חיים חדשים
שיחה 461
חוק הלאום - משבר זהות ב'
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.11.14 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם. תודה שאתם אתנו בתוכנית "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
-
ניצה: שלום.
-
אורן: אנחנו רוצים לדבר היום עם הרב לייטמן בעניין חוק הלאום על כל מיני דברים, שנמצאים במהות שלנו כעם ישראל, כארץ ישראל, כמדינת ישראל. המון שאלות מעלה הדיון הציבורי סביב חוק הלאום. ננסה היום להיכנס מזוויות חדשות, מפתיעות ומרעננות, על מנת באמת לצאת עם משהו פרקטי, שייקח את החיים של כולנו פה למקום טוב יותר. ניצה, דברי פתיחה, בבקשה.
-
ניצה: אנחנו עוסקים בחוק הלאום המוצע. ואני כפתיח אקרא כמה משפטים מתוך ההצעה של חוק הלאום, כדי שנוכל להתייחס לדברים. הסעיף הראשון מדבר על מדינת ישראל, "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, בו הוא מממש את שאיפתו להגדרה עצמית על פי מורשתו התרבותית וההיסטורית".
זה נכון. רק צריכים לדעת מה היא המורשה והתורשה הזאת, התרבותית וההיסטורית.
ניצה: מהי אותה מורשה תרבותית והיסטורית?
איפה עם ישראל שהיה, באיזו צורה הוא התקיים, ומה אנחנו צריכים לעשות היום? זאת אומרת, אני צריך לדעת גם את תרבות עם ישראל העתיקה המקורית וגם את ההיסטוריה שלו, מאיפה הוא בא ועל אילו עקרונות ייסד אותנו אברהם אבינו. 1
ניצה: אברהם אבינו, מכונה גם "אבי האומה".
נכון, ואני בעד שכולם ילמדו את זה. אבל לפי זה נלך, זאת אומרת, הסעיף הזה מקובל עלי רק בתנאי, שאנחנו באמת נחקור ונבין על מה מדובר בכל המסר זה.
ניצה: האמת, שזה באמת מעניין. אני לא חושבת שמי שכותב את זה, או מי שקורא את זה מדמיין שהוא צריך לחזור לאבי האומה, לאברהם אבינו, כדי באמת לראות מה כתוב שם במורשת.
נכון, הוא בכלל מבין במה מדובר. אני גם לא חושב שהוא אפילו מתכוון בצורה הפשוטה, שנניח, כולם יהיו יהודים דתיים. כמו שיכולים לדמיין את זה בזמן שבית המקדש היה קיים עם כל החוקים דאז, מעשרות, תרומות, חגים, גימל הרגלים. זה הכול לגמרי לא מובן לאף אחד.
ניצה: נכון. בגלל זה רצינו לשוחח על כך קצת. מה זה אומר "חזרה למורשת"? מה המשמעות של המורשת שלנו?
אבל למה הוא כתב את זה כך? כי זה אולי מיד דורש את בניית בית המקדש? העם היה כולו מחובר סביב אידאולוגיה פנימית, רוחנית וגם גשמית. אז היו חכמים ונביאים, הייתה תקופת המלכים, תקופת הסנהדרין, הם היו חיים כך. אני הייתי מעוניין לשמוע, למה הוא מתכוון בזה.
אבל לפחות באמת לפתוח מאברהם כאַב האומה ומה הם היסודות שהוא קבע לעם. ועל פני התפתחות היסודות האלה מה זה בתקופת יצחק, יעקב, אחר כך יוסף, משה דויד, שלמה ועוד, מה הכוח של האומה, על סמך מה היא הייתה קיימת.
כי כל הקיום שלה הוא קיום רוחני, הוא ברוח. כמו שאנחנו רואים את זה גם מתקופת המכבים או מהתקופה לפני זה, גלות בבל, בימי מרדכי ואסתר. את זה צריכים להביא לעם כלימוד, כיסוד, שכל אחד ואחד חייב לדעת את זה. זאת אומרת, אז היינו עם ישראל, תקופות יותר טובות, או פחות טובות, לא חשוב, אבל היינו עם ישראל.
ניצה: מה זה אומר להיות "עם ישראל"?
זה מה שאנחנו צריכים ללמוד. מה שאין כן ברגע שנחרב בית המקדש לפני אלפיים שנה ויצאנו לגלות, אין עם ישראל בגלות. אנחנו לא יכולים לקיים את אותם תנאים שנקראים "עם ישראל", כי עם זה קודם כל שאנחנו יכולים לחיות לפי החוקים שלנו.
ניצה: אז מה הם התנאים?
אין עם ישראל בלי ארץ ישראל.
ניצה: אתה מעלה פה הרבה מאוד סוגיות.
אין דבר כזה יהודי, אם הוא לא מקיים תנאים להיות יהודי. כי אנחנו רואים, שכל העמים נולדו מתוך כך, שחיו במקום אחד וקיימו ביניהם קשרים, התחתנו וכן הלאה, וכך הם קיימים.
אנחנו לא כך. אנחנו התאספנו לא לפי המקום, אלא לפי האידיאה, לפי המטרה, לחיות בצורה מיוחדת. אברהם ליקט את כל התלמידים שלו, אלפים כמו שכותב הרמב"ם, לפי התנאי שאנחנו נחיה "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך", לפי חוק החסד, כי "אברהם" זה חסד, באהבה הדדית זו החוקה, זה הכוח הכללי שיש לעם ישראל, שלפחות אני אוהב את כולם ששייכים לאומה שלי. זה נקרא, שאני מקבל כוח השפעה, כוח אהבה, שאני ממש צריך קודם לרכוש את הכוח הזה.
מאיפה מקבלים אותו? הרי כולנו אגואיסטיים. ברגע שמישהו מצפצף לי בכביש, אין לי כבר אהבה אליו, אני מוכן להרוס אותו, לדרוך עליו. אלא אנחנו מדברים כאן על התיקון של האדם, שהוא רוצה להיות יהודי מהמילה "יחוד", אז כן אפשר.
אבל קודם עלינו לחנך את האנשים לזה, זאת אומרת, אי אפשר סתם לדרוש. קיבלתי תעודת זהות וכתוב "מדינת ישראל", שאני יהודי לפי תעודת הזהות. זה לא הולך עם העם שלנו, יהודי צריך לתת כזאת תעודה, אם כבר, רק לאלה שהגיעו למצב שהם מוכנים להתאחד ביניהם לפי חוק האהבה ההדדית.
זאת אומרת, יש לנו עבודה גדולה מאוד בהפצה, בלימוד, בהכנת האנשים שרוצים, ומי שלא רוצה, הוא חופשי. אבל מי שרוצה מכל העולם, אפילו אלה שלא שיהודים לפי תעודת הזהות שלהם, או לפי הדרכון או לפי איזו תעודה אחרת, אלא כל אדם ואדם בעולם שהוא רוצה להיות עם כולם בקשר אהבה, יכול לבוא לתוך החיבור בינינו ולהצטרף אליו כמו כל אחד והוא יקרא "יהודי".
ואז כל האנשים האלה שהם קשורים בקשר כזה של אהבה, וערבות, וחיבור, והשפעה הדדית, הם נקראים "עם ישראל". והם צריכים לדעת שבזה שהם מתחברים כך, הם מתחילים להיות מותאמים לכוח הכללי של הטבע, כוח ההשפעה והאהבה. לכן הם הנקראים "ישראל", "ישר כאל".
ניצה: מה זה "ישר כאל"?
"ישר כאל", זה ישר, שהם מכוונים ישר לכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה שנסתר בתוך הטבע שלנו, שאנחנו מרגישים אותו בצורה אגואיסטית בינתיים. ברגע שאנחנו מגיעים לקשר בינינו לפי חוקי ההשפעה והאהבה, החוק, הכוח הזה מתחיל להתגלות, וזה נקרא "גילוי הבורא לנבראים".
אורן: לא הבנתי, מה זה "ישר כאל"?
עם ישראל נקרא "ישראל", "ישר כאל", מפני שאנחנו בחיבור בינינו מכוונים להגיע לגילוי הכוח העליון והכללי של כל הטבע, שהוא כוח של השפעה ואהבה, ואנחנו רוצים שישרה בינינו כוח הזה, ואנחנו עושים את כל המאמצים כדי לחיות לפי החוק של ההשפעה והאהבה בינינו. במידה שאנחנו מתחילים לעבוד כך על עצמנו, להתחבר, להתייגע, אנחנו מתחילים לגלות את הכוח הזה איפשהו, שהוא איכשהו שורה בכל המציאות ואיכשהו מתגלה בקשר בינינו, הבורא מתגלה בין הנבראים, הוא מקשר את כול הנבראים לאגודה אחת, זה התפקיד של עם ישראל.
ואז אנחנו פונים לכל אומות העולם ומזמינים אותם להצטרף אלינו. וכל מה שהם חשבו על עם ישראל, שעם ישראל סוגר משהו בתוכו, שהוא מסתיר משהו בתוכו, שהוא לא רוצה לפתוח את הדברים הטובים לעולם, שיש לו איזה סוד והוא לא רוצה לגלות אותו לכל העמים, מתגלה, ועכשיו אנחנו בעצמנו מבינים, מה הסוד שהיה בתוכנו, באיזו צורה הוא היה נסתר, שאנחנו בעצמנו לא ידענו עליו ושאנחנו צריכים להוציא אותו לכל האנושות. לכן אנחנו נקראים "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ולכן המטרה שלנו להיות אור לגויים.
אורן: מה הסוד שיש ליהודים?
שבכוח ההשפעה והאהבה ההדדית אנחנו מגלים את הכוח העליון שנקרא "בורא", הכוח הכללי שהוא טוב ומיטיב. ובזה אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה בלתי מוגבלת של טוב ומיטיב, שזה נקרא "חיי העולם הבא". ואת כל המצב הזה אנחנו מגלים בזמן שאנחנו נמצאים כאן, חיים בעולם הזה, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך".
ניצה: החוקיות הזאת שאתה מדבר עליה, אותו חוק האהבה שנמצא בתוך עם ישראל, האם יש לו איזו השפעה על הסדר, שמדינה צריכה להתנהל בצורה כזאת ואחר כך אפילו העולם? זאת אומרת, אני מרגישה שאתה מדבר פה על חוק, שהוא אהבה. אבל לא אהבה כמו שאנחנו רגילים לדמיין אותה, שאחד אומר לשני: "אני אוהב אותך". אלא אני מרגישה שיש פה משהו יותר עמוק, שהייתי מאוד רוצה להבין אותו קצת יותר. מהו החוק האהבה הזה, איזו חוקיות, אילו עקרונות מתקיימים?
אני אתן לך דוגמא. כמו שעכשיו אנחנו מסודרים בינינו לפי חוקי האגו והתחרות.
אורן: מה הפירוש?
כל אדם לפי החוקים שקובע המשטר יכול להתנהל כמו שהוא לפי הטבע שלו. ומפני שהטבע שלנו הוא טבע אגואיסטי, אז אנחנו יכולים להשתמש באגו שלנו כדי לנצל את הזולת, כדי להרוויח על פני הזולת, אני כל הזמן משתמש באגו. אבל מפני שהאגו שלי רוצה להרוס את כולם ולעשות רק טוב לעצמו, יש חוקים, ומשטרה, וצבא, ועונשים, והם מגבילים אותי ואומרים, "אם אתה רוצה להיות אזרח, אתה חייב לקיים את החוקים האלה. להגביל את הטבע שלך, כי הטבע שלך הוא להרוס את הכול, חוץ ממה ששייך אליך".
אם אנחנו עושים שינוי ועוברים לחיות לפי חוקי ההשפעה והאהבה, אז איך אנחנו נחייה בזה? גם יש לנו הגבלות, גם יש לנו חוקים, כאילו משטרה, וכאילו צבא, וכאילו סביבה. אבל אני לומד את חוק ההשפעה הכללי, ואני כל פעם מרגיש ומבין איך אני מיישם אותו.
זאת אומרת, חלוקה צודקת, רמת חיים שווה, כי באהבה לא יכול להיות שמישהו יותר ומישהו פחות, דאגה לכולם, לכל אחד ואחד איפה שהוא נמצא. לפי זה אנחנו צריכים לקבוע את כל המהלכים, שאנחנו מייצרים רק מה שאנחנו צריכים ולא יותר. אנחנו צריכים למיין את כל העבודות שלנו, ולהיות רק במה שאנחנו באמת עושים לטובת החברה ולטובת הסביבה. אנחנו צריכים לחנך את הדור הצעיר שגדל, שהוא כבר יגדל לפי חוקי ההשפעה, האהבה, ההדדיות וכן הלאה.
מפני שהאגו שלנו כל הזמן גובר וגדל, אנחנו לא בורחים ממנו, אנחנו לא יכולים לברוח ממנו. אלא על פני האגו המוגבר אנחנו כל הזמן צריכים לתקן את היחס שלנו של "טוב ומיטיב", כל אחד לאחרים.
זאת אומרת, צריכה להיות מערכת, שהיא מערכת חינוכית, תיאורטית ופרקטית, שאנחנו נחבק את כל העולם ונלמד את כולם איך להשתתף יחד לפי חוק האהבה הכללי, בחיים מאושרים שבעולם הזה. זו עבודה גדולה, בעיקר עבודה חינוכית והסברתית. איך אנחנו נסביר לכל אחד ואחד, עד כמה שזה הכרחי, שאין ברירה, שהעולם כך מסודר, שאני לא יכול לא לקיים את חוק האהבה, כי כל הטבע: הדומם, הצומח, והחי, הוא כך קיים. ואז אנחנו גם צריכים להיות מחוברים לכל הטבע, אחרת אנחנו שמבדילים את עצמנו מהטבע, אנחנו מסכנים את העתיד שלנו, וזה לפי מה שקורה עכשיו באקולוגיה, וכן הלאה.
זאת אומרת, להגיע לקיום על ידי החוק השני, זאת אומרת, במקום חוק הקבלה, חוק ההשפעה, במקום החוק האגואיסטי, החוק האלטרואיסטי, לזה צריכה להיות הכנה רבה.
ניצה: נעשה סיכום קצר, החוקיות שמנהלת היום את העולם, את כל המשטרים, את כל צורות השלטון העולמי היא צורה אגואיסטית.
כן. זה ברור.
ניצה: והמטרה שלהם זה להגביל, שהאגו לא יתפרץ וישתולל.
נכון. אנחנו רואים זאת, כל הוועידות למיניהן, האו"ם, כל מיני סיכומים, הסכמים שחותמים אלה עם אלה. זה הכול כדי לעשות איזו הגבלה על האגו של האדם, או של המדינה, או של קבוצת מדינות כנגד קבוצת מדינות אחרת. כך זה גם בפוליטיקה, "איך אני יכול לעשות איתך הסכם שיהיה כמה שיותר לטובתי. ומאין ברירה את בינתיים חותמת איתי, כי אחרת יהיה לך גרוע יותר". הכול בלחץ, הכול בשקר, אבל כך חיים. יש בזה אילו הסכמות, ואילו הגבלות שכולם מקבלים, כי אחרת תהיה מלחמה, ואז לא כדאי, וכן הלאה. זאת אומרת, הכול לפי חוק האגו הפשוט.
ניצה: עם ישראל כמו שהוא היום במדינה שלנו מתקיים ומתנהל על פי אותה חוקיות אגואיסטית, אז אנחנו למעשה תחת תנאים כאלה לא נקראים "עם".
נכון.
ניצה: כי אנחנו למעשה מתנהלים על פי חוקיות וסדר עולמי שהוא אגואיסטי.
שהוא לא "עם", כי אין עם ישראל ביחס אגואיסטי בתוכו, ואין מדינת ישראל שמתקיימת לפי חוקים אגואיסטיים, ואין יהודים. כי "יהודי" זה מי שמשתוקק להתקיים לפי חוק האהבה. אז כמה כאלה יש בעולם? אלה נקראים "יהודים", וכל היתר, לא. זאת אומרת, חזרנו להיות בבל, ואפילו בזה אנחנו לא מצליחים.
ניצה: אני רוצה בעניין הזה להקריא את הסעיף השני, כי הוא מתקשר לזה. הסעיף השני מדבר על "הזכות למימוש". זאת אומרת, "המדינה היהודית ניתנה לנו כזכות למימוש הגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל". מהי אותה "הזכות למימוש" שקיבלנו כעם?
הם כותבים את זה?
ניצה: כן, זו ההצעה החדשה. ממנה אני מקריאה את זה.
הזכות למימוש, זאת אומרת, שיש מקום לדיון חברתי, שיש מקום לכל אחד להביע באיזו צורה את דעתו, נניח, דמוקרטיה, וגם לנו, שאנחנו מדברים מצד חכמת הקבלה, שהיא למעשה אותה החכמה שאברהם לימד את כל התלמידים שלו, אז מגיע לנו לומר מתוך היסוד האמיתי של האומה, מהי ההגדרה ל"יהודי", ול"מדינת ישראל", ול"עם ישראל", ואיך אנחנו חושבים שצריכים להגיע למימוש הנכון של כל ההגדרות הללו.
ניצה: האם העם שלנו קיבל איזו זכות למימוש.
ממי קיבלנו? אנחנו קיבלנו מההיסטוריה, מהכוח העליון.
ניצה: נכון, עוד מההכרזת העצמאות. בהכרזת העצמאות כתוב, שיש לנו זכות למימוש.
אבל איפה המימוש עצמו? אז עכשיו אנחנו צריכים לממש זאת, עוד לא מאוחר, במהירות רבה כמה שאפשר, ואז אנחנו באמת נגיע לזה שיהיה לנו, "מדינת ישראל", "ארץ ישראל", "עם ישראל", ואז במידה הזאת שאנחנו נתחיל לבצע, נפרסם לכל העולם את מה שאנחנו הולכים לבצע, לא יהיו מתנגדים.
כי מה אנחנו רוצים לומר, "אנחנו בונים חברה אלטרואיסטית, אנחנו בונים חברה שכולה אהבה, ואנחנו נשמח לקבל לתוך החברה הזאת כל אחד שבעולם. בואו נחיה כולנו יחד לפי החוקים האלה, אנחנו מוכנים לחנך אתכם. אנחנו יכולים ללמד אתכם איך לקיים את החוק הזה בכל רמות החיים, גם במשפחה, גם בין המדינות, גם על פני כדור הארץ, את החוק האמיתי שמותאם לכוח העליון. ולכן, מי שמקיים אותו זוכה לחיבור עם הכוח העליון ומתחיל לראות את החיים שלו בלתי מוגבלים, ובשבילו כל העולם כדאי לו.
ניצה: לפי ההגדרה שלך, אנחנו עוד לא מימשנו את זכותנו כאן כעם יהודי.
וודאי שלא.
ניצה: זאת אומרת, עלינו לארץ והקמנו את המדינה ואת כל מה שאנחנו רואים היום, אבל החברה הישראלית כפי שהיא היום עוד לא הגיעה למימוש.
לא. כדאי לנו ללמוד את עיתון "האומה" שכתב בעל הסולם באותם הזמנים לקראת הכרזת העצמאות.
ניצה: הוא כתב את עיתון "האומה" בתקופה שקדמה להכרזת העצמאות.
כן. בשנות הארבעים.
אורן: אם הייתי מבקש ממך לומר בשני משפטים, יכול להיות שנעשה על כך דיונים יותר רחבים, אבל בשני משפטים, יש לך אפשרות לצקת תוכן פנימי לתוך ההגדרה היסודית והבסיסית של חוק הלאום, איך היית מגדיר אותו?
אנחנו לא צריכים. יש לנו את זה בתורה שלנו.
אורן: כל אחד מפרש את התורה כמו שהוא מפרש אותה. אני לא נכנס למחלוקות בין דתיים לחילוניים, וכן הלאה. אלא אם הייתי שואל אותך, "הרב לייטמן. איך היית מגדיר את חוק הלאום בצורה מדויקת לפי התפיסה שלימדת אותנו כאן, כך שהיא באמת יכולה להביא את ישראל למקום הכי טוב שלה?", מה היית אומר על זה?
אנחנו צריכים להתחיל בחינוך העם, כי בלי זה, אי אפשר. זה מה שעשה אברהם, הוא התחיל לחבר את העם בעשיריות, במאות, באלפים, כמו שאחר כך משה רבנו המשיך במדבר, ולהראות להם במקום, בצורה פרקטית, במעשה, מה זה נקרא, "חיבור בינינו" ואיך אנחנו צריכים לקיים אותו. ואיך בתוך החיבור בינינו אנחנו יכולים לגלות את הכוח העליון ששורה בינינו במקום את כוח השנאה שמרחיק בינינו, שיהיה מורגש בינינו כוח אהבה, שזה הכוח העליון.
לעשות זאת פשוט, בצורה פרקטית פשוטה שתהיה מובנת לכל מובנת לכל אדם ואדם, כי הוא במקום רואה את זה, ילדים רואים את זה, כל מי שמשתתף בסדנאות כאלה מיד מתחיל להרגיש. אנחנו אלה שמנהלים את הסדנאות מיד מתחילים להרגיש, כי אצלנו כבר יש איזה מגע עם הכוח העליון, ואנחנו רואים עד כמה האנשים מתחילים להרגיש, ללא שום הכנה, ללא שום קשר ביניהם, פתאום הם מתחילים להרגיש שיש בזה איזה כוח, איזו אווירה, איזה יחס, איזה חום. זה מה שאנחנו צריכים, בוקר, צהריים, ערב, כמה פעמים ביום, כל הזמן להכניס את העם למסגרות כאלה, שישפיע עליו הכוח העליון הזה.
ולא שאנחנו משפיעים, "חינוך" כאן, זה לא חינוך כמו בבית ספר, או בגני ילדים, או בבית, או באילו מקומות אחרים. "חינוך" של עם ישראל, זה חינוך שאתה מזמין כוח עליון, המאור המחזיר למוטב והוא משנה את האדם, ואז האדם תחת ידו יוצא מחונך. זה הבדל גדול, ואת זה אנחנו בעצמנו צריכים ללמד ולארגן לכל עם ישראל, ואחר כך לכל העולם.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר לדיון הזה. תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד לפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב, "חיים חדשים".
(סוף השיחה)