חיים חדשים

שיחה 1110

התפתחות היהדות: תקופת מצרים והמדבר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.04.19– אחרי עריכה,

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על התפתחות היהדות לאורך ההיסטוריה. אם אנחנו מסתכלים מראשיתה ועד ימינו נזהה המון תקופות שהיהדות עברה, התפתחה והשתנתה, ננסה להתמקד בכמה מהן בדרך, ולהבין כמה רעיונות בדרכנו אל חיים חדשים.

ניצה: התפתחות היהדות הוא נושא מעניין, אפשר להסתכל עליו בכל מיני צורות ולטעון כל מיני טענות שבאמת היא קיבלה צורות אחרות והשתנתה, אולי אפילו המהות שלה השתנתה או הלכה לאיבוד איפשהו, עד כדי כך שלא זוכרים בעצם מהי.

כשמסתכלים על התפתחות היהדות, בדרך כלל היסטוריונים מחלקים אותה לתקופות מסוימות, אני אציין אותן כדי שנבין מהן התחנות ואיפה אנחנו נתמקד בתוכנית שלנו היום. החלק הראשון הוא תקופת המקרא, התקופה של אברהם אבינו, תקופת האבות, זה בעצם החלק הראשון. התחנה השנייה היא עם ישראל כשהוא מקבל במעמד הר סיני את התורה, זו התקופה השנייה. לאחר מכן התקופה שבה עם ישראל נכנס, מתיישב בארץ ישראל, שם והא מתחיל את העבודה בבית המקדש, העלאת קורבנות וכן הלאה. לאחר מכן, אחרי חורבן בית המקדש, היציאה לגלות. ואחר כך השלב הבא, בתום אלפיים שנות גלות, כשעם ישראל חוזר לארצו, לארץ ישראל.

היום אנחנו רוצים להתמקד בהבנה של היהדות, ומה היא עוברת בהתפתחות שלה באותה תקופה, אחרי שעם ישראל עובר ארבעים שנה מסע במדבר, וקיבל לפני כן את התורה במעמד הר סיני. משה שהיה מנהיג עד אותה התקופה, ערב לפני הכניסה לארץ ישראל, ארץ כנען, נפטר, והעם נכנס ביחד עם יהושע. העם בזמנו, באותה תקופה, כבר מחולק לשבטים, וביחד הם בשלב הראשון כשבטים נכנסים לארץ ישראל, הם כובשים אותה מידי העמים, שנמצאים שם במקום, ומחלקים אותה, נעשית חלוקה לנחלות וכל שבט מקבל נחלה.

השאלה כרגע היא כשאנחנו מסתכלים כל עם ישראל, מאותו הרגע שהוא התהווה בתקופת אברהם אבינו, הוא בעצם עם שהתבסס על אידיאולוגיה מסוימת, הוא התהווה על הבסיס האידאולוגי והוא עם אידאולוגי. הוא עובר תהליך והוא נודד, בשלב הזה בעצם עוד אין לו מקום שבו הוא מתגבש, שהוא משתקע, שהוא מתיישב ומתחיל לבנות איזה מבנה. זה קורה למעשה בפעם הראשונה כשהוא מגיע לארץ כנען, ארץ ישראל, הוא מתיישב בפעם הראשונה, פתאום יש קשר בין האידיאולוגיה לבין איזה מקום, אולי גיאוגרפי, שטח אדמה, ושם גם העם מתחיל לקבל צביון מדיני, יש איזו היררכיה שנבנית וכן הלאה.

אז בוא ננסה להבין קודם כל, מבחינת ההתפתחות של היהדות, מה מיוחד בתקופה הזאת שבה העם מתיישב בפעם הראשונה, איך זה משרת את ההתפתחות של היהדות באותה תקופה?

אני לא חושב שזה משרת אותה לטובה, כעם שכל הזמן נמצא בתהליך שלו במדבר, מדבר פנימי ומדבר גשמי, חיצוני, הוא בכל זאת היה זקוק לשמור על עצמו, להילחם נגד כל מיני בעיות שמתעוררות. היו בו, בתוך העם, מערכות של ניהול נגד אויבים חיצוניים, נגד אויבים פנימיים, לחיזוק העם, לאיחוד העם, וכל הזמן הוא היה צריך לדאוג למה שיש לו. במיוחד היה צריך לדאוג שיהיה לו מ"ן, ארבעים שנה הם היו חייבים לאסוף את המ"ן, גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית, ולאכול את זה.

ניצה: מה המשמעות הפנימית של המ"ן?

המשמעות הפנימית שאנחנו כולנו מבינים, היא שרק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים להעלות את החיסרון שלנו לחיבור ולעוד יותר חיבור, לעלות את החיסרון הזה למעלה, למקור העליון, לכוח המיוחד שבטבע.

כל הטבע זה כוח מיוחד, אפשר לקרוא לזה "א-לוהים", "אדני", לא חשוב באיזה שמות, אבל זה כוח אחד, "אין עוד מלבדו", "שמע ישראל ה' א-לוהינו, ה' אחד". זאת אומרת כוח הטבע האחד החיובי, כוח החיבור, כוח האהבה, וכלפי הכוח הזה אנחנו צריכים לשאוף, לקבל ממנו דוגמה, להעלות אליו את כל החסרונות, שאנחנו רוצים לקבל השפעה מהכוח הזה וכך נמשיך.

אז פנייה לכוח החיבור, איחוד ואהבה שיחבר בינינו, יאחד אותנו וייתן לנו להיות כאיש אחד בלב אחד כל הזמן. מיום ליום אנחנו מתפתחים יותר על ידי האגו שהוא מפתח אותנו בצורה הפוכה מהחיבור. אנחנו צריכים כל רגע ורגע לעלות יותר ויותר חיסרון, בהתאם למה שמתגלה בינינו בכל מיני השינויים, המרחקים, הבעיות. ולכן אנחנו כל הזמן דואגים איך לעלות מ"ן, חיסרון, לברר אותו, למצוא מה בינינו עדיין דורש תיקון כדי שאנחנו נהייה "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה. שנוכל להתחבר בינינו יותר ויותר על פני הבעיות הגוברות כך שאנחנו נתחיל להרגיש את הכוח העליון שמחבר אותנו. לא סתם איזה כוח, אלא הוא נעשה יותר ויותר מבורר, יותר מובן, יותר מורגש, כוח חיובי, כוח החיבור.

כוח החיבור הזה, לא שהוא צריך, חלילה, להתגלות באיזו דמות, אלא בזה שאנחנו מרגישים אותו שיש כוח מיוחד בטבע שהוא מחבר אותנו, שהוא עוטף אותנו. אנחנו מרגישים אותו בכך שיש בינינו משהו משותף. וזה לא ברמה הגופנית, הגשמית, באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה בהשפעה הרוחנית, היינו, רוחנית. למעלה מכל ההבחנות הארציות וההבדלים הארציים. וזה מה שאנחנו רוכשים במשך ארבעים שנות המדבר.

אחרי שאנחנו רכשנו את הכוח הזה, שאנחנו רוצים להיות יחד, באמת רוצים, אז האגו שלנו מתחיל לעלות בצורה עוד יותר גדולה, ומה שמעניין כאן זה שאנחנו רכשנו כוח השפעה, אבל אנחנו עכשיו צריכים להתחיל לעבוד עם כוח הקבלה שלנו, עם האגו שלנו, להפוך את האגו שלנו כבר גם לבעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לא מספיק שאנחנו רכשנו את כוח הטוב, כוח הבינה, כוח האמונה, מהמשה, שהוא נקרא "רעיא מהימנא", המורה של האמונה, אלא אנחנו צריכים עכשיו, עם כוח השפעה, עם כוח אמונה, לעבוד על האגו שלנו שרכשנו ממצרים. לקחנו ממצרים את כל הכלים האלו של מצרים, אז אנחנו צריכים עכשיו לעורר את הכלים של המצרים ולהתחיל לתקן אותם על ידי הכוח שרכשנו מהמשה, כוח הבינה.

כוח המלכות זה "הפרעה", כוח המשה זה "בינה" ואנחנו מתחילים לתקן את כוח הפרעה על ידי כוח המשה. זה נקרא "עבודה בארץ ישראל", שאנחנו, הרצון האגואיסטי, שזה נקרא פרעה בכללות, אנחנו צריכים לתקן אותו, לא אותו בעצמו כי הוא נשאר ברצון שלו, רק את האגו שלו שהוא כולו טוען "הכל שייך לי", על מנת לקבל. אנחנו צריכים להפוך אותו לעל מנת להשפיע, לטובת הכוח הכללי של ההשפעה, אהבה וחיבור שזה נקרא "הטבע הכללי" או "א-לוהות", "בורא", דרגת הא-לוהים. וזאת העבודה שנקראת עבודה בארץ ישראל, ברצון האגואיסטי שלאט לאט אנחנו הופכים אותו להיות מכוון לא-לוהים, ישר א-ל, ישראל. וזאת העבודה שכבר נקראת ככה בארץ ישראל.

זאת אומרת לא מדובר כאן על גיאוגרפיה ולא על היסטוריה, אלא מדובר על תהליך שהאומה הזאת, הקבוצה הזאת בעצם, זו לא אומה, זו קבוצה שאברהם אסף אותם בבבל, כשקרא לכל הבבלים "מי לה' אליי", ואז באו אליו וככה הוא התחיל את התהליך הזה. אחר כך יצחק, אחר כך יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד וכן הלאה, עד היום הזה אנחנו מתקדמים באותה הצורה. מדובר בזה על אלו שלא עזבו את השיטה, שכל הזמן היו ב"על כל פשעים תכסה אהבה", לחיבור עד האהבה. באהבה אנחנו מתאחדים כולנו בינינו, מי שמתאחד, ומתאחדים יחד עם כוח עליון שהוא כוח ההשפעה והאהבה, הבורא, שמושג דווקא בחיבור בינינו.

זה כל היסוד של היהדות. כל יתר הדברים השייכים למצוות שמלמדים אותנו אנשים בבתי כנסת, בישיבות, בכוללים, בכל מיני מקומות, אלה הן מצוות שהן כהעתקה מהפעולות הרוחניות. יש לנו בתוך הרצון שלנו תרי"ג, יותר נכון תר"כ, אבל מספיק לנו תרי"ג, תרי"ג רצונות, ואנחנו צריכים להפוך כל רצון ורצון מכוונה על מנת לקבל, להפוך אותו לעל מנת להשפיע לסביבה, ודרכה לבורא, ולכן בזה אנחנו עוסקים. כנגד זה יש לנו בגשמיות גם כן כל מיני פעולות גשמיות שעושים אותן בידיים, בפה וכן הלאה, אז אנחנו צריכים גם אותן לקיים. מי שמקיים – כן, מי שלא מקיים – לא, אבל כל אחד ואחד חייב לקיים אותן ברגש שלו, בתיקון הפנימי שלו, כי העיקר זה תיקון הרצון, העיקר זה תיקון הלב, על זה כתוב בהרבה מקורות. זה בעצם הכל.

בקשר לעבודה במדבר לפני הכניסה לארץ ישראל זאת עבודה בהעלאת מ"ן, באוכלי המ"ן, "לא ניתנה תורה, אלא לאוכלי המ"ן". מה זאת אומרת? שאנחנו אוספים את כל החסרונות ומעלים אותם לתיקון, מבקשים עליהם תיקון.

ניצה: איזה חסרונות אלה?

חסרונות לחיבור.

ניצה: הכול זה רק כלפי חיבור?

רק כלפי חיבור. לא שייך לכלום, כי אנחנו יצאנו משבירת הכלי האחד שנקרא "אדם הראשון", "נשמה אחת". הכלי התפרק להרבה מאוד חלקים על ידי הפיצוץ הפנימי, ומאז כל החלקים האלה נמצאים בניגודיות זה לזה. ואנחנו, למרות האגו שביניהם, שמפריד בינינו, אנחנו צריכים לאסוף אותם יחד, ואז עוצמת הכלי, לעומת אדם הראשון, הוא יהיה פי תר"כ פעמים יותר, פי 620 פעם יותר ממה שהיה קודם. בזה אנחנו מרגישים את הבורא, משיגים את הבורא, מגדילים את עצמנו, מעלים את עצמנו מדרגת העולם הזה, הגשמי, הבהמי, לדרגת העולם הרוחני, הנצחי, השלם.

אורן. אם הבנתי עד כה, כששאלנו אותך בתחילת הדיון שלנו מה השתנה בעם ישראל מאז שהוא נכנס לארץ ישראל, כבש אותה והתנחל בה לשבטיו, התחלת את ההסבר שלך דווקא מתקופה אחת קודם, מתקופת המדבר. למה כדי להסביר לי מה השתנה בעם הזה אחרי שהוא נכנס לארץ ישראל, אתה לוקח אותי קודם כל תקופה אחת אחורה, לתקופת ארבעים שנות המדבר. למה אתה עושה את זה קודם כל? אני רוצה להבין את הגישה.

כדי להסביר על מה אנחנו מתבססים. אחרי שאנחנו מתקנים את מידת האמונה, מידת ההשפעה שרכשנו בארבעים שנות המדבר, מעלים את המלכות לדרגת הבינה.

אורן: כדי להבין את מה שקרה בתקופה שאחרי הכניסה לארץ ישראל, צריך להבין מה קרה לפניה?

כן.

אורן: הבנתי. אז עכשיו אני רוצה להבין מה שקרה בתקופה לפניה, ואז נתקדם בחזרה לתוך הארץ. אם הבנתי נכון אתה אומר שבארבעים שנות המדבר הייתה קבוצה של אנשים שעברה ארבעים שנה במדבר, ובתהליך הפנימי שהיא עברה, ביססת את ההסבר שלך על המושג שנקרא מ"ן. אנחנו יודעים שמה שהם אכלו, כשהם היו בארבעים שנות המדבר, היה מ"ן שירד מן השמיים. בתחילת ההסבר שלך אמרת שבמ"ן הזה יש גם דבר גשמי וגם דבר רוחני. בדבר הגשמי אני מניח שהכוונה היא למה שאנחנו מכירים מסיפורי המקרא, שהם ניזונו מאוכל שירד מהשמיים, אבל לתוך זה הכנסת גם מוטיב פנימי יותר שקראת לו "רוחני", ואותו אני מנסה להבין. מה זה המ"ן שאתה קורא לו גם גשמי וגם רוחני, מה זה המ"ן הרוחני?

המ"ן הרוחני זה שאני מעלה בקשות שלי לתיקון האגו שלי כלפי הבורא, כלפי כוח עליון, ואני מקבל ממנו בחזרה כוחות שהם מתקנים לי את הרצון לקבל שלי, עוזרים לי לעלות למעלה מהרצון לקבל שלי יותר ויותר למעלה.

אורן: לאן?

למעלה, הכוונה לא להיות מושפע מהאגו שלי.

אורן: לזה אתה קורא "רוחני", למה שעכשיו הסברת לי אתה קורא תהליך רוחני פנימי?

כן. וודאי.

אורן: זאת אומרת, חוץ מזה שהאדם ניזון ממזון שצריך לקיים את גופו, יש פה הזנה פנימית יותר שבה הוא מבקש וגם מקבל, לאורך ארבעים שנות המדבר, כוחות להתעלות, מעל מה בדיוק?

מעל האגו שלו, הטבע המקורי שלנו.

אורן: איך אתה מגדיר אגו?

רצון לקבל לעצמו, כל הזמן לדאוג לעצמו, למלא את עצמו, על חשבון הזולת, או לא על חשבון הזולת, לא חשוב, "העיקר שיהיה לי טוב, חושב רק על עצמי, מכונס בתוך הבטן שלי".

אורן: וזה הטבע.

הטבע שלנו.

אורן: הטבע.

לא טוב ולא רע, אלא זה הטבע.

אורן: כך ברא אותנו הטבע.

כן.

אורן: עכשיו האדם רוצה להתעלות מהמקום הזה, לאן?

הוא רוצה להתעלות לתכונה ההפוכה, בזה שלא ידאג לעצמו אלא ידאג לזולת.

אורן: למה?

למה? כאן השאלה. יכול להיות שזה מתוך שהוא מרגיש שהעבודה, שכל הזמן דאגה לו, לא מביאה אותו לכלום, אלא הוא חי חיים מאוד קצרים, מכונסים לתוך הבטן שלו, וגם לא נהנה מזה בסופו של דבר, אלא שכל הזמן הוא מצוי בדאגות כאלה, מאוד מצומצמות, מאוד פנימיות שהן ללא תועלת. הוא לא מרגיש שהוא מממש את החיים, מנצל את החיים.

אורן: ואז?

ואז הוא מתחיל לשאול "מה הטעם שצריך להיות בחיי? בכל זאת נתנו לי איזה רצונות, הרגשות, שאני אדע בשביל מה כדאי לי לחיות".

אורן: הבירור הפנימי הזה של האדם, ההתפתחות, ההכרה הפנימית הזאת, היא מה שהעם הזה רוכש בתקופה שאתה קורא לה "ארבעים שנות המדבר"?

כן.

אורן: מה יבש להם בדיוק? המדבר מסמל איזה יובש.

כן. ש"החיים שלי יבשים, אני חייב להרטיב אותם במים, בכוח השפעה, אני צריך לדעת בשביל מה לי, למה לי, מה כל זה?". אנחנו רואים שבטבע שום דבר לא נברא סתם, ורק את עצמי, שאני כאילו נזר הבריאה, אני נברא סתם.

אורן: ומההכרה הזאת הוא רוצה להתחיל להתעלות, מבקש ומקבל כוחות להתעלות.

כן.

אורן: כשהוא מבקש את הכוחות האלה להתעלות לאן הוא מתעלה?

הוא מתעלה בהשגה שלו.

אורן: מה הוא משיג, מה המילה "השגה" אומרת?

הוא משיג שיש כוח עליון, הוא משיג שלכוח העליון ישנה תוכנה ותוכנית, מטרה, איך להביא את האדם למצב המעולה, הנצחי, השלם.

אורן: איך נגדיר את המצב הזה, במה הוא מעולה?

בזה שהוא מעלה אותו למעלה מהאגו שלו, שהאדם כבר לא מכונס לתוך עצמו, אלא גם פותח את עצמו כמו פרח ומסתכל מסוף העולם ועד סופו ורואה את הכול, כי הוא יוצא מהמסגרת המצומצמת שלו ולא רוצה לדאוג לעצמו, אלא שבדאגה שלו לאחרים הוא נכלל עם כל המציאות.

זה החיוב "ואהבת לרעך כמוך", שאז כל המציאות נמצאת בהרגשה שלי, בהשגה שלי, ואז אני רואה מסוף העולם עד סופו, אני מרגיש את כל המציאות, איך שהיא קשורה זה לזה כמו פרח אחד גדול ואני נמצא ומשיג את כל החוקיות, הרגשות, וכל מה שקורה. וודאי שאני עולה למעלה מזמן, מקום, תנועה, אני פשוט נמצא בנצחיות.

אורן: ההתעלות הזו, זה המצב הפנימי שחווה קבוצת האנשים הזאת שנקראת "עם ישראל" בארבעים שנות המדבר, או שהיא חווה אותה רק כשהיא נכנסת לארץ ישראל? איפה היא חווה את ההתעלות הזאת?

לא. התעלות למעלה מהרצון לקבל זו הכניסה לארץ ישראל, כשעוד לא עובדים עם האגו שלנו, אבל כבר מתעלים למעלה מהאגו שלנו ורוכשים דרגת ההשפעה, דרגת הבינה.

אורן: התהליך שתיארת לי עכשיו שפרח ממצב שהוא מכונס פנימה נפתח ומשיג את הכול דווקא דרך פיתוח דאגה לאחרים במקום הדאגה הטבעית לעצמו, וזה המהות של ואהבת לרעך כמוך. עכשיו ציירת לי את תהליך ההתפתחות השלם?

זה לא סופי, זה חצי.

אורן: החצי הזה, הוא כבר מושג בארבעים שנות המדבר?

כן. בלבד.

אורן: בלבד. זה מה שמושג בארבעים שנות המדבר, זה המ"ן הפנימי שקראת לו קודם. זאת אומרת, חוץ מזה שהם מקבלים הזנה למזון שהם יאכלו ויתקיימו בגופם, מבחינת רוח האדם שבהם הם מבקשים ומקבלים כוחות לבצע את התהליך הזה, את ההתפתחות הפנימית הזאת. ואת זה יש להם בתקופה שנקראת "ארבעים שנות המדבר".

בתקופה הבאה הם נכנסים לארץ ישראל. זו הפעם הראשונה שיש לקבוצת הנוודים הזאת מקום משלהם. הם כובשים אותה, הם נלחמים עליה, בסוף יש להם מקום והם מתיישבים כל שנים עשר השבטים. יש להם חבל ארץ משלהם. מה מהותית משתנה בהם בתהליך הזה? קודם לא היה להם חבל ארץ משלהם, עכשיו יש, מה משתנה בהם מהותית?

לפני זה אנחנו צריכים שוב לפנות לתקופה שהייתה עוד לפני המדבר.

אורן: לפני המדבר היה מצרים, קבלת התורה.

לא.

אורן: אז מה בדיוק?

מצרים.

אורן: מצרים. עבדות במצרים.

כן. זהו. מה העניין של עבדות במצרים? שאנחנו גילינו את הרצון האגואיסטי שלנו ששולט עלינו בצורה ישירה ומחלטת, ואנחנו עלינו למעלה ממנו, עשינו עליו צמצום, לא משתמשים ברצון הזה ומעלים את עצמנו לדרגת הבינה, לדרגת השפעה. רכשנו את הדרגת השפעה.

אורן: מה זו ההשפעה שאתה אומר כל הזמן?

השפעה, זה שמשפיעים אחד לשני טוב.

אורן: להשפיע טוב, כמו להעניק.

כן. להתייחס לזה טוב. שרכשנו את הדרגה הזאת של "בינה" זה נקרא, בינה, מִדבר, אז אנחנו נכנסים לתקופה שנקראת ארץ ישראל. מה זה ארץ ישראל? אותה תקופת מצרים עם הרצון לקבל האגואיסטי, אנחנו עכשיו מתחילים לתקן. זאת אומרת, הייתה לנו תקופת מצרים שהרצון לקבל שלנו האגואיסטי התגלה, אחר כך אנחנו רכשנו בארבעים שנות המדבר את הרצון להשפיע, לתת, לאהוב, אבל רק את הרצון הזה רכשנו, לא את המימוש שלו. עכשיו אנחנו לוקחים את מצרים ומתחילים לתקן אותו בעל מנת להשפיע.

אורן: מה זה אומר, בעל מנת להשפיע?

בעל מנת להשפיע, שאותם הרצונות האגואיסטים שהיו במצרים, שנקרא "פרעה", "מצרים" וכן הלאה, אנחנו עכשיו את הרצונות האלה הופכים לעל מנת להשפיע. היינו נגיד בכאסח בינינו וכולי, רכשנו אחר כך יחס הטוב. עכשיו את היחס הטוב הזה אנחנו מממשים על הרצונות האלו שגילינו אותם במצרים, פיתחנו אותם במצרים.

ניצה: זאת אומרת שתקופת ההתיישבות בארץ ישראל, זה בעצם מימוש.

זה נקרא "ארץ ישראל". מצרים המתוקן הוא נקרא "ארץ ישראל".

ניצה: שהוא כבר מתוקן, או שרק מתחילים לממש.

לא. מתחילים לממש אותו. צריכים לממש אותם הרבה פעמים. כמו שאנחנו לא היינו במצרים ארבע מאות שנה, אז אנחנו נצטרך לרדת לעוד כמה גלויות. מגלות בבל אחרי בית המקדש הראשון, ואחר כך עוד גלויות עד זמננו, כל זה כדי לרכוש את כל הרצון לקבל הגדול, ולתקנו על מנת להשפיע.

אורן: אנחנו מדברים בדיון שלנו כאן על התפתחות היהדות, וסקרנו היום שלוש תקופות בעצם. תקופת מצרים. תקופת ארבעים שנות מדבר. וכניסה לארץ ישראל. תגדיר לי בצורה הכי פשוטה, מה הדבר הפנימי שמתפתח ביהדות?

ביהדות מתפתח לאט לאט רק עניין הכרת הרע.

אורן: מה זה אומר?

שאנחנו לא נמצאים בכיוון הנכון.

ניצה: מעניין, דווקא הכרת הרע מתפתח?

כן.

ניצה: למה חשוב שדווקא הוא יתפתח?

כדי שאנחנו נשנה את כיוון ההתפתחות שלנו, מהאגו בכל השטחים, בכל הרמות, בכל הכיוונים והאופנים, להשפעה, לחיבור הדדי. העיקר זה חיבור. ובינתיים אנחנו נמצאים בפירוד המתגבר.

(סוף השיחה)