חיים חדשים
שיחה 697
דיני נידה וטהרה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.01.03 – אחרי עריכה
אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על מה שמסתתר מאחורי המנהגים שאנחנו מכירים ביהדות, לנשים דווקא. תהיו איתנו, ניצה בואי תפתחי בבקשה.
ניצה: אנחנו יודעים שיש לנשים שלושה מנהגים מאוד מקובלים, שאם האישה מבצעת אותם היא בעצם ביצעה בוא נגיד, את כל היסוד שעליו מושתת הבית היהודי. שלושת הדברים האלה הן קיום מצוות טהרת המשפחה, שהיא בעיקר הנושא של נידה, הדלקת נרות שבת בערב שבת, והפרשת חלה. היום נרצה לדבר איתך על המשמעות של כל מנהג, מה הוא מסמל ומייצג. אני אתחיל דווקא עם המצווה הראשונה שהיא מצוות הטהרה, העניין של נידה. אני אגיד בכמה מילים שנידה היא בעצם פרק הזמן על פי ההלכה שבו האישה הופכת לטמאה מכיוון שיש לה מחזור, וסת. בזמן הזה חל עליה איסור לקיים יחסי אישות והיא בעצם הופכת להיות טמאה לפרק זמן מסוים. הייתי רוצה להבין את המשמעות של המנהג הזה, אולי להבין קודם כל, מה זה המחזור של האישה, זה הרי דבר טבעי, אם הוא טבעי מדוע הוא טמא?
את שואלת למה זה קיים בטבע, כי לא בכל מין הזכר ובכל מין הנקבה בטבע ישנן תופעות כאלה. האמת התופעות האלה קיימות בכל מין זכר ונקבה, אבל בצורות אחרות, הפרשת ביציות למיניהן, זה ברור. עכשיו, למה זה קורה? מפני שיש מחזוריות מיוחדת בטבע שאנחנו חייבים לעבור משלב לשלב בתיקון האגו שלנו. ישנם שלבים שבהם אנחנו במשך אלפי שנים נמצאים בהתפתחות, בשנים הללו, אנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים. אנחנו חיים בכל מיני תנאים משתנים, פנימיים וחיצוניים. ואז אנחנו מתנהגים כמו שהטבע מחייב אותנו להתנהג, יותר או פחות, הרצון האגואיסטי שבנו כך משחק איתנו, ובזה אנחנו לא פועלים בעצמנו כלום. כך אנחנו מתפתחים עשרות אלפי שנים, כל האנושות. אבל בכל רגע, בכל יום ובכל חודש, אנחנו בכל זאת מתקנים רק לא בהבנה והרגשה, מפני שהדרגות האלו הן עדיין בתת ההכרה שלנו, אנחנו עוד לא צריכים להיות בשותפות איתן, בהכרה, בהבנה, בניהול של האגו שלנו, אלא זה שאנחנו קיימים, זה שאנחנו סובלים, זה שאנחנו טורחים לחיות בעולם הזה ולהתקיים, זה כבר תיקון. אנחנו רואים שכל האנושות עד היום הזה כך מתקיימת, ורק עכשיו אנחנו נכנסים לזמן מיוחד שבו מתחילים לשאול למה אנחנו קיימים, בשביל מה ואיך, ומתגלה חכמת הקבלה שמסבירה לנו את כל העניין הזה, שבאמת מעכשיו והלאה אנחנו צריכים להתחיל לתקן את הטבע שלנו בהכרה, בהבנה, בהרגשה, בעצמנו לנהל אותה.
לכן בתוך הרגעים, הימים, הלילות, החודשים, השבועות גם, מתיקון האדם התחיל העניין של שבוע, וכן הלאה, יש לנו מחזוריות מסוימת בתיקונים, שהיא לפי הירח. ישנה מחזוריות לפי השמש, לפי הירח ולפי סיבובי כדור הארץ, שבעצם מצביעה על שינויי הרצונות שעוברים בנו, כל הרצונות מהאגו שלנו כל הזמן מתעלים לתיקון, מחייבים אותי משהו לעשות, ובא רצון חדש ומחייב אותי משהו לעשות, ועוד רצון וכך בכל פעם. אז ישנם כאלו מחזורים גם ברוחניות, ואז אני בהתאם לזה צריך לעכל את הרצון ולהתנהג נכון עימו ולתקן אותו בכל מיני פעולות פנימיות שלי, בכוונה בעל מנת להשפיע, עם היחס לזולת, להפוך את הרצון הזה לקשר עם הזולת. כי כל הרצונות שלנו הם רצונות מקולקלים, כי פעם היינו כגוף אחד, שנקרא "אדם", ואחר כך הגוף הזה פתאום על ידי ה"שבירה" מה שנקרא, "שבירת הכלים", כל הגוף הזה התרסק להרבה מאוד חלקים ואנחנו שוב צריכים להתחבר יחד. אז בכל פעם אנחנו יותר ויותר ויותר מתקרבים זה לזה, ההתקרבות הזאת, גם בצורה אגואיסטית על פני העולם הזה, נמצאת בדרגות דומם, צומח וחי, וכשאנחנו מגיעים לתיקון הממשי, שצריכים לעשות בעצמנו בהבנה, בהכרה, אז כבר אנחנו מתחילים להתקרב לחכמת הקבלה והיא מלמדת אותנו איך לעשות תיקון בנשמה, בדרגת האדם, הדומה לבורא, הדומה לכוח העליון המשפיע והאוהב, שאנחנו גם נהייה בהשפעה ואהבה. ולכן הכלל "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, הוא הכולל של כל הפעולות שלנו, כל התיקונים.
כל הרצון לקבל שלנו נקרא בצורה המקולקלת "אישה", ובצורה המתוקנת "גבר", מהמילה התגברות. ולכן כשאנחנו מתקנים את עצמנו, גם גברים, גם נשים, לא חשוב מי ומה, אנחנו בזה נמצאים בכל מיני מצבים, או זמנים אפשר להגיד. איזה מצבים או זמנים, יש זמנים כאילו לטובה, לברכה, ויש זמנים ההפוכים כביכול, ועל זה מצביע היחס בין כדור הארץ, לירח ולשמש. אנחנו נמצאים תחת שליטת שלושת הכוחות הרוחניים האלה, הרוחניים, שהתוצאה מהם היא, הופעתם הגשמית בעולם הזה של כדור הארץ, השמש והירח. ואז מתוך זה, מסיבובי כדור הארץ יש יום ולילה וגם את ארבע עונות השנה וכן הלאה, מהירח יש חודש ומהשמש שנה. וכאן צריך להבין שכל עניין הרצון לקבל שלנו הלא מתוקן, מזוהה עם הלבנה, רצון לקבל שלא יכול להאיר בעצמו, שמאיר רק בתנאי שהשמש מגיעה אליו ומאירה עליו. אבל מתי השמש מאירה עליו או לא? כשיש או אין ביניהם את כדור הארץ, אנחנו רואים את כל הפאזות האלה של הירח. כשכדור הארץ נמצא ביניהם אז אנחנו רואים ליקוי וכן הלאה, זאת אומרת, כדור הארץ מסמל לנו את כוונות האדם, עד כמה הוא נמצא בכוונה נכונה להיות ברצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע לזולת. ואז יוצא לנו שישנן כאלו תופעות בטבע שלנו, ברצון לקבל שלנו, שבהן אנחנו לא יכולים לקיים את התיקון, וזה קורה לנו פעם בחודש, פעם במחזור הירח. זאת אומרת כדור הארץ נותן שם סיבוב מתחילת הירח עד הסוף, שבתחילת הירח היא כזאת ובסוף הירח היא כזאת.
ולכן יש את בִרכת הירח בתחילת החודש. וחוץ מזה מפני שזה תלוי בכוונות שלנו, והכוונות שלנו תלויות בכדור הארץ, כמו שאמרנו, אז יוצא שאנחנו צריכים לספור את הכוונות שלנו על כל שבעת ימי השבוע, זה כנגד חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. מלכות היא כבר סוף, סיום של התיקונים, ולכן, אם עשינו תיקונים בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אנחנו בזה מתקנים את המלכות ואז מקדשים את היום השביעי, השבת, כתוצאה מזה, וכן הלאה. יש כאן ודאי הרבה פרטים, אבל בעצם זה כך. אבל אם אנחנו מדברים על התיקון, התיקון הוא שיש לנו מחזור, אחרי המחזור יש לנו שבעה נקיים, הכל לפי כוונות כדור הארץ שמסמל לנו כלפי הירח, ואז אנחנו יכולים להגיד שהרצון שעשינו עליו את התיקונים האלה הוא רצון מתוקן בכוונה על מנת להשפיע ואנחנו יכולים להשתמש בו בעל מנת להשפיע. ולכן האישה כסמל בעולם שלנו, סמל גשמי בלבד, מוכנה לזיווג עם הגבר. הגבר מסמל לנו את האור העליון, הבורא, והאישה מסמלת את הרצון לקבל שלנו שכבר נעשה מתוקן ומוכן לזה. ואז כתוצאה מזה אנחנו מולידים עוד חלק מהנשמה שלנו. זאת אומרת כתוצאה מזה רצוי שייוולד ילד.
ניצה: זאת אומרת, התקופה של מחזור האישה, היא בעצם אותה תקופה שבה הרצון נמצא במצב שהוא לא יכול להגיע לזיווג.
הוא נמצא בתיקונים ואסור לנגוע בו. לכן היא נקראת "טמאה", כי עדיין נמצאת בתיקונים. ומה מיוחד בזה? הרצון מתגלה כרצון ההפוך מהבורא, האגואיסטי במיוחד, ולכן אסור להתקרב אליו, אפילו יותר גרוע מכל הזמנים האחרים. אבל אחרי זה יש מקווה, האישה טובלת במים מיוחדים, אלה מי גשם או מי תהום או ים וכן הלאה, וגם לזה יש הרבה סיבות, כל דבר לוקחים מהרוחניות ודאי, כי כל ענף גשמי הוא לפי השורש הרוחני.
ניצה: אז מה היא בדיוק הפעולה של הטיהור.
קבלת אור החסדים. כי המים הם אור חסדים, האישה מתמלאת באור החסדים ואז בתוך אור החסדים היא יכולה לקבל את אור החכמה, זה כבר הזרע שהגבר מפריש. יש כאן הרבה דברים שאני אפילו לא יודע איך להתחיל לספר. כל הדברים האלה מסופרים ודאי במקורות המקובלים. אם ניקח את שער המצוות, את שער הכוונות של האר"י, כל הספרים של המקובלים, שם הכל מסופר בהרחבה.
ניצה: האמת היא שזה מרתק, כי אתה מספר ובאמת זה נשמע עם כל כך הרבה עומק.
אנחנו תוצאה מהטבע. לכן חכמת הקבלה היא חכמה, מדע על הטבע. ומאיפה יש לנו כאן גם מנהגים, גם מצוות, זאת אומרת תיקונים רוחניים שאנחנו צריכים לעשות, רק צריך לחלק את מה שאנחנו עושים בעולם הזה, בגופים שלנו, בידיים, רגליים, גברים, נשים, אלה מנהגים. מה שאנחנו עושים, התיקונים בכוונות שלנו, זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב, אלה מצוות. מה ששייך לנידה וימי טהרה ויש בזה ודאי הרבה דיונים, כי זה גילוי הדינים, הדם עצמו, דם טמא, דם לידה, דם טהור, יש הרבה סוגי דם, אלו הדינים, האורות העליונים שאין עליהם תיקונים, לכן הם יוצאים בצורה כזאת מהאישה בזמן הנידה, ויש דם שיוצא בזמן הלידה.
ניצה: יש באמת התייחסות לדם שיוצא מהרחם, מה משמעות הרחם של האישה?
"רחם" זה מקום הלידה, שם אני מקבל את הזרע ושם אני מתחיל לפתח את הנשמה שלי, אני מדבר על הרוחניות. ואם אני לא מסוגל לזה עדיין, אז יוצא דם טמא, דם נידה, ואלה עדיין אותם אורות שאין לי יכולת להלביש עליהם כוונה בעל מנת להשפיע. לכן אסור להשתמש, אסור לנגוע בזה וכן הלאה.
ניצה: זה מעניין באמת שבתוך האישה, בתוך הרחם בעצם, מצד אחד יש את החיים שמתפתחים למשהו חדש וטהור, ומצד שני גם החלק הטמא.
זה תלוי איך אנחנו מתייחסים לזה, איך אנחנו יכולים, מה זה "רחם"? רחם זה הנשמה שלי, שאותה אני מתקן ואז מקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע. ובזה אני מוליד פרצוף רוחני שהוא התינוק שלי, לכן אותו מקום, אותו רצון שהוא מוליד, הוא הרחם.
אורן: אתה יכול להסביר את המשפט שאמרת עכשיו, "רחם זו הנשמה שלי, שאותה אני מתקן ואז מקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע". אתה יכול להסביר את זה בצורה שאפשר יהיה להבין אותך?
אני יכול להגיד אבל מה שיבינו יבינו, רק שיבינו נכון. הרצון לקבל של האדם שמתקן את עצמו על ידי המאור המחזיר למוטב, בכוונה בעל מנת להשפיע.
אורן: המילים האלה לא מובנות.
זו כל חכמת הקבלה.
אורן: אז נשמח ללמוד אותה אבל במילים מובנות.
הרצון לקבל זה הרצון שלנו, זה כל הטבע שלנו, זה כולי, רצון ליהנות, רצון לחיות, זה נקרא בחכמת הקבלה "רצון לקבל". אז אומרת חכמת הקבלה, אתה יכול לקבל רק בתנאי שהקבלה שלך תהיה לטובת הזולת, שתהיה כצינור, כמעבר שמעביר את האור העליון לזולת. בצורה כזאת אתה לא סותם את האור העליון בך, ואז האור העליון בא אליך, עובר דרכך ואתה מרגיש את כל השפע שעובר דרכך, בצורה כזאת ניתן לגלות. אם השפע, אם האור העליון מגלה, מלכתחילה מזהה שאתה סתום זאת אומרת, שאתה לא מתכוון להעביר את זה לאחרים, שאתה לא נמצא באהבת הזולת, כמו שכתוב "מאהבת הזולת לאהבת ה'", אז אתה גם לא יכול לקבל את האור העליון, כי האור העליון מקדים ומפסיק את עצמו לפני שהוא נכנס בך, כדי לא לגרום לך נזק. ולכן, אך ורק כשאנחנו לומדים על ידי חכמת הקבלה איך להתחבר בינינו, ולמשוך אלינו את המאור המחזיר למוטב, שכל אחד מאיתנו יהיה כמעבר לזולת לאחרים, אז האור העליון מגיע ודרכינו עובר לאחרים.
ואז אנחנו נמצאים בזרימה, בסירקולציה כזאת של האור בתוכינו. ואז אני מקבל את האור העליון ומזה אני מוליד אותו גם אליך, אני מעביר לך אותו. זה על ידי פעולה שנקראת "זיווג דהכאה". הכאה אני עושה באגו שלי, ועם האור העליון, הבורא, אני עושה זיווג, איחוד. ואז אני מעביר את מה שקיבלתי ממנו בצורה כזאת אליך. זה דרך אגב, כמו כל הרכיבים שעובדים במערכת האלקטרונית. העיקרון בכל רמות הטבע הוא אותו עיקרון. ואז אני מעביר לך את האור העליון ואתה מקבל אותו גם בצורה כזאת, ומעביר לאחרים וכך כולם לכולם. וגם כשאני מקבל, אני מקבל אמנם מדרגה עליונה שלי, אבל הדרגה העליונה שלי היא גם איזו נשמה גבוהה.
אורן: אז כל הסיפור פה זו כאילו זרימה של אור?
חיבור של חלקי הנשמות, שהתנתקו זה מזה בפעולה שנקראת "חטא עץ הדעת".
אורן: ואנחנו צריכים להתחבר שוב? ואז נפתחת הזרימה, הסתימה הזאת? כאילו הזמנו אינסטלאטור, נפתחת הזרימה, והשפע העליון זורם?
היא ממלאה את כל הנשמות כולן, ואז אנחנו מגיעים למצב שנקרא "גמר התיקון".
אורן: אז המצב הזה שבו האור זורם בינינו, השפע זורם בינינו, ונפתחות כל הסתימות, זה נקרא "המצב הטוב", "המצב המתוקן"?
כן.
אורן: עכשיו, אחרי שהבנתי את הבסיס הזה. איך הסיפור הזה קשור לימים מסוימים בחודש שבהם האישה מדממת, כשיש לה מחזור ואז אסור לה לקיים יחסי מין? איך כל הסיפור הזה קשור לפתיחת הסתימות האלה?
"יחסי מין" זה רק קבלת המאור על מנת להשפיע, על מנת להעביר אותו לזולת, אלה יחסי המין הנכונים.
אורן: שוב, אם תוכל להסביר.
אני צריך לעבוד עם הרצון לקבל שכולו מתוקן, לקבל את השפע, את האור העליון, גילוי הבורא כדי להעביר אותו לזולת, ואז זה נקרא "אישה מתוקנת".
אורן: אתה כמו אישה מתוקנת, שפתחה את הסתימות האלה?
אני ודאי. הרצון לקבל שלי, כן, פתחתי את הסתימה.
אורן: זה נקרא שהפכת לאישה המתוקנת?
כן.
אורן: אמרת קודם שהפתיחה של הסתימה תלויה בפיתוח האהבה לזולת?
כן.
אורן: עכשיו אני אישה מתוקנת? מה הלאה?
כן. אז נניח שאתה תחתיי, ואני משפיע לך את מה שגם אני קיבלתי ממישהו, מכל שרשרת המקובלים. אני מעביר לך את האור, מתקשר אליך באהבה, אתה מקבל דרכי את המאור ואתה מתמלא עימו. עושה עליו זיווג דהכאה, כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, ומעביר אותו הלאה.
אורן: כשמעבירים אור מאחד לשני זה נקרא "זיווג", "פעולת הזיווג"?
כן.
אורן: אז כדי לקיים זיווג, אני צריך קודם כל לפתוח את הסתימות שבי ולפתח אהבה לזולת?
כן. גם למישהו ואז זה נקרא שאנחנו נמצאים בינינו באהבה. מה הסימן של האהבה? חיבור, החיבור הזה נקרא זיווג.
אורן: למה כל חודש יש זמן שבו אסור לקיים יחסי מין? למה לאישה יש זמן בחודש שהיא מדממת, שהיא מוציאה דם שנקרא טמא?
גילוי הדינים החדשים, הרצונות החדשים שאנחנו צריכים לתקן ואחר כך להשתמש בהם.
אורן: תסביר קצת.
אנחנו תוצאה משבירת כלי אחד, נשמה אחת שנקראת אדם הראשון.
אורן: אמרת שזה כשהקשרים בינינו נשברו.
כן, וחלקי אדם הראשון התפזרו, התרחקו זה מזה. עכשיו, אנחנו צריכים להתחבר בחזרה כולם, כולם יחד ברשת אחת.
אורן: למה כל חודש לאישה יש זמן שבו היא מדממת?
בכל אחד מאיתנו יש הרבה מאוד רצונות שבורים.
אורן: מה זה "רצונות שבורים"?
אגואיסטים, שפועלים לעצמם. כל רצון ורצון שמתגלה בי, מתגלה בצורה מקולקלת וזה נקרא "ימי נידה". הוא צריך כולו להתגלות. כשהוא מתגלה, אני עובד עליו, מתקן אותו. איך? קודם מתגלים הדינים, אלה ימי הנידה, דם, דינים, גבורות, אדום, ואחר כך מתגלים הימים הנקיים.
אורן: אחר כך היא צריכה לספור שבעה ימים נקיים?
כן, אחר כך היא הולכת למקווה. ואחריו היא כבר ראויה לכלי הזה. המלכות הזאת, הרצון לקבל הזה שיש בו גם רצון לקבל חדש עם התיקון שלו על מנת להשפיע. הרצון הזה מוכן לזיווג עם האור העליון, לקבל אותו בעל מנת להשפיע. אני רוצה להדגיש שכולם נשים.
אורן: כל בני האדם?
כל בני האדם, מהבחינה הזאת אנחנו נשים, וכולנו צריכים לעשות מעצמנו התגברות, להיות כגברים, זאת אומרת, אני מתגבר על הרצון לקבל שלי.
אורן: אם הבנתי, השלב הראשון בתהליך שהסברת הוא, שפעם בחודש האישה מקבלת מחזור, ווסת, התגלות של דם. קראת לדם הזה אדום, גבורות, דינים, אמרת שזו התפרצות של רצונות אגואיסטים בתוכי?
כן.
אורן: וזה בא בצורה מחזורית, כל הזמן, זה חלק מהתהליך?
רצון חדש מתגלה כשהוא מגיע לתיקון, כשהוא רוצה להגיע לתיקון.
אורן: אבל עוד לפני התיקונים, קודם כל זה בא ביחס שלי לאחרים, בצורה שהאגו שלי מתגבר?
ואסור לי להיות במגע עם אחרים.
אורן: אבל למה אסור לי להיות במגע? כי האגו שלי מתגבר?
כי אני לא יכול להשפיע להם.
אורן: זאת אומרת, מתעוררים בי רצונות אגואיסטים?
כן.
אורן: זה השלב בחודש של הדימום, של הטומאה?
כן. "טומאה" זה רצון לקבל לעצמו, אגו זה טומאה.
אורן: כשאני חושב רק על עצמי?
כן.
אורן: ואז אני בעצם עוד פעם מייצר את הסתימות שהייתי אמור לפתוח בסירקולציה, ואז האור לא זורם?
נכון.
אורן: ואחר כך צריכים להיות שבעה ימים נקיים?
כן.
אורן: מה זה "שבעה ימים נקיים"?
חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כשאתה מקבל אורות שמתקנים אותך.
אורן: מה זה "אורות"?
חסד, גבורה, תפארת, נצח,הוד, יסוד. שישה ימים והשביעי שמסכם אותם.
אורן: הוא מסכם, אורז את זה?
כן. מחבר אותם ואורז, הוא אורז גם ביום השישי שזה יסוד, והמלכות מקבלת ומתקנת את הכול. בקיצור, כל הרצונות האלו נמצאים עכשיו בהרמוניה ביניהם, מוכנים לזיווג, לקבלת האור בעל מנת להשפיע.
אורן: כשאתה אומר "קיבלת אורות מתקנים", מה הכוונה? קיבלתי כוחות להתמודד עם הרצונות האלו האגואיסטים שהתעוררו בי קודם?
ודאי, זה נקרא ש"קיבלת את אור התורה". כי "תורה" זה המאור המחזיר למוטב, התורה רק מכינה אותנו לזיווג עם הבורא.
אורן: מה זה "לחזור למוטב" בהגדרות שלך?
בעל מנת להשפיע.
אורן: כלומר אני מפסיק לחשוב רק על עצמי כמו שהייתי קודם?
שאני אהיה ככלה, שאקבל הכול מהחתן בעל מנת להשפיע לו בחזרה. הוא לי ואני לו "אני לדודי ודודי לי".
אורן: מי זה פה "דודי" בכל העלילה?
הבורא.
אורן: מה זה בתוך הזרימה?
התורה היא רק לתקן אותי.
אורן: בתוך הסירקולציות של זרימת האור, מי זה הבורא או הדוד הזה שאיתו אתה תלך להזדווג?
הכוח הכללי של האהבה שממלא את כול המציאות.
אורן: שאליו אני רוצה להתחבר? זה כאילו המקור של השפע של האור שעליו אתה מדבר?
כן.
אורן: אז אחרי שבעה ימים נקיים, שמסמלים את זה שאני מקבל כוחות להתגבר על הרצונות האגואיסטים שהתעוררו.
אז אני טובלת במקווה זה נקרא "מקבל מי בינה", כוח השפעה סופי, ואז אני מטהר את הרצונות שלי שיהיו בעל מנת להשפיע, ומגיע לזיווג עם הבורא.
אורן: ומה זה?
לחיבור, לקבלת האור ממנו בעל מנת להשפיע, ואז יוצאת בינינו דבקות, חיבור כזה. לשם כולם צריכים להגיע, בכל הרצונות, עד שיעברו אצלי כל המחזורים ובצורה כזאת אני אתקן אותם אחד אחד.
אורן: בסוף כל התיקונים האלה עוד פעם הרכבנו את הנשמה האחת?
וזה נקרא "גמר התיקון".
אורן: זה יהיה הזיווג הגדול, המושלם?
בדיוק כך זה נקרא, "הזיווג הגדול".
אורן: אני רואה שבקבלה יש הרבה זיווגים.
כן, כל התיקון הוא לקראת הזיווג, לקראת החיבור, לקראת האיחוד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל מתחילים מ"ואהבת לרעך כמוך".
אורן: כן ברור, אמרת שזו פתיחת הסתימה במהותה.
כן, ולזה אנחנו צריכים להגיע על ידי לימוד חכמת הקבלה, כי אין לידך שיטה אחרת שמביאה את האדם בכלל להתקרב לחיבור עם הזולת.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה, ותודה גם לכם שהייתם איתנו, חיים חדשים כל טוב, להתראות.
(סוף התכנית)