בזוגיות, עם הילדים ובמקום העבודה, בחברה, בכלכלה ובאנושות כולה, מאוד חסרה היום החכמה איך לנהל יחסים הרמוניים. לכל אחד יש אגו מוגבר והמון גאווה, כל אחד שואף לכבוד ולעמדת שליטה, ומיום ליום קשה יותר להבליג או לוותר טיפה. די ברור שבלי שינוי מגמה בפנינו תמונה עגומה. כל השאלה היא האם לפני הידרדרות משותפת לתהום נשכיל להגדיר מחדש את תפיסת הקשר בין אדם לאדם, או שנהיה מוכרחים לעבור משברים איומים ורק אחריהם לעשות את אותו דבר?
כך או אחרת, במוקדם או במאוחר נידרש לעבודה גדולה. יהיה עלינו לחולל מהפכה ערכית-תפיסתית בתרבות ובחינוך, בתקשורת ובמדיה. נצטרך להשתמש בכל כלי אפשרי שפיתחנו עד היום כדי ללמוד וללמד על טבע האדם ועל טבע העולם, על הכוח האגואיסטי שמתפתח בכולם מאליו, ועל הכוח האלטרואיסטי שעלינו לבנות מעליו.
באופן אינסטינקטיבי, כל אדם חושב על עצמו בלבד ואיך לנצל את האחרים לתועלתו. בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו, זהו המצב. כך מוגדרת תוכנת ההפעלה שטבועה בנו – לקבל הנאה ותענוג לעצמנו מכולם. יחד עם זאת, ככל שהרצון לקבל מכולם מתגבר אצל כל אחד, אין עתיד לשום קשר בין בני אדם. כאשר נתפוס שזהו הגורם הפנימי שהורס לנו את כל מערכות היחסים, בכל הרמות ובכל השטחים, נוכל להתקדם לחשיבה משותפת על הרכבת מערכת קשר מתקדמת יותר, שבין כל חלקיה יהיו איזון והשלמה.
השינוי שנצטרך לחולל בסולם הערכים החברתי יהיה מהותי. בעולם של היום מכבדים אנשים בעלי כוח שמתייחסים לאחרים כמו מאצ'ואים, והתקשורת ממלאת אותנו בדוגמאות כאלה. בכך היא מעצבת בנו יחס דומה, ולכן אין פלא שמדור לדור האנשים נעשים אגואיסטיים יותר והתופעות השליליות מחריפות. בעולם של מחר, כשנשכיל לבנות אותו כזה, נעריך ונכבד את מי שעוזר לאחרים ומתייחס לכולם יפה.
בהדרגה, נקבל חברה אחרת לחלוטין: חברה טובה, מאוזנת, רגועה, שבה נרגיש תמיד בטוחים. הילדים שלנו יוכלו להסתובב חופשי ברחובות ובפארקים, לבלות יחד בכיף, בלי פחד שמישהו יבוא להזיק להם חס ושלום. במקום העבודה יקבלו אותנו האחרים עם חיוך, ואנחנו נפסיק לפחד ממה שאומרים עלינו מאחורי הגב. בעלי המקצוע שנזמין לא ינסו להכניס לנו את האלמנט, כמו שהם לא משקרים לאחותם אם יש לה סתימה במטבח או תקלה ברכב. בכל מקום נרגיש עטופים בחום ובאהבה, בדאגה כנה לשלומנו וברצון לעזור.
במציאות מחוברת שכזו, כל ויתור שאני אעשה לטובת האחרים יורגש לי כרווח אישי, כהזדמנות להשתתף ולרכוש חלק בבניית החברה שנותנת לי חיים ממש. בכל אינטראקציה שתהיה לי עם מישהו אני אראה לפניי לא אותו בלבד, אלא את המערכת האינטגרלית ששנינו כמו איברים משלימים בתוכה. יהיה לנו ברור שהיחס שלי אליו והיחס שלו אליי משפיעים על המערכת כולה, וגם קובעים את מה שנקבל ממנה בחזרה, פי כמה וכמה.
התנאי לקיומה של מערכת אינטגרלית כזו היא שכל פרט בתוכה לא ירגיש לחץ ואיום מאף אחד אלא תמיכה ועזרה כמו מאימא אוהבת, והתחושה הכללית תהיה שהכי טוב, בטוח ונכון זה להיות יחד. והאמת היא שכך בנוי ומתפתח כל הטבע, מניגודים שמשלימים זה את זה בהרמוניה ויוצרים את מארג החיים הנפלא.
אבל, וזו הנקודה החשובה, בעוד שבטבע החיבור והאינטגרציה מתרחשים בהכרח, בחברה האנושית אנחנו צריכים לבנות אותם מתוך מודעות ובחירה. מתוך הגילוי שלמרות העובדה שאנחנו מרגישים נבדלים, מצד טבע הבריאה כולנו גוף אחד. גוף אחד שהקשר בין איבריו נעלם מלכתחילה מתפיסתם, אבל במהלך התפתחותם הם מבינים שעליהם להתאמץ להחיות אותו בהרגשתם. ובזכות העובדה שהם עושים זאת בהכרה עצמית, הם מתעלים לדרגת קיום רוחנית, שלמה ונצחית.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1038 – bit.ly/3t5zK9Y