שיחה עם רב

חיים חדשים

שיחה 126

תקשורת

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.01.13 – אחרי עריכה

heb_original_mlt_o_rav_2013-01-15_rawmaterial_haim-hadashim_n126

אורן: היום אנחנו מתחילים לדון בתחום חדש בתכנית "חיים חדשים עם הרב לייטמן", והתחום שנבחר הפעם ברוב קולות, על ידי הצוות הרחב שמכין את סדרת התכניות האלה, הוא תחום התקשורת.

אני חושב שאין דבר יותר בסיסי, יותר יסודי, יותר מהותי בחיים שלנו, מאשר תקשורת. כל החיים שלנו הם בעצם מערכות של קשר, מהרמה האינטימית הפרטית, הזוגית, המשפחתית, החברים, המכרים, ועד בכלל. כל המציאות כולה היא התקשרויות ומערכות של קשר בין גופים, בין פרטים, בין מדינות, בין המין האנושי לטבע, הכול זה תקשורת. תקשורת זה משהו שמגדיר נוסחאות להתקשרויות בין שני פרטים, ולא חשוב באיזו רמה הם נמצאים.

בשיחות האלה אנחנו מנסים בעצם להביא בכל פעם תחום אחר מתוך החיים שלנו, וללמוד מהרב לייטמן, את תפיסת העולם האינטגרלית. ובעזרת התובנות שאנחנו רוכשים ממך, צעד אחר צעד, פעם מזווית כזו ופעם מזווית אחרת, אנחנו רוצים לפרוץ ביחד אל חיים חדשים, ולכן שם הסדרה הזאת הוא "חיים חדשים".

אנחנו מרגישים שדווקא בתחום התקשורת, זה יהיה כמו לפתוח איזו דלת שאחריה מחכה לנו אוצר. אם נצליח להבין וללמוד ממך, צעד אחרי צעד, את תפיסת החיים האינטגרלית, יכול להיות שנמצא בכל מערכות ההתקשרות בינינו, פתח לחיים חדשים, לחיים שלמים, לחיים משמחים, לחיים טובים יותר. תקשורת זהו תחום אדיר, עם המון היבטים, הוא מאוד רחב ומאוד עשיר. את הדיון הראשון שנתחיל עכשיו אנחנו רוצים להקדיש למהות הדברים, למהות התקשורת.

ניצה: את השיחה הראשונה בנושא תקשורת אנחנו רוצים לייחד כדי להבין את מהות התקשורת, את אותו המנגנון של ההתקשרות שקיים בטבע. בשיחות קודמות הזכרת שהתקשורת היא שמחייה את המציאות ושהיא ממש נוסחת החיים, ואם נצליח להבין את נוסחת החיים הזו, נוכל אולי לשפר את צורת ההתקשרות בינינו.

אנחנו יודעים שכשיש לנו קשרים טובים אנחנו מרגישים שמחה וטוב לנו בחיים, וכשיש לנו קשרים לא טובים, אנחנו מרגישים בדרך כלל סבל וכאב. אנחנו עוד יודעים שהרבה פעמים אנחנו משתמשים במונחים שלקוחים מהעולם המאוד מאוד בסיסי של הדומם, לדוגמה, כשיש לנו קשר טוב עם מישהו אנחנו נוטים לומר שיש לנו "כימיה טובה" איתו. לכן רצינו להבין באמת את הבסיס של אותו מנגנון תקשורת, למה הוא קיים בטבע, מה המשמעות שלו, מהי המהות שלו?

אורן התחיל בכך שיש לנו קודם קשר בינינו, ואחר כך אנחנו יורדים לעולם החי, עולם הצומח, ועד לפרטי פרטים. ואני על פי ההסתכלות שלי, רואה זאת ההיפך. העולם התחיל מכך שהיה חלקיק אנרגיה אחד שהוליד מתוכו שני חלקיקים מנוגדים, ומזה התחילה הבריאה. התקשורת היא התקשרות מיוחדת באופנים שונים, ותמיד בין שני דברים מנוגדים. באופנים שונים, במידת קשר שונה, במידת הריחוק ביניהם, וכן הלאה, אבל זו התקשורת. אם לא היו האנשים, הצמחים, החיות, והדוממים, מחולקים לפי התכונות השונות שבהם, אז לא הייתה צריכה להיות תקשורת.

זאת אומרת, התקשורת זו בעצם מהות החיים. עד כמה שמתקשרים ביניהם החלקים המנוגדים, הם דווקא מייצרים חיים. מצד אחד בכמה שהם מנוגדים יותר ובכמה שהם מקושרים יותר מצד שני, על פני הפרדוקס הזה, על שני דברים המנוגדים והמתקשרים, נבנים החיים. זהו סוד החיים.

ואנחנו רואים שאם ההבדל וגם מידת ההתקשרות בין הכוחות המנוגדים היא קטנה, ההבדל קטן וגם כן הקשר קטן, אז זה דומם. ובמידה שיש יותר ניגודיות בין כוחות שפועלים, כמו בצומח שיש יותר ניגודיות, היא מולידה מההתקשרות ביניהם את הצמיחה, התקדמות.

מהי "צמיחה"? שכל פעם הקשר ביניהם משתנה, מתרבה, הוא כל פעם מתווסף ומתפתח, וממש שופע כל פעם יותר ויותר. זאת אומרת, הפוטנציאל שיש בכוח המינוס ובכוח הפלוס הטמון בשני הכוחות האלה, הוא כל כך גדול, שהוא כל הזמן יכול לתת מקום להתקשרויות חדשות ביניהם, לסוגי התקשרויות חדשות. והסגנון הזה של התקשרות חדשה כל פעם, מולידה רמה אחרת של החיים. ולכן הצומח צומח. והחי הוא עוד יותר מורכב מצומח, כי הוא גם כן זז ומוליד, וחי ומת, בצורה הרבה יותר אישית, אינדיבידואלית, לכל סוג ומין. וזה מצביע גם כן על העושר בסוגי ההתקשרויות ועל מה שיש בין הכוחות המנוגדים ועל מה שיש בהם.

וגם בכל גוף, או דומם או צומח או חי, אנחנו רואים שיש צורות שונות מאוד של התקשרויות בכל מיני רמות ובכל מיני מערכות, כמו בגוף החי. והאדם גם כן שייך לעולם החי על פי הפיסיולוגיה שלו, יש בו מערכות. יש אין סוף מערכות בגוף ואנחנו יודעים רק על חלק קטן מהן. וכולן הן מערכות שבסך הכול מייצבות את המושג שנקרא "חיים".

ויש רמה עוד יותר גבוהה, המנגנון שמקשר בין החלקים המנוגדים, והיא נמצאת ברצונות שלנו ובמחשבות שלנו, ועליהם אנחנו כמעט ולא יודעים כלום. גם לא על ידי הפסיכולוגיה, שהיא לא מדע, אנחנו לא מסוגלים להבין את הקשר הזה, וגם לא את המוח שלנו. אנחנו בסך הכל מדברים על החומרה, זאת אומרת על החומר של המוח. אמנם אנחנו לפעמים משתמשים בטומוגרפיה, בצילומים שעל פיהם מודדים אילו חלקים במוח עובדים יותר, ואילו פחות עובדים, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה קורה במוח. וגם ההתקשרויות בין הסינפסות עדיין לא מהוות לנו את מהות המוח, את מהות המחשבות, את הניגוד והקשר שביניהן. זאת אומרת, את מהות החיים העליונים של האדם כיצור הטבע בעולם שלנו. עדיין לא מדברים על משהו יותר גבוה מזה.

צריכים להבדיל, כי עד כה דיברתי על התקשרויות מסוג אחד, כאלה שכל חלק וחלק מתקשר למה שהוא רואה לנכון. שכביכול הוא מוציא מעצמו איזו "יד" למשהו, למישהו, כדי להתקשר גם לגוף וגם מחוצה לגוף, והוא ניזון ממנו לטובת עצמו. זאת אומרת, ההתקשרות שעליה דיברנו עד כה היא התקשרות אגואיסטית, שבכול הוא פועל למען עצמו. והסביבה יכולה להיות משהו הקרוב אלי מאוד, ויכולה להיות רחוקה כשנות אור, גם בזמן, גם במקום, וגם אולי באופן אחר, ואפילו לא מהטבע שלי, אבל הכול בנוי לפי השיטה "מה לטובתי". זו צורה אינדיבידואליסטית, פרוטקציוניסטית, אגואיסטית, וכך פועלים הדומם, הצומח, החי והאדם במיוחד.

בדומם, צומח וחי אנחנו רואים שהקשר הוא טבעי, התוכנה שפועלת בתוך כל החלקים האלה היא שמפעילה אותם. ובאדם גם כן, אבל עד גבול מסוים שלאחריו אנחנו חושבים שזה תלוי בנו. ובאמת צריכים לבדוק האם זה תלוי בנו, או שזו בכל זאת רק אשליה ואנחנו בכל זאת מופעלים על ידי אותה התוכנה שפועלת בנו.

אבל מה שלא נגיד, היסוד של התקשורת הוא בכך שאני יוצא ומחפש בידיים שלי, או אני כתא בודד בתוך הגוף, או אני כאיבר שלם, או שאני גלקסיה שלמה, או שאני ממין החי, לא חשוב באיזו צורה. אבל תמיד הסיבה להתקשר היא "איך למלא את עצמו". וכך נפעלים כולם, על פי איך שנראה לנו.

זו תוספת, כי כל מה שאנחנו רואים, בתקשורת, ובמה שקורה סביבנו, אנחנו רואים מתוך ההסתכלות שלנו, ובינתיים אנחנו רואים שהיא תקשורת אגואיסטית לגמרי. כך אנחנו פועלים גם בחיי האהבה שלנו, ובתקשורת במשפחה ועם הילדים, ובהתקשרויות בחיים למיניהן, הכל נובע אך ורק מתוך החישוב "האם כדאי לי". ואת החשבון כל אחד עושה לפי מידת ההתפתחות שלו, לפי מרחק הראייה שלו, על פי כמה שהוא מסוגל לקחת בחשבון.

כמובן שאני לא מדבר על התקשורת שאנחנו מייצרים על ידי כלי התקשורת, כי ברור שזה דבר מלאכותי שכולו שקרי. שם פועלים עלינו דחפים אחרים שעוד יותר לא טבעיים, עוד יותר גרועים, מלאכותיים. זאת אומרת, תקשורת היא כל החיים שלנו, והיא באה מתוך כוח הטבע, מכוח אחד שהוא הטבע שיצר מתוך הייחודיות שלו שני כוחות מנוגדים.

ומזה התחיל כל היקום שלנו, במפץ הגדול. וכל ההתפתחות הלאה נובעת סך הכל מהתרבות חלקיקים, כוחות, שדות, ויצורים למיניהם, בשני הכוחות המנוגדים האלה, במידות ההתקשרות שביניהם. ואותו הכוח האחד שיצר את המפץ והוליד את שני הכוחות המנוגדים, הוא גם הלאה מנהל את הכול, ואנחנו רואים שהכול נובע ממנו, שהכול הולך לפי תכנית. ומיום ליום אנחנו מגלים יותר ויותר את התכנית האחידה, ושהכול קשור יחד באינטגרציה גדולה מאוד בין כל החלקים.

ואז אנחנו יכולים לחקור את כדור הארץ שלנו, ועל פי זה אנחנו רואים שהימים והאוקיינוסים, האטמוספרה,החום שבתוך האדמה, הרי הגעש שמתפוצצים, ההוריקנים,וכל הזרמים שבאוקיינוסים, וכל מה שיש באוויר שעובר ממקום למקום, הכול זו מערכת האקולוגית אחת. אמנם שכולה מורכבת משניים.

לכן המערכת תמיד נמצאת בתנועה, חום וקור, לחץ וואקום וכולי, אבל לא נמשך לאיזון בלבד. כאן יש לדייק, הטבע נמשך ליצירת החיים, להיווצרות החיים. וכאן יש לנו קצת בעיה מתוך התפיסה השטחית שלנו, כי אם מדובר באיזון, לנו נדמה שאיזון צריך להיות בכך שהכול כ"מת", שהכול רגוע, ששום דבר לא זז. כי תזוזה, תנועה, נובעת מרצון להשיג משהו שחסר לי, ואם הכול יהיה באיזון אז שום דבר לא יזוז, וזה מוות. אבל זה לא כך, אלא שהגדרת החיים בטבע היא איזון, אבל איזון בין שני כוחות מנוגדים שהם גם מנוגדים וגם מקושרים. איזון הוא לא גורם שטחי כמו שנראה לנו, אלא, האיזון הוא מתוך היווצרות של מקסימום סוגי התקשרות משני הכוחות האלה. יש שני חלקיקים, מינוס ופלוס, שני כוחות המייצרים בתוכם, האחד מול השני, כל מיני מערכות התקשרות יותר ויותר מורכבות ומועילות. כך שהחיים ביניהם, סוגי הקשר האלה שנקראים "חיים", יתפתחו לאיזון בין שני החלקים המנוגדים, עד כדי כך שהם דווקא יגרמו להיווצרות של מערכות יותר ויותר מורכבות, עד אין סוף של מורכבות. זאת אומרת, יש תנועה אינסופית, ללא עצירה באף מקום, שחייבת להתקיים על ידי אותו כוח הטבע שהתחיל את הבריאה וכל הזמן נמשך ומפתח לפי זמן, תנועה, מקום, הנקוב מראש בכל התפתחות המערכות האלה.

ולכן אפילו בעולם שלנו יש אנשים שיכולים לומר שבעוד כך וכך שנים או בעוד כמה שבועות יקרה כך וכך. ובאמת זה נכון, אני הכרתי כמה אנשים כאלה, וזה באמת כך קרה. כי התוכנה קיימת ונמצאת גם כלפי האדם וגם כלפי המדינה, העולם והיקום, ויותר ממה שאנחנו מכסים כרגע במוח שלנו.

ובתהליך הזה, אנחנו רואים שהיצורים למיניהם, מהחלקיקים והגלקסיות, דומם, צומח וחי וגם אדם בתוכם, מתפתחים על פני כדור הארץ. וההתפתחות הזאת נעשית על ידי התוכנה הזאת שקיימת בנו ומפתחת אותנו בלי לשאול אותנו, ואנחנו מתפתחים. נראה לנו שאנחנו עושים כל מיני פעולות, שאנחנו מבצעים משהו, שאנחנו יכולים להחליט כך או להחליט כך, אבל בעצם כאילו מראים לנו במסך שלנו מה שקורה כבר בפנים. כמו שכתוב, "ואכלת ישן נושן". זאת אומרת, זה שאני חושב שאולי מחר אני אעשה כך, אז לא שמחר אני אעשה כך, אלא אני כבר יודע מהתוכנה שעולה בי שאני אעשה כך מחר, ולכן נראה לי שאני מתכנן למחר. בזמן האחרון יש גם גילויים כאלה מצילום המוח, גילו שעוד לפני שאני חושב על משהו, במוח האזור הזה כבר פועל ועובד. יש בי כבר את הנתון הזה בפנים, אלא עד שהוא מגיע לחלק שמבין ומוציא אותו החוצה, למודעות שלי, לדיבור שלי, לוקח עוד זמן.

אז אני בעצם כמו איזו מכונה שבתוכה פועלת אותה התוכנה ומקדמת, וכך כל היצורים מתקדמים, וההתקשרות שביניהם נקראת החיים הרגילים של העולם שלנו. וכאן אנחנו מתקדמים למצב מיוחד, למצב שמגיעים לשלב אחר של התקשרות. כי אנחנו מתחילים לראות שאותה התוכנה, שהייתה פועלת ומקדמת אותנו להתקשרויות בינינו, בכמה שכדאי היה לנו להתקשר יותר כדי שלכל אחד תהיה מכך תועלת, כמו בעסק משותף, כמו בכל מיני סוגי ההתקשרות שמהם טוב לי וטוב לך, התוכנה הזאת פתאום מפסיקה לעבוד. אבל לא בדרגות דומם, צומח וחי, אלא בדרגות ההשגה והבנה שלנו בלבד.

זאת אומרת, אנחנו פתאום מתחילים לחשוב שאנחנו לא באמת פועלים בעולם, אלא שהעולם נפעל מעצמו. זה דבר מאוד מיוחד. בכמה שאנחנו נעשים יותר ויותר מתקדמים, אנחנו מגלים יותר ויותר שאנחנו לא פועלים, אלא אנחנו נפעלים. וגם מצד המדע זה נגלה לנו בכמה שאנחנו יותר חוקרים את הדברים, גם מצד האקולוגיה, ובמיוחד בענייני כדור הארץ ואקלים, עד כמה שהכול סגור, עד כמה שהכול גלובלי, הכל קשור זה לזה ועד כמה שאנחנו נמצאים בזה ותלויים בזה, וזה נגלה במיוחד מתוך החוסר שליטה שאנחנו מגלים.

מה זה חוסר שליטה? כל אותן המערכות שהיינו בונים ומוסיפים לטבע כדי כביכול להקל על החיים שלנו, וזאת שאלה, להקל או להכביד על החיים שלנו, כל אותן המערכות לא עובדות, הן מפסיקות לעבוד. ואנחנו פתאום מרגישים את עצמנו במשבר.

המשבר הוא בעיקר בכלכלה, באותו סוג הקשר, התקשורת שיש בינינו, של "תן וקח" כדי שיהיה לכולנו מקסימום טוב, בכמה שמסוגל כל אחד, כמה שהאחד חכם, ואחד חזק, אחד כך, ואחד כך, בכל מיני צורות החיים וההתקשרויות ביניהם. ויש כאן גם התקשרויות אישיות, פנימיות, רגשיות למיניהן, קשר אינטימי, קשר בין העמים, בין המדינות וכן הלאה.

זאת אומרת, הקשר הוא רב גווני, החשבון הוא רב גווני. האם כדאי לי, או לא כדאי לי, תלוי עם מי, עם מה וכן הלאה. יש כאן חשבונות גם ברמה האנושית, זאת אומרת הפסיכולוגית, וגם ברמה החומרית, כולל את הדברים שאנחנו לא רואים בתמונה, ואנחנו יכולים לטעות בהם וכן הלאה.

אבל איך שלא יהיה, המערכות היום מפסיקות להתקיים. זאת אומרת, אנחנו רואים שאותן המערכות שהיו מפעילות אותנו, שלפיהן היינו פועלים בעולם שלנו ומתקשרים בכל מיני סוגי המסחר, התעשייה, הכלכלה, בנקים, ופיננסים למיניהם, וגם כן בינינו כבני אדם בחברה אנושית, במפלגות, בתנועות למיניהן, כל זה היום מתחיל להתפורר, מאבד את העוצמה, מאבד את הקשר, מאבד את היסודות. וזה סימן שמבפנים המערכות האלה, ברמה האנושית בלבד, ברמת ה"אדם" שבנו, ולא ברמת הדומם, צומח וחי, כי הגוף שלנו ממשיך להתקיים, אלא ההפעלה התקשורתית בינינו, דווקא היא היום עוברת משבר. וזה כך בכל האופנים, בכל רמות ההתקשרות בינינו אנחנו נמצאים במשבר. וגם "כסף" זה השקפת עולם, פיננסים, חינוך, תרבות, זוגיות, כל מה שיש לנו, זו בעצם מערכת התקשורת, וכל זה הפסיק לפעול לפי איך שהיה פועל במשך מאות ואלפי שנות התפתחות האדם.

ועכשיו אנחנו מתחילים לחפש איזו תקשורת חדשה, שונה, ומה אנחנו צריכים לעשות בינינו כדי למצוא את הקשר הנכון. אחרת, אם אנחנו מאבדים את הקשר בינינו, זה בעיה מאוד גדולה, זה גם כן מאוד מסוכן. אנחנו יכולים ללמוד זאת מבני זוג שמאבדים את הקשר ביניהם, הם מוכנים אפילו לריב רק כדי למצוא צורות התקשרות, ואז אחד מתחיל לצעוק על השני, וגם השני מגיב, אחרת האחד לא שם לב לשני. אנחנו חייבים קשר, וזו דוגמה שמראה לנו שאנחנו חייבים קשר. אחרת אנחנו מרגישים את עצמנו כמו בחלל, וזו הרגשה מאוד לא נעימה, "אף אחד לא מתייחס אלי, אף אחד לא חושב עלי, אני לא יכול לדבר עם אף אחד, כולם הפסיקו לדבר איתי", זה הדבר הגרוע ביותר. אני מוכן "לפוצץ" את הכל, רק שההרגשה הזו תפסיק. כי החיים שלנו הם מתוך התקשורת, מהתקשרויות, ואם אין לי הרגשת התקשרות לאחרים, אז זה יותר גרוע ממוות.

ולכן עכשיו התוכנה הזאת נאבדת, נעלמת, כאילו עוברת ונעלמת מאיתנו, וכאילו משאירה אותנו באיזה חלל, ואנחנו רואים שאנשים מנסים להתקשר ביניהם בזוגיות, וזה לא הולך, ובין המדינות, וזה לא הולך, וגם באירופה המאוחדת, זה גם כן לא הולך. וכמה שמנסים להיות בקשרים, כמה שמנסים לחתום זה עם זה על חיבורים למיניהם, בתרבות, בחינוך, בטכנולוגיה, ברית מלחמה, ברית שלום, לא חשוב במה, שום דבר לא מחזיק אפילו לזמן קצר לעומת איך שהיה קודם. אף אחד לא יכול להתחייב לשני.

וזה כך כי אנחנו כל הזמן נמצאים במערכות תקשורת, המשתנות מבפנים, שאנחנו לא מבינים כבר. וכל עוד שאנחנו לא מרגישים את מערכות התקשורת בין בני אדם, אז איך אני אדע איך לתכנן את החיים שלי למחר? כי החיים שלי הם בנויים על שינויים בתקשורת עם האחרים, לחדש, להביא יותר, ועם ההוא כך, ועם זה כך וכולי.

יש לי ביד פלאפון אבל איך משתמשים בו? אנחנו פיתחנו מכשור דווקא לשם תקשורת בינינו, אבל אנחנו לא יכולים להתקשר, כל התקשורת היא על שטויות, רק כדי "למלא את הזמן". ומה זה "למלא את הזמן"? שאני מרגיש שאני חייב להיות בתקשורת עם האחרים ואני לא יכול למצוא איתם תקשורת, ואני יכול להתקשר עם אלף אנשים, "מה נשמע?" "מה נשמע?", רק זה בלבד, אין יותר על מה, או לדבר על שטויות, על חיצוניות. אבל קשר בינינו אין, והכול זה מפני שהמערכת הקשר נעלמת.

אני בטוח שהטבע דורש שאנחנו נחפש מערכת קשר משלימה, מה זאת אומרת? זאת אומרת שעד כה התפתחנו בסך הכל בתקשורת חד צדדית בינינו, "מה לטובתי", אבל הטבע מורכב משני כוחות. והכוח השני לא מופיע בתקשורת שלנו, לכן אנחנו צריכים עכשיו לעלות דרגה, שהתקשורת צריכה להיות מכל אחד, "מה שלטובתי, לטובתך", שאני אתחשב בשני כמו שאני מתחשב בעצמי. התקשורת צריכה להיות דו כיוונית, מכל אחד ואחד, וכזו מין תקשורת אנחנו לא מקבלים מהטבע שלנו. עלינו להשלים את הסוג החד צדדי של תקשורת. "חד צדדי" זאת אומרת שאני רוצה כמה שיותר לקבל מכולם, לרכוש את כל העולם, לנצל את כולם, ואם אין ברירה, אני מוכן להפריש מעצמי, להתחלק במשהו, ותמיד החשבון שלי הוא, "מה יהיה לי מזה"?

ועכשיו אנחנו צריכים לעבור לתקשורת דו כיוונית, הדדית. ולא שאני סתם מתחשב בשני ובכמה אני אתן לו כדי לקבל את מה שאני צריך, אלא, אני צריך לקחת בחשבון את הרצון שלו, את הדרישות שלו, ממש כמו את הרצון ודרישות שלי, ולעשות חשבון עבור שנינו. וכל זה בלי להתחשב האם הוא עושה כזה חשבון או לא. ויכול להיות שהוא לא עושה חשבון כזה, אבל זה לא חשוב לי, כי אם אני רוצה להיות בקשר, אני צריך לבנות קשר הדדי כזה שאני לוקח גם אותו בחשבון. זאת אומרת, אני כבר לא מסתכל עליו כמו על החלק המנוגד לי, אלא, יחד עם זה שהוא מנוגד לי לפי הטבע שלו, אני מסתכל עליו כמו שהוא נמצא אצלי בתקשורת השלֵמה.

"תקשורת שלמה" זה נקרא שאני מקבל את הרצונות, התכונות, וכל מה שיש בו, כמו את כל מה שיש בי, ועושה חשבון איך אנחנו יכולים להיות בהתקשרות שלמה. המצב הזה נקרא שאנחנו נמצאים איתו בדבקות, וזו מטרת התקשורת הדו כיוונית. ולהשלמה כזאת אנחנו צריכים עכשיו להגיע.

זהו סוג מאוד מיוחד של תקשורת הנותנת לנו את הרגשת החיים החוץ גופיים. שחוץ ממני, אני מתחיל לקבל את התכונות שלו, הרצונות שלו, אני חייב להכניס את כל האובייקט שאיתו אני הולך להתקשר, לתוכי. ואני צריך להכניס אותו לתוכי, אבל לא בצורה שבה אני מסוגל מצידי להבין ולהרגיש אותו, כי את זה אני כבר עושה באפליקציה הקודמת, אחרת לא הייתי מתקשר אליו. אלא אני חייב להכניס אותו לתוכי כמו שהוא בעצמו. זאת אומרת, לא באגו שלי, שאני "בולע" אותו וחושב "איך נעשה שיהיה טוב לו וטוב לי", אלא אני צריך לקבל אותו ללא הפרעות מהאגו שלי, כאילו שאני לא קיים. אפשר להגיד שאני מתלבש בו ועובר לתוכו, ומתוכו אני פועל דרך התכונות שלו. או שאנחנו מתקשרים יחד עד כדי כך שאין הפרש והבדל בינינו, ואז בצורה כזאת אנחנו בונים מערכת קשר בינינו, ואז אנחנו מייצבים את המודל של התקשורת השלמה. ואז אני מתחיל להרגיש רמת חיים חדשה.

אנחנו מקבלים מהטבע, מהתכנית הכללית, רק מערכת חד צדדית, ומתחילים להרגיש שהמערכת החד צדדית הזאת מיצתה את עצמה. ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל לחפש בעצמנו איך להשלים את המערכת החד כיוונית למערכת דו כיוונית. ואי אפשר להגיד שמערכת הזאת לא קיימת בטבע, כי היא קיימת, זו מערכת שלֵמה בין כל החלקים, בהתכללות שלמה זה בזה.

אבל הבעיה היא שאנחנו צריכים להתפתח בה בהכרה עצמית, מפני שאחרת לא נדע איך לעבוד עם המערכת הזאת. וכלפינו הבעיה במערכת הזאת היא שנמצאים בה שני דברים מנוגדים הקשורים יחד ולא מבטלים זה את זה, הנותנים זה לזה להתפתח, ומנוגדים עד כדי כך שאם הם יתקרבו בצורה הרגילה הם ימחקו זה את זה.

אבל המערכת שבה הם מתקשרים ביניהם, היא תקשורת כזאת שמעלה אותם למעלה, לרמה אחרת של ערכים. שלא כל אחד לעצמו אלא כל אחד למען החיים, למען התקשורת ביניהם. מפסיקים לחשוב על מה שאני מרגיש, על הרצון שלי, ועל רצון של החלק שאליו אני מתקשר, אלא מתחילים לחשוב על היווצרות אותה רמת החיים החדשה. אני והוא כמו זוג שמוליד משהו שלישי מאיתנו.

ואלה בעצם החיים החדשים, רמה חדשה של חיים. ובזה אנחנו משיגים את התוכנה האמיתית שישנה במציאות ושנמסרת לנו רק בחלק אחד, וכך אנחנו מגיעים גם לחלק השני, ולהשלמה. בזה שמתעלים לרמת התקשרות אחרת בין שני דברים מנוגדים, שאת הקשר ביניהם עושים למעלה מהם, זאת אומרת, בניגוד לאגו של כל אחד, בכך אנחנו מִתעלים ומתקשרים ומייצרים דבר משותף. והדבר המשותף הזה הוא בעצם החיים החדשים, שהם אותו הכוח שיש בו שני חלקים מנוגדים המקושרים יחד כאחד, והוא שיצר את המפץ הגדול. וכך אנחנו עוברים דרך כל הסיבוב הזה, וחוזרים לאותה הנקודה שממנה נוצר היקום.

ניצה: לסיכום, כשדיברת על התקשרות אמרת שיש "אני", "הוא" ויש "אנחנו".

"אנחנו" הכוונה היא לא לאתה ואני, אלא זה חלק שלישי שבו אנחנו כאחד. זה לא הסכום שלנו בלבד, אלא זו התכללות, אין שם "אני ואתה" אלא ממש אנחנו.

ניצה: זה כמו בכימיה, יש שני יסודות שמרכיבים תרכובת, יש מימן ויש חמצן, וברגע שמחברים אותם כבר נהיה מים. זאת אומרת, המים הם כבר משהו אחר. האם אתה מדבר על התרכבות, התקשרות חדשה שיוצרת משהו בעל אופי ותכונות משלו?

נניח שכן.

ניצה: ועוד עיקרון שהזכרת הוא, שדווקא ככל שיש ניגודיות גדולה יותר בין שני מרכיבים, בין שני יסודות, יש להם פוטנציאל להתרחבות ולהתפתחות עוד יותר גדולה.

בכמה שהם מנוגדים יותר, ומפותחים כל אחד בניגוד שלו לשני, כך רמת החיים ביניהם גבוהה יותר. לכן האדם מורכב מכל החלקים שלו, מכל התוכנות שלו, מכל ההבחנות שלו, שהן מנוגדות ביותר, ולכן הן מפותחות.

ההתפתחות תלויה בניגוד בין החלקים, כי רק בעוצמת הניגוד שביניהם, אתה יכול לבנות מערכות התקשרות יותר מורכבות. נניח שיש לך אלף וולט או מיליון וולט, אז בעוצמת ההבדל בין האפס לאלף, או אפס למיליון, אתה יכול להקים מערכות כמה שיותר גדולות. ואם יש לך הבדל בין חלקיקים קטנים, פלוס ומינוס, מה אתה יכול לעשות מהם? נניח איזה אטום אחד. אבל אם יש לך הרבה מאוד חלקיקים חיוביים והרבה מאוד חלקיקים שליליים, אז כבר יש לך אטום מורכב ואפילו כזה שפולט קרינה ומקבל בתוכו, ועד כדי כך שמגיע לספיגת חומרים. זאת אומרת, למערכות ספיגת חומרים, פליטת חומרים, מה טוב לי, מה רע לי, כך שכדאי לי לזוז, כדאי לי להחליף מצב. הוא כבר מבין שהוא נמצא באיזה מרחב, שהוא יכול לשנות את מצבו על ידי תנועה. הוא כבר בוחר עם מי כדאי להתקשר, ועם מי לא, ממי להתרחק. וכך אנחנו רואים איך שהמערכות שלנו ניבנו לאט לאט בטבע, מתוך ניגודיות וחיבור ביניהם, אבל רק ברמת דומם, צומח וחי.

וברמת "המדבר" כל הזמן בנינו את עצמנו רק במערכת אחת, האגואיסטית, החד סטרית. וכאן היא הבעיה, כי אותה אנחנו צריכים לתקן, וכל יתר המערכות לא מצטרפות למערכת הזאת, לא מפריעות לה. כך שאם אנחנו מסתכלים כל המציאות, לא צריכים לתקן בה שום דבר חוץ מאת היחס בינינו, כי הוא היחידי שלא תואם לאותה התוכנה.

אורן: הגדרת את התוכנה על ידי הנוסחה, "מה לטובתי", ושכל חלקיק בטבע מתפתח מתוך התוכנה הזו. האם מתוך זה הוא מבצע התקשרויות, האם מתוך זה הוא יוצא לתקשורת עם סביבתו?

נניח שכן, אני לא רוצה להיכנס לשכבה יותר עמוקה. אלא שכך אנחנו האגואיסטים רואים, כך אנחנו מבינים את הטבע, והטבע עצמו הוא מושלם, במערכת שלמה. ומה שאנחנו מגלים בדרגות דומם, צומח וחי, אנחנו מגלים מתוך "כל הפוסל במומו פוסל", נראה לנו שכל אחד אוכל את השני. אבל כשאנחנו מתחילים לבדוק את זה יותר לעומק, בכמה שאנחנו מבינים, אנחנו כבר מתחילים להבין שאף אחד לא אוכל את השני, אלא כולם משלימים את כולם.

וזה גם מה שאנחנו מגלים בעולם הגלובלי, באקולוגיה ובכול. שהכל עובד בצורה מושלמת, ורק אנחנו לא מרגישים זאת, לא רואים זאת, ולכן לא מתחשבים. לכן הבעיה היא בנו. אבל את הדומם צומח והחי האדם מגלה מתוך הטבע האגואיסטי שלו.

אורן: האם יוצא מכך שתקשורת היא כמו "נוסחת על", שהיא מגדירה את הכיוון של האבולוציה?

כן, את הכל. יוצא מכך שאין אבולוציה, אין התפתחות ואין כלום. ישנה הבריאה השלמה, העגולה, כמו כדור שלם אחד גדול, שנמצא בהתקשרות אין סופית. שנמצא במצב אידיאלי, שלם, ולנו רק מתגלה מה שקורה לאט לאט לאט. זאת אומרת, אנחנו בסך הכל נמצאים בהתפתחות הראייה שלנו, הצפייה שלנו על הבריאה, אבל הבריאה עצמה קיימת מתוך השלמות.

אורן: הגדרת מושג מאוד מעניין "תקשורת שלמה". אמרת שבאופן טבעי אנחנו מתפתחים בתקשורת חד צדדית, שבה אני כאדם סופח מסביבתי את מה שלטובתי. ואז נוצר אותו הניגוד שהזכרת שהוא תנאי להתפתחות החיים, "הניגוד בין האובייקטים", "אני וסביבתי". והיום אנחנו כבר נדרשים לעבור איזה שדרוג במערכות התקשורת שלנו, ואדם צריך לבנות לעצמו מערכת של "תקשורת שלמה".

גם אמרת שמערכת של תקשורת שלמה לא תלויה בשני פרטים, נניח אני ואתה, כדי שאני אתחיל לייצר את התקשורת החדשה הזאת. אם אני רוצה להגיע איתך לתקשורת שלמה, אני יכול בעצם לעשות זאת כתהליך שאני עושה, בלי קשר לצורה שאתה מתייחס אלי ואל הקשר בינינו ואל האינטרסים וכן הלאה.

ועל כך אני רוצה לשאול. אמרת שכדאי להגיע למצב של תקשורת שלמה איתך, שאוכל לבנות מודל של תקשורת שלמה איתך, עם פרט אחר, אני צריך כביכול "לבלוע" אותך לתוכי, להרגיש אותך כפי שאתה, ולראות איך אני בונה מהשאיפות שלי ומהשאיפות שלך משהו גבוה יותר. ושם המערכת החישובית פועלת אחרת, אין כבר "אני ואתה" ואיך אני שואב ממך יותר, שזו הייתה התקשורת החד צדדית. אלא איך שנינו משגשגים למשהו שלא בדיוק הבנתי מהו. האם תוכל להרחיב על המודל הזה?

השאלה היא פשוטה, מה זה נקרא ש"הטבע שלם"? הטבע השלם שיצר את כל היקום עם כוחות מנוגדים, והם מתחילים להתקשר, הם מתחילים לגלות את היקום הזה המלא בכל מיני סוגי התקשרויות. נניח שאנחנו נמצאים ביקום, ויש בו אין סוף קשרים.

כמו שודד שפורץ לבנק וצריך להגיע לכספת, הוא מרסס תרסיס ואז יכול לראות את קרני הלייזר שמראות לו שברגע שהוא סוגר את המקום, סותם אותו, אז הוא מפעיל את האזעקה.

ואנחנו ביקום שלנו לא רואים את הקרני הלייזר האלה, את קרני התקשורת, אבל בעצם היקום כולו מלא בכאלה סוגי התקשרויות. ועד כדי כך שאין מערכות, שזו פשוט מערכת אחת שאין בה חוטים כמו שיש בעולם שלנו, אלא שהכל הוא מתוך התכללות זה בזה וזה בזה, עד אין גבול וסוף.

כך שהמערכת הופך להיות מערכת אנלוגית, ולא דיגיטלית, שכולנו קשורים לכולם בצורת התכללות בלתי מוגבלת. וכולם נמצאים בהתכללות הזאת, כל אחד מתעלה מעל החשבון הפרטי למען החשבון הכללי בלבד. ואז המערכת הזאת נמצאת בשלמות.

זו המערכת של הטבע שאנחנו בתוכו קיימים, מקושרים, במצב השלם לגמרי, כמו המערכת עצמה, אנחנו בלתי נפרדים ממנה. וכדי שאנחנו נגלה את המערכת הזאת, נרגיש אותה, נבין אותה, נהייה החלק הקולט, החלק המבין, החלק המשתתף ברגש ושכל, תאר לעצמך איזה רגש ושכל צריך להיות לנו.

לאט לאט אנחנו הולכים לגלות את זה במידת ההתפתחות שלנו. את אותה המערכת אנחנו צריכים להעתיק בתוכנו, בתוך הלב ובתוך המוח שלנו, ולהיות החלק הפעיל, כל אחד ככֹל המערכת, כאילו שהוא מפעיל אותה. ממש כך יהיה בסיום התוכנית.

אורן: בהתאם לזה, מהו הצעד הראשון שאני עושה כדי להתחיל לבנות תקשורת שלמה, מה אני צריך לעשות כדי לבנות עם מישהו אחר תקשורת שלמה?

להתכלל ממנו. במקום הלב שלך, הלב שלו. במקום המוח שלך, המוח שלו, לעשות חשבונות כאלה. לבטל את המוח ולב שלך, לא לבטל אותם, אלא לבטל רק את הכוונות שלהם לעצמם. להביא כוונות כדי לשרת אותו, כך שהוא בעצם הרצון שלך והמחשבה שלך.

יש לך רצונות, ויש לך מחשבות. ויש לך כוונות על הרצונות והמחשבות, להשתמש בהם לטובת עצמך. ואתה צריך לבטל את הכוונות לעצמך ולהשתמש ברצונות ובמחשבות נקיות, ללא כוונות, עם כוונות חדשות לטובתי בלבד. זה נקרא שאתה קולט אותי בתוכך. אין כאן עניין של מרחק, אלא זאת ההתקשרות. עכשיו את כל הרגש והשכל שלך, המוח והלב, אתה מעמיד כדי למלא אותי לפי הרצונות שלי ולפי המחשבות שלי. שהרצונות שלך יעמדו לטובת הרצונות שלי, והמחשבות שלך יעמדו למען המחשבות שלי, ואתה ממלא אותי. זה נקרא שאתה "נכלל" ממני.

מה אתה עושה בזה? בזה קנית את הרצונות שלי והמחשבות שלי, קנית אותם, רכשת אותם, חיברת אותם למערכות שלך, ועכשיו אתה קשור אלי או אני קשור אלייך. רכשת אותי, זה נקרא שעשית איתי קשר מצידך, קשר הדדי.

ומה קורה לך עכשיו? אתה מבצע פעולות רק כדי למלא את הרגש והשכל שלי, את הלב והמוח. כולך רק כדי למלא אותי, זאת אומרת, אתה פועל בתקשורת אלי. קודם הייתה לך תקשורת כדי לנצל אותי, והרגשת את זה מאוד חזק דווקא בזמן שרצית להתחבר אלי עם התוכנה החדשה. כי בזמן שאתה הולך לנטרל את עצמך מהכוונות לעצמך, אתה מתחיל להרגיש באמת כמה שאתה רוצה לנצל אותי בהכל לטובת עצמך. האגו שלך עולה, "מה פתאום אני צריך את זה? אני רוצה לנצל אותו, ואני יכול לנצל אותו בזה ובזה, ובכלל אני שונא אותו, אני לא רוצה להתקשר אליו". אתה מתחיל לגלות את הפער ביניכם, את הניגודיות שביניכם, במידה שאתה נמשך לקשר ביניכם. אתה מתחיל לגלות כמה שהרצונות והמחשבות שלך הן גדולות, כמה שאתה יכול למלא אותם, כמה שאתה יכול לנצל אותו במידה שאתה נמשך דווקא לנצל את עצמך למעני. ואז מתגלה גם מינוס גדול, פער גדול ביניכם, וגם יכולת כבר להיות בקשר עוצמתי מאוד. וכך אתה מגיע להתקשרות חדשה.

ומה אתה מגלה בהתקשרות החדשה? זו רמה אחרת של החיים, רמה אחרת של קשר. אתה מתעלה מעל הטבע הקודם לרמת הטבע הגבוהה יותר. אם אנחנו מדברים על כך שסוג ההתקשרות הוא שקובע את רמת החיים, שרמת ההתקשרות קובעת את רמת החיים, אז אתה עולה לרמת החיים החדשה. ומה אתה קונה בזה? דבר ראשון, אובד מושג הזמן, מושג המקום, מושג המרחק, המושג "אני" ומישהו חוץ ממני. אובדות כל ההבחנות של התפיסה הארצית, העולמית, העכשווית. אתה עובר לעולם של אינפורמציה, מידע, רגש, זאת אומרת, מוח ולב בצורה הטהורה, ללא חומר.

אינפורמציה בלבד אפילו בלי הנושא, אמנם חייבים להיות מעין "חוטים", קודים, ואין, אלא הכל בצורת טהורה, נקייה, רק מידע. זה נקרא "עולם המחשבות ורצונות", ללא שום הבחנות גשמיות, זמן, תנועה, מקום. זהו השלב הבא שאליו האנושות צריכה להגיע. לכן כל הטכנולוגיה של היום, כל מה שאנחנו מתעסקים בכל התפתחות המערכות, כל זה הוא הכנה.

ניצה: האם זה סוג של צורה חיצונית לאיזו הכנה פנימית יותר עמוקה, ביטוי חיצוני למשהו פנימי?

כן. וכך אנחנו מגיעים לתקשורת האמיתית. בעצם אין תקשורת, כל אחד כלול מכולם ונאבד המושג "אני" ו"מישהו", "משהו". ולכן נאבד מושג התקשורת, אלא כל החיים הם נושא אחד ואנחנו מבינים עכשיו שעולם התקשורת זה עולם מקולקל. ועל תקשורת אנחנו יכולים לדבר רק במידת הנטייה שלנו לקשר בינינו, כדי להגיע בסופו של דבר למצב שבו אנחנו עד כדי כך כלולים זה בזה שאין תקשורת. פשוט כך, כי כולנו נמצאים בנקודה אחת.

את זה אפשר לתאר כך, אם יש לך שתי נקודות ויש ביניהן תקשורת שלמה, מלאה, אינסופית במרחק, בזמן, ביכולת להעביר מידע מהאחד לשני, ויש לך קיבולת אינסופית, אז הם גם כן נמצאים כאחד. לזה אנחנו צריכים להגיע. לכן כל מה שאנחנו מגלים עכשיו, כל המשבר שלנו, הוא משבר בתקשורת, וממנו זו כבר התחלת העלייה לתקשורת הנכונה.

(סוף השיחה)