צעדים ראשונים בקבלה

ספירת העומר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.04.20 - אחרי עריכה

גלעד: אנחנו בתוכניתנו "צעדים ראשונים בקבלה" עם שאלות של תלמידים מתחילים, והיום אנחנו רוצים לדבר על תקופה מאוד מיוחדת שאנחנו עוברים כל שנה. כמובן יש לנושא הזה שורש רוחני ואותו נרצה להבין היום, התקופה נקראת "ספירת העומר", היא מתחילה בפסח ומסתיימת בשבועות, ואורכת 49 ימים. כמו שאנחנו יודעים כל דבר או כל מנהג שאנחנו נוהגים בו פה, בעולם שלנו, יש לו שורש רוחני שלא קשור לזמן או למקום, אלא אלה מצבים שאנשים עוברים. מה זו ספירת העומר?

ספירת העומר זה ספירת המדרגות. אחרי שהאדם יוצא מהרצון האגואיסטי שלו לקבל על מנת לקבל, הוא עובר מסע מיוחד שבו הוא עולה במדרגות רוחניות. במדרגות הרוחניות האלו הוא מקבל כל פעם תכונה חדשה, וסופר אותן, את המדרגות האלה, שהן המדרגות ממלכות לבינה, וכשהוא מגיע ברצון לקבל שלו, שהרצון לקבל היה על מנת לקבל, הוא עושה צמצום וסופר את השינויים, את התיקונים שבו, ואז הוא עולה ממלכות למדרגות של זעיר אנפין, זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, והוא עולה כך לדרגת הבינה, ובדרגת הבינה כבר יש לו כוח להשפיע. וכשיש לו כוח להשפיע זה המקום, זאת אומרת המצב הרוחני שבו הוא יכול לקבל אור העליון בעל מנת להשפיע, והוא נקרא "קבלת התורה".

זה מה שאנחנו צריכים לעבור ברוחניות, וכנגד זה אנחנו חוגגים את הדברים האלה בגשמיות, מציינים אותם. לכן יש לנו שבע כפול שבע, שהם 49 ימים, ואלה הן בדיוק הספירות של זעיר אנפין שנמצא בין הבינה, שהיא תכונת השפעה, או שבועות, לכן אנחנו חוגגים אותו כדברי חלב, כל מיני דברים של נתינה, לפסח שדווקא אין לנו שם שום כוח נתינה, לכן אנחנו אוכלים מצות שאפילו אין בהן מים, ועל אחת כמה וכמה שאין בהן חלב. קבלת התכונות האלה מהרצון לקבל היבש, ועד לרצון להשפיע שכולו טוב, זה 49 יום שאנחנו חוגגים.

באמצע יש לנו גם את ל"ג בעומר, זאת אומרת 33 יום מיציאת מצרים, מתחילת הפסח שזה גם כן יום מיוחד, שעד אז אנחנו עושים את התיקונים העיקריים בכוח השפעה, ואחר כך רק מסיימים אותם מיום 33 עד יום 49.

גלעד: אז בוא נתחיל לפי הסדר. יציאת מצרים היא ממש ברגע שפרעה "הרצון לקבל" אומר "אין לי יותר מה להרוויח מכם, לכו!"?

כן, ליל פסח.

גלעד: מהו הדבר הזה שאדם מפסיק לחשוב על עצמו, שפתאום הוא מגלה שיש משהו אחר מחוץ לעצמו?

הוא מגלה שהרצון לקבל שלו הוא כוח הרע ששולט בו, שהוא חייב להתנגד לו, ובכל הכוח לברוח ממנו. זאת הכרת הרע שאנחנו סוף סוף מגיעים לזה, וכשאנחנו מגיעים לזה, זה נקרא שאנחנו מוכנים ליציאת מצרים.

גלעד: ואיך זה שהרצון לקבל מסכים?

כי הוא רואה שרע לו בזה.

גלעד: רע לו מהשפעה?

לא, לא מהשפעה. רע לו מתכונתו עצמו, שהוא רצון לקבל.

גלעד: אבל פרעה עצמו לא מת, הוא לא אומר "אני מתאבד", הוא אומר "תכונת ההשפעה, לכי מפה!".

כן, כי אנחנו לא הורסים את הפרעה ותכונת ההשפעה שבו. אנחנו מפסיקים להשתמש בו בצורה כזאת כמו שהוא היה, על מנת לקבל.

גלעד: אז הוא משחרר, הוא אומר "כבר לא טוב לי הדבר הזה, אני לא רוצה אותו".

כן.

גלעד: אז עכשיו האדם מתחיל איזה תהליך. "יום" כמובן הוא לא יום בעולם שלנו, מה זה יום מבחינת הספירה של יום ועוד יום ועוד יום, מהם "ימים"?

זה כשמאיר האור, והחושך זה שבמקום האור הזה, בא לנו רצון לקבל חדש שהוא לא מתוקן ואנחנו מתקנים אותו אחר כך.

גלעד: זו ממש מדרגה חדשה כל יום כזה, זאת מדרגה חדשה מאפס?

כן.

גלעד: ובכל זאת סופרים אותם, אומרים אחד ועוד אחד ועוד אחד?

כן. אם תפתח את הסידור במקום שכתוב בו "ספירת העומר", אז שם כתוב על זה שפגעתי בספירה כזאת וכזאת, כך וכך בתכונה כזאת וכזאת, לכן אני מתקן את זה עכשיו וכן הלאה. אלה ממש תיקונים.

גלעד: ובכל זאת אחרי שבוע ימים קורה משהו, יש מה שנקרא "קריעת ים סוף" זה בכל זאת מצב אחר שקורה בספירה הזאת. יש שבעה ימים וביום השביעי יוצאים?

כן.

גלעד: פסח זה לא רגע אחד או מצב אחד, מה קורה שם, מה משתנה שם, הרי האגו כבר שחרר, מה יש עוד לעשות?

זאת יציאה סופית ממצרים, כי בכל זאת יש לנו מחזוריות בתיקונים שלנו, שזה "שבועות", כי בסך הכול העניין הוא לרכוש את התכונות של זעיר אנפין בתוך המלכות, ולכן אנחנו סופרים לפי 7. לפי 7 ספירות דזעיר אנפין אנחנו סופרים תמיד את התיקונים האלו.

גלעד: אז אני מבין שהשבע הראשונות זה "חסד", אז יסתיים היום השביעי, ופתאום יש איזו חציית ים סוף. מה הסתיים שם, שעכשיו הוא שונה ממה שהיה קודם?

יצאנו ממצרים, יצאנו משליטת הפרעה שכולנו היינו קשורים בו, תלויים בו, ולכן היה לנו שבוע ימים שזה שבוע של מצות, שבוע שבו התנהגנו בצורה אחרת, אבל אחר כך אנחנו חוזרים לצורת ההתנהגות הנכונה, הרגילה, כי כבר התנתקנו מהפרעה ועכשיו אנחנו נמצאים כבר בתיקונים המתקדמים.

גלעד: זאת אומרת שאם לוקחים את כל ספירת העומר, השבוע הראשון הוא מאוד קריטי כי שם משהו קורה עד שיוצאים ממצרים?

כן. אחר כך יש עוד את כל הענייניים הקריטיים, אפשר להגיד שזה עד ל"ג בעומר, זאת ספירת 33, שאז אנחנו מקבלים את כול הכלים דהשפעה של זעיר אנפין, ומה שנשאר לנו זה רק כלים שהם כבר מצטרפים אלינו, יוצאים מעצמם.

גלעד: תיכף נגיע לשם, אני רק רוצה עדיין לעמוד על הנקודה הזאת שנקראת "נס יציאת מצרים". מה פה הנס, מה זה נקרא נס אצלנו, בשפה שלנו?

אין לנו נס יותר גדול מיציאת מצרים, מפני שאנחנו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים ברצון לקבל בעל מנת לקבל, ועד כמה הוא שולט בנו ולא נותן לנו לצאת ממנו, עד כדי כך שפשוט אין לי שום מחשבה ושום רצון שהוא לא נמצא בשליטת הפרעה. אבל מה שקורה זה שאני לאט לאט מקבל, מתחיל להשיג את זה שאני נמצא בשליטת הפרעה ואני לא רוצה, אני לא מסכים להיות בשליטתו. זה המצב שאנחנו נמצאים בו לפני היציאה ממצרים. ולכן אנחנו מוכנים לכל, אפילו לקפוץ לים סוף, לעבור את כל המצבים שיהיו, ורק להתנתק מעל מנת לקבל שזה נקרא "פרעה".

גלעד: ואז מתנתקים ויוצאים למדבר.

כן. ואני מוכן לצאת למדבר. מדבר זה מקום שממה שאין שם כלום אבל אני מוכן. עם ישראל, זאת אומרת אלו שרוצים להגיע לתיקון רוחני, קופצים לים סוף. הם מוכנים למות במקום להישאר בשעבוד, בשליטת האגו שלהם.

גלעד: זאת אומרת, מסירות נפש מוחלטת.

לעומת מה שהיה לנו במצרים, שאנחנו אהבנו את פרעה, אהבנו על מנת לקבל וחשבנו שזה טוב לנו. כמו היום, אנשים חיים כל החיים וחושבים שזה טוב להיות כך בתחרות ובכל החיים שאנחנו חיים.

גלעד: לפני המדבר עוד נקודה אחת. היציאה הזאת, זו פעולת האדם, או פעולה מלמעלה או שילוב ביניהם? מה אפשר לשייך לאדם, להגיד "אני עשיתי" ומה נעשה מלמעלה ואפשר לומר "זה הטבע עזר לי"?

ודאי שכל התכנית מגיעה אלינו מהכוח העליון, מהבורא. אבל יחד עם זה אנחנו מבינים שלא יכול להיות כאן שום דבר שיקרה בלי הסכמה איתנו, כי אנחנו צריכים לצאת ממצרים, אנחנו צריכים לקפוץ לים סוף וכן הלאה. אבל מי מסדר לנו את כול הדברים האלה? הבורא, הכוח העליון. הוא מביא אותנו, מוביל אותנו דרך כל מיני מצבים, כך שאנחנו מוכנים אפילו לקפוץ לים סוף.

גלעד: זאת אומרת, מצידנו זה סוג של הסכמה.

כן. לא רק הסכמה, זו גם דרישה, "אני רוצה את זה".

גלעד: אני רוצה להסכים, כמו שאנחנו אומרים "למעלה מדעתי". למעלה ממה שנראה לי.

כן.

גלעד: עכשיו יצאנו למדבר, עברנו את השבוע הראשון ואנחנו במדבר ויש שם תיקונים. מה בדיוק מתקנים? הרי כבר יצאנו מהאגו, השתחררנו ממנו.

לא, רק התנתקת ממנו, אבל האגו נשאר. אתה בניתוק, עכשיו אתה צריך לקחת מהאגו את כל הרצונות, ארבעים ותשעה רצונות, ממלכות עד בינה, שבע כפול שבע, ואז לתקן אותו אחד, אחד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לעשות עליו צמצום, מסך, אור חוזר.

גלעד: ואז כשסיימנו אחד מתגלה אחד יותר גרוע, יותר חזק, במשך יום אחר יום.

כן.

גלעד: והנה הגענו לתחנת ל"ג בעומר.

נכון.

גלעד: ספרתי אחד, שניים, שלושים ושניים, שלושים ושלושה. מה ההבדל עכשיו בין שלושים ושלושה לשלושים וארבעה? צריך להיות אותו הבדל.

העניין הוא, שיום השלושים ושלושה הוא יום מיוחד מפני שאם אנחנו הגענו ליום השלושים ושלושה בטוח שאנחנו נגיע ליום הארבעים ותשעה, שבע כפול שבע. אנחנו נגמור את כול התיקונים, אנחנו נגיע למצב שנקרא "שבועות", או קבלת התורה.

גלעד: לפי הספירות, זה נקרא "הוד דהוד".

כן.

גלעד: יש שם איזה סוג של תיקונים שעברנו עד עכשיו, מצטברים. אומרים זהו, עכשיו אנחנו יודעים בביטחון מלא שאת השאר כבר אפשר לתקן.

כן.

גלעד: ואז אנחנו מגיעים לקראת שבועות ויש לפני כן שלושה ימים מאוד, מאוד מיוחדים. אומרים ששם כבר כולם התאספו וכבר הבינו שהם חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד.

כן, זה ג' ימים של הפרדה, לפני קבלת התורה. אנחנו מתקנים את עצמנו בספירות העליונות, בקשר הדוק בינינו, שנהיה ראויים לקבלת האור העליון המחזיר למוטב.

גלעד: ואז מגיעה קבלת התורה. מה זה קבלת התורה?

קבלת התורה זה נקרא שאנחנו מקבלים אור שמאיר מלמעלה, כוח שמתקן את הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, גם בהדרגה. אז קבלת הכוח שיכול לעשות כזאת פעולה בי, לקבל על מנת להשפיע, נקרא "כוח התורה". תורה זה האור העליון וכשהאור העליון משפיע על הרצונות לקבל שלי אז אני מקבל עליהם צמצום, אני מקבל כוח לא להשתמש ברצון לקבל האגואיסטי, אני מקבל יכולת להתעלות למעלה ממני וכך להתעלות.

גלעד: עכשיו אני רוצה לדבר על כל הציר, לפני שנגיע למה שקורה היום, כל הציר הוא בעצם דרגות של חיבור בינינו. אנחנו סוג של אנשים שרוצים להגיע לתיקון הזה. מה קורה, מה ההבדל בין יום ליום, בין תיקון לתיקון, בהתפתחות של מה שקראנו "עשירייה" או קבוצת הלמידה שלנו?

איך זה עובר עלינו?

גלעד: כן, בינינו, ביחסים בינינו.

ביחסים בינינו, כשאנחנו מגיעים לפסח, אנחנו מגלים את הרצון שלנו לעשות פסיעה מחוצה לאגו שלנו. להשתמש ברצון שלנו אנחנו חייבים, כי סך הכול אנחנו הרצון, אבל שלא יהיה לנו רצון בעל מנת לקבל ולנצל את הזולת אלא שיהיה לנו רצון להשפיע. ולכן יציאה ממצרים, פסח, זה שאנחנו מוכנים להתעלות ולהגיע למצב ש"טוב לי מותי מחיי". להישאר במצרים, להישאר באגו שלי, בעל מנת לקבל, אני לא מוכן, אני רוצה רק לצאת, זה דבר אחד. דבר שני, שאני מוכן ללכת לכל ההגבלות רק לא להיות בעל מנת לקבל.

אחר כך אני עושה ביקורת, בדיקה, על כל הרצונות שלי, אחד אחד. כמו לפי תוכנית ספירת העומר. אני עושה את העומר, זאת אומרת סופר את התכונות האלה וכך אני מתקדם. חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכן הלאה. אחרי שאני עושה את התיקונים האלו אני מחבר אותם יחד, אחר כך ביום ה- 49, מגיע למצב שכולם נקשרים יחד ואני יכול להתחיל לקבל בהם את האור העליון בעל מנת להשפיע.

גלעד: זאת אומרת כל התהליך כדי להגיע למה שנקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד". הם כבר היו בשלים, אפילו אמרו "אנחנו ערבים זה לזה", אחרת אי אפשר לקבל את שיטת התיקון.

כן. זה תהליך שאדם ברוחניות כך מקבל את הדברים וזה עובר עליו והוא מוכן לפעולות רוחניות.

גלעד: זה גם נקרא "שערים", 49 שערים ויש שער ה-50. מה זה המושג "שער ה-50"?

ככה זה נקרא. כי הוא מתקרב למצב שהוא נכנס למקום, למצב, ששם הוא כבר מתחיל לעבוד עם האור העליון.

גלעד: זאת אומרת זה כמו שער שעוברים בו, פתח למשהו חדש.

כן.

גלעד: אני רוצה לדבר על משהו שקשור לתקופתנו. יש כל מיני עתידניים, אנשים חכמים שחלקם אומרים שהאנושות כבר התגברה על הכול, לא יהיה יותר רעב, לא יהיו יותר מגפות ולא יהיו יותר מלחמות, זו המסקנה שלהם לגבי מה שעתיד לקרות. והנה היום אנחנו במצב שיש רעב שעוד יגבר כנראה. אתה מדבר לא פעם על מלחמות אין סוף ואפילו מגיפות, ואנחנו רואים שמגיפה אחת עצרה את כל העולם מכל המהלך שלו.

גם ספירת העומר מסומלת או מתארת מצב שתלמידיו של רבי עקיבא, 24 אלף איש, מתו במגיפה דווקא בתקופה הזאת. אתה רואה איזו הקבלה, אתה חושב שאפשר לומר שההיסטוריה חוזרת?

ההיסטוריה חוזרת. גם בימיו של רבי עקיבא שלא היה ביציאת מצרים, הוא היה אלפיים שנה אחרי זה, זה קרה. כל פעם בזמנים האלו קורות כל מיני תופעות.

גלעד: למה דברים רעים קורים בשעה שאדם עושה תיקונים? הרי זה צריך להיות שמח וטוב.

כדי שיעשה תיקונים. אתה הופך את הדברים, אתה אומר שאדם רוצה לעשות תיקונים ואז מגיעים דברים רעים, ואני אומר ההיפך, מפני שמגיעים דברים רעים אז הם דוחפים את האדם לעשות תיקונים.

גלעד: אז למה זו תקופה של אבלות?

לא, זו לא אבלות בדיוק, זה שאנחנו עושים את התיקונים האלה ביציאה ממצרים, ואנחנו נמצאים בין מצב שהיו עלינו אורות מצרים ואז עבדנו עם הרצון לקבל שלנו בעל מנת לקבל, ובין מצב שעכשיו אנחנו לא רוצים לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת לקבל, עם האגו שלנו, אבל עוד לא הגענו למצב שיש לנו רצון להשפיע, זה יוצא לנו רק אחרי שבועות שמאיר לנו מתן תורה, האור העליון, ואז אנחנו מקבלים כוח השפעה ויכולים לעבוד עם התכונות שלנו בעל מנת להשפיע. אז אנחנו נמצאים ביני לביני, ממצרים יצאנו ולאורות העליונים לא נכנסנו ולכן התקופה הזאת נקראת ל"ג בעומר. לכן בתקופה הזאת לא עושים חתונות, לא מסתפרים, לא עושים כל מיני דברים כאלה, אלה נקראים ימי קטנות.

יש בזה הרבה הגבלות, כדי לציין שאלה דברים שבהם אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר מתוקן. במצרים עשינו כל מיני דברים מקולקלים, אז מה? הם היו מקולקלים, הם דחפו אותנו לתיקון, אבל כאן אנחנו עדיין נמצאים במין המתנה. ולכן אנחנו לא מתנהגים בשמחה אלא באבלות.

גלעד: למה, אין סיבה לשמוח, זה לא משמח שאתה יצאת ממצרים?

לא, עוד אי אפשר להגיד שיצאנו ממצרים, כי אנחנו עוד לא הגענו למצב שאנחנו יכולים להשתמש בכלים של מצרים בעל מנת להשפיע. אז מה מזה אם יצאנו משם? יצאנו אבל לא נכנסנו.

גלעד: זאת אומרת בכל התקופה הזאת כבר אין את הכלים של מצרים, את שימוש ברצונות כמו במצרים, ועדיין אין שימוש במצב המתוקן.

כן. אז ביני לביני אנחנו נמצאים בימי הקטנות, לא להתחתן, לא להסתפר ועוד כל מיני דברים כאלה.

גלעד: זה נשמע כמו איזו מין תלישות כזאת, לא פה ולא פה.

כן, זו תקופת המעבר.

גלעד: בכל זאת יש שם הרבה מאוד הבחנות, 49 תיקונים.

כן, זאת תקופה מאוד מאוד רצינית שאנחנו עוברים, אבל כלפי העבודה עם האורות העליונים לא עובדים.

גלעד: נחזור למה שהתחלנו. מה זו מגיפה, מה פתאום דווקא תלמידי רבי עקיבא היו במגיפה. אמרת עכשיו משהו מאוד מעניין, שזה לא צריך לקרות, אלא בגלל שאנחנו לא עושים את התיקונים ואז הסבל מביא אותנו אליהם, זה נכון?

לא, אני לא דיברתי דווקא בדיוק על תלמידי רבי עקיבא, אלא בכלל, בימינו. גם שם זה היה כך, אבל שם זה היה גם לשם העתיד, את זה לא נסביר עכשיו, זה לא שייך לנו. יש הרבה סיבות לכל צרה ומגיפה וזה לא דומה למה שקורה לנו. כי תלמידי רבי עקיבא היו חכמים גדולים אבל הייתה נפילה מדרגה עליונה רוחנית לדרגה הגשמית, מאהבת אחים לשנאת חינם, ולכן הם נכנסו תחת המגיפה ומתו.

גלעד: אצלנו זה אחרת, אין אהבת אחים, יש רק שנאת חינם ואנחנו עכשיו בעצם צריכים להגיע לאהבת אחים, נכון?

כן. אנחנו לא נמצאים במגיפה, פה ושם יש כמה מתים, שזה אפילו פחות ממה שהיו בלי וירוס הקורונה, אלא אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים ללמוד מזה שצריכים לשנות את עצמנו.

גלעד: אפשר לומר שגם אנחנו היום נמצאים בתקופת מעבר כזאת, שגם עכשיו כל יום יהיה שונה ממשנהו וגם כל יום יהיו הבחנות חדשות?

כן. אני בטוח שיהיו ושעוד מחכות לנו עוד ועוד הרבה מכות כאלה. כי אנחנו לא משתפרים בעצם, אנחנו לא עושים מה שהמגיפה הזאת שמגיעה אלינו מחייבת אותנו ולוחצת עלינו לעשות, להגיע לחיבור, לעל מנת להשפיע זה לזה, להסתפק במועט בנושאי חיים נורמליים. אבל את כל היתר לכוון לשינוי האדם, לקשר בין בני אדם, אנחנו לא חושבים על זה, לא רואים את זה ולכן יהיו לנו לפנינו עוד כמה מגיפות כאלה, מכות.

גלעד: אבל אנחנו יודעים שכל דבר הוא תכליתי, כמו שדיברנו כבר בכמה מפגשים על ההשגחה התכליתית. לאן אנחנו צריכים להגיע עכשיו כדי שבאמת הדרך הזאת לא תהייה בייסורים וסבל אלא תהייה בלי כל הצורך במכות?

אנחנו צריכים להבין שמה שקורה לנו קורה כתגובה מהטבע. הטבע זה מערכת אינטגרלית גלובלית, ואנחנו נמצאים בתוך המערכת הזאת, אנחנו לא יכולים לברוח ממנה, והטבע דורש גם מאתנו להיות מחוברים יחד כמוה, כמו המערכת הזאת, ואם לא נעשה את זה, אנחנו נסבול. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד", מחוברים כך שאנחנו בינינו מתייחסים לטבע בצורה כמו שהוא מתייחס אלינו, באהבה ובחיבור וגם אנחנו צריכים להתחבר ולהשפיע על הטבע בצורת אהבה וחיבור. אסור לנו להשתמש בטבע לצורך האגואיסטי שלנו לכל וכל, איך שבא לנו, אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שהיחס שלנו לטבע הוא יחס כמו לדבר מאוד יקר, כי זו המערכת שמחייה אותנו, שמחזיקה אותנו.

גלעד: הנקודות האלה שאתה מציין הן מאוד מעניינות ואני חושב שאפשר גם לכתוב על זה ולפרט את זה. אבל אני רוצה בכל זאת לסכם את המפגש, כי הנושא הוא ספירת העומר, וראינו פה איזו הקבלה. שם הייתה יציאה, אומנם מדובר שם כבר על רוחניות לגמרי, יציאה מצרים ותקופת מעבר עד שמקבלים את שיטת השפעה. האם אפשר להשוות את זה במשהו לתקופתנו? גם אנחנו עזבנו, מרצון או לא מרצון, איזה עולם ישן ונכנסים לתוך עולם חדש.

שאלה, אם זה העולם החדש, מי יבנה אותו חדש, הממשלות שלנו? הן חושבות רק איך לחזור מהר ושוב לנהל ולהתעשר. אין, אנחנו לא בנינו תשתית חדשה שהיא תביא לנו עולם חדש ולכן לפנינו, לצערנו עוד מכות שמתקרבות ואנחנו נצטרך להיות מוכנים להן ולענות עליהן בצורה שאולי זה יתקן אותנו. אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים, בסך הכול להיות "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך", זו תכנית הבריאה ואנחנו צריכים להתקרב לזה, רק אז יהיה לנו טוב.

(סוף השיחה)