האדם מטבעו אגואיסט, חייב להוכיח כל הזמן שהוא צודק, מרגיש שלא מעריכים אותו
לא לגשת לאדם עם האשמה, לא להוריד אותו, אלא להעלות אותו עד שיתנהג בהתאם
סבתא נותנת ממתקים לנכדים, וההורים מתנגדים לכך, לציין שרופא השיניים אסר זאת
העיקרון הוא לא לומר לאדם ישירות שהוא אשם, טועה, לא להכניס עצמנו ישירות מולו
אפשר להגיד הכל, רק למצוא את הדרך והצורה שזה יתקבל אצל הצד השני
ילד חייב להרגיש שאתה מזדהה עמו, אוהב אותו, מה שלא יקרה
בא לילד לבכות שיבכה, לצעוק שיצעק, לא להכריחו לסגור בפנים, זה עוצר התפתחות
גם אם הילד כועס עלינו ההורים, לקבל זאת, ולהמשיך להתייחס אליו בצורה רגועה
בכללי, אם מישהו כועס עליך ואתה אומר לו "אתה צודק", אתה מנטרל את הנשק שלו
ביחס לילדים, צריכה להיות אהבה שיש בה הגבלות. גם רכות וגם קשיחות פנימית
פעם ילדים נהגו לכתוב יומן, זה טוב, להתבונן על מה שעברת, וללמוד מזה כעבור זמן
בזוגיות חשוב הוויתור, לקבל את השני כמו שהוא בלי לרצות לשנותו, אלא את עצמי
להסכים שכל מריבה אנו יכולים להפסיק בנשיקה, זהו הסימן לפסק זמן, ואסור לסרב
הוויתור הוא על הגאווה שלי, על הבלון הנפוח שנמצא בבטן שלי, על שטות, לא יותר