פשוטים, ויש מצבים שלא, ואנחנו צריכים להוסיף לו משהו. מה נקודת הגבול הזאת, למה לא בכל המחלות הגוף יכול לאזן את עצמו בעצמו?

זה היה אולי פעם, אבל אני לא מכיר את המצבים האלה. אני חושב שהאנושות מפני שהיא ניזונה מדומם, צומח, חי, אז אם היו יוצאים מהאיזון לאיזה חולי, תמיד היו משתמשים במשהו כדי לעזור לעצמם. כמו שאם קר לי אני צריך להתלבש? אני בן אדם, אני לא חיה, אז אני מתלבש. אנחנו לא רק מקבלים מזון דרך הפה, אנחנו צריכים עוד כל מיני דברים, להתחמם ליד המדורה, להלביש על עצמנו פרווה, לבנות בית ועוד כל מיני דברים. אנחנו בני אדם שמלכתחילה כמו שכתוב, "ידו בכל ויד כל בו", אנחנו תלויים בכולם. אמנם אנחנו חכמים ומיוחדים מכל הבריות, אבל אנחנו צריכים הרבה מערכות עזר.

אורן: הבנתי. עכשיו אני רוצה להתקדם לקצב הריפוי. יש גוף שאם תוסיף לו חומרים מסוימים ממגוון החומרים שתיארנו בדקות האחרונות, הוא יתרפא מהר, ואם תוסיף אותם לגוף אחר הוא יתרפא לאט. לפעמים אותו גוף יתרפא היום מהר, ובעוד שנה יתרפא לאט מאותה מחלה. מה קובע את קצב הריפוי?

אתם רוצים לשמוע את האמת? אנחנו לא יכולים לאחוז בו, אנחנו יכולים לבדוק את זה, וזה קשר האדם עם הסביבה.

אורן: הסבר קצת את עצמך.

כשאדם מחלים, אם הוא מתרפא מהר יותר או פחות, זה תלוי בקשר שלו עם הסביבה. עד כמה שהקשר הוא יותר טוב, אם הסביבה יותר טובה, הוא מקבל את כוחות הסביבה ואז הוא מחלים מהר.

ניצה: אני רוצה להבין מה זה "מקבל את כוחות הסביבה", כי נראה שיש פה איזו תרופה, זה סוג של תרופה "כוחות הסביבה".

הסביבה בעצמה היא התרופה. אם הסביבה הייתה פועלת על האדם בצורה נכונה וטובה הוא אף פעם לא היה חולה. הוא גם לא היה ניזוק מאף אחד.

ניצה: זאת אומרת, כשאדם מקבל כוחות מהסביבה זה אומר שהסביבה תומכת בו. האם היא עושה איזה פעולות מסוימות כלפיו?

כן, היא מגינה עליו. הסביבה נותנת לאדם ערבות וביטחון כנגד כל מזיק שיהיה.

ניצה: נסה להסביר מה זאת "ערבות", מהבחינה הזו של ריפוי.

האדם נמצא במנגנון משותף עם הסביבה. הוא לא חי בפני עצמו, אלא הוא קשור במערכת עם הסביבה, ואם הסביבה מגינה עליו מספיק, הוא לא ניזוק משום דבר.

ניצה: זאת אומרת, גם אם הוא קיבל איזו מחלה?

הוא לא קיבל. הוא לא יקבל.

ניצה: הבנתי שהוא לא קיבל, אבל נניח שהוא כבר חלה, אז זה יעזור לו בתהליך ההחלמה.

בטח. כן. על זה היה פעם מבוסס כל העניין של תפילות עבור החולה, אבל היום כבר יותר טוב לקבל תרופה.

ניצה: זאת אומרת שהמנגנונים הפיזיים, הביולוגיים שלנו, הם מרגישים את הטוב הזה מהסביבה וזה עוזר להם, זה מחזק אותם? זה עוזר להם להעביר תהליך ריפוי פנימי או לעזור לתרופות, איך זה עובד? זה מאוד מעניין.

זה עובד מתוך כך שהאדם נכנס למנגנון שפועל עליו בצורה הגבוהה ביותר, הקשר החברתי והקשר הנפשי. אם הקשר הזה נכון, אז כל המערכות מתחת לזה מתחילות גם כן להסתדר, להיכנס לאיזון.

ניצה: אם ננסה להסתכל מהצד של הטבע, למה הטבע החכם בעצם גורם?

הוא מחייב אותנו להתחבר נכון, זה מה שהטבע סך הכל עושה לנו, סימנים בכל הרמות.

ניצה: זאת אומרת שאם יש איזו מחלה בגוף של האדם זה אומר שמשהו לא מחובר נכון, כן? ואם יש סביבה טובה שמשפיעה חיבור נכון על האדם?

אז גם באדם נעשה חיבור נכון.

ניצה: זאת אומרת שזה משפיע על כל הרמות הפנימיות של הגוף, ואז המערכות יודעות כביכול להגיע לסדר חדש ולתקן את עצמן?

כן. כי אנחנו לא גופים, נראה לנו שאלה גופים, אבל אלה הן מערכות קשר שמתקשרות ביניהן בכל מיני רמות ובכל מיני אופנים. אם אנחנו גורמים לאיזון, אז גם התופעות החיצוניות האלה נעלמות, כי רק אנחנו רואים אותן כתוצאות חיצוניות. בפנים אלה הן מערכות קשר בלבד, כי כל העולם הוא סך הכל מערכת אחת הקשורה ומגלה או מצבים טובים בהתקשרות או במצבים הרעים, בחוסר התקשרות.

ניצה: בוא נסתכל עכשיו על האדם החולה. הרבה פעמים יצא לי לראות כאלה מצבים שהאדם חולה, ויש לו סביבה שמנסה ותומכת, עושה את הכול, אבל האדם עצמו, הוא כאילו לא פתוח אולי לקבל את התמיכה הזאת. באיזו פעולה פנימית האדם החולה צריך לפעול מול סביבה, כשהוא מרגיש שיש שם סביבה תומכת, נניח משפחה, או חברים. מה הוא צריך, יש משהו שהוא יכול לעשות כדי לפתוח את עצמו לתהליך הזה?

זו בעיה. צריכים להפעיל עליו שכנוע, שיבואו אנשים שהוא מכבד אותם, ויספרו לו, יגידו לו ויחייבו אותו ממש להיות יותר קרוב לסביבה הנכונה.

ניצה: מהי הפעולה שהחולה עצמו יכול לעשות כדי לעזור לעצמו להגיע לריפוי?

רק להתחבר לסביבה טובה.

ניצה: להתחבר?

לסביבה טובה, לכל הרפואה, לכל העתיד הטוב.

ניצה: למה הוא צריך להסכים, לקבל ממנה משהו?

שישפיעו עליו טוב. אולי הוא בעצמו אפילו לא יודע לקבל שום דבר. לזה הוא צריך להיות כמוהם במשהו, אלא שייתן להם להשפיע עליו. שהם יפרמטו אותו, ייתנו לו פורמט נכון, צורה נכונה, יתקשרו אליו, ישפיעו דרך ההתקשרות הזאת, ואז הוא יבריא.

ניצה: ישנה תופעה מעניינית שנקראת "פלצבו". זו תופעה ידועה, מוכרת, שנותנים לאדם כביכול חומר חיצוני שיעזור לו להגיע לסידור מחדש של המערכות שלו, למרות שאין שם באמת חומר כימי שאמור לרפא או לעשות איזו פעולה. ובכל זאת, אנחנו רואים שזה משפיע על האדם.

ודאי שכן.

ניצה: מהו המנגנון הביולוגי שעומד מאחורי זה?

כמו שדיברנו על הרפואה, שהחברה משפיעה על האדם, היא לא נותנת לו איזה חומר כימי, היא משפיעה עליו והוא מבריא, כך גם הפלצבו. רק שבפלצבו אנחנו לא קושרים אותו לאיזה מערכות לסביבה, אלא אנחנו מעוררים בו כוחות פנימיים. הוא בטוח שהוא צריך להבריא מפני שקיבל תרופה, והתרופה חייבת לפעול, ואז אנחנו רואים שמספיק לאדם להאמין שככה זה, וזה פועל.

בכל הדברים האלה אנחנו רואים עד כמה "לא על לחם לבדו יחיה האדם", אלא שאנחנו, כולנו, ניזונים מהרוח, כולנו מוסרים אחד לשני השפעות, וכולנו נמצאים במערכת התקשרות כזאת שהיא למעלה מהגופים שלנו. מה שקורה בגופים שלנו זה רק תוצאה מהתקשרות המערכות הפנימיות הרוחניות שלנו, המחשבות, הרצונות. ולכן, אם אנחנו נתקן אותן, אז אנחנו נתקן את כל הבעיות שמתעוררות בגוף.

ניצה: הפלצבו משפיע על האדם, זה מעורר בו כוחות פנימיים?

ודאי.

ניצה: ומה שהסברת קודם על הסביבה, זה גם מעורר?

גם כן. הסביבה מוסרת לו את הכוחות הפנימיים שלה שיפעלו בו.

ניצה: זאת אומרת, שבשני המקרים הרעיון הוא לגרום לאדם להפעיל בעצמו כוחות פנימיים, שיעזרו לו לארגן מחדש את הסדר בתוך הגוף?

כן, אבל פלצבו בואי נגיד, זו דרגה יותר נמוכה, כי האדם צריך בעצמו לעורר את הכוחות האלה הפנימיים. מה שאין כן, החברה החיצונית שמקיפה אותו ולוקחת אותו כך בחיבוק לטיפול, בזה הם כבר ממש מוסרים לו את הכוחות שלהם.

ניצה: וזה כבר יותר חזק, יותר עצמתי?

הרבה יותר.

אורן: אם חס ושלום אני חולה, ואני מקבל כוחות כאלה טובים מהסובבים אותי, כשהם חודרים לתוכי, איך הם מזרזים או משפיעים על תהליך הריפוי, מה בדיוק קורה?

אתה מלכתחילה נמצא במערכת שאתה קשור לכולם ואף פעם אתה לא יכול לצאת מהמערכת הזאת. אנחנו קשורים לזה ["בחוטי ברזל"] כולנו, כולנו. וזה לא חשוב מי שנולד ועוד לא נולד, מי שמת ומי שחי, כולנו קשורים במערכת אחת. זה לא תלוי במצב הגופני שלנו, בחיים האלו בעולם הזה, אלא זו מערכת קשר בינינו שהיא קיימת לנצח. ולכן, אם אתה מיטיב למערכת הזאת, היא בחזרה מיטיבה לך ולכן בזה תלויה ההתקדמות שלנו למצב הבריא.

אורן: בדיון היום אמרת, שהגוף מסוגל להירפא, מסוגל לצאת ממצב של מחלה. לפעמים נצטרך להוסיף לו כל מיני חומרים, אבל התוספת החשובה ביותר, היא זו שתקבל מהאנשים סביבך, השפעה חיובית שתזרז את יכולת ההחלמה שלך ותעצים אותה.

כן.

אורן: נגיד שיש סביבי סביבה עוטפת וחמה, שמקרינה עלי השפעות כאלה חיוביות ואני סופג ממנה כוח חיובי. אני לוקח את התרופות, ועושה את כל הטיפולים כמו שצריך, אבל יש לי עוד אקסטרה כוחות שאני מקבל מהסביבה הטובה שלי. איך הם משפיעים על תהליך הריפוי? טכנית, איך זה קורה, איך זה עוזר לגוף להשתקם מחוסר האיזון?

המערכת שלך והמערכת הכללית שישנה במציאות, מתחילות לפעול יחד ביתר התקשרות ממה שהיה קודם, כשהמחלה שלך גרמה לחוסר מסוים בקשר הנכון, בינך למערכת הכללית. המערכת הכללית משלימה עכשיו את חוסר הקשר הזה על חשבונה, [כיוון] שאתה חולה ואתה לא יכול [לעשות זאת]. אמנם אתה גרמת לניתוק מסוים, אבל היא באה ומשלימה את הקשר ביניכם. אז יוצא שאתם חוזרים לבריאות.

אבל הבריאות הזאת, ההתקשרות הנכונה שאתם משיגים, אתה והמערכת החיצונית, הוא על חשבון המערכת החיצונית ואתה צריך אחר כך להשלים להם את זה, להחזיר את זה. וכך זה פועל בכל אחד ואחד, בכל דבר ודבר. על ידי זה המערכת הזאת מתקדמת ליתר קשר.

אורן: איך ההתקשרות הזאת השפיעה על בריאות הגוף שלי, איך היא ריפאה אותי?

אנחנו רק רואים שזה גוף. [אבל] זו עטיפה חיצונית שנדמה לנו שקיימת מתוך הנשמה. הגוף הזה, קשה לי להגיד עכשיו בסוף התוכנית, אבל הוא לא קיים. זו הדגמה כזאת, כדי שאנחנו כך נרגיש שאנחנו קיימים. כי אנחנו לא יכולים להרגיש את הנשמה, את ההתקשרות שלה וכל המצבים שלה בעולם הרוחני. אז במקום זה אנחנו רואים משהו, כמו איזה צל שזה הגוף וכך הוא קיים. ומטפלים בינתיים בו כדי שאנחנו בסופו של דבר נגיע לריפוי האמיתי.

ניצה: אם נסתכל רגע על העתיד, מה הרפואה המודרנית עתידה לגלות שעוד לא גילתה?

אני מקווה שהאנושות תגיע למצב, שהיא תבין שהרפואה הזאת היא לא יכולה יותר לרפאות את הכול. שבאמת אנחנו צריכים להגיע לתרופה אוניברסאלית, שזה רק הקשר, התלות הנכונה בינינו היא שמרפאה את בני האדם בכל הרמות, גשמית, רוחנית, נצחית, מקרית, הכול.

ניצה: קודם אמרת, שהתרופות משפיעות בצורה מאוד שונה על כל מיני סוגים של אוכלוסיות, ופה פתאום אתה מדבר על תרופה אחת שהיא אוניברסאלית. מה המיוחד בה?

היא מביאה אותנו לאיזון. כי בתוך האיזון שלנו שורה כוח אחד כללי של הטבע, והוא גורם לנו לבריאות גשמית, רוחנית, הכרה נצחית במציאות שלנו, בכל מה שאנחנו בכלל צריכים לדעת ולהשיג.

אורן: אם חס ושלום אדם נמצא במחלה מסוימת, אז הוא ילך לרופא ויעשה את כל מה שהרופא יאמר, זה ברור. מה אתה יכול ללמד אותי שאני לא יודע, והרופא לא יודע, שיכול לעזור לי. איזה מחשבות יכולות לרפא, להאיץ ולהעצים את יכולת הריפוי שלי?

רק חיבור. רק חיבור עם אנשים טובים, שיש לי יחד איתם התקדמות רוחנית. היינו, להיות בחיבור יפה, "כאיש אחד בלב אחד", כדי להגיע לחיבור ואהבה, כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". במצב כזה אנחנו בטוח נמצא רפואה שלימה.

אורן: זאת אומרת, שאדם שהגוף שלו יצא מאיזון, אז על ידי המחשבות שלו להיות מאוזן עם כל הסובבים אותו, יכול לעזור לגוף להתרפא?

זה לא פשוט, אבל המקור של כל מחלה ומחלה זה חוסר קשר נכון בינינו.

אורן: ולכן גם הריפוי?

כן.

אורן: הריפוי הוא בבניית קשרים נכונים?

כן.

(סוף התכנית)