חיים חדשים

שיחה 1117

לשחרר שליטה בחיים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 04.06.19– אחרי עריכה,

אורן: היום נדבר קצת על החיים שלנו, על שליטה בחיים, שחרור שליטה בחיים בדרך לחיים טובים הרבה יותר.

טל: אני רוצה לדבר כמי שתמיד היה לי צורך גדול בשליטה בחיים שלי. אני כזה בן אדם לחוץ, הייתי אומרת. סתם, אני אספר סיפור, כשהייתי בצבא עשינו הרבה ניווטים, וניווטים זה משהו שאיים עליי מאוד, כי צריך ללמוד הכול מראש, את כל המפה היינו צריכים לזכור בעל פה ואז היינו יוצאים לשטח, במשך שעות הלכנו לפי מה שזכרנו ותמיד נורא פחדתי שאלך לאיבוד, ובמשך שעות על גבי שעות ישבתי ולמדתי והייתי נורא בלחץ. לעומתי היו אנשים אחרים שהכול היה אצלם בקלות, "נו, נלך לאיבוד, נלך עוד חמישה קילומטר לפה, חמישה קילומטר לשם." הכול היה מאוד בפשטות. "בסוף נגיע, יהיה בסדר".

תמיד הרגשתי מין פער כזה, למה אצלי הכול תמיד חייב להיות נורא בשליטה ואני משקיעה כל כך הרבה אנרגיות בשביל להצליח ולא ללכת לאיבוד, ושהכול יהיה בסדר. אני חושבת שזה מלווה אותי ככה בחיים בהרבה דברים, מאוד חשוב לי להשקיע מאמצים כדי שהכול יקרה כמו שצריך, ואני קצת מקנאה באותם אנשים מאוד משוחררים שהכול אצלם קורה בקלות. אני חושבת שזו בעיה שקיימת אצל הרבה מאוד מאיתנו בחיים בכלל, אנחנו משקיעים המון מאמצים בשביל לא ללכת לאיבוד, בשביל ללכת בדרך הנכונה ולהגיע ליעדים שלנו.

אז אני רוצה לדבר על העניין הזה של להיות מאוד בשליטה, לעומת להיות בן אדם משוחרר ונינוח ועם אמון בחיים, עם ביטחון בחיים. האם אתה יכול לתת לנו עצה, איך אפשר להגיע לחיים שהם חיים של שחרור, של נינוחות, שהם לא לחוצים, שהם לא כל הזמן במאמצים גדולים לשלוט בתוצאה של החיים שלהם.

זה אפשרי מכמה כיוונים. קודם כל אדם שלא אכפת לו מהתוצאה, אז הוא משוחרר מהחיים, מה שיקרה, יקרה. כמו מקסיקני עם הכובע שלו, שיושב מתחת לעץ ו"ברוך ה' הכול עובר". זהו. האם יש לו שחרור מהשליטה?

טל: לגמרי.

יופי. ישנם כאלו שחוץ מזה עוד שותים, נגיד אותו מקסיקני, אז טקילה. כן?

טל: גם עוזר.

השתיין, זה כל העולם שלו, מה שנקרא. ישנם אנשים שהם כאלו לפי האופי, זה לפי האופי. הוא מסתובב בשוק, הוא הולך ברחוב, שם מרוויח קצת, כאן גונב אולי קצת, והכול מסתדר בסופו של דבר. אלה הם אנשים שלא יכולים לסבול שום שליטה, הם לא רוצים לשלוט על אחרים, וגם לא רוצים שישלטו עליהם. זה הכי חופשי, כמו החתול שחי ברחוב, איפה הוא יאכל, מה שהוא יהיה, ככה זה.

אם מגיע לאדם רצון לשלוט, אז הוא כבר הופך להיות אדם, זה מכוון אותו, זה מחייב אותו, זה כבר מעמיד אותו בחיים כך שהוא חייב להגיע למצב שהוא מאזן את הדחף לשליטה. ואז הוא צריך את זה לדעת, את זה לרכוש, את זה לסדר וכן הלאה. ואז אנחנו מדברים לא על השליטה, אנחנו מדברים על נטיות, רצונות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שהם אותם הרצונות שמחייבים אותנו בחיים. עד כמה שהרצונות הם יותר גבוהים, אז האדם נמצא עוד יותר ועוד יותר קשור לשליטה בחיים שלו, הוא חייב להשיג את זה. זאת אומרת לשלוט על אותו היצר שנמצא בו. נגיד יצר למושכלות, שהוא יצר גבוה, אז הוא ממש לא נותן לאדם רגע של שקט, הוא חייב לדעת את זה ואת זה. אבל יש כאלה שאומרים שהם לא מבינים בכלל על מה מדובר. אם יש לי יצר אחר, אני רוצה נגיד משפחה, ואני דואג רק למשפחה, עד כמה שיהיו לי יותר ילדים, וסביבי הם וצועקים, אני נהנה מצעקות האלה, אני נהנה מכל הבלגן הזה, זה התענוג שלי. ראיתי כאלו וראיתי כאלו. אלו סוגרים את עצמם עם הספרים בספרייה, ואלו ההיפך, בלגן, סירים, חיתולים. הרצונות, כך הם שולטים בנו.

האם צריכים להשתחרר מהם או לא? השאלה היא מה האדם רוצה מהחיים, זאת אומרת שסך הכול כשאנחנו נולדים יש לנו רצונות ויש לנו גם כן רשימות, אלו איזה מין גנים אינפורמטיביים שנמצאים בנו ואנחנו חייבים לממש אותם. אז כאן ישנה השאלה, שמתעוררת אותי יותר ויותר מיום ליום משנה לשנה, מהילדות והלאה, ואני יותר ויותר שואל "מה אני רוצה?" או "מה אני רוצה לקנות" או "על מה אני רוצה לשלוט", שזה אותו דבר. אז מה אני רוצה?

וכאן האדם צריך למיין את עצמו ולראות, ואנחנו לא מלמדים אולי מספיק את הילדים שלנו לזה, אנחנו רק אומרים "לך ללמוד לכיוון הזה או לכיוון הזה, זה ומכניס יותר כסף וזה מכניס פחות". וכך אנחנו בעצם מכוונים את החיים שלנו, אבל זה לא נכון, כי אותם הרצונות שאנחנו קיבלנו מתוך החיים שלנו, מכוח החיים, אותם הרצונות שלנו, הם חייבים לקיים אותנו למטרה.

טל: אני חושבת שאחד הדברים שמאוד מניע אדם המנסה לשלוט בחיים, זה אולי פחד שלא יהיה, שהוא חייב מאוד להתאמץ בשביל להשיג דברים והוא לא סומך, אולי, על זה שהכול יהיה בסדר. זאת אומרת, החשש הזה מזה שהוא חייב מאוד להתאמץ כדי להשיג דברים, מאוד דוחף אותו להתאמץ. השאלה אם זה דחף נכון?

לא, אלה הן כבר בעיות פסיכולוגיות, זה לא שייך למהות העניין. זה שאני רוצה להשיג, אז אני פחות לחוץ, או יותר לחוץ. השאלה היא, האם מה שאני רוצה להשיג, טוב שאני רוצה להשיג את זה, כדאי לי להתאמץ בזה, או לא? ואם אני אהיה יותר בלחץ או פחות בלחץ, זה לגמרי לא.

טל: זאת לא שאלה של אמון, אמון בחיים?

מה זה אמון בחיים?

טל: יש אנשים שיש להם אמון כזה שהדברים יסתדרו, שיהיה בסדר, שהחיים טובים, שהם מובילים אותנו למקומות טובים. וישנם אנשים שלא מרגישים את זה, שמרגישים שהם צריכים בעצמם לשלוט בחיים כדי שיהיה טוב.

כן, אז זה תלוי בבן האדם. מה השאלה?

טל: איך אדם מגיע להרגשה כזאת של אמון בחיים? שהוא יכול לשחרר קצת.

שייקח כדור הרגעה וזהו. אני לא מבין מה זה נותן לו, אמון בחיים, שאני אהיה יותר רגוע? מה זה אמון בחיים, שאני מאמין לסתם, לחיים שלי שמסתובבים ושיביאו אותי לדברים הנכונים? אז שכל אדם שישתה אלכוהול, אז הוא יאמין בחיים, לפי מה שאני שומע. אני לא רואה בזה משהו שצריך לפתור את הבעיה. את מדברת רק על הרגעה כלפי כל מיני בעיות בחיים.

אורן: לא רק על הרגעה, גם כגישה לתכנון קדימה. למה הכוונה? אדם שאין לו ניסיון בחיים יכול לחשוב שהוא מנהל את העולם, ומה שהוא רוצה, אם הוא יתאמץ, זה יהיה. אצל אדם קצת יותר מבוגר, בדרך כלל עם השנים בא השכל, עם ניסיון החיים.

עייפות.

אורן: לאו דווקא מצד העייפות אלא מצד חכמת חיים מצטברת. אדם שיש לו חכמת חיים יודע שלא 100% ממה שקרה לו בחיים היה בשליטתו. אני לא אומר שהוא הופך להיות בטלן, שתיין, או יושב בפינת הרחוב, ודאי שלא. ישנם מיליארדים עם גישה שאומרת שאתה צריך להיות יותר צנוע ביחס שלך לזה שאתה מנהל את העולם. אתה לא מנהל את העולם, יש אחוז מסוים קטן או גדול, שהוא לגמרי לא בשליטתך.

לא יעזור אם אתה תפרפר, יש משהו בלא נודע, בגורל, שהוא לא בשליטת האדם, יהיה מי שיהיה אפילו הכי חכם, הכי עשיר, הכי רגיש. ואז הם אומרים, אנחנו צריכים כאילו לחלק את החיים שלנו לשני אזורים, בשליטתנו ולא בשליטתנו. אנחנו צריכים להתמקד במה שנראה לנו שהוא כן בשליטתנו ושם לתת מקסימום מאמץ. אבל מרגע שהתמקדת ונתת את המאמץ איפה שאתה באמת צריך להשקיע, תשחרר באזור שהוא לא בשליטתך, כי זה לא יעזור ממילא. אתה יכול לחשוב שגם שם אתה מנהל ושולט ולהתאמץ, אבל זה סתם לפרפר.

מאיפה אני יודע?

אורן: זאת השאלה.

כן ודאי. זה כתוב כך, "א‑לוהים תעזור לנו להבין מה בשליטתנו ומה לא בשליטתנו", ואיך לדאוג ואיך לא לדאוג לזה, ולהבדיל בין זה לזה.

טל: אז איך אנחנו עוברים מהמקום הזה הקטן שהוא לא מבין ולא יודע ורק מפרפר כל היום, למקום שהוא קצת יותר מודע למציאות כפי שהיא באמת. איך תעזור לנו לעשות צעד קטן קדימה מהמקום הזה?

אני לא יכול לחלק לכם ממתקים בדרך. חכמת הקבלה מדברת על זה שאדם צריך לדעת איך לחיות, מתוך זה שהוא בונה לעצמו את מנגנון החיים. וזה רק על ידי כך שהוא נכנס לחברה נכונה, מה שנקרא "עשירייה" ובונה שם את החיים שלו. רק בצורה כזאת.

כי אדם אחד אין לו כוח להפעיל את הטבע, להפעיל את הכוחות הסביבתיים שלו. אלא אם הוא יהיה בעשירייה עם עוד תשעה כמוהו, או יותר או קצת פחות זה לא חשוב, אבל קבוצה. הקבוצה יכולה לעצב ביניהם כוחות חיוביים כאלו, שהוא כבר מנהל את החיים עד כדי כך שהוא מגיע למצב שהוא אפילו לא משוחרר מהחיים, כי אז הוא בכל זאת מגיע לקיום דרגת האדם, אבל אז הוא מרגיש את עצמו חופשי. זה לא לוחץ עליו אלא ההיפך, הוא מקבל הרבה מאוד אוויר, הרבה מאוד כוח והרגשת חיים נצחיים. כי הוא חי בתוך מערכת, והמערכת עצמה מתחילה להרגיש את עצמה כקיימת לעולם ועד.

אורן: אמרת שאדם אחד לבדו, לא יכול לבנות לעצמו מנגנון שיבדיל לו בחיים איפה האזור שבו הוא צריך להשקיע את כל כוחותיו, כי הוא נתון לשליטתו ואיפה האזור שלא, ושם חבל על המאמצים שלו. אבל אם הוא ייכנס לתוך איזו עבודה קבוצתית עם אנשים נוספים אז בהתקשרות המיוחדת שלו ושל אנשים נוספים, הם כן יכולים לבנות כזה מנגנון.

כן, נכון.

אורן: בעבר חייתי בקיבוץ. בקיבוץ יש לך הרגשה שהכול מאוד ברור. ברור שאתה צריך לעבוד מבוקר ועד ערב במה שהקיבוץ צריך ממך. זה ברור, זה מובן ומוסכם. וברור שאתה לא צריך כפרט בכלל לדאוג לפרנסה, לשירותי בריאות, לשירותי חינוך, לשום דבר בעצם. אתה צריך לדאוג שאתה תתרום את המקסימום שלך ומכל השאר אתה משוחרר, אין לך דאגות של מישהו שגר בעיר. אולי יש לקיבוץ בעיות כלכליות, אבל זה ברמת המקרו. לפרט זה לא יושב על הראש מבוקר ועד ליל.

נזכרתי בזה כי אמרת שרק כשאדם נכנס בהתקשרות עם אנשים נוספים, אז הם יכולים לבנות איזה מנגנון. לזה הכוונה? שאם אני אהיה באיזו צרה, אז האנשים הנוספים האלה שאיתם אני בונה את המנגנון הקבוצתי הם יתמכו בי, כמו מן ערבות הדדית, כמו בצבא?

ודאי שכן, אבל לא לזה התכוונתי אלא להרבה יותר מזה. אלא בזה שאנחנו מתקשרים בינינו בצורה הנכונה.

אורן: במה שאתה קראת לו קודם קבוצה?

כן. בזה אנחנו מעצבים בינינו חוקים חדשים של הטבע שקודם לא ראינו אותם, לא הרגשנו אותם, הם לא היו פועלים בנו, אנחנו לא היינו נוגעים אליהם. אם אנחנו רוצים להיות מסורים זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך", בצורה כזאת אנחנו פתאום מרגישים בינינו שחל חוק חדש, חוק של ערבות, של הדדיות. אנחנו מתחילים להרגיש שזה כבר טבע שני שמתקיים בינינו, טבע של השפעה, טבע של אהבה, טבע של חיבור.

זה משהו שאין בעולם הזה ביחסים בין בני אדם, אלא ההפך. ואז אנחנו לגמרי משוחררים כל אחד מהשליטה שלו, אני לא רוצה לשלוט בשום דבר. אני רוצה שאותו כוח כללי שאנחנו מעצבים בינינו, הוא ישלוט עליי ועל כולנו יחד. ואז כשאנחנו מתחילים להכיר אותו, להרגיש אותו, אנחנו מרגישים שהוא הוא השולט בנו, הוא המנהל אותנו וכמו שכתוב ו"בו ישמח ליבנו".

אורן: נניח ששלושתנו נתקבץ יחד ונחליט שאנחנו רוצים לבנות בינינו את ההתקשרות, שבה אנחנו יכולים ליצור מנגנון שיאתר ממש כמו גלאי ויקלוט בתוכו את הכוח העליון שבטבע שהוא בעצם מנהל את הכול ואת כולם גם עכשיו. רק שאני לא קולט אותו ולכן אני לא מסוגל להבדיל מה הוא מותיר לי לשליטתי ומה הוא מנהל בשליטתו. הבנתי נכון?

נניח. חלקית, כי זה הרבה יותר. מה אתם רוצים לדעת מזה?

אורן: אנחנו רוצים לדעת איך אדם יכול להגיע למצב של שחרור שליטה נכון?

אם אני מוסר את עצמי לקבוצה כזאת, עם כל מה שהם רוצים ממני אני משתתף ומוסר את עצמי ממש לזה, אני איש משוחרר.

אורן: מה משחרר אותך? נשמע שכאשר אתה נהיית מסור למישהו, זה הפוך משחרור.

כן, אבל אני מסור לאותו כוח המשותף בינינו שנקרא א-לוהות, כוח עליון, כוח הקבוצה, כוח הערבות. אני מסור לזה ובזה אני מרגיש את עצמי קיים בביטחון השלם.

אורן: מה זה הכוח הזה, איך נגדיר אותו, איזה מין כוח זה?

השפעה ואהבה.

אורן: ואיך הוא קשור לגורל שלי, למה שיקרה איתי מחר בבוקר?

אין לי מחר בבוקר, אני יודע שאני כל הזמן נמצא בכוח הזה.

אורן: מה זאת אומרת אין לך מחר בבוקר?

שאני מתעלה ממש, אפילו לא מרגיש את הזמן. את כל השינויים, אני מרגיש רק לעומת הכוח הזה.

טל: בכל זאת אדם צריך לקבל החלטות בחיים שלו, יש לו כל מיני לחצים ברבדים של החיים, של העבודה, הילדים, המשפחה. איך הוא פועל בחיים שלו?

שיפעל כרגיל, הוא ידע מתוך הקשר שלו עם קבוצה כזאת איך לפעול נכון בחיים, איפה יש גבול לשליטה שלו ולשחרור השליטה.

טל: זאת אומרת, שהוא כן ירגיש שיש קשר בין כל מה שקורה איתו בחיים שלו?

ודאי. אותו כוח עליון שורה ושולט בכול, אבל גם לאדם יש שטח שהוא חייב לדאוג. לכל החיים הגשמיים בעולם הזה הוא צריך לדאוג. אבל יחד עם זה, הוא גם יראה עד כמה שאותו כוח כללי של הקבוצה שהוא מייצב, עוזר לו לסדר את החיים, להתייחס נכון לכל שטחי החיים.

אורן: הבנתי שיש מכשיר כזה שאתה קורא לו "קבוצה" שעוזר לאדם להתחיל לגלות, לקלוט את הכוח העליון. ואז לאדם מתחיל להתברר הגבול הזה שאמרת קודם בין האזור שנתון לשליטתי, לבין האזור שלא נתון לשליטתי, ואפילו הגבול ביניהם. ואז זה פשוט עושה לי סדר, אני יודע איפה להתמקד.

אני רוצה להבין מה זה הכלי הזה, המכשיר הזה שאתה קורא לו "קבוצה"? אנחנו מכירים בחיים הרבה קבוצות, קבוצות זה בדרך כל פרטים שמתקבצים יחד מתוך אינטרס משותף, ואז הם עושים פעילות משותפת להשגת היעד שכל אחד לכשעצמו כנראה לא יכול להשיג אותו. מה זו בדיוק הקבוצה הזאת שעליה אתה מדבר, איזו התקשרות מיוחדת יש בה, מה מאפיין אותה?

הם נמצאים בערבות הדדית.

אורן: אז היא כמו קיבוץ, כמו שאמרתי קודם. בקיבוץ אם למישהו חס ושלום יש איזו מחלה מסוכנת הוא לא מסכן כמו אדם שחי בעיר וצריך לפעמים להתחיל לקבץ נדבות, אלא כל הקיבוץ ערב לו, אתה פטור מדאגה, אם תיפול לאיזו צרה ערבים לך. האם בזה מדובר?

נניח. אבל לא, זה הרבה יותר. אי אפשר למסור את זה במילים. פשוט כאן בעשירייה כולם מקבלים הרגשה כזאת שהם שייכים לגוף אחד. אותו כוח עליון שמתגלה בהם נותן להם הרגשה שהם אחד.

אורן: איך הם הגיעו למצב שהם גילו ביניהם את הכוח העליון, מה הם עשו כדי לגלות את הכוח הזה? מכולם הוא נסתר והם פתאום גילו אותו, מה איפשר להם לגלות אותו?

על ידי זה שהם מתחברים ביניהם לפי שיטת הקבלה. זה לא פשוט, זה לא בבת אחת, וכמובן אי אפשר לספר לך על זה בכמה דקות. זאת עבודת האדם על האגו שלו, עד שהוא מתעלה מעל האגו שלו, שהוא מגיע למצב שמתחבר עם עוד אנשים, שהם נכנסים לערבות הדדית, שהם עובדים על האגו שלהם, כדי להתחבר מעל האגו.

אז שחרור השליטה הוא בזה שהם עוזבים את השליטה שלהם על האחרים ומתחברים ביניהם בערבות הדדית, קבוצתית, בעיגול. שאין שם יותר או פחות, כולם שווים. יש חוקים של חיבור, כללים, אולי עשרים כללים.

טל: הכוח הזה שתיארת שהם מגלים, הוא משהו שנמצא גם בחיים שלנו כבר עכשיו, גם לפני שנכנסנו לקבוצה וגילינו אותו בקבוצה. זאת אומרת, איך הוא בא לידי ביטוי בחיים של כל אדם באשר הוא?

הוא לא בא לכל אדם, אלא יש אנשים שמרגישים לזה נטייה, להכיר את הכוח העליון, להכיר את השליטה בחיים שלהם. ואחר כך הם מגיעים למצב שהם רוצים לאבד את השליטה הזאת ולהשתייך לאותו כוח ששולט.

טל: האם לפני שהם מגיעים ללמוד את הכוח העליון ולהשיג אותו, כל המאורעות בחיים שלהם ומה שקורה איתם, יש להם איזו משמעות או הכוונה, משהו שהם יכולים להבין ממה שקורה להם בחיים, או שזה לא משנה מה הם עושים בחיים שלהם כך או כך?

לא משנה מה שהם עושים בחיים שלהם. אני מדבר רק על החיבור באותה הקבוצה. הם צריכים להתארגן, אם כל האנושות הייתה מארגנת את עצמה לקבוצות, לעשיריות כאלה, אז הייתה מגיעה למצב שהיא הייתה משתחררת משליטה בעצמה ומוסרת את עצמה לשליטה עליונה יותר, לטבע, ובזה מגיעה למצב הכי משוחרר והכי בטוח.

אורן: במה הוא הכי בטוח?

בטוח בזה שנמצא תחת שליטת הכוח העליון שגם כך שולט, אבל אנחנו מקבלים תוצאה שכביכול מהתנגדות אליו.

אורן: הכוח העליון גם כך שולט. ובעתיד האנושות תגיע למצב שהיא תתקבץ לקבוצות, קבוצות, שיבנו ביניהן קשר כזה של שוויון.

ובכלל לקבוצה אחת גדולה.

אורן: ואז היא תוכל לשחרר שליטה.

אז היא תרגיש שהיא נמצאת בשליטה עליונה.

אורן: כל התהליך הזה שתיארת עכשיו, במה הוא שונה מדתיים פנאטיים שממש בטוחים בכל ליבם שהחיים שלהם מנוהלים על ידי כוח עליון? הם משחררים שליטה לגמרי ואומרים "הכול מאללה", בכל שפה יש את הביטויים שלה, הם אומרים, "עזוב, מי אתה בכלל, כמו איזו נמלה בעולם. אל תחשוב שאתה פה הבוס, שחרר, זה במילא לא בשליטתך". במה זה שונה מהתהליך שתיארת עכשיו של שחרור שליטה ומסירת עצמנו לידי כוח עליון?

אני לא מכיר את מה שאתה אומר, אני רק אומר שאדם שרוצה להשיג את הכוח העליון, הוא צריך להגיע כמו שכתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך". וזה מה שהם מממשים בעשירייה. ואז הם מגיעים לזה שמתגלה להם אותו כוח עליון, בתוך הקשר של אהבה ביניהם. ולכן הם מגיעים "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", זאת אומרת לאיחוד עם כל הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, בכל מה שאנחנו לא מכירים בכל הטבע הגדול. אני לגמרי לא קושר את זה ולא דיברתי איתך על תורה, מצוות, פעולות דתיות, חרדיות וכן הלאה.

אורן: אבל כן דיברת איתי על למסור את עצמנו לשליטת הכוח העליון.

זה בסדר, יש לך הרבה שיטות, אני מדבר על שיטת הקבלה.

אורן: אז אני רק רוצה להבין, במה נבדלת שיטת הקבלה ממיליארדי אנשים שמוסרים את עצמם לשליטת הכוח העליון כי הם מאמינים בכזה, או בכזה?

אני לא מכיר שיטות אחרות, לא רוצה לדעת עליהם. אני בחרתי לעצמי את השיטה הזאת, ונראה נכון להיום שאני לא מצטער על זה.

אורן: מה הגישה של חכמת הקבלה, השיטה שבה אתה אוחז לגבי שחרור שליטה בחיים. האם זה נכון, או לא נכון, במה כן ובמה לא?

אני לא משחרר את השליטה שלי בחיים, יחד עם השליטה שלי בחיים אני הולך עם העשירייה ועם הכוח העליון שאני מגלה בה, וזה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". אנחנו יחד כולנו, אני ועשירייה וכוח עליון שמתגלה בעשירייה שהוא כוח האהבה, כוח החיבור, אנחנו יחד כולנו. וכך אני מרגיש שאני נמצא במערכת שלמה ולא חסר בה כלום. כל העולם, כל העולמות, נמצאים שם.

(סוף השיחה)