חיים חדשים
שיחה 1104
התפתחות היהדות: מעמד הר סיני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.04.19 – אחרי עריכה
אורן: נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על התפתחותה של היהדות. היהדות נמצאת באזור כבר אלפי שנים, אנחנו בתוכה עוברים כל מיני תקופות ומצבים, ננסה להתבונן על הדברים קצת יותר לעומק כדי להבין דבר אחד או שניים בדרכנו אל חיים חדשים.
ניצה: בתכנית הקודמת דיברנו על התהוות העם היהודי, עם ישראל, על ההתעוררות של אברהם עם התפיסה המאוד מאוד מהפכנית שלו, של המונותיאיזם, של אל אחד, ולא האלים שהיו נהוגים אז בתקופה הפגאנית. ואנחנו רוצים להתקדם יד ביד עם היהדות, ולהגיע לתקופה של הר סיני.
הר סיני זאת תקופה שבה עם ישראל עובר תהליך שתיכף נבין בדיוק מהו. אחרי שהוא גילה שיש כוח שאם הם מתפללים או עושים עבודה נכונה ביניהם, מצליחים למצוא את הכוח להתגבר על המריבה, על התככים, על השנאה שמתגלה ביניהם, הם מגיעים למעמד הר סיני שבו הם מקבלים חוקים מא-לוהים.
בוא ננסה להבין מה זה אומר שאותו עם שיישם, מימש שיטה שהוא קיבל מאברהם, עובר תהליך ומגיע לרגע של מעמד הר סיני שבו הוא כורת ברית עם א-להים, נקרא לזה כך?
זה לא חשוב איך לקרוא.
ניצה: מהי באמת המשמעות של זה?
המשמעות של זה היא שעכשיו במה שנקרא "מעמד הר סיני" יש טיפול ביצר הרע, בכוח הרע שמתגלה, וזה טיפול שונה מאוד. כי אם קודם הם היו סתם מתחברים והספיק להם החיבור הפשוט ביניהם, אז התגלה הרע שביניהם בדרגה יותר ויותר גבוהה, עד למה שנקרא "תקופת פרעה". זה לא שהיו במצרים, או לא היו במצרים, זה היחס שביניהם, שבכל אחד בהם וביחס ביניהם, מתגלה כוח הרע המרחיק ביניהם, מסובב אותם כך, דוחף אותם אחד נגד השני וכן הלאה, והם בכל זאת יכלו להתגבר על זה.
בסוף תקופת פרעה הם הרגישו שהם לא מסוגלים להיות יותר תחת שליטת פרעה, תחת שליטת הרע. הרע כל כך גדל שכל שיטת אברהם שהם קיבלו ממנו, הפסיקה לעבוד, פשוט לא היה לה כוח לעזור להם להתקרב ולהתאחד ולהתקיים נכון כדי שישרה ביניהם כוח הטוב, מפני שהם רצו להשתחוות לכוח הטוב, לחיבור, לאהבה, רצו להרגיש בזה נצחיות ושלמות של קיום הטבע שכולו כך פועל, ולא יכלו.
לכן הם הגיעו למצב שניתקו את עצמם בכוח מן הייצר הרע הזה, והגיעו למצב שמוכנים להשתחוות לכוח הטוב, כוח החיבור. זה נקרא שהם נמצאים בתחתית הר סיני. יש הר של שנאה מעליהם אבל הם משתחווים לכוח החיבור, כוח הטבע הטוב, ודורשים, מבקשים, מתחננים לקבל את הכוח הטוב הזה כדי שכל אחד יתאזן בצורה הפנימית שלו ועם האחרים, אחרת הם ממש היו מוכנים לאכול זה את זה כמו שאומרים.
והם קיבלו את השיטה הזאת, איך על פני הרצון הרע שמתגבר והולך כל הזמן, הם יכולים להסתדר ביניהם ולהתחבר ביניהם וכל אחד עם עצמו וכל אחד עם האחרים בכוח הטוב, כוח ההשפעה והאהבה. זה נקרא שהם קיבלו תורה. זאת אומרת, הם קיבלו את המשך שיטת אברהם, שיטה שנקראת "על כל פשעים תכסה אהבה", "ואהבת לרעך כמוך", אבל עכשיו הם התחילו להכיר יותר בכוח הטוב שנמצא ביניהם כשהם מתחברים, ואז אברהם כבר לא קיים ביניהם אלא משה. ומשה מחבר אותם לעשיריות, למאות, לאלפים, שיהיה להם יותר קל לעבוד בצורה פרטנית זה עם זה ועם עצמו, וכך הוא מחבר את העם. זאת אומרת, כל אותה הקבוצה הופכת להיות עם, "היום נעשיתם לעם". ובצורה כזאת הם היו צריכים להתקיים. "ארבעים שנות המדבר". זו העלייה שלהם מהרצון האגואיסטי כי היו במריבות גדולות, עד שלאט לאט תיקנו את עצמם והיו מוכנים להיות בחיבור אלטרואיסטי ביניהם, זאת אומרת להתאים את עצמם כך שישלוט ויתגלה בהם וביניהם כוח הטוב על פני כוח הרע.
לא שהרע מסתלק, אלא על פני כוח הרע, לפי המשפט של אברהם "על כל פשעים תכסה אהבה". הם מוכנים להתחיל לבנות את הקשר הטוב ביניהם משני הכוחות האלו, גם הרע וגם הטוב, משני הכוחות הללו פלוס ומינוס שישנם בטבע בדרגה האנושית הם מתחילים לבנות יחסים ביניהם, וזה נקרא ש"בונים את בית המקדש", זאת אומרת בית של קדושה, קדושה זו השפעה הדדית, אהבה הדדית שביניהם, וכך אנחנו נכנסים כבר לתקופה השלישית.
ניצה: אני רוצה רגע להסתכל על העם. העם בעצם היה במצב פנימי שהכיר במידה רבה בכוח השלילי ששולט בו.
כן.
ניצה: בעצם העם היה במצב מיוחד, כי כדי לדרוש את הכוח החיובי, הוא היה צריך להיות קודם במצב שהוא מכיר בכך שהכוח השלילי שיש בו הוא מקור הרע, הוא הרסני. מה הם הכירו באותו רגע מבחינה פנימית?
הם גילו שהכוח הרע הזה ממית אותם, כך הם גילו, עד כדי כך. זה כמו במחלה, יש מקרים או אנשים שלא מרגישים בה משהו, יש כאלה שיותר, יש כאלה שעוד יותר. הם התקדמו מבבל עד כדי כך שהם כבר התחילו לזהות בכוח הרע הזה ממש את מלאך המוות.
אורן: אני רוצה להבין מה ההבדל בין היהדות של תקופת אברהם, איזו יהדות הייתה שם, לבין היהדות של תקופת משה, איזו יהדות הייתה שם, ומה ההבדל המהותי?
בתקופת אברהם הייתה בניית הקבוצה שמוצאה מבבל, שעדיין כביכול ברחו מהמריבות שהיו להם בבבל, והיו מגלים את כוח הטוב שפעל עליהם בצורה כללית, בחיבור שהם ניסו כל פעם לממש. מה שאין כן, כשהתחיל להתגלות פרעה, הכוח הרע בין כל אחד לאחד ובין כולם, הם התחילו לגלות כנגדו במאמצים שלהם את כוח הטוב, שהיה כבר מפורט ומגוון יותר כנגד כוח הרע. והם התחילו לגלות זה כנגד זה, ששני הכוחות הללו נמצאים, הם גילו שהכוח הרע שולט עליהם, ולעומתו גילו את כוח הטוב ורצו שגם הוא ישלוט עליהם, לפחות במקצת, אבל הוא לא נתן, פרעה לא נתן.
ואז הם הבינו שצריכה להיות קודם כל התנתקות מהכוח הרע. ורק בתנאי הזה הם יכולים לגשת לכוח הטוב. וכשהם יקבלו את הכוח הטוב, אז הם יוכלו להתמודד עם כוח הרע שגם יתגלה, אבל שיהיו בידיהם את שניהם. מה שאין כן, בזמן שהם נמצאים תחת שליטת כוח הרע, את כוח הטוב הם לא יכולים לגלות, כוח הרע פשוט לא נותן להם. ולכן הם היו צריכים כמו כתוב בצורה אלגורית, לברוח ממצרים.
אורן: אם אני מסתכל על התלמידים סביב אברהם, לעומת היהודים בתקופת משה, אז אפשר לומר שהיהודים בתקופת משה מגלים בקרבם כוח שלילי, אגואיסטי, איך שקראת לו קודם, יצר רע הרבה יותר גדול.
יותר גדול מהבבלים שנשארו, או בכלל מכל אומות העולם.
אורן: לא, אני אומר אפילו לא ביחס לאומות אחרות. אם אני מסתכל על היהודים עצמם, התלמידים הראשונים של אברהם שמהם אחר כך מתהווה עם ישראל, נגיד שנתייחס אליהם כאל היהודים הראשונים, ואחר כך אני קופץ קדימה, וסביב משה יש גם יהודים, אז בהשוואה, היהודים שסביב משה לעומת היהודים שסביב אברהם, הם הרבה יותר מה?
גרועים, אגואיסטים, נוראים ממש. מוכנים הכול למכור לפרעה.
אורן: ובהתאם לכך מה מלמד אותם משה שלא לימד אברהם?
שבכל זאת צריכים להתחבר.
אורן: על חיבור דיבר גם אברהם, אמרת קודם.
כן, אבל אברהם כבר לא יכול בדרגה הזאת, האגו שקפץ, הכוח הזה כבר לא יכול ללמד אותם. צריך להיות מורה יותר ערמומי.
אורן: למה?
כי הכוח שפועל באדם הוא יותר ערמומי, הוא יותר חזק, יותר מורכב.
אורן: אז היהדות של משה היא יותר ערמומית מהיהדות של אברהם?
כן, ודאי.
אורן: במה בדיוק, במה היא יותר ערמומית?
איך אנחנו יכולים להחזיק בינינו ולהיות באיזו התקשרות בינינו, אפילו שאנחנו נמצאים תחת גלות פרעה. שליטת פרעה.
אורן: הכוח הרע, היותר עוצמתי בהרבה.
והוא שולט ממש. ויחד עם זה אנחנו איכשהו נמצאים קצת בחיבור בינינו. לא מאבדים את התבנית שלנו כעם.
אורן: שאותה כאילו טבע בנו אברהם.
כן.
אורן: אבל לאט לאט היא הולכת ו..
מתפוררת.
אורן: לגבי ההתנתקות. אמרת שמשה מלמד אותם שקודם כל צריכה להיות במצב כזה שהכוח הרע הוא כל כך שולט, גם בכל אחד וגם בכל היחסים בין כולם, קודם כל צריכה להיות התנתקות. הפעולה הזאתי של התנתקות זה פעולה שאברהם בזמנו עוד לא נדרש אליה, עוד לא.
אברהם ניתק אותם רק מבבל ונמרוד.
אורן: שמה זה אומר, במילים שנבין?
מהרע.
אורן: מהרע. אז מה ההתנתקות, מה חדש בהתנתקות שמלמד משה?
לא, כי שם הייתה התנתקות כדי לגלות את הכוח הטוב, כי אחרת אי אפשר היה לגלות. כי אברהם ניתק אותם מבבל, והוא חיבר אותם כדי להתחיל לגלות בהם כוח הטוב. שיכולים להבדיל בין טוב לבין רע, שיש עוד כוח אחד בטבע.
שאלה: וההתנתקות של משה?
וההתנתקות של משה זה היה בפועל. איך מתנתקים מהרע לגמרי, כדי לשייך את עצמנו לכוח הטוב. וזה אפשרי רק בתנאי שאנחנו מסכימים להיות אפס, אפס אפסים ושלא יהיה לנו כלום, רק רוצה דבר אחד, להיות בשליטת הכוח הטוב. אל תבטיח לי שום דבר, לא רוצה. ואל תגיד לי שום דבר, אני אשמח רק מזה שאני אהיה תחתיך. מה יהיה לי מזה? שום דבר. לא רוצה גם שום דבר, כלום, רק אל תעזוב אותי.
אורן: זה מה שהאדם רוצה כשהוא פונה לכוח הטוב?
זה תנאי לקבלת התורה בהר סיני.
ניצה: מה ההבדל בעם לפני מתן תורה ואחרי מתן תורה, מה התווסף לו?
התווספה לו ידיעה ואמצעי. ידיעה בזה שיש כוח הטוב, ואני יכול למשוך אותו בדרגת האגו שלי הגדולה. שכל פעם האגו גובר, ואני יודע עכשיו איך להתקשר לכוח הטוב ולהזמין אותו. ושאני בעצמי לא מסוגל לעשות שום דבר טוב, ואז הוא נעשה לאלוקים. שהוא שולט. ואז אני גם מתחיל להבין שאותו האלוקים כולל בתוכו את פרעה, כולל בתוכו את יצר הרע שלי. הרע, זה נמצא ממש בכוח אחד, שאין שני כוחות בטבע, פלוס ומינוס, אלא יש כוח אחד שהוא כך משחק איתי בפלוס ומינוס, פעם בפּנים משחקות, ופעם בפּנים חמורות כאלה, כדי ללמד אותי להכיר אותו, ולהיות אתו שותף. זאת דרגת הכרת הטבע, הכרת האלוקות החשובה והגדולה.
ניצה: זאת אומרת, זה בעצם מה שהשיג העם באותו מעמד.
כן.
ניצה: קודם הוא הבחין בזה שיש בו כוח רע, והוא צריך למשוך כוח טוב, ואחרי מתן תורה הוא בעצם הבין, הרגיש, שיש כוח אחד.
הטוב בלבד, וזהו.
ניצה: ומה שנתפס כרע באדם?
בזה הוא מראה לי עדיין איפה אני לא מבין אותו.
אורן: הזכרת עכשיו שבמעמד הר סיני העם מגלה את הא-לוהים. כתוב שם שמתרחשת בעצם ברית בין אל-והים לבין העם. עכשיו אנחנו יודעים שגם אברהם היה לו איזו ברית עם א-לוהים. מה ההבדל בין הברית שכרת אברהם עם א-לוהים, לבין הברית שנכרתת עכשיו במעמד הר סיני בין העם לא-לוהים?
יש לנו ארבע בריתות, מפני שאנחנו כולנו כלולים מארבע דרגות העביות, מארבע דרגות הרצון האגואיסטי. ולכן על כל רצון ורצון אני צריך לקשר מיוחד עם כוח עליון, שהקשר הזה נקרא "ברית". אז אני צריך אם כך לקבוע ארבע בריתות בדרך ההתפתחות שלי, וזה מה שנעשה מזמני אברהם ששם שרה עשתה לו ברית, לזמנים שכבר נמצאים בזמני משה, וכן הלאה.
אורן: ברית זה סוג של הסכם בין שני צדדים.
כן.
אורן: מה אברהם מסכם עם א-לוהים, לעומת מה שאחר כך עם ישראל מסכם עם א-לוהים במעמד הר סיני?
אברהם מסכם עם א-לוהים להיות עימו בקשר כללי, שנקרא "שרה".
ניצה: שנקרא "שרה"?
ניצה: איך זה קשור?
זה רצון לקבל של אברהם. אני לא יכול להיכנס לכל הפרטים, אתם רוצים, אבל אני מוגבל בתכנית.
אורן: אז שוב, מה אברהם מסכם עם א-לוהים בברית שלו?
ברצון לקבל שלו, איך שהוא יכול להיות קשור לאותו כוח עליון החיובי.
אורן: זה הסיכום מצד אברהם, ומה א-לוהים מבטיח לו בתמורה. ברית זה שני צדדים. מה אברהם מבטיח, מה א-לוהים מבטיח?
הא-לוהים אומר לו, "אל תדאג הכול יהיה בסדר, תמשיך לפי הכיוון שהראיתי לך".
אורן: ואברהם מה הוא מבטיח שהוא יעשה מצדו?
לכן הוא נקרא "אב האומה", שהוא יבנה את העם כקבוצה כזאת, שהיא במשך הזמן תהפוך להיות לעם שלם. זאת אומרת, לקבוצה של אנשים שונים, זרים, רחוקים זה מזה, שמחוברים ביניהם למרות זאת בקשרי אהבה.
אורן: עכשיו אני קופץ לברית של עם ישראל עם א-לוהים במעמד הר סיני. מה מבטיח עם ישראל, מה מבטיח א-לוהים?
במעמד הר סיני עם ישראל מבטיח לכוח עליון שהוא רוצה. הוא לא יכול להבטיח כאן כלום, כי הוא יצא משליטת הרע, ואין לו כלום מטוב. הוא רק רוצה להישאר ולא להיות בשליטת הרע, לא לחזור למצרים, לא לפרעה. זה דבר אחד. הוא רוצה שהכוח העליון ייתן לו כל פעם עוד ועוד בצורה הדרגתית את כוח הטוב, כוח האהבה, כוח החיבור. לא שכוח האהבה שהעליון ייתן לו משלו, אלא שהוא יבנה בתוך האדם כוח אהבה לזולת. כמו שהבורא אוהב את הזולת, את בני האדם ורוצה להשפיע להם כול טוב, אז עם ישראל עכשיו תחת הר סיני אומר, "אנחנו לא רוצים כלום חוץ מלקבל ממך את הכוח הזה שלך, לאהוב זה את זה, ואת כולם".
אורן: ומה מבטיח א-לוהים מצדו?
הוא אומר כך, "אם אתם תוכלו להתגבר על ההפרעות שאני שולח לכם, אז זה יקרה". בשביל מה הפרעות? "כדי שאתם תוכלו להיאחז בכוח הטוב נגד כוח הרע, אחרת לא תהיה לכם אחיזה".
אורן: אז מה ההבטחה שלו? מה הוא מבטיח לעם?
שישלח להם כוח הרע, ועל פני זה אם יבקשו, הוא ייתן להם את הכוח הטוב. וכך צעד אחר צעד, צעד אחר צעד, וכך אנחנו רואים את ארבעים שנות המדבר.
אורן: עשרת הדברות. מצד אחד, נהוג להתייחס לעשרת הדיברות כיסוד המוסר האנושי, זו תפיסה אחת שבעיקר מקובלת אצל יהודים. מצד שני יש הרבה תפיסות שאומרות, תשמע, גם לעמים אחרים הרבה יותר קדומים היו כללי מוסר עוד הרבה, הרבה לפני שניתנו עשרת הדיברות לעם ישראל. אנחנו לא היסטוריונים, ולא הולכים להתווכח מי אמר למי, מתי ומה, אבל איך אתה מסתכל על עשרת הדיברות? מה הם בתפיסה שלך עשרת הדיברות, ומה הן מחדשות בתרבות האנושית בכלל?
קודם כל עשרת הדיברות האלה, תלוי איך אתה קורא להם. אבל הם לא נמסרו לאנושות.
אורן: הם לא?
לא. כדי לקיים. לא.
אורן: הם נמסרו לעם ישראל.
הם נמסרו לעם ישראל, כדי לקיים חיבור נכון בין כולם. רק לצורך זה.
ניצה: זאת אומרת, אלו כללים וחוקים שנועדו במיוחד לעם היהודי. העם שצריך להתגבש ולהתחבר, ואלה בעצם אמורים להיות הכללים שמנחים אותו?
כן. למה מנחים? לחיבור.
אורן: מה זה לחיבור?
שיהיה "כאיש אחד בלב אחד". אם אתה רוצה להתחבר בקבוצה כאיש אחד בלב אחד", אז אתה צריך עשירייה כמו עשרת הדיברות, ולקיים את החוקים האלה בתוך עשירייה.
אורן: מה זה עשירייה?
עשירייה, עשרה אנשים.
אורן: עשרת הדיברות נחלקות לחמש ראשונות, וחמש שניות. בין אדם למקום, בין אדם לחברו, כל מיני כאלה. יש שם שני סוגי אינטראקציות, בין האדם לא-לוהים, ובין האדם לאחר. מה הקשר בין שתי האינטראקציות האלה? איך הם קשורות לחיבור נכון בין כולם? איך הם מכוונות לאיחוד בין כולם?
כולן מכוונות לקשר ביניהם, ומתוך קשר ביניהם כל אחד ואחד, לקשר עם הכוח העליון הכללי שנמצא ביניהם.
אורן: מה הקשר בין הקשר בין אדם לחברו, לבין קשר האדם עם א-לוהים?
היינו הך.
אורן: כלומר?
ככה. כי אתה צריך לראות בכל אחד, שמולך נמצא הא-לוקים.
אורן: מה אמרת?
כך אמרתי, "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' א-וקיך".
אורן: "ואהבת לרעך כמוך" זה בין אדם לחברו. "ואהבת את ה' אלוקיך" זה בין אדם לא-לוהים.
כן. צריכים להיות אותו הדבר.
אורן: זה מה שאני שואל. תסביר לי את מה שאתה אומר. אני מראה לך שזה שניים שהם שונים, "ואהבת לרעך כמוך".
אני אומר לך שלא. וגם כל עשרת הדיברות זה תנאֶי החיבור בין כולם לבין כולם. במידה שאנחנו מקיימים אותם, אז אנחנו מקיימים קשר עם הא-לוקים, עם הכוח הטוב, כוח החיבור, כוח האהבה, והוא מתגלה בינינו.
אורן: איפה זה "בינינו"? קודם דיברת על זה שבתוך האדם מתגלה הכוח הרע, והוא צריך לגלות בתוכו גם כוח טוב. עכשיו שאתה אומר לי "בינינו", איפה זה "בינינו"? באיזה מרחב?
בינינו.
אורן: בין בני אדם?
כן.
אורן: א-לוהים נמצא בין בני אדם?
כן.
אורן: הוא נמצא גם בתוך הלבבות של בני האדם?
כן.
אורן: איפה?
בתוך לב אחד הכולל את כולם.
אורן: מה זה לב אחד הכולל את כולם?
אם אדם רוצה להתחבר עם אחרים, אין לו שום דבר בפנים, הכול נמצא מחוצה לו באחרים.
אורן: ביחס שלו לאחרים?
כן.
אורן: זאת אומרת הכוח הטוב, וכשאני חושב על זה עכשיו גם הכוח הרע, זה לא משהו אבסטרקט של האדם עם עצמו בנבכי הנפש שלו, אלא זה רע ביחס שלו לאחרים, וטוב ביחס שלו לאחרים. ולכן כשאתה אומר בינינו נמצא הא-לוהים, אז תגדיר לי מה זה?
בתוך היחסים, בתוך הרגשות בינינו נמצא או כוח הרע או כוח הטוב.
אורן: שאמרת קודם ששניהם זה כמו שני צדדים של מטבע אחת?
כן.
אורן: מה זה נקרא "להיות העם של א-לוהים"?
לקיים את חוק האהבה בינינו. כי הא-לוקים זאת "אהבה".
אורן: אמרת קודם א-לוהים מבטיח להם, "אני אעורר לכם כמה שיותר דברים רעים, כדי שעל פניהם דווקא אתם תגלו אותי יותר ויותר".
עד אהבה חלוטה.
אורן: זאת אומרת, העם של א-לוהים, זה עם שמפה והלאה הולך לגלות בתוכו הרבה שנאה, הרבה אגו, הרבה רע בלי סוף.
לא חסר.
אורן: ודווקא זה, זה פלטפורמה, זה מצע לזה שכן מגלים את הכוח הטוב של א-לוהים?
כן.
(סוף השיחה)